לפני תביעה שכנגד, שהוגשה ע"י הנתבעים 1-2, כאשר התביעה העיקרית נמחקה עקב אי הפקדת ערובה.

התביעה היתה תביעה חוזית על סך 1,142,500 ₪.

התובע והנתבע שכנגד (להלן: יניב) הינו הבעלים של חברת תמא א.א ישראל (להלן: תמא) אשר עיסוקה בניית בניינים ודירות למגורים, פיתוח ויזמות עסקאות נדל"ן.

הנתבעים 1-3 (להלן בהתאמה: שומרוני, אלי, עתיד) עוסקים בבניית בניינים ודירות למגורים.

תמא ויניב יזמו התקשרות חוזית עם בעלי הדירות בגוש הבניינים שברחוב ביאליק 152-156 חולון (להלן: הדיירים, הבניינים), לעריכת שיפוץ לבניינים במסגרת תכנית תמ"א 38, לפיה יתכננו תמא ויניב תכנית שיפוץ הכוללת הגדלת זכויות בניה (להלן: הפרויקט), יפעלו להשגת היתר בניה ויבצעו את הבניה בעצמם או באמצעות קבלן, תמורת הזכויות לדירות הנוספות שייבנו.

ביום 18/1/12 נחתם הסכם בין יניב ותמא לבין עתיד, בעניין הפרויקט, לפיו התחייב יניב לפעול ליצירת עיסקה, בהתאם להתקשרות, בין הדיירים לבין עתיד, שתבצע את הפרויקט, ויצא מהתמונה (להלן: ההסכם הראשון).

במסגרת ההסכם הראשון התחייבה עתיד לשלם לידיו סך של 1.2 מיליון ₪ בשני תשלומים שווים (600,000 ₪ בכל תשלום), וזאת בגין 24 יחידות דיור אשר תוכננו בפרויקט נכון לאותו מועד. התשלום הראשון – תוך 30 יום אחרי חתימת 75% מהדיירים, והשני – אחרי אישור הוועדה את הפרויקט. יניב פעל למען החתמת הדיירים וקידום העסקה, ועבור זאת צריך היה לקבל 50,000 ₪ + מע"מ לכל דירה.

יניב טוען כי כבר בחודש נובמבר 2014, ניתן אישור ע"י הועדה המקומית חולון לבניית 27 יחידות דיור, 3 דירות מעבר למתוכנן, ומשכך היה על עתיד לשלם לו 150,000 ₪ + מע"מ נוספים (75,000 + מע"מ במועד כל תשלום).

יניב טוען כי עתיד לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה את התשלומים העולים מן ההסכם.

יניב טוען כי ביום 20/11/12 היינו כעשרה חודשים אחרי ההסכם הראשון, חתמו עתיד, שומרוני ותמא על הסכם משולש (להלן: ההסכם המשולש) לפיו נכנסו שומרוני ואלי בנעליה של עתיד, תמורת סך של 500,000 ₪ + מע"מ ששולמו לעתיד כהוצאות הייזום.

בהתאם להסכם המשולש, התחייבה שומרוני לשלם לתמא סך של 25,000 ₪ + מע"מ לכל דירה שתיבנה ותימכר לצד ג', עד לסך כולל של 550,000 ₪ + מע"מ.

נטען כי במצב דברים זה, שומרוני קיבלה על עצמה את כל הפעילויות וההתחייבויות של עתיד כלפי תמא ויניב, ומכאן שעליהן לשאת בתשלום החוב ביחד או לחוד.

יניב טוען כי עתיד העבירה לידיו סך של 250,000 ₪ (כולל מע"מ) בלבד. על כן טוען יניב כי על הנתבעים לשלם ביחד או לחוד את יתרת התשלום הראשון בסך 425,000 ₪ + מע"מ בצירוף התשלום השני העומד על סך 675,000 ₪ + מע"מ.

מכאן שהתביעה עמדה על סך של 1,142,500 ₪. כאמור, תביעה זו נמחקה.

שומרוני ואלי הגישו תביעה שכנגד ע"ס 670,000 ₪ נגד יניב, תמא, עתיד ועוזי שאבי (להלן: עוזי) כשהאחרון נמצא בהליך פש"ר ועל כן ההליך נגדו עוכב.

בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד נטען כי שומרוני הינה חברה קבלנית המאוגדת כדין בישראל.

אלי הינו מנהל עבודה מוסמך ובנו של מנכ"ל שומרוני, מר יוסף שומרוני. תפקיד אלי היה ללוות את ביצוע הפרויקט בשטח.

שומרוני ואלי טוענים כי יניב, תמא, עוזי ועתיד פעלו ביחד במסגרת ההסכם הראשון. פעילותם המרכזית היתה לשווק את הפרויקט לשומרוני.

ביום 20/11/12 נחתם ההסכם משולש בין שומרוני ואלי לבין יניב ועתיד. במסגרתו נקבע כך:

1. תמא ויניב גייסו את הבניינים והחתימו כ-95% מהדיירים, כאשר ביום 01/4/12 נחתם הסכם מחייב בין יניב לבין הדיירים.

2. עתיד שילמה ליניב סך 500,000 ₪ + מע"מ בגין החתמת הבניינים והוצאות עבור הכנת תכניות אדריכליות לפרויקט ע"י יועצים ובעלי מקצוע.

3. שומרוני ואלי ישלמו לעתיד 500,000 ₪ + מע"מ ולא תהא לעתיד שום דרישה נוספת כלפיהם ביחס לפרויקט.

4. בתמורה לתשלום הנ"ל מתחייבת עתיד להעביר לשומרוני ואלי את מניות חברת הפרויקט (חב' צמרות לב).

5. שומרוני ואלי ישלמו לתמא סכום של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין מכירת כל דירה או אופציה לרכישה דירה לצד ג', וזאת עד לסכום כולל של 550,000 ₪ + מע"מ.

שומרוני ואלי מבהירים, כי טרם ההתקשרות הם לא הכירו את יניב, ומלבד הפרויקט אין ביניהם כל קשר נוסף.

במסגרת ההסכם המשולש שילמו שומרוני ואלי סכומים של 500,000 ₪ + מע"מ וסכום נוסף של 90,000 ₪ במזומן, כלומר סך של 670,000 ₪.

שומרוני ואלי אף הסכימו לשלם סכום נוסף של 25,000 ₪ + מע"מ בגין כל דירה שתיבנה ותימכר וזאת עד לסכום כולל של 550,000 ₪ + מע"מ כפי שכבר צוין לעיל.

שומרוני ואלי קנו פרויקט שהוצג ע"י יניב/תמא ועוזי/עתיד, כפרויקט ששולמו בגינו כל התשלומים הנדרשים לאדריכל, ליועצים ובעלי מקצוע ונותר רק לעבור את הליך קבלת היתר הבניה מהוועדה.

נטען כי יניב לא עמד בהתחייבויותיו וכי הציג מצג כוזב בפניהם לגבי מיהות חברת הפרויקט. בנוסף, בניגוד מוחלט לאשר סוכם עם יניב, במועד הרכישה התכנית האדריכלית לא היתה מוכנה ולא היתה לקראת קבלת היתר.

גם את הסכם העברת המניות בחברת הפרויקט, שנערך באפריל 2013, יניב הפר בכך שלא הסדיר את נושא הסרבנים באמצעות עו"ד מטעמו כפי שסוכם, והיתר הבניה לא התקבל תוך שנה כפי שהתחייב יניב, ולפיכך נאלצו שומרוני ואלי לשחרר את האדריכל של יניב, להתקשר עם אדריכל חדש מטעמם, לערוך תכניות מתוקנות, ולשלם סכומים נוספים.

כן נטען כי עקבותיו של יניב נעלמו לאחר ביצוע התשלום והוא בחר להתעלם מטענותיהם.

בתביעה שכנגד נטען כי נכון למועד הגשתה טרם התגבשו נזקיהם של שומרוני ואלי וזאת מאחר שהפרויקט עדיין בשלבים מקדמיים של מו"מ מול הדיירים. נכון למועד ההוכחות הוברר כי הפרויקט בוטל ע"פ החלטת הדיירים.

נטען כי יניב ידע היטב כי בכוונת שומרוני ואלי להגיש תביעה כנגדו, אך הלה החליט "להקדים תרופה למכה" ולהגיש תביעה באופן חפוז תוך הסתרת המסכת העובדתית המלאה מביהמ"ש.

שומרוני ואלי דורשים את השבת מלוא התמורה ששילמו ליניב, בסך כולל של 670,000 ₪ ובתוספת ריבית, לרבות תשלומים נוספים ששילמה שומרוני עבור שכ"ט יועצים ובעלי מקצוע, המגיעים ל-3 מיליון ₪.

בכתב ההגנה שכנגד נטען כי לשומרוני ואלי אין כל עילת תביעה, סכום התביעה שכנגד לא פורט ולא הוסבר, ואין לו תמיכה ראייתית.

שומרוני ואלי החליטו להתעלם מעובדות מהותיות ועיקריות, אשר די בהצגתן על מנת לדחות את תביעתם הנגדית, וזאת נוכח ניסיונם לעשות עושר שלא במשפט על גבו של יניב.

נטען כי יניב קיבל משומרוני ואלי סך של 250,000 ₪ בלבד, מאחר שהסך של 500,000 ₪ חולק ע"י הנאמן בינו לבין עוזי.

נטען כי לא ברור למי שילמו סך של 90,000 ₪ במזומן כפי שציינו, ואף לא צורפה אסמכתא המעידה על כך.

נטען כי יניב פעל להחתמת דיירי הבניינים, מינף וקידם את הפרויקט ועשה כל שביכולתו להצלחת הפרויקט.

נטען כי יניב לא התחייב להשגת יעדים תוך זמן קצוב של 12 חודשים, כפי שנטען בתביעה שכנגד.

נטען כי שומרוני ואלי לא עמדו בהתחייבויותיהם ע"פ ההסכם.

מטעם התובעים שכנגד העידו עו"ד שמעון בן ישי, אשר ליווה את כל ההליכים המשפטיים שהתקיימו מול הדיירים הסרבנים; נועם קופרמן, שאלי שכר את שירותיו על מנת לקדם את הפרויקט; ואלי שומרוני.

מטעם הנתבעים שכנגד העיד יניב.

דיון והכרעה

התובעים שכנגד לא הוכיחו כי שילמו ליניב סכום כלשהו ישירות. ההסכם המשולש לא כלל תשלום ישיר כלשהו ליניב או לתמא, אלא רק תשלום עתידי במקרה שייבנו ויימכרו דירות על ידי שומרוני.

טענות אלי, כי שילם ליניב 200,000 ₪ במזומן, לא הוכחו במסמך כלשהו ואין להסכמה כזו זכר בהסכמים ואף לא בתצהירו, בו טען לקונית לתשלום נוסף של 90,000 ₪ במזומן ולא 200,000 ₪. גם הטענה כי יניב/תמא הוציאו חשבונית על סכום של 250,000 ₪ אינה נתמכת במסמכים, אלא נהפוך הוא – החשבונית שהוציאה תמא היא לעתיד, נושאת תאריך מוקדם בהרבה מהתאריך של חתימת ההסכם המשולש, והוצאה על סכום של 500,000 ₪ + מע"מ (חשבונית של תמא נספח 7). גם אם מדובר בחשבונית שאינה משקפת תשלום בפועל מעתיד לתמא אלא נערכה לצורך ההסכם המשולש, עדיין אין היא תומכת בגרסת אלי לתשלום נוסף וישיר ליניב. בנוסף, איני מקבלת את טענת אלי כי ההתקשרות בין יניב ותמא לבין הדיירים לא הועברה אליו במעמד חתימת ההסכם המשולש, שכן ללא הסכם זה נמכר לו לכאורה "אוויר", וברור לי כי כמי שעוסק בענייני בניה ובנו של מנכ"ל חברת בניה ותיקה, אלי לא היה פתי. גם הטענה כי יניב "נעלם" אחרי חתימת ההסכם המשולש אינה סבירה, שכן חלק ניכר מהתמורה שהיה אמור לקבל בעסקה הוא ממכירת דירות בפרויקט ע"י שומרוני. עובדה היא, כי הסכם העברת המניות נערך בשיתוף פעולה מלא של יניב באפריל 2013, כך שלפחות במשך חצי שנה אחרי ההסכם המשולש, היו הצדדים בקשר ופעלו בשת"פ.

הסכום ששולם ע"י שומרוני לעתיד ב-21.11.12 בהתאם להסכם המשולש, באמצעות הנאמן עו"ד יעקב בראל, היה 500,000 ₪ כולל מע"מ (שיק, קבלה ותדפיס חשבון שצורפו כנספחים 5-6 לתצהיר הנתבעת). יניב אישר כי קיבל מחצית מסכום זה, כפרעון חלקי של התשלום שהיתה עתיד חייבת לו בהתאם להסכם הראשון.

מכאן, שלשומרוני אין יריבות ישירה כלפי תמא ו/או יניב, ביחס לתשלומים ששילמה שומרוני לעתיד בהתאם להסכם המשולש.

גם אם אבחן את המצגים של יניב ותמא כלפי שומרוני שנכללו במסגרת ההסכם המשולש, לא הוכח כי מדובר במצגים כוזבים או מטעים ביחס למספר דיירים שהוחתמו, למצגים שהוצגו לדיירים ע"י יניב או ביחס לשלב בו מצוי הפרויקט.

אמנם הוכח כי נפלה טעות סופר בהסכם המשולש בשמה של חברת הפרויקט שאת מניותיה התחייבו יניב ותמא להעביר לשומרוני (נכתב "לב צמרות" כאשר שמה הנכון של חברת הפרויקט הוא "צמרות ביאליק"), אך טעות זו היתה טעות קולמוס בלבד, ובפועל העבירו יניב ותמא את מניותיה של החברה הנכונה – צמרות ביאליק – לשומרוני, באפריל 2013, ואלי נרשם בה כדירקטור.

אין בהסכם המשולש, או בנספח ב' שלו, שהוא הסכם דו צדדי בין שומרוני לתמא, זכר להתחייבות כי התכנית האדריכלית מוכנה או כי היתר בניה לפרויקט יינתן תוך 12 חודשים. נהפוך הוא: בסעיף 11.1 לנספח ב' הותנה במפורש כי פרט לסעיפים הכלולים בו אין תוקף לכל מצגים או הסכמות קודמות בעל פה שלא מצאו ביטוי בהסכם.

התחייבות לגבי קבלת היתר תוך שנה ולגבי פעילות להחתמת דיירים סרבנים כלולה בהסכם העברת המניות בצמרות ביאליק, שהוא הסכם מאוחר (מאפריל 2013) וללא תמורה ליניב/תמא, כך שגם אם הופר ע"י יניב, אין הוא נוגע לתשלומים ששולמו ע"י שומרוני לעתיד, וממנה לתמא/יניב, במסגרת ההסכם המשולש ועל סמך ההסכם הראשון.

לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד.

נוכח העובדה שהתביעה העיקרית הוגשה על ידי יניב ותמא, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"ב, 27 יולי 2022, בהעדר הצדדים.