החלטה

כתב האישום

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 [נוסח חדש] [להלן: "פקודת התעבורה"] שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז– 1977 (להלן: "חוק העונשין"), והשמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

יחד עם כתב-האישום הוגשה בקשה לפסילת רשיון נהיגה עד לתום ההליכים, ואף מעבר ל – 6 חודשים לפי סעיפים 46 ו – 50(ב) לפקודת התעבורה, וכן להארכת התנאים המגבילים (במרכזן צו עיכוב יציאה מהארץ) לפי סעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 [להלן: "חוק המעצרים"].

2. מכתב האישום עולה, כי ביום 1.3.16 בשעה 20:30 לערך, נהגה הילה מיכלי נחמן ז"ל [להלן: "המנוחה"] ברכבה מסוג פ'גו [להלן: "הפג'ו"], בכביש מספר 6 בסמוך למחלף חורשים, כשעימה בפג'ו במושב הקדמי יושב בנה הפעוט, ומאחור ישבו אמה וילדיה התאומים כבני 3 חודשים.

במהלך נסיעתה איבדה המנוחה שליטה על הפג'ו, פגעה במעקה הבטיחות הימני והפג'ו הסתחרר, עד שנעצר על השול השמאלי כשפניו לכיוון דרום, נגד כיוון התנועה, כאשר הפנס הקדמי דולק.

לאחר עצירת הפג'ו, החל להיפלט עשן מהרכב. המנוחה, שחששה לשלום הנוסעים עמה, יצאה מהפג'ו על מנת להוציא את ילדיה מהרכב ולסייע לאמה לצאת. בשל הפגיעה בפג'ו לא ניתן היה לפתוח את הדלת הימנית, ולכן הוציאה המנוחה את ילדיה דרך חלון הרכב, כאשר בשלב זה הפעילה אמה את איתותי הרכב.

המנוחה הוציאה את ילדיה מהרכב וניגשה לסייע לאמה לצאת מצידו השמאלי של הרכב, בשל הפגיעות בצד הימני של הרכב.

כל אותה עת עמדו על השול הימני, לבושים באפוד זוהר, בסמוך למקום עצירת הפג'ו, אמיר אבו מולחם ויוניס סוהיב (להלן: "אמיר ויוניס"), אשר המתינו להגעת רכב חילוץ עבור רכבם התקול.

עת הבחינו בפגיעת הפג'ו במעקה הבטיחות ובניסיונות המנוחה לחלץ את בני משפחתה מהפג'ו, ומשלא יכלו לחצות את הכביש בשל תנועה סואנת, התריעו השניים בפנסי הטלפון שלהם לרכבים חולפים בכביש, על מנת להזהירם מפני פגיעה בפג'ו או ביושביו.

באותה עת, בשעה 20:37 לערך, נהג המשיב ברכב פרטי מסוג שברולט (להלן: "השברולט") בכביש, בנתיב הנסיעה השמאלי, במהירות של 150 קמ"ש לפחות.

בהגיעו בסמוך למקום עצירת הפג'ו, עמדה המנוחה בנתיב הנסיעה השמאלי, ובעודה מנסה לסייע לאמה לצאת מהפג'ו, פגע בה המשיב בעוצמה עם חזית שמאל של השברולט.

כתוצאה מהפגיעה הוטחה המנוחה בדופן שמאל של הפג'ו והועפה על הכביש (להלן: "התאונה"), וכתוצאה מהתאונה נהרגה במקום.

כתוצאה מהתאונה נופצה שמשת השברולט, נתלשה מראת הצד השמאלי, נסדק הפנס השמאלי קדמי, נמעך הפח בדלת הנהג ובכנף הקדמית שמאלית, כשעליהם רקמות ודם המנוחה.

מיד לאחר התאונה עצר המשיב את השברולט בסמוך, על השול הימני.

אז גמלה בליבו החלטה להסתיר את מעורבותו בתאונה, להעלים ראיות ולשבש הליכי חקירה ומשפט (להלן: "התכנית").

בהתאם לתכנית, התקרב המשיב לאמיר ויוניס וחקר אותם אודות התאונה, מבלי לומר להם כי הוא מעורב בה. המשיב המתין במקום כ- 18 דקות מבלי לומר לאיש, ובפרט לגורמי ההצלה והמשטרה אשר הגיעו למקום, כי הוא מעורב בתאונה בה נהרגה המנוחה.

בשלב מסוים חזר המשיב לשברולט ועזב את המקום.

מיד לאחר מכן, בהתאם לתכנית, נסע המשיב לסוכנות רכב "שגיא מוטורס" בפתח תקווה אשר בבעלותו, במטרה להשאיר את השברולט במקום ולנסוע מהמקום עם רכב אחר.

המשיב שטף את צידה השמאלי של השברולט באמצעות צינור גרניק, המיועד לשטיפה בלחץ מים גבוה מאוד והעלים חלק מהרקמות ומדמה של המנוחה.

בשלב זה עזב המשיב את המקום לתחנת המשטרה בחדרה ברכב השברולט, שם דיווח בכזב כי נסע בכביש 6 ונפגע בתאונה על ידי רכב מרצדס שחור.

גדר המחלוקת

3. אין מחלוקת, כי המשיב אינו אחראי לתאונה ומדובר בתאונה בלתי נמנעת, והוא שהה בזירת התאונה 18 דקות.

עם זאת, לגישת התביעה, התנהגותו של המשיב לאחר התאונה מלמדת על מסוכנותו ומחייבת פסילה עד לתום ההליכים כנגדו. הישארותו של המשיב בזירה היתה טכנית בלבד, הוא לא לקח אחריות על חלקו באירוע ולא נשאר במקום לבירור מול רשויות האכיפה וההצלה. המשיב גיבש תכנית שנועדה להסתיר את מעורבותו בתאונה, ובהמשך העלים ראיות ושיבש הליכי משפט.

ב"כ המשיב טען מספר טענות באשר לכך שלא נתמלאו יסודות עבירת ההפקרה. לכך הוסיף, כי העובדה שאין מחלוקת כי המדובר בתאונה בלתי נמנעת מובילה בהכרח למסקנה כי לא הוכחה מסוכנותו של המשיב למשתמשים בדרך, באופן המבסס פסילה עד לתום ההליכים. ב"כ המשיב ביקש לנתק את התנהלותו המשבשת לכאורה של המשיב משאלת מסוכנותו בהקשר של פסילת רשיונו.

הראיות

4. אין מחלוקת כי המדובר באירוע קשה, אשר הסתיים במותה של המנוחה, כאשר רכבה נזרק לשול השמאלי בכביש 6 בעקבות תאונה עצמית, והמנוחה יצאה מן הפג'ו על-מנת לחלץ את ילדיה ואת אימה מהרכב.

הפרקליטות אימצה את הערכות בוחני התנועה לפיהן, מדובר בתאונה בלתי נמנעת (ראו, למשל, מזכר ברק צורף, ע.ת.1, מיום 29.3.16). עם זאת, בניגוד לגרסאות שמסר המשיב, אשר יפורטו להלן – הרי שהמשיב הוא אשר פגע עם רכבו במנוחה, עת נכנסה לנתיב נסיעתו (הנתיב השמאלי בכביש 6) בשוגג, אגב נסיונות חילוץ ילדיה ואימה (ראו לענין זה, למשל: דו"ח מסקנות התאמת נזקים של צורף, לפיו הנזק שנגרם לשברולט היה כתוצאה מפגיעה בעצם רך; חוות-דעת מומחה של ד"ר מיכל שינפלד, ע.ת.45, לפיה נמצא דם אדם בדגימות שנלקחו מהשברולט, ומהמסקנות עולה שמקור ה – DNA במנוחה או בכל אישה בעלת פרופיל גנטי זהה).

הודעות עדי ראיה

5. שני עדי ראיה אובייקטיביים – יוניס ואמיר – נכחו במקום עוד טרם התאונה בשל רכבם התקול על השול הימני.

6. בהודעתו הראשונה של יוניס (ע.ת.4), מיום 1.3.16, אשר נגבתה בסמוך לאחר התאונה (בשעה 21:00) תיאר הוא את קרות התאונה העצמית, כאשר ראו את המנוחה מוציאה 3 תינוקות ואישה מבוגרת. יוניס ואמיר (הפועל שלו) ניסו לעזור לה אך לא הצליחו לחצות את הכביש בשל התנועה המהירה. הרכב שעבר נכנס בנהגת הרכב והעיף אותה למרחק של כ- 30 מטרים. השניים הוציאו אפודים זוהרים ושני פנסים, וסימנו לרכבים שהתרחשה תאונה. מסר, כי הוא התקשר למוקד כביש 6 ולמשטרה ודיווח על התאונה.

7. הודעה שניה נגבתה מיוניס ביום למחרת (2.3.16 בשעה 21:42) לאחר שהמשיב מסר את גרסתו הראשונה. בין השאר תיאר, שלפני שהמנוחה הצליחה לפתוח את הדלת, הגיע רכב בצבע שחור או אפור כהה, דרס את המנוחה והעיף אותה (שורות 19- 21), ומסר כי כעס על הנהג שלא עצר לראות מה קרה (שורה 22). לאחר שהצליחו להגיע לנתיב, הגיעה רופאה, ובהמשך כוחות משטרה ומד"א (שורות 25 – 26).

לאחר שהכוחות היו במקום, הגיעו אנשים ששאלו שאלות על התאונה ואיך התרחשה (שורה 62). בין השאר נזכר שאמיר סיפר לו, שאדם קירח, בגיל 50 + "שיגע" אותו בשאלות, ואמיר ביקש שיניח לו (שורות 64 – 65). עוד הוסיף, כי איש מבין אלה שניגשו ושאלו שאלות לא השאיר פרטים (שורה 83), וכי הוא או אמיר לא קיבלו כרטיס ביקור בזירת התאונה (שורה 85).

8. הודעתו הראשונה של אמיר (ע.ת.3) גם היא נגבתה בסמוך לקרות התאונה (1.3.16 שעה 21:20) ותיאר הוא התרחשות אירועים דומה, כאשר הדגיש, כי לאחר שהנהגת נפגעה אף רכב לא עצר, והם רצו לכיוונה (שורה 20).

9. בהודעתו השניה שנגבתה למחרת (2.3.16 שעה 17:10) – כאמור, לאחר שהמשיב נחקר לראשונה, מסר אמיר כי היה "איש זקן" שהגיע אליהם והתחיל לשאול שאלות על מה שקרה (שורות 32 -33). אמיר תיאר, כי אותו אדם היה עם משקפי ראייה ושיער בצבע לבן, "קירח כזה", בריא ושוקל 90 ק"ג לפחות, ולבש הוא חולצה מכופתרת (שורות 35- 37).

הוסיף, כי הרכב של אותו אדם עצר במרחק של 200 או 300 מטרים לכיוון צפון (שורה 39). להערכתו, אותו אדם היה במקום התאונה כ- 4 דקות, מספר דקות אחרי שהמנוחה נדרסה, אך אינו יודע מתי עזב את הזירה. אותו אדם לא אמר דבר, אלא רק שאל אם הרכב שלהם היה מעורב בתאונה ומדוע הרכב עומד הפוך (שורה 52). אותו אדם לא השאיר להם את פרטיו (שורות 41 – 67).

10. ביום 16.3.16 נערך לאמיר מסדר זיהוי תמונות. אמיר זיהה מייד את המשיב כמי שהיה הנהג באותו רכב כהה והעריך שהיה עימו בערך 6 דקות – אותו אדם מבוגר, שלבש חולצה מכופתרת.

חזר על כך, כי אותו אדם הגיע אליו ברגל, כ – 3-4 דקות לאחר שהרכב פגע במנוחה, ושאל אותו מדוע הרכב חונה שם. העד סיפר שאמר לאותו בחור שהוא אידיוט ושהרכב עבר תאונה. אותו אדם התחיל לשאול אותו מה קרה ולמה הרכב נכנס במעקה, והוא הסביר לו איך קרתה התאונה. אותו אדם עמד והסתכל על הכביש. אמיר דיבר בטלפון באותו הזמן, וכאשר המשטרה הגיעה אותו אדם נעלם והוא לא ראה אותו שוב (ראו הודעת אמיר מאותו היום בשעה 17:19 ודו"ח "מסדר תמונות 8").

11. עדות הראיה הנוספת שרלבנטית לזירה, היא הודעתו של רון חקאק (ע.ת.22) מיום 8.3.16, אשר עובד כסייר של כביש 6 והיה במשמרת צהריים. מר חקאק מכיר את המשיב, לאחר שעבד אצלו במוסך במשך 10 חודשים בשנים 2009 – 2010 (שורות 10 – 13). מסר, כי הוא הגיע למקום בשעה 20:42, פרס "קונוסים" במקום וראה ותיאר את כל האנשים שהיו בזירה. את המשיב כלל לא ראה במקום, כאשר ללא ספק היה מזהה אותו (עמ' 2 ו – 3).

12. השוטרים במקום למדו אודות האירוע מפי יוניס ואמיר (ראו הודעתו של קצין המשטרה אלון אסור, ע.ת. 37, מיום 15.3.16). נהג טיפול נמרץ (שי רענן, ע.ת.47) אשר הגיע לזירת התאונה כשכבר היו שם כוחות משטרה ומצבה של המנוחה היה אנוש, סרק את הרכבים שעמדו במקום כדי לאתר את הרכב האזרחי השחור, שכן מתפקידו לוודא שכל המעורבים בתאונה מקבלים סיוע – אך לא מצאו. איש מהעוברים והשבים לא ניגש אליו (הודעה מיום 7.3.16).

גרסאות המשיב

13. המשיב הגיע לתחנת חדרה ביום האירוע בשעה 23:30 ומסר, כי היה מעורב בתאונה בכביש 6, ושרכב מסוג מרצדס שחור פגע ברכבו ולא נעצר. עוד מסר, כי צילם את הרכבים לצורך ביטוח והמשיך בנסיעה, ולאחר מכן הגיע לתחנת המשטרה כדי לדווח על התאונה. היומנאית תיעדה, כי המשיב היה חסר מנוחה ו"זז ממקום למקום" (דו"ח פעולה מיום 1.3.16 מאת אורטל קטש, ע.ת. 30; דו"ח פעולה מיום 3.3.16 מאת אמיר חג'אג'רה, ע.ת. 33).

14. הודעה ראשונה נגבתה מהמשיב על-ידי ברק צורף ביום 2.3.16 בשעה 1:11. המשיב מסר שהתייעץ עם עורך-דין. תיאר, כי נסע במסלול האמצעי בכביש 6, ראה רכב תקוע בנתיב הימני ו – 2 אנשים שאותתו עם טלפונים מוארים. בשלב זה, הרגיש חבטה חזקה בצד השמאלי של רכבו והבחין ברכב מרצדס שנוסע לפניו וממשיך לנסוע. עוד תיאר, שמיד עצר בצד וראה שהכנף והמראה של רכבו שבורים. חזר למקום התאונה, שם עמדו שני אנשים מהמגזר הערבי, אותם אלה שעמדו עם הטלפונים, ואחד מהם אמר לו שמישהו נסע ופגע ברכב שעמד נגד כיוון הנסיעה. אמר שרצה לעבור ולראות מה קורה עם הבחור ולעזור, אך הכביש היה סואן והיה מסוכן לעבור. שני האנשים עם הטלפונים גם הם ניסו לעבור את הכביש. הוא עצמו ניסה לעצור את התנועה עם הטלפונים. לאחר כ- 15 דקות לערך הגיע רכב של כביש 6 ושם "נצנצים" על הכביש. אז ראה שהגיע אמבולנס למקום. הרגיש ששפתיו יבשות, הוא סובל מסוכר גבוה וחשש לקבל "היפו", ולכן נתן את כרטיס הביקור שלו לאחד מהבחורים שאותת עם הטלפון ואמר שאם יצטרך משהו, שיתקשר אליו.

הוסיף, כי ביקש את הפרטים של אותו אדם, אך הוא לא נתן לו. סיפר שצילם את הרכב של אותו אדם והציג את מספר הרכב. לאחר מכן נסע ישר אל תחנת המשטרה.

נשאל לגבי פער הזמן שבין התאונה לבין הגעתו למשטרה והסביר, כי היה זמן רב בזירה – לפחות שלושת-רבעי השעה. כשהיה בזירה, הבחין בניידת אך לא פנה לשוטרים, כי לא היה קשור לתאונה ונפגע מרכב אחר שעזב את המקום. כן מסר, כי ראה שהגיע אמבולנס ורכב של כביש 6.

החוקר הטיח במשיב, כי דופן ימין של רכבו מאובק, בעוד שאר הרכב נראה מנוגב בתנועות סיבוביות. המשיב הסביר, שהוא אינו מנקה את הרכב, והרכב עובר כל יום ניקוי. הכחיש כי הוא נגע או ניגב את הרכב אחרי התאונה (שורות 134 – 140).

15. בחקירתו השניה ביום 4.3.16, התפתחה גרסתו של המשיב. בין השאר מסר, כי הוא מצטער ומשתתף בצער המשפחה אם רכבו פגע בהולכת-רגל, אך הוא לא ברח מהמקום (שורה 7). בגרסה זו מסר עוד, כי הבין שאישה נפגעה, אך נותר בגרסתו כי מרצדס פגעה בו בעודו נוהג בנתיב האמצעי במהירות של 80 קמ"ש, והוא נשאר בזירה למשך 45 דקות.

הוסיף, כי במהלך שהייתו במעצר שיחזר את הדברים ונזכר, שאחרי התאונה עבר בבית-העסק שלו "שגיא מוטורס" לקחת רכב אחר, שכן אחרי התאונה הרגיש במשיכה בהגה לצד שמאל. כשיצא מהרכב הרגיש שהיה דבק או שמן על ידית הדלת ועל כל הרכב, חושב ששטף את השמן ורק אז החזיר את הרכב להאנגר (שורות 40- 48). הוסיף, כי הוא אדם "פדנט" ונזכר ששטף את כל הרכב ולא רק את הדלת (שורות 141- 142).

עוד הוסיף, כי צילם את הרכב שעמד בצד ימין - של שני הבחורים, עבור הביטוח שלו, כי הם היחידים שדיבר איתם במקום התאונה ונתן כרטיס למישהו – כנראה לאחר מהם (שורות 166- 167).

המשיב נשאל מדוע עזב את המקום מבלי למסור את פרטיו ומבלי לגשת ישירות למשטרה, והוא השיב שחשב שמדובר בתאונת נזק והיה בהלם, ובקטע הזה מתבייש בעצמו (שורה 170). החוקר המשיך והיקשה על המשיב ושאל אותו כיצד סבר שהמדובר בתאונת נזק כשראה אישה שכובה על הכביש, שאלו אותו אם יודע לבצע הנשמה ובעצמו סיפר שמישהו עם חלוק אמר שהיא מתה; המשיב ענה שהבחור אמר שמישהו פגע וברח, והוא סבר שהתאונה בה היה מעורב היא תאונה אחרת, במהלכה המרצדס פגעה בו.

בחקירה זו הוצגו לו סרטי אבטחה מ"שגיא מוטורס" (לאחר שהוא שיתף פעולה והביע הסכמה להורדת הסרטים). הוא לא זיהה את עצמו בסרטון (שורה 257) והסביר, שהוא רואה את מתקן השטיפה – אך הוא עצמו לא נכנס למנהרה, אלא עצר בברז של מים לפני הכניסה למנהרה (שורות 254 – 255).

16. על עיקרי דברים אלו חזר בחקירתו השלישית ביום 7.3.16. במסגרת חקירה זו הדגיש, כי הוא אדם "פדנט" ושומר על נקיון. יש לו עובדים שמנקים עבורו, אך את רכבו לפעמים שוטף בעצמו (שורות 36 – 37).

בחקירתו הרביעית מיום 10.3.16 שוב שינה גרסתו ותיאר, כי נשאר במקום, ניסה לעצור את התנועה ורצה לתת עזרה. הוא המתין עד שהגיע בחור מכביש 6 ואמבולנס, ורק אז, כתוצאה מה"היפו" וההלם מהתאונה לא שקל את שעשה.

החוקר הטיח במשיב, כי הסייר של כביש 6, רון חקאק, עבד אצלו ב"שגיא מוטורס", זיהה אותו בחדשות, וציין כי לא ראה אותו בזירת התאונה, כאשר הוא הגיע לזירת התאונה כ- 5 דקות לאחר שהתרחשה. המשיב אמר שאינו זוכר עובד בשם זה ואינו זוכר שראה מישהו שמוכר לו. ראה את הרכב של כביש 6 מגיע ופורס נצנצים, ובשלב מסוים גם עבר את הכביש (שורות 45- 46).

ראיות נוספות - מפריכות גרסאות המשיב

17. בהקשר של גרסאות המשיב, יצויין, כי חומר הראיות שנאסף לאחר מכן הצביע על ממצאים שונים ממה שמסר.

18. מבדיקות שנערכו עולה, כי המשיב נהג בנתיב השמאלי בסמוך לתאונה – ולא בנתיב האמצעי. בנוסף, נהג במהירות של 151 קמ"ש, ולא במהירות של 80 קמ"ש (ראו, למשל: הודעתה של שירה פסיס, ע.ת.9, מיום 9.3.16; מסמך 142 - ממצאים ומסקנות שנערך על-ידי שי אשכנזי (ע.ת. 26), המשמש כרמת"ד בוחנים שרון).

19. בדיקה שנערכה במצלמות כביש 6 בין השעות 20:25 ועד 20:42 ביום 1.3.16 העלתה, כי כלל לא אותר רכב מסוג מרצדס עובר את מחלף חורשים, כגרסת המשיב (ראו מסמך מאת תומר דרור, ע.ת. 44, מחברת דרך ארץ).

20. על-פי זכ"ד מאת ברק צורף מיום 29.3.16, עולה כי על בסיס נתוני כביש 6 ניתן להעריך כי המשיב השתהה בזירה לאחר התאונה כ- 18 דקות לערך.

21. צפייה בצילומי סרטון מצלמת האבטחה מ"שגיא מוטורס" מיום האירוע מעלה, כי השברולט נכנס למתחם בזמן אמת 21:16, ושהה במקום במשך כשעה ושמונה דקות. ניתן לראות, שהמשיב הכניס את הרכב לעמדת השטיפה במקום ושטף את רכבו באמצעות צינור "גרניק" בעל לחץ מים גבוה ביותר. במקום נראה אדם אחד בלבד, הוא הנהג החשוד - הדומה במימדיו ובלבושו למשיב (תמונה 18; ראו דו"ח מיום 7.3.16 שנערך על-ידי ברק צורף).

22. מהודעתו של אחמד בדיר (ע.ת.23) מיום 9.3.16 עולה, כי הוא עובד קבלן של מכונות "שטיפה" ב"שגיא מוטורס", והוא האחראי במקום על הנקיונות. לשאלת החוקר אם המשיב, כבעל העסק, שוטף גם רכבים השיב: "הוא בחיים לא שוטף בעצמו" (שורה 22), ומעולם לא ראה את המשיב שוטף את הרכב שלו (שורה 27). הוסיף, שאם המשיב צריך שטיפה של הרכב, מתקשר אליו או שולח מישהו (שורה 23).

23. דופן ימין של השברולט נמצאה מאובקת, בעוד דופן שמאל, גג הרכב, מכסה המנוע ותא המטען- נמצאו נקיים מאבק ונראו עליהם סימנים של ניגוב בצורה מעגלית (דו"ח פעולה שנערך על-ידי צורף, 2.3.16). אופן ניקוי כאמור אינו עולה בקנה אחד עם הסבריו של המשיב כי הוא "פדנט".

בדופן שמאל נמצאה מעיכת פח "רכה" המלווה בסימני מריחת דם ורקמות (ראו דו"ח בוחן תנועה מאת שי אשכנזי (ע.ת. 26), מיום 13.3.16). כאמור, בסופו של יום עלה, שמקור ה – DNA שנמצא בדגימות שנלקחו מהרכב יכול להיות במנוחה (או בכל אישה בעלת פרופיל גנטי זהה (חוו"ד מומחה, ד"ר מיכל שינפלד, ע.ת. 45, מיום 9.3.16, מסומן 119).

24. מהתנהלותו של המשיב לאחר התאונה, לא עולה כי היה לחוץ, אלא היה קר רוח ומחושב. לאחר ששטף את רכבו, התקשר לאחיו והתייעץ עימו באיזה רכב לנסוע למשטרת חדרה (הודעת דוד שי כהן, ע.ת.24, מיום 3.3.16). בנוסף, שוחח המשיב עם רינת עקיבא (ע.ת.21) – מי שעבדה עימו בעבר וכיום מצויה עימו בקשר. היא מסרה, כי נשמע רגיל לגמרי ולא לחוץ (ראו הודעתה מיום 3.3.16).

סיכום הראיות

25. עיננו הרואות, אם כן, כי המשיב מסר גרסה מתפתחת, אשר עיקריה נסתרו על-ידי עדי ראייה וכן ראיות נוספות שנאספו מהזירה וסביבותיה, מהשברולט וממצלמות אבטחה.

26. גרסתו המרכזית של המשיב, לפיה נסע בנתיב האמצעי, במהירות 80 קמ"ש, רכב מרצדס פגע בו, הוא סבר שמדובר בתאונת נזק רכוש בלבד וכי מסר פרטיו לעדי ראיה אינה סבירה, גם לאור הראיות שנאספו.

27. ממכלול הראיות עולה, כי המשיב נהג בנתיב השמאלי במהירות של 151 קמ"ש, והוא שפגע במנוחה – אם כי המדובר בתאונה בלתי נמנעת. המשיב נותר בזירה כ – 18 דקות, ומעשיו היחידים במקום היה "תשאול" של יוניס ובעיקר אמיר, חרף העובדה שראה את המנוחה ומחזות מזעזעים נוספים אותם תיאר בעצמו בחקירותיו. בניגוד לגרסתו, המשיב לא ניסה לסייע לשניים בהכוונת התנועה ולא השאיר פרטים או כרטיסי ביקור. גם אם ראה כי כוחות הצלה הגיעו והמנוחה קיבלה טיפול, המשיב לא הושיט כל עזרה למנוחה, ובעיקר לא לקח אחריות על חלקו באירוע ולא נשאר במקום התאונה עד למיצוי הליכי הבירור מול רשויות האכיפה וההצלה במקום.

28. בע"פ 9628/08 בת-אל שרעבי נגד מדינת ישראל [1.3.2012] נקבעה הלכה בדבר ההתנהגות המצופה מנהג המעורב בתאונה, ושאי-קיומה מקימה את יסודות עבירת ההפקרה. אמנם, אותה מערערת הואשמה גם בהריגה. עם זאת יצוין, כי המערערת יצאה מהרכב ונמלטה מהמקום, מבלי להגיש עזרה – אך זאת לאחר שהגיע למקום רכב הצלה שהוזמן על ידי אדם אחר. קביעות בית-המשפט העליון רלבנטיות לענייננו, תוך שצוין, כי עבירת ההפקרה משרתת מטרה מרכזית של עזרה מיידית לנפגע בתאונה, ושתי מטרות משנה של מניעה מנהג מלהתחמק מאחריותו לתאונה וסיוע לרשויות אכיפת החוק לברר את נסיבות התאונה והאחראי לה. על כן, נקבע במפורש כי:

"עינינו הרואות כי עבירת ההפקרה איננה מתמצה בהושטת עזרה רפואית לנפגע. בהקשר זה חשוב להעיר כי לעבירת ההפקרה שורשים בתורת-המוסר, מהם היא יונקת, וכך נפסק בהקשר זה: '[עבירת ההפקרה] נועדה לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב באירוע פוגעני לסייע לזולתו שנפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו'... משמעות הדברים היא כי המטריה הנורמטיבית שפורסת עבירת ההפקרה חורגת, מעצם טבעה, מן הצורך הרפואי הצר (וזאת – מבלי להמעיט בחשיבותו של צורך זה), והיא מחילה עצמה על מכלול התנהגותו של הנהג המעורב בתאונה, לאחר רגע הפגיעה.

בתוך כך, המצופה מן הנהג הוא, בראש ובראשונה, לעצור את רכבו לאחר התאונה (ואף להימנע מלהימלט ברגל ממקום התאונה – ראו: רע"פ 10212/04 ממן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.1.2005) (להלן: פרשת ממן)). אך בכך לא מסתיימת חובתו המשפטית של הנהג המעורב בתאונה; עליו לקחת אחריות לאירוע שבו הוא היה מעורב, ואחריות זו משמעותה, בין היתר – הישארות במקום התאונה, עד למיצוי הליכי הבירור על ידי גורמי הרפואה ונציגי אכיפת החוק.

... סיכום ביניים של הדברים מוליד את המסקנות הבאות: התכליות העומדות בבסיסה של עבירת ההפקרה מתלכדות במקרה שלפנינו, והן מורות כי פירושו הראוי של המונח 'עזרה שהיה ביכולתו [של נהג המעורב בתאונה] להגיש בנסיבות המקרה' איננו מצומצם רק להישארות הנהג המעורב במקום עד להגעת רכב ההצלה. הטעם לכך הוא זה: הסתלקות בטרם סיום חקירת האירוע איננה מספקת את הסטנדרט של מתן עזרה שניתן להגיש, שכן למערערת לא נשקף כל סיכון מהישארותה במקום התאונה. לכן יש לפרש את עבירת ההפקרה ככזו המכוונת להציב רף התנהגות גבוה במערכת היחסים שבין אדם לחברו, וככזו אין להגביל את תחולתה במקרה שבו הנהג המעורב בתאונה ביקש להסתלק לאחר הגעת הגורמים הרפואיים למקום." (שם, פיסקאות 13, 18).

29. על כן, חרף העובדה שמדובר בתאונה בלתי-נמנעת, אני קובעת כי התנהגותו המתוארת של המשיב מבססת לכאורה את יסודות עבירת ההפקרה.

30. בנוסף, אני מקבלת את גישת התביעה לפיה יש לבחון את מכלול התנהלותו של המשיב באירוע, לרבות לאחר התאונה, כאשר אין כל יכולת ראייתית או הגיונית בניתוק שרשרת מעשיו. המשיב הסתיר את העובדה ששטף את רכבו, והסבריו לניקוי החלקי של הרכב נמצאו שקריים ומובילים למסקנה הסבירה כי הניקוי החלקי היה חלק מפעולות השיבוש שביצע, לאחר שהבין שפגע במנוחה, לצורך השמדת ראיות. במהלך חקירותיו מסר גרסאות שונות ובשלב זה נראה כי שקריו היו בנושאים מהותיים, באופן אשר מחזק את ראיות התביעה.

31. בהינתן כל האמור לעיל, אני קובעת קיומן של ראיות לכאורה לגבי כל העבירות המיוחסות למשיב.

מסוכנות

32. באותה ראייה כוללנית יש לבחון את הצורך בפסילת רשיונו של המשיב. התנהלותו של המשיב בזירה תוך ביצוע עבירת הפקרה לכאורה, לצד התנהלותו מיד לאחר קרות התאונה ולאחר שהיה מודע למות המנוחה, מלמדות כי המשך נהיגתו של המשיב תסכן את שלום הציבור ובטחון המשתמשים בדרך – גם אם לא היה אשם במות המנוחה.

לענין זה ראו, למשל, דבריו של כב' השופט אדמונד לוי ז"ל, אשר דן בעניינו של מי הורשע בביצוע עבירות של הפקרה, שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיה (וכן בעבירות נוספות, שכן נהג מבלי שהיה מורשה נהיגה), כאשר בדומה לענייננו, לא הואשם בגרימת מותו של המנוח:

"ראשית חטאו של המערער היה בהחלטתו לנהוג ברכב, אף שלא הוכשר ולא הורשה לכך. בהמשך, הוא היה מעורב בתאונה, וגם אם לא נמצא שהוא גרמה, הוא היה ער לעובדה שבאותה תאונה נפגע אדם. המעט שאתה מצפה מנהג לעשות בנסיבות אלו הוא את אשר מחייב החוק - לעצור במקום, לבדוק את מצבו של הפצוע, ולנסות להושיט לו עזרה. אלו הן חובות אלמנטאריות המוטלות על כל נהג, והעובדה שהמערער לא נהג כך, נמלט מהזירה, ועשה את הכול כדי לטשטש את עקבותיו, מלמדת עד כמה גדולה הסכנה הנשקפת ממנו למשתמשים בדרך..." (ראו: ע"פ 10990/03 אלהרוש נגד מדינת ישראל [19.1.05]).

כן ראו החלטתו של כב' השופט סולברג, בעת שכיהן כשופט בית-המשפט המחוזי בב"ש 4899/08 (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נגד בן שטרית [27.7.08], ממנה עולה, כי מי שמסוגל לבצע לכאורה עבירה של הפקרה – גם אם המדובר בהתנהגות חריגה, ואין כל אינדיקציה מהעבר למסוכנות – הריהו מסוכן לבריות. פגיעתו הפוטנציאלית הרעה מכריעה את הכף, ועל האינטרס הציבורי לגבור באמצעות פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה עד לתום ההליכים.

סיכום

33. אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו, ואף מעבר ל – 6 חודשים לפי סעיפים 36 ו – 50)ב) לפקודת התעבורה. יצוין, כי לא התעלמתי מהנזק שעלול להיגרם למשיב כתוצאה מכך, על רקע טיבו של העסק אותו הוא מנהל. יחד עם זאת, נראה כי הוא ייאלץ להתארגן בהתאם ולהיעזר בעובדיו ואולי גם בבני משפחתו.

34. באשר ליתר התנאים המגבילים, ובעיקר בנושא הארכת צו עיכוב היציאה מן הארץ, שקלתי בכובד ראש את טענות ההגנה. המשיב הוא בעל עסק גדול, אשר נדרש לצאת את הארץ לצרכי עסקיו ולעניינים משפחתיים. חרף האמור, נוכח כתב-האישום התלוי כנגדו, כאשר קובעת אני עתה קיומן של ראיות לכאורה, סבורני כי קיים חשש להימלטות, ועולה צורך להגביל את יציאותיו של המשיב מן הארץ וכך לפקח עליהן. יחד עם זאת, יובהר כבר, כי יציאות לצרכים עסקיים או משפחתיים, יישקלו בחיוב תוך הצגת מסמכים והפקדת ערבויות מתאימות, ובכך יושג האיזון הראוי בנסיבות.

35. אשר על כן, מורה בנוסף, על הארכת כל התנאים המגבילים, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ, עד לתום ההליכים, ולפי סעיף 48 לחוק המעצרים.

ב"כ הצדדים ויתרו על שימוע ההחלטה, ועל כן מתבקשת המזכירות לשלוח החלטה זו לאלתר לב"כ הפרקליטות ולמשרדו של עו"ד סטרשנוב.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.