זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (הרשמת הבכירה ודאד יונס) מיום 21.4.17 (כך נטען בבקשה. ההחלטה היא מיום 20.4.17), לפיה נדחתה בקשה להטיל עיקול זמני על סך 200,000 ₪ מתוך הכספים הרובצים בחשבון המשיבים או מי מהם בבנק הפועלים סניף דיר אל אסד. החלטת הרשמת היתה:

"הבקשה להטלת עיקולים זמניים נדונה והכרעה בהחלטה מיום 13.10.16. הבקשה להטיל עיקולעל חשבון הבנק בו כנטען מתקבלת גמלת הביטוח הלאומי של הנתבע הדרושים לו לו למחיה ולטיפולים הרפואיים נדחית".

המבקש טוען, כי ביום 13.10.16 הוטל עיקול זמני בכפוף להפקדת 40,000 ₪, אך ההחלטה סוכלה ולא יצאה אל הפועל שכן הכספים הועברו לידי הנתבעים בטרם הפקדת הערבות. לטענתו, קצבת הביטוח הלאומי מוגנת לפי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, והטלת עיקול על חשבון הבנק אינה אמורה להשפיע כהוא זה על העברת קצבאות המל"ל המגיעות לנתבע 1. לטענתו, העיקול המתבקש אינו גורף, אלא יחזסי ומידתי ואמור להבטיח תשלום שכר טירחה מוסכם בהיקף של 200,000 ₪ מתוך 2,500,000 ₪ שמהווים כ- 7% מהפיצוי שנפסק לנתבעים.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים שאין מדובר בשכר טירחה מוסכם. נטען, כי המבקש לא עמד בתנאים להטלת עיקול זמני, שהם קיומה של עילת תביעה טובה, עמידה במאזן הנוחות, תום לב ומידתיות, והוכחה לחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

לטענת המשיבים, המבקש מעולם לא ייצג את המשיבים בתביעה כלשהיא. בעת אישפוז המשיב 1 בבית החולים, החתים אותו אחיו של המבקש על הסכם שכר טירחה שלא הוסבר, ויפוי כוח, ומיהר להגיש תביעה בעודו מאושפז בבית החולים, שהיה צורך למחוק אותה תוך הפסד אגרה. עוד נטען, כי המבקש טוען הן לשכר מוסכם והן לאחוזים מסכום התביעה, ומדובר בהסכם בטל מעיקרו.

עוד נטען, כי המבקש לא הוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין אם לא ינתן צו העיקול. זאת ועוד, תביעת המשיבים הסתיימה בתשלום 2,075,788 ₪ נטו, ואף אם כל טענות המבקש יתקבלו, 50% משכר הטרחה אינם עולים על 114,169 ₪. על כן, לא היתה הצדקה להטלת עיקול זמני, ובדין נדחתה הבקשה להטלתו.

עינינו הרואות, שהמשיבים כלל לא התייחסו לנימוקה של הרשמת לאי הטלת העיקול – העובדה שבחשבון זה משולמים כספי ביטוח לאומי. דומה שאין מחלוקת על עובדה זו. סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי קובע שכספי קצבה המשולמים על ידי הביטוח הלאומי אינם ניתנים לעיקול. אני מבין שהמבקש מסכים לכך, שגם כשהכספים מופקדים בחשבון, אין הם כפופים לעיקול, אלא שהוא מבקש להטיל עיקול על הכספים העודפים על כספי הביטוח הלאומי המגיעים לחשבון. על כן, יש לבחון את זכותו של המבקש לעיקול, דבר שלא נעשה על ידי הרשמת המלומדת.

ביום 13.10.16 ניתן במעמד צד אחד, עיקול זמני לבקשת המבקש על כספי המשיבים. אין בפני ראיה שהעיקול לא מומש בשל כך שהמחזיקים העבירו את הכספים למשיבים, כטענת המבקש. על פי תיק בית המשפט, העיקול לא מומש משום שהמבקש לא הפקיד את הערובה שהיה עליו להפקיד כתנאי לעיקול הזמני.

עם הגשת הבקשה לעיקול זמני על חשבון הבנק, הוגשה תגובת המשיבים. אני מקבל את טענת המשיבים, שהיה על הרשמת לדחות את בקשת המבקש להטלת עיקול זמני, מכיוון שאינה עומדת בתנאים להטלת עיקול זמני. על פי הסכם שכר הטירחה שלו טוען המבקש, הוא זכאי ל- 50% משכר הטירחה המגיע על פי דין, ועוד "פיצוי מוסכם מרש ע"ס 3,0000 ₪." בכתב התביעה טען שמגיע לו 50% משכר הטירחה ועוד 30,000 ₪, שהם "לפחות 200,000 ₪". לא צורפה כל ראיה לסכומים שבהם פוצו המשיבים, ולא נערך כל חישוב שיראה את הסכומים שהמבקש זכאי להם לטענתו כשכר טירחה. לא נסתרה טענת המשיבים, שאף אם יתקבלו כל טענות המבקש, אין הסכום עולה על 115,000 ₪. בנסיבות אלה, אין ראיות מספיקות לכך שמדובר ב"תובענה לסכום כסף" כלשון תקנה 374.

זאת ועוד. לפי תקנה 374 (ב) היה על המבקש לשכנע את בית המשפט, "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". המבקש לא הגיש כל ראיות. בקשתו לעיקול זמני לא נתמכה בתצהיר, וכך נטען גם בתגובת המשיבים לבקשה. ממילא, לא הוגשה כל ראיה, כל שכן ראיה מהימנה לכאורה לחשש סביר כאמור. כל שנעשה בענין זה על ידי המבקש הוא טענה בעלמא, לפיה המשיבים עלולים להבריח את רכושם. אין די בכך, ואין המבקש זכאי לעיקול זמני ללא ראיות מהימנות כאמור.

על כן, בדין נדחתה הבקשה להטלת עיקול זמני, שאינה עומדת בתנאים להטלת עיקול זמני, אף שלא מטעמה של הרשמת המלומדת. אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקש ישלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 4,680 ₪. המזכירות תעביר למשיבים סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר את היתרה למבקש.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ז, 29 יוני 2017, בהעדר הצדדים.