הערעור ורקע עובדתי

1. לפניי ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ג'מיל נאסר) ביום 13.1.2019, בת"א 990-10-16, לפיו חויבו המשיבים לשלם למערער סך של 35,000 ₪ בתוספת שכ"ט והחזר חלקי של האגרה.

המערער הוא עורך דין, אשר תבע מהמשיבים תשלום שכר טרחת עורך דין, על פי המחאת זכות שקיבל מאחיו, עורך דין עבדאלכרים עבאס (להלן: "עו"ד עבאס"). עו"ד עבאס טיפל עבור המשיבים בתביעה לקבלת פיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 3.12.2011 (להלן: "התאונה") בה נפגע משיב 1, בהיותו קטין כבן 16 (להלן: "הנפגע"). משיבים 3-2 הם הורי של הנפגע.

2. המשיבים פנו לעו"ד עבאס על מנת שיגיש עבורם תביעת פיצויים בגין התאונה, לאחר שהיו מיוצגים, קודם לכן, על ידי עורך דין אחר. לאחר שעו"ד עבאס הגיש את התביעה ובקשה לתשלום פיצויים תכופים (אשר התקבלה) וכן נקט בהליכים שונים (בגין התאונה) מול המל"ל, העבירו המשיבים את הטיפול בתיק לעורך דין אחר, הוא עו"ד אייל ישראלי (להלן: "עו"ד ישראלי"), המייצג אותם גם בערעור זה.

בבית משפט קמא, תבע המערער שכר טרחה בסך 200,000 ₪, עבור הטיפול בתביעת הפיצויים וזאת - על פי הסכם שכ"ט שנחתם בין עו"ד עבאס לבין המשיבים ביום 20.1.2012 (להלן: "הסכם שכר הטרחה" או "ההסכם").

3. על פי הסכם שכר הטרחה, עליו חתמו שני הוריו של הנפגע - משיבים 2 ו- 3, התחייבו המשיבים לשלם לעו"ד עבאס שכר טרחה בהתאם לתעריף המקסימאלי בתביעות נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כן הוסכם, כי ככל שהמשיבים יחליפו ייצוג, מבלי לקבל הסכמה, מראש ובכתב, מעו"ד עבאס ומבלי לשלם לו את שכר הטרחה המגיע לו על פי ההסכם, הם יהיו חייבים לשלם,לעו"ד עבאס, 50% מהתעריף המקסימאלי האמור (בצירוף מע"מ), וכן פיצוי מוסכם בסך 30,000 ₪. בנוסף הוסכם על תשלום שכ"ט בשיעור 10% מכל סכום שייפסק כמענק או גמלה ע"י המוסד לביטוח לאומי והוצאות שיוציא עו"ד עבאס לשם טיפול בעניינם.

המשיבים לא מילאו אחר הוראות ההסכם והעבירו את הטיפול בתביעה (כאמור) לעו"ד ישראלי, ללא שהסדירו את שכר טרחתו של עו"ד עבאס. המשיבים אף לא השיבו לפניותיו של עו"ד עבאס, בעניין זה, גם לא אחר שהתביעה הסתיימה בפשרה והם קיבלו את הפיצוי שנפסק להם.

4. על פי הסדר הפשרה קיבלו המשיבים פיצויים בסך כולל של כ- 3 מיליון ₪ לפני ניכוי תשלומים תכופים, גמלאות מל"ל בעבר ובעתיד, לפני ניכוי גמלאות נכות כללית ששולמו לנפגע בעבר ועד ליום 30.9.17 ולפני הוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ.

הצדדים אינם חולקים על כך שאת שכר הטרחה אשר עליהם לשלם יש לגזור מסכום של 2,425,055 ₪. עוד מוסכם, כי נפגע בתאונת דרכים אינו צריך לשלם, שכר טרחה מעבר לסכום הקבוע בתקנות, גם אם בעניינו טיפלו מספר עורכי דין.

עו"ד עבאס המחה את זכותו לקבלת שכ"ט עובר הייצוג, למערער, לאחר שהוא התמנה לקאדי שרעי.

5. בבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה בית המשפט יכריע בתביעה על פי החומר שהוגש לו, בפסק דין מנומק ולפי דיני הראיות. הראיות שהוגשו לבית המשפט כללו תצהיר שנחתם על ידי משיב 2 בלבד וכן תצהיר שנחתם על ידי המערער. לא הוגשו תצהירים מטעם עו"ד עבאס או מטעם הנפגע ואמו.

קביעותיו של בית משפט קמא

6. בית משפט קמא קבע, עובדתית, כי כשבוע לאחר התאונה, פנו משיבים 2-3 לעו"ד מוחמד נזאל על מנת שיגיש תביעת פיצויים; כחודש וחצי לאחר מכן, פנו המשיבים לעו"ד עבאס על מנת שייצגם בתביעת הפיצויים וכן בהליכים מול המל"ל. עו"ד עבאס טיפל בעניין מחודש ינואר ועד לחודש יוני 2012, שאז החליטו הנתבעים להעביר את הטיפול לעו"ד ישראלי.

בשתי הפעמים לא הסדירו המשיבים את תשלום שכר הטרחה לעורכי הדין שזנחו. תביעה שהגיש עו"ד נזאל (בת"א 27471-10-13) הסתיימה בהסדר לפיו נפסק לו שכ"ט על דרך הפשרה, אשר שולם על ידי עו"ד ישראלי, מתוך שכר הטרחה שהוא קיבל בתיק.

7. בית משפט קמא דחה את טענת עו"ד עבאס לפיה, בתקופה הרלבנטית לתביעת המשיבים, הוא היה שותף במשרד עורכי דין של אחיו עו"ד עבאס ובדין דחה טענה זו, בהיעדר ראיה כלשהי לכך ובהיותה מנוגדת לטענות אחרות שהועלו בתביעה בפני בימ"ש קמא ולמסמכים שהוגשו לו. מנגד - בדין נדחו גם טענות המשיבים בדבר תקיפותה של המחאת הזכות ונקבע כי היא תקיפה וכי המערער זכאי לתבוע מכוחה.

8. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבים, כי הם חתמו על ההסכם בפני עו"ד עבאס (שלא בנוכחות המערער), כי עו"ד עבאס לא הסביר להם את הסכם שכר הטרחה וכי הם חתמו על ההסכם, ללא שהבינו את תוכנו ומשמעותו, נוכח המצוקה בה היו שרויים עקב פגיעת בנם בתאונה.

נקבע, כי לאור ההסכמה הדיונית, גרסתם של המשיבים לפיה לא הוסבר להם תוכנו של הסכם שכה"ט, לא נסתרה, שכן גרסתו של המערער, בתצהירו, לפיה הסכם שכר הטרחה נחתם בנוכחותו ו"לאחר שניתן לנתבעים 2+3 הסבר מלא","לא עמדה במבחן החקירה הנגדית" ולא הוגש תצהיר מטעם עו"ד עבאס עצמו.

בימ"ש קמא ציין, עוד, כי מגרסת המערער לא ברור "מי הגורם שסיפק לנתבעים 2-3 הסבר מלא אודות תוכנו של הסכם שכ"ט ומה כלל אותו הסבר, ובעיקר בכל הקשור למודעותם לשיעור שכ"ט שישולם על ידם במקרה של הפסקת ייצוג".

9. בימ"ש קמא היה ער להלכה לפיה אדם מוחזק כמי שקרא תנאי הסכם עליו הוא חתום, ומוחזק כמי שהסכים להם [ע"א 36/99 יפה נגד עיזבון המנוחה חנה גלזר ואח', פ"ד נ(3) 272] אולם ציין כי מאחר שבמקרה דנן הסכם שכה"ט נערך בשפה העברית, על אף ששפת אמם של המשיבים ושל עו"ד עבאס, היא ערבית חלה על עורך הדין חובה מוגברת לוודא כי החותם יודע את תוכן ההסכם עליו הוא חותם ומבין אותו. לקביעתו - במקרה דנן, הדבר לא הוכח, עובדתית.

10. עוד קבע בית משפט קמא, כי ההסכם מנוגד להוראות התקנות ולכן אינו בר תוקף. זאת, לאור כך שסעיף 1 להסכם קובע, כי שכר הטרחה ישולם במלואו, ללא קשר לתוצאות המשפט וגם אם העניין יסתיים בפשרה או שהטיפול של עוה"ד בתיק יופסק וכן לאור סעיף הפיצוי המוסכם, אשר חל במקרה בו המשיבים יפסיקו את הייצוג לפני תום ההליכים בתיק, כפי שאכן אירע במקרה דנן.

בית משפט קמא קבע, כי התנאי שבהסכם לפיו הלקוח אינו רשאי להפסיק את הייצוג ואם יפסיק את הייצוג יהא עליו לשלם לעו"ד עבאס לפחות 50% מהשכר המגיע על פי דין, אינו חוקי ואינו ברור.

בימ"ש קמא מצא בעיות נוספות בהסכם, בהקשר לאופן חלוקת שכר הטרחה ככל שיוגש ערעור על ידי עו"ד אחר וכן מצא חֶסֶר בשאלה מה יקרה אם סכום הפיצוי יופחת בערעור.

11. בהתייחסו בפירוט לטענות המשיבים נגד אופן טיפולו של עו"ד עבאס בתיק ובדבר הסיבות להפסקת הייצוג של עו"ד עבאס ובדחותו אותן, מנימוקים ראויים, קבע בית משפט קמא, כי המשיבים לא הוכיחו שהפסקת הייצוג של עו"ד עבאס נעשתה על ידם "מסיבה הוגנת" וכי עו"ד עבאס זכאי לשכר טרחתו.

בהקשר לכך פנה בימ"ש קמא להלכה לפיה, לקוח רשאי להחליף את עורך דינו, תוך שהוא חייב לשלם לעורך הדין שהופסק ייצוגו, שכר ראוי בגין הטיפול שטיפל בעניינו עד אותו שלב, אך לא יהיה חייב בתשלום פיצויי צפייה, אלא אם החלפת הייצוג נעשתה בחוסר תום לב ומתוך כוונה לשלול ממנו את השכר המגיע לו - ע"א 136/92 בייניש- עדיאל, עורכי דין, נגד דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993); ע"א 8854/06 קורפו נגד סרוצקין (פורסם בנבו, 20.3.08).

12. בית משפט קמא, ציין שהפסיקה נוטה לאכוף הסכמי שכר טרחה באמרו כי: במקרה בו "בין עורך הדין ללקוח קיים הסכם שכר טרחה הקובע באופן ברור מה השכר שישולם במקרה של הפסקת ייצוג, נטיית הפסיקה היא לאכוף הסכמים אלו, בכפוף לדיני החוזים, כך שעורך הדין זכאי לפי מה שנקבע בהסכם ללא תלות בכמות העבודה שבוצעה על ידו בפועל".

עם זאת, בית משפט קמא בחר שלא ללכת בדרך זו מאחר שסבר כי לא ברור, מהסכם שכר הטרחה, מהו השכר לו יהיה עו"ד עבאס זכאי ככל שיוחלף ייצוגו, יש לפסוק לו שכר ראוי לפי ס' 46 לחוק החוזים, בגין העבודה שהשקיע בפועל בתיק. וכך ראה בית משפט, בעניין זה, את הסכם שכר הטרחה: "... ההסכם הקיים אינו קובע את השכר במקרה של הפסקת הייצוג. כך לדוגמא: הסכם הקובע רק שכר המותנה בתוצאות, והפסקת הייצוג נעשתה בשלב בו טרם הייתה תוצאה. כגון, תיק נזיקין בו מחליף הלקוח את עורך דינו בטרם הסתיים הטיפול בתיק". וכן קבע, כי: "לא ניתן ליישם את הוראת הסכם שכ"ט בכל הקשור לגובה שכ"ט המגיע לעו"ד עבאס. במקרה של הפסקת הייצוג טרם הושלם הטיפול המשפטי שכן כאמור הסכם שכ"ט (שילוב שכר טרחה המותנה בתוצאות עם שכ"ט קבוע מראש) אינו עולה בקנה אחד עם הוראת הדין"

13. לפיכך, בנתנו דעתו לפרטי הטיפול המשפטי שניתן למשיבים על ידי עו"ד עבאס, כולל הוצאות שיש להניח שהוא הוציא, פסק בית משפט קמא למערער, סך גלובאלי של 35,000 ₪.

כן חייב את המשיבים בהחזר אגרות המשפט, באופן יחסי לסכום שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20%.

דיון והכרעה

14. לאחר שעיינתי היטב בפסק דינו הנרחב של בית משפט קמא ובחומר שהיה בפני בית משפט קמא ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורה אני שיש לקבל, חלקית, את הערעור.

15. ראשית אבהיר, כי מאחר שבית משפט קמא פסק על פי החומר שבפניו, ללא שמיעת ראיות, הרי שאין לו יתרון על פני ערכאת הערעור, הקיים לערכאה הדיונית שעה שנשמעות ראיות בפניה.

עוד אומר בזהירות הדרושה, כי נוכח המחלוקת בין הצדדים בשאלה אם המשיבים הבינו את הסכם שכר הטרחה ונוכח המשקל שבית משפט קמא נתן להעדר החקירות, ייתכן שראוי היה להימנע מהכרעה ללא שמיעת ראיות.

בדיון שהתקיים בערעור, הצעתי לצדדים להחזיר את התיק לבית משפט קמא, על מנת שהראיות יישמעו, אך ב"כ המערער סירב לכך ולא מצאתי לנכון לכפות זאת עליו.

16. לגופו של ענין, סבורה אני שיש מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה המשיבים לא ידעו ולא הבינו את תוכנו של הסכם שכר הטרחה. בקביעתו זו הסתמך בית משפט קמא, בין היתר, על כך שעברית אינה שפת אמם של המשיבים ואף קיבל את טענת המשיב 2 לפיה עו"ד עבאס לא הסביר להם את תוכן הסכם שכר הטרחה. משכך, מצא בית משפט קמא, כי נסתרה החזקה לפיה אדם יודע ומבין על מה הוא חותם.

17. לא ניתן לקבל קביעות אלה; עיון בתצהירו של משיב 2 מעלה, כי הוא כלל לא טען שהוא (או אשתו - משיבה 3) אינם יודעים לקרוא עברית ושהם לא היו יכולים לקרוא את ההסכם. משכך, לא היה כל בסיס לקביעת בית משפט קמא בעניין זה. למעשה, כפי שמצביע המערער, קביעת בית משפט קמא לגבי הבנתו של משיב 2 את השפה העברית אינה עולה בקנה אחד עם חקירתו של המשיב, בשפה העברית, ביום 29.12.2016, בבקשת הרשות להגן, שהגיש נגד התביעה בתיק קמא (שהוגשה בסדר דין מקוצר).

בנוסף, לא ניתן משקל לכך, שתצהירו של משיב 2, לפיו עו"ד עבס לא הסביר לו את תוכן ההסכם מהווה עדות יחידה של בעל דין אשר יש להתייחס אליה בזהירות, במיוחד שעה שמשיבה 3, אשר גם היא נכחה בעת עריכת הסכם שכר הטרחה וחתמה עליו, לא הגישה תצהיר מטעמה.

ודוקו: המשיבים אכן טענו בסיכומיהם כי לא הוסבר להם דבר, והם לא הבינו את המשמעות, אך לא נטען כלל שהסיבה לכך היא קשיי השפה, אלא המצוקה שחשו בשל מצבו של בנם. טענה זו לא ניתן, כלל, לקבל, במיוחד לאחר שעו"ד עבס היה עורך הדין השני אליו פנו (ואמנם בית משפט קמא לא הסתמך עליה, בקביעותיו).

מנגד - יש לתת משקל לכך שמטעם המערער הוגש תצהירו של המערער, אשר גם הוא מהווה עדות יחידה של בעל דין ולכן גם אליו יש להתייחס בזהירות, במיוחד שעה שהמערער לא מצא לנכון להגיש תצהיר מטעם עו"ד עבאס, הגם שניתן להבין זאת נוכח מינויו של עו"ד עבאס לקאדי.

18. גם אם נתעלם מהסיבה האפשרית הנ"ל (לאי הגשת תצהיר מטעם עו"ד עבאס), הרי לכל היותר מצויים אנו במצב בו, לכאורה (ובהעדר חקירות), כפות המאזניים מאויינות. לא ניתן לקבוע תצהירו של מי מהימן יותר - תצהירו של המערער לפיו הוא נכח בעת החתימה ולפיו עו"ד עבאס הסביר למשיבים, בנוכחות, את תוכן ההסכם, או עדותו של משיב 2 לפיה לא הוסבר להם דבר. לכן היה על בית משפט קמא להכריע על פי נטל הראיה.

נוכח החזקה לפי מי שחתום על מסמך, חתם לאחר שקרא והבין אותו, ונוכח כך שמשיב 2 לא טען, בתצהירו, שהוא ואשתו אינם יודעים לקרוא עברית, המסקנה ההכרחית היא, כי המשיבים לא סתרו את החזקה ולכן הם מוחזקים כמי שידעו והבינו את תנאי הסכם שכר הטרחה.

במאמר מוסגר אציין, כי סביר בעיניי, שבהעדר ידיעת הדין הם לא ידעו מהם השיעורים שמותר לעוה"ד לגבות ואף לא ידעו שאין הוא רשאי לקבוע פיצוי מוסכם, או תשלום שכ"ט באופן החורג מהחוק והתקנות, אך לצורך קביעת שיעורי שכר הטרחה, יש לקבוע שהם הבינו את השיעורים האמורים בהסכם ואת תנאיו.

19. לא למותר להדגיש, כי שיעורי שכר הטרחה, שסוכמו בין הצדדים (התואמים את התקנות) רשומים בפסקה הראשונה של ההסכם, הכתובה, באופן ברור, בנפרד משאר סעיפי ההסכם, כדלקמן:" 8% מכל סכום שיינתן בפשרה לפני הגשת תביעה לבית משפט, 11% בפשרה לאחר הגשת תביעה ו- 13% בפסק דין לאחר הוכחות, הכל לפי החוק ובתוספת מע"מ". כאמור - אין מדובר בפסקה המובלעת בהסכם, אלא בפסקה נפרדת וברורה, אשר כל מי שרק מביט בהסכם, רואה אותה מיד.

20. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המשיבים ידעו והבינו את תנאי שכר הטרחה ושיעוריו, עליהם הם חתמו, לרבות תשלום של 50% משכר הטרחה על פי דין, במקרה של החלפת הייצוג.

21. לאחר שקבעתי כי המשיבים ידעו והבינו את תוכן ההסכם, יש לדון בשאלת תוכנו.

בעניין זה אומר, כי אכן, קביעת הפיצוי המוסכם מנוגדת לתקנות ואין היא חוקית. כך גם פסולות הוראות נוספות שאינן תואמות את התקנות, כגון הוראה לפיה שכר הטרחה אינו כולל שכר עבור טיפול בערעור וההוראה לפיה אם פסק הדין של הערכאה הדיונית יבוטל או ישונה בערעור, המשיבים יהיו חייבים לעו"ד עבאס את מלוא שכר הטרחה שנקבע בהסכם, אך אי חוקיותן של הוראות אלה אינה מבטלת את שיעורי שכר הטרחה שנקבעו בהסכם, אשר תואמים את הדין, או את ההוראה בדבר תשלום של 50% במקרה של העברת הייצוג.

22. אולם, הכללת הוראות אלה אינה מבטלת את התנאים החוקיים, אשר הוסכמו בין הצדדים; כלל הוא, כי מקום בו ניתן הסכם להפרדה, בין חלקו הבלתי חוקי לבין חלקו החוקי, יש להעדיף (בהעדר נימוקים שלא לעשות כן) את קיומו של החלק החוקי על פני ביטול ההסכם כולו. כך במקרה דנן - שיעורי שכר הטרחה שהוסכמו, לרבות 50% מהשיעור המלא אם התיק יועבר לעורך דין אחר, תואמים את הוראות התקנות וניתן להפרידם מחלקיו הבלתי חוקיים בהסכם ולתת להן תוקף מלא.

תמיכה בכך ששכר העולה על הקבוע בתקנות, אינו עילה לאי תשלום שכר בשיעורים הקבועים בתקנות, ניתן למצוא בסעיף 16(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975, הקובע כי "...מי ששילם שכר טרחה העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף". הסכמה על שיעור פיצויים גבוה מזה המותר בתקנות, איננה מאיינת, אפוא, את זכותו של עורך הדין המייצג לקבל שכר בשיעורים הקבועים בהן. "התרופה" למקרה כזה היא החזר כל סכום שהתקבל מעבר לשיעורים שנקבעו בתקנות. כך, נשמרת התכלית הסוציאלית עליה באו שיעורי שכר הטרחה להגן, ללא פגיעה בתשלום שכר בשיעורים שבתקנות, בגין טיפולו של עורך הדין בתביעה.

23. לא אחת נקבע, כי מקום בו חלק מהוראותיו של הסכם אינן חוקיות, אי חוקיותן אינה מבטלת את כל ההסכם ובלבד שניתן להפריד בין ההוראות הבלתי חוקיות לבין ההוראות החוקיות וניתן לקיים את ההסכם תוך מחיקה "בעיפרון כחול" של ההוראות הבלתי חוקיות.

שיטת "העיפרון הכחול" מצאה ביטוי בסעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, הקובע כי: "ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו". ראו, בעניין זה - ר"ע 34/87 רבינוביץ נ' רבינוביץ, פ"ד מא(2) 398, 401 (1987); רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי , פ"ד סג (3) 795 (5.5.2010).

24. אציין, כי סעיף 3 להסכם אינו אוסר על המשיבים להעביר את הטיפול לעורך דין אחר, אך הוא קובע כי ככל שירצו לעשות כן יהא עליהם לקבל את הסכמת עו"ד עבאס מראש ובכתב ולשלם לו את המגיע לו וכי, בכל מקרה שכר הטרחה לא יפחת מ- 50% משכר הטרחה "המגיע על פי דין".

הרישא של הסעיף אינה בת אכיפה (וגם לא נעשה ניסיון לאכוף אותה) אולם אין כל סיבה שלא לתת תוקף להסכמת הצדדים לפיה במקרה של העברה לעורך דין אחר, יהיו המשיבים חייבים לשלם לעו"ד עבאס 50% משכר הטרחה, הקבוע בדין.

לעניין זה יש להפנות אל דברי כבוד השופט ריבלין בפסק הדין בעניין ארליך - רע"א 7204/06 ישראלה ארליך נ' עו"ד יהושע ברטל (22.8.2012) (אליו התייחס גם בית משפט קמא), בו נקבע, כי מאחר שעל פי הוראות הדין "לא ניתן לחייב את הנפרע לשלם לכל פרקליטיו גם יחד שכר טרחה העולה על השיעור המקסימאלי", לכן "הפרקליט החדש יחלוק עם הפרקליט הקודם את שכר הטרחה המקסימאלי אותו גבה...".

25. במקרה דנן, סבורה אני שמן הדין ומן הצדק לעשות שימוש בעיפרון הכחול, למחוק את חלקי ההסכם החורגים מהתקנות ולהותיר על כנם את החלקים ההולמים את התקנות, היינו – חיוב המשיבים לשלם לעו"ד עבאס 50% משכר הטרחה לפי התעריף המקסימלי, לאחר שהמשך הטיפול בתביעה הועבר לעורך דין אחר.

26. לא למותר לציין, כי התנהלותם של המשיבים, בהעברת הטיפול בתיק לעורך דין אחר, הייתה חסרת תום לב, שכן ברי היה למשיבים שעו"ד עבאס לא עבד בחינם וצריך היה להיות ברור להם, שהוא זכאי לשכר טרחה עבור עבודתו (מעבר לשכר שקיבל עבור התשלומים התכופים). למרות זאת הם לא ניסו להסדיר עמו את נושא שכר הטרחה (כאמור - כך הם נהגו גם כלפי עו"ד נזאל, אותו זנחו על מנת להיעזר בשירותיו של עו"ד עבאס).

בהקשר לכך יש עוד לומר, כי משיב 2 כלל לא התייחס בתצהירו להסדר שכר הטרחה עם עורך הדין החדש. זה המקום לומר, כי נוכח כך ששכר הטרחה המקסימאלי הקבוע בתקנות צריך להתחלק בין כל עורכי הדין שטיפלו בתיק, ראוי שעורך דין המקבל לטיפולו תביעה על פי חוק הפלת"ד, לאחר שהייתה בטיפול אצל עורכי דין קודמים, יברר מהו הסדר שכר הטרחה שנעשה עמם וראוי שיסדיר, מבעוד מועד, את נושא חלוקת שכר הטרחה בינו לבין עורכי הדין הקודמים, על מנת למנוע מצבים כגון דא. ככל שהוא אינו עושה כן, הוא עלול למצוא עצמו, בסופו של יום, כאשר בידו רק חלק משכר הטרחה אותו ציפה לקבל.

27. אוסיף ואומר, תוך שאדגיש כי הדברים נאמרים באופן כללי, ללא קשר לעובדות המקרה הנוכחי - כי גם משיקולים של מדיניות נאותה, יש לשאוף לכך, שבמקרים של חילופי עורכי דין בתביעת פלת"ד יסדירו עורכי הדין, מראש, את חלוקת שכר הטרחה בין עורך הדין "היוצא" לבין עורך הדין "הנכנס", זאת - הן על מנת למנוע מחלוקות בשלב מאוחר יותר והן על מנת להפחית מוטיבציה "לשכנע" לקוחות לעבור מעורך דין אחד לעורך דין אחר.

יש לציין, כי ההוראה בדבר תשלום של 50% משכר הטרחה המגיע על פי דין, שנכללה בהסכם שכר הטרחה, נתמכת על ידי לשכת עורכי הדין ולא בכדי.

28. בית משפט קמא בחר לפסוק שכר ראוי, על אף שלא ניתנה לצדדים הזדמנות לטעון לעניין זה. איש מהצדדים לא טען, בכתבי הטענות או בסיכומים, לשכר ראוי או לשיעורו. אמנם, המערער פירט את הפעולות שנעשו על ידי עו"ד עבאס, אולם לא טען שיש לפסוק לו שכר ראוי, בהתאם להיקף העבודה שהושקע על ידו בתיק ולא נטען לשיעורו של שכר ראוי. בסעיף 10 לסיכומיו בבית משפט קמא הפנה המערער להחלטות ועדת הלשכה לפיהן, מקום ששכר הטרחה נקבע לפי האחוזים הקבועים בדין, הרי במקרה של העברת הטיפול לעו"ד אחר, לאחר הגשת כתב התביעה, ישולם לעוה"ד הקודם שכר בשיעור 50% מהתעריף באחוזים.

המשיבים טענו בסעיף 36 לסיכומיהם, במפורש, כי אין מדובר בתביעה שהוגשה לשכר ראוי אלא בתביעה של המחאת זכות מכוח הסכם.

29. בנסיבות אלה, לו סבר בית משפט קמא שאין לפסוק שכר על פי ההסכם, אלא יש לפסוק שכר ראוי, בהתאם להערכת העבודה שנעשתה על ידי עו"ד עבאס, היה עליו לקרוא לצדדים ולתת להם אפשרות לטעון בעניין זה.

כלל ידוע הוא כי: "אין בית משפט מוסמך לתת לתובע סעד אלא בגבולות תביעתו, ואין הוא פוסק על דעת עצמו סעד שלא נתבקש ממנו". ראו: ע"א 529/78 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מיכנית ישראלית בע"מ (10.12.1978) שם בעמ' 21; ע"א 118/75 עזבון המנוח שריידי נ' מנסור, פ"ד ל"א (13.04.1977) (שם, בעמ' 665, פיסקה ד).

30. אעיר, כי בכתב התביעה שהוגש לבימ"ש קמא נתבעו גם הוצאות, שהוציא עו"ד עבאס עבור טיפולו בהליך, אולם הודעת הערעור לא כללה התייחסות ספציפית אליהן ואין הן חלק מהערעור, כפי שהמערער הסכים בדיון בפניי.

29. המשיב אישר שהתביעה הסתיימה בפשרה ערב ישיבת ההוכחות הראשונה ושמשרדו גבה 11% מסכום הפיצוי שנפסק (בפשרה), שהם כ- 264,000 ₪ + מע"מ, ושילם לעורך דין נזאל, סך של 12,000 ₪ + מע"מ.

30. בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, המערער זכאי למחצית משכר הטרחה הכולל בתיק, במקרה של העברת התיק לטיפול עו"ד אחר. לפיכך, בשים לב לכך שהוא קיבל שכר בגין התשלומים התכופים ובשים לב לסכום ששולם לעו"ד נזאל, אני קובעת שהמערער זכאי לסך של 126,000 ₪ (126,000 ₪ = 6,000 ₪ - 132,000 ₪), בניכוי מחצית שכר הטרחה (ללא מע"מ) שקיבל בגין התשלומים התכופים, כאשר על התוצאה יש להוסיף מע"מ כחוק. יש לשערך את כל הסכומים (הפרשי הצמדה וריבית כחוק), למועד פסק הדין של בית משפט קמא.

הסכום שיתקבל מהחישוב הנ"ל יבוא במקום הסכום שפסק בית משפט קמא וישולם תוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין בערעור, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין בבית משפט קמא ועד לתשלום המלא בפועל.

הצדדים רשאים להגיש פסיקתא מוסכמת, לחתימתי, תוך 15 ימים מקבלת פסק דין זה.

31. סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו על ידי בית משפט קמא ייוותרו על כנם.

אני מחייבת את המשיבים לשלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור, בסכום כולל של 6,000 ₪.

הערבון שהפקיד המערער לערעור, יוחזר למערער.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ט, 29 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.