התביעה

1. המדובר בתביעה כספית על סך 200,000 ₪, בגין שכ"ט והחזר הוצאות בנוגע לשירות משפטי שסיפק עו"ד עבאס עבד אלכרים לנתבעים. עו"ד עבאס עבד אלכרים (אשר התמנה בינתיים לקאדי שרעי), המחה את זכותו לתובע.

התובע הינו עו"ד במקצועו, אחיו של עו"ד עבאס (אשר שימש במועד הרלבנטי לתביעה כעו"ד ומייצגם של הנתבעים בהליכים משפטיים שונים הקשורים לתאונת דרכים מיום 3.12.11 (להלן: "התאונה") בה נפגע נתבע 1 (בהיותו קטין). הנתבעים 2-3 הינם הוריו של נתבע 1.

הסכמה דיונית

1. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוגשו סיכומים בכתב על סמך מלוא החומר הקיים בתיק ביהמ"ש, וביהמ"ש יכריע בכל רכיבי המחלוקת בפסק דין מנומק, כאשר במסגרת זו שמורות לשני הצדדים כל הטענות על פי דיני הראיות.

טיעוני התובע

1. התובע טוען כי ביום 20.1.12 נחתם הסכם שכ"ט בין עו"ד עבאס לבין נתבעים 2-3 במסגרתו התחייבו לשלם לו שכר טרחה בהתאם לתעריף המקסימאלי בתביעות נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כן הוסכם באותו מעמד כי במידה והנתבעים יחליפו ייצוג יהיה עליהם לשלם לעו"ד עבאס, מחצית מהתעריף המקסימאלי האמור (בצירוף מע"מ), וכן פיצוי מוסכם בסך 30,000 ₪. בנוסף הוסכם על תשלום שכ"ט בשיעור 10% מכל סכום שייפסק כמענק או גמלה ע"י המוסד לביטוח לאומי.
2. לטענת התובע, עו"ד עבאס עמל רבות בעניינם של הנתבעים, ובין היתר בוצעו ע"י משרדו הפעולות הבאות:
3. קיום פגישות לימוד עם הנתבעים לשם קבלת פרטים ומסמכים.
4. הגשת תביעה לפיצויים בשם נתבע 1 לבימ"ש המחוזי מחוז מרכז (ת"א 54727-02-12), כאשר עד מועד הפסקת הייצוג, התייצבות לישיבות קדמי משפט והגשת בקשות לרבות בקשה לתשלום תכוף ובקשה לתיקון כתב התביעה דרך הוספת הנהג.
5. לימוד כתבי טענות שהוגשו ובדיקה והגשת כתבי טענות מתוקנים.
6. איסוף ולימוד חומר משפטי לקראת התדיינויות משפטיות צפויות.
7. ניהול תביעה להבטחת הכנסה מול המל"ל בשם נתבע 2.
8. טיפול בתביעת ילד נכה מול המל"ל של נתבע 1.
9. פניה למוסדות רפואיים לצורך איסוף חומר רפואי.
10. לווי לוועדות רפואיות.
11. הפניה לגורמי טיפול והתייעצות.

1. נטען כי חרף האמור, וללא כל הצדקה עניינית, החליטו הנתבעים באורח חד צדדי, לנתק את הקשר עם משרדו של עו"ד עבאס, וזאת ללא תיאום מראש. הנתבעים הודיעו באמצעות בא כוחם החדש (מייצגם גם בהליך הנוכחי), לבית המשפט מחוזי מרכז על שחרורו של עו"ד עבאס מייצוגם (החלפת מייצג).
2. לטענת התובע הוא פנה פעמים רבות לנתבע 2 לשם הסדרת חוב שכר הטרחה ו/או החזר ההוצאות, והנתבעים ביקשו להמתין עד הכרעה בתביעה שכן מצבם הכלכלי היה בכי רע. דא עקא, הטיפול בתביעה הסתיים ואילו הנתבעים לא טרחו לשלם לתובע ולו אגורה שחוקה אחת.
3. נטען כי למיטב ידיעת התובע הנתבעים קיבלו פיצוי כולל בשיעור של כשניים וחצי מיליון ₪ בגין התאונה, ולפיכך עפ"י הסדר שכר הטרחה (ומכוח המחאת הזכות שניתנה לטובת התובע), נותרו הנתבעים חייבים לתובע סכום שאינו נופל מ- 200,000 ₪ בגין השירות המשפטי שסופק להם לרבות החזר ההוצאות ששולמו.
4. התובע הוסיף כי התברר לו שהנתבעים השאירו חוב שכר טרחה פתוח לעו"ד קודם אליו פנו לפני שייפו את כוחו.

הגנת הנתבעים

1. הנתבעים מודים כי פנו לעו"ד עבאס בסמוך לאחר התאונה על מנת שייצגם, אולם טוענים כי עו"ד עבאס לא הסביר להם על מהות הסכם שכר הטרחה ולאור כאבם ומצוקתם סביב הטיפול בילדם חתמו על ההסכם על אף שלא הבינו את תוכנו/משמעותו.
2. עפ"י יעוץ משפטי מב"כ הנוכחי, הסכם שכ"ט מנוגד להוראות החוק ואין לו תוקף משפטי. אילו ידעו על כך, לא היו חותמים עליו.
3. לעניין נסיבות העברת הטיפול מעו"ד עבאס, טוענים הנתבעים כי זמן מה לאחר תחילת הטיפול לא היו מרוצים מטיפולו של עו"ד עבאס למשרד ב"כ הנוכחי.
4. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התביעה שהגיש עו"ד עבאס הופסקה בסופו של דבר וב"כ הנוכחי נאלץ להגיש תביעה חדשה לחלוטין, כך שתביעת עו"ד עבאס לא הביאה לקבלת פיצוי כלשהו עבור הנתבעים.

ראיות הצדדים

1. מטעם התביעה הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע בלבד. מטעם ההגנה הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם נתבע 2 בלבד. לאור ההסדר הדיוני שהושג כאמור לא נשמעו ראיות הצדדים. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הובא בפניי לצורך מתן פסק דין.

זהות המייצג

1. בסעיף 1-3 לכתב התביעה טען התובע כי תביעתו הכספית מושתת על המחאת זכות מיום 15.1.16 (נספח א' לכתב התביעה) לפיה המחה לו אחיו עו"ד עבאס את זכותו החוזית לקבלת שכ"ט עו"ד מהנתבעים (מכוח הסכם שכ"ט מיום 20.1.12 נספחים ב' לכתב התביעה) כמי "...אשר שימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה עו"ד ומייצג של הנתבעים..." בהליכים שונים הנוגעים לתאונת דרכים בה היה מעורב בנם הקטין נתבע 1. התובע ממשיך ומפרט בסעיף 7 לכתב התביעה את הפעולות שביצע עו"ד עבאס במסגרת השירות המשפטי שסיפק לנתבעים. אלא שבסעיף 18 לכתב התביעה טוען התובע כי אין מחלוקת שהעבודה המשפטית שביצע משרד התובע הן על ידי התובע בעצמו והן ע"י עורכי דין ומתמחים ממשרדו בוצעו על פי הזמנתם המפורשת של הנתבעים (ראו גם תצהיר עדות ראשית התובע).
2. איני מקבל טענה זו. בתמצית אציין כי התובע לא הציג ראיה כלשהי לפיה היה שותף במשרד עורכי דין של אחיו עו"ד עבאס במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה. זאת ועוד, טענה זו סותרת את מרבית הטיעון העובדתי הנטען כתב התביעה כאמור ואף אינה מתיישבת עם עילת התביעה (תביעה כספית מכוח המחאת זכות).
3. עולה מחומר הראיות כי הסכם שכ"ט בין עו"ד עבאס לנתבעים הינו מיום 20.1.12 ואילו מועד העברת הטיפול מעו"ד עבאס לב"כ הנוכחי הינו מיום 14.6.12 (תקופה בת כחצי שנה בלבד), כאשר הנתבעים מודים בכתב התביעה כי אכן שכרו את שירותי עו"ד עבאס אך טוענים כי מעולם לא קיבלו כל שירות משפטי מהתובע ואף אינם מכירים אותו. לכך יש להוסיף ולציין כי לא הוצג כל הסכם שכ"ט בין הנתבעים לתובע ו/או ייפוי כוח המסמיך את התובע ו/או עו"ד אחר ממשרד עו"ד עבאס לייצג את הנתבעים (על פניו לפי לשון ההסכם הנתבעים שכרו את שירותי עו"ד עבאס בלבד).

כמו כן, התובע לא הפנה למסמך כלשהו שהוכן על ידו במסגרת השירות המשפטי הנטען, ובין היתר, כתב טענות, בקשה או תצהיר המלמד על היותו מייצג באופן אישי את הנתבעים במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה וכן לא הפנה לפרוטוקול המעיד כי התייצב באופן אישי כעו"ד מייצג לדיון בבימ"ש ו/או בפני המל"ל בעניינים הקשורים לטיפול המשפטי בנתבעים.

1. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי אף אם היה התובע מוכיח כי עבד כמתמחה/כעו"ד שכיר במשרד עורכי דין של אחיו עו"ד עבאס במועד הרלבנטי לתביעה, עדיין אין בכך כדי להקנות לו עילת תביעה נגד הנתבעים מכוח הסכם שכ"ט אלא לכל היותר, לאפשר לו להעיד מידיעה אישית על עצם מתן השירות המשפטי ומיהותו בו היה מעורב אישית במסגרת הטיפול בעניינם של הנתבעים ע"י משרד עוה"ד של אחיו, עו"ד עבאס.

טענות כנגד תוקפה של המחאת הזכות

1. במסגרת תצהירו של נתבע 2 כאמור (ס' 10) נטען כי הנתבעים מעולם לא נתנו הסכמתם להמחאת התחייבותם לתשלום שכ"ט לעו"ד עבאס לתובע.

טענה זו יש לדחות.

עפ"י סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים תוקפו של הסכם המחאה אינו מותנה בהסכמת החייב (על יסוד הנחת המחוקק שהחייב אינו אמור להיפגע באופן מהותי מחילוף הנושים ועל כן לא נדרשת הסכמתו), זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי ההסכם עם החייב.

1. ביחס לחלופה הראשונה של הגבלת עבירות מכוח דין אציין כי אמנם פסיקת הוצאות משפט בהליך משפטי ע"י בית משפט הינה לטובת הניזוק ולא לטובת ב"כ. הכלל הוא שבעל דין הוא הזכאי להוצאות משפט מכוח פסק הדין ואילו ב"כ זכאי לשכ"ט מכוח הסכם שכ"ט. על מנת שעו"ד המייצג יהיה רשאי לקזז את שכר טרחתו בגין הייצוג מהכספים שהתקבלו בידיו עבור לקוחו מכוח פסק הדין נדרשת הסכמה מפורשת לכך מצד הלקוח. בעניינו, התובע אינו עותר לחיוב קרנית ו/או ב"כ הנתבעים הנוכחי להעביר לו כספים המוחזקים בידיו בנאמנות עבור לקוחותיו הנתבעים מכוח פסק הדין אלא עותר לחיוב הנתבעים לפרוע את התחייבותם החוזית כלפי אחיו עו"ד עבאס ולהעביר את שכ"ט בגין השירות המשפטי שסופק לידיו, בהיותו מחזיק בהמחאת זכות ערוכה ע"י עו"ד עבאס לטובתו. בהינתן האמור, לא נדרשת הסכמת הנתבעים להמחאת הזכות.
2. ביחס לחלופה השנייה של הגבלת עבירות הזכות לפי מהותה אציין כי מדובר בזכות עתידית של עו"ד לקבלת כספים בגין שירות משפטי שסיפק ללקוחו (זכות שהתגבשה עם מתן פסק הדין), ואיני מוצא כל קושי בכך כל עוד הנתבעים לא ישלמו שכ"ט לנמחה (התובע) העולים על אלו להם היה זכאי עו"ד עבאס (הממחה) ו/או שלא עפ"י תנאי הסכם שכ"ט. לכך יש להוסיף ולציין כי עפ"י דיני המחאת חיובים אין בהמחאת הזכות כדי לשנות את הזכות או תנאיה, ולחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה (ס' 20א) לחוק המחאת חיובים).
3. ביחס לחלופה השלישית של הגבלת עבירות הזכות מכוח ההסכם שבין החייב לממחה, אציין כי עיינתי בהסכם שכ"ט (נספח ב' לכתב התביעה) ולא מצאתי תניה חוזית לפיה הוסכם בין הצדדים כי עו"ד עבאס יהיה מנוע מלבצע המחאת זכות של שכ"ט המגיע לו מהנתבעים לצד ג' כלשהו.

המחלוקת לגופה:

1. אלה הן השאלות שמחייבות דיון והכרעה:
2. תוקפו של הסכם שכ"ט.
3. האם בנסיבות הפסקת הייצוג, זכאי עו"ד עבאס לפיצוי צפייה או לשכר טרחה ראוי בלבד?
4. ככל שעו"ד עבאס זכאי לשכר טרחה ראוי - מיהות והיקף השירות המשפטי שסופק על ידו לנתבעים במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה (ינואר 2012- יוני 2012).

תוקפו של הסכם שכ"ט

1. עולה כי תביעת התובע מבוססת על המחאת זכות שערך עו"ד עבאס לטובתו ביום 15.1.16 (נספח א' לכתב התביעה) לפיה הינו ממחה לו את זכותו לקבלת שכ"ט והחזר הוצאות מהנתבעים מכוח הסכם שכ"ט מיום 20.1.12 (נספח ב' לכתב התביעה). מנגד טוענים הנתבעים כי הוחתמו ע"י עו"ד עבאס על הסכם שכ"ט מבלי שהוסבר להם תוכנו, ובין השאר, מבלי שהוסבר להם כי ידרשו לשלם סכום מוסכם מראש של 30,000 ₪.
2. נוסף על האמור, טוענים הנתבעים כי הכללים ביחס לשכר טרחה שניתן לגבות בתביעות לפי חוק הפיצויים הינם קוגנטים ונכונים גם למקרה של הפסקת ייצוג. לפי כללים אלה ישנן שתי דרכים חלופיות לגביית שכר טרחה מהלקוח: האחת, הסכמה מראש על סכום שכר טרחה קבוע שאינו תלוי בתוצאות המשפט או לחלופין גביית שכר טרחה באחוזים במדרגות קבועות (לפי השלב בו מצוי הטיפול) הנעות בין 8% - 13% בהתאם לגובה הפיצוי שייפסק ללקוח, ולא ניתן לעשות "שעטנז", היינו גם גביית שכר טרחה מותנה בתוצאות הטיפול וגם שכר טרחה שאינו כזה (כפי שנעשה ע"י עו"ד עבאס).
3. ככלל, האמצעי היעיל ביותר לצמצום מחלוקות עתידיות בין עו"ד ללקוחו הוא ללא ספק עריכת הסכם שכ"ט מראש ובכתב עוד בטרם החל הטיפול המשפטי בעניינו של הלקוח. הסכם מפורט הכתוב בשפה שקל ללקוח להבינה, באופן המקל על ביצוע ההסכם בעתיד. כמו כן, עוד בטרם החל עו"ד לספק את השירות המשפטי עליו לשוחח על הלקוח ולוודא שהלקוח חתם עליו לאחר שקרא והבין אותו היטב (ראו: לימור זר גוטמן, "הסכם שכר טרחה מפורט בכתב ככלי לצמצום מחלוקות עתידיות לעניין שכר טרחה", אתיקה מקצועית, גיליון מס' 5 (פברואר 2003).
4. בעניינו, גרסת הנתבעים לפיה עובר לחתימת הסכם שכ"ט לא הוסבר להם תוכנו והם כלל לא היו מודעים ("בזמן אמת") לכך שהינו מנוגד, לפי הטענה, להוראת הדין כאמור, נתמכה בתצהירו של נתבע 2, אשר לאור ההסכמה הדיונית, גרסתו לא נסתרה.

עוד עולה מתצהירו כי חתם על הסכם שכ"ט ויתר המסמכים בפני עו"ד עבאס וזאת ללא נוכחות התובע (ראו: ס' 9 ו- 11 לתצהירו). מנגד לא הובאה מטעם התביעה, גרסתו של עו"ד עבאס מאומתת בתצהיר בכל הקשור לנסיבות חתימת הסכם שכ"ט עם הנתבעים.

עיון בתצהיר עדות ראשית התובע (ס' 10) מעלה כי לגרסתו הסכם שכר הטרחה נחתם בנוכחותו "לאחר שניתן לנתבעים 2+3 הסבר מלא", אולם בזיקה להסדר הדיוני שהושג, גרסה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, מה גם ולא ברור מגרסת התובע מי הגורם שסיפק לנתבעים 2-3 הסבר מלא אודות תוכנו של הסכם שכ"ט ומה כלל אותו הסבר, ובעיקר בכל הקשור למודעותם לשיעור שכ"ט שישולם על ידם במקרה של הפסקת ייצוג (במובחן מהסדר שכ"ט על מלוא הטיפול בניהול התביעה עד מתן פס"ד בערכאה הראשונה).

1. אומנם הלכה היא כי אדם החותם על הסכם מחויב בתנאיו, ומוחזק כמי שקרא את התנאים הכתובים בו והסכים להם (ע"א 36/99 יפה נגד עיזבון המנוחה חנה גלזר ואח', פ"ד נ(3) 272.

עם זאת, במקרה דנן, הסכם שכ"ט נערך בין הצדדים בשפה העברית למרות היות עו"ד עבאס והנתבעים דוברי השפה הערבית כשפת אם. עפ"י הפסיקה, עו"ד המחתים לקוח על הסכם שכ"ט, ולא כל שכן לקוח שאינו שולט בשפה העברית, חייב כלפיו בחובה מוגברת לוודא כי הוא יודע ומבין את תוכנו של המסמך עליו הוא חתום, וזאת מכוח חובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוחו (ראו: כב' השופטת ברק – ארז, רע"א 6223/13 משה סטרוגנו, עו"ד נגד שלמה שרבט, ניתן ביום 17.11.13).

1. במקרה דנן, לא הוכח במישור העובדתי כי עובר למועד עריכת הסכם שכ"ט, וידא עו"ד עבאס כי הנתבעים חותמים על הסכם שכ"ט (הערוך כולו בשפה העברית) רק לאחר שהבינו את תוכנו לרבות מודעותם להסדר שכ"ט המלא שיידרשו לשלם בגין השירות המשפטי שיסופק להם על ידו הן במקרה של השלמת הטיפול במלואו והן במקרה של הפסקת הייצוג, כפי שאכן אירע בעניינו.
2. לעניין הטענה כי הסכם שכ"ט מנוגד להוראת הדין, הבהיר ביהמ"ש העליון ברע"א 7204/06 ישראלה ארליך נגד עו"ד יהושע ברטל (ניתן ביום 22.8.12) כי ס' 16(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "חוק הפיצויים או "החוק") מסמיך את המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לקבוע באישור שר המשפטים תעריף מרבי לשכר טרחה שרשאי לגבות עו"ד המטפל בתביעה לפיצויים לפי החוק. סעיף זה מגביל את המועצה הארצית בקביעת שכר טרחה המותנה בתוצאה, בשיעור מירבי של 8% מהפיצויים שהוסכם לשלם לתובע במקרים שבהם לא נדרשו הליכים משפטיים, ובשיעור מירבי של 13% מהפיצויים, במקרה שנדרשו הליכים משפטיים.
3. מכוח סעיף 16 (א) הנ"ל, ובטווח השיעורים שנקבעו בו, קבעה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, שיעורי שכ"ט מרביים מדורגים כמפורט להלן: שכר הטרחה בטיפול בתביעה לפי החוק לא יעלה על 13% מהסכום שנפסק; באם הסתיימה התביעה בפשרה לא יעלה שכר הטרחה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה; ובאם הסתיים הטיפול בעניין ללא הגשת תביעה לבית המשפט, לא יעלה שכר הטרחה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע. ראוי לציין כי סעיף 16 (א) לחוק קובע עוד כי "...מי ששילם שכר טרחה העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף".
4. עפ"י הפסיקה, סעיף 16 (א) לחוק הפיצויים והכללים שהותקנו מכוחו, קובעים גבול עליון מקסימלי לשיעור שכר הטרחה לתביעות פיצויים לפי חוק הפלת"ד, המסתיימות בשלבים שונים, השיעורים שנקבעו כאמור הם קוגנטיים ולא ניתן להתנות עליהם.

כפי שנקבע בע"א 575/88 קריכלי נגד ביהם, פ"ד מג(3) 602, ביסוד החקיקה עומדת תכליתו הסוציאלית של החוק והרצון להגן על נפגע הזכאי לפיצויים ולמנוע נגיסה יתירה בכספים המשתלמים לו לשיפוי נזקיו (ראו גם ספרו של אליעזר ריבלין תאונת דרכים (מהדורה 4, 2011).

1. בעניינו, עיון בחלופה ב' בהסכם שכ"ט ("8% מכל סכום שיננתן בפשרה לפני הגשת תביעה לבית משפט 11% בפשרה לאחר הגשת התביעה ו- 13%, בפסק דין לאחר הוכחות, הכל לפי החוק ובתוספת מע"מ") מעלה כי שיעור שכ"ט המוסכם לו יהיה זכאי עו"ד עבאס בגין מלוא הטיפול המשפטי בייצוג בתביעת הפיצויים שיגיש בשם נתבע 1, תואם לכאורה לפי שלבי הסיום השונים של הטיפול המשפטי את שיעורי שכ"ט המרביים שניתן לגבות עבור טיפול בתביעה לפיצויים לפי ס' 16 (א) לחוק הפלת"ד כאמור.
2. אלא שעיון בס' 1 להסכם שכ"ט תחת הכותרת "ידוע לי/לנו ואנו מסכימים כדלהלן", מעלה כי אינו מתיישב עם הסדר שכ"ט הקבוע בחלופה ב' הנ"ל, המקנה לעורך הדין המייצג זכאות לקבל שכ"ט כאחוז מוסכם מהפיצוי שייפסק ללקוחו בתביעת הפיצויים בהתאם לשלב בו מצוי ההליך (רק במידה ותתקבל התביעה וייפסק פיצוי לזכות הלקוח):

"1. שכר הטרחה הנ"ל ישולם במלואו בלי כל קשר לתוצאות המשפט ואף אם יסתיים העניין בפשרה או אם יופסק הטיפול בעניין מטעמי או מטעם עוה"ד".

1. זאת ועוד, קיימת בעייתיות באופן ניסוח הסיפא של ס' 1 לעיל, שכן כפי שיפורט בהמשך קיימת חשיבות לשאלת נסיבות הפסקת הייצוג של לקוח בטרם הושלם הטיפול המשפטי בעניינו ע"י עורך הדין המייצג, וכפועל יוצא מכך על היקף שכר הטרחה לו יהיה זכאי מלקוחו. לפי הסיפא של ס' 1 להסכם שכ"ט יהיה זכאי עו"ד עבאס למלוא שכר הטרחה המצוין בחלופה ב' להסכם גם במקרה של הפסקת הטיפול בתביעה ביוזמתו, בכל שלב של הטיפול (לכאורה גם אם לא עשה דבר ו/או עשה חלק זניח בלבד מכלל הטיפול הנדרש), וזאת ללא תלות ביוזם הפסקת הייצוג (עוה"ד או הלקוח) והנסיבות שהביאו לכך.
2. אם לא די באמור לעיל, הסיפא של ס' 1 להסכם שכ"ט אינה מתיישבת עם הסדר שכ"ט המוסכם שנקבע בס' 3 להסכם למקרה של הפסקת הייצוג:

"3. לא אהיה/נהיה רשאי/ים להעביר את הטיפול בעניין זה לעו"ד אחר ללא קבלת הסכמתו של עו"ד עבאס עבד אלכרים בכתב ומראש ומבלי לשלם לעו"ד עבאס את המגיע לו עבור טרחתו לפי הסכם זה , ולא פחות מ 50% משכר הטרחה המגיע על פי דין , וכן פיצוי מוסכם מרש (צ.ל מראש ג'.נ ) ע"ס 3,0000 ₪" (הטעות במיקום הפסיק במקור ג'.נ).

1. מעבר לקושי המצוין לעיל בין הוראת ס' 1 להסכם לבין הוראת ס' 3 להסכם לעניין גובה שכר הטרחה לו יהיה זכאי עו"ד עבאס במקרה של הפסקת ייצוג הנתבעים טרם סיום השירות המשפטי נשוא ההסכם, גם אופן ניסוח ס' 3 כשלעצמו, מעלה קשיים:

ראשית, לפי נוסח רישת הסעיף נאסר באופן מוחלט על הנתבעים להעביר את הטיפול המשפטי לעורך דין אחר ללא הסכמת עו"ד עבאס מראש ובכתב ובכפוף לתשלום שכ"ט, איסור המנוגד לפסיקה לפיה זכותו של הלקוח להחליף ייצוג הינה זכות חוקתית, המהווה חלק מהאוטונומיה של הרצון הפרטי ומעוגנת בכבוד האדם (ראו: בג"צ 4330/93 פריד גאנם נגד ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(4) 221 (1996). בהקשר האמור, ראו גם: ע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נגד דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993), שם נפסק כי בכל הסכם בין עורך דין ללקוח קיים תנאי מכללא כי בהתערער האמון בין עורך הדין ללקוח, רשאי הלקוח להחליף את הייצוג, תוך שהוא חייב לשלם לעורך הדין שהופסק ייצוגו, שכר ראוי בגין הטיפול שטיפל בעניינו עד אותו שלב.

שנית, מנוסח המילים "...מבלי לשלם לעו"ד עבאס את המגיע לו עבור טרחתו לפי הסכם זה, ולא פחות מ 50% משכר הטרחה המגיע על פי דין..." (ההדגשה אינה במקור ג'.נ), לא ברור מהו גובה שכ"ט (כאחוז מהפיצוי שייפסק) המגיע לעו"ד עבאס במקרה של הפסקת ייצוג הנתבעים בטרם הושלם הטיפול המשפטי בעניינם על ידו.

שלישית, כפי שצוין לעיל, עפ"י הפסיקה, ובהיות הכללים שנקבעו מכוח ס' 16(א) לחוק הפלת"ד קוגנטיים, לא ניתן לעשות "שעטנז" ולכלול בהסכם שכ"ט בגין טיפול בתביעת פיצויים לפי הפלת"ד, גם שכ"ט מותנה בתוצאה כנגזרת באחוזים מהפיצוי שייפסק ללקוח וגם שכ"ט קבוע מראש ללא תלות בתוצאה.

רביעית, גובה הפיצוי המוסכם שצוין בס' 3 להסכם מטעה ואינו ברור (3,0000 ₪), לא ברור האם כוונת המנסח הייתה ל- 3,000 ₪ או ל- 30,000 ₪ כטענת התובע, ובעיקר שלא צוין בסוגריים הסכום במילים).

חמישית, עפ"י הפסיקה בעניין ארליך (ס' 31 לעיל), יש לראות את תחולת סעיף 16(א) לחוק הפיצויים כמשתרעת גם על שכר הטרחה בעבור הטיפול בהליך הערעור, כך ששיעור שכר הטרחה המרבי שניתן לגבות בעבור הטיפול בהליכים משפטיים המתנהלים לפי חוק הפיצויים הוא 13% מהסכום הסופי שנפסק לטובת הניזוק בערכאה הדיונית או בערכאת הערעור, הכל לפי המאוחר. במקרה דנן, הותנה בהסכם (ס' 6-7) כי השירות המשפטי הינו בגין הייצוג בערכאה ראשונה בלבד ואין עו"ד עבאס מחויב לייצג את הנתבעים מעבר לערכאה הראשונה. עם זאת, אין בהסכם התייחסות לגובה שכ"ט שישולם לעו"ד עבאס במקרה שיוגש ערעור וסכום הפיצוי יופחת מגובה הפיצוי שנפסק בערכאה הראשונה.

שישית, במסגרת פסק הדין בעניין ארליך הנ"ל, התייחס השופט מלצר על קושי לכאורה לעניין סוגיית אופן גביית שכר הטרחה מקום בו התחלפו עורכי דין המטפלים בענייניו המשפטיים של הניזוק בין שלב התביעה העיקרית לבין שלב הערעור, ובשאלה כיצד יחולק שכר הטרחה בין עורכי הדין, תוך שציין כי ניתן ליישב קושי זה ע"י חלוקת שכר הטרחה המרבי בין עורכי הדין לפי מידת תרומתם לתוצאה של ההליך הסופי, עם כי בעניין זה בחר ביהמ"ש העליון לאמץ את דעת המיעוט של כב' השופטת חיות בעניין מורגנשטרן, תוך הימנעות מלדון בקריטריונים לחלוקה בין עורכי הדין השונים שטיפלו בתיק, מאחר והשאלה לא עלתה באותו עניין. כב' השופטים ג'ובראן וריבלין הסכימו לפסק דינו של גב' השופט מלצר בעניין זה, כאשר כב' השופט ריבלין מביע דעתו:

"איני רואה כל קושי בהיצמדות להוראות הדין במקרה זה- גם לא במקרה בו התייצב בשלב הערעור עורך דין אחר תחתיו של עורך הדין שהופיע בערכאה הראשונה. כפי שהבהירה – בדעת מיעוט- השופטת חיות [בעניין מורגנשטרן] לא ניתן לחייב את הנפרע לשלם לכל פרקליטיו גם יחד שכר טרחה העולה על השיעור המקסימאלי. מקובלת עלי דעתה שם כי 'הפרקליט החדש יחלוק עם [הפרקליט הקודם] את שכר הטרחה המקסימאלי אותו גבה' (פסקה 5 לפסק דינה)".

גובה שכר הטרחה בנסיבות של הפסקת ייצוג

1. מערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו היא מערכת חוזית למתן שירות אישי המבוססת בראש ובראשונה על אמון (כמשמעותו בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970.

"היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כשרונו ויכולתו" (עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נגד יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י 1720, 1730 (1956).

בע"א 136/92 בייניש- עדיאל, עורכי דין, נגד דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993), קבע ביהמ"ש העליון כי בכל הסכם בין עורך דין ללקוח קיים תנאי מכללא כי בהתערער האמון בין עורך הדין ללקוחו, רשאי הלקוח להחליף את הייצוג, תוך שהוא חייב לשלם לעורך הדין שהופסק ייצוגו, שכר ראוי בגין הטיפול שטיפל בעניינו עד אותו שלב. יחד עם זאת, אם החלפת הייצוג נעשית בחוסר תום לב, מתוך מטרה להיפטר מחיוב שכר הטרחה או להקטינו, יחויב הלקוח בפיצויי צפייה, היינו בתשלום המלא לעורך הדין. ראו: ע"א 8854/06 קורפו נגד סרוצקין (פורסם בנבו, 20.3.08):

"דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה, זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי הדין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחויב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד.

[...] אכן, במקרים [...] [ש] בהם הלקוח אינו מעוניין עוד בפרויקט שלשמו התקשר עם עורך הדין, יש לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם לפיו לא יהיה זכאי עורך הדין לפיצויי ציפייה. כחלק מיסוד האמון של הלקוח בעורך דינו יש לראות גם את הסתמכותו של הלקוח, כי עורך הדין לא יכפה עליו פרויקט אשר הוא אינו רוצה בו עוד ולא ידרוש פיצויי ציפייה כאשר מופסק הייצוג המשפטי הנוגע לאותו פרויקט. על כן, הלכת ביניש- עדיאל, בה נפסק כי במקרה כזה זכאי עורך הדין לפיצויים בגין שכר ראוי בלבד ואינו זכאי לפיצויי ציפייה, משמרת את יסוד האמון האמור.

ואולם, יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הינו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני" (שם, פסקאות 17- 18).

1. שילוב ההלכות הנ"ל מלמד כי עצם העובדה שהייצוג המשפטי של הלקוח נפסק בטרם הושלם הטיפול המשפטי בעניינו, אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לשלול מעורך הדין את שכר טרחתו. רק מקום בו הפסקת הייצוג נובעת מאשמתו של עורך הדין, מוצדק לשלול את שכרו, וזאת בהתאם לעיקרון לפיו אין החוטא יוצא נשכר. כך לדוגמא, כאשר הלקוח מחליט להפסיק את הייצוג בשל רשלנות של עורך הדין שהסבה לו נזקים. או במקרה שבו עורך הדין הפסיק את הייצוג בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות ללקוח.
2. לאחר שסיים בית המשפט לבחון את הפרמטר הראשון (בירור נסיבות הפסקת הייצוג) ובמידה וקבע שעורך הדין זכאי לשכר, יש לעבור ולבחון את הפרמטר השני – האם קיים הסכם שכר טרחה ומה הוא קובע במקרה של הפסקת ייצוג.

כאן קיימות שתי אפשרויות:

הראשונה, בין עורך הדין ללקוח קיים הסכם שכר טרחה הקובע באופן ברור מה השכר שישולם במקרה של הפסקת ייצוג, נטיית הפסיקה היא לאכוף הסכמים אלו, בכפוף לדיני החוזים, כך שעורך הדין זכאי לפי מה שנקבע בהסכם ללא תלות בכמות העבודה שבוצעה על ידו בפועל.

השנייה היא שלא קיים הסכם בין עורך הדין ללקוח או שההסכם הקיים אינו קובע את השכר במקרה של הפסקת הייצוג. כך לדוגמא: הסכם הקובע רק שכר המותנה בתוצאות, והפסקת הייצוג נעשתה בשלב בו טרם הייתה תוצאה. כגון, תיק נזיקין בו מחליף הלקוח את עורך דינו בטרם הסתיים הטיפול בתיק. בכל המקרים תחת האפשרות השנייה, קבעה הפסיקה שעורך דין זכאי לשכר ראוי לפי ס' 46 לחוק החוזים. העובדה שאין הסכם או שההסכם קובע רק שכר לפי תוצאות אין בה כדי לפגוע בזכותו של עורך הדין לשכר ראוי בגין העבודה שהשקיע בפועל בתיק. קביעת השכר הראוי במקרים אלו תעשה בהתאם לפרמטרים שגובשו בפסיקה (ראו: לימור זר- גוטמן, "שכר טרחה במקרה של הפסקת ייצוג", אתיקה מקצועית גיליון 10 (ספטמבר 2004).

1. ד"ר זר -גוטמן מציינת במאמרה "דרך קביעת שכר טרחה" (אתיקה מקצועית גיליון 6 (אפריל 2003), כי כאשר נדון סכסוך הנוגע לשכר טרחת עורך דין יבחן בית המשפט את דרישת עורך הדין לפי שני פרמטרים: תום לב וסבירות. לעניין תום לב, יבקש בית המשפט להשתכנע שעורך הדין לא "ניפח" את החשבון ולא "חיפש דרך קלה להתעשר על חשבון לקוחו שלא כדין". מורכבת יותר היא דרישת הסבירות, כאן מטיל בית המשפט על עורך הדין את החובה לשקול מספר פרמטרים הקובעים את סבירות שכר הטרחה. כך לדוגמא, בת"א 59207/00 פרופ' לוי נגד רובינשטיין, שם סירבה הנתבעת לשלם את חשבון שכר הטרחה שהוגש לה, נאמר:

"על עו"ד המטפל בתיק לשוות לנגד עיניו, לא רק את הטיפול המשפטי הנכון בעיניו, אלא גם את שאר הנסיבות כגון גודלו של התיק שנמסר לטיפולו, היקפו הכספי, יכולתו הכלכלית של הלקוח שלו, הוצאות שכבר הוצאו בעבר ע"י הלקוח לצורך טיפול בתיק זה, הוצאות שעוד נכונו לעתיד, הסיכויים לזכות במשפט וכו. הכל במידה הראויה, ולא רק לצורך התכלית הראויה.

כאשר אין ללקוח כל מידע לפיו יוכל להעריך את כמות העבודה המשפטית הנחוצה לצורך הטיפול בתיק שלו, וכאשר אין ללקוח כל יכולת מעשית לפקח על החשבונות המוגשים לו על דרך בחינת מספר שעות העבודה שהושקעו בעניינו ו/או נחיצותן – נאלץ הוא לשים מבטחו בעו"ד המטפל בו מתוך תקווה כי כשם שהוא דואג להגן על האינטרסים המשפטיים שלו, כך ידאג אף לאינטרסים הכלכליים שלו, קרי: יבצע רק את העבודה ההכרחית במינימום השעות האפשרי".

1. כאמור, בנסיבות תיק דנן, השאלה הראשונה שיש לבחון הינה: באלו נסיבות ניתנה הודעת הלקוח (הנתבעים) על סיום ההתקשרות עם פרקליטם (עו"ד עבאס) טרם שהושלם על ידו מתן השירות המשפטי בעניינם, והאם נעשתה מסיבה הוגנת? שאלה זו יש לבחון לפי מכלול נסיבות העניין.
2. מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי בנם של הנתבעים נפגע באופן קשה בתאונת דרכים ביום 3.12.11. כבר ביום 12.12.11 פנו נתבעים 2-3 לעו"ד מוחמד נזאל לשם קבלת ייצוג בנם והגשת תביעת פיצויים בשמו לפי חוק הפלת"ד. כחודש וחצי לאחר מכן, פנו הנתבעים ביום 20.1.12 לעו"ד עבאס על מנת שייצגם בתביעת הפיצויים של בנם וכן בהליכים מול המל"ל. עו"ד עבאס העניק טיפול משפטי לנתבעים עד לחודש יוני 2012, שאז החליטו הנתבעים להפסיק את ייצוגם ע"י עו"ד עבאס בכל הנושאים שנמסרו לטיפולו ולהעבירם להמשך טיפול אצל ב"כ הנוכחי. בהקשר האמור, יש לציין כי למרות העברת הטיפול ע"י הנתבעים בין שלושה עורכי דין מייצגים לא בוצעה העברה מסודרת של התיקים ונושא תשלום שכר טרחתם של עו"ד נזאל ועו"ד עבאס לא הוסדר ע"י הנתבעים. לא הוצגה ראיה כי הנתבעים פנו בדברים אל עו"ד עבאס ועדכנו לפשר אי שביעות רצונם משירותיו ורצונם בהפסקת הייצוג, והודעה על כך נמסרה לראשונה לעו"ד עבאס מב"כ הנוכחי במכתבו מיום 17.6.12 (נספח ט' לתצהיר התובע) וכן באמצעות הגשת בקשת עדכון מייצג בתיק שהגיש משרד ב"כ הנוכחי לביהמ"ש מיום 1.7.12 בת"א 31168-02-12). על רקע האמור הוגשה בחודש 10/13 תביעה ע"י עו"ד נזאל נגד הנתבעים לבימ"ש השלום בקריות אשר בסיומה נפסק לו שכ"ט על דרך הפשרה בסך 8,000 ₪ וכן החזר אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 1,416 ₪ (ת"א 27471-10-13).

1. אין חולק כי עו"ד עבאס העניק טיפול משפטי לנתבעים שכלל בעיקרו הגשת תביעה לפיצויים בגין התאונה בשם נתבע 1 וכן נקט בהליכים שונים מול המל"ל. אין חולק כי עו"ד עבאס לא קיבל תשלום כלשהו מהנתבעים בגין שירותיו ממועד קבלת הייצוג ועד מועד הפסקת הייצוג והעברת המשך הטיפול לב"כ הנוכחי.
2. התובע טוען כי הטיפול המשפטי שהעניק משרד עו"ד עבאס לנתבעים היה מקצועי וללא דופי והם בחרו להפסיק את הייצוג באופן חד צדדי, ללא כל הצדקה עניינית, וזאת על מנת להתחמק מתשלום שכר טרחתו. מנגד מודים הנתבעים כי עו"ד עבאס העניק להם שירותים משפטיים במהלך התקופה הנ"ל, אך טוענים כי הפסיקו את טיפולו המשפטי והעבירו אותו להמשך טיפול אצל ב"כ הנוכחי מאחר ולא היו מרוצים משירותיו של עו"ד עבאס. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי בדיעבד הוסבר להם ע"י ב"כ הנוכחי כי עו"ד עבאס טעה בכך שמיהר להגיש תביעה לפיצויים בשם בנם לביהמ"ש בזמן שבנם שנפגע קשה בתאונה היה עדיין מאושפז בבי"ח והיה צורך להמתין עד שמצבו הרפואי יהיה יותר ברור ונזקיו יתגבשו, דבר שהוביל בסופו של דבר להפסקת התביעה (ת"א 31168-02-12), כשב"כ הנוכחי נאלץ להגיש תביעת פיצויים חדשה ולשלם שוב אגרה (ת"א 19885-08-14).
3. לטעמי אין לייחס למחלוקת המתוארת לעיל חשיבות מרובה, שכן האמרה הכללית של הנתבעים כי לא היו "מרוצים" מטיפולו של עו"ד עבאס מהווה טענה כללית בעלמא ללא כל ביסוס ענייני. זאת ועוד, הטענה כי לאחר החלפת הייצוג התברר להם בדיעבד שעו"ד עבאס הזדרז להגיש את תביעת הפיצויים בשם בנם הקטין בטרם התגבש הנזק דבר שהביא בהמשך להפסקת התובענה, אינה נכונה. לא פעם קורה שעו"ד בוחר להגיש תביעת נזקי גוף מוקדם מהמועד הצפוי וזאת על מנת "לתפוס תור" בקביעת התיק לדיון משפטי. בנוסף, הפסקת התובענה נעשתה בהסכמת עו"ד בן ציון ממשרד ב"כ הנוכחי של הנתבעים למרות שבמועד הנ"ל חלפו כ 18 חודשים לערך מאז התאונה (ראו: פ' דיון בימ"ש המחוזי לוד מיום 29.5.13 ש' 5-8, צורף כנספח 49 לתצהיר נתבע 2). לא למיותר לציין כי ב"כ הנוכחי יכול היה לבקש דחיית הדיון למספר חודשים במקום להסכים להפסקת התביעה. בהמשך אומנם הוגשה בקשה להחייאת התביעה ולמתן החלטה בבקשה למינוי מומחים רפואיים ע"י משרד ב"כ הנוכחי אולם ניתנה החלטת ביהמ"ש מיום 24.7.14 "משהופסקו ההליכים בתובענה רשאים התובעים להגיש תביעתם מחודש" (צ.ל מחדש ג'.נ), ראו: נספח 51 לתצהיר נתבע 2). במכלול הנסיבות הנ"ל לא מצאתי נימוק ממשי העשוי לתמוך בטענת הנתבעים בדבר קיומה של "סיבה הוגנת" להחלטתם להעברת הטיפול בעניינם מעו"ד עבאס לב"כ הנוכחי (למעט רצונם לעשות כן).
4. כאמור, לא ניתן לחייב לקוח להמשיך להיות מיוצג ע"י עורך דינו מקום בו הוא אינו מעונין עוד בשירותיו מסיבות כאלה ואחרות. עם זאת, על מנת שביהמ"ש לא יטיל על הלקוח לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה (שכ"ט לו היה זכאי עו"ד לו קוים ההסכם), על הלקוח לשכנע את ביהמ"ש כי יוזמתו להפסקת הייצוג והעברתו לעו"ד אחר נבעה "מסיבה הוגנת", דבר שלא הוכח בנסיבות תיק זה.
5. חרף האמור, לא ניתן ליישם את הוראת הסכם שכ"ט בכל הקשור לגובה שכ"ט המגיע לעו"ד עבאס במקרה של הפסקת הייצוג טרם הושלם הטיפול המשפטי שכן כאמור הסכם שכ"ט (שילוב שכר טרחה המותנה בתוצאות עם שכ"ט קבוע מראש) אינו עולה בקנה אחד עם הוראת הדין.
6. יתר כן, וכפי שצוין לעיל, כאשר הסכם שכ"ט קובע שכ"ט מותנה בתוצאה והפסקת הייצוג נעשתה בשלב בו טרם הייתה תוצאה (כמו במקרה דנן), קבעה הפסיקה שעורך הדין המייצג יהיה זכאי לשכר טרחה ראוי בגין העבודה שהשקיע בפועל בתיק.

פסיקת שכ"ט ראוי

1. מכל האמור לעיל נראה לי כי נכון וצודק בנסיבות העניין לפסוק שכ"ט ראוי לעו"ד עבאס ולקבוע כי התובע זכאי לקבלו מכוח המחאת זכות.

בשים לב לטיפול המשפטי שהעניק עו"ד עבאס לנתבעים כולל הוצאות הנובעות באורח טבעי מכך, אני מחליט לפסוק את הסך הגלובאלי: 35,000 ₪.

סוף דבר

1. אני מחליט לקבל את התביעה, באופן חלקי, ומחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע את הסך 35,000 ₪ בצרוף החזר אגרות משפט (בהליך הנוכחי) באופן יחסי לסכום שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20%.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.