1. התובע פנה לנתבע, וטען כי ליקוי ממנו הוא סובל בכתפיים ובצוואר נובע מתנאי עבודתו, על דרך המיקרוטראומה.

הנתבע דחה את התביעה, וזאת מהנימוק שלא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה, וכן מהנימוק שהליקוי ממנו סובל התובע אינו קשור לתנאי עבודתו.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, והונח בפנינו שאלון למבוטח בגין "בגין כאבים בברכיים" (נ/1).

בדיון שנערך בפנינו נחקר התובע על תצהירו, ובתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

על פי טיעוניהם המסכמים של באי כוח הצדדים, הרי שלגישת ב"כ התובע, יש לקבל את גרסת התובע כפי שהובאה מטעמו, ובגדרה הוצבה תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות המספיקה לבחינת הליקוי ממנו סובל התובע על דרך המיקרוטראומה. לגישתו, התובע נתן עדות קוהרנטית ואימת את האמור בתצהיר עדותו הראשית ביחס לתנועות החזרות והנשנות שעשה במהלך ביצוע עבודתו כרצף במקצועו.

עוד נטען, כי הנתבע הכיר במחלת ה – CTS ממנה סובל התובע כקשורה לאותה עבודה, הכרוכה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות, ומדובר באותן תנועות שעשה התובע. אומנם מחלת ה- CTS לא באותו איבר אבל מאחר והתובע כורע על הברכיים ומבצע את העבודה באותן תנועות ובאותו מקום, יש לקבוע שמדובר באותן עובדות בהתאם לתורת המיקרוטראומה.

אשר לתקופת העבודה נטען, כי התובע מאז ומתמיד עובד כרצף אצל אותו מעביד אבל מה שהשתנה זה שבשנת 2010 המעביד שלו מר פאדי חמיס שינה עקב ענייני מיסוי, את שם העסק שלו מהשם של פאדי חמיס לחברת פאדיחמיס בע"מ.

לטענת ב"כ הנתבע, התובע במהלך יום העבודה ביצע פעולות שונות ומגוונות ולא ניתן לדבר על תשתית עובדתית למיקרו-טראומה. התובע חילק בעצמו את עבודתו לשני סוגי עבודות - ריצוף של רצפה וחיפוי של קירות, כאשר החיפוי יכול היה להימשך תקופות ארוכות מאוד.עוד נטען, כי אין להתייחס לעבודת התובע משנת 2010 כרצף אחד, שכן בשנים ניכרות מתוך תקופה זו הוא בכלל עסק בעבודה אחרת, כאשר התנועות הן שונות והמנח הוא שונה וברור אם כך שאין מדובר בשנות עבודה ברצף החל משנת 2010 באותה מתכונת. גם אם מתייחסים למחצית השנים כעבודה בריצוף, הרי שכפי שתיאר התובע יש הבדלים ניכרים בין ריצוף של אריחים שונים והתובע תיאר שרשרת של פעולות רבות ומגוונות, לרבות קימה באמצע ופעולות נוספות שהיה מבצע.

3. גדר המחלוקת בין הצדדים, נסב סביב השאלה, האם יש באופי העבודה שמתואר על ידי התובע, כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך הקביעה כי הונחה התשתית העובדתית להכיר בליקוי ממנו הוא סובל כנובע מתנאי עבודתו, והמצדיקה מינויו של מומחה רפואי לדיון בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בין אותו ליקוי לבין תנאי עבודתו.

המצב המשפטי -

4. על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 – פגיעה בעבודה היא תאונה או מחלת מקצוע, "מיקרוטראומה הינה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום. כמיקרוטראומה תוכר פעולה חוזרת ונשנית אשר מבוצעת במשך זמן ממושך שוב ושוב ברציפות בדומה לטפטוף טיפות מים על סלע" (עבל 454/06 רחל ברוך - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.2.2007, טרם פורסם).

"יסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (דב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' 538).

"לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, ניתן ביום 02.11.99, פד"ע לה 523).

כן נקבע כי במקום בו פעולה הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שבוצעו על פי סדר משתנה, אין להכיר בפגיעה עפ"י עיקרון המיקרוטראומה (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 293/09 ראובן יעקב – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27.1.2010).

"יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבית התנועות המרכיבות אותה. עבודתו של המשיב הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של הרכבה והחלפה של מזגנים ומדחסים. אולם כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: עמידה, הליכה, התכופפות, הרמת מזגנים, חיבור וכ', כאשר כלל תנועות אלו בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה... אין לומר כי עבודתו באלקטרה חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו..." (עב"ל 215/03 המוסד לביטוח לאומי - משה קריידלר, ניתן ביום 23.12.04, לא פורסם).

"דרישות התדירות הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם, הסיבה לקיומן היא קושר ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב, לבין הגורמים בעבודה" (עב"ל 000175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.12.04 טרם פורסם, וראה גם עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.3.06, לא פורסם).

עוד נקבע בפסיקה, כי "אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים, וכי:

"לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.

עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון, מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים, בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו, כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.

משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.

אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת "הגדרת הסיכון"; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו" (דב"ע מו/0-64 אבשלום מיכאלי – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע מח/0-77; אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988); ד"ר קובובי -רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, עמ' 72; עבל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח, ניתן ביום 22.12.14).

בעניין דרכי ורמת ההוכחה הנדרשת במקרים בהם הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המיקרוטראומה, נפסק כי הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי באותו עניין מוטל על המבוטח, וכן נפסק כזאת –

"לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית" (דב"ע נה/0-116 המוסד לביטוח לאומי - שטיין, פד"ע לז 577, עבל 744/08 המוסד לביטוח לאומי - משה עזרן, ניתן ביום 27.01.11).

5. מן הכלל אל הפרט -

נוכח ההלכה הפסוקה שהוצגה לעיל, היה על התובע להציג תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בה להצביע על פעילותיה באופן זהה. ויודגש, כי אומנם לעיתים ניתן לבודד פעולה מסוימת מתוך מכלול פעולות שמבצע אדם ולהתייחס רק אליה כמציבה תשתית עובדתית לפגיעה בדרך של מיקר וטראומה, אלא שגם צורת עיסוק זה מצריכה הוכחת קשר סיבתי בין העיסוק בעבודה לבין קרות המחלה.

זה המקום לציין, שאין ספק בלבנו כי עבודתו של התובע כפי שהובאה במסגרת תצהירו ובשאלונים, הינה עבודה קשה הכרוכה במאמצים פיזיים בלתי מבוטלים המתבטאים בהרמת משקלים, התכופפויות, כריעה, הליכה, הפעלת הידיים וכד'.

יחד עם זאת, ובהינתן המצב העובדתי כפי שתואר על ידיו ושאר הראיות שעמדו לפנינו, הרי שלא ניתן לומר שעבודת התובע נעשתה ברצף של תנועות חוזרות ונשנות, הזהות או דומות זו לרעותה, שפעלו על מקום מוגדר על פני פרק זמן לגרימת הנזק המצטבר.

התובע לא הוכיח בהקשר זה קיומה של התשתית העובדתית הנדרשת באשר לסוג הפעולות החוזרות והנשנות הספציפיות שכביכול פעלו על חלק הגוף מושא התביעה – הכתפיים והצוואר, וגרמו נזקים זעירים שבהצטברם הביאו לליקוי ממנו סובל התובע, אשר רק בהתקיימה יש מקום למנות מומחה רפואי.

התובע פירוט בפנינו רב של סוגי עבודות שונות שביצע, דבר שיש בו כדי להצביע על מגוון רחב של פעולות אותן ביצע לאורכו של יום העבודה.

ב"כ התובע ניסה לשכנע את בית הדין, כי חלק מעבודת התובע הכרוכה בריצוף נעשתה תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר, ואולם מעדותו של התובע בפנינו, לא ניתן היה להתרשם כי המדובר באופי עבודה מונוטוני הכרוך היה בהפעלת הצוואר במתכונת של תנועה חוזרת ונשנית באופן רציף.

ויודגש, כי התובע לא הוכיח את טענותיו שהובאו בתצהיר עדותו הראשית, ולפיהן "כמעט 80%-70% מהזמן, בתנוחת כריעה על הברכיים, כאשר ראשו מוטה לכיוון הרצפה...ומדי מספר שניות הוא מפעיל את שתי ידיו מרים פלטות קרמיקה ומתקין אותם ברצפה" (סעיפים 4 ו – 8 לתצהיר).

בעדותו בפנינו, התובע העיד כי ביצע שלושה סוגים של עבודות ריצוף – ריצוף רצפות, ריצוף קירות וריצוף מדרגות. ניכר מעדותו של התובע כי סוגי שלושת העבודות חייבו ביצוע פעולות שונות לצורך יישומן של העבודות.

התובע הסביר שבערך מחצית מעבודתו הייתה בריצוף משטחי רצפה, והמחצית השנייה בחיפוי קירות, וכן העיד כי "יכולה להיות שנה עבודה על קירות בלבד. אני לא יכול להעריך", וציין עבודת חיפוי הקירות מתבצעת לגובה. ביחס לריצוף המדרגות העיד: "יש גם מדרגות, אני מכין את השומשום והטיט והעוזר מכין לי את המדרגה בעמידה ואז אני קם ושם את המדרגה ביחד עם העוזר" (עמ' 4 לפרוטוקול).

גם לגבי ריצוף הרצפות, ניכר מעדותו כי בין ביצוע הפעולות מסוג זה, התובע עשה עבודות אחרות, כגון שימוש בפטיש והתקדמות בין שורות הריצוף, כאשר לגבי אריחים גדולים – התובע קם הביא והרים ביחד עובד נוסף את האריחים (עמ' 5 ש' 1-3 לפרוטוקול).

הנה כי כן, התובע לא הציג סדרות של תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן המבוצעות ברצף, הנדרשות לקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. שלושת סוגי עבודות הריצוף שהתובע תיאר, היו כרוכים בביצוע סוגים שונים ומגוונים של פעולות.

אשר לטענתו של התובע, ולפיה כביכול "מזה עשרות שנים אני עובד כשכיר בתפקיד רצף" (סעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית), הרי שגם טענתו זו לא הוכחה, כך שלכל היותר התובע הוכיח כי הינו עובד בריצוף החל מיום "01/07/2010" (נ/1), היינו פחות משבע שנים. ב"כ התובע עמד על כך כי התובע עבד תקופה גדולה אצל מעסיקו (פאדי ח'מיס), וטען כי החל משנת 2010 מעסיקו שינה את שם העסק (עמ' 7 ש' 24-26 לפרוטוקול). ויחד עם זאת, התובע לא העיד את המעסיק ולא הביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענותיו ו/או ביחס למתכונת עבודתו הנטענת.

אשר לעובדה שנטענה על ידי ב"כ התובע, ולפיה הנתבע הכיר במחלת ה – CTS ממנה סובל התובע כנובעת מתנאי עבודתו כרצף, הרי שבניגוד לטענתו, אין בכך כדי להעיד ו/או ללמד על הקשר הסיבתי בין אותם תנאי עבודה לבין הליקוי הנטען בצוואר ובכתפיים.

לצורך הוכחת קשר סיבתי כזה, על התובע להניח , ראשית, תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה (דבר שכאמור לא הוכח), ולאחר מכן יש צורך בקביעה רפואית המאשרת קיומו של הקשר הסיבתי.

6. מכל מקום ונוכח קביעותינו שלעיל, לפיהן לא הונחה התשתית העובדתית לעניין תורת המיקרוטראומה, לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

בהתחשב בעובדה שמדובר בתובענה למימוש זכות מתחום הביטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.

7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מהיום שבו יקבל עותק מפסק דין זה.

ניתן היום, ‏י"ט סיון תשע"ז, ‏13 יוני 2017, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.