1. לפנינו מונחת תביעתו של התובע, העובד מזה שנים רבות כרצף, והמבוססת על עילת המיקרוטראומה. תביעתו של התובע להכרה בכאבים בכתפיים ובצוואר נדחתה על ידי הנתבע ביום 31.8.2016, על בסיס הקביעה כי לא הוכח קיום של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו, ואשר הביאו למצבו.

2. ביום 13.6.2017 נדחתה התביעה על ידי מותב בראשות כב' הנשיאה שפר (כתוארה אז), תוך כדי שנקבע כי לא מתקיימת תשתית עובדתית להלכת המיקרוטראומה. התובע הגיש ערעור על פסק הדין, וביום 24.1.2018 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 31855-07-17 (סגנית הנשיאה, כב' השופטת וירט-לבנה, כתוארה אז), במסגרתו בית הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים, כדלקמן: "... עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האיזורי על מנת לבחון את המצב העובדתי של המערער וזאת לאור העובדה כי בית הדין האיזורי טעה בקביעתו כי המערער עובד כרצף משנת 2010. מתברר מהמסמכים של המוסד כי המערער עבד אצל אותו מעסיק החל ממאי 1997. לעובדה זאת יש חשיבות בקביעת השאלה האם עבודתו של המערער עונה על מבחני המיקרוטראומה ועל כן, יש לבחון את כל המסכת העובדתית מחדש כשהצדדים שומרים לעצמם את כל טענותיהם, לרבות לגבי אופי עבודתו".

3. בהתאם להנחיית כב' בית הדין הארצי לעבודה, התיק הוחזר לבית הדין האזורי, והועבר לטיפול אב"ד. ביום 30.4.2018 נערך דיון מוקדם בפני אב"ד, כשלאחריו הגיש התובע תצהיר עדות ראשית, שהינו משלים ונוסף לתצהיר שכבר הוגש על ידו לתיק בית הדין. ביום 16.7.2018 נערך דיון ההוכחות, במסגרתו נחקר התובע, כשלאחר מכן סיכמו באי-כוח הצדדים בעל-פה.

4. עוד נציין, כי חקירתו הנגדית של התובע בדיון שנערך ביום 16.7.2018, היתה קצרה ביותר, כאשר באת-כוח הנתבע טענה בשלב זה, כי התובע מבקש לעשות "מקצה שיפורים", באמצעות תצהירו המשלים ובאמצעות תשובותיו, לדברים שכבר צוינו על ידו בחקירה הנגדית שנערכה בפני כב' הנשיאה שפר ביום 27.4.2017 (ראו למשל הטיעון שהועלה בסיכומי הנתבע, בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 16.7.2018, שורה 26 ואילך).

5. במידה רבה, אנו מקבלים טיעון זה. בכלל זה, התובע התייחס בתצהירו המשלים והוסיף מספר רב של תנועות ומאפיינים נטענים לעבודתו כרצף, שלא הופיעו קודם לכן. ביחס לכך, ראו והשוו סעיפים 7-6 לתצהירו הראשון של התובע, שהוגש לתיק בית הדין ביום 25.1.2017 – שהינו לקוני מאוד ביחס לביסוס עילת המיקרוטראומה בצוואר ובכתפיים; לעומת סעיפים 8-5 לתצהירו המשלים של התובע, שהוגש לתיק בית הדין ביום 16.6.2018. ראו גם, באופן ספציפי, פעולת "ההנהון" הנטענת של צוואר התובע, שהוספה לפתע בתצהיר המשלים.

6. יש לציין ביחס לכך, שלא הובא כל הסבר על ידי התובע, ובוודאי שלא כזה שהינו מספק, ואשר יש בו כדי לבאר את השינויים והתוספות שנעשו לפתע בתצהיר המשלים. ודוק – האמור לעיל מקבל משנה תוקף, משעה שהתובע היה מיוצג לאורך כל הדרך על ידי אותו בא-כוח, וכאשר היה מצופה שהטענות יפורטו כדבעי, עוד קודם לכן. מה גם, שעדותו של התובע במהלך ניהול ההליך היתה בבחינת עדות יחיד, על כל המשתמע מכך. זאת ועוד, התובע אף ויתר על עדותו של המעסיק, מר פאדי חמיס, אשר הגיע לדיון ביום 16.7.2018, אולם לא העיד בסופו של דבר. גם לוויתור זה יש ליתן את המשמעויות הנובעות, באשר למשקל שיש ליתן לגרסת התובע.

7. התובע אף הבהיר במפורש, בחקירתו הנגדית בפנינו, כי הוא הבין היטב את השאלות שהוא נשאל על ידי באת-כוח הנתבע בדיון שנערך ביום 27.4.2017. בכלל זה, כאשר הוא נשאל בפנינו "אתה נחקרת בדיון חקירה מאוד מאוד ארוכה והיו פה הרבה פרטים, האם כשיצאת מהדיון אז הבנת, חשבת שמה שאמרת היה לא נכון, כשיצאת כבר?", הוא ענה בהאי לישנה, כך: "אני הבנתי. מי אמר שאני לא הבנתי" (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 16.7.2018, שורות 11-9).

8. לאחר מכן, בתום החקירה הנגדית, התיר בית הדין באופן חריג לתובע להשלים את עדותו, והתובע שב וציין כי "אני הבנתי בחקירה שעברה (הכוונה לדיון ביום 27.4.2017 - בית הדין) את השאלות שלה, אני הבנתי, מה אני עובד, מה משקל הבלטות, אני הבנתי את השאלות, אבל זה לא היה כל כך מדויק האחוז שאני עובד על הברכיים או בעמידה. אני אומר עוד פעם שאת השאלות שלה הבנתי, על המקצוע" (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 16.7.2018, שורות 11-9).

9. על כן, אנו שבים ומציינים, כי לטעמנו, המקור האותנטי והנכון ביותר כדי לבחון האם התקיימה עילת המיקרוטראומה בצוואר ובכתפיים, והכל בהתייחס לעבודתו של התובע כרצף מאז שנת 1997 (ראו ביחס לכך קביעת בית הדין הארצי לעבודה, דלעיל), הינה חקירתו הנגדית של התובע, וכפי שזו נערכה בדיון ביום 27.4.2017.

10. לעמדתנו, עיון חוזר ונשנה בפרוטוקול הדיון ביום 27.4.2017, מעלה כי תיאור עבודתו של התובע, על ידו עצמו, ובכלל זה פירוט התנועות שלו בצוואר ובכתפיים, מביא למסקנה כי הפעולות שמבצע התובע אינן דומות במהותן. זאת ועוד, פעולות אלה נעדרות את היסוד של הרצף והתדירות הנדרשים לשם ביסוס עילת המיקרוטראומה. נפרט עתה את הבסיס לקביעה זו.

11. בחקירתו הנגדית ביום 27.4.2017, התובע פירט כי הוא עובד בצוות קבוע של 4-5 עובדים, שכלל "עוזרים, רצפים ומקצוענים", וכאשר הוא עצמו, כאמור לעיל, עובד כרצף. התובע פירט עוד, כי תפקידו של העוזר הינו להכין את הטיט. לעומת זאת, תפקידו כרצף כולל את הפעולות הבאות, כמתואר להלן: "יש שטיחמוס שמיישר את הרצפה. אני שם את זה ויושב על הברכיים... אני שופך את השומשום ומיישר אותו, אחר כך יש בנשק – זה מעורבב חול עם מלט... מרים את הדלי ושופך. למשל אני לוקח את הדליים של השומשום ושופך ולוקח גם את הבנשק, שגם מגיע בדליים, ושופך. אותה תנועה".

12. ודוק – לכאורה, תיאור זה תואם את טענתו של התובע בסעיף 5 לתצהירו המשלים, כי "מתחילת יום העבודה ועד לסיומו, אני נמצא, כמעט 70%-80% מהזמן, בתנוחת כריעה על הברכיים, כאשר הראש שלי מוטה לכיוון הרצפה". דא עקא, שבהמשך חקירתו הנגדית ביום 27.4.2017, המשיך התובע והבהיר כי חלק גדול מעבודת הריצוף נעשה שלא על הרצפה, כי אם בקירות.

13. בהקשר זה, התובע פירט כי "עבודה שלי בבניין. כל העבודה שלנו זה ריצוף שיש. יש בקירות ויש ברצפה... יכולה להיות שנה עבודה על קירות בלבד. אני לא יכול להעריך. אני מעריך אולי חצי חצי". התובע אף ציין, כי החל מגובה של כ-1.7 מטר, הוא עולה על פיגום וממשיך משם את עבודת הריצוף על הקירות. כלומר, כחצי מכלל תקופת עבודתו של התובע, כלל אינם באים לידי ביטוי – לא בתצהירו הראשון ולא בתצהירו המשלים. בכלל זה, אין באותם מסמכים כל הסבר ופירוט מדוע עבודת הריצוף בקירות, רלוונטית לגבי מיקרוטראומה צווארית ו/או בכתפיו של התובע.

14. מקום נוסף שבו נסתרו טענותיו של התובע, הינה הטענה המופיעה בסעיף 6 לתצהירו המשלים, ולפיה "... אני נדרש להרים פלטת חיפוי/קרמיקה שגם היא שוקלת מספר ק"ג ע"מ להניח אותה במקומה". גם כאן, בשונה מטענה זו, הבהיר התובע ביום 27.4.2017, וכאשר נשאל "אתה מקבל ערימת בלטות", ש"הוא (העוזר – בית הדין) שם לי איפה שאני מרצף, הוא מפזר אותן". כלומר, לפחות חלק מעבודת ההרמה של הבלטות, לא נעשה על ידי התובע עצמו.

15. זאת ועוד, התובע אף הבהיר כי המשקלים של הבלטות עצמן הינו משתנה, וכי מעל לעת, גם אם הוא עובד על הרצפה, הרי שהוא צריך לקום ולעבוד בצורה משתנה ביחד עם העוזר שלו: "יש קרמיקה של סדר גודל חצי קילו קילו ואת זה אני יכול לשים לבד, גם קרמיקה של מקלחות אותו דבר. אבל יש משקל של שיש מטר על מטר, 55 קילו, וזה אני חייב לקום ולהרים עם העוזר שלי. יש גם מדרגות, אני מכין את השומשום והטיט והעוזר מכין לי את המדרגה בעמידה ואז אני קם ושם את המדרגה ביחד עם העוזר".

16. התובע אף הוסיף ופירט, כי "אני לוקח את השיש ומתחיל להניח אותו על הטיט, צמוד לשורה הקודמת שעשיתי. כך אני עושה גם כשמרצפים רצפה וגם כשמחפים קיר. כך הפלטות מונחות בצד ואני צריך או להרים מהרצפה לקיר או להעביר ממקום למקום ברצפה". כמו כן, הוא ציין שהאריחים הגדולים "... נמצאים במשטח בחוץ, יש שיש 80 על 80 שהוא לא יכול להרים, שנינו יחד מביאים אותם. מניחים אותה על הרצפה או על הקיר, אני שם טיט ומניחים אותה והולכים עוד פעם להביא עוד אריח".

17. בנוסף, התובע השיב בחיוב על השאלה הבאה: "ברצפה – כל עוד יש אריחים קטנים אתה מרים לבד ומתקדם על הברכיים ואם יש אריחים גדולים יותר אתה קם כל פעם". לבסוף, בחקירתו החוזרת התובע הוסיף וציין פעולות ותנועות חדשות לחלוטין, שכלל לא צוינו בתצהירו הראשון (ולאחר מכן – גם לא בתצהיר המשלים). פירוט זה למעשה שב והבהיר, כי התובע אכן מבצע מגוון רחב מאוד של פעולות. בהקשר זה, התובע ציין כי את עבודת הריצוף הוא מבצע עם פטיש ("ודופק עם הפטיש על האריח"), ואף אמר שמעת לעת הוא צריך "לקום להשחיז או לעבוד עם מכונת מים".

18. אנו שבים ורואים, כי חקירתו הנגדית של התובע העלתה כי במסגרת עבודתו כרצף, הוא מבצע מגוון רב ורחב מאוד של פעולות, ובכלל זה בצוואר ובכתפיים. למען הסר ספק, נדגיש כי החקירה הנגדית ביום 27.4.2017 בוצעה ב"אופן פתוח", תוך כדי שניתנה לתובע הזדמנות מלאה ושלמה לתאר בפירוט רב את מהות עבודתו. לשיטתנו, כלל לא ניתן להתרשם כי המדובר בעבודת ריצוף שנעשית אך ורק על הברכיים, שבמהלכה נעשית חזרה חוזית ונשנית של פעולת הרמת דליים, שפיכתם והנחת מרצפות, כפי שניסה התובע לטעון בפנינו.

19. למעשה, ההפך הוא הנכון – התובע ביצע עבודה מגוונת ורבת-תנועות, שהשתנתה מעת לעת. בכלל זה, התובע ביצע עבודת ריצוף על הרצפה, אולם גם ביצע עבודת ריצוף על הקיר, ואף ביצע עבודת ריצוף במדרגות. גם עבודת הריצוף על הרצפה, כשלעצמה, בוצעה תוך כדי הרמה של משקלים משתנים, עם קימה מפעם לפעם, ועם שימוש בפטיש, משחזת, מכונת מים ועוד. יודגש, כי מסקנה זו עולה גם משאלון מיקרוטראומה, שאותו מילא התובע ביום 20.6.2010 (נ/1).

20. ודוק – הגם שאין המדובר בטענה למיקרוטראומה ברכית, כי אם בכתפיים ובצוואר, נדגיש ולשם השלמת התמונה, כי בית הדין הארצי לעבודה קבע כי עבודה סטטית על הברכיים אינה מבססת עילה למיקרוטראומה, משאין בה תנועה (ראו עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יניפיליז, ניתן ביום 3.7.2014; עב"ל (ארצי) 57140-03-14 רפאל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.5.2015).

21. עוד נציין, כי אין בדעתנו לקבל את טענתו הנוספת של התובע, כי עצם העובדה שהנתבע הכיר בעבר בתביעתו לתסמונת CTS דו-צדדי בידיו, כנסיבה שיש בה כדי להכריע באופן חד-משמעי, גם לגבי התקיימות עילת המיקרוטראומה בכתפיים ו/או בצוואר. זאת, כל עוד לא התקיימה התשתית העובדתית לכך, וכפי שצוין בהרחבה במהלך פסק הדין.

22. לסיכום – משעה שנשמט הבסיס העובדתי לתביעה, דין התביעה להידחות כבר בשלב הנוכחי, ואף ללא צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. כמקובל בהליכי ביטחון סוציאלי, איננו פוסקים צו להוצאות.

23. ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ח (02 אוגוסט 2018), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.