א. רקע כללי

1. בשלהי שנת 2002 רכשה המבקשת פוליסת ביטוח סיעודי מאת המשיבה (להלן: "הפוליסה").

2. ביום 6.10.16 הגישה המבקשת תביעה ייצוגית כנגד המשיבה ובקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית (להלן: "הבקשה המקורית").

3. לבקשת הצדדים, ניתנו מספר אורכות להגשת תשובת המשיבה וזאת בשל מו"מ שהתנהל בין הצדדים.

4. ביום 22.5.17 הוגשה "הודעה ובקשה מטעם המבקשת" בה נאמר כי המו"מ לא צלח ויש להמשיך בהליך כסדרו. המבקשת ביקשה שבית המשפט יאפשר לה להגיש בקשה מתוקנת לאישור התובענה וזאת "לאור העובדה שלמבקשת נודעו עובדות חדשות ומשום חשיבותן של אלה לצורך ההכרעה בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת...". המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב חריף ומובהק. חרף התנגדות המשיבה, ביום 1.6.17 התירה כב' השופטת בלכר למבקשת להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור.

5. ביום 15.6.17 הגישה המבקשת בקשה לתיקון בקשת האישור וכתב התביעה, היא הבקשה נשוא החלטה זו (להלן: "הבקשה לתיקון").

ב. תמצית טענות המבקשת

1. יש להתיר לה לתקן את הבקשה המקורית באופן שבו היא תוכל לחדד ולמקד טענותיה בנוגע להפרת חובת הגילוי של המשיבה ובכלל זה, לעניין המידע שגולה לה במועד ההצטרפות.

2. במסגרת המו"מ שהתנהל בין הצדדים, המציאו לידיה ב"כ המשיבה מסמכים נוספים שלא הוגשו במסגרת הבקשה המקורית אשר ברצונה לצרף אותם כיום (להלן: "המסמכים"). המסמכים כוללים טופס הצטרפות חתום ע"י המבקשת מיום 19.12.02 ושני עמודים מפוליסת הביטוח שהופקה ביום 23.12.02 (לאחר הצטרפותה) במסגרתה הופיעה טבלה עם פירוט סכומי הפרמיה לרבות הסכום שישולם מגיל 65 ואילך. לטענתה, לאחר ש"ערכה חיפושים נוספים ויסודיים ביותר במחסן", מצאה מסמכים אלו בין חפציה. מדובר במסמכים אשר "יש בהם כדי לשקף ביתר שאת את המצב העובדתי לאשורו... ויש להם גם השלכות משפטיות וממילא יש בהם כדי לסייע בבירור המחלוקת בין הצדדים".

3. מהמסמכים עולה באופן ברור, כי המשיבה הטעתה את לקוחותיה לאורך השנים וכבר במועד ההצטרפות, היה ידוע למשיבה מהו סכום הפרמיה שישולם מגיל 65 ואילך. ברם, היא בחרה להטעות את לקוחותיה ולציין במסמך "התנאים הכללים" וכן בדו"חות ששלחה ללקוחותיה לאורך השנים, כי סכום הפרמיה מגיל 65 יקבע "בהתאם לתעריף שיהיה מקובל בחברה באותה העת" ולכאורה איננו ידוע כעת. המבקשת טוענת כי יש במסמכים הללו כדי לחזק את טענותיה בדבר הפרת חובת הגילוי של המשיבה, שכן מדובר במידע מהותי אשר היה ידוע לה עוד במועד ההצטרפות והיא בחרה להסתירו מלקוחותיה, למרות חובתה לגלותו בהתאם לחוזר המפקח על הביטוח מיום 15.5.01 (להלן: "החוזר").

4. הנפקת הפוליסה (עם פירוט סכומי הפרמיה) לאחר הצטרפות המבקשת, אינה עומדת בתנאים שנקבעו בחוזר לפיהם המשיבה מחויבת לציין את סכום הפרמיה מגיל 65 ואילך במועד ההצטרפות "בצמוד לטופס ההצטרפות".

5. מאחר והמשיבה ממילא מתכוונת לעשות שימוש במסמכים במסגרת תגובתה לבקשה לאישור, אין כל הצדקה להתנגדותה של המשיבה לתיקון כתבי בי דין.

6. כל השיקולים שנקבעו בפסיקה לצורך אישור בקשה לתיקון בקשת אישור מתקיימים בענייננו ויש להיעתר לבקשה לתיקון. המסמכים שמבוקש לצרף כעת הינם מהותיים ויש בהם כדי לסייע לביהמ"ש בחקר האמת. כמו כן, מדובר בשלב מקדמי של ההליך, כאשר טרם הוגשה תגובת המשיבה לבקשת האישור. בנוסף, הטעייתה של המבקשת על ידי המשיבה היא שהביאה להשתהות בהצגת המסמכים. זאת ועוד, אין בתיקון המבוקש כדי לגרום נזק או פגיעה בזכויותיה הדיוניות של המשיבה, אשר תוכל להתייחס למסמכים במסגרת תשובתה לבקשה המתוקנת, וכאמור, היא עצמה מתכוונת לצרף את המסמכים לתגובתה. באשר לשיקול "תום הלב", טוענת המבקשת כי היא נמנעה מלצרף את המסמכים לבקשה המקורית מאחר והם לא אותרו על ידה חרף בדיקה שעשתה.

7. המשיבה הודתה כי היא הפרה את הוראות החוזר ואת חובת הגילוי בכך שטענה בסעיף 16 לתגובתה, כי הפוליסה נמסרה למבוטחים "מיד לאחר הצטרפותם לביטוח" ולא כפי שנדרש בחוזר – "בצמוד לטופס ההצטרפות". הדבר הינו בבחינת הודאת בעל דין המחזקת את עילת התביעה.

ג. תמצית טענות המשיבה

1. מדובר ב"בקשת אישור חדשה" במסווה של "בקשה לתיקון", כאשר הטענות בה שונות בתכלית מאלו שבבקשת האישור המקורית ואף סותרות אותן עובדתית. לטענתה, "מדובר בטענות העומדות בסתירה חזיתית לטענות המבקשת בבקשת האישור – טענות שעלו גם בתצהירה ושמתברר כעת כי לא היו אמת".

2. המסמכים מעידים, כי בניגוד לטענת המבקשת, הפוליסה כללה טבלה מפורטת של פרמיות הביטוח לכל הגילאים, לרבות מגיל 65 ואילך והפוליסה היתה מצויה בידיה. מכאן, שטענתה המרכזית בבקשה המקורית לפיה לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת מה הן הפרמיות, נסתרה לחלוטין.

3. המבקשת נהגה בחוסר תום לב, עת ניהלה מו"מ עם המשיבה על הסתלקותה מהתביעה ובו בזמן ערכה חיפושים למציאת המסמכים שהוצגו לה על ידי המשיבה במסגרת המו"מ. המבקשת התרשלה בהליך זה, עת לא הציגה כל הסבר מדוע לא טרחה לבצע את חיפוש המסמכים הבסיסי בביתה בטרם הגישה את הבקשה המקורית. בנוסף, לא ניתן כל הסבר להגשת הבקשה לתיקון כחצי שנה לאחר שהמסמכים נמסרו לב"כ המבקשת.

4. המשיבה לא הטעתה את לקוחותיה, שכן אין חולק כי "בפוליסת הביטוח שנמסרה למבוטחים מיד לאחר הצטרפותם לפוליסת הביטוח – ניתן, שחור על גבי לבן, פירוט מלא של פרמיות הביטוח לכל הגילאים" (סע' 16 לתשובה).

5. במקרה דנן לא מתקיימים התנאים לתיקון בקשת האישור. המבקשת נהגה בחוסר תום לב, כאשר חודשיים לאחר שנמסרו לה כל המסמכים וימים ספורים לפני שהיה על המשיבה להגיש תגובתה לבקשה המקורית, פנתה המבקשת והציעה להסתלק מבקשת האישור. התנהלותה זו, נועדה כל כולה "למשוך זמן" ולדלות מידע נוסף מהמשיבה לקראת הגשת הבקשה דנן.

6. גרסת המבקשת, כפי שהוצגה בבקשה לתיקון, מגלמת הודאה בכך שהיא לא טרחה לערוך ולו בירור ובדיקה מינימליות נדרשות - בביתה שלה – בטרם נחפזה להגיש את התובענה הייצוגית כפי שהוגשה.

7. האינטרס הציבורי מחייב כי הבקשה תידחה וזאת על מנת שלא ליתן הכשר להתנהלות כשל המבקשת, אשר בפועל תיצור תמריץ שלילי למשיבה, או כל משיבה אחרת בנסיבות דומות, להידבר עם הצד שכנגד, עקב החשש כי ייעשה שימוש לרעה במגעים אלו ובמידע שיימסר במסגרתם. בכך יש כדי להכביד הן על הצדדים והן על מערכת המשפט בכללותה.

ד. דיון והכרעה

1. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

2. המבחנים לתיקון כתבי טענות בתובענה ייצוגית, הינם אותם המבחנים שיש להחיל בבקשה לתיקון כתב טענות, תוך מתן משקל למאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית.

3. בבר"ם 4303/12 תמר אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (22.11.12) (להלן: "פס"ד אינסלר") התווה ביהמ"ש את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית ונמנו ארבעה שיקולים מנחים:

א. האם התיקון דרוש לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת?

ב. סיבת האיחור בהעלאת הטענה החדשה ואופיו. העדר הסבר מניח את הדעת לאיחור מקים חזקה – הניתנת לסתירה – כי התיקון אינו דרוש לבירור השאלות שאמנם שנויות במחלוקת. כמו כן, ככל שהבקשה מוגשת בשלב מקדמי יותר של ההליך, כך תגבר נטייתו של ביהמ"ש להתיר את התיקון.

ג. האם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב ומהי מידת הפגיעה?

ד. מידת תום ליבו של מגיש הבקשה לתיקון.

4. בפס"ד אינסלר נקבע גם כי:

"על רקע שיקולים אלה, התגבש בפסיקתנו הכלל שלפיו בעל דין המבקש לתקן את כתב תביעתו בשלב מוקדם של ההליך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – נעתרים לו ברוחב לב, ומרפאים את הפגיעה ביריב באמצעות פסיקת הוצאות לטובתו".

נבחן את השיקולים הנ"ל, כסדרם.

5. (א) מה נחיצות התיקון לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת? העילה עליה ביססה המבקשת את הבקשה המקורית, היתה הפרת חובת הגילוי. בבקשה המקורית טענה המבקשת כי לאורך השנים ממועד הצטרפותה לפוליסה ועד שנת 2015 (אז, לטענתה, שלחה לה המשיבה "לראשונה" את טבלת המחירים), לא היתה ידועה לה והיא אף לא יכולה היתה לדעת מה יהיה סכום הפרמיה מגיל 65 ואילך, שכן המשיבה לכאורה הסתירה ממנה מידע זה בעת ההצטרפות לפוליסה. דא עקא, כפי שעולה מהמסמכים שמבוקש כעת לצרפם, המידע בדבר גובה הפרמיה בכל הגילאים היה מצוי בידי המבקשת בסמוך למועד ההצטרפות ולא כפי שטענה תחילה, רק בשנת 2015. כעת, בבקשה לתיקון, מבוקש להוסיף עילה חדשה לתובענה, היא עילת ההטעיה. המבקשת טוענת כי המשיבה הטעתה את המבוטחים לא רק בכך שהפרה את חובת הגילוי ולא גילתה את גובה הפרמיה לכל הגילאים עובר למועד ההצטרפות וכפי שהיא מחויבת לעשות בהתאם לחוזר, אלא המשיבה אף הטעתה את המבוטחים כאשר במסמכים שונים לאורך השנים הציגה מצג לפיו היא לא יודעת מה יהיה סכום הפרמיה מגילך 65 ואילך, בעוד היא ידעה היטב כבר במועד ההצטרפות מהו הסכום וכי הפרמיה גבוהה מאוד.

6. הוספת עילת ההטעיה, תוך שהבסיס העובדתי עליו ביססה המבקשת את טענתה בדבר הפרת חובת הגילוי עורער ונשמט, יש בה משום שינוי מהותי של הסוגיה הבסיסית שבחלוקת בין בעלי הדין. הטענה הבסיסית לפיה הוסתר מפניה מידע קריטי לאורך שנים ארוכות, שהוא למעשה המידע המהווה את הפגיעה המקימה את הזכות להגשת התובענה, אינה עומדת עוד. שכן, בידי המבקשת היה מצוי המידע כבר בסמוך למועד ההצטרפות ובמשך למעלה מעשור. המידע היה נגיש למבקשת והיא היתה יכולה להגיע אליו במאמץ סביר. כעת, מבוקש לכוון את הזרקור לעבר הפרת חובת הגילוי בעת ההצטרפות (להבדיל מבסמוך לה) וכן להוסיף את עילת ההטעיה, לפיה לאורך השנים הוטעתה המבקשת, עת נמסר לה כי הפרמיה תיקבע בהתאם לתעריף שיהיה מקובל בחברה באותו המועד. אכן, הוכח כי בידי המבקשת היו המסמכים המעידים על סכום הפרמיה עוד "בראשית הדרך" עת הצטרפה לפוליסה. יחד עם זאת, ומבלי לקבוע כל מסמרות בעניין, לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של המשיבה מול מבוטחיה לאורך השנים.

7. מכאן, שברור שלצורך העמדת המחלוקות שיש כיום בין הצדדים, יש נחיצות לתקן באופן משמעותי את הבקשה לאישור והתביעה. גדר המחלוקת כיום הוא בנושאים אחרים כמפורט לעיל.

8. (ב) האם סיבת האיחור מוצדקת? בעניין זה נהוג לבחון את פערי המידע והכוח הקיימים במוסד התובענה הייצוגית, עת עיקר המידע הרלוונטי מצוי בדר"כ בידי הגורם הנתבע, והתובע למד אודות התשתית העובדתית המלאה מתשובת הנתבע. אופיו של מוסד זה מגביר מראש את ההסתברות שהתובע יידרש להוספת ראיות וטענות עובדתיות חדשות שלא היו ידועות לו בעת הגשת הבקשה. אולם, כפי שנפסק בעניין אינסלר:

1. "ויודגש: אין באמור לעיל כדי לגרוע מחובתו של התובע הייצוגי להגיש את בקשת האישור לאחר בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית... אין להשלים עם הגשת תובענות ייצוגיות על בסיס תשתית עובדתית רעועה ובלתי-מבוססת... ברם, שלילה קטגורית של האפשרות לתקן בקשה לאישור לשם הוספת עובדות וראיות שניתן היה לגלותן בשקידה סבירה לפני הגשת בקשת האישור – אך הן דרושות להכרעה בשאלה האמיתית השנויה במחלוקת – עלולה לפגוע באינטרס הקבוצה ובאינטרס הציבור פגיעה שאינה מידתית."

9. בענייננו, נראה כי לא קיימים פערי המידע, שכן המידע היה בהישג ידה של המבקשת בטרם הגישה את התובענה ואת הבקשה לאישור. המבקשת, במאמץ לא רב, יכולה היתה להגיש בקשה מלאה ומדויקת. מכאן, כי לעניין שיקול זה, הכף נוטה לטובת המשיבה. המבקשת יכלה, והיה עליה, לבסס את הבקשה המקורית על המסמכים שבסופו של דבר נמצאו במחסן שלה ולהגיש את הבקשה בהתאם. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר בשלב מקדמי של ההליך ובטרם הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה לאישור.

10. (ג) האם התיקון עלול לפגוע במשיבה? ככלל, ביהמ"ש ייטה להתיר את התיקון כאשר הנזק ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. ככל שהתיקון מרחיב את גדרי המחלוקת ואת היקף הטרחה שייגרם לנתבע, יבוא הדבר לידי ביטוי בגובה סכום ההוצאות שייפסק. בענייננו, על אף שהתיקון נובע בעיקרו ממידע שיכולה היתה המבקשת להשיג בטרם הגשת התובענה, נראה כי הנזק שיגרם למשיבה אינו נזק שלא ניתן לרפאו בפסיקת הוצאות ראויות. לפיכך, גם שיקול זה מטה את הכף לטובת תיקון הבקשה.

11. (ד) האם הבקשה הוגשה בתום לב? תום הלב נבחן בין היתר בשאלה, האם התובע עמד בדרישה הראשונית לבסס את בקשת האישור וערך בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית המשפטית והעובדתית הצריכה לעניין. הגשת בקשה ללא בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית, עלולה כשלעצמה להוליך למסקנה כי התובע הייצוגי עלול שלא לייצג את הקבוצה בתום לב (תצ (מרכז) 2767-08-16 עינב ועקנין נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (28.3.17)).

12. ברע"א 2226/17 ירקוני נ' רונלייט דיגיטל (27.6.17) ציינה כב' השופטת חיות כי :

"כבר נפסק כי יש לנקוט גישה ליברלית כאשר בקשות לתיקון בקשת אישור מוגשות בשלבים המוקדמים של ההליך. ואולם, בית המשפט לא יתיר בנקל לתקן בקשה לאישור תובענה ייצוגית אם הצורך בתיקון נבע מכך שהמבקש לא ערך מלכתחילה את בקשת האישור ביסודיות ולא כלל בה עובדות או נתונים שניתן היה להשיגם קודם להגשתה."

(ראו גם: פס"ד אינסלר בפסקאות 12, 17 ו- 19; רע"א 1494/15 עמוסי - נגר יבוא ושיווק עוגן בע"מ נ' עמית הר פז (15.07.15); בר"מ 582/15 עמית יושע נ' עיריית הוד השרון (17.08.15); רע"א 2444/08 שופרסל בע"מ נ' כהן, בפסקה 9(א) (21.12.08)).

13. יחד עם זאת, הפסיקה מבחינה בין שני מצבים – האחד: כאשר מדובר בבקשת אישור חסרת כל יסוד על פני הדברים ואין בתיקון כדי לשנות זאת. השני: כאשר בקשת האישור נעדרת תשתית מספיקה אך אין לומר עליה כי היא חסרת כל יסוד. במצב הראשון אין טעם להיעתר לבקשה לתיקון, אולם במצב השני, ייטה ביהמ"ש להתיר את התיקון, תוך בחינת האפשרות להחליף את מבקש האישור (פס"ד אינסלר, פסקה 19).

14. בענייננו, עולה כי קודם להגשת התובענה, לא ביצעה המבקשת חיפוש יסודי, מעמיק ומספק על מנת לבסס את התובענה על מסד עובדתי מלא ומדויק, שהיה מייתר את הגשת הבקשה לתיקון. המאמץ שהיה דרוש מהמבקשת על מנת להגיש תובענה נכונה עובדתית, איננו מאמץ רב במיוחד, שכן המדובר בבדיקה פשוטה "במחסן ביתה". יש להביע את מורת הרוח מהתנהלות המבקשת בנוגע לתשתית העובדתית עליה ביססה את עילת התביעה בבקשה המקורית. לא ניתן לקבל מצב בו תובעים ייצוגיים יגישו בקשות שאינן מבוססות דיין ומבלי שערכו בחינה יסודית טרם הגשת התובענה ולאחר מכן, יגישו בקשות לתיקון.

15. חרף האמור לעיל, ולמרות אי הנוחות, בלשון המעטה, מהתנהלות המבקשת, אני סבור, מבלי לקבוע מסמרות, כי לא ניתן לומר שבקשת האישור נעדרת כל יסוד. מבלי להכריע לגופן של טענות, נראה כי יש מקום לבירור הבקשה לאישור וזאת לאחר שתתוקן בהתאם למבוקש.

16. סיכומו של דבר: לאחר איזון מכלול השיקולים המפורטים לעיל, דין הבקשה להתקבל. הבקשה המתוקנת תוגש בתוך 15 ימים כולל ימי הפגרה.

17. ברם, לאור התנהלות המבקשת והעובדה כי על אף שבקשתה התקבלה, היא היתה יכולה למנוע הגשתה מראש, אם היתה עורכת בדיקה קפדנית בביתה טרם הגשת הבקשה, אני מתנה את אישור הגשת הבקשה המתוקנת בתשלום הוצאות בסך של 7,500 ₪ לטובת המשיבה בתוך 15 יום, כולל ימי הפגרה. זאת, מאחר ולטענת המשיבה שלא נסתרה, היא כי כבר הכינה טיוטא של תשובה לבקשה העיקרית ונגרם לה נזק ממוני.

18. החלטה זו ניתנה בכובעי כרשם.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.