1. בפניי בקשת התובע לתיקון כתב התביעה בשלישית, ע"י צירוף חוות דעת מומחה בתחום הנפשי, להוכחת מצבו הנפשי של התובע מאז שנת 2013.

רקע עובדתי לבקשה וטענות הצדדים בתמצית:

2. בקשתו של התובע לתיקון כתב התביעה בפעם השנייה התקבלה במסגרת החלטה מיום 28/1/19. בהודעתו מיום 29/1/19 הודיע התובע כי הוא מוותר על תיקון כתב התביעה ועותר על מתן החלטה לקדם ברור התביעה, בכל הנוגע למינוי מומחים בתחום האורתופדי ובתחום הנוירולוגי.

3. כזכור כתב התביעה תוקן לראשונה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 3/4/17, תיקון אשר שינה התביעה מתביעה לסעד הצהרתי לסעד כספי כתביעה בהתאם לפוליסת ביטוח, תוך שהתובע משלם הפרשי האגרה הנדרשים ומעמיד את סכום התביעה על סך כולל של 893,843 ₪.

4. במסגרת המשך ברור התביעה, הודיע התובע במסגרת הדיון ביום 3/8/20 כי הוא עותר רק לפיצוי הנוגע למחלה ולאובדן כושר עבודה. (עמ' 5 ש' 8). קודם לכן מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי, כאשר במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה על חוות דעתו מיום 29/3/20, התייחס לשאלות התובע הנוגעות למצבו הנפשי וענה, בין השאר, כי יכולתו של התובע לעסוק בעבודה כלשהי או בכלל, תיקבע לאחר רק לאחר בדיקה פסיכיאטרית עדכנית. על כן עתר התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי.

5. במסגרת החלטתי מיום 15/10/20 דחיתי בקשת התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, הואיל ומדובר היה לדעתי "בהרחבת חזית" טענותיו של התובע, שכן לא העלה במסגרת כתב התביעה כל טענה הנוגעת למצבו הנפשי.

6. כעת מבקש התובע לתקן כתב התביעה ע"י צירוף חוות דעת מומחה בתחום הנפשי, להוכחת מצבו הנפשי מאז שנת 2013. לטענתו בבקשה, בתמצית, אין מדובר בשלב מתקדם של ברור התביעה שכן טרם נשמעו ההוכחות. עוד הוא טוען כי קביעות המומחה בתחום התעסוקתי מחייבות בחינה של מצבו הנפשי של התובע מאז שנת 2013, עת שחדל לעבוד.

7. עוד טוען התובע כי אין מדובר בעילת תביעה חדשה ותיקון התביעה נדרש לצורך הוכחת התביעה המקורית, קרי אובדן כושר עבודה.

8. לטענת הנתבעת בתגובתה מדובר בשלב מתקדם של ברור התביעה, עת הצדדים השלימו הגשת חוות דעת מומחים מטעמם ומומחה בית המשפט נתן חוות דעתו שלו. לטענתה רק עם הגשת חוות דעת מומחה בית המשפט, "נזכר" התובע להעלות טענות הנוגעות למצבו הנפשי. נטען כי לא הוגשה טיוטת כתב תביעה מתוקן כנדרש וכן לא העתק חוות הדעת אשר הוספתה מבוקשת.

9. לטענת הנתבעת התובע מנהל תביעתו מזה 4 שנים, מעולם לא העלה טענה בנוגע למצבו הנפשי ומדובר בהתנהלות בלתי עניינית של התביעה. לטענתה מדובר בחומר רפואי דל ביותר ובתצהירים כלליים בלבד, אשר אין בהם ללמד על בעיות נפשיות הגורמות לאובדן כושר עבודה. עוד טענה הנתבעת, בין השאר, כי מטרת הבקשה הייתה לצורך דחיית מועד ישיבת ההוכחות שנקבע.

10. בתשובתו לתגובת הנתבעת טען התובע, בין השאר, כי יש לראות בבקשה לתיקון כתב התביעה כבקשה מכוח הוראות תקנה 136 לתקנות סד"א תשמ"ד - 1984, המאפשרות תיקון כתב תביעה על יסוד מסקנות חוות דעת מומחה בית המשפט. עוד טען התובע כי נזקו הנפשי התפתח במשך השנים בעיקר של העדר תעסוקה מאז שנת 2013 ובא לידי ביטוי רק לאחר הגשת התביעה.

דיון והכרעה:

המישור הנורמטיבי

11. בקשה זו הוגשה ערב כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), בהן קבוע בהוראות המעבר, בתקנה 180, כי לעניין בקשה מסוג הבקשה כאן, הן יחולו גם על תביעות אשר הוגשו טרם כניסת התקנות לתוקף.

12. בהתאם להוראות תקנה 46 לתקנות רשאי בית המשפט להתיר תיקונם של כתבי טענות בכל עת, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן. בהתאם ללשון תקנה 46, בבוא בית המשפט לשקול אם להתיר תיקון כתב טענות, יתחשב בין היתר בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג.

13. בהתאם לפסיקה הנוהגת שקדמה להתקנת התקנות, נהגו בתי המשפט לנקוט בגישה ליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, בייחוד מקום בו בירור התביעה היה מצוי בשלב מוקדם יחסית ובטרם החל בירור התובענה לגופה, וזאת על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות האמתיות הטעונות הכרעה ולייעל את ההליך המשפטי.

ראו למשל: רע"א 5391/19 ברק בן שלמה נ' אורן גלעד (06.10.2019); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2015) עמ' 349 ואילך.

14. נראה כי גם לאחר התקנת התקנות נותרה בידי בית המשפט סמכות רחבה למדי להתיר תיקון כתב טענות, משעה שגם תקנה 46 לתקנות החדשות (בדומה לקודמתה, תקנה 92 לתקנות סדר הדין 1984) נוקטת במונח "בכל עת" ומשלא שונו ההלכות הידועות בעניין.

15. עם זאת, סמכות זו צריכה להיבחן על רקע עקרונות היסוד המפורטים בתקנות 1-5 לתקנות החדשות, ובכלל זאת הצורך לקחת בחשבון לא רק את האינטרסים של בעלי הדין עצמם, כי אם גם את האינטרס הציבורי בחלוקה ראויה והוגנת של הזמן השיפוטי, תוך קידום הליך משפטי מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות ומניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר.

ראו לדוגמא: רע"א (מחוזי ת"א) 36273-12-19 קפלן נ' טוטנהם השקעות בניה בע"מ (09.02.2020); ת"א (מחוזי נצ') 28010-03-20 עזבון המנוח ח'לף מזעל שיבלי ואח' נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (30.12.2020).

מן הכלל אל הפרט

16. כאמור לעיל, תביעה זו "עברה מספר גלגולים", כאשר במהלך התביעה ויתר התובע על טענתו לנכות מתאונה ונותר עם טענה לאובדן כושר עבודה בלבד.

17. החלטתי מיום 15/10/20 קבעה, בין השאר, כי טענתו של התובע לנזק במישור הנפשי, הנה הרחבת חזית של התביעה כאן. מכאן שבניגוד לטענת המבקש, בהכרח מדובר בתיקון תביעה המשנה או מוסיף עילת התביעה - קרי טענה לאובדן כושר עבודה הנובע ממצב נפשי.

18. לא רק זאת, התובע עצמו טוען בתשובתו לתגובת התובעת, כי נזקו הנפשי החל להתבסס לאחר הגשת התביעה. מכאן שמדובר "בתביעה חדשה", אשר לא הייתה בעת הגשת התביעה כאן. תצהירו של התובע התומך בבקשה, היה תצהיר לקוני ביותר בעניין זה, לא מפורט, כאשר הרשומה הרפואית הראשונה בעניין זה הנה מתחילת שנת 2019, קרי למעלה מ- 3 שנים מיום הגשת התביעה. כלומר רצף טיפולי דל ביותר אשר איננו תומך בטענות הבקשה, הטוען למצב נפשי קשה לכאורה, כבר משנת 2013.

19. בנוסף אני מסכים עם טענות הנתבעת בתגובתה ולפסיקה אליה הפנתה, כי חובה היה על התובע לצרף לבקשה העתק מכתב התביעה המתוקן וכן העתק מחוות הדעת אותה ביקש לצרף. אלה לא צורפו כאמור ויחד עם תצהירו הלקוני של התובע בעניין זה, לא ניתן להבין מן הבקשה מהו התיקון הנדרש אלא באופן כללי בלבד ובלתי מספיק בעליל.

20. עוד חשוב לציין כי בניגוד לטענות התובע, התיק היה קבוע לשמיעת הוכחות ליום 22/12/20, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. התובע לא הגיש תצהיריו, לא טרח לבקש להאריך המועד להגשת תצהיריו או לדחות מועד הדיון הקבוע. חרף זאת הגיש הבקשה כאן לאחר שבקשתו למינוי מומחה מטעם בית המשפט נדחתה במסגרת ההחלטה מיום 15/10/20.

21. התנהלות זו של התובע דומה להתנהלות המתוארת בפסיקה אליה הפנתה הנתבעת בתגובתה, לעניין התנהלות דיונית שנועדה לעצור הדיון ערב שמיעת ההוכחות ולרבות לפסיקה הנוגעת לעניין "איסוף ראיות תוך כדי תנועה". סבורני כי אין להתיר זאת לתובע, במסגרת תביעה זו המתנהלת מזה למעלה מ- 4 שנים, כאשר האסמכתא הרפואית היחידה אשר הוצגה ע"י התובע בעניין זה הנה כאמור מתחילת שנת 2019 לכל המוקדם.

22. עוד אוסיף כי אינני מקבל טענת התובע בתשובתו לתגובה, כי עסקינן בתיקון "מותר" מכוח הוראות תקנה 136 לתקנות סד"א 1984, נוכח מסקנות מומחה בית המשפט בחוות דעתו. סבורני כי ההחלטה מיום 15/10/20 מדברת בעד עצמה בעניין זה, בכל הנוגע לטענת תביעה הנוגעת למצבו הנפשי של התובע.

כך או אחרת אין בפניי מסקנה של המומחה מטעם בית המשפט ומפורטת בחוות דעתו והתובע לא הפנה למסקנה הנטענת. בזיקה להחלטה מיום 15/10/20, תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מטעם התובע, אינן רלוונטיות ולא ניתן להסתמך עליהן בבחינת "מסקנה" של המומחה מטעם בית המשפט.

23. סבורני כי לאור המפורט לעיל, נוכח התנהלות התובע ועל רקע עקרונות היסוד המפורטים בתקנות 1-5 לתקנות סד"א 2018, דין הבקשה להידחות לאור עיקרון האינטרס הציבורי בחלוקה ראויה והוגנת של הזמן השיפוטי. לטעמי התרת תיקון כתב התביעה בשלב זה, ללא קשר לעניין מהות התיקון הנדרשת תהווה בזבוז זמן שיפוטי יקר ערך.

24. אשר כל כן ומכל אלה מצאתי לנכון לדחות הבקשה לתיקון כתב התביעה.

25. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין הבקשה ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום ללא קשר לתוצאות התביעה.

26. ככל ותצהירי עדות התובע לא יוגשו עד ליום 25/3/21 - אשקול מחיקת התביעה מחוסר מעש.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

לעיון ליום 25/3/21.

ניתנה היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.