מבוא

1. ביום 11.4.2013 נפגעה התובעת, ילידת 1969, בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה עת נסעה התובעת ברכב מסוג רנו מ.ר 55-110-69 (להלן: "הרכב"), שהיה נהוג על ידי בעלה, הנתבע 2. בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בתאונה היא תובעת, בהליך זה, מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שהייתה מבטחת הרכב במועד התאונה, פיצויים. זאת, בהסתמך על חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, מכאן שהמחלוקת ביניהם היא רק בשאלת היקף הנזקים שנגרמו לתובעת בתאונה, ושווי הפיצוי המגיע לה עקב כך.
3. התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום בקריות. הדיון בתביעה הועבר לבית משפט זה, לבקשת התובעת. זאת, לאחר שהתקבלה בעניינה ביום 6.6.2018 חוות דעת משלימה של המומחה הרפואי שמונה בהליך, האורתופד פרופ' נמרוד רוזן (להלן: "המומחה"). התובעת סברה כי לאור האמור בחוות הדעת המשלימה, הפיצוי המגיע לה בגין הנזק שנגרם לה בתאונה, עולה על גבול סמכותו של בית משפט השלום.
4. התובעת כיהנה במועד התאונה כדיקנית הסטודנטים במכללת "אוהלו" בהיקף של 140% משרה. התאונה בה נפגעה התובעת אירעה בצומת אעבלין. התאונה אירעה עת הרכב בו נסעה התובעת עמד לפני רמזור אדום, ורכב אחר הגיע מאחור במהירות והתנגש בעוצמה רבה ברכב בו ישבה התובעת. כתוצאה מההתנגשות התובעת נחבלה ונפצעה.
5. ממקום התאונה הובהלה התובעת באמבולנס לבית חולים רמב"ם, שם התלוננה על כאבים בצוואר, בראש ועל סחרחורות. לאחר שהתובעת עברה בדיקות וצילומים, היא שוחררה באותו היום לביתה עם המלצה, בין היתר, ל-5 ימי מנוחה.
6. ביום 15.4.2013 פנתה התובעת לרופא כשהיא מתלוננת על כאבי צוואר, ראש וגב תחתון, עם הקרנה לרגליים, וכן על הגבלה בתנועות והפרעות שינה. לאחר בדיקה, הודגמה אצל התובעת הגבלה משמעותית בתנועה בעמוד שידרה צווארי ומותני, ניתנו לתובעת משככי כאבים והומלץ לה על מנוחה נוספת. התובעת המשיכה לסבול כאבים ופנתה להתייעצות וטיפול אצל רופא נוירולוג ואורתופד. אלו הפנו אותה לבדיקות הדמיה וצילומים והמליצו לה על נטילת תרופות. בדיקות ההדמיה שנערכו לתובעת הדגימו, בין היתר, בלטי דיסק צוואריים ומותניים ורופא אורתופד המליץ לתובעת לעבור ניתוח. בדיקת EMG שביצעה התובעת ביום 29.10.2015 העידה על תסמונת לכידה אולגרית ביד ימין ופגיעה שורשית ב-C7 משמאל אצל התובעת.

בהעדר הסכמה מצד התובעת לניתוח ועקב התמשכות הכאבים, ההגבלות בתנועה והרגישות, טופלה התובעת בטיפולים פיזיותרפיים משקמים, טיפולים אלטרנטיביים, ולבסוף ניתן לה טיפול במרפאת כאב, במסגרתו טופלה בשתי זריקות אפידורליות.

1. בהליך זה מונה כאמור פרופ' נמרוד רוזן, אורתופד, כמומחה מטעם בית המשפט. התובעת נבדקה ע"י המומחה בתאריכים 10.9.2015 ו-30.12.2015. המומחה קבע בחוות דעת מיום 19.1.2016 כי לתובעת נכות אורתופדית בשיעור 10% לצמיתות (להלן: "חוות הדעת").
2. בעקבות טענה להחמרה במצבה הרפואי, כפי שהודגמה בבדיקת CT עמוד שידרה שביצעה התובעת ביום 4.7.2016, ביקשה התובעת בדיקה חוזרת בפני המומחה, ובית משפט שדן בהליך נעתר לבקשה. התובעת נבדקה שנית על ידי המומחה ביום 16.4.2018 ובחוות דעתו המשלימה מיום 5.6.2018 קבע המומחה כי בנוסף לנכות בשיעור 10% לצמיתות שנקבעה בחוות דעתו הקודמת, יש לתובעת נכות נוספת, כך שנכותה המשוקללת והצמיתה של התובעת היא בשיעור של 27.1% (להלן: "חוות דעת משלימה").
3. התובעת לטענתה המשיכה לסבול כאבים כתוצאה מהפגיעות אותן ספגה בתאונה. ביום 28.4.2019 פנתה התובעת לרופא המשפחה בתלונות על כאבים בגב תחתון, צליעה בהליכה, גב כפוף ורגל שמוטה, והיא מטופלת לטענתה בעניינים אלו עד היום. עוד טוענת התובעת כי היא נוטלת בשל פגימות שנגרמו לה בתאונה משככי כאבים ותרופות נוגדות דיכאון.
4. לנוכח ההחמרה במצבה הרפואי הנטען של התובעת, אשר מצא ביטוי בחוות הדעת המשלימה שנתן המומחה, ולאור טענות התובעת כי להחמרה זו יש השפעה מכרעת על מצבה התפקודי והתעסוקתי, סברה התובעת כי הפיצוי המגיע לה בגין נזקיה עקב התאונה הוא מעל תקרת סמכותו העניינית של בית משפט השלום. על כן הוגשה על ידה בקשה לתיקון כתב התביעה ולהעברת הדיון בהליך לבית משפט זה. התובעת טענה, בין היתר, כי שכרה עולה על שילוש השכר הממוצע במשק והוא היה צפוי לעלות הרבה יותר, אלמלא התאונה.

כאמור במועד התאונה שימשה התובעת דיקנית הסטודנטים במכללת "אוהלו" בהיקף של 140% משרה. התובעת שבה לעבודתה האקדמית לאחר התאונה והיא משמשת כיום ראשת שני חוגים, האחד בפקולטה לחינוך במכללת "אוהלו" והשני במכללת תל-חי.

לפיכך, הוסיפה התובעת וטענה כי דרגת נכותה התפקודית כתוצאה מהתאונה, עולה לאין שיעור על דרגת נכותה הרפואית כפי שנקבעה על ידי המומחה, ומכאן שיש לקבוע את שיעור הפיצוי המגיע לה על פי חוק הפיצויים על פי דרגת נכות תפקודית שהיא גבוהה בהרבה מדרגת נכותה הרפואית.

1. חרף התנגדות הנתבעים, בית משפט השלום, בהחלטה מיום 23.11.2018, נעתר לבקשת התובעת ועניינה הועבר לבית משפט זה.
2. התובעת טוענת כי מאז התאונה ועד היום היא סובלת מכאבים והגבלות ניכרות אשר מודגמות גם במסמכים רפואיים שהוצגו בהליך, ולכל אלו השפעה מכרעת על תפקודה בעבודה ועל אורח חייה היומיומי. התובעת טוענת כי נזקיה בתאונה הפכו אותה למוגבלת.
3. כאמור לעיל רופאים שונים המליצו לתובעת לבצע שני ניתוחים – בעורף ובעמוד שידרה מותני. הרופאים הממליצים טענו כי לאחר ביצוע ניתוחים אלו עתיד מצבה הרפואי להשתפר, ואולם גם הוסיפו כי ביצוע הניתוחים וההחלמה מהם עתידים להשבית את התובעת למשך זמן רב. עד כה התובעת סירבה לבצע את הניתוחים, תוך שהיא מדגישה כי להשבתות הנדרשות שלה מהעבודה בגין ניתוחים אלו תהיינה השלכות דרמטיות על מצבה התעסוקתי וקידומה האישי. גם המומחה המליץ לתובעת הן בחוות הדעת והן בעדותו לבצע את הניתוחים לצורך השגת שיפור במצבה.

הנכות כתוצאה מהתאונה

1. כאמור, המומחה בדק את התובעת בשנת 2015, ולאחר מכן עקב החמרה במצבה של התובעת היא נבדקה בשנית בשנת 2018. המומחה העריך את נכותה האורתופדית הצמיתה, כשכולה קשורה לתאונה באופן משוקלל בשיעור 27.1%. זאת לפי הפירוט הבא:

א. נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(5)(א) בגין מגבלת התנועה הקלה על פני עמוד שידרה צווארי לשמאל ולאחור, ללא עדות לדלדול שרירי מהותי על פני חגורת גפה עליונה.

ב. נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מגבלת תנועה על פני עמוד שידרה מותני בכיפוף לפנים, הטיה לאחור וסיבוב והטיה לשמאל.

ג. נכות צמיתה בשיעור 10% בגין שיתוק חלקי של קבוצת השורשים RADICULAR GROUP התחתונה בצורה קלה, זאת בגין התמונה הרדיקולופטית השמאלית.

1. המומחה נחקר על חוות דעתו, ובסיום עדותו הגיעו הצדדים להסכמה, כאמור בעמ' 15 לפרוטוקול שקיבלה תוקף של החלטה בנוגע לדרגת הנכות של התובעת. הצדדים הסכימו כי הנכות הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה תהיה בשיעור של 23.05% (להלן: "שיעור הנכות הקובעת"). לאור ההסכמה גם לא היה צורך לדון ולתת החלטה בבקשת הנתבעים למנות מומחה רפואי בתחום הריאות כדי לבחון מה היה מצבה הרפואי הקודם של התובעת שאינו קשור לתאונה, ומה הייתה השפעתו על התובעת. הצדדים כמובן חלוקים על השפעת שיעור הנכות הקובעת על אורחות חייה היומיומיים של התובעת ועל תיפקודה, במיוחד בעבודתה.
2. המומחה נחקר בישיבת יום 19/5/2020 בשאלת השפעת שיעור הנכות הקובעת על תיפקוד התובעת, וכן בשאלה האם יש לתובעת אפשרות לשפר מצבה באמצעות ניתוח. המומחה קבע בחקירתו כי:

א. שיעור הנכות הקובעת של התובעת אינו מונע ממנה לשוב לעבודה מלאה. זאת, משום שהתובעת סובלת כהגדרתו מ- "מכאבים עולים ויורדים, הם גליים".

ב. המומחה ממליץ לתובעת חד משמעית לעבור ניתוח. זאת, משום שללא ניתוח, הלחץ הקבוע על העצב ממנו סובלת התובעת יגרום לנזק נוסף בדמות ניוון העצב, והדבר יביא לנזק קבוע אצל התובעת. המומחה קבע בחקירתו כי אכן לניתוח המומלץ יש סיכונים, ואולם סיכויי הצלחתו גבוהים, וכי אצל התובעת ממילא הקליניקה, ותוצאות בדיקות ההדמיה מחייבים ביצוע הניתוח כמה שיותר מהר.

ג. זמן ההחלמה מהניתוח הוא בין חודש לשלושה חודשים, כאשר הכול תלוי באישיות המנותח, אולם הניתוח יביא בוודאות להקלה מיידית אצל התובעת בכאב ובתחושת החולשה. המומחה אישר שההחלמה מהניתוח תחייב את התובעת לקבל גם טיפול פיזיותרפי.

מצב קודם

1. כאמור, הסכמת הצדדים בדבר שיעור הנכות הקובעת ייתרה את הצורך לדון בבקשת ב"כ הנתבעים למינוי מומחה רפואי בתחום הריאות. זאת, כדי לקבוע מצבה הקודם של התובעת ללא קשר לתאונה. ב"כ הנתבעת אמנם הגיש בקשה בעניין ואולם בדיון מיום 19.5.2020 הותיר העניין לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהוא מבסס טיעוניו לעניין זה על חקירתה הנגדית של התובעת.
2. התובעת בחקירתה הנגדית הודתה כי היא סובלת מבעיות בריאות נוספות ללא קשר לתאונה בתחום הנשימה עקב אסטמה, וכן מבעיות בבלוטת התריס. התובעת הודתה בעדותה כי היא נזקקת לטיפול תרופתי בשל בעיית האסטמה, וכי הוענקה לה נכות צמיתה בשיעור 50% במוסד לביטוח לאומי בגין כך. התובעת הבהירה בחקירתה כי היא זכאית בגין נכותה בגין מחלת האסטמה ממנה היא סובלת, לקצבה חודשית מטעם המוסד לביטוח לאומי. עוד הודתה התובעת כי היא סובלת מהתקפי קוצר נשימה בחילופי עונות.

מצבה התעסוקתי של התובעת לאחר התאונה

1. התובעת בחקירתה הנגדית אישרה כי לאחר התאונה היא שבה לעבודה מלאה ואף התקדמה בשכרה ובמעמדה, וב-2016 מונתה לתפקיד ראשת חוג במכללת "אוהלו". התובעת הבהירה עם זאת בעדותה כי מכללת "אוהלו" בה היא מכהנת כראשת חוג נמצאת בתהליכי מיזוג עם מכללת תל-חי, ואין כל ודאות כי מעמדה ותפקידה יישמרו, עת היא תיאלץ לעבור לעבוד באופן מלא במכללת תל-חי.
2. התובעת הודתה בחקירתה כי כהכנה למיזוג בין מכללת "אוהלו" ומכללת תל-חי היא הסכימה, לאחר התאונה, לכהן עד יום 31/8/2022 כראשת חוג של שני חוגים: האחד במכללת תל-חי, והשני במכללת "אוהלו". התובעת הוסיפה בעדותה כי מצב זה נותר על כנו בינתיים, אם כי נשמרת הזכות למכללה המאוחדת שלא להאריך לתובעת את המינוי הכפול, לאחר האיחוד. יובהר, כי עד מועד כתיבת פסק דין זה, לא הוצגה כל אינדיקציה לכוונה כלשהי שלא להאריך לתובעת את מינויה הכפול או לתת לה מינוי זה במכללה המאוחדת. לעניין זה חשיבות משום שלו הייתה כוונה שלא לתת לתובעת מינוי במכללה המאוחדת רק כתוצאה מקשייה הרפואיים עקב התאונה, לא היה מוארך מינויה הכפול עד היום.
3. התובעת טענה בעדותה כי בגלל מגבלותיה הרפואיות היא לא יכולה הייתה להשתלב בעבודות נוספות ביום החופשי שלה במכללה, כמו עבודה במכון מופ"ת, וכן היא מתקשה לבצע מחקרים ולהשתתף בכתיבת מאמרים ובכנסים.
4. התובעת הודתה עם זאת בעדותה כי היא כן המשיכה להשתתף בתוכנית קרן מנדל גם לאחר התאונה, דבר שהצריך נסיעות רבות שלה לירושלים ובכל הארץ. עוד הודתה התובעת כי לאחר התאונה היא נסעה לחו"ל לצרכים אקדמיים.

הצורך בניתוח

1. אשר להמלצת המומחה כי התובעת תעבור ניתוח אורתופדי אשר ישפר לדעתו את מצבה, טענה התובעת בעדותה כי היא אינה שוללת ביצוע ניתוח כמומלץ על ידי רופאיה. בעדותה בעמ' 23 לפרוטוקול ישיבת יום 19.5.2020 הבהירה התובעת כי בהתאם להמלצת רופאיה היא זקוקה לשני ניתוחים אשר אמורים להשבית אותה מעבודתה למשך שנה.

התובעת הוסיפה וטענה כי מבחינתה השבתתה מעבודה למשך שנה היא "גזר דין מוות" לקריירה שלה. עוד טענה התובעת כי קיימים סיכונים לניתוח להם היא מודעת היטב. זאת, בשל אירוע טראומטי, מניתוח דומה שאירע לגיסה. עוד טענה התובעת בעדותה כי רופאיה הבהירו לה כי קיימים רק 80% סיכוי לשיפור מצבה בעקבות ניתוח, והיא מוטרדת מאותם 20% שאפשר ויתרחשו והיא תיוותר באותו מצב, גם לאחר ביצוע ניתוח שיחייב אותה לשבות שנה מהעבודה. התובעת הודתה עם זאת בחקירתה, כי היא כן שוקלת העניין בחיוב, ונוטה לבצע הניתוח בהמלצת רופאיה, בהתחשב בעובדה שאם לא יבוצע ניתוח בגופה היא תזדקק בעתיד לניתוח חירום.

טענות הצדדים בסיכומיהם:

1. בתמצית טען ב"כ התובעת בסיכומיו כי:

א. נכותה התפקודית של התובעת הינה בשיעור הנכות הקובעת שהוגדרה לעיל (23.05% נכות לצמיתות) וכלל לא ברור שהתובעת תשרוד לאור זאת זמן רב בעבודתה הנוכחית. זאת למרות שהתובעת חזרה לעבודה מלאה, משום שהדבר היה כרוך מבחינת התובעת במאמצים רבים ובכאב רב.

ב. פוטנציאל השתכרותה של התובעת גבוה משילוש ההכנסה הממוצעת במשק.

ג. גיל הפרישה של התובעת לאור מקצועה והתנהלותה, תכניותיה והאמור בעדותה, אמור היה להיות לולא נפגעה בתאונה – 80 שנה.

ד. כתוצאה מהתאונה נמנעו מהתובעת בעבודתה אפשרויות, כדלקמן:

1. קידום לדרגת פרופסור ומשכך לא יהיה ביכולתה להתחרות ולהתמודד על תפקידים בכירים באקדמיה.

2. אפשרות לפרסם מאמרים ומחקרים.

3. אפשרות להשתתף בכנסים ובהשתלמויות.

4. מינוי כראשת התמחות הוראה והדרכה במכון מופ"ת, תפקיד שהיא הייתה עתידה לבצע במשך יום בשבוע, בשכר של 10,000 ₪ לחודש.

ה. התובעת סובלת מאז התאונה מכאבים, קשיי תפקוד, קשיי ריכוז, קשיי שינה ומתקשה בביצוע מטלות הבית, תפקוד יומיומי ופעילות ספורט.

ו. התובעת נזקקה עד היום לעזרת צד ג' בהיקף של 10 שעות שבועיות בתעריף של 75 ₪ לשעה ותזדקק לעזרה דומה עד סוף חייה.

ז. התובעת תזדקק בגין נכותה להתאמת דיור ולרכישת רכב נגיש.

ח. לתובעת היו הוצאות בגין צורך ברכישת תרופות בסך של 25,000 ₪ עד היום, והיא תזדקק בעתיד לסכום של 75,000 ₪ בגין כך עד סוף חייה, ולסך של 10,000 ₪ עבור הוצאות נלוות נוספות, שנגרמו בגין פגיעתה בתאונה.

ט. אין מקום להיעתר לטענות בדבר הפרת חובת הקטנת הנזק מצד התובעת משום שזו טרם עברה ניתוח שהומלץ לה לבצע בגופה. הטענות לא נטענו באופן ראוי, ובמועד, וכן ניתנו על ידי התובעת הסברים מספקים לסירובה עד כה לבצע הניתוח המומלץ.

1. מאידך טוענת הנתבעת כי:

א. לתובעת לא נותרה נכות תפקודית כתוצאה מפגיעות רפואיות שנגרמו לה עקב התאונה. היא שבה למשרה מלאה לאחר התאונה ואף למעלה מכך. לאחר התאונה התובעת השתלבה בתכניות אקדמיות הכרוכות בנסיעות לתל אביב ולירושלים. התובעת כן נסעה לחו"ל לצרכי עבודה לאחר התאונה וכן השתתפה בכנסים לאחר התאונה. כך גם לא הוכח כי קיים איום כלשהו על קידומה המקצועי של התובעת או על ביצוע עבודתה האקדמית כמו קודם, רק בשל פגיעותיה הנטענות בתאונה.

ב. התובעת לא מילאה חובתה להקטין נזקיה, וסירבה עד כה לבצע ניתוח שרופאיה המליצו על ביצועו וכך גם המליץ מומחה בית המשפט. באם תעבור התובעת ניתוח כזה לא תיוותר לה נכות תפקודית כלשהי ותלונותיה על כאבים ומאמץ הכרוכים בשובה לעבודה מלאה ייוותרו ללא בסיס.

ג. לתובעת לא נגרמו נזקים בגין הפסדי שכר בעבר, תנאי עבודתה ושכרה רק השתפרו ממועד אירוע התאונה ועד היום. בהתאמה גם לא הוכח כי נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה גרמה להפסדי שכר עתידיים כלשהם או לפגיעה בפוטנציאל השתכרותה. לחילופין נטען כי מן הראוי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בלבד בראש הנזק של הפסדי שכר מבלי לקבוע שנותרה לה נכות תפקודית כלשהי, זאת בשיעור של 100,000 ש"ח.

ד. לא הוכח כנדרש כי התובעת הייתה ממשיכה לולא פגיעתה בתאונה לעבוד מעבר לגיל פרישה ועד גיל 80. לחילופין נטען כי פגיעות התובעת בתאונה לא מונעות ממנה להמשיך ולעבוד מעבר לגיל פרישה לאור אופי עבודתה. לחילופין נטען כי התובעת זכאית לפיצוי גלובלי בגין פגיעה באפשרות לעבוד מעבר לגיל פרישה בסך של 150,000 ₪.

ה. התובעת לא הוכיחה כי העסיקה עד היום עזרה בשכר וכי תזדקק לעזרה כזו בעתיד.

לחילופין זכאית התובעת לפיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 30,000 ₪ בלבד.

ו. התובעת אינה זקוקה להתאמת דיור ולהתאמת רכב.

ז. התובעת לא הוכיחה טענותיה לעניין הוצאות שהוציאה לצורך רכישת תרופות וצרכים רפואיים וצרכים אחרים עקב פגיעתה בתאונה. כמו כן לתובעת זכאות לקבלת החזר על רכישת תרופות מקופת החולים אליה היא משתייכת.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי נחה דעתי כי אכן צודק ב"כ הנתבעים בטענתו כי בנסיבות העניין אין לבסס את חישוב סכום הפיצויים המגיע על פי חוק לתובעת, ברכיב הפסדי השתכרות שנגרמו עקב נכותה הצמיתה כתוצאה מהתאונה רק על שיעור הנכות הקובעת.

איני סבורה, לאור הראיות שהוצגו לי, כי הוכח במידה הנדרשת שיש להסתמך על הנכות הקובעת של התובעת או לקבל כי זו זהה לשיעור נכותה התיפקודית.

בה בעת אין לקבל טיעוני ב"כ הנתבעים בכל הנוגע להשפעת מצב רפואי קודם ממנו סבלה התובעת על עבודתה, ולצורך להפחית בגינו את סכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין נזקיה עקב התאונה.

כך גם אין מקום להפחית מסכום הפיצוי המגיע לתובעת על פי חוק הפיצויים סכום כלשהו, בגין סירוב התובעת עד כה להקטין נזקיה בדרך של ביצוע ניתוח.

1. לטעמי הנסיבות שהוכחו בפניי כמו גם התרשמותי מעדות העדים בפניי מלמדים כי עסקינן בתובעת חדורת מוטיבציה, המוצאת עניין רב במקצועה ובתפקידה, ונכונה להתאמץ ואף לסבול מכאבים ולהזדקק לטיפולים רפואיים משמרים כדי לבצעם. כך גם הוכח כי לאחר התאונה קודמה התובעת בעבודתה ובתפקידיה ונכותה המוכחת עקב התאונה לא פגעה בכך. אותן מוטיבציה, הישגיות ושאפתנות הן שמונעות מהתובעת בשלב זה לעצור הכול, ולשבות ממלאכה למשך זמן ממושך, והכול כדי לעבור ניתוח, שסיכוייו רבים אם לא ודאיים.
2. במצב עניינים זה לא ניתן מחד לטעון שהתובעת אינה מקטינה נזקיה ומנגד להסתמך על שאפתנותה, ולטעון כי התאונה לכשעצמה לא מנעה ממנה להתקדם בעבודתה ובשכרה, מבלי שנותר לה נזק כלשהו כתוצאה מהתאונה. כך גם לא ניתן להסתמך על מצבה הרפואי הקודם של התובעת לפני התאונה, שלא מנע ממנה עד לתאונה להתקדם בעבודתה, ולטעון כי מצב זה היה מונע ממנה גם לולא התאונה למקסם יכולת השתכרותה בעתיד.

משכך, חישוב סכום הפיצוי המגיע לתובעת על פי חוק הפיצויים ראוי שייעשה באופן גלובלי. זאת בהתחשב בתיפקודה של התובעת עד היום, בהודאתה כי היא חושבת בחיוב כן לבצע הניתוח הנדרש, ובעובדה כי בחלוף השנים יכולותיה של התובעת לתפקד באותו אופן בחייה המקצועיים יפחתו, גם בגין פגיעתה בתאונה. בשל כך לא יהיה די בשאפתנות התובעת וביכולתה להתגבר על כאביה כדי להתמיד בעבודתה הרבה במספר משרות, וזאת גם בגין נכותה עקב התאונה.

1. יש גם להתחשב, בבואי לחשב הפיצוי המגיע לתובעת עקב נזקיה בתאונה ברכיב הפסדי שכר עתידיים, בהעדר הוודאות כי במכללה המאוחדת, בה מתעתדת התובעת לעבוד, יישמר מקומה כראשת שני חוגים. יש להתחשב עוד גם בטענתה, שלא נסתרה, כי התובעת כן שמה גבול לשאפתנותה בגין נזקיה בתאונה והחליטה לא לקבל על עצמה עבודה נוספת במכון מופ"ת ביום החופשי שנותר לה בשבוע. יחד עם זאת יש גם להתחשב בעובדה שכפיצוי חלקי על החלטה זו של התובעת, לאחר התאונה התובעת כן קיבלה על עצמה עבודה נוספת והסכימה לשמש כראשת שני חוגים במכללות תל-חי ו"אוהלו". גם תפקיד כפול זה היה מונע ממנה להתמיד לאורך זמן בביצוע עבודה נוספת במכון מופ"ת המצוי באזור המרכז, ולא רק נכותה מהתאונה.
2. עסקינן בתובעת מרשימה, בעלת מקצוע חופשי, אשר עשתה מאמץ עילאי לשוב לעבודה סדירה ומלאה, גם לאחר שנגרמו לה נזקי גוף בתאונה. מדובר בתובעת אשר הבהירה כי היא מייחסת חשיבות עליונה לעבודתה, לתפקידיה ולקידומה המקצועי, ולכן היא אינה מוכנה להרים ידיים, להיכנע למכאוביה, אלו שקדמו לתאונה ואלו שנוספו בתאונה, ואינה מוכנה לתת לנכות פיזית למנוע ממנה להמשיך להתקדם, להצליח וליטול עליה תפקידים שונים אשר יקדמו את הקריירה האקדמית שלה. משכך, אין מחלוקת כי לתובעת נגרמו נזקי גוף בתאונה ונותרה לה נכות צמיתה. בה בעת אין לבסס חישובים כלשהם על דרגת נכותה הצמיתה של התובעת, כאשר התובעת עצמה מעידה כי היא שבה לעבודה מלאה, ואינה מוכנה להיכנע לנכות פיזית ולשבות ממלאכה עקב כך. כן יש לקחת בחשבון את העובדה שיכולת התובעת להתגבר על קשייה, לרבות נכותה בתאונה, תפחת עם השנים.

משכך החישוב היחידי האפשרי של הפסדי השכר של התובעת בעתיד הוא גלובלי.

1. אכן, אין להתעלם מנזקיה של התובעת עקב התאונה, ולעובדה שהחלטתה הערכית לשוב לעבודה מלאה כרוכה בצורך להתגבר על מכאובים רבים, ולעיתים יש צורך גם בשימוש מוגבר בתרופות. ואולם, יש להבין כי החלטתה הערכית של התובעת, הראויה לכל שבח, אינה מאפשרת לבסס חישוב הפיצויים המגיעים לתובעת על פי חוק הפיצויים רק על דרגת נכותה הרפואית הקובעת. חישוב כזה לא יהיה נכון בנסיבות העניין, יביא לתוצאות לא סבירות, וימנע מתן פיצוי כנדרש על פי חוק שמטרתו השבת מצבה של התובעת, במידת האפשר, לקדמותו.
2. משכך, יש לקבוע חישוב הפיצויים כמוצע על ידי ב"כ הנתבעים, על חישוב גלובלי, תוך התחשבות בכל טענות הצדדים, לרבות טענות התובעת שלא נסתרו. כך למשל טענת התובעת כי בצד חזרתה לעבודה מלאה, ואף לעבודה נוספת בשיעור 140%, כן נמנע ממנה לבצע עבודה נוספת במכון מופ"ת בשכר חודשי של 10,000 ₪. יובהר עם זאת כי טענה בדבר גובה שכר זה לעבודה של יום בשבוע לא הוכחה כנדרש.

קביעת פיצוי גלובלי יביא בחשבון גם טענות של התובעת בדבר חוסר יכולתה להתרכז וירידה ביכולתה להשתתף במחקרים, בכתיבת מאמרים ובכנסים בחו"ל, והכול עקב התאונה. מאידך, חישוב גלובלי כזה יביא בחשבון את שינוי העיתים, המעבר לעבודה אקדמית מרחוק, והמעבר להשתתפות בכנסים בהיוועדות חזותית (וידאו קונפרנס, זום, וכיוצא באלה). עוד יביא בחשבון כי לא רק בשל נזקים שנגרמו לתובעת בתאונה נמנע ממנה בעת הזו להשתתף במחקרים ובכנסים.

1. בצד זאת ולאור האמור לעיל איני סבורה, כפי שקבעתי לעיל, שיש להפחית מחישוב הפיצויים סכומים בגין מצב קודם של התובעת (מחלת אסטמה ובעיות רפואיות נוספות), כשם שדרגת נכותה הצמיתה של התובעת עקב התאונה לא מנעה ממנה לשוב לעבודה מלאה, לא הוכח כי נכותה בגין מחלות אחרות מנעה ממנה בעבר לפני התאונה לשוב לעבודה מלאה. כמו כן, כשם שלא הוכח שנכותה הקודמת של התובעת מנעה מהתובעת עד התאונה לשוב לעבודה מלאה, לא הוכח כי נכות זו דווקא בצירוף הנכות מהתאונה מונעת מהתובעת כעת לעבוד באופן מלא, או תמנע ממנה עניין זה בעתיד. באם בחר ב"כ הנתבעים לטעון כי אין כל מניעה של ממש מן התובעת לשוב לעבודה מלאה ולכן אין לחשב הפיצוי המגיע לה על פי דרגת נכותה הצמיתה, אלא לקבוע פיצוי גלובלי, אין מקום להפחית סכום כלשהו בגין נכות קודמת שאינה קשורה לתאונה.
2. באותה מידה אין מקום להפחית סכום כלשהו מסכום הפיצוי המגיע בגין טענות בדבר סירוב התובעת להקטין נזקיה בניתוח. לעניין זה צודק ב"כ התובעת בטיעוניו, גם אם נטענו טענות אלו כנדרש, לא הוכח כי סירוב לעבור ניתוח בגב אשר אפשר וישבית את התובעת מעבודה למשך שנה, וכאשר סיכויי השיפור בגינו אינם מלאים וקיימות סכנות בגינו, הוא סירוב בלתי סביר.

עוד אזכיר, כי בצד הצורך לנכות, אם בכלל, סכומים בגין טענות לאי הקטנת נזק, יש להתחשב בעלויות הקטנת נזק זו שהרי בתקופת ההחלמה אין מחלוקת שהתובעת תושבת מכל מלאכה, לרבות המלאכות אותן היא מבצעת כיום בשיעור 140% מישרה, כשהיא משמשת ראשת שני חוגים במכללות המתמזגות.

בנוסף לא ניתן מחד להסתמך על יכולותיה הגבוהות של התובעת ושאפתנותה, שהביאו אותה להשתלב לאחר התאונה בעבודתה הקודמת ואף להגדיל משרתה, ובכך בעצם להפחית מסכום הפיצוי המגיע לה בגין רכיב הפסדי שכר ומנגד לדרוש הפחתה מסכום הפיצוי המגיע בגין סירובה של התובעת לעבור ניתוח אשר ישבית אותה מאותה עבודה ויפגע ביכולתה להתמיד בהשתלבות מלאה בעבודה מאומצת, כפי שעשתה לאחר התאונה.

1. לא מצאתי כי הוכחו טענות ב"כ התובעת כי קיים סיכון לפיו חוזה העסקת התובעת כראשת שני חוגים לא יוארך במכללה הממוזגת לכשיהפוך המיזוג לעובדה מוגמרת. לא נסתרה הטענה כי התובעת מועסקת כיום על פי חוזה שעתיד להימשך לפחות עד חודש אוגוסט 2022, וכי ביצועיה עד כה לא מעלים חשש שלא תוצע לה משרה במכללה המאוחדת, וזאת רק בשל נזקיה עקב התאונה. לא סביר בעיניי כי שתי המכללות סמכו במשך זמן רב על התובעת ומינו אותה לאחר התאונה כראשת שני חוגים בשתי המכללות, ודווקא לכשיושלם המיזוג משרתה לא תוארך, וזאת רק בגין נזקיה עקב התאונה. כמו כן נכונות התובעת להשתלב בעבודה במקומות נוספים לאחר התאונה, ובנוסף להשלים הכשרתה וכל זאת גם במחיר הצורך לבצע נסיעות למקומות מרוחקים, והכול לאחר התאונה, משכנעים אותי כי גם אם היה ממש בחששות ב"כ התובעת, הרי אם לא תשתלב בעבודה במכללה הממוזגת, היא תמצא עבודה במכון מופ"ת או במקום אחר. איני סבורה איפוא שהוכח סיכון כי חוזה התובעת לא יוארך במכללה הממוזגת, רק בגין נזקים עקב התאונה.
2. מאידך, מצאתי את טענות ב"כ התובעת באשר ליכולתה של התובעת לעבוד לאחר גיל פרישה, סבירות. יש מקום להניח כי התובעת לא היתה פורשת מעבודתה בגיל הפרישה הרגיל, ולא מן הנמנע כי זו הייתה ממשיכה לעבוד גם לאחר הגעתה לגיל פרישה. מנתוני התובעת, טיב עבודתה ומקצועה, לאור מירצה ואופן התנהלותה ונחישותה לאחר התאונה, אני סבורה שיהיה זה נכון להניח כי התובעת הייתה ממשיכה לעבוד ותמשיך לעבוד לפחות עד גיל 70 בעבודה אקדמית מחקרית. באם מגיע לתובעת פיצוי גלובלי בגין פגיעה בכושר השתכרות עתידי, יש להתחשב גם בעובדה זו באופן חישובי.
3. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת טענת ב"כ הנתבעים, הן באשר להיעדר הוכחה בדבר הפסדי שכר לתובעת בעבר, והן בנוגע לצורך בחישוב גלובלי של סכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין רכיב הפסדי שכר והפסדי כושר השתכרות. לטעמי, בהתחשב בדרגת הנכות הרפואית של התובעת, באופן התנהלותה, בעובדה שלא נסתרה על אובדן ההזדמנות להשתלב בעבודה נוספת בקרן מופ"ת, ומאידך בהתחשב ביכולתה לעבוד לאחר התאונה ב-140% משרה ולשמש ראשת שני חוגים במכללות הממוזגות, ובהתחשב בעובדה שהתובעת במקצועה הייתה עובדת לאחר גיל הפרישה הכללי, אם כי לא באותו היקף גם לאור נכותה, אני אומדת את הפיצוי הגלובלי המגיע בגין הפסדי שכר בסך גלובלי של 650,000 ₪, כאשר סכום זה כולל בתוכו פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד ופיצוי בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. כן כולל בתוכו סכום זה פיצוי נוסף היה והתובעת תעבור ניתוח ותצטרך להיות מושבתת כליל מעבודה למשך שלושה חודשים.

עזרה בבית

1. אשר לטענות הצדדים בנוגע לעזרה בבית, אכן התובעת לא הוכיחה טענותיה בנוגע להוצאות שהוצאו בעבר בעבור עזרה בבית. נכון הוא כי סביר להניח לאור טיב נכותה של התובעת והטיפולים להם נזקקה בוודאי במועד המידי שלאחר התאונה כי התובעת אכן נזקקה לעזרה בבית מעבר לעזרה שניתנה לה על ידי בן זוגה, ואולם הלכה היא כי יש להוכיח בראיות טענות בדבר הוצאות שהוצאו בפועל לצורך עזרה בבית.

משכך ובהעדר ראיות לעניין זה דין טענות הנתבעים לעניין הוצאות בפועל להתקבל. מה גם שהנתבעים מסכימים בסיכומיהם, למרות העדר הוכחה בדבר הוצאות בפועל, כי כן ייפסק סכום גלובלי בגין הצורך של התובעת להזדקק לעזרת הזולת בעתיד.

בהתאמה אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת סכום גלובלי המתחשב בעובדה שהתובעת עושה כל שביכולתה להשתלב באופן מלא ואף יותר מזה במעגל העבודה ועובדת ביותר ממשרה אחת, וסביר להניח שעניין זה מחייב את התובעת להזדקק לעזרה מוגברת הן באמצעות צדדים שלישיים והן בהוצאות על תרופות ואביזרים. בודאי ככל שיחלפו השנים והתובעת תתבגר.

לא ניתן מחד לדרוש כי הפיצוי בגין הפסדי שכר המגיע לתובעת יופחת בשל השתלבותה המופלאה של התובעת בעבודה מלאה ואף בגין העובדה שזו הגדילה את היקף עבודתה לאחר התאונה, ומנגד להתעלם מהצורך לסייע לתובעת ולאשר לה פיצוי סביר בגין הוצאות סבירות שהיא תצטרך להוציא כדי לתמוך ברצונה ובשאיפותיה לא לפגוע בהתקדמותה בעבודה, ואשר יסייע לה להתגבר על מגבלות מוכחות ועל דרגת נכות מוכחת מוסכמת שנגרמה לה בגין התאונה.

1. משכך בשוקלי את כל הנסיבות, מחד העדר ראיות פרט לעדות התובעת עצמה בנוגע להוצאות ומנגד העדר מחלוקת כי לתובעת נכות לא מבוטלת אשר אינה מונעת ממנה את השתלבותה המלאה בעבודה ואולם זאת במחיר של צורך סביר להסתייע בעזרה בבית ובתרופות, אני סבורה שפיצוי גלובלי בסך 300,000 ₪ הוא ראוי. לטעמי התובעת תזדקק להוציא לצרכי קבלת סיוע בעזרה בבית סך חודשי של כ-3,000 ₪, מתוכו סך של כ-2,000 ₪ יש לשייך לנכותה עקב התאונה. שהרי יש להניח שגם לולא נפגעה התובעת בעבודה היא הייתה נזקקת לסיוע ולעזרה בבית.
2. האמור לעיל לעניין הצורך של התובעת לקבל פיצוי בגין הצורך הסביר לקבלת עזרת צד ג', נכון בכל הנוגע לצורך להזדקק לתרופות וטיפולים נוספים כגון פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכדומה. גם כאן לא הובאו ראיות של ממש פרט לעדות התובעת בעניין. דבר זה מונע אפשרות לפסוק לתובעת פיצוי על הוצאות לעבר.

ואולם סביר כי התובעת תזדקק בעתיד לטיפולים ותרופות לצורך קבלת סיוע כדי להתגבר על קשיים עקב נכותה הלא מבוטלת כתוצאה מהתאונה. בוודאי נכון הדבר באם תחליט התובעת לעבור הניתוח שמומלץ לה לעבור.

משכך אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך של 100,000 ₪.

1. אשר לטענות התובעת לעניין התאמת דיור והתאמת רכב, עניין זה לא הוכח. לא הוכח כי בפועל בוצעה התאמה שכזו ולא הוכח גם לא במסמכים רפואיים כי הדבר נדרש.

יש לזכור כי מאז התאונה חלפו למעלה משמונה שנים בהן ניהלה התובעת חיים אינטנסיביים, שבה לעבודה מלאה, נסעה נסיעות רבות בארץ תוך שהיא נוהגת בעצמה, ואף לחו"ל, ולמרות כל אלה לא הוכח שהתובעת נזקקה להתאמת דיור או רכב.

משכך אין מקום לקבל טענותיה בעניין זה.

1. אשר לפיצוי בגין כאב וסבל, אני פוסקת לתובעת פיצוי על פי שיעור נכותה הקובעת בסך של 38,000 ₪.

סיכום:

1. לאור כל האמור לעיל תביעת התובעת מתקבלת בחלקה והיא זכאית לפיצוי מאת הנתבעים בסכומים כדלקמן:

א. פיצוי בגין הפסקי שכר והפסד כושר השתכרות 650,000 ₪

ב. פיצוי בגין נזק לא ממוני 38,000 ₪

ג. פיצוי בגין עזרה בבית 300,000 ₪

ד. פיצוי בגין טיפולים רפואיים, תרופות והוצאות נלוות 100,000 ₪

1. לסכומים אלה יש להוסיף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק וכן להשיב לתובעת הוצאות שהוצאו על פי קבלות, לרבות לצורך תשלום אגרה ולחוות דעת מומחים.

ניתן היום, י"ז אייר תשפ"א, 29 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.