בפניי בקשה בנוגע לסמכות עניינית שהוגשה על ידי המבקש (הנתבע 1 בהליך העיקרי) לפיה מבוקש להעביר את הדיון לבית המשפט לעניני משפחה.

בבסיס הבקשה הטענה שהמשיב 1 הוא אביו הביולוגי של המבקש ואחיו של המנוח, פאדל חורי, שהמבקש הינו יורשו על פי צוואה שקויימה, כאשר המשיב 1 והמנוח הינם בניו של המנוח אסעד סלים חורי ושניהם ירשו אותו. נטען שההליך נופל בגדר סמכויותיו העניניות של בית המשפט לעניני משפחה בהתאם לסעיף 3(א) לחוק בתי המשפט לעיניני משפחה, תשנ"א- 1995.

המדינה והמשיב 1 התנגדו לבקשה. המדינה טענה כי בהתאם לסעיף 1(2) לחוק האמור, חייבים להתקיים שני תנאים מצטברים לצורך רכישת סמכות ענינית על ידי בית המשפט לעניני משפחה: האחד, זהות הצדדים כך שמתקיימת ביניהם קרבה משפחתית והשני, מהות הסכסוך שסיבת הסכסוך או מקורו ביחסים המשפחתיים. נטען שבמקרה דנן התנאי הראשון אינו מתקיים כאשר המדינה – לשכת הסדר המקרקעין – אינה נכללת בגדר בן משפחה וכי הצירוף אינו נעשה כעניין של מה בכך. גם המשיב 1 התנגד לאור סמכותו היחודית של בית משפט זה לדון בעניני ערעורים על לוח הזכויות.

במקרה דנן, אין לי אלא להסכים עם עמדת המדינה ומנימוקיה ועל כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.