בפני

כבוד השופט דניאל פיש

תובע

אמיל חורי ת.ז. 020899639
ע"י ב"כ עו"ד סלים וקים ואח'

נגד

נתבעים

1. עזבון המנוח פאדל אסעד חורי ז"ל
באמצעות יורשו:

2. אדוארד חורי ת.ז. 302171038
ע"י ב"כ מ. מויס

3. מדינת ישראל – לשכת הסדר המקרקעין
ע"י ב"כ עו"ד לימור ברקוביץ מפרקליטות מחוז חיפה –אזרחי

פסק דין

1. בפניי הליך ערעור על לוח הזכויות. בהתאם לכתב התביעה, מדובר בבקשה לתיקון לוח הזכויות בנוגע לחלקה 13 בגוש 21085 בשטח הבנוי בכפר פסוטה שפורסם ביום 29.9.16 ואשר לפיו נרשמו הזכויות בחלקה הסופית ע"ש המשיב/ הנתבע 1- המנוח פאדל אסעד חורי ז"ל (להלן: "המשיב/ הנתבע 1"). המבקש- התובע- אמיל אסעד חורי (להלן: "המבקש/ התובע"), הינו אזרח ישראלי המתגורר באופן קבוע בארה"ב ואחיו של של המנוח פדאל. נטען שהתובע והנתבע 1 הינם בניו של המנוח אסעד סלים חורי ז"ל שנפטר בשנת 1947 (להלן: "המנוח אסעד") ויורשיו הבלעדיים בהתאם לצווי ירושה שניתנו ע"י בית הדין הכנסייתי הקתולי בחיפה. נטען כי המנוח אסעד הותיר אחריו נכסים רבים באדמות הכפר פסוטה ובכפר ג'דיידה מכר, כאשר כל הזכויות נרשמו ע"ש התובע והנתבע 1 בחלקים שווים בהתאם לצווי הירושה. הנתבע 2 הינו פקיד הסדר המקרקעין במחוז צפון.
2. לטענת התובע, חלקה סופית 13 בגוש 21085 עברה הליכי הסדר בשנים האחרונות, כאשר על החלקה קיים בית מגורים שנבנה לפני קום המדינה ע"י המנוח אסעד ושימש למגוריו ולמגורי בני משפחתו לאחר מותו. נטען כי רעייתו של המנוח אסעד התגוררה בבית עד לפטירתה בשנת 2006 וכן התגורר בבית הנתבע 1 ורעייתו ואף התובע עד שעבר להתגורר בארה"ב בשנת 1964. נטען שכאשר התובע ביקר בארץ התגורר בבית הנ"ל. נטען כי מעל לבית המגורים, הקים אדוארד (אסד) אמיל חורי, בנו של התובע ויורשו הבלעדי של הנתבע 1, בית מגורים בהתאם להיתר כדין. נטען כי החלקה, כולל בית המגורים, למעט קומה א' שנבנתה ע"י יורשו של הנתבע 1, היתה בבעלות המנוח אסעד ומכאן שהזכויות בה עברו לאחר מועד פטירתו לתובע ולנתבע 1 בחלקים שווים. נטען כי רעייתו של הנתבע 1 - הגב' טריז חורי, הגישה תזכורת תביעה בשם הנתבע 1 וטענה שהזכויות בחלקה שייכות לבעלה המנוח כמי שהחזיק בקרקע ללא עוררין ומכח היתר לבניית גדר משנת 1974 ואישור מטעם הרשות המקומית. נטען כי הזכויות בחלקה נרשמו ע"ש הנתבע 1 בהסתמך על מסמכים שאינם משקפים אמת ותוך העלמת עובדות מפקיד ההסדר, לרבות העובדה שחזקתו של הנתבע 1 בחלקה אינה חזקה נוגדת ואין בה כדי להקנות לו זכות להרשם כבעלים. עוד נטען שהנתבע 1 החזיק בבית ובחלקה בהסכמתו וברשותו של התובע ולפיכך לא התקיימו תנאיה של "חזקה נוגדת" שניתן לבסס עליה טענת בעלות מכח סעיף 51 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין (ע"א 693/04 ראיד אלקימרי ואח' נ' חמיס קימרי ואח' (פורסם במאגר נבו)). התבקש לתקן את לוח הזכויות ולרשום את הזכויות בחלקה ע"ש התובע והנתבע 1 בחלקים שווים.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

1. התובע בתצהירו ציין כי הוא יליד 1936 וציין כי שב לארץ ביום 13.8.16 וקיבל חזרה מעמד של תושבות קבע. לטענתו, מאז מועד שובו הוא התגורר בבית המגורים, עד שסולק ע"י בנו אדוארד והוא עבר להתגורר אצל בתו קריסטין ולאחר מכן במושב אלקוש בשכירות. התובע פירט בתצהירו על נסיבות נסיעתו לארה"ב, עבודתו ומצבו המשפחתי. לטענתו, לאחר גירושיו, רצה לספק לשלושת ילדיו בית חם, ובהסכמת גרושתו החזיר את ילדיו לכפר פסוטה על מנת שאימו המנוחה פאיקה תדאג להם. התובע התייחס לטענה לפיה זנח את ילדיו ואחיו המנוח ורעייתו דאגו להם וטען שאחיו ורעייתו סייעו לאימו אך היא זו שנשאה בנטל הכלכלי והוצאות מחייתם, כאשר הוא שלח כספים לאימו ולאחיו להוצאות מחיית הילדים. לדבריו, מצבו הכלכלי של אחיו המנוח פאדל היה רע והיו לו חובות בגינם נאלץ למכור חלקה שירש מאביו (חלקה 64 בגוש 19641). התובע טען שהיה מבקר את ילדיו עד שבשנת 1991 הגיעו לארה"ב יחד עם אחיו פאדל, שם הצטרפו לבתי ספר. לדבריו, לאחר כשנה, פאדל שכנע את אדוארד לחזור לפסוטה היות ולא היו לו ילדים והוא רצה בקרבתו. נטען כי שני ילדיו הנוספים נותרו בארה"ב וסיימו לימודים אקדמיים, בעוד שאדוארד חזר לארץ והתגורר עם פאדל וסבתו ועבד במפעל ישקר.
2. לטענת התובע בתצהירו, היה ביחסים טובים עם ילדיו לרבות אדוארד. לדבריו, הוא שלח לו סכומי כסף גדולים, היה עימו בקשר ורכש עבורו רכב. לדבריו, בשנת 2014 השתתף בטקס נישואיו והיחסים היו טובים עד לסכסוך נשוא ההליך. עוד צוין כי לפני כחמש שנים אדוארד התגורר עימו כשנה בארה"ב ואף עבד שם. התובע פירט בתצהירו אודות הוריו ומצבם הכלכלי האיתן. באשר לבית המגורים טען כי מדובר בבית ישן שנבנה בשנת 1928 ששטחו כ-200 מ"ר ובנוי על שטח של כ-750 מ"ר. לדבריו, החלקה מוקפת בגדרות בטון שנבנו ע"י אימו בסוף שנות ה-70 והוא השתתף בהוצאות הבנייה באמצעות סכומי כסף ששלח לאימו. התובע בתצהירו התייחס לטענה לפיה אחיו שילם ארנונה בגין הבית והשיב שידוע לו שאימו היא זו ששילמה, עד מספר שנים בטרם מותה, אז הצטבר חוב בסך 200,000 ₪ ואחיו הגיע להסכם עם המועצה לפיו החוב ימחק בתמורה לויתור על פיצויים שהגיעו להם מהמועצה בגין תפיסת קרקע שלהם ע"י המועצה. עוד צוין כי התובע שלח לאחיו פאדל סך של 10,000 $ לתשלום החוב אך הוא לקח את הכסף לעצמו והגיע כאמור להסדר עם המועצה. עוד התייחס התובע לטענה לפיה אחיו המנוח פאדל חיבר את הבית למים ולחשמל ושיפץ אותו והשיב שאימו חיברה את הבית למים וחשמל בשנות ה-60 ונשאה בהוצאות השיפוץ. עוד צוין כי התובע השתתף בחלק מההוצאות ובמיוחד בהחלפת הריצוף והכלים הסניטריים וכן בניית גג נוסף שחוזק בגשרי ברזל. לדבריו, אימו שכרה קבלן והוא השתתף בחלק מהעלות.
3. התובע התייחס בתצהירו לשאלה מדוע לא הגיש תביעה בלשכת ההסדר והבהיר שלא ידע על תחילת פעולות ההסדר שכן היה בארה"ב בין השנים 2008-2014 ולא ביקר בארץ. לדבריו, ידע על הליכי ההסדר רק כשבוצעה קריאת לוח הזכויות ביום 29.9.16, אז פנה לעו"ד לצורך הגשת ערעור ואף פנה לבנו אדוארד לצורך הבהרת הנושא. לדבריו, בנו אדוארד טען בפניו שפאדל ציווה לו את הבית וכי הבית והקרקע שלו. נטען כי הוא סילק אותו מהבית באופן אלים והעליב אותו בפני השכנים, עד שנאלץ לעבור לבית בתו במעלות בעזרת ד"ר ג'ורג' איוב שהיה עד להתנהגותו המבישה. התובע פירט בתצהירו בנוגע לנסיונות פישור עם בנו אדוארד שלא צלחו. התובע התייחס בתצהירו לטענת אדוארד לפיה בנה לעצמו בית מעל לבית המגורים ונשא בהוצאות הבנייה וטען שאדוארד בנה בית על פי היתר בנייה אך התובע ואחיו פאדל מכרו חלקה הידועה כחלקה 91 בגוש 19641 ששטחה כדונם, והוא קיבל את הכסף לצורך מימון הבנייה. עוד צוין כי אדוארד מכר חלקת קרקע שהתובע ואחיו רכשו בחליפין עם באסם ואוסאמה עאסי ז"ל וביטל את עסקת החליפין וקיבל מהם את מחיר הקרקע והחזיר להם את החלקה שהתחייבו לתת. התובע פירט בתצהירו שישנן חלקות נוספות שהוא ואחיו פאדל קיבלו בירושה מאביו. צוין כי ישנן חלקות נוספות השייכות לתובע ולאחיו- חלקות 16 ו-17 בגוש 18533 באדמות אלמכר שאדוארד השתלט על הקרקע והחכיר אותה לאנשים ובהמשך מכר את החלק הרשום על שמו והמשיך להשכיר את החלק השייך לתובע ללא ידיעתו וללא הסכמתו. התובע פירט שהוא, אחיו, אחותו ואימו הם יורשי אביו אך אחותו הסתלקה מחלקה בירושה וכי יורשי אימו הם הוא ואחיו פאדל, לאחר הסתלקות אחותם.

6.תצהיר נוסף הוגש מטעם התובע ע"י פאוזי חורי, יליד 1946 בכפר פסוטה, כהן דת נוצרי קתולי ובן דודו של התובע. לדבריו, עד 1978 התגורר בכפר פסוטה, אז נסע לצרפת ללמוד וחזר בשנת 1986. המצהיר פירט על דודו המנוח אסעד ומשפחתו בתצהירו וכן על קשריו החמים עם בני דודו- התובע ואחיו. עוד פירט היכן הם התגוררו משך השנים ועל עבודתו של התובע. המצהיר שלל את הטענה לפיה התובע זנח את ילדיו וטען שאימו סייעה בגידולם והוא שלח סכומי כסף ואף הגיע לביקורים והיה עימם בקשר מתמיד. המצהיר חזר על טענות התובע בתצהירו בנוגע ללימודי ילדיו ומצבם הכלכלי של פאדל ואמיל משך השנים. המצהיר אישר שביקר את התובע בארה"ב כ-6 פעמים בין השנים 1977-2006. המצהיר פירט בנוגע למצבו הכלכלי הקשה של פאדל עובר לפטירתו וחובותיו שכוסו חלקית על ידו וע"י התובע. צוין כי רכושו של המנוח אסעד חולק בין בניו התובע והנתבע 1 בחלקים שווים, לאחר הסתלקות אחותם מהירושה. המצהיר פירט אודות בית המגורים וציין שהתובע התגורר בבית בביקוריו בארץ ואף כשחזר, עד שבנו סילק אותו בצורה מבישה. עוד צוין שבנו הנוסף של התובע- אנטון, התגורר בבית המגורים בביקוריו בארץ.

1. מטעם הנתבע 1 הוגש תצהיר ע"י אדוארד (אסד) ח'ורי, בנו של התובע, יליד 1976. לדבריו, הוא מתגורר בכפר פסוטה בבית שבנה על החלקה מעל הבית שבו גדל ובו מתגוררת כעת תריז חורי, אשתו של פאדל ז"ל. הוצהר כי הוא יורשו של דודו פאדל בהתאם לצוואתו ואשר נרשם כבעלים המלוא זכויות הבעלות בחלקה בתום הליך הסדר. המצהיר נשאל האם היה לו קשר להליך ההסדר והשיב שהם קיבלו מפה המתארת את גבולות החלקה והוא גילה שנפלה בה טעות, אז שלח מכתב לעדנאן זידאן מאגף ההסדר והגבולות תוקנו בעקבות זה. עוד נטען שלאחר שדודו פאדל נפטר, זומנה רעייתו תריז לתנ"ס בכפר כדי להודיע לה על פרסום לוח הזכויות והוא התייצב במקומה על פי הרשאתה. המצהיר ציין בתצהירו שהוא לומד על הליך ההסדר מהמסמכים שצורפו לכתב הגנתה של לשכת ההסדר כמפורט בהרחבה בתצהיר.
2. המצהיר פירט בהרחבה בתצהירו אודות היחסים בינו לבין אביו, המסוכסכים לאורך כל חייו. לטענת המצהיר, דודו ורעייתו הם אשר טיפלו בו ולא סבתו ז"ל. צוין שאביו הגיע מידי פעם ארצה לביקורים אך מעולם לא הפגין יחס אבהי כלפיו. המצהיר פירט אודות התקופות השונות בהן שהה בארה"ב כאשר לדבריו, כלכל עצמו. לטענת המצהיר, לאחר שדודו ציווה לו את רכושו, הסכסוך עם אביו התעצם והוא ניסה לבטל את הצוואה ללא הצלחה. צוין כי אביו ובא כוחו ניהלו מולו מו"מ מבלי לעדכנו שכבר הוגש הליך לבית המשפט. צוין כי התקיימו 2 ישיבות עימו במשרדו של עו"ד וקים ושלאחר שאביו חזר לארה"ב הומצא לידיו כתב התביעה, כנראה מתוך תחושת בושה של אביו כלפיו. נטען כי לתובע אין כל זיקה לבית וכי הוא לא השקיע בו מעולם אגורה. נטען כי התובע העתיק את מקום מגוריו לארה"ב ואומנם כשביקר בארץ התגורר בבית אך כאורח. עוד נטען שהתובע היה מודע לבעלות של פאדל ז"ל בבית ובחלקה. המצהיר פירט אודות הנסיבות בהן סילק את אביו מהבית ופירט אודות ההשקעות וההשבחות שנעשו בבית המגורים, כאשר לדבריו מי שנשא בכל ההוצאות היה דודו פאדל, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו. עוד נטען שלמיטב זכרונו, דודו פאדל ורעייתו טיפחו את הבית והחלקה ונטעו את האדמה משך כל השנים. נטען שבשנת 2003 דודו יצק על חשבונו גג חדש והמצהיר השתתף בהוצאות. צוין כי התובע לא התנגד לקבלת ההיתר ע"ש דודו, לצורך בניית הקומה השנייה.
3. לטענת המצהיר, מצבו הכלכלי של דודו פאדל היה טוב והוא התפרנס בכבוד. המצהיר התבקש להתייחס בתצהירו למוצג א', מסמך לפיו פאדל מכר לסלים שופאני זכויות בחלקה 64 בגוש 19641 תמורת 50,000 $ בשנת 1989 והשיב שלא ידוע לו דבר אודות מסמך זה שאותו ראה לראשונה במסגרת תביעה שהוגשה ע"י שופאני שמתבררת בבית המשפט. נטען כי הטענה לפיה דודו פאדל צבר חובות וחיי על חשבון אימו ז"ל מופרכת שכן דודו זה שתמך בסבתו משך 15 השנים האחרונות לחייה בהן היתה במצב סיעודי ורעייתו טיפלה בה. לטענת המצהיר, הליכי ההסדר החלו בשנת 2005 בפועל ואביו ידע עליהם. נטען שאביו לא ביקר בארץ משך 15 שנים וניתק את זיקתו לבית ולחלקה. המצהיר ציין ביחס ל-21 החלקות שאביו ודודו קיבלו בירושה מסבו ז"ל כי אינו יודע מה הקשר שלהן להליך זה וכי אין בידיו את כל מסמכי ההסדר של אותן חלקות ונסיבות רישומן. צוין לגבי מרבית החלקות שמדובר ברישום לאחר הליך הסדר שהסתיים בשנות ה-70 של המאה הקודמת. באשר לסעיף 10 לתצהירו של הכומר פאוזי חורי נטען כי גרסתו מתואמת עם גרסת אביו וכי העובדה שאביו השתתף בטקס הטבילה ובטקס חתונתו לא מוכיחה שהוא לא הפקיר אותו. באשר לסעיפים 12 ו-14 לתצהירו של פאוזי נטען כי הוא מוחה על הסגנון המטיל רפש בדודו ז"ל וכי ידוע לו שהכומר היה עצור בשנות ה-80 של המאה הקודמת על רקע פרשה ביטחונית ודודו ז"ל היה ערב לשחרורו. עוד נטען כי יחסי דודו ז"ל עם הכומר עלו על שרטון בשמת 1994 על רקע מחלוקת פוליטית ומטרת דבריו להשחיר את פני המת.

העדויות בבית המשפט

1. העד, פאוזי חורי, אישר בעדותו את תצהירו מיום 30.11.17. העד נשאל איך היו יחסיו עם פאדל משך השנים והשיב שהיו ביחסים קרובים וכי מדובר בבן דודו. לדבריו, היו קרובים מאוד והוא סייע לו כלכלית בבנקים. העד השיב שהיו להם חילוקי דעות אך הם נשארו בקשר וכי המחלוקות ביניהם הסתיימו לפני הבחירות. לדבריו, העניינים הכספיים היו בשנת 1973, אז הוא פנה לחברו שהיה מנהל בנק לסייע לפאדל שהיו לו חובות רבים לבנק הערבי בחיפה. העד השיב שפאדל נפטר לפני כמה שנים. העד השיב שפאדל כיסה חלק קטן מההלוואה ועדיין יש סכום שלא שולם. העד נשאל בעדותו מדוע לא צירף את מסמכי ההלוואה והשיב-"לא ידעתי שצריך להגיש, היו לי הרבה קשרים עם הבנקים וזה היה קשור לחשבון שלי בתרשיחא. תרז אשתו של פאדל הייתה תקופה של שלושה ארבעה חודשים מביאה לי סכום כדי לסגור את החוב". העד השיב שההלוואה היתה בשנות ה-80, אז היו לפאדל בעיות כלכליות. העד שלל שתבע את פאדל והשיב שמדובר בן דודו אך ציין שכולם לרבות אשתו יודעים שפאדל חייב לו כסף וכי הוא עדיין חייב לו 6500 דולר, כלשונו-"אני לקחתי הלוואה בסך 10,000 דולר והוא החזיר לי מעט ולפי מיטב זכרוני בפעם האחרונה לא היה לו כסף לתת לי אז הוא נתן לי מטבע זהב איראני ולאחר שהוא נתן לי את המטבע הוא נשאר חייב 6500 דולר". העד נשאל מדוע הסכומים הללו לא מצוינים בתצהירו והשיב שכתוב בסעיף 14 שהוא החזיר לו חלק (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 2- עמ' 6 ש' 16).
2. העד נשאל בעדותו האם הוא קרא את התצהיר של אדי והשיב שתרגמו לו אותו. העד אישר שהיה חשוד בפרשה ביטחונית אך טען שיצא זכאי. העד נשאל האם פאדל שחרר אותו בערבות והשיב- שאינו זוכר ודובר בשנת 1983. העד נשאל האם ידע מה קורה בכפר בתקופה בה שהה בצרפת והשיב-"היה ידוע לי הכל והייתי חוזר כמה פעמים במשך השנה, ופאדל הגיע פעם אחת ושהה אצלי למשך שבוע ימים ושמרנו על קשר בכל מה שנוגע לעניינים שלי, כל הדברים שקשורים אליו גם מבחינה כלכלית וגם העניינים האישיים". העד השיב שידוע לו מידיעה אישית איזה אדמות נמכרו ולאן הלך הכסף. העד נשאל מדוע הוא לא מציין בתשובה לשאלה 12 בתצהירו את הגוש והחלקה של האדמה הנטענת והשיב שזה לא נוגע אליו. העד נשאל האם ביקש אי פעם מאמיל לסלק את החוב של פאדל והשיב-"המו"מ שהיה עם הבנק הערבי בהתחלה, ההסכם היה איתי אישית, שאם פאדל משלם את מחצית הסכום, הם מורידים לו חצי. אז מי יכול לשלם את הסכום הזה? רק אמיל, אז התקשרנו לאמיל והוא ישר שלח את הכסף". העד שלל שאמיל נכח בזמן מתן תצהירו אצל עורך הדין. כאשר נאמר לו שבתצהירו של אמיל לא מצוין הסיפור על ה-25,000 דולר, השיב שפאדל אמר לו שאמיל שילם ומנהל הבנק הודה לו. העד נשאל האם ביקש מאמיל את ה-6500 דולר חזרה והשיב-"לא בסכום הראשון, זה היה שייך לבנק. אני שלחתי אליו את אמיל. אמיל שילם את הסכום הראשון כולו. כשבאנו לפתור את הבעיה בבנק ערבי בתרשיחא, ואז סלימאן אמר לי שהבנק לא יכול לתת לו הלוואה לאחר כל הבעיות שהיו, אז קח אתה הלוואה ותחזיר. אז התחילו להחזיר לי בהתחלה ולאחר מכן לא יכלו להמשיך להחזיר לי אז נתנו לי 5 לירות זהב". העד השיב ש5 לירות הזהב היו בעבור חודשיים. העד השיב שאמר לאמיל בנוגע לסך כאמור והוא לא שילם וכי אמר לתריז ולפאדל. לדבריו, ביקש פעם מאדי שישלם (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 8 ש' 7).

12. העד אישר בעדותו שהתארח אצל אמיל 6 פעמים בארה"ב. העד נשאל האם היה עד לאירוע שבו אדי סילק את אבא שלו מהבית בישראל והשיב שלא אך שמע על האירוע היות וכל הכפר דיבר על זה וכל המשפחה ידעה. העד השיב שאינו מדבר עברית טוב וכי התבקש לתת תצהיר ע"י אמיל ועורך דינו. העד נשאל האם הרגיש מחוייב לעזור לאמיל בגלל שהתארח אצלו והשיב שחשוב לו האמת. העד נשאל מדוע לא הזכיר את שמה של תרז כמי שהייתה מחזירה לו את הכסף והשיב שהתרכז בדברים העיקריים (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 8-22).

13. התובע, אמיל חורי, אישר את תצהירו מיום 19.11.17. התובע אישר בעדותו שהוא נתבע בתביעה שהגיש סאלים שופני בקשר להכרה בזכויותיו בחלקה 64 בגוש 19641. התובע אישר שהגיש כתב הגנה והוסיף שבתביעה הנוגעת לחלקה שבינו לבין שופני לא הגיש. בהמשך, טען שיתכן שהוגש והוא לא היה בארץ. כאשר נאמר לו שאין בתיק כתב הגנה השיב שאינו יודע אך עורך דינו יודע על התביעה. התובע אישר שבשנת 2014 הגיע ארצה והשתתף בחתונה של אדי. עוד אישר שבנו טוני השתתף בחתונה וכי באותו ביקור נערכה אזכרת 40 לאחיו פאדל. התובע השיב שבאותו ביקור לן בבית המגורים נשוא ההליך. התובע נשאל על מה הוא מבסס את הטענה לפיה מדובר בבית שלו והשיב שעל צו הירושה של אביו. עוד נשאל מדוע בשנת 2016 לא תבע את זכותו בבית והשיב שהוא לא ידע שמישהו לוקח ממנו את הזכות. לדבריו, הדבר נודע לו לראשונה בערך בחודש אוקטובר או נובמבר ב-2016. התובע נשאל מה עשה כשידע והשיב-"אני דיברתי עם אדי ותרז, ואחר כך התחלנו להתווכח, בזמנו הגיעו מהמדידות, והם הלכו ורשמו ואני לא ידעתי. לא שאלו אותי". התובע נשאל מתי הוא ידע שאין לו חלק בבית והסביר-"כשנודע לי בתאריך ההוא, לקראת סוף שנת 2016. מידית הגיע הבן שלי וסילק אותי מהבית, אחר כך אני הלכתי לנצרת כדי לבדוק את המסמכים. מי שעובד שם במדידות או ברישום הטאבו אמר לי שהשם שלי לא נמצא ונשאר לי בערך חודשיים שלושה שאני יכול ללכת לביהמ"ש ולבקש את השם שלי בחזרה. הוא זה שהיה רושם את המדידות וגם את הטאבו". התובע אישר שהפקיד הוא זידאן עדנאן. עוד נשאל מדוע לא הלך מיד לבית משפט כשהיה בנצרת והשיב-"אני דיברתי עם עורך דין ואמרתי לו שאנחנו צריכים להגיש תביעה ולאחר מכן העורך דין עשה את מה שעשה, אני לא יודע, ואחר כך התחילו לדבר איתי שנגיע להסכם ולא הגענו להסכם". התובע נשאל מדוע אדי סילק אותו מהבית והשיב ש"לאחר שנודע לי שהוא רשם את האדמות על שמו בלי לשאול אותי". עוד נשאל האם יתכן שאדי סילק אותו מהבית ביום הולדתו והשיב שיתכן אך אינו זוכר. כאשר נאמר לתובע שזידאן אמר לו שיש לו עוד שלושה חודשים לתבוע והוא הגיש את התביעה ביום 20.12.16, כאשר כל התקופה הזו עד ליום הולדתו של אדי ביום 13.1 הוא גר בבית ויודע שגיסתו הגישה תזכורת תביעה לפיה כל הבית של פאדל והשיב-"אני לא ידעתי מה הם עושים מאחוריי הגב שלי, מתחת לפני השטח, עד שהלכתי לזידאן. ואז נודע לי מה יש בדיוק, התקשרתי לעורך הדין כדי שיחזיר לי את הזכויות שלי". התובע אישר שהיה בתחושה קשה שגזלו ממנו והרחיב-"שנודע לי אני דיברתי עם תרז, תוך כדי שאני דיברתי עם תרז, אשתו של אדי התקשרה לאדי בעבודה והוא הגיע וסילק אותי מהבית" (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 12 ש' 4).

14. התובע נשאל בעדותו האם ביחס לחלקה אחרת שידועה בשם "עלסירה", הוא הלך מיוזמתו לפקיד ההסדר ואמר שכשיהיה הסדר שיתחשבו בזכויותיו והשיב-"זה לאחר שנודע לי שהוא מתחיל לבנות, ואח"כ רשמנו שהשם שלי יופיע על החלקה, כי חלקת האדמה לא עשו בה הסדר עדיין. בגלל זה כשנודע לי גם רשמתי שהשם שלי יופיע שם". התובע אישר שעורך דינו- עו"ד וקים שלח בשמו מכתב ביום 1.12.16 בנוגע לאותה אדמה. המכתב הוגש וסומן ג/1. התובע אישר שעורך דינו שלח את המכתב על מנת שהוא לא יאבד את זכותו כפי שקרה עם בית המגורים. התובע נשאל בעדותו מה היתה התקופה הכי ארוכה שבה לא ביקר בארץ והשיב שהיתה תקופה של 10-12 שנים אך אינו זוכר. עוד נשאל באלו שנים לא ביקר בארץ והשיב-"אני תמיד הייתי מגיע לארץ. בתקופה הזו שלא הגעתי זה היה משנת 72' 73', כל דבר שהיה קשור לילדים שלי הייתי מגיע ומבקר בזמן הטבילה, טקס הבגרות, כל הזמן". התובע לא זכר מתי היתה התקופה הארוכה בה לא הגיע ארצה. הוא השיב שיתכן ומדובר ב-15 שנים ולא 10-12. התובע אישר שהתקופה הזו הסתיימה לפני 3.10.2006. התובע השיב שיתכן שטענת אדי לפיה הוא לא ביקר בארץ בין השנים 1985-2000 נכונה. עוד נשאל האם לא ביקר את אדי ולא ידע מה קורה איתו מגיל 7 ועד גיל 22 והסביר-"לא, אני הייתי מתקשר כל שבוע, הייתי שולח כל מה שרוצים, הייתי מתקשר כל שבוע בשביל לשאול מה המצב איתם. הייתי מדבר איתם ושואל מה נחוץ להם והייתי שולח להם כסף, בגדים הכל. גם במלחמה של שנת 91' של מלחמת המפרץ, כל המשפחה הגיעה אליי והילדים שלי וכולם, והייתה אחותי ובעלה של אחותי. הילדים שלי נשארו שם והלכו לבית הספר, התובע וכריסטין סיימו לאחר שנתיים ודודו הגיע ולקח אותו" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 5- עמ' 13 ש' 18).

15. התובע נשאל בעדותו האם לדעתו ניתן לגדל ילדים בשלט רחוק מארה"ב והשיב שאחיו לא היה שומר על הילדים אלא אימו. התובע השיב שאימו היתה כבת 94 כשנפטרה. כאשר הוצגה לו גרמושקא משנת 1955 שם אחיו הציג עצמו בבקשה להיתר כבעל החלקה, השיב-"אחי עשה את זה?". כאשר נאמר לו שאחיו חתום כבעל הנכס, השיב-"אמא שלי היא זאת שהייתה אחראית על הכל, אם היא נתנה לאחי לרשום את השם שלו כדי לקבל את ההיתר ושאר הדברים, הכל בידיעה של אמא שלי ובבקשה ממנה". כאשר הוצגה לו גרמושקא נוספת משנת 1971 בה אחיו הציג עצמו כבעל הנכס, השיב-"אח שלי היה הבכור בבית, ואמא שלי הייתה אנפלפאבתית ולא ידעה לכתוב ולקרוא והיא הייתה מבקשת שיעשה את העבודה שהוא צריך לעשות. כל הדברים האלו אני לא ידעתי עליהם, רק עכשיו ראיתי את שמו. אח שלי ואמא שלי בנו את הגדר הזו, אני כל הזמן דיברתי איתם וגם שלחתי להם כסף עבור הגדר. הם לא רק עשו את הגדר, בזמנו עשו בור וזה שעשה את הבור הזה לביוב ושמו בורוס. אם השם של אחי מופיע שם זה לא אומר שהוא היה הבעלים, רק בגלל שהיה נוכח שם". התובע נשאל מדוע לא צירף אסמכתאות של העברות כספים והשיב שמי שבתומך בילדיו ואימו לא שומר קבלות משך 40 שנה. התובע נשאל בעדותו האם באותה תקופה ההתקשרות היתה דרך מכתבים והשיב שבטלפון. התובע שלל ששלח להם מכתבים וטען ששוחח עימם בטלפון (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 19- עמ' 15 ש' 22).

16. התובע נשאל בעדותו איך היו היחסים בינו לבין ד"ר ג'ורג' אבו איוב והשיב-"אף פעם לא היה קשר טוב ביני לבינו, פעם אחת הוא הגיע לארה"ב אליי וביקר. אבל שקרה המקרה וסילקו אותי הוא במקרה עבר שם והוא ידע גם שמה שקרה זה סכנה וזה פשע מה שהוא עושה, ג'ורג' במקרה עבר ושמע את הקול ונעצר ואסף אותי ברכב ונסע". התובע אישר שכשג'ורג' ביקר אצלו בארה"ב הוא גם לן אצלו ביחד עם עו"ד מטאנס והכומר שהעיד לפניו. עוד אישר שד"ר ג'ורג' אבו איוב היה ראש המועצה. התובע נשאל בעדותו האם זה נכון שהליך ההסדר ביחס לבית התחיל כשג'ורג' אבו איוב היה ראש המועצה והשיב-"לא, כשג'ורג' היה ראש מועצה הוא עבד ביני לבין פאדל כדי לשלם את המיסים. זה לפני שבאו מהמדידות או ההסדר". לדבריו, ג'ורג' היה ראש המועצה לפני חמש או שש שנים. התובע נשאל האם זה נכון שהוא ואדי לא הסתדרו רב הזמן והשיב-"לא זה לא נכון. תמיד הייתי מתקשר ומדבר איתו והוא היה אצלי בארה"ב ואני עזרתי לו והוא עבד". התובע אישר שאדי עבד ברשת וונדיס בארה"ב כשהיה תלמיד תיכון. הוא נשאל מדוע הוא היה צריך לעבוד אחרי הלימודים כאשר הוא הזרים כל הזמן כסף והשיב-"יש מנהג כזה שם שהם נותנים לתלמידים לעבוד שעתיים שלוש במשך היום, לא בגלל הכסף רק כדי שיעביר את הזמן". התובע שלל שהיו לו תקופות כלכליות קשות ושלל שהיה מהמר כפייתי. עוד נשאל האם היה לו כרטיס מועדון לקזינו והשיב שלכל אחד יש כי זה מעביר את הזמן. התובע אישר שיש שתי רמות לכרטיסים האלה. התובע נשאל בעדותו מה זה כרטיס DIAMOND והשיב-"מה זה עושה אצלך? למה גנבת את זה? כל מי שהולך לקזינו מקבל כרטיס, הוא מקבל גם אוכל ושתייה. אנחנו היינו בשיקגו אבל זה קזינו באינדיאנה". צילום הכרטיס הוגש וסומן ג/2 (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 17 ש' 7).

17. התובע אישר שכל החלקות בנספח ד הליך ההסדר שלהן היה בשנות ה-70. התובע נשאל האם הוא מכיר בזה שלאחיו ורעייתו היה חלק משמעותי בגידול ילדיו והשיב שאימו היתה שומרת והם עזרו לה. עוד נשאל האם בגלל זה הוא למעשה לא תבע בהליכי ההסדר כי לא רצה להתחרות עם אחיו על הבית והשיב-"לא, שאמא שלי והילדים שלי חיים בבית אמא שלי הייתה אחראית על כל דבר בבית. היא זו שעבדה ונתנה לאחי כסף וגם אני הייתי שולח כסף. לאמא שלי היה כסף והיא גידלה את העסקים, את תחנת הקמח, גידול העזים ואחי סתם היה יושב על הכיסא". התובע אישר שאימו נפטרה בשנת 2006. כאשר נאמר לו שההסדר היה בשנת 2016 ואימו לא היתה בחיים, השיב-"שנה שנתיים לפני שאמא שלי נפטרה, בגלל מטרדי ריח הפסיקו את הגידול בע"ח". התובע נשאל לגבי הטענה לפיה אחיו היה פרזיט ומעולם לא עבד והשיב-"אח שלי עבד בהתחלה שפתחו מסעדה עם אמא שלי, זה היה בהתחלה בשנת 68'-67' ולאחר מכן עבד במסעדה שנתיים עם אחיו של אשתו, הם הסתכסכו והוא עזב את המסעדה וישב בבית". התובע נשאל האם אחיו היה גם סוכן של חברת "הרבלייף" והשיב-"הרבלייף זו חברה אמריקאית, הוא לא היה סוכן ולא יודע כלום ולא עשה כלום. הבן של בת דודי בארה"ב הגיע לכאן והתחיל למכור כאן את המוצר הזה אבל זה לא הלך לו, אפילו בן דודי שחזר לארה"ב הוא הפסיק לעבוד בעבודה הזו כי זה לא הלך לו". כאשר הוצג לו אישור והוא נשאל האם יתכן שבן דודו סידר לאחיו עבודה, השיב-"המסמך הזה לא אומר כלום. הוא עשה כסף? הוא לא עשה כלום עם זה. אח שלי אוהב את הרושם אז הוא עבד פה ועבד פה אבל לא עשה כלום". התובע אישר שאחיו היה ראש מועצה בשנות ה-70 ל"כמה ימים" (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 18 ש' 12).

18. התובע נשאל בעדותו האם בית המגורים עבר שינויים מבחינת המבנה מאז שנת 1964 שעזב אותו והשיב-"הם לא שינו במבנה, הוא מבנה ישן. הם שיפצו את הרצפה ואת התקרה ועשו את הבור הזה של השירותים". התובע נשאל האם הבור קיים או שנעשו שירותים מודרניים והשיב שמדובר באותם שירותים שהוכנסו פנימה. עוד נשאל האם נבנה חדר מדרגות והשיב שהוא נבנה עם הבניין מהתחלה. התובע אישר שבעבר לא היה ממ"ד וכיום יש. התובע השיב שבנו בנה את הממ"ד ושהוא עזר לו. עוד נשאל האם הוא ביקש ממנו שיחתום על בקשת ההיתר והשיב שלא ושהוא אפילו לא ידע. התובע נשאל האם למרות זאת עזר לו והסביר-"שנה שנתיים לפני שהוא התחתן הוא שלח לי כדי לחתום על חלקת אדמה כי הוא רצה למכור אותה, והוא קיבל אותה ומכר אותה וקיבל את הכסף. כשהגעתי לחתונה שלו ושאלתי אותו מה עשית עם הכסף הוא אמר לי שבנה למעלה". התובע שלל שכאשר הם מכרו את אותה אדמה, הוא חתם בשגרירות ואחיו פאדל שלח לו את מחצית התמורה. התובע נשאל האם הוא כעס על כך שאדי בנה ללא רשותו למרות שחצי מהבית שייך לו והשיב-"זה מה שהיה לי בראש כל הזמן אבל לא חשבתי שהם הוציאו את השם שלי והזכות שלי מהבית". התובע נשאל האם היתה יציקת בטון בחצר כשעזב לארה"ב בשנת 1964 והשיב שהדבר נעשה בשנות ה-70, כשחפרו את הבור ושיפצו מסביב. עוד השיב שהיו מעדכנים אותו לפני כל שיפוץ בבית והוא ואימו היה עוזרים כספית. התובע נשאל האם היו מבקשים את רשותו לפני כל שיפוץ והשיב-"לא, אני תמיד הייתי מתקשר והיו מספרים לי מה שהם רוצים לעשות או מה עשו וכל הזמן אני הייתי שולח להם כספים בגלל הילדים וזה טבעי". התובע שלל שחש שאחיו ורעייתו "לא סופרים" אותו בנוגע לבית והשיב שאימו היתה אחראית להכל כשהיתה בחיים. התובע נשאל מה הסברו שגיסתו תרז תטען שהבית של פאדל נוכח היחסים הטובים והשיב-"היא הייתה טובה אבל הלכה מתחת למים, זאת אומרת עשתה זאת בסתר. היא הייתה מתייחסת אליי טוב כדי שתעשה מה שהיא רוצה". התובע השיב שהיא נשואה לאחיו משנת 1968 וטען שהם לא סיפרו לו מה הרגשות הפנימיים שלהם ועשו כרצונם (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 20 ש' 10).

19. העד, אדוארד חורי, אישר בעדותו את תצהירו מיום 9.1.2018. העד השיב שדודתו תרז מעל גיל 80. הוא נשאל האם היא במצב טוב מבחינה מנטלית והשיב שלא כבעבר. העד השיב שהיא לא שומעת ורואה טוב ולא בריאה מאה אחוז. הוא אישר שהיא מזהה אנשים ויוצאת לחנות. העד נשאל אם היתה בעיה שהיא תיתן עדות בתיק הזה והשיב-"אני אישית לא רציתי לשים אותה במצב כזה שזה פוגע בכבוד שלה קודם כל, התביעה היא נגדי אישית ואני היורש, ומה שהיא תגיד אני אגיד זה אותו דבר". העד נשאל האם מדובר בהחלטה שלו שהיא לא תעיד והשיב-"היא יש לה בעיות והיא תכף תעבור ניתוח בברכיים. היא אישה יקרה לי ואני לא רוצה לטרטר אותה בדברים האלה. לשאלת ביהמ"ש היא כשירה מבחינה שכלית". העד נשאל האם סרק את תזכורת התביעה בהסדר ב-9.4.13 לתצהירו והשיב-"אני ראיתי את כל המסמכים אבל לא זוכר תאריכים מדוייקים, אני הייתי מעורב אולי פעמיים בעניין הזה, אחרי שדוד שלי נפטר והייתי חייב ללכת למתנ"ס". העד אישר שצירף את נ/9 לתצהירו. העד נשאל מתי ראה את תזכורת התביעה הזו לראשונה והשיב שלקראת סוף ההליך ולא באותה שנה ב-2013. העד אישר שבשנת 2013 דודו היה בחיים ונפטר בשנת 2014. העד נשאל מדוע התביעה הוגשה ע"ש תרז ולא על שמו של דודו שהיה בחיים והשיב שהתביעה הוגשה על שמו ולא ע"ש תרז. העד נשאל מדוע דודו לא תבע והשיב שהוא הלך ותבע. העד נשאל כיצד והשיב שלא היה מעורב בדברים האלו ויש לשאול את פקיד ההסדר. העד נשאל האם היתה בעיה שדודו ילך ויחתום והשיב-"אני זוכר פעם אחת שהם הגיעו אליו הביתה ועשו מדידה ולקחו מסמכים, אבל לא הייתי מעורב עדיין בזה הרבה, בכלל לא עניין אותי כל כך באותו זמן". כאשר נאמר לעד שבנ/9 תרז חתמה והאם היתה מניעה שדוד יחתום, השיב-"יכול להיות, בזמן הזה היה הולך על הליכון, לפני שהוא נפטר בארבע שנים היו לו ניתוחים אשפוזים וכו'". העד נשאל האם הוא נכח כאשר תרז חתמה או שהלכה לבד והשיב-"זה הליך שהוא לקח הרבה שנים, מ-2003-2004 התחילו בהליך הזה לפי מה שקראתי במסמכים, אני לא זוכר כל דבר מי הלך ומי בא. היא הלכה והם היו ופעם אני הלכתי. היו באים עם מהנדס המועצה ביחד" (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 22 ש' 18).

20. העד נשאל האם כל המסמכים שצירף מתיק ההסדר זה מסמכים שקיבל מכתב ההגנה של המדינה ולו אישית אין שום העתק והשיב-"לא, יש דברים אצלנו, לא יודע בדיוק מה אבל יש כמה מסמכים כמו התביעה עצמה, לא זוכר. זה דברים שרובם נמצאים בתיק ההסדר". העד נשאל מדוע בתצהירו טען שמסמכים נ/4-נ/14 התקבלו מכתב ההגנה של המדינה והשיב שרובם אך לא כולם. העד נשאל מדוע לא אמר שיש עוד מסמכים אצלו והשיב-"פקיד ההסדר לא נותן לבעל הזכויות מסמכים? אני לא יודע מה המשמעות של זה, אתה שואל אותי שאלות...". העד נשאל האם היה עורך דין שטיפל בנושא ההסדר מטעם דודו או תרז והשיב-"שהגיעו לעשות הסדר הם עשו הסדר לכל האזור והם טיפלו בזה. לשאלת ביהמ"ש מי זה הם אני משיב שהסדר עם המועצה ביחד. היה לי עורך דין, פעם אחת שלחתי מכתב לתקן גבולות באמצעות עו"ד ג'אריס ג'אבל". העד נשאל האם עו"ד ג'אריס היה שלו והשיב-"לא שלי. הוא לא היה עורך דין שלי, ביקשתי ממנו דבר אחד בסיסי אחרי שדוד שלי נפטר, שלחו לכל הבתים שעשו להם הסדר מפה לאשר גבולות, עיינתי במפה, הייתה טעות ופניתי לעורך הדין הזה לשלוח מכתב לפקיד ההסדר וזה כל מה שהוא עשה עבורי". העד נשאל האם עו"ד ג'אבר ג'אריס היה גם מי שערך והעיד בקשר לצוואה של דודו לטובתו שהוא יורשו היחיד והשיב-"אחד מכמה יורשים, היו שלוש. אני ראיתי את הצוואה אחרי שהדוד שלי נפטר. הוא לא העיד לטובתי, זה עורך דין של הדוד שלי לפעמים טיפל בדברים קטנים" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 19- עמ' 23 ש' 15).

21. העד אישר בעדותו שהוא מכיר את חתימתו של דודו פאדל. העד הופנה לנ/10 ואישר שמדובר בחתימה של פאדל בערבית. העד אישר שגם בתשריט שהוגש מדובר בחתימתו של דודו. העד אישר שהכיר את פאדל עד יומו האחרון טוב. העד נשאל האם הוא שינה את חתימתו והשיב-"אני אומר לך שהבן אדם בגיל עשרים חותם ואולי אחרי עשרים שנה ישנה את החתימה שלו. שהייתי תלמיד תיכון חתמתי בעברית והיום אני חותם באנגלית". העד נשאל האם דודו חתם בעברית והשיב שהיו תקופות ושהוא לא זוכר איזה. העד נשאל האם יש לו מסמכים שחתם בעברית והשיב-"יש כן, אולי הצוואה שלו בימיו האחרונים". העד נשאל כיצד זה ידוע לו והשיב-"אני חייתי אותו, אני זוכר לפי תקופות. גם בהתחלת שנות התשעים היה חותם באנגלית". העד נשאל בעדותו האם הוא מכר חלקת קרקע בגוש 19,641 חלקה 91, לאחד בשם ניקולא ג'אריס והשיב שהוא לא מכר אלא הבעלים. העד נשאל האם הוא לא טיפל בזה והשיב-"הלכתי למשרד במקום דוד שלי כי היה חולה וזה חמש חודשים לפני שנפטר כי לא יצא מהבית, חוץ מעזרה לא טיפלתי בכלום". העד נשאל האם דודו הלך לעו"ד ג'באר וחתם על הסכם והשיב שבאו אליו הביתה והחתימו אותו שהוא מוכר את הזכויות שלו בחלקה 91 בגוש 19641. העד נשאל האם גם אביו מכר את הזכויות והשיב שלפי המסמכים כן. העד שלל שהיה קשור לזה למעט כשליח כשדודו היה חולה. העד נשאל האם ידוע לו בכמה מכרו את הקרקע והשיב-"מה שמופיע בהסכם, אני לא זוכר את המספרים, זה לא כסף ולא אדמה שלי". העד נשאל האם אביו קיבל את הכסף עבור המכירה הזו והשיב שלפי מה ששמע מדודו כן. העד השיב שלא ידוע לו כיצד וזה לא עניין אותו. כאשר נאמר לו שעו"ד מויס שאל את אביו בעדותו שאדי אמר שאת הכסף עבור המכירה הזו הוא לקח והעביר אליו, השיב שככה דודו אמר לו (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 16-עמ' 25 ש' 13).

22. העד נשאל בעדותו האם דודו העביר את הכסף לאביו והשיב-"כן. לשאלת ביהמ"ש אני שמעתי, אני לא יודע מה היה, לא הייתי בעניין הזה. זה היה חודשיים שלוש לפני החתונה שלי הייתי עסוק באשתי ויוצא ומבלה ולא חושב על אף אחד חוץ מאשתי". העד נשאל האם הוא רק נכח ולא התעניין בכמה כסף התקבל ואיך התקבל/ הועבר והשיב-"לא, שמעתי מדוד שלי שהיו חייבים למכור את החלקה הזו כי היה סכסוך עם ארבע שכנים שגבלו בחלקה הזו. זה מה שידוע לי מדוד שלי, לא בגלל סיבה אחרת, בגלל שלא רצו לעשות תביעות עם ארבע אנשים ולהסתכסך, אמרו עדיף למכור". העד נשאל בעדותו האם דודו היה מרותק לכיסא גלגלים והשיב שהוא לא היה אז על כיסא גלגלים, אלא ישב על כיסא חשמלי בבית לראות טלוויזיה. העד לא ידע לומר מי חתם בשם אביו על המכירה וטען שלא היה מעורב בעניין. כאשר נאמר לו שעורך דינו שאל את אביו על ייפוי כח שנחתם בשגרירות השיב שמדובר בדברים ששמע מדודו. העד נשאל מי היה המיופה כוח של אביו והשיב-"אני לא זוכר, הייתי שליח והלכתי למשרד של עורך דין, אני הרבה דברים לא זוכר". העד נשאל מדוע הלך למשרד עורך דין אם עורך הדין היה בא לטענתו אליהם הביתה והשיב-"זה דברים שבאו דוד שלי הביתה להחתים, למסירת מסמכים וכו' אני עזרתי". העד נשאל האם נגע בכסף והשיב שמסר את הכסף לדודו. עוד נשאל מי מסר לידיו את הכסף והשיב שמי שקנה את החלקה. העד טען שכל הכסף הגיע לדודו. הוא נשאל האם הוא העביר אותו לדודו והשיב-"למשל אני עזרתי להם שספרו כסף, אני הסתכלתי ווידאתי שהסכום נכון או חסר. הייתי כמו ביקורת על העסקה הזו שדוד שלי היה חולה". העד לא זכר איזו תמורה שולמה עבור המכירה וטען שיש הסכם. כאשר נאמר לו שאין הסכם השיב שגם לו אין (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 14- עמ' 26 ש' 21).

23. בעדותו, נאמר לעד שהשתמש בכסף לצורך שיפוץ הבית והשיב-"לא נכון. אני סיימתי בנייה עד המפתח, בית שלם מושלם, בדיוק ב-2013, וחלקה הזו נמכרה באמצע 2014". העד שלל ששילם חובות שהיו לו וטען שלא היו לו מעולם חובות והוא עובד מגיל 17. העד לא ידע לומר בכמה נמכרה החלקה. העד הופנה בעדותו לנ/13- מסמך ט' מיום 7.8.14 ונשאל האם הוא הופיע במתנ"ס. העד השיב-"זה מזמן. לא יודע אם הגיע עורך דין הביתה או הלכתי למועצה. אם אני חתום פה והשם שלי מופיע אז זה אני". כאשר נאמר לו שמצוין- שם התובעים : אדוארד חורי בשם אביו פאדל ז"ל, השיב-"אם מופיע פה שנכחתי אז נכחתי אני לא זוכר. זה כתב של פקיד ההסדר. אם רשום הופעתי אז הופעתי. אני לא יכול לזכור". העד נשאל האם היתה לו הרשאה מדודו והשיב שדובר בחודש לאחר שנפטר והוא היה חייב ללכת. העד נשאל מדוע מצוין שהוא אביו ולא דודו והשיב-"הפקיד כתב שפאדל הוא אבא שלי, והוא אכן יותר מאבא שלי". העד שלל שאמר לפקיד ההסדר שישנה צוואה ושדודו ציווה לו. העד לא זכר האם ידע אז שישנה צוואה לטובתו. לדבריו, ידע לאחר שנפטר אך לא ידע לומר מתי בדיוק. העד נשאל האם הוא ואחיו בקשר עם אימם הילדה והשיב ששלום שלום. לדבריו, היא ביקרה בארץ פעם או פעמיים כשהיה קטן. העד נשאל האם כשהיה בארה"ב ביקר אותה והשיב שכן. העד אישר שאימו לא נטלה חלק באירועים המשפחתיים והשיב שיש לה משפחה משלה. העד הופנה לסעיף 6 לתצהירו שם טען שפאדל ותרז סעדו את סבתו בסוף שנות ה-70 והשיב-"כן, בטח, כל החיים שלהם הם טיפלו בה, גם לפני שהייתה סיעודית, אוכל טיפלו בה, הכל, אוטו, לקחת אותה לבדיקות ואני אישית הייתי מתעורר בלילה שנופלת ומטפל בה". העד נשאל באיזו שנה והשיב שמשך כל השנים. העד שלל שסבתו היתה ה"גבר בבית" לאחר שסביו נפטר וניהלה את כל העסקים ופירט-"זה לא נכון. עד סוף שנות השבעים הם הפכו את התחנה לחשמלית, ואני זוכר את זה מהילדות שלי בתחילת שנות השמונים והפכו אותה לחשמלית ודוד שלי עבד שם לבד ויש את כל החשבוניות שהשקיע. לשאלת ביהמ"ש מה קרה לתחנה אני משיב שיש תחנה ניידת. אין עבודה והתחנה סגורה, המבנה שלה קיים אך הוא סגור 20 שנה" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 28 ש' 25).

24. העד נשאל בעדותו על שם מי רשומה החלקה שעליה קיימת הטחנה והשיב שאם אינו טועה על שם דודו. העד לא ידע לומר האם לאביו אין זכויות שם. כאשר נאמר לו שכל זכויות סבו רשומות ע"ש אביו ודודו בחלקים שווים השיב-"בשנות השבעים היה הסדר וזהו, לא כל יום בודקים את זה ומחזיקים נוסח טאבו ביד". העד נשאל האם לא ידע שהטחנה היא חצי חצי והשיב-"אתה יודע כמה זמן לא נכנסתי לתחנה הזו?". כאשר נאמר לו שבטאבו היא רשומה כעת חצי על שמו וחצי על אביו, השיב-"יכול להיות אבל אין לי את הרישום אצלי ביד". העד הופנה לקבלות המעידות על ביצוע עבודות חשמל ושדרוג לתחנה שצירף בנ/15 והשיב-"בתחילת שנות השמונים. זכור לי איש חשמל משפרעם. אני לא אשכח את השם הזה בחיים שלי, כי בילדות היינו הולכים לשם ומשחקים". העד אישר שישנם פה מסמכים שהוא צירף. העד נשאל היכן היו החשבוניות בנ/15 והשיב-"בבית שלנו יש ערימות גדולות של מסמכים. אני זוכר שסמיר שחאדה שעשה את עבודות החשמל משפרעם". העד נשאל האם סאמיר שחאדה מחיפה והשיב שאולי העסק שלו בחיפה. העד נשאל האם החשבוניות הללו לא קשורות לעבודות חשמל שדודו ביצע במסעדה שלו בחיפה והשיב-"זה לא קשור, דוד שלי לא היה עובד במסעדה בחיפה, ועכשיו דיברנו על זה שעבד עם אחים של אשתו ובסוף שנות השבעים עזב את העבודה. אבא שלי אמר את זה". העד נשאל האם הוא מסכים שאין פה שום דבר שקושר את זה והשיב-"אם כל כך חשוב לך אני יכול לגשת לתחנה הזו יכול להיות שמופיע השם שלו, אני אבדוק את זה" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 29 ש' 25).

25. העד אישר שטען שאביו היה אורח כשהגיע ארצה. עוד אישר שהוא ואחיו חזרו בשנת 1991 לארה"ב. הוא נשאל האם הוא גר שם אצל אביו והשיב-"אנחנו נסענו לשם בגלל שהייתה פה מלחמה ודוד שלי לקח אותנו כדי לשמור עלינו לתקופה עד שהמלחמה תסתיים ונחזור שוב לפה, אבל אחי נשאר שם ואני החלטתי לחזור. הוא חי שם שלוש שנים ואבא שלי זרק אותו והוא חי שם עד עכשיו מהרגע שזרק אותו מהבית. הייתי בן 11-15 שנסענו לארה"ב". כאשר נאמר לו שטוני ביקש להיות איתו כל הזמן השיב שרק לאחרונה. העד נשאל האם אחיו ואחותו המשיכו שם את הלימודים שלהם ולימודים אקדמיים והשיב-"אח שלי סולק מביתו של אבי, שהיה סוער ושולג והוא נסע ישר לפלורידה לאמא שלו ועד עכשיו הוא חי שם ולא זז משם ועכשיו הוא מנסה לסלק אותי". העד השיב שהוא סיים כיתה י"א בארה"ב וחזר עם דודו ארצה כי לא הסתדר עם אביו שהיה משחק קלפים יום וליל במרתף ביתו. לטענתו, היה קזינו בבית. העד נשאל מדוע חי עם אביו אם היה כזה רע והסביר-"אני התפטרתי ב-2007 מאיסקר, עבדתי עוד שנה בארץ ופתאום היה מיתון במפעלים בארץ במיוחד והחלטתי לנסוע לארה"ב ותמיד צריך לנסות. אני עובד בחברה בליסקר ושם אני ותיק שם ולמדתי ליישר קווים ולנסות, אז ניסיתי לנסוע לעבוד, אבא שלי אולי ישתנה, אולי יסתדר, אם לא יסתדר אני יחזור ואם יסתדר אני אשאר כמה שנים. עבדתי שם בחברת ז'אן קרן של ייצור נפט על יד שיקגו. קיבלתי משכורת טובה בהתחלה וחזרתי לפה והחלטתי להתחתן ולבנות" ובהמשך-"אני בן אדם בוגר היום. אז שהייתי ילד בתיכון ולא התאים לי בית כזה, לא משנה לי אם ישחק קלפים שיעשה מה שרוצה, אני הולך לעבוד ולישון, לא הייתי רואה אותו אפילו, היה הולך לקזינו בבוקר ובערב. רק שלום שלום וביי ביי" (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 31 ש' 7).

26. העד נשאל בעדותו האם אביו לא עבד בכלל והשיב שהוא פנסיונר 20 שנה ושזה שחיי עימו תקופה קצרה לא אומר שהם מסתדרים. העד נשאל האם חזר כי הסתכסך עימו והשיב-"הסתכסכתי איתו. אחותי הייתה שם ומה שהיה אני לא רוצה לספר. זה דברים שעושים לי עוגמת נפש". העד נשאל האם בשנת 2014 אביו הגיע להשתתף בחתונתו והשיב-"העדיפות הראשונה שלו הייתה להשתתף באזכרה של דודה שלי, במקרה התחתנתי אז הוא נשאר עוד כמה חודשים והוא ניסה לתקוף את הצוואה שלי בביקור הזה בבית הדין הקתולי ולא הצליח". העד נשאל מי שמע זאת והשיב-"שמעתי את זה מקורבי משפחה ויש שם אחד שהלכתי לקחת ממנו העתק מצוואה וסיפר לי שאבא שלי היה פה ושאל על הצוואה ומילא טופס". לדבריו, דובר בשנת 2014. העד נשאל האם בשנת 2014 התחתן ולא רב עם אביו והשיב שאביו ישן אצל אחותו ולא התקרב לבית. העד לא ידע לומר מדוע. העד נשאל האם בשנת 2016 כשאביו הגיע ארצה הוא ישן בבית והשיב שכן בתור אורח. העד נשאל האם הוא גם נהג לקחת את בנו לגן כשהגיע לארץ באוגוסט והשיב-"ביקשנו פעם פעמיים ואח"כ התחיל להבריז ולא טוב לו ולא לקח. ביקשנו שיעזור לנו, נכד שלו, שיראה אותו. הוא לא רוצה אף אחד הוא אוהב לחיות לבד" (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 8- עמ' 32 ש' 12).

27. העד נשאל בעדותו האם כאשר התובע חזר ב-2014 הוא הוסיף לבית בוילר גז חימום מים וקנה את המיטה בחדר שינה והשיב שכאשר הוא הגיע לארץ ב-2014 הוא אמר לו שאין להם מים חמים וצריך להדליק בוילר וזה לא מספיק אז עדיף להתקין משהו והם התקינו ביחד. העד נשאל האם הוא שילם לו והשיב ששילם לאדם שהתקין- שאדי דכואר. העד השיב שהוא קנה מיטה חדשה כדי שיהיה לו איפה לישון. העד נשאל לגבי המו"מ שהתנהל בשנת 2016 והשיב שלא נאמר לו שהוגשה תביעה. העד שלל שג'ורג' אמר לו ופירט-"לא אמר לי. מתי מסרת לנו את התביעה באיזה תאריך ? ב-17.2 וכל הישיבות היו לפני ינואר, אז איך? עד עכשיו אין לך אישור מסירה. אתה עשית עבירה פה, אסור לנהל מו"מ איתי". העד שלל שידע שיש הליך משפטי. כאשר נאמר לעד שלטענת אביו משך השנים הוא השתתף והשקיע כסף בבית שהעביר לאביו ודודתו, השיב-"כל זה שקר, ממש שקר. אני יודע בוודאות, אני גדלתי ראיתי ושמעתי וסבלתי". העד נשאל האם שמע פעם את אביו מודה בבעלות של פאדל בבית והשיב-"הורסים, בונים, עושים תוספות, בונים ממ"ד, עושה זה, מתנהגים כמו בעלים, אז מה הוא לא מודע במשך שבעים שנה? לפי ההתנהגות הוא ידע". העד הופנה לתצהירו שם טען שסילק את אביו מהבית והוא מצטער על כך ולאחר מכן שזה בגלל שהוא ניסה לסכסך בינו לבין רעייתו. העד הסביר-"רשמתי הרבה דברים. מה עשה? תקרא את סעיף 9. ריכל עליי, סכסך בין אשתי, עשה בעיות וגם זה לא נוח לחיות עם דבר כזה, אי אפשר לחיות עם דבר כזה, בא בן אדם כל היום מדבר על אדמות על ירושה, על דוד שלי לכלוך. זה עושה עוגמת נפש הדבר הזה". העד נשאל האם הוא סילק אותו והשיב שאמר לו שעדיף שייקח את המזוודה שלו ויחזור לבית שלו בארה"ב. העד נשאל האם יש לו עדים ששמעו את התובע מרכל על דודו ומכפיש את שמו והשיב-"כן יש עד, הוא פה בינינו. כשאומרים על בן אדם מובטל, לא עובד, אין לו כסף זה לא פגיעה בבן אדם?". העד שלל שמדובר באמת וטען שדודו היה חי כמלך ונקרא בכפר המלך פאדל (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 34 ש' 9)

28. העד שלל שסילק את אביו רק בגלל שגילה שהוא רשם את הבית על שמו וטען שלא סילק אותו בצורה הפוגענית המתוארת. העד אישר שלטענתו פאדל עשה את כל השיפוצים בבית. הוא נשאל כיצד ידוע לו שזה רק הוא ולא סבתו והשיב-"יש חשבוניות שאני הצלחתי להשיג, בכפרים משלמים בשחור, יש חלק שהצלחתי להשיג כמו חשמל, ביוב, גג שנבנה על ידי פאדל ב-2003-2004. צירפתי את החשבוניות שמצאתי. אני חי שם אז אני יודע מי שילם". העד הופנה לנ/21 ואישר שהמסמכים היו אצלו בבית ומדובר בסך ששולם עבור הבטון ויציקת הגג. העד נשאל חוץ מאותן עבודות שיפוץ מה נעשה ביתרת השטח והשיב-"הבית ההיסטורי שאתה מדברים עליו כבר אינו, הכל טיח וצבע ויציקות בטון, זה כבר לא קיים. לא מדובר בבית היסטורי, מדובר בבית חדש לחלוטין, הכל השתנה". העד נשאל מה הם עשו ביתרת השטח שמסביב והשיב-"תוספת לבנייה, מרפסת סגורה גדולה שהייתה בשנות השבעים פתוחה לגמרי. יש מדרגות, הוספנו מרפסת 100 מ"ר מרובעת גדולה מהצד השני, גדרות, יציקת בטון ועשינו מגרש גדול ומסביב דקלים ועצים". העד אישר שמדובר בשטח של 750 מ"ר. הוא נשאל האם יש שטח פתוח שאין בו כלום והשיב שיש שם מחסן, גדרות מאבן מסביב, יציקת בטון ונשאר 2 מ"ר מסביב למקום כדי לגדל עצים (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 10- עמ' 35 ש' 12).

29. העד אישר בעדותו שצירף מסמך נ/18- הסכם עם המועצה והשיב שהמסמך היה בביתו. העד נשאל כיצד ניתן לדעת שהמסמך הזה מתייחס לבית ולא לנכס אחר והשיב-"זה היטלים, היטלי ביוב, ארנונה, מים, כל תשלומי החובה. זה גם מצורף לוועדה המקומית עם ההיתר. לא נותנים לך היתר אם אתה לא משלם היטלים, זה אחד התנאים בהחלטת הוועדה". העד נשאל היתר לצורך מה והשיב שלצורך בנייה ושביקשו את האישורים הללו. העד נשאל מי משלם את הארנונה בבית בו הוא גר והשיב שמי שגר. העד נשאל האם יש לו מסמך המעיד שסבתו היתה סיעודית שנתיים בטרם נפטרה והשיב שהיתה לה עוזרת בשנה האחרונה לפני שנפטרה אך אין לו מסמך. העד נשאל כיצד ידוע לו כנטען בתצהירו, שפעולות ההסדר החלו בשנת 2005 והשיב שמהמועצה המקומית. העד נשאל מתי ידע והאם דובר בזמן אמת והשיב-"לא. אחרי זה, שהתחיל ההליך ושלחו מכתב ודוד שלי שמעתי מדבר על הנושא הזה בבית". העד נשאל כיצד אביו ידע על אותן פעולות והסביר-"שהוא ביקר בתקופות האלה, לא אני אמרתי לו שיש את ההליך הזה. הוא ידע לפי ההתנהגות שלו כשהוא הגיע. לפי זה שהוא ביקר בארץ בתקופות האלה הוא אמור לדעת אם מעניין אותו הבית. לשאלת ביהמ"ש האם שמעתי שיחות בינו לבין דודי אני משיב שבכלל לא". כאשר נאמר לו שאביו לא היה בארץ כל תקופת ההסדר ולא יכול היה לדעת, השיב-"אני אסביר לך- מ-2003 ועד 2008 ראש המועצה היה אבו איוב והוא היה פעיל ומעורב בזה, והוא היה חבר טוב של אבא שלי והוא היה טס לארה"ב בתקופת ההסדר אז הוא אמר לו את זה" (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 36 ש' 17).

30. העד נשאל בעדותו מדוע אביו לא תבע, לו ידע שיש פעולות הסדר והשיב-"לשאלת ביהמ"ש שהיחס של אבי בינינו כמשפחה לא השתנה כל השנים, איך זה שאבי לא הגיש תביעה קודם אם ידע אני משיב שאני לא יודע למה לא הגיש ואם יש לו באמת עניין בדבר הזה". העד נשאל בעדותו האם ראה את 21 נסחי הרישום שצורפו לתצהיר אביו והשיב-"לא ראיתי אחד אחד. אני מכיר את הנסחים באופן כללי. מסביב לכפר חקלאי והכל". העד אישר שמדובר באדמות שנרשמו ע"ש אביו ודודו לאחר ההסדר בשנת 1972. העד לא ידע לומר כיצד הגיעו אותן אדמות לאביו ולדודו וטען שחלק בירושה וחלק דודו קנה. העד נשאל האם ידוע לו איזו חלקה הוא קנה והשיב שהחלקה שיש עליה תביעה. כאשר נאמר לו שכל האדמות האלו התקבלו בירושה מאביהם והויתור של סבתו, השיב-"זה הוסדר בשנות השבעים ואין קשר בין זה לנושא שלנו. אני יודע שיש חלק בירושה אבל אני יודע שגם דוד שלי קנה משהו. הדבר הזה לא עניין אותי אף פעם ואין לזה קשר לחלקה נשוא התביעה. לשאלת ביהמ"ש איך כל מה שרשום זה חצי חצי ובחלקה שלא רשומה פתאום לא אני משיב שיש אנשים שגרו שם כל משך חייהם וטיפלו והחזיקו את החלקה הזו וזה החיים שלהם שם וזו זכות קניין ולכן זה לא שייך כיוון שהוא לא היה שם". העד נשאל האם במקור מדובר בבית סבתו והשיב-"במקור אבל לא נשאר מזה שום דבר. נשארו שתיים שלוש קירות מהישן". עוד נשאל האם האדמה שעליה קיים הבית זה של סבו והשיב-"במקור? שמעתי ככה. אני לא יכול להוכיח את זה" (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 37 ש' 19).

31. העד נשאל האם דודו פאדל קנה זאת והשיב שאף פעם לא נכנס לזה. העד נשאל האם ביתו בקומה השנייה נבנה בידיעת אביו והשיב שאינו יודע וכי לא התייחס ולא שאל אותו. העד השיב שלא החתים אותו וזה לא עניין אותו. העד נשאל האם נכון לשנה לפני כן היה מסוכסך עם אשתו והגיע להליך גירושין שכלל תלונות אלימות כנגדו מטעם אשתו והשיב-"לא נכון, כל אחד בשנה הראשונה שהוא מתחתן קשה לו, אבל לא הגענו עד לבית הדין. עשיתי את זה להפחיד אותה שאני רוצה להתגרש אבל זה לא הגיע עד לשם". העד נשאל האם מתחת לבית היה דיר והשיב שנהפך למחסן כיום, בתחילת שנות האלפיים. העד השיב ששטחו כ-15 מ"ר. העד השיב שהמרתף מתחת למרפסת ושהדיר שופץ בתחילת שנות האלפיים ע"י אשתו של דודו, דודו והוא. העד שלל שסבתו השתתפה. העד נשאל מדוע היה צורך להגדיל את החשמל והשיב שהם החליפו לשלוש פאזות. הוא נשאל האם דובר בתקופה לפני או אחרי שבנה והשיב-"דוד שלי החליף בשנת 68' לאחר ששיפץ את הבית, בשנות השמונים עוד פעם, ושאני באתי לבנות עשינו שלוש פאזות וזו יחידת דיור אחת השלוש קומות האלה היום". בחקירתו החוזרת נשאל מהיכן הקבלן שהפך את הטחנה לחשמלית והשיב שבמקור משפרעם אך העסק שלו היה בחיפה. העד נשאל האם ידוע לו מה קרה לזהב של סבתו והשיב שאינו יודע (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 20- עמ' 39 ש' 6).

עמדות הצדדים בסיכומיהם

32. התובע בסיכומיו טען כי פעולות ההסדר בשטח הבנוי בכפר פסוטה בו נמצאת החלקה נשוא ההליך החלו ביום 1.1.06. הודעה על התקדמות עבודת ההסדר פורסמה ביום 1.5.11 ביום 3.7.14 פורסמה הודעה בדבר הצגת לוח התביעות. מודעה על בירור תביעות פורסמה ביום 24.7.14 והבירור נערך ביום 14.8.14. הודעה בדבר הצגת לוח הזכויות לפי סעיף 57 פורסמה ביום 29.9.16. נטען כי בהתאם לתעודת בירור פרטים על נוסע, התובע לא שהה בארץ בין 17.6.08 ועד ליום 18.8.14 ולכן לא נכח במרבית ההליכים והגיע לארץ ביום 18.8.14, מספר ימים לאחר שהתקיים הדיון בבירור התביעות. נטען כי התובע שהה בארץ בתקופה שבין 18.8.14 ועד ליום 10.10.14 כדי להשתתף באזכרת אחיו פאדל וחתונת בנו. התובע חזר מארה"ב ביום 13.8.16 וביום 29.9.16 פורסמה הודעה בדבר הצגת לוח הזכויות. נטען כי התובע הגיש בקשה לתיקון לוח הזכויות בהתאם לסעיף 59 לפקודה ביום 20.12.16, דהיינו, במסגרת התקופה של 3 חודשים הקבועה בחוק, במסגרתה ביקש להורות על רישום מחצית הזכויות על שמו והיתר על שם אחיו פאדל. נטען כי רעייתו של פאדל טריז הגישה ביום 9.4.13 תזכיר תביעה בשם בעלה וטענה כי הזכויות מגיעות לו "בחזקה ישנה מתקופה העולה על תקופת ההתיישנות וללא עורר וללא מתנגד ולפי היתר בנייה מספר 5684 מיום 27.11.79 מצורף עותק". נטען כי טריז התעלמה מזכויות התובע בבית בו נולד והתגורר עד לשנת 1964 ובו שהה בביקוריו בארץ עד שסולק ע"י בנו.

33. באשר לבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לתיקון לוח הזכויות נטען כי התובע הסביר את אי הגשת תזכורת תביעה מטעמו בכך ששהה באותה תקופה בארה"ב כפי שפורט בהרחבה. נטען כי פסקי הדין אליהם הפנה הנתבע, מתייחסים כולם לבקשה לתיקון לוח הזכויות שהוגשה שנים רבות לאחר המועד ולא במסגרת 3 החודשים הקבועים בפקודה. נטען כי הטענה לפיה לאחר הרישום לא ניתן לתקוף את הרישום אלא בדרך הקבוע בסעיפים 93-97 לפקודה מאיינת את סעיף 59 ומרוקנת אותו מתוכן. נטען שיש לדחות את טענת הנתבע לפיה ניתן להגיש בקשה לפי סעיף 59 רק במהלך הליך ההסדר וכי משנסתיימו הליכי ההסדר ברישום הזכויות לא ניתן להגיש בקשה לפי סעיף 59. נטען כי הבקשה לתיקון לוח הזכויות הוגשה ביום 20.12.16, בטרם נרשמו הזכויות בלשכת רישום המקרקעין (1.1.17) ולכן מדובר בבקשה שהוגשה בתוך 3 חודשים מיום הצגת לוח הזכויות ובטרם בוצע הרישום. באשר למקור הזכויות בחלקה נשוא ההליך נטען כי הזכויות בחלקה הגיעו בירושה מאביו המנוח אסעד וכך עלה בעדויות. נטען שגם הנתבע לא הכחיש שהזכויות בבית הם של סבו ולגבי הזכויות בקרקע אישר ששמע זאת אך אינו יכול להוכיח (עמ' 37, ש' 18-19). נטען שהנתבע בחר שלא לזמן את טריז לעדות על אף שהעיד שאין מניעה אמיתית והימנעותו משמשת לרעתו. באשר לטענה בדבר "חזקה נוגדת" נטען כי הלכה פסוקה היא שחזקה של יורש מחזיק אינה מקנה לו זכות על פני מחוסרי החזקה (ע"א 74/53 לולה רצאבי נ' מלכה וגבריאל רצאבי, פ"ד ט, 523). נטען שהחזקה בקרקע היתה בהסכמה ולכן אינה חזקה נוגדת. עוד נטען שאין התיישנות מחמת חזקה בין יורשים כי ההנחה היא שחזקה של אחד היא חזקתם של האחרים (ע"א 693/04 ראיד אלקימרי נ' חמיס אלקימרי ואח' (פורסם בנבו)).

34. לטענת התובע בסיכומיו, תשלום מיסים וקבלת היתר בנייה אינם מקנים זכות להרשם כבעלים (ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד (1), 686, ע"א 10908/03 סבח נ' יקיר (נבו, 24.6.04). נטען שחקירתו הנגדית של התובע לא הצליחה לקעקע את מהימנותו וגרסתו האמינה נתמכה בגרסת העד הכומר פאוזי חורי שמסר גרסה אמינה ונעדרת סתירות. נטען מנגד, שחקירתו הנגדית של הנתבע היתה לא אמינה, לא הגיונית ומלאת סתירות. נטען כי הנתבע מסר מספר גרסאות לגבי מכירת חלקת הקרקע- חלקה 91 בגוש 19641 ולאחר שתחילה ניסה להרחיק עצמו מהעסקה, בסוף הודה שהוא קיבל את הכסף והעביר אותו לדודו. נטען לסתירות נוספות בנוגע לרישום הזכויות בחלקה עליה קיימת טחנת הקמח. נטען כי הנתבע דבק בטענתו לפיה אביו לא התגורר בבית כשהגיע ארצה והגיע כאורח על אף שידע שאביו התגורר בבית המשפחה כל פעם כשהגיע ארצה לביקור. נטען לסתירות נוספות כפי שפורט בהרחבה בסיכומים. נטען כי טענת הנתבע לפיה דודו פאדל קנה חלק מהחלקה נשוא ההליך שקרית, מהווה הרחבת חזית וסותרת את הנטען בתזכיר התביעה שם נטען לזכויות ללא עוררין ולא מכח קנייה. עוד נטען שתשובת הנתבע לשאלת בית המשפט לפיה מדוע כל הרכוש התחלק שווה בשווה למעט חלקה זו אינה משכנעת ואינה מוסיפה למהימנותו של הנתבע.

35. הנתבע 1 בסיכומיו טען כי בזמן הקראת לוח הזכויות, הגשת הערעור ע"י התובע ורישום הזכויות ע"ש פאדל, התובע שהה בארץ ואף היה מיוצג ע"י עו"ד שנקט בהליך ערעור על לוח הזכויות. באשר לסילוק ההליך על הסף נטען שמרגע שהזכויות נרשמו במרשם אין לתובע זכות לעתור לתיקון הרישום אלא מסגרת סעיפים 93-97 לפקודה (ע"א 3301/93 עלי גאבר סלימאן אל הוזייל נ' מדינת ישראל (נבו, 30.6.94)). נטען כי אין בטענה לפיה הערעור הוגש במועד הקבוע בסעיף 59 לפקודה שכן ההלכה של בית המשפט העליון קובעת העדר עילה לתיקון זכויות שנרשמו במרשם בתום הליך ההסדר, מכח סעיף 59 לפקודה, מעת שהזכויות נרשמו בפנקס החדש ללא קשר לשאלה אם הערעור מכח סעיף 59 הוגש במועד או באיחור. עוד נטען כי התובע יכול היה לפנות לבית המשפט בבקשה לצו ביניים מכח סעיף 47 לפקודה וכך רישום החלקה במרשם היה מושהה (ע"א 223/81 רשות הפיתוח נ' פאיז חסן עיד ואח', פ"ד לט (1), 605). נטען שהדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ביום 1.12.16 שלח עו"ד וקים מכתב ג/1 להגן על זכותו של התובע בחלקה אחרת ולא ביקש סעד זמני בחלקה זו. נטען כי ההפנייה לע"א 3701/93 אינה מדוייקת נוכח סעיף 9 לפסק הדין מפנה לסעיפים 93-97 לפקודה לאחר רישום הזכויות. לחילופין, נטען כי דין ההליך להידחות מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט שכן לא הוצגו נימוקים מיוחדים להסבר השתהותו של התובע במהלך הליכי ההסדר או משנודע לו על הליך ההסדר (ע"א 223/81 רשות הפיתוח נ' פאיז חסן עיד ואח', פ"ד לט (1), 605). נטען כי לא הוצג הסבר משכנע מדוע התובע לא הגיש תזכורת תביעה.

36. לטענת הנתבע, יש לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח את זכותו בחלקה. באשר לעדות הכומר פאוזי ח'ורי נטען כי עדותו אינה רלוונטית לנושאי המחלוקת, כי עלו ממנה סתירות וכי טענותיו לא נתמכו בראיות אובייקטיביות והיו מפי השמועה. באשר לעדות התובע נטען כי תחילה טען שידע שזכותו נלקחה ממנו בחודש אוקטובר או נובמבר 2016 אך בהמשך טען שידע שהבית נרשם ע"ש פאדל ופקיד ההסדר התריע בפניו שיש לו חודשיים-שלושה לפנות לבית המשפט (עמ' 11 ש' 6-7). נטען שהתובע ידע שנושל מזכויותיו ונשאר ללון בבית עם גיסתו שנישלה אותו ולא התעמת עימה או עם בנו בנושא. נטען כי דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח עדותו לפיה פאדל ורעייתו התייחסו אליו "טוב ויפה" (עמ' 20 ש' 1). נטען כי התובע ידע על הליך ההסדר הרבה קודם לפרסום לוח הזכויות והגיש ערעור כדי להשתמש בהליך זה בנוגע להליכים התלויים ועומדים ביחס לחלקות אחרות. נטען שהתובע הגיש את תביעתו מאחורי גבו של הנתבע שלא ידע על כך עד ליום 17.2.16. נטען כי טענות התובע ביחס לחלקות האחרות שעברו הסדר בשנות ה-70 אינן רלוונטיות ומדובר בחלקות אדמה ולא בבית מגורים. נטען שביחס לאותן חלקות לא חלפה תקופת ההתיישנות ככל שהיא נספרת ממועד הגירת התובע לארה"ב ב-1964.

37. לטענת הנתבע בסיכומיו, לאורך כל השנים נהג פאדל בחלקה מנהג בעלים, תוך שהוא מקפח את זכותו של התובע בחלקה ומפגין יחס מתריס כלפיו. נטען שיחס זה החל בשנת 1955 שהתובע עוד התגורר בבית. כשהתובע עומת עם הגרמושקה משנת 1955 שם נרשם שפאדל בעל הבית הופתע ושאל- "אחי עשה את זה?" (עמ' 15 ש' 2). בהמשך טען שאמו הרשתה לפאדל לחתום ולאחר מכן טען שפאדל היה הבכור ואימו היתה אנלפאבתית (עמ' 15 ש' 9-14). נטען שגם בקשת ההיתר שהנתבע הגיש בחתימת פאדל בלבד מלמדת על אותו קונפליקט ומעדות התובע עלה כי הוא לא ביקש ממנו כלל לחתום ולא ידע על כך (עמ' 19 ש' 4). נטען לסתירות לגבי הסכמתו של התובע לגבי השיפוצים בבית. נטען כי משך השנים פאדל ורעייתו השקיעו בבית והשביחו אותו והתובע אף אישר זאת בעדותו. נטען שחזקתם נוגדת לחזקת התובע שלא התעניין בחלקה והגיע ארצה כאורח. הוזכר כי התובע העיד שעד לשנת 2000 הוא לא ביקר בארץ משך 15 שנה. באשר לתמיכה הכספית הנטענת של התובע בפאדל נטען כי טענה זו אינה מגובה בשום ראיות ומדובר בעדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט (סעיף 54 לפקודת הראיות). צוין כי לא מן הנמנע שהתובע שלח כספים במהלך השנים אך הוזכר כי באותם שנים עול גידול ופרנסת הילדים נפל על פאדל ותרז ולשם כך נועדו אותם כספים. נטען שמשהתובע אינו יכול להוכיח שהוא שלח כספים למטרת השיפוץ (שכן הוא לא ידע על בקשות ההיתרים שהוגשו), הוא אינו יכול לטעון שעבודות אלו בוצעו בהסכמתו ואישורו ומשכך חזקתו של פאדל אינה חזקה נוגדת. נטען שפאדל נהג מנהג בעלים משנת 1955 וחזקה זו הופכת להיות נוגדת מאז שנת 1964- עת התובע היגר לארה"ב ומשנת 1971 עת הוגשה בקשה להיתר. מכאן, תקופה ההתיישנות בת 15 שנים חלפה לפני תחילת הליכי ההסדר ופאדל נרשם כדין כבעלים.

38. באשר לעדותו של הנתבע נטען כי הוא יליד 1976 ועדותו אינה תורמת לבירור האמת ההיסטורית אלא שרלוונטית להוכחת חזקתו של פאדל כחזקה נוגדת. צוין הקשר המשפחתי לתובע ולפאדל ויחסו החם ל"אימו" תריז שגדלה אותו מגיל 8 חודשים, דבר שגרם לו לוותר על עדותה. צוין כי מעדותו עלה שהתובע ידע שהבעלות בבית של פאדל לפי ההתנהגות משך השנים (עמ' 33 ש' 15-18). עוד העיד על כך שפאדל ביצע את השיפוצים ולא סבתו פאיקה ז"ל (עמ' 34 ש' 18-27). עוד הפנה הנתבע בסיכומיו לנ/18 שם פאדל הגיע להסדר תשלומים עם המועצה המקומית במסגרתו שילם חוב בגין היטלי ארנונה, אגרות שונות ותשלומים אחרים, כאשר חלק מהם אינם בגן החזקה בבית אלא מכח הבעלות בו (היטל ביוב). הנתבע העיד בנוגע לשינויים שהבית עבר משך השנים (עמ' 35 ש' 1-12, עמ' 37 ש' 16-17). עוד העיד על כך שהתעלם מאביו- התובע לצורך בניית ביתו בקומה השנייה מעל לבית ההיסטורי (עמ' 37 ש' 22-26). נטען שסתירותיו של הנתבע בעדותו אינן סתירות ואם כן, אזי סתירות שוליות כפי שפורט.

39. באשר לחזקה נוגדת בין יורשים נטען כי הטענה לפיה בין יורשים לא תיתכן חזקה נוגדת שגויה לאור 74/53 רצאבי נ' רצאבי, פ"ד ט', 520 שם נפסק כי בין יורשים במשותף יש הנחה שהחזקתו של אחד היא מטעם כולם אך מותר להוכיח שההחזקה היא נוגדת, ומיום זה מתחיל מרוץ ההתיישנות נגד היורשים האחרים. נטען לחזקה נוגדת אקטיבית שהיתה כרוכה בשינוי יסודי של בית המנוח שהיה על החלקה שכמעט ולא נותר ממנו שריד למעט "שתיים שלוש קירות" כגרסת הנתבע. צוין שחזקה המלווה במנהג בעלים כגון עשיית שינויים יסודיים בנכס, תיקונו שיפורו, השבחתו, השכרתו וכל אלו ללא קבלת רשות מיתר היורשים והתייעצות עימם- היא חזקה נוגדת, כפי שנקבע בפסק הדין רצאבי לעיל. נטען שיש לדחות את התביעה מטעמי יושר והשתק. נטען שבחלוף 52 שנה התובע איבד את זכותו מטעמי יושר.

40. הנתבעת 2- לשכת הסדר מקרקעין ביקשה לראות בכתב הגנתה כסיכומים מטעמה. בכתב ההגנה שהוגש מטעמה הפנתה לסעיף 59 לפקודת ההסדר וטענה כי התובע לא נתן כל הסבר לאי הגשת תזכיר תביעה ולהעדר השתתפות בהליך ההסדר שהתנהל משך 12 שנים ויש לדחות את הערעור מטעם זה לבדו. נטען כי הליך ההסדר בוצע כדין ולוח הזכויות פורסם ביום 29.9.16. נטען שהתובע לא הגיש תזכורת תביעה במהלך הליכי הסדר בקשר לחלקה.

דיון והכרעה

41. דין טענות התובע להידחות. מדובר בערעור על לוח הזכויות של חלקה 13 בגוש 21085 בכפר פסוטה. החלקה נרשמה ביום 1.1.17 בעקבות הליכי הסדר ע"ש הנתבע 1 - פאדל ח'ורי ז"ל. החלקה הוחזקה בעבר ע"י המנוח אסעד סלים חורי ז"ל, אביהם של התובע והנתבע 1 שהקים עליה בית מגורים ששימש אותו ואת בני משפחתו. אין מחלוקת כי התובע והנתבע 1 הם יורשיו הבלעדיים בהתאם לצווי הירושה שניתנו ע"י בית הדין הכנסייתי הקתולי בחיפה.

הודעה על תחילת הליכי ההסדר בהתאם לסעיף 9 לפקודת ההסדר פורסמה ביום 22.12.2005.

הודעה על התקדמות עבודת ההסדר בהתאם לסעיף 11 לפקודת ההסדר פורסמה ביום 1.5.2011.

בדיקת גבולות, אליה הוזמן הנתבע 1 שהיה המחזיק בחלקה, בהתאם לרשימת המחזיקים שנתקבלה מהמרכז למיפוי ישראל, נערכה ביום 19.5.2011.

ביום 9.4.2013 הגיש הנתבע 1, באמצעות רעייתו- תריז ח'ורי, תזכיר תביעה.

לוח התביעות פורסם ביום 3.7.2014 וביום 24.7.2014 הוצגה מודעה בדבר בירור התביעות.

ביום 7.8.2014 נערך סקר מקרקעין בחלקה, אליו התייצב אדוארד ח'ורי בשם דודו (צוין בבקשה אביו והדבר הוסבר בעדותו של אדוארד כי גידל אותו ושימש עבורו כאב) פאדל ז"ל, אשר נפטר בשנת 2014.

ביום 14.8.2014 במסגרת בירור התביעות, הוחלט לרשום את החלקה ע"ש פאדל ח'ורי ז"ל בשלמות.

לוח הזכויות פורסם כאמור ביום 29.9.16 והבעלות נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 1.1.2017.

יודגש כי התובע לא הגיש תזכורת תביעה ולא תבע כל זכות בחלקה במסגרת הליכי ההסדר המפורטים לעיל.

42. סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, עליו מסתמך התובע בכתב תביעתו, לשונו כדלקמן: "תוך שלושה חודשים מהיום שהוצג לוח הזכויות רשאי כל התובע זכות למקרקעין לפנות לבית המשפט בבקשת תיקון, ובית המשפט רשאי, לאחר מתן הודעה מספקת לכל מי שנפגע על ידי הבקשה, לשנות את החלטתו של פקיד ההסדר". יודגש, שכאשר מוגש ערעור על לוח הזכויות במועדו, יש לתמוך את הבקשה בנימוקים מיוחדים המצדיקים העדר הגשת תזכורת תביעה במהלך הליכי ההסדר (ראו בעניין זה: ע"א 223/81 רשות הפיתוח נ' פאיז חסן עיד ואח', פ"ד לט (1), 605).

במקרה דנן, התובע לא תמך את תביעתו בנימוקים מיוחדים, המצדיקים את קבלת טענותיו. התובע כאמור, היגר לארה"ב בשנת 1964, עד ליום 13.8.16 אז קיבל חזרה תושבות קבע. התובע אף אישר שלא ביקר בארץ משך כ-15 שנים ושיתכן שמדובר בשנים 1985-2000 כטענת בנו (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 10-11). גם אם אקבל את הטענה כי התובע לן בבית המגורים בביקוריו בארץ, מקובלת עלי הטענה לפיה התובע העתיק את מקום מגוריו לארה"ב, ניתק את זיקתו לבית ולחלקה ולן בבית המגורים כאורח ולא כבעלים או בעל זכויות בחלקה.

התובע לא הסביר מדוע משך 12 שנים לא הגיש תזכורת תביעה או לא פנה בבקשה לברר לגבי החלקה ומצבה המשפטי. משך השנים, הגיע התובע לביקורים בארץ ולן בבית המגורים. הוא היה ער לשינויים שעבר בית המגורים משך השנים, לשיפוצים ולשיפורים וכן לבניית קומת מגורים נוספת מעל בית המגורים ע"י בנו. מסכים אני עם דבריו של בנו בעדותו לפיהם-"הורסים, בונים, עושים תוספות, בונים ממ"ד, מתנהגים כמו בעלים, אז מה הוא לא מודע במשך שבעים שנה? לפי ההתנהגות הוא ידע" (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 15-18).

התובע טען בסיכומיו שאי הגשת תזכורת התביעה מטעמו נבעה מכך ששהה בתקופה הרלוונטית בארה"ב. לדבריו, יצא מהארץ ביום 17.6.08 ושב ביום 28.8.14. אציין כי הליכי ההסדר החלו ביום 22.12.05 ומדובר בלמעלה משנתיים וחצי בטרם התובע יצא מהארץ. לא ניתן הסבר מצד התובע בנוגע לתקופה זו. גם בתקופה בה שהה התובע בארה"ב הוא לא טען כי התעניין בנוגע לזכויות בבית המגורים או בחלקה וגם בביקוריו, כשהבחין בשינויים שנעשו, לא בדק את ההשלכות המשפטיות או את מצבה המשפטי של החלקה.

בע"א 223/81 רשות הפיתוח נ' פאיז חסן עיד ואח', פ"ד לט (1), 605 נאמרו הדברים הבאים היפים גם לענייננו: "המחוקק חייב כל תובע זכות בקרקעות העוברות הליכי הסדר להזדרז ולהגיש את תביעתו במועדים שנקבעו בפקודה. המחוקק גם דאג, על-ידי האמצעים שנקבעו בפקודה, שדבר ההסדר יגיע לידיעתו של כל בעל זכות באזור שבהסדר. מי שלא הגיש את תביעתו במועדה ללא סיבה סבירה שתצדיק את האיחור, עלול להפסיד את זכויותיו כליל. הדברים אמורים גם כאשר המדובר בהעברת המועדים בשלבים הראשונים של פעולות ההסדר: שלב פירסום לוח התביעות. תביעה שלא הוגשה במועדה, ובינתיים פורסם לוח התביעות, מוסמך הפקיד המסדר שלא לקבלה, אלא אם נתקיימו הוראותיו של סעיף 37 (א) לפקודה, דהיינו, אם הוחזר לפקיד ההסדר, כי "...היתה סיבה סבירה לכך שהתביעה לא הוגשה במועדה וכי ההוספה לא תפגע בהתנגדויות לאותה תביעה או בירורן של תביעות אחרות (ההדגשה שלי - א' ח')".

במקרה, שעליו סב הערעור שלפנינו, גם הם היו המשיבים מבקשים לצרף את תביעתם מיד לאחר פירסום לוח תביעות (שפורסם ב-4.11.75), אף אז היה עליהם להצביע על "סיבה סבירה" לאיחור (או "סיבה מספקת" כלשונו של סעיף 26 (א) לפקודת הקרקעות (סידור זכות הקניין) שקדם לסעיף 37 (א), על-מנת שתביעתם תתקבל. מוצדקים איפוא הדברים שבציטטה, המובאת לעיל מע"ק 92/34[7], לאמור: גם כאשר לפנינו בקשה על-פי סעיף 59 לפקודה, המוגשת לאחר פירסום לוח הזכויות (שהוא השלב הסופי והאחרון בפעולות ההסדר), על המבקש לנמק את האיחור. שכן מבקש כזה העביר לא רק מועד אחר ולא רק שלב אחד כי אם העביר את כל המועדים ואת כל השלבים. הדרישה להסבר כזה תואמת את רוח הפקודה ומתיישבת עם מטרותיה. שאם לא תאמר כן, יתעודד כל תובע זכות בקרקע לשבת בחיבוק ידיים, ורק בגמר הפעולות ופירסום לוח הזכויות יקום ויבקש סעד על-פי סעיף 59 הנזכר. פירוש כזה של הסעיף עלול לפגום במטרותיה של הפקודה".

מכאן, הרי שלא יתכן כי התובע ישב משך שנים בחיבוק ידיים ובגמר הפעולות שנמשכו כמעט כ-12 שנים יפנה בבקשה לסעד לשינוי הרישום ללא נימוק סביר. כאמור לעיל, לא התרשמתי כי הסברו של התובע הינו בגדר הסבר המניח את הדעת.

בעדותו נשאל בנו של התובע כיצד אביו ידע על אותן פעולות הסדר והסביר-"שהוא ביקר בתקופות האלה, לא אני אמרתי לו שיש את ההליך הזה. הוא ידע לפי ההתנהגות שלו כשהוא הגיע. לפי זה שהוא ביקר בארץ בתקופות האלה הוא אמור לדעת אם מעניין אותו הבית. לשאלת ביהמ"ש האם שמעתי שיחות בינו לבין דודי אני משיב שבכלל לא". כאשר נאמר לו שאביו לא היה בארץ כל תקופת ההסדר ולא יכול היה לדעת, השיב-"אני אסביר לך- מ-2003 ועד 2008 ראש המועצה היה אבו איוב והוא היה פעיל ומעורב בזה, והוא היה חבר טוב של אבא שלי והוא היה טס לארה"ב בתקופת ההסדר אז הוא אמר לו את זה" (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 36 ש' 17).

לגרסת התובע בתצהירו, נודע לו על הליכי ההסדר רק כשבוצעה הקראת לוח הזכויות ביום 29.9.16. יוער כי התובע הגיש את תביעתו ביום 20.12.16, כאשר במשך כל פרק הזמן הזה הוא מתגורר בבית המגורים כאורח, על אף שידוע לו שגיסתו תבעה את מלוא הזכויות בבית בשמו של פאדל ז"ל והוא אינו מביע בפניה כל מחאה בעניין או מתעמת עימה או עם בנו. התנהלות זו מצד התובע אינה סבירה בנסיבות.

מקובלת עלי עדותו המהימנה של בנו של התובע, לפיה מי שנשא בהוצאות בית המגורים, השקיע והשביח אותו, הוא דודו פאדל ולא התובע. מעדות בנו של התובע עלה כי דודו פאדל ורעייתו טיפחו את הבית והחלקה ונטעו את האדמה משך שנים. התובע לא הציג ולו אסמכתא בודדת המעידה על כך שהשתתף בחלק מהוצאות שיפוץ בית המגורים. גם טענתו לפיה אימו היא זו שנשאה במלוא התשלומים לא נתמכה בראיות כלשהן. מהראיות שצורפו עולה כי פאדל ז"ל הוא זה שחתם על בקשת ההיתר, הגרמושקה וטיפל בעניינים הכספיים. יוער, כי גם לו היה התובע מציג אסמכתאות המעידות על העברות כספים לאימו או לאחיו, הרי שיש לזכור שהתובע הותיר אחריו 3 ילדים לטיפולם, כאשר אף לשיטתו הוא תמך בהם כלכלית לאורך השנים. עוד יוער, כי בנו של התובע דחה את הטענה לפיה סבתו היא זו שגידלה אותו וטען שדודו ודודתו הם אלו שגידלו אותו בפועל ושימשו כהוריו. גם ניסיונותיו של התובע להקטין ולתאר את אחיו המנוח פאדל כמי שלא עבד משך השנים ונתמך ע"י אימו נסתרו בעדותו עת הוטח בפניו שעבד במסעדה, היה סוכן של חברת הרבלייף וכיהן כראש המועצה לתקופה קצרה (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 14- עמ' 18 ש' 12).

בעדותו, פירט בנו של התובע לגבי הטענה לפיה פאדל הוא זה שהשקיע כספים בשיפוץ הבית ולא סבתו, כלשונו-"יש חשבוניות שאני הצלחתי להשיג, בכפרים משלמים בשחור, יש חלק שהצלחתי להשיג כמו חשמל, ביוב, גג שנבנה על ידי פאדל ב-2003-2004. צירפתי את החשבוניות שמצאתי. אני חי שם אז אני יודע מי שילם". העד הופנה לנ/21 ואישר שהמסמכים היו אצלו בבית ומדובר בסך ששולם עבור הבטון ויציקת הגג. העד נשאל חוץ מאותן עבודות שיפוץ מה נעשה ביתרת השטח והשיב-"הבית ההיסטורי שאתה מדברים עליו כבר אינו, הכל טיח וצבע ויציקות בטון, זה כבר לא קיים. לא מדובר בבית היסטורי, מדובר בבית חדש לחלוטין, הכל השתנה". העד נשאל מה הם עשו ביתרת השטח שמסביב והשיב-"תוספת לבנייה, מרפסת סגורה גדולה שהייתה בשנות השבעים פתוחה לגמרי. יש מדרגות, הוספנו מרפסת 100 מ"ר מרובעת גדולה מהצד השני, גדרות, יציקת בטון ועשינו מגרש גדול ומסביב דקלים ועצים". העד אישר שמדובר בשטח של 750 מ"ר. הוא נשאל האם יש שטח פתוח שאין בו כלום והשיב שיש שם מחסן, גדרות מאבן מסביב, יציקת בטון ונשאר 2 מ"ר מסביב למקום כדי לגדל עצים. באשר למסמך נ/18 הסביר בנו של התובע כדלקמן-"זה היטלים, היטלי ביוב, ארנונה, מים, כל תשלומי החובה. זה גם מצורף לוועדה המקומית עם ההיתר. לא נותנים לך היתר אם אתה לא משלם היטלים, זה אחד התנאים בהחלטת הוועדה" (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 10- עמ' 35 ש' 20). עוד עלה מעדותו שהדיר שהיה קיים בזמנו, הפך למחסן ושופץ בתחילת שנות האלפיים על ידיו ועל ידי דודו ורעייתו. הוא שלל שסבתו לקחה חלק בשיפוץ. בנוסף, עלה מעדותו שבשנת 1968 דודו החליף את החשמל בבית לאחר ששיפץ אותו ואף בשנות ה-80 והוסיף שכאשר הוא בנה את ביתו, הוגדל החשמל לשלוש פאזות (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 5-24).

מעדות בנו של התובע עולה כי סיים לבנות את הבית בשנת 2013, באופן הסותר את טענת התובע לפיה אדוארד בנה את ביתו באמצעות כסף שניתן לו ע"י מכירת חלקה שהיתה שייכת לתובע ולפאדל. בנו של התובע ציין כי אותה חלקה נמכרה בשנת 2014, לאחר שסיים את בניית הבית כאמור ושלל שנותרו לו חובות כלשהם (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 22-26).

התובע אף ניסה לתאר את השינויים שעבר בית המגורים כשינויים מינוריים כאשר ברור שלא זה המצב בשטח. לדבריו, "הם לא שינו במבנה, הוא מבנה ישן. הם שיפצו את הריצפה ואת התקרה ועשו את הבור הזה של השירותים". בהמשך, הודה התובע שהשירותים הוכנסו פנימה כשירותים מודרניים (להבדיל מבור בחצר) ושאף נבנה ממ"ד. עוד הודה התובע שבשנות ה-70 יצקו בטון בחצר. עדות זו, שלא היתה מהימנה עלי, הינה בניגוד לעדות בנו שתיאר שכמעט ולא נותר דבר מהבית ההיסטורי, כלשונו-"במקור אבל לא נשאר מזה שום דבר. נשארו שתיים שלוש קירות מהישן" (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 16-17).

התובע הודה בעדותו שלא התבקשה רשותו בטרם כל שיפוץ, כלשונו-"לא, אני תמיד הייתי מתקשר והיו מספרים לי מה הם רוצים לעשות או מה עשו וכל הזמן הייתי שולח להם כספים בגלל הילדים וזה טבעי". עוד הודה התובע שבנו לא ביקש ממנו לחתום על ההיתר, כדבריו- "לא. אפילו לא ידעתי" (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 19 ש' 24). מכאן, התובע אינו מכחיש שלא היה מעורב כלל בהחלטות לגבי בית המגורים ואף הודה שהכסף שהיה נשלח על ידו היה לטובת הוצאות מחיית ילדיו. גם בנו של התובע שלל שאביו השקיע כספים בבית, כדבריו-"כל זה שקר, ממש שקר. אני יודע בוודאות, אני גדלתי ראיתי ושמעתי וסבלתי" (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 11-14).

באשר לאי העדת תרז, מקובלת עלי גרסת בנו של התובע לפיה הוא החליט שלא להעידה על אף שהיא כשירה מנטלית, על מנת שלא לפגוע בכבודה, כלשונו-"אני אישית לא רציתי לשים אותה במצב כזה שזה פוגע בכבוד שלה קודם כל, התביעה היא נגדי אישית ואני היורש, ומה שהיא תגיד אני אגיד זה אותו דבר" (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 21 ש' 14). אומנם, יתכן שעדותה היתה מסייעת לבירור האמת אך מדובר באישה בת למעלה מ-80 אשר שימשה לו כאם מגיל ינקות ושמבחינת מצבה הבריאותי היא אינה שומעת ורואה טוב ועתידה לעבור ניתוח בברכיה. בנסיבות אלו, איני מוצא לנכון לזקוף את אי העדתה לחובתו וממילא אין לכך משמעות שעה בה התובע לא הציג הסבר סביר לכך שלא נטל חלק בהליך ההסדר. התובע משנת 1964, עת היגר לארה"ב ועד לשנת 2016 לא התעניין בזכויותיו בחלקה וזאת למעלה מ-50 שנה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובע ישלם שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ לנתבע 1 תוך 30 יום.