לפני בקשה לעיכוב נוסף של ביצוע צו הריסה מנהלי.

העובדות וההליכים עד כה

1. המבקש הוא בעלים של בית קפה בשם "בורדו" המצוי בשד' הגעתון בנהרייה (להלן – "בית הקפה"). המבקש הקים בצמוד לבית הקפה, סככה בשטח של כ- 55 מ"ר העשויה מפרופילי מתכת ופלטות מבודדות (להלן – "הסככה"). הסככה משמשת לקירוי והצללה ומתחתיה ממוקמים שולחנות וכיסאות של בית הקפה.
2. ביום 22.12.16 הוציא יו"ר המשיבה צו הריסה מנהלי, על פי סמכותו כאמור בסעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק התכנון והבניה"; "צו ההריסה"). ביום 16.1.17 נחתם בין הצדדים הסכם שמטרתו עיכוב ביצוע צו ההריסה למשך 90 יום, וזאת לשם מתן אפשרות למבקש לפעול להכשרת המבנה. בהסכם ציינו הצדדים כי הם חלוקים בדבר חוקיות הצו וכן בדבר השאלה אם הסככה מהווה "סגירה עונתית" ולכן פטורה מהיתר כאמור בסעיף 26 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד – 2014 (להלן- "תקנות הפטור"). עוד צוין בהסכם כי המבקש פנה לבעל מקצוע וכי הצדדים מעוניינים "להסדיר את המחלוקת הנוגעת לצו ולבניה המפורטת בו בהסכמה הדדית, ובהתאם לחוק, מבלי להיזקק לפניה לערכאות". כן צוין כי המבקש מתחייב לפעול להגשת בקשה להיתר בניה (ככל שיתברר שהדבר נדרש) או לבצע התאמות כך שהסככה תתאים להוראות החוק. הצדדים הסכימו כי לצורך כך יעוכב ביצוע הצו עד יום 15.4.17 וכי ביצועו יתאפשר במשך 30 יום לאחר מכן. כן הוסכם בין הצדדים שככל שלא יינתן היתר בניה לסככה עד המועד הנ"ל, או שלא תבוצענה ההתאמות הנדרשות, יבצע המבקש את ההריסה בעצמו וככל שלא יעשה כן תוכל המשיבה לבצעו בעצמה. המבקש הפקיד לשם כך ערבון בסך 60,000 ש"ח.
3. הצדדים פנו לבית משפט בבקשה מוסכמת לאשר את עיכוב הביצוע וביום 16.1.17 אישר בית המשפט (כב' השופט מ. דאוד) את העיכוב כפי המוסכם.
4. כעת מונחת בפני בקשה לעיכוב נוסף של ביצוע הצו וזאת עד יום 30.6.17. בבקשה טוען המבקש כי בחינת המצב החוקי ארכה זמן ולאחרונה הוגשה בקשה להיתר בניה. לבקשה צורף תצהירו של עורך הבקשה להיתר, ועובדת ממשרדו התייצבה לדיון שהתקיים בבקשה ומסרה עדות בדבר מצב הטיפול. ייאמר כבר עתה כי הבקשה שהוגשה אינה בקשה למתן היתר בניה, אלא בקשה לקבלת מידע תכנוני שהיא שלב מקדמי בלבד. על פי הדברים שמסרה אשת המקצוע מטעם המבקש, קיימת כוונה להגיש בהקדם בקשה להיתר בניה ביחס לסככה, אך הדבר התעכב, בין היתר, בשל קשיים הקיימים בממשק מול המערכת החדשה שהיא כיום מקוונת והרצון לכרוך בקשה זו עם בקשה נוספת הקשורה למבנה. צוין כי בתוך 45 ימים (מיום 23.3.17) יתקבל "המידע התכנוני" ולאחר מכן ניתן יהיה להגיש בקשה להיתר בניה. לאור כך התבקשה כאמור אורכה נוספת.
5. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת מספר טענות. ראשית נטען כי המבנה מושא הבקשה הוצב על מדרכה המצויה בבעלותה (ודומה שכוונתה היא לבעלות עיריית נהריה כאמור בת/2) וכי היא "אינה מסכימה להצבתו". עוד נטען כי המבקש היה מודע ללוחות הזמנים הנדרשים להסדרת הנושא, אך פנה בבקשה לקבלת היתר רק ביום 23.3.17 היינו פחות מחודש טרם המועד שהוסכם בו על הריסת הסככה. ביחס לטענה בדבר היות המבנה "סגירה עונתית" נטען כי אף אם היה המבנה נכנס תחת הגדרה זו, היה מתחייב פירוקו על פי החוק ביום 15.4.17 שהוא המועד בו יש לפרק סגירות עונתיות לפי חוק העזר. בדיון הוסיפה המשיבה נימוק נוסף והוא שעוד בחודש 12/16 ביטל ראש העיר את ההיתר שניתן למבקש להצבת שולחנות וכסאות במקום, וכי אישור זה הוא תנאי מקדמי להיתר לו שואף המבקש. לאור נימוקים אלו התבקשה דחיית הבקשה.
6. המבקש השיב וטען כי המשיבה נוהגת עמו בחוסר תום לב, שכן ההסכם שנחתם יוצא מנקודת הנחה שיתאפשר לו לפעול להכשרת הסככה אך כעת "אנו מגלים שלא הייתה לעירייה כל כוונה לאפשר זאת". נטען כי המבקש ויתר בחתימת ההסכם על טענות כנגד חוקיות הצו והוא שוקל לעתור לביטול ההסכם ולטעון נגד הצו גופו. לשאלתי את המשיבה מדוע הסכימה לאפשר הגשת בקשה להיתר בניה – אגב עיכוב ביצוע צו ההריסה – אם היא מתנגדת לאישורו, השיבה כי סברה שהכוונה היא להוצאת היתר לסגירה עונתית בלבד וכעת היא מבינה שהכוונה היא להיתר קבוע.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בהסכם שנחתם בין הצדדים, ראיתי להיעתר לבקשה, תוך קביעת תנאים. אפרט להלן נימוקי.
2. נקודת המוצא היא שצו הריסה מנהלי יש לבצע בסמוך למועד הוצאתו. מסקנה זו עולה בין היתר מכך שהמחוקק התיר לבצעו בתוך 24 שעות ממועד הוצאתו (סעיף 238א(ו) לחוק התכנון והבניה) ואף קבע סד זמנים דחוק של 30 יום שלאחריו לא ניתן יהיה עוד לבצעו, אלא באישור בית המשפט (סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה). נקבע כי "המהירות הנדרשת בביצועו של צו ההריסה המינהלי נובעת בראש ובראשונה מהאינטרס הציבורי המצדיק מלכתחילה את הוצאת הצו – אכיפתם של דיני התכנון והבניה "בזמן אמת" באופן שלא יאפשר עבריינות בניה באמצעות קביעת עובדות בשטח, שאם לא כן ניתן היה להסתפק בהליכים משפטיים רגילים כנגד בניה בלתי חוקית" (רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עאמר חאג' יחיא (14.6.15); (להלן – "פרשת חאג' יחיא"). עם זאת נקבע כי לרשות הסמכות לקבל החלטה הדוחה את מועד ביצוע הצו, אך זו אינה אמורה להתקבל בנסיבות רגילות, אלא אם התגלו עובדות חדשות, או שחל שינוי עובדתי, לרבות במצב התכנוני (פרשת חאג' יחיא, פסקה 29).
3. במקרה זה המשיבה הגיעה למסקנה כי יש מקום לאפשר למבקש אורכה בת שלושה חודשים על מנת לאפשר לו להכשיר את הסככה, בין בדרך של הוצאת היתר בניה ובין בדרך של התאמה פיזית לתנאי תקנות הפטור בעניין סגירה עונתית. המשיבה לא טענה כי שגתה עת הסכימה לעיכוב הביצוע וכי היא מבקשת להשתחרר מההסכם מטעמים הכרוכים בשמירה על האינטרס הציבורי. טענתה היא למעשה שהמועד פקע ואין סיבה להאריכו שוב. מכאן שיש לקבוע, בהתאם לכלל בדבר תקינות החלטת הרשות המנהלית, כי עיכוב הביצוע ניתן משיקולים סבירים. כמו כן יש להניח כי המשיבה סברה שיש תוחלת לבקשה לקבלת היתר, שאחרת אין להניח שהייתה מסכימה להגיע להסכם שכל מטרתו מתן הזדמנות למבקש להכשיר את המבנה בתוך תקופה קצובה. בעניין זה אדגיש שאין ממש בטענת המשיבה כי סברה שכוונת המבקש היא לפעול להכשרת "סגירה עונתית" בלבד, שהרי ההסכם מדבר במפורש גם על הגשת בקשה להיתר בניה ומכאן מטרת ההסכם ברורה לחלוטין.
4. השאלה היא אפוא, אם ראוי לאפשר הארכה נוספת של תקופת עיכוב הביצוע, וזאת על מנת לאפשר למבקש לפעול להכשרת המבנה. במובן הפורמלי, אין מחלוקת בין הצדדים שקיימת בידי בית המשפט הסמכות להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה (ראו למשל רע"פ 1498/00 קוואסמה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (12.3.00) וכן תקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע -2010). ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת, הרי שבצד החשיבות שבביצוע מהיר של צווי הריסה מנהליים, הוכרה האפשרות להאריך את המועד לביצועם ובלבד שנראה כי "היתר הבנייה נמצא 'בהישג יד מיידי' של המבקש...כך הוא הדבר לעניין הארכת מועד לביצוע צו הריסה מינהלי"(רע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל – הועדה המרחבית לתכנון ובניה "שרונים" (12.6.14)).
5. האם אכן קיים היתר "בהישג יד" ? המבקש טוען כי ניתן להכשיר במהרה את הסככה ואולם קשה לומר שטענה זו הוכחה, שהרי הבקשה לא הוגשה עדיין וממילא שלא ברור אם תאושר ומתי. במצב דברים זה, על פני הדברים, דין הבקשה היה דחייה ואולם, בנסיבות המקרה דומני כי נכון לאפשר למבקש אורכה נוספת מהנימוקים שיפרטו להלן.
6. המשיבה הסכימה לאפשר למבקש ארכה בת שלושה חודשים על מנת להגיש בקשה להיתר בניה. ראינו כי הסכמה זו ניתנה כדין והיא מניחה קיומו של סיכוי (כלשהו) לקבלת היתר. המבקש הסתמך על הסכמה זו וויתר על אפשרות לטעון כנגד חוקיות הצו והדברים צוינו במפורש בהסכם עליו חתומה המשיבה. אכן, עד כה המבקש לא ניצל את הזמן בצורה מיטבית ואולם הסבירה אשת המקצוע מטעמו כי הדבר נבע בין היתר משינוי מערכת קליטת הבקשות אשר היא מעתה באופן מקוון. לא הובהר עד כמה נושא זה גרם לעיכוב ומה משך העיכוב, אם בכלל, אך בשים לב לכך שהוגשה בקשה למידע תכנוני וכי המשיבה הסכימה ממילא לאורכה בת שלושה חודשים לצורך הכשרת המבנה, סברתי שלא ייגרם נזק ממשי לאינטרס הציבורי אם תתאפשר למבקש ארכה קצרה נוספת להשלמת הליך הגשת הבקשה. השלמת הגשת הבקשה תוכל לספק פרטים נדרשים באשר לאפשרות שההיתר אכן בהישג יד, פרטים החסרים כיום בשל כך שהזמן עליו הוסכם לא נוצל כראוי.
7. מטרת הארכה שבכוונתי לתת היא אפוא לאפשר למבקש להראות שההיתר הוא אכן בהישג יד. זו הייתה (להבנתי) מטרת ההסכם וראוי בעיני לאפשר את הגשמת מטרת הצדדים, אף אם המבקש לא עמד במועדים שנקבעו בהסכם, שכן כאמור, ראיתי טעם מסוים לעיכוב כפי שפירטה אשת המקצוע מטעמו ואין לומר שהמבקש ישב בחיבוק ידיים (ראו בהשוואה לנסיבותיו של רע"פ 7508/15 ירון יעקב כץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "לב השרון" (8.11.15)).
8. לא התעלמתי מכך שההסכם לא קבע מנגנון להארכה נוספת של תקופת עיכוב הביצוע. ראוי במבט צופה פני עתיד, שהסכמים כגון אלו יתייחסו אף לנושא זה על מנת למנוע ויכוחים בדבר כוונת הצדדים. לאור שתיקתו של ההסכם בנקודה זו ובשים לב לכך שהמבקש ויתר על טענות כנגד חוקיותו של הצו (כעולה במפורש מההסכם), אינני רואה לקבוע שההסכם מיצה את זכותו של המבקש לעתור לאורכה נוספת. לאור כך, כאמור איעתר לבקשתו ואולם, ראיתי להדגיש שככל שאף בסיום התקופה שאקבע להלן לא יוכל המבקש להראות שההיתר הוא "בהישג יד", אפשר ותעמוד בפניו משוכה ממשית בפני ארכה נוספת ואינני קובע מסמרות בנושא בשלב זה.
9. אוסיף כהערה טרם סיום כי המבקש התחייב בהסכם להרוס בעצמו את הסככה, בחלוף התקופה וככל שלא תאושר בקשתו, ואף הפקיד לשם כך ערבון כספי בסך 60,000 ש"ח. בכוונתי להתנות את הארכה שתינתן בהסכמתו שהעירבון וכן התחייבותו להרוס בעצמו את המבנה, ככל שלא תאושר בקשתו, כפי שנקבע בהסכם, יהיו תקפים גם ביחס לארכה הניתנת בהחלטה זו. יש בכך לאזן ולהפחית מהפגיעה כאמור באינטרס הציבורי ולתמוך במתן אורכה קצרה נוספת. התחייבות כאמור תופקד בתיק בית המשפט בתוך 7 ימים שאחרת תבוטל החלטתי וניתן יהיה לבצע את ההריסה בתקופה של 30 יום לאחר מכן.
10. לאור כך ובכפוף לאמור בסעיף 15, אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד יום 30.6.17 וממועד זה ניתן יהיה לבצעו במשך 30 יום.

להמציא לצדדים את ההחלטה בדחיפות.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ז, 19 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.