א. כללי

1. לפניי בקשת הנתבעת, להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית הפועלת על יד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), בהתאם לסעיף 6ב סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק), ואף למנות מומחה רפואי לקביעת נכותה של התובעת במישור הנפשי.

ב. רקע הדברים

1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.6.15. תאונה זו הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית שעל יד המל"ל דנה בעניינה של התובעת במועדים שונים, ובסופו של דבר קבעה כי עקב התאונה סובלת התובעת מנכות צמיתה בשיעור של 30% במישור הנפשי, ובשיעור של 10% במישור האורתופדי (ראו דו"ח הוועדה מיום 5.9.16, נספח ב לבקשה; אחוזי הנכות נקבעו בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956).^[1]
2. לאחר מכן הגישה התובעת את התובענה שכאן, מכוח חוק הפיצויים. לעניין שיעור נכותה הרפואית עקב התאונה התבססה התובעת על קביעות הוועדה הרפואית, וזאת בהתאם לסעיף 6ב רישא לחוק שיובא להלן. הנתבעת הגישה כתב הגנה, ובהמשך הגישה את הבקשה שלפניי, להבאת ראיות לסתור את קביעת נכותה של התובעת במישור הנפשי, ולמינוי מומחה לשם קביעת נכות זו.

ג. טענות הצדדים

1. הנתבעת טוענת כי בקביעת שיעור הנכות הנפשית נסמכה הוועדה הרפואית על חוות דעת מומחה מטעם המל"ל (להלן: מומחה המל"ל), ומומחה זה נחשף לחוות דעת רפואית שהגישה לו התובעת, אשר בה נקבע כי נכותה הנפשית עקב התאונה עומדת על שיעור של 40% (להלן: חוות הדעת מטעם התובעת). לטענת הנתבעת, הוועדה "אימצה ממש באופן עיוור את [חוות הדעת מטעם התובעת] מבלי שהיא בכלל טרחה לעבור על המסמכים" (סעיף 5 לתגובה לתשובה), ולא ערכה דיון בשאלת מצבה הנפשי של התובעת קודם לתאונה והקשר בין מצבה הנפשי הנוכחי לבין התאונה. הנתבעת טוענת עוד כי תיעוד רפואי שצירפה, ואשר אותו לא הציגה התובעת בפני מומחה המל"ל ובפני הוועדה הרפואית, מלמד שהתובעת סבלה מקשיים מתמשכים במישור הנפשי עוד קודם לתאונה.
2. התובעת מתנגדת לבקשה. התובעת מזכירה את ההלכה לפיה הבאת ראיות לסתור תותר רק במקרים חריגים, ולטענתה המקרה שכאן אינו אחד מהם. התובעת טוענת כי מומחה המל"ל אמנם התייחס לחוות הדעת מטעמה אולם דחה את מסקנתה, וקבע שהיא סובלת מנכות בשיעור נמוך יותר. עוד טוענת התובעת כי מומחה המל"ל גם התייחס לתיעוד הרפואי בנוגע למצבה הנפשי קודם לתאונה, וקבע שתיעוד זה אינו רלוונטי למצבה הנוכחי אשר נגרם כולו עקב התאונה. בכל מקרה, כך טוענת התובעת, התיעוד הרפואי שהציגה הנתבעת לא היה מביא למסקנה שונה מצד מומחה המל"ל ומצד הוועדה הרפואית שאימצה את חוות דעתו.

ד. דיון והכרעה

1. דין הבקשה להתקבל.
2. סעיף 6ב רישא לחוק הפיצויים קובע כדלקמן:

נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה.

על פי הסעיף, קביעה של דרגת נכות על פי דין לנפגע בתאונת דרכים, בהתאם לתנאים שנקבעו, מחייבת לצורך תביעה המוגשת על פי חוק הפיצויים. תכלית ההוראה היא "לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע" וכן "לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית" בין הליכים שונים המתנהלים בגין אותה תאונה (ראו למשל: רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19.9.2006)).

1. לצד הכלל, קובע סעיף 6ב סיפא לחוק כי בית המשפט מוסמך להתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין, וזאת "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו". לשון החוק מגבילה את שיקול דעתו של בית המשפט במתן היתר כאמור, וגם ההלכה הפסוקה קובעת כי היתר כזה יינתן רק "במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן", וזאת על מנת להגשים את התכליות העומדות בבסיס ההסדר שנקבע בחוק (ראו למשל: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991)).
2. האם המקרה שכאן הוא מאותם מקרים המצדיקים ליתן היתר כאמור, ואף לקבוע כי הנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית אינה מחייבת מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים? סבורני כי התשובה לכך היא חיובית. אתייחס לטענות הנתבעת בעניין זה כסדרן.
3. הנתבעת טוענת כי העובדה שבהליכים שהתנהלו בפני הוועדה הרפואית הציגה התובעת חוות דעת מטעמה, מצדיקה לקבוע שהנכות שקבעה הוועדה לא תחייב בהליך שכאן.

אכן, כבר נקבע כי הצגת חוות דעת פרטית בפני ועדה רפואית עשויה להצדיק שלא לקבל את הנכות שקבעה הוועדה כמחייבת, שכן הצגה כזו אינה מתיישבת עם תכלית חוק הפיצויים בדבר קביעת נכות על ידי גורם אובייקטיבי ובלא שנמסרו לו חוות דעת הדדיות מטעם הצדדים (ראו: רע"א 7905/10 אוחנה נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 6 (20.12.2010); רע"א 7676/13 רבו נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 8 (14.11.2013)). לצד זאת נקבע גם כי כאשר הוועדה הרפואית הפעילה שיקול דעת עצמאי, עצם עיונה בחוות דעת פרטית אינו מצדיק בהכרח להימנע מלקבל את קביעותיה כמחייבות (ראו למשל: רע"א (מחוזי מרכז) 46916-09-15 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' הבנטש, פיסקה 9 (18.10.15); בר"ע (מחוזי י-ם) 1057/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מתוק (27.12.2009); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 785, ה"ש 36 (מהדורה רביעית, 2011)).

במקרה שכאן, הגם שלא ברור אם הוועדה הרפואית עיינה בעצמה בחוות הדעת מטעם התובעת (ראו דו"חות הוועדה מיום 21.6.16 ומיום 5.9.16, נספח ב לבקשה), אין ספק כי חוות דעת זו עמדה לנגד עיני מומחה המל"ל, אשר חוות דעתו מונחת ביסוד קביעת הוועדה בדבר נכותה של התובעת במישור הנפשי (ראו חוות דעת מומחה המל"ל מיום 25.7.16, נספח ב לבקשה). ממילא, לא ניתן לשלול את האפשרות שחוות הדעת מטעם התובעת השפיעה על מומחה המל"ל באופן כלשהו.

מנגד, בפני מומחה המל"ל עמד גם תיעוד רפואי מסוים בעניינה של התובעת, כמפורט בחוות דעתו ולהלן; הוא סקר באופן עצמאי את תולדות המקרה ופירט את ממצאיו הרפואיים; ורק לאחר מכן קבע כי התובעת סובלת מנכות נפשית בשיעור של 30%, הנובעת כולה מן התאונה. אם בכך לא די, המומחה ציין מפורשות כי הוא אינו מקבל את מסקנת חוות הדעת מטעם התובעת, לפיה שיעור נכותה הנפשית עומד על 40%. בניגוד לטענת הנתבעת, קשה לומר שמדובר ב"אימוץ עיוור" של חוות הדעת מטעם התובעת, ועל כן לו הצגת חוות הדעת בפני מומחה המל"ל הייתה הטעם היחיד לבקשה, ספק אם היה מקום לקבלה (וזאת חרף העובדה שלנתבעת לא נתאפשר להגיש חוות דעת נגדית מטעמה).

1. אלא שבמקרה שלפניי, לאפשרות שחוות הדעת מטעם התובעת השפיעה באופן כלשהו על מסקנתו של מומחה המל"ל, מצטרף טעם נוסף ועיקרי לקבלת הבקשה, והוא הספק בנוגע לשאלה האם בפני מומחה המל"ל ובפני הוועדה עמד מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי בעניין מצבה הנפשי של התובעת קודם לתאונה.
2. אכן, אחד המקרים שבהם ניתן לקבוע כי נכות שנקבעה על פי דין אינה מחייבת מכוח סעיף 6ב לחוק הוא כאשר "לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה" (ע"א 5779/90‎ ‎הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' טיארה, פ''ד מה(4) 77, 82 (1991)) או לכל הפחות "היו עשויות להביא להחלטה שונה" (רע"א 4707/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' כדמור, פיסקה 5 (21.12.2010); ראו גם: רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב בחברה לביטוח בע"מ, פיסקה 6 (11.9.2014); רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש פיסקה 5 (25.6.2007)). נקבע כי לעיתים גם ספק בלבד בשאלת הימצאותן של עובדות כאלה ומשמעותן האפשרית יכול להביא למסקנה שאין לראות בנכות שנקבעה כמחייבת מכוח סעיף 6ב לחוק (ראו למשל: עניין אלוש לעיל, פיסקה 5; רע"א (מחוזי י-ם) 28452-12-12 אבוחצירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.1.13); רע"א (מחוזי מרכז) 1221-01-17 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (3.1.17); ת"א (שלום י-ם) 26243-01-15 ד.ב. נ' החברה המרכזית להפצה בע"מ (1.9.17); ת"א (שלום י-ם) 42271-11-16 פלוני נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (6.8.17); ת"א (שלום י-ם) 34546-05-11 שם טוב נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (29.8.12)).

במקרה שכאן, הנתבעת טוענת כי בפני מומחה המל"ל ובפני הוועדה הרפואית לא עמד תיעוד רפואי המלמד על כך שהתובעת טופלה במישור הנפשי באופן מתמשך עוד קודם לתאונה. מדובר בין היתר בבקשת התובעת משנת 2002 לקבלת טיפול נפשי, בגין מה שהגדירה כ-"דיכאון מזה כ-8 חודשים" וסיכום פנייתה; בתיעוד מן השנים 2011-2010 בנוגע לבקשתה של התובעת לטיפול נפשי ובנוגע למספר ביקורים שלה אצל פסיכיאטרית; בתיעוד של ביקורי התובעת אצל רופאת המשפחה שלה בשנים 2012-2010, המתייחסים להמלצות הפסיכיאטרית ולתרופות שניתנו בהתאם להמלצתה; וכן בתיעוד על רכישת תרופות כאלה בשנים 2013-2011 (המסמכים צורפו כנספח ג לבקשה).

אכן, לא כל המסמכים הנזכרים עמדו בפני מומחה המל"ל ובפני הוועדה הרפואית: הוועדה ציינה כי עמדו בפניה מסמכים של "ד"ר פרנקל נעמה", שהיא רופאת המשפחה של התובעת (דו"ח הוועדה מיום 21.6.16, נספח ג לבקשה); ומומחה המל"ל ציין כי עמדו בפניו פרוטוקול הוועדה וצרופותיו, וכן מסמכים נוספים ממועד שלאחר התאונה (מסמכים אלה צורפו לכתב התביעה). מרבית המסמכים שצורפו לבקשה, לרבות פניותיה של התובעת לטיפול נפשי ותיעוד ביקוריה אצל הפסיכיאטרית קודם לתאונה, כלל לא עמדו אפוא בפני הוועדה הרפואית ובפני מומחה המל"ל.

לו היה ברור כי מלוא תיקה הרפואי של התובעת אצל רופאת המשפחה עמד בפני המומחה ובפני הוועדה, אפשר שהיה די בכך, שכן התיעוד בתיק (שהוצג על ידי הנתבעת) מלמד על כך שהתובעת טופלה במישור הנפשי בשנים 2013-2010. אלא שגם בעניין זה מתעורר ספק ממשי: אמנם, הוועדה ציינה כי התובעת מופנית לחוות דעת במישור הנפשי נוכח תלונותיה ובשל כך "שנמצאו מסמכים בתיקה הרפואי", אולם אפשר שהכוונה למסמכים בדבר מצבה הנפשי של התובעת לאחר התאונה ולא לפניה. התיעוד הנוסף אשר עמד בפני מומחה המל"ל התייחס אף הוא למצבה הנפשי של התובעת לאחר התאונה ולא למצבה הקודם. המומחה עצמו התייחס אמנם להפרעת חרדה שממנה סבלה התובעת עוד קודם לתאונה, אולם קיומה של הפרעה קודמת במישור הנפשי הופיע בחוות הדעת מטעם התובעת, תוך שצוין כי מדובר בהפרעה משנת 2011 שנמשכה כשנה בלבד – עובדות שלכאורה אינן תואמות במלואן את העולה מן התיעוד הרפואי שהוצג. אדרבה, דברי מומחה המל"ל לפיהם אותה הפרעה שאליה התייחס "חלפה מזה שנים", כלשונו, עשויים ללמד כי הוא ניזון מן האמור בחוות דעת התובעת, ולא מן התיעוד הרפואי שהוצג לפניי, המלמד לכאורה כי התובעת טופלה במישור הנפשי לכל הפחות בין השנים 2010 עד 2013, היינו עד כשנה וחצי קודם לתאונה.

1. הספק בעניין המידע שעמד בפני מומחה המל"ל ובפני הוועדה הרפואית מתחזק, נוכח המידע שנמסר למומחה מפי התובעת ובא כוחה. ראשית, כפי שכבר צוין חוות הדעת מטעם התובעת כללה התייחסות למצב נפשי משנת 2011 שנמשך כשנה בלבד. שנית, בא כוח התובעת ציין בפני מומחה המל"ל כי התובעת סבלה מ"אפיזודה מ-27.2.11 עד 7.4.11" (פרוטוקול מיום 25.7.16, נספח ב לבקשה), אולם התיעוד שהוצג מלמד כאמור כי מדובר על תקופה ממושכת בהרבה. שלישית, בתביעתה למל"ל הצהירה התובעת כי לא סבלה בעברה מתופעות כגון מועקות, חולשה ושינה לא סדירה (ראו: סעיף 5 לתביעת התובעת מיום 2.11.15, נספח ב לבקשה), בעוד שהתיעוד הרפואי מלמד כי גם קודם לתאונה התלוננה התובעת על תופעות דומות (ראו למשל טופסי פרטים אישיים משנים 2002 ו-2011, כמו גם התלונות בפני הפסיכיאטרית משנת 2011, נספח ג לבקשה).
2. הנה כי כן: לא כל התיעוד הרפואי שהציגה הנתבעת בנספח ג לבקשתה עמד אפוא בפני מומחה המל"ל ובפני הוועדה הרפואית, וספק האם עמד בפניהם אפילו תיקה המלא של התובעת אצל רופאת המשפחה.

אפשר שלו היה התיעוד המלא עומד בפני המומחה ובפני הוועדה הוא לא היה משנה את קביעתם בנוגע לנכותה הנפשית של התובעת עקב התאונה, אולם לא ניתן לשלול גם את האפשרות שהצגת התיעוד הייתה מביאה לקביעה שונה. העובדה שהמידע שמסרו התובעת ומי מטעמה בעניין מצבה הנפשי קודם לתאונה לא היה שלם - גם אם הדבר נעשה בתום לב – מצדיקה לטעמי לזקוף את הספקות בעניין זה לחובת התובעת, ולאפשר מינוי של מומחה במסגרת ההליך שלפניי, על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הנכות הנפשית שנגרמה לתובעת עקב התאונה (ראו: רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי, פיסקה 7 (8.4.2013); ת"א (שלום י-ם) 40872-07-16 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 14 (31.10.2017)).

ה. סיכום

1. בשים לב למכלול הטעמים שפורטו הבקשה מתקבלת, והנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית לא תחייב לצורך ההליך שכאן.
2. כמו כן אני מורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כדי שיחווה את דעתו בשאלת הנכות הנפשית שנגרמה לתובעת עקב התאונה. הנתבעת, שעתרה למינוי מומחה כאמור, היא שתישא בשכר טרחתו כמימון ביניים.
3. למען הסר ספק יובהר כי הנכות שקבעה הוועדה הרפואית במישור האורתופדי תחייב במסגרת ההליך.
4. ההליך יועבר לכבוד הרשמת הבכירה לשם מתן הוראות בנוגע למינוי המומחה.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.

1. להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך אף הוחלט שלעניין תגמולי המל"ל יש להעמיד את נכותה המשוקללת של התובעת על שיעור של 56%, מכוח תקנה 15 לתקנות הנזכרות (ראו דו"ח הוועדה מיום 20.12.16, נספח ב לבקשה). ↑