בפני בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל ומינוי כונס נכסים שמונה למימוש דירת מגורים של המבקשת, בהתאם להחלטת כבוד הרשם שרון קרן מיום 1.2.17, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטה זו, כפי שנוסח על ידם בבקשה.

עיון בהחלטה מושא הבקשה מלמד כי הרשם קרן דחה את טענות המבקשת בהתנגדותה למימוש הנכס משלא מצא בה טעמים המצדיקים הימנעות ממינוי כונס נכסים. עם זאת מציין הרשם "ובהתאם להחלטה מיום 24.11.16, יש להמתין לתגובת הנושה המבוטח. ככל שלא תתקבל תשובה במועד יעתור הזוכה בבקשה מחודשת ויצרף אליה אסמכתא אודות מסירת ההחלטה מיום 24.11.16". בהחלטה מיום 24.11.16 נדונה בקשת המשיב 2 להורות על מינוי בא-כוחו ככונס נכסים על זכויות המבקשת בנכס. כפי שעולה מההחלטה, הנושה המובטח (המשיב 1) מתנגד למימוש הנכס על ידי המשיב 2 שאינו נושה מובטח אולם בשים לב לגובה החובות בתיק האיחוד של המבקשת בסך של כ- 700,000 ₪ ולאור שוויו של הנכס המוערך בסך של כ- 1,200,000 ₪ הרי שישנה כדאיות במימוש הנכס לטובת כלל הנושים. לפיכך ובהתאם להחלטה מיום 24.11.16, הורה הרשם לנושה המובטח לפעול בתוך 90 יום למימוש הנכס "שאם לא כן אורה על מינויו של ב"כ הזוכה ככונס נכסים לצורך מימוש הנכס". יחד עם זאת כאמור קביעה זו כפופה להחלטה מיום 1.2.17, ולפיה כי ככל שלא תתקבל תשובה במועד על הזוכה לעתור בבקשה מחודשת.

בנסיבות אלה, משטרם הוגשה בקשה חדשה מצד המשיב 2 וממילא שלא ניתנה החלטה בעניינה הרי שאין כל סעד אופרטיבי של מינוי כונס נכסים אשר את ביצועו ניתן לבקש לעכב וגם שניתן לערער עליו ומדובר, אפוא, בערעור תיאורטי שהדיון בו לא יצמיח תועלת למי מהצדדים.

לאור האמור לא מצאתי יסוד לבקשה ועל כן היא נדחית ללא הצורך בקבלת תגובה.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ז, 13 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.