1. בהליך זה מבקשת התובעת להכיר באירוע מוחי בו לקתה במאי 2016 כפגיעה בעבודה.

2. בהתאם להסכמת הצדדים, מונה פרופ' אבינעם רכס כמומחה/ יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודתה של התובעת ובין הליקוי הרפואי.

3. להלן העובדות המוסכמות שהוצגו למומחה:

א. התובעת, ילידת 26.7.1958, מנהלת מעון סגור לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, בשם "נווה אירוס", במשך 20 שנים. מדובר במעון סגור לבעלי הפרעות התנהגות ומחלות נפש.

ב. ביום 1.5.2016 התובעת קיבלה מייל/ פקס מהפיקוח של משרד הרווחה, שצורף אליו מכתב מהורי דייר המתגורר במעון, שלטענתה של התובעת היה מלא בשקרים והשמצות אודות תפקוד המעון בכלל ותפקודה האישי בפרט, לרבות אי טיפול ואי מענה וכן פעולות בניגוד לנהלים, שאין כל קשר בינם לבין המציאות.

ג. המייל נמסר לתובעת על ידי מנהלת החשבונות במעון, שראתה שהתובעת כועסת לאחר קבלת המייל.

ד. מדובר במכתב הורי דייר, שנשלח לתפוצה רחבה מאוד של אנשי ניהול וגורמים חשובים במערכת הרווחה, בין היתר האלוף (מיל') עמי איילון - יו"ר אקי"ם, מר נחום עידו - מנהל תחום מעונות ארצי באגף טיפול הילד המפגר במשרד הרווחה, גב' רויטל כהן - המפקחת, גב' לאה בקרמן - מנהלת אגף סנגור קהילתי, גב' אורנה בן ארי - מפקחת ארצית על השמה וכו'.

ה. לאחר שקראה את המכתב, התובעת כעסה מאוד וחשה מועקה בשל ההכפשות שהופצו אל המכותבים והחשש לאובדן מוניטין של 20 שנים.

ו. באותו יום, 1.5.2016, מאוחר יותר נכנסו לחדרה של התובעת עובדת סוציאלית ומנהלת החשבונות שעובדות במעון, ואמרו לתובעת שפיה עקום, וכן לטענת התובעת – הרגישה חוסר יציבות בהליכה.

ז. בעלה של התובעת, אליו התקשרה באותו יום (1.5.2016), לקח אותה הביתה.

ח. למחרת, 2.5.2016, שהתה התובעת בביתה וביום 3.5.2016 התובעת פנתה לרופאה, ששלחה אותה לבדיקות.

ט. ביום 4.5.2016 התובעת קמה בבוקר, חשה שיד שמאל לא מתפקדת ופנתה לקופת חולים, משם הופנתה ל"קפלן". בבית החולים התובעת אושפזה במחלקת נוירולוגית ומשם הועברה לשיקום ואשפוז ב"נוות עמית" ברחובות, שם טופלה בהתאם לתיעוד הרפואי בתיק.

י. הנתבע מסכים לראות בתלונה שהתובעת קיבלה במייל ביום 1.5.2016, עם תפוצה גדולה לדרג הניהולי, כאירוע חריג בעבודה.

4. להלן השאלות שהוצגו למומחה:

א. מהו הליקוי הרפואי ממנו התובעת סובלת?

ב. האם התובעת עברה אירוע מוחי, על פי החומר המצורף?

ג. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה כפי שמתואר בעובדות לעיל ובין האירוע המוחי אותו עברה התובעת?

ד. אם התשובה לשאלה ג' לעיל היא חיובית, האם סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל, גם אלמלא האירוע בעבודה, או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

להלן תשובות המומחה (מיום 14.2.18):

"1. התובעת סובלת מגורמי סיכון לחלות באירוע מוחי לרבות יתר לחץ דם, סוכרת, היפרליפידמיה ומשקל יתר. בתאריך 4.5.2016 אושפזה בבית החולים 'קפלן' בשל אירוע מוחי שהתבטא בחולשת פלג גוף שמאל. על פי הרישום מבית החולים עולה כי מחלתה החלה 'מזה יומיים טרם קבלתה' דהיינו מיום 2.5.2016. על פי העובדות בהחלטת בית הדין סימני האירוע המוחי המוקדמים ביותר ('פה עקום') הופיעו יממה קודם לכן בתאריך 1.5.2016.

מכאן עולה כי התובעת לקתה באירוע מוחי בתאריך 1.5.2016 בסמוך לאחר 'אירוע חריג בעבודה'.

2. אני סבור כי בשל סמיכות הזמנים המובהקת קיים קשר סיבתי בבחינת גורם ותוצאה בין האירוע החריג בעבודה והופעת המחלה המוחית.

3. לדעתי השפעת האירוע החריג בעבודה גוברת על השפעת גורמי הסיכון שהיו בתובעת לחלות באירוע מוחי. לולא האירוע החריג בעבודה המחלה המוחית הייתה מופיעה במועד מאוחר כל שהוא או שלא היתה מופיעה כלל."

5. הצדדים ביקשו להציג למומחה שאלות הבהרה.

להלן השאלות ותשובות המומחה (מיום 2.11.18):

ש'א. האם נכון שמהרישום בבית חולים קפלן, מיום 4.5.16, עולה כי מחלתה של התובעת החלה "מזה יומיים טרם קבלתה", דהיינו מיום 2.5.16 ומדובר ברישום הקובע כי סימני האירוע המוחי החלו בסמוך לאחר האירוע החריג?

ת. התשובה לשאלה זו חיובית. כך גם נכתב בחוות הדעת המקורית.

ש'ב. האם נכון שלא עמד בפניך כל מסמך רפואי לפני האירוע המוחי מיום 1.5.16, אשר יכול להצביע על גורמי סיכון וסקולריים?

ת. התשובה לשאלה זו חיובית. מאידך לא עמד בפני כל מסמך רפואי המציין כי התובעת עברה בדיקות רפואיות וכי תוצאותיהן היו תקינות.

לעניין זה אני מבקש להדגיש בצורה הבולטת ביותר כי התובעת נמנעה באופן עקבי מביצוע בדיקות רפואיות בניגוד מובהק לעצת הרופאים. לעניין זה אני מבקש לצטט מהרשומה הרפואית בקופת החולים 'מאוחדת' מיום 23.2.2000 כלשהן: 'לא פונה לרופאים, לא עושה בדיקות שגרתיות, למרות הסברים לא מעוניינת בבדיקה גופנית מלאה, מסרבת לבדיקת לחץ דם, דופק, משקל. קבלה הפנייה לביצוע בדיקות אך לדבריה לא מעוניינת לבצע אותם.'

עוד אני מבקש להדגיש כי בקבלתה לבית החולים 'קפלן' בתאריך 4.5.2016 תועד כי 'ידוע על יתר לחץ דם, ללא היענות תרופתית'.

מכאן המסקנה הברורה כי התובעת נמנעה מבדיקות רפואיות ולפיכך גם אין כל תיעוד בדבר גורמי הסיכון החבויים שהיו בה והביאו למרבה הצער לאירוע המוחי בו לקתה.

בהיותה מאושפזת 'ושבוייה בידי הרופאים' נערכו בבית החולים בפעם הראשונה למעשה בדיקות מקיפות בהן נחשפו כל גורמי הסיכון שהיו בה קודם לאירוע המוחי ואשר הביאו להתרחשותו.

ש'ג. האם נכון שההתייחסות במסמכים הרפואיים ללחץ דם, סוכרת וכו', מופיעה רק לאחר האירוע המוחי ולא לפני כן?

ת. התשובה לשאלה זו חיובית. ראי בבקשה ב' לעיל.

ש'ד. (1) האם נכון שעל פי המסמכים הרפואיים של ד"ר רוזנוב סימון (מצ"ב), הוא מציין שלאחר האירוע המוחי ידוע על יתר לחץ דם, סוכרת ויתר שומנים בדם?

ת. התשובה לשאלה זו חיובית. ראי בבקשה ב' לעיל.

(2) האם לאור המידע המסמכים אלה, אותם גורמי סיכון הופיעו לאחר האירוע המוחי והם תוצר של האירוע החריג אשר גרם לאירוע המוחי?

ת. התשובה לשאלה זו שלילית במובהק. אין שום מנגנון פתופיזיולוגי בו אירוע מוחי יכול לגרום למחלות הרקע מהן סבלה התובעת. סדר הדברים הוא הפוך בוודאות: גורמי הסיכון בה הם שגרמו להופעת האירוע המוחי.

ש'ה. האם נכון לומר שמאחר שהמידע אודות הסוכרת ולחץ הדם מופיע רק לאחר האירוע המוחי ולא לפני כן, המסקנה היא שמחלות אלה הן תוצאה של האירוע החריג שגרם לאירוע המוחי? האם נכון שלא ניתן לשלול מסקנה זו?

ת. התשובה לשאלה זו שלילית במובהק. ראי בבקשה ד. (2) לעיל.

ש'ו. האם נכון שאם אכן התובעת היתה סובלת מגורמי סיכון של לחץ דם, סוכרת, היפרליפידמיה, היו אמורים לעמוד בפניך מסמכים רפואיים עובר לאירוע המוחי אשר היו מתייחסים לכך, ואין כל מסמך רפואי ולא אחד?

ת. התשובה לענין תובעת ספציפית זו היא שלילית. ראי בבקשה ב. לעיל."

6. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

א. לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה מאחר שהמומחה סבור באופן חד משמעי שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין האירוע המוחי בו לקתה. המומחה ציין את סמיכות הזמנים בין האירועים וכן נימק מדוע לדעתו השפעת האירוע בעבודה גוברת על גורמי הסיכון שהיו בתובעת. התובעת הוסיפה והפנתה לפסיקה לגבי מעמדה של חוות דעת המומחה/ היועץ הרפואי המתמנה על ידי בית הדין וביקשה לקבל את התביעה על יסוד האמור בה.

ב. לטענת הנתבע, אשר גם הוא מסתמך על חוות דעת המומחה, יש לדחות את התביעה. נטען שעל פי האמור בחוות הדעת, גורמי הסיכון הם שגרמו להופעת האירוע המוחי.

7. מאחר שאין מחלוקת בין הצדדים כי יש לקבל את חוות דעתו של פרופ' רכס, המומחה/ יועץ רפואי שמונה בהליך זה, כל שיש לעשות על מנת להכריע במחלוקת שבין הצדדים הוא לשוב ולקרוא את חוות דעתו במלואה, על תשובותיו לשאלות ההבהרה.

8. מקריאת חוות הדעת עולה התמונה הבאה:

המומחה קבע כי "התובעת לקתה באירוע מוחי בתאריך 1.5.2016 בסמוך לאחר 'אירוע חריג בעבודה'".

כן נקבע כי "בשל סמיכות הזמנים המובהקת קיים קשר סיבתי בבחינת גורם ותוצאה בין האירוע החריג בעבודה והופעת המחלה המוחית".

זאת ובנוסף – המומחה ציין כי על פי התיעוד הרפואי, התובעת סירבה לבדיקות, כך שרק במועד אישפוזה עקב האירוע המוחי, ניתן היה לערוך בדיקות ולגלות את גורמי הסיכון, הגם שהיו קיימים אצל התובעת עוד קודם לאירוע המוחי.

אמנם המומחה ציין כי האירוע המוחי אירע עקב גורמי הסיכון ("גורמי הסיכון בה הם שגרמו להופעת האירוע המוחי"), אך יש לקרוא משפט זה יחד עם קביעתו הקודמת של המומחה, לפיה "השפעת האירוע החריג בעבודה גוברת על השפעת גורמי הסיכון שהיו בתובעת לחלות באירוע מוחי. לולא האירוע החריג בעבודה המחלה המוחית הייתה מופיעה במועד מאוחר כל שהוא או שלא היתה מופיעה כלל".

כלומר, ברי שגם לגורמי הסיכון היתה תרומה להופעתו של האירוע המוחי, ברם בשל סמיכות הזמנים לאירוע החריג בעבודה, המומחה קבע שאילולא האירוע בעבודה, האירוע המוחי היה מופיע במועד מאוחר יותר או שלא היה מופיע כלל. היינו, השפעת האירוע בעבודה עולה על השפעת גורמי הסיכון.

9. על פי הפסיקה, מקום בו האירוע בעבודה הוא שהביא להתרחשותו של האירוע המוחי, במועד בו אירע, הרי שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין השניים, גם אם אצל בגופו של המבוטח קיננו גורמי סיכון. כך למשל פסק בית הדין הארצי בפסק הדין המנחה בסוגיה – עב"ל (ארצי) 208/09 לב – המוסד לביטוח לאומי, 13.2.11:

"...בדומה לפסיקתנו בעניין הקשר בין דחק נפשי לאוטם לבבי, ככלל, אוטם מוחי איננו פורץ מבלי שיהיו במבוטח גורמי סיכון מוקדמים כגון יתר לחץ דם, עישון ועוד. אף פרופ' רכס קבע, כאמור, כי אירוע של דחק נפשי בלתי רגיל יכול לשמש כגורם הדק, ולאו דווקא כגורם סיכון. מכאן, שהשאלה הנכונה אותה יש לשאול בהקשר זה הינה, האם האירוע החריג שאירע למבוטח בעבודתו, החיש את בואו של האוטם המוחי, או שהאוטם המוחי היה מתרחש באותו מועד, גם אלמלא האירוע החריג."

בעניינה של התובעת, המומחה השיב לשאלה שהוצגה לעיל באופן ברור ולפי דעתו הרפואית, "סמיכות הזמנים המובהקת" מעידה על קשר סיבתי "בבחינת גורם ותוצאה בין האירוע החריג בעבודה והופעת המחלה המוחית". על כן "השפעת האירוע החריג בעבודה גוברת על השפעת גורמי הסיכון שהיו בתובעת לחלות באירוע מוחי. לולא האירוע החריג בעבודה המחלה המוחית הייתה מופיעה במועד מאוחר כל שהוא או שלא היתה מופיעה כלל."

לאור דברים אלה, הוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ובין האירוע המוחי בו התובעת לקתה במאי 2016 ועל כן יש לקבל את התביעה.

10. סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ט, (25 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.