לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ

החלטה

1. ביום 25.3.18 התקיים דיון בהליך, במסגרתו הורה בית הדין על גילוי מסמכים הדדי בתוך 14 יום ועל לוח זמנים להגשת תצהירי הצדדים.

2. ביום 24.4.18, נעתר בית הדין לבקשת התובעת והאריך את המועדים שנקבעו בהחלטה כאמור, ב-30 ימים.

3. ביום 24.5.18 הגישה התובעת בקשה לחייב את הנתבעת 1 (להלן: "המועצה") בגילוי מסמכים כללי וספציפי והארכת המועד להגשת תצהירים, בהתאמה.

4. ביום 24.6.18 הכריע בית הדין בבקשה כאמור. במסגרת ההחלטה נקבע כך: "הנתבעת תפעל כמפורט לעיל, בתוך 10 ימים מהיום. בסיום מועד זה תוגש הודעה מטעם הנתבעת המפרטת את אשר נדרש ממנה לפרט ולהבהיר בהחלטה זו. כן ימסר עדכון לבית הדין היכן עומדים ההליכים המקדמיים, זאת לנוכח טענת הנתבעת בתגובה כי הופנו דרישות גם מטעמה לתובעת."

המועד כאמור, הוארך לבקשת המועצה, עד ליום 13.7.18.

5. ביום 15.7.18 הגישה המועצה הודעה לתיק, בהתייחס למסמכים הרלוונטים. בהודעה לא ציינה המועצה דבר ביחס לדרישותיה היא, הנוגעות לגילוי ועיון מסמכים מטעמה.

6. ביום 6.8.18 קבע בית הדין כי מעיון בהודעת הנתבעת נראה לכאורה כי הנושא מוצה וניתן להתקדם למלאכת הגשת התצהירים. לפיכך, נדרשה התובעת להגיש תצהיריה בתוך 30 יום.

7. ביום 9.8.18 הגישה המועצה בקשה למתן צו למסירת מסמכים, מתן תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים ומענה על שאלון. בבקשה נטען כי "התובעת מיאנה לגלות את המסמכים הפרטניים אותם התבקשה היא להעביר לנתבעת ביום 10.6.18 וכן להשיב על שאלון".

אציין כבר כעת, כי לא מובן כלל וכלל, מדוע המתינה התובעת משך זמן ארוך, עד הגשת בקשתה זו, בוודאי כאשר מתבררת במקביל בקשה נגדית של התובעת. ניתן היה לצפות כי המועצה תפעל להגיש בקשתה זו בתוך פרק הזמן שנקבע לגילוי מסמכים הדדי שהוארך, או לכל המאוחר בסמוך לאחר שקיבלה את תשובת התובעת מיום 4.7.18, במענה לפנייתה. בית הדין כולו תקווה, כי אין מדובר במהלך שנועד להביא להתמשכות הדיון שלא לצורך.

8. לגופו של עניין, בקשת המועצה כוללת כאמור שני אלמטים מרכזיים: בקשה לגילוי מסמכים ספציפי ובקשה להפניית ושאלון.

המסמכים המבוקשים הם אלה:

א. מסמך הודעה לעובד או הסכם העסקה, וכן סיום העסקה של חברת תגבור כוח אדם.

ב. מסמך הודעה בגין התחלת עבודה בחברת תגבור.

ג. מסמך הודעה לעובד ו/או הסכם העסקה עם חברת מנפאואר.

ד. מסמך המעיד על סיום עבודה בחברת מנפאואר.

ה. מסמך זימון לשימוע מיום 19.5.16 כאמור בסע' 7 לכתב התביעה.

ו. מסמך המאשר בקשת התובעת לקיום שימוע בהתאם לסע' 11 לכתב התביעה.

ז. אישורים רפואיים משנת 2017- 2014.

ח. אישורי מחלה לשנים 2016-2015.

ט. מסמכים רפואיים, אישורי אשפוז וסיכומי מחלה לשנים 2015-2018.

י. בקשה למינוי אפוטרופוס אשר הוגשה בתיק 39703-04-17 וכן החלטות בית המשפט בתיק.

כמו כן, הוגשה כאמור בקשה להפניית שאלון, הכולל 43 שאלות שונות.

9. הבקשה הועברה לתגובת התובעת, אשר הוגשה ביום 20.8.18. התובעת טוענת כי דין הבקשה להדחות תוך חיוב המועצה בהוצאות. כמו כן, התבקש בית הדין לחייב את המועצה בהוצאות הבקשה שהוגשה מטעם התובעת לגילוי מסמכים (בקשה 16).

התובעת מוסיפה וטוענת בתגובתה כי המועצה עושה כל שביכולתה לעכב את הדיון בתיק, תוך הגשת בקשות סרק וחרף העובדה כי גילתה ומסרה לעיון המועצה את מלוא המסמכים שהתבקשו על ידה ואשר מצויים ברשותה או בשליטתה. כן נטען כי ב"כ התובעת שלח מכתב ובו גילוי מסמכים, תוך שהוא מציין כי יש לראות בו תצהיר גילוי מסמכים לכל דבר וכי המועצה או בא כוחה לא דרשו מהתובעת הגשתו של תצהיר דווקא.

אשר למסמכים שהתבקשו, טוענת התובעת כי השיבה באופן מפורט ביחס לכל מסמך ומסמך. נבחן אם כן, את המסמכים המבוקשים ואת טענות הצדדים בעניין.

א. מסמך הודעה לעובד או הסכם העסקה, וכן סיום העסקה של חברת תגבור כוח אדם.

ב. מסמך הודעה בגין התחלת עבודה בחברת תגבור.

ג. מסמך הודעה לעובד ו/או הסכם העסקה עם חברת מנפאואר.

ד. מסמך המעיד על סיום עבודה בחברת מנפאואר.

המועצה טוענת כי מסע' 1 לכתב התביעה עולה כי החלק הארי של הסעד הכספי המבוקש נובע מאי הצטרפות להסדר פנסיוני החל מהעסקה באמצעות חברות כח אדם. כן העלתה התובעת טענות בדבר העסקתה על ידי המועצה באמצעות חברות כח אדם. לפיכך, טוענת המועצה, המסמכים המלמדים על תנאי ההתקשרות של התובעת עם חברות כח האדם לשם ביצוע העבודה, הינם רלוונטים לבירור המחלוקת.

התובעת, מנגד, טוענת כי מועדי תחילת עבודתה בחברות הנ"ל מפורטים במסגרת תלושי השכר שקיבלה ואשר צורפו כנספח א' לכתב התביעה. כן ציינה התובעת כי לנוכח הזמן הרב שחלף, אינה זוכרת האם קיבלה הודעה על תנאי העסקתה או האם נחתמו עמה הסכמי העסקה ובכל מקרה אין בידה מסמכים בעניינים אלה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, מובן כי אין מקום לחייב את התובעת בהמצאת מסמכים אשר לטענתה אינם מצויים בידה. לפיכך, דרישה זו של המועצה, דינה להדחות.

ה. מסמך זימון לשימוע מיום 19.5.16 כאמור בסע' 7 לכתב התביעה.

ו. מסמך המאשר בקשת התובעת לקיום שימוע בהתאם לסע' 11 לכתב התביעה.

המועצה טוענת כי בסע' 11 לכתב התביעה, מציינת התובעת כי ביקשה מהמועצה שתערוך לה שימוע ותאפשר לה להעלות את טענותיה בנוגע להמשך העסקתה. המועצה מוסיפה וטוענת כי מאחר שמדובר בטענה שאין לה תימוכין בכתב התביעה אזי ככל שהיו פניות כאלה, היה על התובעת לגלותן. כן דורשת המועצה מסמך זימון לשימוע כאמור בסע' 7 לכתב התביעה.

בתגובתה, טוענת התובעת כי כפי שידוע למועצה היטב, היא מעולם לא קיבלה מכתב זימון לשימוע. אשר לבקשת התובעת לקיום שימוע, מפנה התובעת למכתב מיום 24.5.16 (נספח ג' לתביעתה).

לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי גם דרישה זו דינה להדחות. אין בסע' 7 לכתב התביעה כל טענה אודות קיומו של מסמך זימון לשימוע ואף לא ניתן להבין זאת מהסעיף האמור, לא במישרין ולא בעקיפין. לפיכך, דרישתה של המועצה בהקשר זה, אינה ברורה כלל וכלל ודינה להדחות. אשר לדרישה הנוספת, במסגרתה דורשת המועצה מסמך המאשר בקשת התובעת לקיום שימוע כנטען בסע' 11 לכתב התביעה, הרי שדי בעיון בנספח ג' אליו מפנה התובעת בתגובתה.

לפיכך, גם דרישה זו של המועצה דינה להדחות.

ז. אישורים רפואיים משנת 2017- 2014.

ח. אישורי מחלה לשנים 2016-2015.

ט. מסמכים רפואיים, אישורי אשפוז וסיכומי מחלה לשנים 2015-2018.

המועצה טוענת כי תביעתה של התובעת ברכיב התביעה שעניינו "עגמת נפש" מתבסס על טענה בדבר החמרה במצבה הבריאותי. המועצה טוענת כי כדי לבחון טענות אלה, נדרשים לה המסמכים הרפואיים.

התובעת בתגובה, טוענת כי מעבר לשאלת הרלוונטיות של המסמכים, מסרה למועצה בזמן אמת את כל אישורי המחלה והאישורים הרפואיים בגין כל היעדרות שלה מהעבודה עקב מחלה. אשר למסמכים הרפואיים בקשר למצבה, טוענת התובעת כי אלה גולו וכי העתק מהם נמסר לב"כ המועצה.

בשים לב לאמור לעיל, אינני רואה מקום למתן צו בעניין זה.

י. בקשה למינוי אפוטרופוס אשר הוגשה בתיק 39703-04-17 וכן החלטות בית המשפט בתיק.

המועצה טוענת כי בסע' 34 לכתב התביעה, מבקשת התובעת לקשור קשר ישיר בין אותו אירוע רפואי, בעקבותיו מונה עבודה אפוטרופוס זמני לגוף ולרכוש למשך שנה, לבין סיום העסקתה במועצה. המועצה מוסיפה וטוענת כי אמנם צורף צו מינוי והפסקת מינוי אולם לא הוגשה כל אסמכתא למצבה הרפואי של התובעת.

התובעת, מנגד, טוענת כי לא ברור כלל מה הרלוונטיות של המסמכים הנ"ל לשאלות שבמחלוקת, בשים לב כי הצו בוטל ביום 11.9.17.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בעניין, הגעתי למסקנה כי בשלב זה, על יסוד עמדת התובעת, אין מקום להיעתר למבוקש, כפי שיוסבר להלן:

התביעה הוגשה בחודש 4/17, כאשר הצו היה עדיין בתוקף. לגישת התובעת, כפי העולה מתגובתה לעיל, מאחר שהצו בוטל בינתיים, הרי שאין לכך רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת בתובענה זו. בשים לב לעמדת התובעת כאמור, אין מקום להעתר לבקשה. יחד עם זאת, ככל שניתן יהיה לפרש את טענותיה של התובעת בתצהירים שיוגשו מטעמה, כמבקשות להתבסס על עניינים הנוגעים לסוגיה הנדונה, תבחן הבקשה בשנית, במידת הצורך בהמשך ההליך.

10. השאלון –

המועצה טוענת בבקשתה כי השאלות בשאלון עוסקות במצבה הרפואי של התובעת בעבר ובהווה, וכי אין למועצה כל דרך לקבל מידע או להתמודד עם טענותיה של התובעת לפיצוי נזיקי בגין עגמת נפש, מבלי שתקבל לידה את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים.

התובעת טוענת בתגובה, כי מדובר בשאלון אשר נועד לסייע למועצה ליצור את הגנתה ולמצוא ראיות אשר יחזקו את טענותיה. התובעת טוענת כי מקומן של השאלות המפורטות בשאלון, הוא בחקירה הנגדית.

לאחר בחינת השאלות שבשאלון ובשים לב לטיעוני הצדדים ומכלול נסיבות העניין, סבורני כי דין הבקשה להפניית שאלון במקרה זה, להידחות.

תקנה 46(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, קובעת כך:

"בית הדין או הרשם רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ליתן לבקשת בעל דין צו למסירת שאלון לבעל דין אחר, אם היה סבור שיש בכך כדי לאפשר לבית הדין להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים".

לא מצאתי בבקשה בעניין זה, כל טעם מיוחד אשר יצדיק מסירת שאלון. אוסיף ואציין כי המועצה, אשר מודעת ללשון התקנה כאמור (שכן ציטטה אותה בבקשתה), לא הצביעה על טעמים מיוחדים הנוגעים למקרה שלפנינו.

עוד אציין, כי בניגוד לטענת המועצה בסע' 35 לבקשה ולפיה "השאלות בשאלון עוסקות במצב הרפואי...", הרי שעיון בשאלון המבוקש (נספח "ב" לבקשה) מלמד כי 10 השאלות הראשונות עוסקות בעניינים שאינם רפואיים כלל, אלא חופפים למידע המבוקש על דרך של גילוי מסמכים ספציפי. לפיכך, מקום בו לא נמצאה הצדקה לבקשה הנוגעת למסמכים בעניינים אלה, הרי קל וחומר אין הצדקה לכך במסגרת של שאלון, כאשר מדובר בעניינים שניתן לבררם כמקובל, במסגרת חקירה נגדית.

גם יתר השאלות המבוקשות, אינן עוסקות רק במצב הרפואי אלא גם בעניינים מגוונים נוספים, אשר אף אחד מהם אינו מצדיק קיומו של שאלון בנסיבות העניין. מעבר לכך אציין כי נראה לכאורה שחלק מן השאלות אינן רלוונטיות כלל ובכל מקרה אין מניעה לבררן במסגרת של חקירה נגדית, ככל שתצהירי התובעת ילמדו על טענות הדרושות בירור בעניינים כאלה ואחרים.

בשולי הדברים, יצויין כי ניכר שמועצה מבקשת להתנהל בהליך זה, כאילו מדובר בתיק נזיקי בערכאה אחרת, בעוד שספק אם הפרשנות אותה מבקשת המועצה לתת לתביעת התובעת בגין עגמת נפש, עולה בקנה אחד עם כוונת התובעת וטענותיה בעניין זה.

11. אשר לדרישת המועצה לקבל את גילוי המסמכים בתצהיר - בסע' 11 לבקשה, טוענת המועצה כי לאחר שקיבלה את תשובת התובעת, בהתייחס לבקשתה, שיגרה הבהרה ותזכורת לתובעת בה נרשם בין היתר כי "עליה להעביר תצהיר גילוי מסמכים פרטני". מעיון בנספח "ד" לבקשה, הוא אותו מכתב ששלחה המועצה (נושא תאריך 1.7.18), לא נמצא כל בסיס לטענת המועצה אודות דרישתה לקבלת גילוי המסמכים בתצהיר דווקא. לפיכך, טוב היתה עושה המועצה אילו דייקה בטיעוניה. חרף האמור ולמען הסדר הטוב, תמציא התובעת למועצה את תשובתה המפורטת בסע' 4.1 לתגובתה מיום 20.8.18 (החלק המודגש בסעיף האמור), באמצעות תצהיר, זאת בתוך 10 ימים מהיום.

12. סוף דבר – הבקשה נדחית על כל חלקיה, להוציא ההסתייגות בסע' 9 סיפא ו-11 סיפא, כמפורט לעיל.

13. בשים לב למכלול נסיבות העניין, הן בהתייחס לבקשת התובעת כנגד המועצה (החלטה מיום 24.6.18) והן בהתייחס לבקשה זו, תשלם המועצה לתובעת סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר ישולם בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ח, (02 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.