1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של חיובי פסק דין שניתן בת"א 33475-05-17, לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה פיצויים בסך 677,780 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד.
2. בקציר האומר יסופר, כי כנגד המערערת הוגשה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבה כתוצאה מתאונת דרכים. למשיבה נקבעו 15% נכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה. בית משפט קמא העמיד את הנכות התפקודית כשיעור הנכות התפקודית, ערך חישובי נזק בהתאם וקבע כי על המערערת לשלם לתובעת סך של 677,780 ₪ + שכ"ט עו"ד + הוצאות בסך 746 ₪.
3. המערערת אשר ממאנת להשלים עם פסק הדין, הגישה הודעת ערעור ואת הבקשה דנן.

לטענת המערערת הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא אינו עולה בקנה אחד עם מהות הפגיעה הקלה ונפלו שגיאות בחישוב הנזק; התעלמות מהעובדה כי מומחה קודם קבע רק 5% בגין אותה פגיעה, חישוב שגוי של בסיס השכר והפסדי הפנסיה, פסיקת הוצאות כפולה, וחישוב שגוי של ראש נזק הוצאות רפואיות.

לשיטת המבקשת אם יתקבלו טענותיה בערעור, אזי שיעור הפיצוי לא יעלה על 100,000 ₪ ואף אם הפיצוי יהיה על הצד הגבוה ביותר לא יעלה על 350,000 ₪ אותם שילמה.

המבקשת סבורה, כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וטוענת, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והתשלומים שנקבעו בפסה"ד יועברו לידי המשיבה במלואם, והערעור יתקבל בסופו של יום – קיים חשש ממשי כי המשיבה לא תוכל להשיב את הכספים וזאת בשים לב לכך שהמשיבה משתכרת, לטענתה, סך זעום של 2000 ₪ לחודש, כפי שצוין בפסק הדין.

1. בהחלטת ביניים מיום 1.7.21, עוד בטרם קבלת תשובת המשיבה, נקבע כי על מנת למנוע נזק בלתי הפיך – יינתן צו לעיכוב ביצוע על סכום שמעבר ל-450,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד ומע"מ, והוצע לצדדים לשקול יישום ההחלטה עד להכרעה בערעור.

המשיבה טענה בתשובתה כי המערערת עשתה דין לעצמה ולא העבירה לה את מלוא הסכום האמור ואילו המערערת טענה כי מדובר בטענה כוזבת, וכי העבירה ביום 8.7.21 למשיבה סך של 350,000 ₪ ויתרת הסכום הועברה לרשות המשיבה ביום 12.7.21. יצוין, כי המערערת הסכימה להצעת בית המשפט ביחס לסכום שיעוכב.

1. המשיבה מתנגדת לבקשה. בתשובתה טוענת המשיבה כי המערערת לא הציגה נימוק כלשהו לטענתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. המשיבה מציינת כי הלכה היא כאשר מדובר בפס"ד המטיל חיוב כספי כי מאזן הנוחות יטה לטובת המתנגד לעיכוב הביצוע, מפאת כי אין מדובר בנזק בלתי הפיך וחריגה מכך תעשה – רק כאשר חוסנו הכלכלי של הזוכה מוטל בספק.

לטענת המשיבה חוסנה הכלכלי כלל אינו מוטל בספק וכי מעבר להכנסות השוטפות החודשיות מעבודה בסך 2,000 ₪ בחודש, היא מקבלת קצבת א.כ.ע בסך 5,000 ₪. המשיבה טוענת בנוסף כי חוסנה מתבטא גם בכך שבעלה, עובד בכיר בחברת 'רפאל' מרוויח כ-32,000 ₪ ברוטו בחודש וכי לבני הזוג דירה בחיפה ורכב בבעלותם.

מכאן – לטענת המשיבה, לא מתקיים החשש כי במידה והערעור יתקבל לא יהא ניתן להשיב את הסכומים המגיעים לה בפסק הדין.

המשיבה ציינה כי הגישה במקביל הודעת ערעור מטעמה, בגין שלושה ראשי נזק עיקריים וכי סיכויי ערעור זה להתקבל גבוהים מאוד, ובכך יש לחזק טענתה כי אין להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע.

דיון והכרעה

1. בכל הנוגע לעיכוב ביצוע החלטה קובעת תקנה 145 לתקנות כדלקמן:

" 145. (א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

1. בפסיקה נקבע, כי על מנת להיכנס לגדרי החריג לכלל לפיו, הגשת ערעור, לא תעכב ביצוע החלטה, על מבקש העותר לעיכוב ביצוע החלטה, להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון כי סיכויי הערעור טובים והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן שככל שהבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שמשקלו של תנאי אחד גובר, פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת העניקה ההלכה הפסוקה את הבכורה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לעניין זה ע"א 117/19 האחים אוזן חברה לבניה בע"מ נ' אריאל כהן (פורסם במאגרים).

בע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת אלתא") נקבע, כי: "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים...".

עוד נקבע בפרשת אלתא, כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

ראו לענין זה ע"א 2397/16 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני (פורסם במאגרים) (להלן: "ענין הפול") והאסמכתאות שם.

בעניין הפול נקבע, כי ככלל כאשר עסקינן בפסק דין כספי נוטה מאזן הנוחות נגד המבקשת שכן נזק כספי אינו בלתי הפיך. עם זאת נקבע בעניין הפול כך:

"מאידך כבר נפסק בעבר בבית משפט זה כי גובה הסכום אותו מבקשים לעכב עשוי להוות שיקול לענין מאזן הנוחות, שכן במקרים מסויימים גובה הסכום יכול ללמד על מידת הקושי שעלול להתעורר בהשבת הסכום שנפסק, במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור."

והוסיף בית המשפט בעניין הפול: "בבקשה שלפניי הסכום שאת תשלומו חפצה המבקשת לעכב עולה על חצי מיליון ₪, ועל כן ניתן להניח כי אדם ממוצע יתקשה בהשבתו המיידית."

ועוד נקבע בעניין הפול: "לא זאת אף זאת- יש טעם בטענת המבקשת כי מרבית הסכום שנפסק למשיב נפסק לו לטובת סיפוק צרכיו לשארית חייו, ומכאן שאיננו נחוץ לסיפוק צרכיו המיידים של המשיב. לפיכך, נראה כי עיכוב העברתו של חלק מהסכום המדובר – לא יגרום נזק למשיב."

אף בע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני, [פורסם במאגרים] פסקה 8 (9.5.2017)). נפסק כי הנטיה היא להורות על עיכוב ביצוע בנסיבות בהן מתעורר חשש כי ביצוע תשלום על פי פסק הדין יצור מצב בלתי הפיך, ובמקביל מתבקש עיכוב ביצוע חלקי באופן שלא צפוי לפגוע ברווחתו של הניזוק.

1. בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, לא ניתן לומר כי הודעת הערעור משוללת כל יסוד.
2. בנוגע למאזן הנוחות – על המבקשת לשלם למשיבה, על פי פסק דינו של בית משפט קמא סך של 677,780 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד. בהמשך להחלטת הביניים מיום 1.7.21, העבירה המערערת לטענתה למשיבה סך של 450,000 והיא מבקשת לעכב כל סכום מעבר לכך. מדובר בסכום בלתי מבוטל כאשר עסקינן במשיבה שהינה אדם פרטי.
3. צוין בפסק הדין נושא הערעור כי שכרה החודשי של המשיבה עומד על 2,000 ₪ לחודש. בנוסף צוין כי היא מקבלת קצבת א.כ.ע בסך 5,000 ₪.

בנסיבות העניין שעה שסיכויי הערעור אינם מופרכים וכן, שעה שמדובר בעיכוב ביצוע חלקי בלבד שהטיל בית משפט קמא על המבקשת, אשר חלק משמעותי מתוכו נפסק בשל מבט הצופה פני עתיד (ראה ע"א 3929/18 הפניקס – חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (מיום 5.6.18)) ובהינתן כי המבקשת העבירה סכום של 450,000 ₪ למשיבה מעשה המאיין חשש ממשי לפגיעה ברווחת המשיבה עד למועד ההכרעה בערעור – מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. לפיכך הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי מתקבלת.

כמו כן, הדעת נותנת כי השבת סכום כה משמעותי היא בעלת קושי משמעותי עבור אדם מן היישוב

1. משהתקבלה הבקשה יש לחייב את המשיבה בהוצאות. בשים לב למצבה של המשיבה, יושתו עליה הוצאות מידתיות בסך של 1,200 ₪ (כולל מע"מ), אשר המשיבה תהא רשאית לקזז מהחיוב המופקד בידה, ככל שהערעור יתקבל במלואו או בחלקו.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, ה' אב תשפ"א, 14 יולי 2021, בהעדר הצדדים.