בפני

כבוד השופטת רקפת סגל מוהר

טענות המבקשת

8. א. יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר היתר המצאה כדין

המבקשת היא חברה זרה המאוגדת באוסטריה, מקום מושבה בקרמס ואין חולק

על כך שכתב התביעה, הבקשה למתן צו העיקול וצו העיקול התקבלו במשרדיה שם, באמצעות דואר בינלאומי.

דא עקא – כך לטענתה, שלא היא ואף לא אחד מנציגיה "נתפסו" בתחום השיפוט של בית משפט זה (היינו – מדינת ישראל) והמשיבה לא ביקשה וגם לא קבלה היתר המצאה לחו"ל כדין לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא "שיגרה" את כתבי הטענות בדואר בינלאומי ישירות למשרדי המבקשת באוסטריה, בשפה העברית, ללא תרגום לגרמנית ולמצער לאנגלית, וללא הסבר באשר למהותם ותכנם של המסמכים.

ב. צו העיקול מעולם לא השתכלל ולמצער פקע

כתב התביעה הוגש לבית המשפט רק 13 ימים לאחר שניתן צו העיקול, בשעה שעל פי הוראת תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין יש להגישו בתוך 7 ימים ממועד מתן הצו או במועד מאוחר יותר שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים – דבר שלא קרה במקרה זה. זאת ועוד – מסמכי התביעה והעיקול הגיעו למשרדי המבקשת באיחור ניכר ולא במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), כמעט חודש לאחר שניתן הצו.

ב. יש לסלק את התביעה על הסף בהעדר עילת תביעה ומחמת היותה טורדנית וקנטרנית

טענת המשיבה לפיה המבקשת נותרה חייבת לה כספים מכח הסכם היא טענה

מופרכת, שכן היא עצמה לא מילאה אחר התנאים לקבלת התשלום מושא תביעתה.

משכך, מדובר בתביעה חסרת תום לב קיצוני, שהקדימה את זמנה ושאין ראיות

מהימנות להוכחתה.

תגובת המשיבה

9. בפתח תגובתה לבקשה עתרה המשיבה לדחייתה מן הטעם שהמבקשת לא מילאה אחר החלטת בית המשפט מיום 10.9.17 לדחות את ייצוגו של בא כוחה מאחר שמשרדו לא הוסמך על ידה לקבל כתבי בי דין.

10. לגופו של עניין, טענה המשיבה כדלקמן:

א. בהחלטתו מיום 20.6.17 נתן לה בית המשפט היתר להמצאת כתבי בי-הדין למבקשת

באוסטריה, כמו גם את הסכמתו להארכת מועד מתן צו העיקול הזמני על נכסיה

ובהמשך נמסרו לה מסמכי התביעה והעיקול כדין.

ב. המבקשת מודה בקיומו של החוב הנטען אך מתכחשת לתשלומו אלא אם יעברו 6

חודשים מיום סיום העבודה שלטענת המשיבה הסתיימה כבר 8 חודשים קודם לכן.

במצב דברים זה ומשנציגי המבקשת עזבו את ישראל, חזרו לאוסטריה והם

מתעלמים מפניותיה אליהם, תצטרך המשיבה "לרדוף אחריהם באוסטריה", דהיינו

תיווצר הכבדה בביצוע פסק הדין שיינתן בתביעתם נגדה, בבוא העת.

11. מנהל המשיבה, מר מוחמד חוג'יראת, שתצהירו צורף לבקשה להטלת צווי העיקול הזמניים בשעתה והוא נחקר גם במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט, טען כי המשיבה סיפקה למבקשת את העבודה מושא ההסכם שנכרת ביניהם במלואה וכי כל פניותיו אל איש הקשר של המבקשת בנוגע לתשלום יתרת החוב עלו בתוהו, שכן הלה "נעלם, הטלפון שלו נסגר ומיילים שנשלחו אליו לא נענו".

דיון והכרעה

12. התביעה מושא הבקשה להטלת העיקולים הזמניים והבקשה לביטולם המונחת לפני כעת, הינה תביעה כספית – חוזית, לתשלום יתרת התמורה (65,000 יורו) שלטענת המשיבה מגיעה לה מהמבקשת בהתאם להסכם שנחתם ביניהן ביום 6.6.16 – הסכם לבנייה והרכבה של מערכת מדפים בסך כולל של 650,000 יורו.

13. בהחלטתו מיום 20.6.17, נעתר כב' השופט א' קפלן לבקשת המשיבה להיתר המצאה מחוץ לתחום המדינה ולהארכת תוקף צווי העיקול הזמניים שניתנו על ידי ביום 25.5.17 עד להמצאת מסמכי התביעה והעיקול למבקשת. מכאן שדין טענות המבקשת בהקשר זה – להידחות.

14. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המתייחסת לתנאים הרלוונטיים לכל סעד זמני שהוא, קובעת כי:

"...

(א) רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות

מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים

בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש...".

על השיקולים שאותם מביא בית המשפט בחשבון בהחלטתו למתן הסעד הזמני, נמנים הנזק

שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. עוד על בית המשפט לבחון האם מדובר בבקשה שהוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

15. ההוראה הנוגעת למתן צו לעיקול זמני, קבועה בתקנה 374(ב) הקובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב

שברשותו, ברשות המבקש או ברשות המחזיק, בכפוף להוראות סימן א'

ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי

מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

16. על פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא של הדיון בבקשה לביטול עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד

אינה כי העיקול הזמני ניתן כדין, אלא יש לבחון מתחילתה את השאלה האם יש מקום לעיקול

זמני. מכאן, שבקשה לביטול עיקול מהווה למעשה המשך לדיון בבקשה להטלת העיקול ונטל

השכנוע באשר לנחיצות העיקול מוטל על כתפי המבקש להטילו (ר' רע"א 8420/96 מרגלית נ'

משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ).

17. במקרה שלפני טוענת המשיבה לקיומו של חוב כספי שהמבקשת מודה בקיומו אך טוענת כי

טרם התגבשו התנאים המחייבים אותה לשלמו.

במצב דברים זה, לאור טענות מנהל המשיבה בדבר "היעלמות" נציגי המבקשת ומשהמבקשת עצמה בקשה בשעתה כי אפטור את נציגה (הוא – המצהיר מטעמה) מהתייצבות לדיון בבקשה שכן מדובר בתושב חוץ שמקום מגוריו באוסטריה , ואף טענה כי אם תידחה טענתה לקיומה של תניית שיפוט זרה, היא "תצטרך להטיס את כל האנשים שמנהל המשיבה עבד מולם מהנדסים, עדים, אנשים אדון חמודי עבד מולם, את כולם להטיס, שיעידו, הרי זה אבסורד", סבורני כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה וכי אי מתן הצו יהווה הכבדה במימוש פסק הדין ככל שיינתן בסופו של דבר לטובת המשיבה. טענות המבקשת בדבר אי התמלאות התנאים לביצוע התשלום האחרון (מושא התביעה) מקומן להתברר בבוא העת במסגרת התביעה העיקרית, וגרסת המנהל המשיבה בדבר הקושי באיתור נציגי המשיבה בארץ מאז נסתיימה העבודה, נשמעה לי מהימנה על פניה, במידה הנדרשת בשלב זה.

סוף דבר

18. לנוכח כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה לביטול העיקולים שהוטלו.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

תשומת לב המזכירות מופנית לכך שהתביעה העיקרית טרם נותבה לשופט שידון בה.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.