רקע:

1. ביום 25.5.17 פנתה התובעת לבית משפט זה בבקשה דחופה למתן צווי עיקול זמניים במעמד צד אחד וכב' השופטת סגל מוהר נעתרה לבקשה.

2. התביעה העיקרית - תביעה כספית-חוזית בגין הפרת הסכם - הוגשה לבית המשפט ביום 7.6.17.

3. ביום 8.9.17 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות בשל תניית שיפוט זרה וייחודית, בהעדר היתר המצאה כדין מחוץ לתחום השיפוט של בית משפט זה ולחלופין מחמת העדר עילת תביעה. בתוך כך ביקשה להורות על ביטול העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד קודם לכן.

4. הדיון בבקשות התקיים ביום 15.11.17. בפני כב' השופטת סגל מוהר.

5. בהחלטתה מיום 14.12.17, דחתה את טענת הנתבעת בדבר העדר סמכותו של בית משפט זה מחמת קיומה של תניית שיפוט זרה, ובתוך כך דחתה גם את הבקשה לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו.

6. הנתבעת פנתה אל בית המשפט המחוזי בחיפה בבקשת רשות ערעור על אותה החלטה ובעקבות כך הוחזר הדיון לכב' השופטת סגל מוהר לשם הכרעה בטענותיה הנותרות של נתבעת והן - כי התובעת לא בקשה ולא קבלה היתר להמצאה כדין מחוץ לתחום השיפוט של בית משפט זה ולא עמדה בכללי ההמצאה הנדרשים, כי צו העיקול שניתן במעמד צד אחד מעולם לא השתכלל ולמצער פקע, כי מדובר בתביעה מופרכת, נעדרת עילה וחסרת תום לב ונקיון כפיים וכי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת הנתבעת.

7. כב' השופטת סגל מוהר קבעה שקיים היתר המצאה – אך לא דנה בשאלת תוקפו – וכן קבעה שדין העיקול להישאר על כנו הואיל וקיים חוב כספי שאינו שנוי במחלוקת.

עוד נקבע שתניית השיפוט אינה בלעדית ואינה שוללת את סמכותו של בית המשפט בישראל.

8. הבקשה שבפני היא בקשה לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום והיא מנומקת בכך שלא הנתבעת ואף לא אחד מנציגיה "נתפסו" בתחום השיפוט של בית משפט זה (היינו – מדינת ישראל), שהתובעת "שיגרה" את כתבי הטענות בדואר בינלאומי ישירות למשרדי המבקשת באוסטריה, בשפה העברית, ללא תרגום לגרמנית או למצער לאנגלית, וללא הסבר באשר למהותם ותכנם של המסמכים, שהבקשה להיתר המצאה וההחלטה שניתנה בה לא הומצאו מעולם לנתבעת ושהנתבעת מלכתחילה כפרה בסמכותו של בית המשפט בישראל לדון בעניין. עוד נטען שהבקשה להיתר המצאה הוגשה ללא תצהיר כדין.

9. מנגד טוענת התובעת כי הבקשה להיתר מחוץ לתחום השיפוט הוגשה ללא תצהיר כי הטענות המפורטות בה משפטיות והיא הומצאה ביחד עם התביעה באותה מעטפה.

עוד נטען שבתגובה שהגישה התובעת בתחילת חודש אוקטובר ציינה שבניגוד לטענת הנתבעת כן ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום.

אין מחלוקת על כך שהיתר ההמצאה מחוץ לתחום היה ידוע לנתבעת סמוך לפני הדיון שהתקיים ב 15.11.18 – לאחר שההחלטה נצפתה באתר בית המשפט

דיון והכרעה .

10. אקדים ואומר שללא תצהיר לא היה מקום להיעתר לבקשה להמצאה מחוץ לתחום. עם זאת משניתנה החלטה ובוצעה המצאה – עניין העדר התצהיר אינו יכול להיות השיקול הבלעדי. במספר מקרים סירבו בתי משפט במצבים דומים לבטל היתרי המצאה – וראה תיק 50963-05-16 ותיק עב 9543/05

לאחר שהתקיימו דינים בשאלת העיקול הזמני וסילוק התביעה על הסף – ונקבע שהחוב קיים ושאין תניית שיפוט יחודית, העובדה שהדין האוסטרי חל על ההסכם אינה יכולה למנוע המצאה אל מחוץ לתחום.

הנתבעת טוענת לאי המצאה בעודה מסתתרת מאחורי בא כוח שיפוי הכח שלו מוגבל, שאין מחלוקת שידע על היתר ההמצאה עוד לפני הדיון של 15.11.17 ואת הבקשה לביטול ההיתר הגיש רק ביום 26.2.18.

שיהוי זה איננו בתום לב – ולטעמי עברנו זה מכבר את נקודת ה אל חזור שמאפשרת את ביטול ההמצאה.

הבקשה לביטול ההמצאה – נדחית

המזכירות תמציא העתק לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ח, 11 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.