לפניי בקשת התנגדות לביצוע שטר.

יסודו של ההליך שבפניי בבקשה לביצוע שטר, לפי הוראת סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים (03-29049-12-6) בגין מימוש שטר חוב לפיו התחייב המבקש לשלם למשיב סך של 70,000 ₪ .

ביום 19.05.17 הוגשה התנגדות נשוא ההחלטה דנן שהועברה להידון בפניי.

על פי הנטען בתצהירו של המבקש שצורף להתנגדותו, הינו אזרח ותושב ברזיל. ביום 20.05.02 המבקש עלה ארצה וקיבל אזרחות ישראלית. בחודש מאי 2002 שכר המבקש מאת המשיב יחידת דיור של 27 מ"ר. יחידת הדיור הנ"ל הינה חלק מדירת מגורים בגודל של כ-100 מ"ר המצויה ברחוב המעלות 4/7 בירושלים, דמי השכירות ששולמו על ידי החייב למשכיר, הוא התובע, בכל חודש כללו אף ארנונה. לאחר כ-20 חודשים ובתום תקופת השכירות, הודיע המבקש למשיב כי אינו מעוניין עוד להמשיך ולשכור את יחידת הדיור וכי הוא עוזב את הארץ (20.04.2004) החזקה ומפתחות יחידת הדיור הועברו לידי הזוכה בתום 20 חודשי שכירות.

לטענת המבקש, במשך כל תקופת השכירות בה שכר המבקש את יחידת הדיור, שילם המבקש במלואם ומועדם את מלוא דמי השכירות ולא נותר חייב למשיב. לטענת המבקש, לא היה מעולם חב למשיב כספים, ההיפך הוא הנכון. מעבר לאמור, אין ולא הייתה בין המשיב למבקש מערכת יחסים או התחייבות אחרת. עוד טוען המבקש כי שטר החוב בגינו נפתח תיק ההוצל"פ זויף ואינו נושא חתימתו של המבקש.

לטענת המשיב, המבקש לא מציג את העובדות לאשורן. המבקש נותר חייב כספים רבים מתקופת השכירות ואף הודה בכך. כך לדוגמה, המבקש מסתיר מעיני בית המשפט, כי בחקירתו אצל רשם ההוצאה לפועל הודה כי בשנת 2013 קיבל בשדה התעופה מסמך המודיע לו כי הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ והוא אף שילם סך של 3,000 $ כדי שהחוב יבוטל. כמו כן, באותו מעמד הגיע להסדר, לפיו חתם על שטר חוב חדש ביום 24.7.13 ובו התחייב הנתבע כי קיים חוב וכי הוא מתחייב לפרוע את החוב במלואו.

ביום 28.8.17 התקיים דיון בפני במעמד הצדדים ובו הוסכם כי צו עיכוב היציאה מן הארץ שהיה קיים כנגד הנתבע, יוסר לאחר שהנתבע יפקיד סך של 12,000 ₪ בקופת בית המשפט.

ביום 29.3.18 התקיים דיון שני במעמד הצדדים בעניין ההתנגדות עצמה ובו נחקר המבקש על תצהירו, תוך שחזר על טענותיו לעיל.

לטעמי, הגנתו של המבקש היא הגנה קלושה.

בהינתן האמור לעיל, והואיל והכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו נדרש לבחון את טיב ראיותיו ואת מהימנות גרסתו של המבקש, אלא עליו להניח שטענותיו נכונות, לבחון אם הן מהוות הגנה אפשרית, וככל שכך, ליתן לו רשות להתגונן, לא ראיתי לנכון להורות על דחיית ההתנגדות.

על כן, הנני מוצא לנכון לעשות שימוש בסמכותי מכוח תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולהתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת ערבות בסך של 8,000 ₪ תוך 30 יום. סכום זה יצטרף לסכום שהופקד בעניין הסרת עיכוב היציאה מהארץ.

השימוש בהפקדת ערבות נעשה בהחלטות רבות אשר ניתנו במסגרת בקשת רשות להתגונן, אשר דמו בעיקרן לתביעה דנן. כך לדוגמה, בעניין תא"ק (שלום י-ם) 47488-12-14 מג'לס אלאסכאן נ' דוויק (23.12.2015) – הסכום הנתבע בתביעה זו היה סך 74,839 ₪ וסכום הערובה שנדרשו הנתבעים להפקיד כתנאי לקבלת רשות להתגונן היה בסך 20,000 ₪. בעניין תא"ק (שלום י-ם) 48554-12-14 מג'לס אלאסכאן נ' עליאן (06.01.2016) – הסכום הנתבע בתביעה זו היה סך 130,000 ₪ וסכום הערובה שנדרשו הנתבעים להפקיד כתנאי לקבלת רשות להתגונן היה בסך 40,000 ₪. בעניין תא"ק (שלום י-ם) 2685-03-14 מג'לס אלאסכאן נ' עבדה (11.04.2015) הסכום הנתבע בתביעה זו היה סך 25,000$ וסכום הערובה שנדרשו הנתבעים להפקיד כתנאי לקבלת רשות להתגונן היה בסך 60,000 ₪; תא"ק (שלום י-ם) 28654-02-16 מג'לס אלאסכאן נ' פחורי (19.05.2016) – הסכום הנתבע בתביעה זו היה 220,267 ₪ וסכום הערובה שנדרשו הנתבעים להפקיד כתנאי לקבלת רשות להתגונן היה בסך 55,000 ₪.

יופקד הסכום, תינתן רשות להתגונן, התביעה תעבור לדיון בפסים של תביעה בסדר דין מהיר, התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו- 214ח לתקנות, בתוך 30 יום וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על פי דין. כן יגיש התובע כתב תביעה עדכני, אך ישים ליבו שלא להרחיב חזית.

הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו- 214ח לתקנות, בתוך 45 ימים מיום קבלת מסמכי התובע כאמור. הנתבע יגיש בפרק זמן זה כתב הגנה בהתאם לכתב התביעה שיוגש כנגדו.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ח, 12 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.