לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענה לחוסר סמכות מקומית, ולחילופין - להעברת התביעה לבית משפט השלום בטבריה.

הרקע לבקשה

1. במסגרת תביעה זו עותרים המשיבים (התובעים) לחיוב המבקשת (הנתבעת) בתשלום פיצויים בסך של 749,608 ₪.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, בשנת 1996 נכרת בין המבקשת לבין משיב 1 הסכם הפצה, שלפיו מונה המשיב 1 להיות מפיץ של כלי רכב חשמליים (קלנועיות) אשר מייצרת המבקשת. בשנת 2013 הוסב ההסכם למשיב 2, אשר החליף את המשיב 1 בניהול העסק.

ביום 24.6.16 הודיעה המבקשת, חד צדדית, על עצירת האספקה למשיבים למשך 3 שבועות בטענה לספירת מלאי. הודעה זו לוותה בהמשך בשורת פעולות חד צדדית של המבקשת, פעולות כגון עצירת השתתפות בהוצאות פרסום והפסקת מבצעי מכירות, כולן בחוסר תום לב ולמעשה בהפרת ההסכם מול המשיבים. הפרת ההסכם אשר מייחסים המשיבים למבקשת הגיעה לשיאה כאשר ביום 5.9.16 הודיעה המבקשת על מינוי חברת מטרו כמשווקת של מוצריה.

לפי הודעתה, התחייבה המבקשת לשמור על זכויות המשיבים למשך 9 חדשים מיום ההודעה, אך בפועל התברר שלא כך היה. התברר שהמבקשת לא מקיימת התחייבויותיה ובפרט באי העברת מלוא העמלות להן זכאים היו המשיבים בגין מכירות שנעשו.

בנסיבות אלו, טוענים המשיבים שיש לחייב את המבקשת בתשלום מלוא העמלות על מכירות שבוצעו, ובנוסף כי יש לחייב את המבקשת על אובדן הכנסות ופגיעה במוניטין.

1. בכתב ההגנה מכחישה המבקשת את טענות המשיבים.

בתמצית, טוענת המבקשת כי המכירות הלכאוריות עליהן דורשים המשיבים עמלה, נעשו בתקופה שבה פעילות השיווק כבר הועברה לחברת מטרו, ומשכך תשלום העמלה אינה באחריותה של המבקשת, אלא באחריות חברת מטרו. עוד טוענת המבקשת כי המשיבים כלל לא שילמו בגין המוצרים שאת עמלות מכירתן הם דורשים כעת וכי לא הוכחה כל פגיעה במוניטין המשיבים.

טענות הצדדים לעניין המסמכות

1. לטענת המבקשת אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה.

לפי גרסת המבקשת, כתובתה הינה קיבוץ אפיקים, מקום עריכת ההסכם בין הצדדים הינו קיבוץ אפיקים, מקום מסירת המוצרים הינו קיבוץ אפיקים ומקום התקיימות המחדל (המוכחש) הינו מחסני המבקשת בקיבוץ אפיקים, כך שלא מתקיימת כל חלופה המקנה סמכות מקומית לבית משפט השלום בתל אביב.

1. לטענת המשיבים, נתונה המסמכות המקומית גם לבית משפט זה ויש לדחות את הטענה.

לפי גרסת המשיבים, למבקשת נקודות מכירה הפרוסות בכל רחבי הארץ, לרבות נקודת מכירה באור יהודה. במצב זה, טוענים המשיבים, מיקום נקודת המכירה מהווה את "מקום עסקו של הנתבע" שזו אחת החלופות המקימות סמכות מקומית. אותה "נקודת מכירה" באור יהודה אף מבססת סמכות מקומית לפי החלופות המתייחסות למקום קיום ההתחייבות נשוא התביעה ומקום מסירת הנכס נשוא התביעה – שתיהן חלופות אפשריות נוספות לקביעת הסמכות המקומית.

דיון

1. תקנה 3 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מסדירה את הסמכות המקומית של בית משפט לדון בתובענה שאינה כולה במקרקעין. התקנה מונה חמש חלופות, אשר די בהתקיים אחת מהן כדי להקנות סמכות מקומית לבית המשפט אשר באזור שיפוטו מצוי האמור בחלופה.
2. מטיעוני הצדדים עולה שאין מחלוקת על כך שכתובתה של המבקשת הינו קיבוץ אפיקים. זה זה גם מקום עריכתו של ההסכם עליו מתבססת התביעה (נספח א' לכתב התביעה). לכאורה איפה, קשה לראות את הבסיס לטענה המבקשת להקנות לבתי המשפט במחוז תל אביב את הסמכות המקומית לדון בתביעה.
3. לטענת המשיבים, מתקיימת החלופה המנויה בתקנה 3 (א1) בתקנות, שלפיה נתונה הסמכות לבית המשפט אשר בתחומו מצוי "סניף" של המבקשת. לשיטת המשיבים, כיוון שלמבקשת "סניף" באור יהודה, נתונה המסמכות המקומית לבית משפט במחוז תל אביב.

טענה זו איננה ברורה.

תקנה 3 א1) בתקנות קובעת כך:

"על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט."

תקנה זו באה לומר כי גם במקרים בהם הסמכות המקומית נופלת לאילו מהחלופות המנויות בתקנת משנה 3(א) בתקנות, הרי שאם לתובע מספר סניפים, תקבע הסמכות המקומית על פי הסניף הקרוב ביותר למקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע. משמע, הוראה זו נועדה להגן על הנתבע. היא איננה עוסקת בריבוי סניפים של הנתבע ואיננה רלוונטית לעניין דנא.

1. חלופה אפשרית לקביעת הסמכות המקומית מצויה בסעיף 3 (א) (1) בתקנות, ולפיה נתונה הסמכות המקומית גם לבית המשפט אשר באזור שיפוטו מצוי "מקום עסקו של הנתבע". לטענת המשיבים, זו החלופה הרלוונטית המקימה סמכות מקומית במקרה זה, שכן למבקשת "נקודת מכירה" בעיר אור יהודה. לתמיכה בטענה זו, מצרפים המשיבים לתגובתם עותק ממה שנראה כהדפסה מאתר אנטרנט, ובה מצוינות נקודות מכירה של המבקשת, כולל כזו באור יהודה.

טענה זו לא ניתן לקבל.

ראשית, טענה לפיה "מקום עסקה" של המבקשת הינו גם באור יהודה הינה טענה עובדתית. וככזו, שומה היה על המשיבים לתמוך אותה בתצהיר. לתגובת המשיבים לא צורף כל תצהיר.

שנית, ככלל אומנם, מצב בו פועל סוכן עצמאי עבור אחר, מאפשר לתובע להגיש את תביעתו נגד האחר במקום בו פועל אותו סוכן (ראו למשל: רע"א 501/84 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' רוטבן, פ"ד לט (1) 26). דא עקא, שכדי להתבסס על טענה כזו כבסיס לחלופה המקימה סמכות מקומית, שומה על התובע (זה שטוען לקיומה של סמכות מקומית) להציג תשתית עובדתית שתבהיר את מעמדו של אותו "סוכן עצמאי" ולהראות שזה פועל מטעמה של המבקשת. דבר מאילו אין בכתב התביעה או בתגובת המשיבים. ברי הדבר כי הביטוי "נקודת מכירה" איננו מספיק לקביעת מעמדו של אותו סוכן ותפיסתו כמקום עסקה של המבקשת.

לא מצאתי ממש גם בניסיון להפנות לחלופות הבוחנות את מקום ההתחייבות או מקום מסירת המוצרים נשוא ההסכם. טענת המשיבים כי אף אלו מתקיימים באור יהודה לא גובתה בכל אסמכתא ולא פורטה כלל.

1. במצב זה, לא הרימו המשיבים את הנטל הרובץ לפתחם, ולא הראו שמתקיימת חלופה כלשהי המקימה לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה. אומנם, אין במחדל זה כדי להצדיק את דחיית התביעה, אך די בו כדי לקבל את הבקשה להעברת מקום הדיון.
2. אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה על העברת מקום הדיון לבית משפט השלום במחוז נצרת.

החלטה זו תועבר לעיונו של נשיא בתי משפט השלום במחוז נצרת, אשר יורה על קביעת בית המשפט בו תתברר התביעה.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בלא קשר לתוצאות ההתדיינות בתיק העיקרי.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ח, 13 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.