1. לפני שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד ואשר עניינן טענות לחיובים כספיים הדדיים הנובעים מהסכם סוכנות שנכרת בין הצדדים: תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים (ת.א. 7923-09-17), תביעה כספית שהגישו הנתבעים כנגד התובעת (ת.א. 22508-06-17) והתנגדות לביצוע שטר שהגיש הנתבע מס' 1 (ת.ט 11592-08-17). בהחלטתו מיום 14.12.17 במסגרת ת"א 7923-09-17, הורה סגן הנשיא, כב' השופט ניר מישורי לב טוב על איחוד התיקים שבכותרת.

טענות התובעת

1. התובעת הינה חברה מוכרת העוסקת מזה שנים רבות בפיתוח, ייצור ושיווק של כלי רכב חשמליים לרבות קלנועיות (להלן: המוצרים או הקלנועיות או הכלים).
2. ביום 26.10.09 נכרת הסכם בין התובעת לבין הנתבע מס' 1, מר אהרון גדליה (להלן: גדליה), ולפיו הלה ישמש כסוכן שירות ומכירות בלעדי של מוצרי התובעת באזור הסוכנות (להלן: הסכם סוכנות או ההסכם).
3. בהתאם לקבוע בהסכם, להבטחת ביצוע התחייבויותיו על פי ההסכם וכתנאי לכניסתו לתוקף, הפקיד גדליה שיק ביטחון על סך של 200,000 ₪ (להלן: שיק הביטחון).
4. ביום 21.9.14 חודש ההסכם עד ליום 30.9.17, תוך הוספת הנתבע מס' 2 – מר קובי זאוארו שהינו חתנו של גדליה (להלן: זאוארו) להסכם כסוכן שירות ומכירות נוסף.
5. לטענת התובעת, במהלך שנת 2016, היא סיפקה לנתבעים מוצרים שהתמורה בגינם, בסך של 290,865 ₪, לא שולמה לה על ידם (להלן: החוב). הנתבעים סירבו לשלם לתובעת את סכום החוב והתעלמו כליל מפניותיה בעניין ועל כן, בלית ברירה, הפקידה התובעת בחשבון הבנק שלה את שיק הביטחון שנמשך על ידי גדליה כבטוחה לביצוע התחייבויותיהם של הנתבעים על פי ההסכם, ואולם, השיק לא כובד על ידי הבנק והוחזר.
6. נוכח האמור, מסרה התובעת לידי בא כוחה את שיק הביטחון והלה הגיש אותו לביצוע באמצעות לשכת ההוצל"פ בטבריה (תיק הוצל"פ מס' 519751-04-17). גדליה הגיש התנגדות לביצוע השטר והתיק הועבר לבית משפט זה (ת"ט 11592-08-17). בקשתו של גדליה להעברת התיק לבית משפט השלום בתל אביב נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת אפרת הלר מיום 16.10.17.
7. לטענת התובעת, הנתבעים הגישו נגדה תביעה כספית (ת"א 22508-06-17), "בבחינת ההגנה הכי טובה היא ההתקפה", במטרה לחמוק מתשלום החוב לתובעת, תוך העלאת טענות סרק בלתי מבוססות. סירוב הנתבעים לתשלום החוב מבוסס על טענת קיזוז ולפיה התובעת חבה להם תשלום בגין עמלות מכירה לשנת 2017 וכן פיצויים בגין פגיעה במוניטין ובמכירות הנתבעים עקב התנהלות התובעת. ואולם, כבר ביום 5.9.16, בהתראה של 9 חודשים, הודיעה התובעת לנתבעים על סיום ההתקשרות עמם ועל העברת פעילות השיווק לחברת מטרו (להלן: מטרו) ומשכך ככל שהנתבעים זכאים לעמלת מכירות בגין שנת 2017, הרי שעליהם להפנות טענותיהם כלפי מטרו ולא כלפיה. הנתבעים, למעשה, אינם חולקים על החוב אלא מעלים טענות בעלמא בדבר עמלות שחבה להם חברת מטרו. הסכסוך בין הנתבעים לבין מטרו אינו מעניינה של התובעת.
8. עוד מוסיפה התובעת, כי העברת זכויות השיווק למטרו לא רק שהצילה את התובעת מסגירה בשל קשייה הכלכליים אלא שהיא היטיבה עם הנתבעים בכך שמטרו אפשרה להם למכור את הקלנועיות בתשלומים רבים והעניקה מתנות יקרות ערך על כל רכישת קלנועיות כדי לסייע לנתבעים להגדיל את היקף מכירותיהם, וכראיה לכך – הנתבעים בחרו להמשיך ולהיות סוכניה של מטרו למוצרי התובעת עד היום.
9. על כן, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום החוב (סך כולל של 290,865 ₪ במועד הגשת התביעה הכספית שהגישה – ת"א 7923-09-17) בקיזוז שיק הביטחון (200,000 ₪), דהיינו סך של 90,865 ₪. בנוסף, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצויים בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לה עקב התנהלותם חסרת תום הלב של הנתבעים.
10. יוער כבר עתה, כי התובעת שטוענת לחוב על סך כולל של 290,865 ₪ לשני הנתבעים, בחרה להעמיד את תביעתה הכספית כנגד שני הנתבעים ע"ס 90,865 ₪ (לאחר שקיזזה שיק הביטחון, ע"ס 200,000 ₪), וזאת למרות ששיק הביטחון נמסר לה ע"י הנתבע מס' 1 בלבד ושהינו החייב היחיד בתיק ההוצל"פ מושא ת.ט. 11592-08-17. בהמשך אפרט את ההשלכה המשפטית לעניין זה.

טענות הנתבעים

1. על פי הנטען בתביעה הכספית שהגישו הנתבעים כנגד התובעת (ת"א 22508-06-17) וביתר כתבי טענותיהם, בשנת 1996 נכרת הסכם בין התובעת לבין גדליה להפצה ומתן שירות למוצרי התובעת. בשנת 2009, בחלוף 13 שנים של פעילות עסקית משותפת בין הצדדים, הועלה ההסכם על הכתב. בשנת 2013 הוסף זאוארו להסכם, עת קנה את עסקו של גדליה והחליפו בניהול העסק, כאשר גדליה המשיך לשמש כיועץ לעסק.
2. לטענת הנתבעים, עם כניסתו של זאוארו לניהול העסק, חלה עליה משמעותית במכירות העסק. זאוארו נעתר לדרישות התובעת להגדיל את מצבת העובדים בעסק כדי שתתאים להיקף המכירות ולרמת השירות והזמינות הנדרשים, וזאת בהתבסס על הקשרים העסקיים ארוכי השנים בין הצדדים. התובעת מצידה, הבטיחה שתשתף את הנתבעים מבעוד מועד, כפי שעשתה תמיד, בכל מהלך משמעותי שתבצע.
3. החל מחודש יולי 2016, החלה התובעת לנהוג בחוסר תום לב כלפי הנתבעים, תוך שהיא מבצעת שינויים חד צדדים באופן ההתקשרות ומסבה לעסקם של הנתבעים נזקים עצומים.
4. ביום 24.7.16 הודיעה התובעת במפתיע שהחל מיום למחרת היא עוצרת את כל האספקה, הן של הקלנועיות והן של חלקי החילוף, לצורך ספירת מלאי למשך שלושה שבועות. זאת, חרף העובדה שספירות המלאי היו נעשות מאז ומתמיד ביום האחרון של החודש למשך יום אחד בלבד ולמרות שהיה ידוע היטב לתובעת כי החודשים יולי-אוגוסט הם חודשי המכירות המשמעותיים ביותר של הנתבעים. בכך, הפרה התובעת את התחייבותה לאספקה שוטפת של מוצרים, דבר שגרם לנתבעים להפסדים בשל חוסר יכולתם לספק את השירות הנדרש למאות לקוחותיהם, כפי שהיה קודם לכן וכן פגע במוניטין שבנו במשך 20 שנות פעילות העסק. כך לדוגמא, העיכוב באספקת חלקי החילוף הביא למצב שבו הקלנועיות של הלקוח הגדול ביותר של הנתבעים, בית החולים תל-השומר, הושבתו למשך תקופות ארוכות בשל חוסר יכולתם של הנתבעים לתקן אותן.
5. כאשר העלו הנתבעים את טענותיהם בפני מנכ"ל התובעת, הוא השיב להם כי התובעת נקלעה לקשיי תזרים ולכן נאלצה להפסיק את אספקת המוצרים כאמור.
6. כמו כן, התובעת הודיעה לנתבעים, גם כן בהתראה של יום בלבד, על הפסקת השתתפותה בשיעור של 50% בהוצאות הפרסום כפי שנהגה קודם לכן.
7. אם לא די בכך, בחודש אוגוסט 2016, הודיעה התובעת לנתבעים, באופן חד צדדי, ללא התראה מראש ובניגוד לנוהג בין הצדדים עד אז, על הפסקת כל מבצעי המכירות ועל שינוי מדיניות האחריות על חלקי חילוף.
8. ביום 5.9.16 הודיעה התובעת לנתבעים כי החל מיום 1.9.16 היא העבירה את פעילות השיווק שלה למטרו. בהודעתה, הבהירה התובעת לנתבעים כי ניתנת להם הודעה מוקדמת של תשעה חודשים במסגרתם ישמרו תנאי ההתקשרות בין הצדדים כמו שהיו במועד משלוח המכתב, כאשר פעילות השיווק בפועל תעשה באמצעות מטרו במקום באמצעות התובעת. על פי סעיף 3 להסכם הסוכנות, שהוא חוזה אחיד שנערך על ידי התובעת, תקופת ההודעה המוקדמת על סיום ההתקשרות היא בת 120 יום לפחות. למרות זאת, בהודעה, נתנה התובעת לנתבעים תקופת התראה בת תשעה חודשים משום שהייתה מודעת היטב לכך ששינוי פתאומי ודרסטי בתנאי ההתקשרות מצריך מצד הנתבעים תקופת היערכות ארוכה.
9. לטענת הנתבעים, בניגוד להתחייבותה כלפיהם ולפיה לא יבוצע כל מהלך שיהיה בו משום פגיעה בהם ובניגוד ליחסי האמון וההסתמכות ששררו במשך שנים בין הצדדים, התובעת לא הודיעה לנתבעים מבעוד מועד על כוונתה להעביר את פעילות השיווק שלה למטרו. התובעת ידעה שכל עסקם של הנתבעים מבוסס על הפעילות העסקית עמה ושהעברת השיווק ממנה אל מטרו משמעה "רעידת אדמה" עבורם. מטרו הינה גוף עסקי גדול, בעל מערך שיווק והפצה, שמטבע הדברים יש לו אינטרסים עסקיים שאינם בהכרח עולים בקנה אחד עם האינטרסים העסקיים של הנתבעים.
10. הנתבעים מבהירים כי הם אינם טוענים כנגד עצם ההתקשרות של התובעת עם מטרו, אלא כנגד העובדה שהתובעת הפרה את התחייבויותיה כלפיהם לרבות התחייבותה על פי ההודעה המוקדמת. הנתבעים אינם חולקים על זכותה של התובעת לערוך שינויים באופן התנהלותה העסקית לרבות העברת זכויותיה בתחום ההפצה לצד שלישי. יחד עם זאת, על התובעת להמשיך לקיים התחייבויותיה ולנהוג כלפי הנתבעים בתום לב, בפרט נוכח ההתקשרות העסקית רבת השנים שבין הצדדים.
11. לו נהגה התובעת בשקיפות ובגילוי נאות כפי שנדרש ממנה, והייתה מיידעת את הנתבעים מבעוד מועד על כוונתה להעביר את זכויות השיווק לצד שלישי, היו הנתבעים יכולים להיערך לקראת מהלך משמעותי זה, כמו למשל לעבוד על שיווק של מוצרים אשר על פי הסכם הסוכנות אסור להם לשווקם, במטרה לצמצמם את הפגיעה בהכנסותיהם.
12. בהתנגדות לביצוע שטר, בכתב ההגנה לתביעה הכספית שהגישה התובעת נגדם ובכתב התביעה שהגישו הנתבעים כנגד התובעת, טוענים הנתבעים לנזקים הבאים:
13. סך של 170,608 ₪ בגין אי תשלום עמלות – על פי נוהג ששרר במשך כ-20 שנה בין הצדדים, התובעת שילמה לנתבעים עמלות באופן שוטף, גם עבור מכירות שביצעה התובעת בעצמה באזור גוש דן שבו שימשו הנתבעים כסוכניה הבלעדיים. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה על ידי התובעת עצמה, נמכרו 19 כלים לבית החולים תל השומר מבלי שהנתבעים קיבלו על כך עמלה בסך של 57,608 ₪ לה הם זכאים. בכך, הפרה התובעת את התחייבותה לשמר את תנאי ההתקשרות עם הנתבעים במשך תשעה חודשים גם לאחר העברת השיווק אל מטרו.

בנוסף, מכרה התובעת כ-80 כלים באזור גוש דן במהלך חודש ינואר 2017 מבלי שהעבירה עמלה בסך של 113,000 ₪ לה הם זכאים בהתאם לנוהג האמור.

הנתבעים טוענים כי האחראית הבלעדית לביצוע ההסכם שבינם לבין התובעת היא התובעת עצמה ולא מטרו ומשכך אין כל משמעות לשאלה האם הכלים נמכרו לבית החולים תל השומר על ידי התובעת או על ידי צד ג' כלשהו.

1. סך של 195,000 ₪ בגין אובדן הכנסות – לטענת הנתבעים, מניתוח התנהלותה של התובעת בתקופה שקדמה לחודש יולי 2016 ונמשכה ביתר שאת גם לאחר מכן, כפי שפורט לעיל, ניתן ללמוד בנקל על הגורם לפגיעה בהכנסות וברווחיות עסקם של הנתבעים. ככל שהתובעת הייתה מקיימת את התחייבויותיה על פי ההסכם עם הנתבעים, עומדת ברצף ההספקה ומדיניות האחריות על חלקי חילוף ומשלמת את העמלות על פי הנוהג שבין הצדדים, לא היו נגרמים לנתבעים נזקים כה כבדים. על מנת לבסס רכיב זה של התביעה, הגישו הנתבעים את חוות דעתו של רו"ח יניב גוזלן אשר הינו רו"ח של עסקם של הנתבעים (להלן: רו"ח גוזלן).
2. סך של 384,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין – הנתבעים טוענים כי התנהלותה של התובעת גרמה לפגיעה קשה במוניטין שלהם, מאחר שלא היה באפשרותם לספק ללקוחותיהם את רמת השירות לה הורגלו במשך שנים רבות ואם לא די בכך, הם נאלצו להתמודד עם ההחלטה הרטרואקטיבית שלא להכיר באחריות לחלקים תקולים שחלקם כבר הוחלפו ללקוחות. הנתבעים מבקשים לבסס רכיב זה, גם כן, על חוות דעתו של רו"ח גוזלן ולפיה נגרמה לנתבעים פגיעה במוניטין בסך של כ-768,000 ₪ עקב התנהלות התובעת. משיקולי אגרה, הועמד הסכום הנתבע בגין פגיעה במוניטין על מחצית הסכום שנקבע בחוות הדעת, דהיינו על סך של 384,000 ₪.
3. לאור האמור לעיל, מבקשים הנתבעים לקזז מחובם לתובעת את הסכומים שהיא חייבת להם בשל הפרת התחייבויותיה כלפיהם – סך של 749,608 ₪ ולהורות לה לשלם להם בגין ההפרש שבין גובה החוב לבין גובה הנזקים שנגרמו להם.

העדים מטעם הצדדים

1. מטעם התובעת, העידו מר אורי סהר אשר שימש כמנכ"ל התובעת מחודש אוגוסט 2014 ועד לחודש אוגוסט 2016, התקופה שבה נוצר החוב של הנתבעים כלפי התובעת (להלן: סהר); מנכ"ל התובעת – מר עדי מאור (להלן: מאור); מר גיא מלול אשר משמש כמנהל הכספים של התובעת החל מחודש ספטמבר 2016.
2. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם; רו"ח גוזלן; הגב' סמדר לוריא אשר שימשה כאשת הקשר של התובעת מול הסוכנים בכל הקשור לאספקת חלפים ושירות.
3. כמו כן, העידו העדים הבאים שזומנו על ידי הנתבעים, מבלי שהוגשו תצהיריהם: מר עומר צור, נציג מטעם מטרו; מר דני שלו אשר שימש כמנהל מכירות בישראל מטעם התובעת במועדים הרלבנטיים; הגב' שירלי בר אשר שימשה כמנהלת משרד השיווק והמכירות של התובעת בישראל משנת 2000 ועד חודש דצמבר 2015.

דיון והכרעה

הממצאים העובדתיים

1. מחומר הראיות עולה, כי הקשר העסקי בין התובעת לבין גדליה החל משנות ה-90 בהתאם לתנאים שסוכמו בעל פה בין הצדדים.
2. ביום 26.10.09, נערך בין הצדדים הסכם סוכנות בכתב ולפיו מונה גדליה כסוכן שירות ומכירות בלעדי של מוצרי התובעת באזור הסוכנות לתקופה של חמש שנים, ממועד חתימת ההסכם ועד ליום 26.10.14 (הסכם הסוכנות – נספח א' לתצהירו של סהר).
3. בין היתר, נקבע בהסכם, כי כל פעולותיו של גדליה לפי ההסכם תהיינה על חשבונו בלבד; כי התובעת תמכור לו את המוצרים, בהתאם למחירון ותנאי ההתקשרות שלה, כפי שתעדכן אותם מעת לעת, על פי שיקול דעתה הבלעדי; כי גדליה לא יעסוק בתקופת ההסכם ובתקופה של שנה לאחר תום תקופת ההסכם, בכל דרך שהיא, במישרין או בעקיפין, בשיווק, הפצה או מכירה של מוצרים של חברות מתחרות; כי גדליה מסכים ומצהיר כי סיום או ביטול ההסכם מכל סיבה שהיא לא יזכו אותו בפיצוי בגין מוניטין; כי כל צד רשאי להביא את ההסכם לקיצו באמצעות מתן הודעה בכתב למשנהו לפחות 120 יום מראש.
4. כאמור לעיל, בהתאם לקבוע בסעיף 8 להסכם, להבטחת ביצוע התחייבויותיו על פי ההסכם וכתנאי לכניסתו לתוקף, הפקיד גדליה בידי התובעת את שיק הביטחון על סך של 200,000 ₪ (שיק הביטחון – נספח לבקשה לביצוע שטר שהוגשה בלשכת ההוצל"פ בטבריה ביום 27.4.17).
5. ביום 23.9.14, הוארך ההסכם לתקופה נוספת של שלוש שנים, עד ליום 30.9.17, תוך הוספת זאוארו, שהצטרף לעסקו של גדליה, כסוכן נוסף. הארכת תוקפו של ההסכם והוספתו של זאוארו כאמור, נעשו על גבי הסכם הסוכנות שנחתם בין התובעת לבין גדליה עוד בשנת 2009.
6. ביום 5.9.16 שלחה התובעת לנתבעים הודעה על העברת פעילות השיווק שלה אל מטרו ובה נכתב כדלקמן (נספח 7 לתצהירו של זאוארו, להלן: הודעת סיום ההתקשרות):

"הרינו להודיעך כי החל ממועד מכתבנו זה חברת אפיקים... מפסיקה את פעילות השיווק בישראל ומעבירה את הפעילות האמורה לחברת מטרו...

לאור האמור, הרינו להודיעך על סיום התקשרות אפיקים עמך כמשווק, וזאת החל מיום 1 בספטמבר 2016 ... ובהתאם לדרישות הדין נמסרת לכם בזאת הודעה מוקדמת של 9 חודשים ... אשר במסגרתה ישמרו תנאי ההתקשרות שלך כמו שהם במועד מכתבנו זה כאשר פעילות השיווק שלך בפועל תעשה דרך חברת מטרו ולא אפיקים".

1. הנה כי כן, מהודעה זו עולה כי ביום 5.9.16, הודיעה התובעת לנתבעים על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים לאלתר. זאת, בניגוד לקבוע בסעיף 3 להסכם הסוכנות ולפיו תקופת ההסכם תתחדש באופן אוטומטי לתקופות נוספות של שנה בכל פעם, בכפוף לזכותו של כל צד להביא את ההסכם לקיצו באמצעות מתן הודעה בכתב למשנהו לפחות 120 יום מראש. יחד עם זאת, חרף העובדה שהתובעת לא הודיעה לנתבעים על סיום ההתקשרות בין הצדדים מבעוד מעוד, במסגרת הודעתה, היא התחייבה ליתן לנתבעים תקופת הודעה מוקדמת בת 9 חודשים אשר במהלכה ישמרו תנאי ההתקשרות כפי שהם, כאשר פעילות השיווק בפועל תיעשה באמצעות מטרו (להלן: תקופת ההודעה המוקדמת). בהמשך, אדרש לטענת הנתבעים ולפיה התובעת הפרה התחייבות זו.
2. מקובלת עליי טענת הנתבעים ולפיה מן האמור בהודעת סיום ההתקשרות עולה, כי התובעת הייתה מודעת היטב להשלכות שיש להחלטתה על העברת השיווק למטרו וכפועל יוצא מכך על סיום ההתקשרות הישירה מול הסוכנים ובכללם הנתבעים. שהרי אמנם, התובעת לא הודיעה לנתבעים 120 יום מבעוד מועד על סיום ההתקשרות עמם, אך היא נטלה על עצמה התחייבות לשמר את תנאי ההתקשרות עם הנתבעים למשך 9 חודשים, דהיינו לתקופה נוספת של חצי שנה מעבר לתקופה הקבועה בהסכם הסוכנות. בכך, יש כדי להעיד כי התובעת הבינה שיש לתת לנתבעים פרק זמן סביר על מנת להתארגן ולהיערך לקראת סיום הסכם הסוכנות בין הצדדים.
3. יחד עם זאת, יש לדחות את טענת הנתבעים ולפיה הודעת סיום ההתקשרות נחתה עליהם כרעם ביום בהיר. מעיון בהודעת דואר אלקטרוני ששלח סהר עוד ביום 24.7.16 בעניין עצירת האספקה ושהוגשה על ידי הנתבעים עצמם נכתב כך (נספח 10א' לתצהירו של זאוארו, ההדגשות אינן במקור – ס.ח'):

"כפי שדיווחתי לכם, אפיקים רכב חשמלי נמצאת במגעים עם חברת מטרו בנוגע למינוי מטרו כמפיץ בלעדי בישראל. ישנן הבנות עקרוניות בנושא אך טרם סוכם דבר.

רובכם נפגשתם או נמצאים בקשר עם נציגי מטרו כך שאין לי הרבה לחדש...

מבחינת המפעל אנחנו נכנסים מחר יום ב' 25-07-16 לשלושה שבועות של הערכות לנושא ובכלל זה ספירת מלאי כוללת (כולל מחסני קונסיגנציה בארץ ומחסני חו"ל) והערכות לוגיסטית כמו גם בחינת כדאיות העסקה לאפיקים ולא פחות חשוב לסוכנים ולאנשי המכירות.

כיון שכך, אנו נספק קלנועיות והזמנות מאמצע אוגוסט כולל הזמנות פתוחות במערכת אשר מועד האספקה שלהן לא יהיה מוקדם

מה-17-8-16, למעט מספר כלים שיצאו היום ומחר.

חלקי חילוף יסופקו החל מיום א' הבא".

1. הודעה זו, אשר נשלחה למעלה מחודש בטרם הודיעה התובעת לנתבעים על הודעת סיום ההתקשרות עמה והעברת פעילות השיווק שלה אל מטרו, מהווה ראיה לכך שהנתבעים היו מעודכנים בדבר הקשיים הכלכליים בהם הייתה נתונה התובעת ובדבר המגעים שניהלה האחרונה מול מטרו בנוגע למינויה כמפיצה ומשווקת בלעדית של מוצרי התובעת.
2. עוד יצוין, כי עד היום, ממשיכים הנתבעים להיות סוכניה של מטרו אשר הינה, כאמור, המפיצה של מוצרי התובעת (ראו סעיף 35 לתצהירו של זאוארו).

כעת, אדון בטענות הצדדים לגופן.

טענת התובעת לחוב של הנתבעים כלפיה

1. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ובכל חומר הראיות ולאחר שמיעת העדויות ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענת התובעת בדבר קיומו של חוב כלפיה – להתקבל, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
2. למעשה, הנתבעים אינם כופרים בכך שהתובעת סיפקה להם סחורה שתמורתה טרם שולמה (ראה סעיפים 35-38 לסיכומי הנתבעים). לטענתם, התנהלותה החד צדדית והמפתיעה של התובעת, תוך הפרת התחייבויותיה כלפיהם, היא שיצרה את הנסיבות שבעטיין נאלצו הנתבעים לעצור את התשלומים.
3. מעיון בכרטסת שהגישה התובעת (נספח לתגובת התובעת מיום 1.2.18) עולה כי גובה החוב של הנתבעים כלפיה, כפי שטענה בכתב התביעה, עמד על סך כולל של 290,865 ₪.
4. מסכום זה, יש להפחית סך כולל של 8,256.62 ₪ בגין סכום שאין חולק כי שולמו לידי התובעת ולא הופחתו מסכום החוב (ראה סעיף 35 לסיכומי הנתבעים), כך שסכום החוב של הנתבעים כלפי התובעת, עומד על סך של 282,608 ₪.
5. בנסיבות בהן התובעת לא הביאה את הסכם הסוכנות אל קיצו באמצעות מתן הודעה בכתב לנתבעים לפחות 120 יום מבעוד מעוד, כפי שקבוע בהסכם, ובנסיבות שיפורטו בהמשך פסק הדין, בהן התובעת לא שילמה לנתבעים בגין עמלות המגיעות לה עבור תקופת ההודעה המוקדמת, לא מצאתי לנכון לפסוק לטובתה פיצוי בגין עגמת נפש כפי שביקשה בכתב התביעה. מה גם שהתביעה ברכיב זה (עוגמת נפש) לא כומתה כנדרש ולא שולם בגינו אגרה כמתחייב על פי התקנות.
6. כעת, אפוא, אדון בטענת הנתבעים ולפיה יש לקזז מחובם לתובעת סך כולל של 749,608 ₪ ולהורות לתובעת לשלם להם את ההפרש שבין גובה החוב לבין גובה הנזקים שנגרמו להם עקב התנהלות התובעת.

ההתנגדות לביצוע שטר והתביעה הכספית שהגישו הנתבעים

1. במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר, שהגיש הנתבע מס' 1 ובכתב התביעה שהגישו הנתבעים, טוענים הנתבעים כי נגרמו להם הנזקים הבאים עקב התנהלות התובעת: 1. אי תשלום עמלות המגיעות להם עבור מכירות שבוצעו באזור הסוכנות שלהם בתקופת ההודעה המוקדמת 2. אובדן רווחים 3. פגיעה במוניטין.
2. יודגש, כי הנתבעים מעלים את הנזקים הנטענים הן במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר, הן במסגרת כתב ההגנה לתביעה הכספית, שהגישה התובעת נגדם והן בגדרי תביעתם הכספית שהוגשה כנגד התובעת. רוצה לומר, כי הנזקים הנטענים מועלים בשני מישורים שונים, ברובד הראשון כטענת קיזוז וברובד השני כנזקים ברי תביעה.
3. להלן אדון בטענות אלה על פי סדרן:

הטענה לאי תשלום עמלות

1. הנתבעים הוכיחו כי בין הצדדים השתרש נוהג מחייב, אשר לא בא לידי ביטוי בהסכם הסוכנות, ולפיו התובעת שילמה להם עמלות בגין מכירות שבוצעו באזור הסוכנות של הנתבעים על אף שלא בוצעו על ידם (להלן: הנוהג).
2. בתצהיריהם של הנתבעים הובהרו הרציונל והעקרונות שבבסיס הנוהג האמור: האחד – הנתבעים נותנים שירות לאותם כלים במסגרת תקופת האחריות, השני – הדדיות – בדיוק כפי שהנתבעים התחייבו בהסכם למכור את מוצרי התובעת בלבד, כך התובעת, אף על פי שהדבר לא נכתב בהסכם, התחייבה כלפי הנתבעים לבלעדיות, דהיינו כי לא יבוצעו באזור הסוכנות שלהם מכירות שלא על ידם (סעיף 21 לתצהירו של זאוארו; סעיף 26 לתצהירו של גדליה).
3. לתצהירו של זאוארו צורפו הודעות עדכון שנשלחו מנציגי התובעת אל זאוארו בדבר מתן הצעות מחיר או בדבר מכירת קלנועיות ללקוחות באזור הבלעדיות של הנתבעים, שלא באמצעות הנתבעים. בנוסף, הוגשו חשבוניות שהונפקו על ידי הנתבעים על שם התובעת בגין עמלות של מכירות שביצעה התובעת ישירות מול הלקוחות באזור הבלעדיות והודעת דואר אלקטרוני ששלחה התובעת בעניין עמלה המגיעה לנתבעים בגין מכירה שבוצעה על ידי סוכן אחר באזור הבלעדיות שלהם (ראו נספחים 2א'-2י').
4. ויצוין, כי ער אני לעובדה כי הנתבעים הגישו 3 חשבוניות בלבד כדי לבסס טענתם לתשלום עמלות: שתי חשבוניות משנת 2013 וכן חשבונית מיום 31.10.16 בגין עמלות עבור כלים שמכרה התובעת ישירות לרשות שדות התעופה. ואולם, את מסקנתי לעיל בדבר עצם קיומו של הנוהג, ביססתי הן על החשבוניות האמורות והן על עדויותיהם הברורות של נציגי התובעת בעניין:
5. מר דני שלו אשר שימש כמנהל מכירות מטעם התובעת במועדים הרלבנטיים העיד בדבר קיומו של הנוהג (עמוד 68 שורות 24-28 לפרוטוקול):

"ש. ספר על הנוהג לגבי תשלום עמלות על פי אזורים, כאשר לדוגמא מגיעים לקוחות מאזור כדוגמא של אהרון וקובי וביצעו רכישה ישירות במפעל. האם נכון שהיו משלמים לאהרון וקובי גם במקרה כזה?

ת. כן. אני לא זוכר אם זה חצי עמלה או עמלה מלאה. כל אדם שהיה מגיע מכל אזור שהוא שייך לסוכן".

1. גם הגב' שירלי בר אשר שימשה כמנהלת משרד השיווק והמכירות של התובעת בישראל משנת 2000 ועד חודש דצמבר 2015 העידה בעניין הנוהג, בעמוד 78 שורות 19-22 לפרוטוקול:

"ש. לגבי תשלום עמלות לעובדים, איך משולמות העמלות, סוכן מוכר באזור שלו ואם מתבצעת מכירה על ידי המפעל באזור שלו

ת. לפעמים היו באים אנשים אלי למשרד ואני הייתי מוכרת להם ואת העמלה היה מקבל הסוכן, שזה שייך לאזור שלו שהיה שייך לו וכשזה קובי היה מקבל את העמלה".

1. סהר, שכאמור שימש כמנכ"ל התובעת בשנים 2014-2016, אישר בתצהירו כי במשך שנים "היה נהוג" שהנתבעים מקבלים עמלה עבור מכר של כלים לבית החולים תל השומר (סיפא לתצהיר).
2. ראו גם עדותו של העד מטעם מטרו, מר עומר צור, ולפיה אף מטרו נוהגת לשלם עמלות לסוכניה ובכללם הנתבעים בגין מכירות אשר מבוצעות באזור הבלעדיות שלהם חרף העובדה שהן לא מבוצעות על ידם (עמוד 63 שורות 1-5 לפרוטוקול):

"מה שאני יודע לפחות אם נוצר מצב שבו סוכן של מטרו מוכר באיזה שהוא אזור שמוגדר אזור אחריות של הנתבעים לצורך העניין אז יש תשלום עמלה מסוים על אף שהמכירה לא בוצעה על ידי הנתבעים או על ידי סוכנים אחרים. יש לזה סיבה ולא רק בגלל נושא המכירה אלא למתן שירות ואחריות".

1. בכתב ההגנה, התובעת טענה, כי במסגרת הודעת סיום ההתקשרות מיום 5.9.16, בהתראה של 9 חודשים, היא הודיעה לנתבעים על סיום ההתקשרות עמם ועל העברת פעילות השיווק לחברת מטרו ומשכך ככל שהנתבעים זכאים לעמלת מכירות בגין שנת 2017, הרי שעליהם להפנות טענותיהם כלפי מטרו ולא כלפיה.
2. ואולם, יש לדחות טענה זו של התובעת אשר עומדת בסתירה לאמור בהודעת סיום ההתקשרות כי ניתנת לנתבעים תקופת הודעה מוקדמת בת 9 חודשים "אשר במסגרתה ישמרו תנאי ההתקשרות שלך כמו שהם במועד מכתבנו זה". כלומר, על התובעת היה לפעול על פי התחייבותה ולהמשיך ולקיים את תנאי ההתקשרות בין הצדדים, לרבות תשלום עמלות בהתאם לנוהג, במשך 9 חודשים ממועד מתן הודעת סיום ההתקשרות. חרף טענת התובעת כי על הנתבעים להפנות טענותיהם בעניין כלפי מטרו, היא לא שלחה הודעת צד שלישי למטרו. כמו כן, התובעת לא חשפה את מסמכי ההתקשרות בינה לבין מטרו על מנת להוכיח טענתה כי היא דאגה לשמר את תנאיהם של הנתבעים במסגרת ההסכם מול מטרו.
3. מן המקובץ לעיל שוכנעתי, כי הנתבעים הרימו את הנטל להוכיח קיומו של נוהג בין הצדדים ולפיו התובעת שילמה להם עמלות בגין מכירות שבוצעו באזור הסוכנות של הנתבעים על אף שלא בוצעו על ידם.
4. להלן אבחן את שלושת הרכיבים הנטענים בגינם זכאית התובעת, לטענתה, לתשלום עמלות מן התובעת:

הראשון – מכירת קלנועיות לבית החולים תל השומר:

1. הנתבעים טוענים, כי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, בוצעה מכירה של 19 כלים תוצרת התובעת לבית החולים תל השומר, מבלי שהנתבעים קיבלו בגינה עמלה בסך של 57,608 ₪ לה הם זכאים.
2. בתצהיריהם, טענו הנתבעים כי ממסמכים אליהם נחשפו במהלך ההליך עולה, כי התובעת מכרה 23 כלים לבית החולים תל השומר, כאשר בגין כל כלי שהוזמן ממנה, מגיעה לנתבעים עמלה בסך של 3,032 ₪ ע"פ המחירון של הכלי הספציפי ובסה"כ עמלה בסך של 69,736 ₪. הנתבעים הוסיפו וטענו כי לאחר שגילו את דבר המכירה של מוצרי התובעת באמצעות מטרו, פנה זאוארו אל מר תומר קומרוב, שהיה באותם הזמנים סמנכ"ל המכירות וכיום משמש כמנכ"ל מטרו, בעניין העמלות המגיעות לנתבעים ממכירה זו בהתאם לנוהג. רק כעבור שבעה חודשים, במהלכם פנו הנתבעים הן למטרו והן לתובעת, שילמה להם מטרו סך של 23,000 בלבד כעמלה מופחתת בגובה של שליש מהסכום המגיע לנתבעים בהתאם לנוהג. משכך, לטענת הנתבעים, נותרה התובעת חייבת לשלם להם סך של 46,736 ₪ (23,000 ₪ - 69,736 ₪).
3. מנגד, טענה התובעת כי נוכח הפיכתה מחברה יצרנית ומוכרת לחברה יצרנית בלבד והעברת המכירות אל מטרו, הרי שמטרו רכשה מן התובעת את הקלנועיות שנמכרו לבית החולים תל השומר ועל כן על הנתבעים להפנות את טענותיהם למטרו. ואולם, כאמור לעיל, טענה זו עומדת בסתירה להתחייבות התובעת עצמה כלפי הנתבעים, שניתנה בעקבות העברת השיווק למטרו, לשמור על תנאי ההתקשרות כפי שהם משך 9 חודשים, מבלי שהחריגה את הנוהג. מסכים אני עם טענת הנתבעים שלפיה אין נפקות לשאלה האם התובעת מכרה את הקלנועיות לבית החולים תל השומר בעצמה או באמצעות מטרו, שהרי אף התובעת אינה חולקת על כך כי מדובר במכירת קלנועיות מתוצרת שלה באזור הבלעדיות של הנתבעים בתקופת ההודעה המוקדמת.
4. מעיון בחומר הראיות עולה, כי מטרו מכרה לבית החולים תל השומר 22 קלנועיות תוצרת התובעת. ראו תכתובת וואטסאפ בין זאוארו לבין סמנכ"ל המכירות של מטרו דאז, מחודש דצמבר 2016 ובה פונה זאוראו וכותב, בין היתר: "מטרו מספקים חלקי קלנועיות לתל השומר מאחורי הגב שלי כולל מכירת כלים חדשים. איך אתה מצפה שאני אוהב אתכם זה הלקוח הכי גדול שלי", "איזה כלים יפים מכרת לתל השומר", "עמלה?". על כך, השיב לו סמנכ"ל המכירות של מטרו: "יטופל... תהיה רגוע, מחר יש דיון בנושא" ובהמשך "נדבר, לא נקפח אותך" (נספח 3א' לתצהירו של זאוארו).
5. מעיון בחשבוניות מיום 11.7.17 ומיום 21.1.18 שהונפקו על ידי הנתבעים על שם מטרו עולה, כי מטרו שילמה להם סך כולל של 22,000 ₪ בגין עמלות מכירה של 22 קלנועיות לבית החולים תל השומר, סך של 854.70 ₪ ובצירוף מע"מ סך של 1,000 ₪ עבור כל קלנועית (נספחים 3ב'-ג' לתצהירו של זאוארו). אלא, שלטענת הנתבעים, הם זכאים להפרש שבין העמלה לה הם זכאים בהתאם לנוהג לבין העמלה המופחתת ששולמה להם על ידי מטרו.
6. ער אני לעובדה כי הנתבעים לא צירפו ראיה ממנה ניתן ללמוד מהו גובה העמלה המגיעה להם על פי הנוהג בין הצדדים בגין מכר קלנועיות מהסוג שנמכרו לבית החולים תל השומר, אלא טענו בתצהיריהם כי בגין כל כלי שנמכר על ידי התובעת, הם זכאים לעמלה בסך של 3,032 ₪.
7. יחד עם זאת, הנתבעים לא נחקרו בעניין זה במסגרת עדויותיהם ומכל מקום גרסתם לרבות סכום העמלה הנטען – לא נסתרה. ויודגש, כי התובעת כלל לא התייחסה בסיכומיה לטענות הנתבעים בעניין העמלות המגיעות להם בגין מכירת הקלנועיות לבית החולים תל השומר.
8. זאת ועוד, כאמור לעיל, סהר, העד מטעם התובעת עצמה ומנכ"ל שלה לשעבר, אישר בתצהירו כי במשך שנים "היה נהוג" בין הצדדים, כי הנתבעים מקבלים מן התובעת עמלה עבור מכר של כלים לבית החולים תל השומר (ראו סיפא לתצהיר).
9. בנסיבות דנן, משנמנעה התובעת לפרט מהו גובה העמלות, שאף לטענת העד מטעמה, היה נהוג לשלמן לנתבעים במשך שנים עבור מכירות לבית החולים תל השומר, ובהעדר ראיות לסתור את הסכום הנטען על ידי הנתבעים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענותיהם בעניין.
10. חיזוק למסקנה זו מצאתי בחשבונית מיום 31.10.16 שהונפקה על ידי הנתבעים על שם התובעת, בגין עמלות עבור כלים שמכרה האחרונה ישירות לרשות שדות התעופה (נספח 2ה' לתצהירו של זאוארו). מעיון בחשבונית עולה, כי התובעת שילמה לנתבעים סך של 3,672 ₪ עבור כל כלי. אמנם לא הובהר האם מדובר בכלים מאותו הסוג, אך נתון זה סייע בידי להעריך את סבירות הסכום הנטען על ידי הנתבעים (3,032 ₪ עבור כל כלי).
11. לאור האמור, יש לקזז מחוב הנתבעים כלפי התובעת סך של 44,704 ₪ בגין יתרת העמלות המגיעה להם בגין מכר הקלנועיות לבית החולים תל השומר, על פי הפירוט שלהלן:

22 כלים * 3,032 ₪ עבור כל כלי = 66,704 ₪

מסכום זה יש להפחית סך של 22,000 ₪ ששולם לנתבעים על ידי מטרו (נספחים 3ב'-ג' לתצהירו של זאוארו): 22,000 ₪ - 66,704 ₪ = 44,704 ₪.

השני – מכירת קלנועיות למר שלדון אדלסון:

1. בתצהירי הנתבעים נטען, כי ככל שידוע להם, מכרה התובעת כ-160 כלים באזור גוש דן במהלך חודש ינואר 2017 וזאת מבלי להעביר להם עמלה בסך של 226,560 ₪ לה הם זכאים בהתאם לנוהג (160 כלים X 1,416 ₪ בגין עמלה לכל כלי). הנתבעים הדגישו כי הכלים אשר נרכשו על ידי מר שלדון אדלסון נמסרו על ידי התובעת ללקוחות כאשר לכל כלי מצורפת תעודת אחריות ומפת אזורי השירות של סוכני התובעת. בעקבות כך, לטענתם, הם קיבלו מספר פניות מלקוחות שנזקקו לשירות אך לצערם, הם נאלצו לדחות אותם, מכיוון שהתובעת לא שילמה להם את העמלה המגיעה להם.
2. מנגד, טענה התובעת, כי התורם מר שלדון אדלסון מארה"ב רכש ממנה 160 כלים עבור ארגון נכי צה"ל, במחיר הפסד של ממש, כאשר התובעת כלל לא ביקשה מן הנתבעים לתת שירות בעבור כלים אלה.
3. לאחר עיון בחומר הראיות שוכנעתי, כי הנתבעים לא הוכיחו את זכותם לקבלת עמלה בגין מכירת קלנועיות למר אדלסון, וזאת מן הטעמים הבאים:
4. ראשית, הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הכלים נמכרו באזור הבלעדיות שלהם. נוכח טענת הנתבעים ולפיה בהתאם לנוהג, שולמה להם עמלה "בגין כל מכירה באזור הבלעדיות" (ראו סעיף 17 לכתב התביעה וסעיף 10 לסיכומי הנתבעים), הרי שאין בעובדה כי הכלים נמסרו לנכי צה"ל באזור תל אביב, אזור הבלעדיות של הסוכנים (סעיף 125 לסיכומי הנתבעים) – כדי להעלות או להוריד לעניין זה.

הנתבעים לא הכחישו וממילא לא סתרו את טענת התובעת כי התורם שלדון אדלסון מתגורר בארה"ב. טענה זו אף מקבלת חיזוק מפרטי הנמען – "Sheldon G Adelson – USA United States" – כפי שהם מופיעים על גבי הצעת המחיר ששלחה התובעת ביום 30.6.16 עבור רכישת 160 כלים (נספח 2 לתגובת התובעת מיום 1.2.18). נתתי דעתי לטענת הנתבעים ולפיה התובעת לא הגישה את הסכם המכר לשלדון אדלסון, אך בנסיבות בהן הנתבעים הם הנושאים בנטל להוכיח תביעתם, הרי שיש לזקוף קודם כל לחובתם את הימנעותם מלבקש גילוי מסמך ספציפי ומלזמן את שלדון אדלסון או נציג מטעמו למתן עדות על מנת לבסס טענותיהם בעניין.

1. שנית, אין חולק על כך כי הנתבעים דחו פניות של לקוחות שקיבלו כלים שנרכשו על ידי שלדון אדלסון. ראו, לדוגמא, הודעת דואר אלקטרוני ששלחה נציגת הנתבעים אל זאוארו ונציג מטעם מטרו ובה נכתב: "כלי שסופק על ידי אפיקים. שברה את הכידון, הובהר לה שהאחריות במפעל ולא אצלנו. הופנתה ישירות לאמיתי" נספח 4ב' לתצהירו של זאוארו). זאת, בניגוד לרציונל שבבסיס הנוהג לתשלום עמלות ולפיו הנתבעים יספקו שירות לכלים במסגרת תקופת האחריות.

ויובהר, כי הנתבעים לא הביאו ראיה כלשהי המעידה על כך שבזמן אמת הם העלו, בפני התובעת, מטרו או הלקוחות, טענה לגבי עמלות שלא שולמו להם או התנו את מתן השירות בתשלום העמלות הנטענות.

כמו כן, העובדה כי לקוחות הופנו ישירות לתובעת לצורך קבלת שירות מחזקת את הטענה שהעלה מאור בתצהירו כי התובעת כלל לא ביקשה מן הנתבעים לתת שירות בעבור כלים אלה.

1. שלישית – למעשה, רכיב זה נטען לראשונה במסגרת תצהירי העדות הראשית. בכתב התביעה, הנתבעים כלל לא התייחסו לרכיב זה, אלא טענו באופן כללי כי התובעת מכרה כ-80 כלים, לכל הפחות, באזור הבלעדיות במהלך חודש ינואר 2017 מבלי שהעבירה להם עמלה. זאת, חרף העובדה שמחומר הראיות עולה כי דבר חלוקת 160 הכלים תוצרת התובעת, לנכי צה"ל, היה ידוע היטב לנתבעים עוד בחודש מרץ 2017, דהיינו בטרם הגשת התביעה על ידם. ראו הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה ביום 2.3.17 מנציג מטרו אל הנתבעים אליה צורפה פניית הלקוח ובה נכתב כך, בין היתר: "... אני נכה צה"ל ואחד מ160 שקיבלנו קלנועית שרכש עבורנו שלדון אדלסון חבל שאתם אפילו לא מתייחסים למכתבי..." (נספח 4ב' לתצהירו של זאוארו). הנתבעים לא סיפקו כל הסבר מדוע כתב התביעה שהגישו נעדר כל התייחסות לעניין.
2. בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעים, ככל שהיא מתייחסת למכירת קלנועיות למר אדילסון. נוכח האמור, לא מצאתי לנכון להידרש לטענת התובעת ולפיה הכלים נמכרו לשלדון אדלסון במחיר הפסד כתרומה לנכי צה"ל.

השלישי – מכירה של כלים נוספים באזור הבלעדיות במהלך תקופת ההודעה המוקדמת:

1. מדו"ח שהונפק על ידי מטרו והועבר לידי הנתבעים בהתאם להחלטת בית המשפט בהליך זה ומניתוח של הדו"ח שבוצע על ידי הנתבעים עולה, כי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, מכרה מטרו 14 כלים של התובעת באזור הבלעדיות של הנתבעים, מבלי ששולמה להם עמלה (נספחים 4ג'-ד' לתצהירו של זאוארו).
2. בתצהירי הנתבעים פורטו הכלים והעמלות הנטענות: שבעה כלים מדגם S4 (עמלה בסך של 3,002 ₪ בגין כל כלי); כלי אחד מדגם S3 (עמלה בסך של 3,002 ₪); שני כלים מדגם C4 (עמלה בסך של 2,556 ₪ בגין כל כלי); שני כלים מדגם GOGO3 (עמלה בסך של 1,274 ₪ בגין כל כלי); שני כלים מדגם GOGO3LX (עמלה בסך של 1,444 ₪ בגין כל כלי). לטענת הנתבעים, סך העמלות בגין כלים אלו, בצירוף מע"מ, עומד על 40,236 ₪.
3. התובעת לא הכחישה וממילא לא סתרה את טענות הנתבעים בעניין מספר הכלים או סכומי העמלות. גם כאן, כפי שנקבע בנוגע לכלים שנמכרו לבית החולים תל השומר, מקום שהוכח קיומו של נוהג לשלם לנתבעים עמלות במהלך השנים, בפרט בהתבסס על עדויותיהם של נציגי התובעת, ומשלא נסתרו הסכומים הנטענים, יש לקבל את טענות הנתבעים בעניין.
4. בהעדר כל התייחסות בתצהירים או בסיכומים מטעם התובעת לרכיב זה ומשלא נסתרו טענות הנתבעים בעניין, הריני מקבל את טענת הנתבעים לקיזוז בגין רכיב זה, ומורה על קיזוז סך של 40,236 ₪ מחוב הנתבעים לתובעת.

הטענה לאובדן רווחים

1. לטענת הנתבעים, התנהלות התובעת והצעדים המפתיעים והחד צדדיים בהם היא נקטה: שינוי מדיניות של החלפת חלקי חילוף, הפסקת השתתפות בהוצאות פרסום וסגירת המחסנים לצורך ספירת מלאי – הסבו להם נזקים, הן להכנסות והן למוניטין שצברו במהלך 20 שנים. להלן אדון בטענות אלה:
2. אשר לטענה בדבר שינוי מדיניות החלפת חלקי החילוף – לטענת הנתבעים, בחודש אוגוסט 2016, שינתה התובעת את מדיניות האחריות לחלקים, כך שללא הודעה מוקדמת, העמידה בפניהם התובעת עובדה, כי עליהם להמתין במשך תקופה לא ידועה לצורך אישור החלפתו של החלק אצל הלקוח. קודם לכן, התובעת נהגה לשלוח לנתבעים חלק חדש במקום החלק שהוחלף על ידם אצל הלקוח, עוד בטרם החלק התקול נשלח אל התובעת לבדיקה. הנתבעים טוענים כי הם אלה אשר ספגו את עלויות החלקים שהוחלפו ללקוחות וכי לא פעם, נמנע מהם לתת שירות מהיר וראוי ללקוחות בשל חוסר בחלקים.

התובעת אישרה את הטענה כי היא שינתה את מדיניות החלפת החלקים. בעניין זה העיד סהר, כי התובעת הסבירה לסוכנים כי בשל מצבה הכלכלי, היא תאלץ להתאים את שיטת העבודה בנושא של אחריות חלקים למקובל בשוק הרכב, כך שהסוכנות תספק על חשבונה את החלק ותפנה ליצרן לאישור ההחלפה על פי תעודת האחריות (עמוד 13 שורות 9-15 לפרוטוקול). מצאתי בכך הסבר סביר, שלא נסתר על ידי הנתבעים. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח הקבוע בסעיף 4.1 להסכם הסוכנות ולפיו: "החברה תמכור לסוכן את המוצרים, בהתאם למחירון החברה ותנאי ההתקשרות שלה, כפי שהחברה תעדכן אותם מעת לעת, על פי שיקול דעתה הבלעדי. ... הסוכן יחתים את הלקוחות על חוזי שירות מתאימים ויבהיר ללקוחות את תנאי האחריות והשירות שהחברה מספקת, והכל בהתאם למדיניות החברה. החברה תודיע לסוכן על שינויים במדיניותה בהתאם לצורך...".

מכל מקום, טענת הנתבעים ולפיה הם נפגעו עקב שינוי המדיניות מאחר שהם אלה שספגו את עלות החלקים שהמפעל סירב להכיר בהם אינה מתיישבת עם טענתם ולפיה בסופו של יום, התובעת אישרה את החלפתם בדיעבד של כל החלקים התקולים וזיכתה את הנתבעים בגינם. בנוסף, הטענה ולפיה מחזור עסקם של הנתבעים נפגע קשות מאחר שהם אלה שספגו את עלות החלקים עד לאישור החלפתם על ידי התובעת, נטענה בעלמא ובלא כל ביסוס כדבעי, כפי שיפורט בהמשך.

1. אשר לטענה בדבר הפסקת השתתפות בהוצאות פרסום – מחומר הראיות עולה, כי ביום 30.8.16 הודיעה התובעת לנתבעים כי היא תחדל לאלתר להשתתף בהוצאות הפרסום בשיעור של 50% כפי שנהגה עד אז (נספח 11 לתצהירו של זאוארו).

אין לקבל את טענת הנתבעים כי הודעה זו הונחתה עליהם באופן פתאומי וללא כל התראה, שהרי יש לזכור, כי עוד ביום 24.7.16 שלחה התובעת הודעה לנתבעים בדבר עצירת האספקה למשך שלושה שבועות, לצורך בחינת כדאיות העסקה למינוי מטרו כמפיץ בלעדי של התובעת בישראל, כמפורט לעיל (נספח 10א' לתצהירו של זאוארו).

יתרה מכך, סעיף 7.3 להסכם הסוכנות קובע כדלקמן: "החברה תסייע לפי שיקול דעתה במתן פרסום הולם למוצרים".

טעם נוסף לדחיית הטענה מצאתי בעדותו של זאוארו ולפיה מהרגע שמטרו נכנסה לנעליה של התובעת, היא פתחה בקמפיין פרסומי נרחב ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות ובו פורסמו פרטיהם של הנתבעים כסוכניה במשך מספר חודשים (עמוד 22 שורות 19-24 לפרוטוקול).

1. אשר לטענה בדבר סגירת המחסנים לצורך ספירת מלאי – ביום 24.7.16 שלח סהר לנתבעים הודעת דואר אלקטרוני ובה הודיע להם על סגירת המחסנים לצורך ספירת מלאי למשך שלושה שבועות. הודעה זו צוטטה לעיל במלואה ובה נכתב כך, בין היתר (נספח 10 א' לתצהירו של זאוארו):

"מבחינת המפעל אנחנו נכנסים מחר יום ב' 25-07-16 לשלושה שבועות של הערכות לנושא ובכלל זה ספירת מלאי כוללת... כמו גם בחינת כדאיות העסקה לאפיקים ולא פחות חשוב לסוכנים ולאנשי המכירות. כיון שכך, אנו נספק קלנועיות והזמנות מאמצע אוגוסט כולל הזמנות פתוחות במערכת אשר מועד האספקה שלהן לא יהיה מוקדם מה-17-8-16, למעט מספר כלים שיצאו היום ומחר. חלקי חילוף יסופקו החל מיום א' הבא".

הנתבעים לא הציגו ולו בדל ראיה המעידה על כך שבמהלך שלושת השבועות שבהם בוצעה ספירת המלאי, הם קיבלו תלונות מלקוחות בשל אי אספקת כלים או חלקי חילוף או כי נגרמו להם נזקים בשל כך.

בהקשר זה, העיד מאור כי התובעת נאלצה להאט את תהליך הייצור במפעלה במהלך תקופת ספירת המלאי, אך הוסיף וטען, כי למרות זאת, התובעת השתדלה לספק כלים, גם אם בהיקף נמוך יותר. מאור הסביר, באופן הגיוני שהותיר עליי רושם אמין, כי: "התכנון היה בעצם ירידה לצורך עליה, אנו יורדים ויוצרים הבראה שההבראה כללה גם הזרמה של כסף מהבעלים, מהקיבוץ... השורה התחתונה שהעסק המשיך להתקיים, נשאר עסק חי, המותג ניצל ובזכות זה הסוכנים והלקוחות, א.ג. קולנועיות (עסקם של הנתבעים, הערה שלי – ס.ח') יכלו להמשיך לקנות את המותג אפיקים, הכי מצליח בישראל במשך עשרות שנים..." (עמוד 5 שורות 3-15 לפרוטוקול). חיזוק לכך, ניתן למצוא בעבודה כי למעשה, עד היום, ממשיכים הנתבעים להיות סוכניה של מטרו אשר הינה, כאמור, המפיצה של מוצרי התובעת (ראו סעיף 35 לתצהירו של זאוארו).

1. גם הטענה לפגיעה בהיקף המכירות של הנתבעים, לא הוכחה בראיות כדבעי. בעדותו, אישר זאוארו כי במהלך שנת 2014 מכרו הנתבעים 175 כלים, בשנת 2015 – 200 כלים, בשנת 2016 – 195 כלים ובשנת 2017 – 196 כלים (עמוד 26 שורות 21-30 לפרוטוקול).
2. לא זו אף זו, אף אם הייתי מניח לטובת הנתבעים כי נגרמו לה נזקים עקב התנהלות התובעת, הרי שלא הוכח גובה הנזק הנטען. אבאר את דבריי:
3. כדי לבסס טענותיהם לאובדן רווחים, ביקשו הנתבעים להסתמך על חוות דעתו של רו"ח גוזלן אשר משמש גם כרו"ח של עסקם של הנתבעים (סעיף 3 לחוות הדעת). ואולם, התרשמתי כי המדובר בחוות דעת מוטה, מגמתית ובלתי מבוססת אשר מטרתה לסייע בידי הנתבעים ומשום כך לא מצאתי שניתן לסמוך עליה.
4. ראשית, רו"ח גוזלן לא פירט בחוות דעתו, מהם המסמכים עליהם הסתמך בעת כתיבת חוות הדעת וממילא גם לא צירף לחוות דעתו מסמכים כלשהם (ראו עדותו של זאוארו בעמוד 31 שורות 1-6 לפרוטוקול ועדותו של גדליה בעמוד 43 שורות 26-31 לפרוטוקול). לא הסתפקתי בעדותו של רו"ח גוזלן ולפיה משמעות חתימתו על חוות הדעת היא כי הוא בדק את הנתונים המופיעים בה והתבסס על "תיק ניירות מבוסס שבו שמורים כל הראיות על נכונות המספרים והנתונים" (עמוד 60 שורות 15-17 לפרוטוקול). הנתבעים ורו"ח גוזלן לא סיפקו הסבר המניח את הדעת מדוע נמנעו מלצרף מסמכים אובייקטיביים כגון מאזני חברה או דו"חות כספיים כדי לבסס את הטענה לאובדן רווחים. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח העובדה כי המדובר ברו"ח של עסקם של הנתבעים.
5. שנית – אף אם הייתי משתכנע בדבר נכונות הסכומים הנטענים בחוות הדעת (ולא כך הדבר), הרי שהיה על הנתבעים לעבור משוכה נוספת והיא הוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין מעשי התובעת שלטענתם גרמו לנזקים. בחוות הדעת, קבע רו"ח גוזלן כך: "לדעתנו, במידה והיה מתאפשר לסוכנות לפעול כרגיל ולשמור על קצב הצמיחה הנ"ל, נתוני המחזור והרווח הגולמי ... במחצית השנייה של שנת 2016 היו צריכים להסתכם כדלקמן: ... ...". ברי כי אין בהשערות אלה כדי לבסס את טענות הנתבעים בעניין.
6. ושלישית, מעדותו של רו"ח גוזלן עולה, כי חוות הדעת נערכה בהתבסס על נתונים שנמסרו לו מפי הנתבעים. רו"ח גוזלן השיב בשלילה לשאלה האם הוא יכול להיות ערב לאמיתות הנתונים שבחוות הדעת, הנוגעים למספר הקלנועיות שמכרה התובעת באזור הבלעדיות של הנתבעים (עמוד 54 שורות 19-20, עמוד 55 שורות 1-2 לפרוטוקול).
7. עוד יצוין, בעניין זה, כי יש לזקוף לחובת הנתבעים את הימנעותם מלהציג את מסמכי ההתקשרות שלהם מול מטרו ואת נתוני הכנסותיהם לאחר מועד החתימה על ההסכם עם מטרו על מנת לסתור את טענת התובעת כי חתימת ההסכם עם מטרו, דווקא היטיבה את מצבם של הנתבעים.

הטענה לפגיעה במוניטין

1. סעיף 11.2 להסכם הסוכנות קובע כך:

"... הסוכן מסכים ומצהיר כי סיום ו/או ביטול הסכם זה מסיבה כלשהי לא יזכו אותו בפיצוי ו/או שיפוי כלשהם בגין מוניטין, בניית שוק, השקעות, פרסום, עבודה... והסוכן יהיה מנוע מלהעלות טענה ו/או דרישה כלשהן בקשר לתרומה שלו, כביכול, למוניטין ו/או לשוק של החברה והמוצרים".

סעיף זה מקים מניעות כלפי הנתבעים מלתבוע בגין פגיעה במוניטין. בעדותו, נשאל גדליה כיצד תובעים הנתבעים בגין פגיעה במוניטין בניגוד להסכם ועל כך השיב באופן לא ענייני: "כמו שהם מפרים גם אני מפר את הדרישה" (עמוד 38 שורות 4-12 לפרוטוקול). יש לדחות את טענת הנתבעים כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד משום שהועלתה לראשונה בסיכומים ומכל מקום הועלתה באופן כללי וסתמי.

1. אף אם הייתי מקבל את פרשנות הנתבעים לסעיף ולפיה יש לפרש את המונח מוניטין שבסעיף 11.2 להסכם כמוניטין של התובעת ולא של הנתבעים, הרי שמכל מקום והחשוב לענייננו – לא הוכחה כל פגיעה במוניטין של הנתבעים ובהעדר ראיות כדבעי, לא הוכיחו הנתבעים שנפגע המוניטין של מי מהם, מה גם שלא הוכח שיעור הנזק הנטען.
2. טענת הנתבעים בדבר פגיעה במוניטין הועלתה בעלמא ומבלי שהונחה לה כל תשתית ראייתית. חרף טענת הנתבעים ולפיה התנהלות התובעת כפי שפורטה לעיל, הביאה להשבתת הכלים של הלקוח הגדול ביותר של הנתבעים, בית החולים תל השומר, למשך תקופות ארוכות בשל חוסר יכולת של הנתבעים לתקן את הכלים וכן טענתם ולפיה מעשי התובעת גרמו לכך שנבצר מן הנתבעים לספק למאות לקוחותיהם את אותה רמת שירות לה הורגלו במשך שנים רבות (סעיפים 57 ו-68 לתצהירו של זאוארו) – הנתבעים נמנעו מלהעיד נציג מטעם בית החולים תל השומר או מי מלקוחותיהם כדי לבסס טענתם בעניין זה. בנסיבות אלה, יש להחיל את ההלכה הפסוקה לפיה הימנעות צד מהבאת עד שיכול לתמוך בגרסתו, משמשת חיזוק לראיות הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה (4) 651).
3. כמו כן, נוכח מסקנותיי לעיל ביחס לחוות דעתו של רו"ח גוזלן, אין לקבל גם את קביעתו ולפיה עקב מעשי התובעת, נגרמה לנתבעים פגיעה במוניטין שלהם בשווי של 945,000 ₪ (סעיף 5 לחוות הדעת).
4. בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת הנתבעים לפגיעה במוניטין.
5. מן המקובץ לעיל עולים הנתונים הבאים:

• חוב הנתבעים כלפי התובעת עומד על סך של 282,608 ₪.
• מסכום זה יש לקזז סך כולל של 84,940 ₪ מחובו של כל אחד מהנתבעים לתובעת.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור לעיל, הריני פוסק בזאת כדלקמן:
2. ת"ט 11592-08-17

כזכור תיק הוצל"פ מס' 519751-04-17, (להלן: תיק ההוצל"פ) מושא תיק זה נפתח כנגד הנתבע מס' 1 בלבד. עיון באמור בסעיף 98 לעיל מלמד כי חובו של הנתבע מס' 1 לתובעת לאחר הקיזוז עומד על סך 282,608- 84,940=197,668 ₪.

אשר על כן הנני מורה על הקטנת הקרן בתיק הוצל"פ מס' 519751-04-17, כך שהקרן תועמד על סך 197,668 ₪. יתר רכיבי תיק ההוצל"פ, לרבות שכ"ט א', הפרשי הצמדה וריבית וכיוצ"ב יעודכנו בהתאם.

1. ת.א. 7923-09-17

כזכור תביעה כספית זו הוגשה ע"י התובעת כנגד שני הנתבעים. סכום התביעה (90,865 ₪) מהווה לטענת התובעת את היתרה בין גובה חובם הנטען של הנתבעים (290,865 ₪) לבין גובה שיק הביטחון, קרי השטר, מושא תיק ההוצל"פ.(סך של 200,000 ₪).

אשר לנתבע מס' 1, הרי וכפי שפורט בסעיף 99 א לעיל, חובו עומד על סך 197,668 ₪, דהיינו פחות מסכום שיק הביטחון ועל כן ובנסיבות אלה, לא היה מקום להגיש תביעה כספית נגד הנתבע מס' 1 בגין הפער בין סכום החוב לבין סכום השטר.

אשר על כן, דין התביעה (ת.א. 7923-09-17) כנגד הנתבע מס' 1 להידחות.

אשר לנתבע מס' 2, חובו לתובעת עומד אף הוא ע"ס 197,668 ₪ לכאורה. אלא שיש לזכור, כי נתבע זה אינו חייב בתיק ההוצל"פ ועל כן החוב מושא תיק ההוצל"פ אינו חל עליו.

יש לזכור עוד, כי התביעה הכספית מושא ת.א. 7923-09-17 אומנם הוגשה כנגד שני הנתבעים, לרבות הנתבע מס' 2, אלא שתביעה זו הועמדה ע"ס 90,865 ₪ בלבד. מן המפורסמות, כי בית המשפט לא יפסוק לתובע סכום העולה על הסכום הנתבע. לא זאת בלבד, אלא שלנתבע מס' 2 עומדת זכות קיזוז בסך של 84,940 ₪ מכל סכום שייפסק נגדו במסגרת תיק זה, כמפורט לעיל.

אשר על כן, על הנתבע מס' 2 לשלם לתובעת סך של 5,925 ₪, לפי החישוב כדלקמן:

90,865 ₪ – 84,940 ₪ = 5,925 ₪. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

1. ת.א 22508-06-17

בשים לב לקבלת טענת הקיזוז (באופן חלקי) ולאור דחיית יתר רכיבי התביעה, כמפורט לעיל, מורה על דחיית התביעה. (ת.א. 22508-06-17).

1. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים ותסגור את שלושת התיקים מושא פסק דין זה.

ניתן היום, י"ח תשרי תש"פ, 17 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.