12 יוני 2018

ב"כ המערער עו"ד מרדכי לנצ'נר

ב"כ המשיבה עו"ד שרית נהרי

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת מירב קליימן ונציגות הציבור גב' חביבה שדה וגב' אתי לב; סע''ש 22573-02-16) אשר דחה את תביעתו של המערער לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וקיבל את תביעתה הנגדית של המשיבה בגין פרסום לשון הרע נגדה.

2. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ובחנו את כלל החומר שבתיק, היננו סבורים כי בית הדין האזורי יישם נכונה את העדויות והראיות שהובאו בפניו וקבע עובדתית לאחר ששמע את העדויות כי המשיבה לא היתה מודעת לנטייתו המינית של המערער בעת שהודיעה לו שהוחלט שלא לקבלו לעבודה. על בסיס קביעתו זו של בית הדין האזורי, קבע בית הדין כי ההודעה על כך שהמערער לא התקבל לעבודה לא היתה בגין נטייתו המינית אלא מטעמים אחרים.

3. באשר לתביעה שכנגד על פרסום לשון הרע, בית הדין האזורי ניתח את העובדות ואת הוראות חוק איסור לשון הרע וקבע כי המערער אכן הפר את הוראות חוק איסור לשון הרע ופרסם לשון הרע בפוסט בכך שכתב כי המשיבה הפלתה אותו בקבלה לעבודה בשל נטייתו המינית ופסק לזכות המשיבה סך של 15,000 ש"ח כפיצוי ללא הוכחת נזק.

4. באשר לתביעתו של המערער כנגד המשיבה שעילתה היחידה היתה הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי. ולכן דין הערעור להידחות. בית הדין האזורי מצא לנכון שלא לחייב את המערער בהוצאות בגין דחיית תביעתו זו לאור הפגמים שמצא בהתנהלותה של המשיבה לגבי ההודעה על חזרה מקבלתו לעבודה ואין אנו מתערבים בקביעה זו.

5. באשר לתביעת המשיבה בגין לשון הרע, דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי וזאת לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

6. סוף דבר, הערעור נדחה ועל המערער לשאת בהוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ח (12 יוני 2018), בנוכחות הצדדים.