בפני בקשת הנתבע 1 להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע 1 בהליך, וזאת בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

התביעה העיקרית:

1. עסקינן בתובענה למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי התובע הוא שרכש את זכויותיו של הנתבע 1 במגרש 48/8 בחלקה 8 בגוש 16579 שבנצרת (להלן: "המקרקעין"), ועל כן הינו זכאי להירשם כבעלי הזכויות במקרקעין וזכותו עדיפה על פני זכויותיהם של הנתבעים 3-8 אשר התקשרו עם הנתבע מס' 1 בעסקאות מאוחרות יותר.
2. לטענת התובע, ביום 12.11.1992 התחייב הנתבע 1 להעביר לנתבע מס' 2 את זכויותיו במקרקעין. ביום 15.12.92 ועל סמך אותה התחייבות הנ"ל של הנתבע 1 מכר הנתבע 2 את המקרקעין לתובע וזאת בהסכמתו של הנתבע מס' 1, אשר אף חתם על שטר מכר בעניין זה.
3. עם זאת, בשנת 2013 התברר לתובע, כי הנתבע מס' 1 התקשר בשתי עסקאות הנוגדות את העסקה שנערכה עימו. עסקה אחת נערכה ביום 1.4.1995 במסגרתה חתם הנתבע מס' 1 על ייפוי כוח למכירת זכויותיו במקרקעין לטובת הנתבעת 3, וביום 19.11.08 חתם הנתבע 1 על ייפוי כוח לרישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים 4-8. התובע ביקש לקבוע כי זכותו עדיפה.

הבקשה:

1. לטענת הנתבע 1 התביעה דנן הינה חסרת כל בסיס עובדתי ו/או משפטי, והיא אינה נתמכת במסמך בכתב כדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין. לטענתו, התובע, שאינו מיוצג לא צרף לתביעתו אף לו ראשית ראיה של מסמך בכתב שנערך בינו לבין הנתבע 1. סיכויי הצלחת התובענה קלושים שעה שהתובע אינו מוצא לנכון לבסס תביעתו בראיות כלשהן.
2. עוד טען, כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, שאין לה כל יסוד והינה בבחינת ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט תוך ניצול לרעה של הליכי משפט, ומוטב היה אילו לא הוגשה כלל. לטענתו, מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר ובחלוף תקופת ההתיישנות. נטען, כי די בפניה לבקשות לסילוק על הסף שהוגשו ולטענות שנענו במסגרתן כדי להראות כי מדובר בתביעה שעומדת על כרעי התרנגולת.
3. עוד נטען, כי מצבו הכלכלי של התובע הינו בכי רע, מתנהלים כנגדו תיקי הוצאה לפועל רבים וחובותיו מסתכמים ביותר מ- 300,000 ₪. הנתבע 1 טען, כי למיטב ידיעתו אין לתובע כל נכסים שניתן להיפרע מהם ככל ובסופו של יום תידחה תביעתו. לטענתו, אמנם על פי הפסיקה מצב כלכלי כשלעצמו לא ישמש כסיבה יחידה להפקדת ערובה, אולם כאשר עובדה זו מצטרפת ליתר הנסיבות שפרט מתקבלת המסקנה, כי יש להורות על הפקדת ערובה. לטענתו, זכות הקניין של שלו גוברת על זכות הגישה לערכאות של התובע.

תגובת התובע:

1. התובע טען, כי דין הבקשה להידחות על הסף תוך חיוב המבקש בהוצאות לדוגמא. לטענתו, הנתבע 1 עושה הכל על מנת להימנע ממתן גרסה כלשהי בבירור התיק. כך גם עשה בת"א 45426-07-13 מוחמד עבדאלקאדר ושות בעמ' נ' עבדאלרחמאן, שבו נתבע.
2. לטענתו, הנתבעים בתיק דנן הגישו בקשות להארכות מועד להגשת כתבי הגנה, אך ניצלו את הארכות שניתנו להם לשם הגשת 3 בקשות לדחיית התובענה על הסף. לטענתו, ביום 21.1.18 דחה בית המשפט הנכבד בהחלטה מנומקת את בקשות הנתבעים לסילוק על הסף. לטענתו, לא בכדי הגיש הנתבע 1 את בקשתו בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים לאחר דחיית הבקשות לסילוק על הסף, וזאת על מנת למנוע מהתובע אפשרות לברר את תביעתו.
3. לטענתו, אין כל ממש בטענות הנתבע 1 כי סיכויי התביעה קלושים, ודי בכך כי הנתבע 1 בעצמו חתום על שטר מכר לטובת התובע שכולל בחובו תשלום תמורה בסך של 89,000 ₪. לטענתו, המסמכים והקבלות שצורפו לכתב הגנתו של הנתבע 1 בתיק דנן טעונים בירור מעמיק.
4. באשר לטענות ביחס למצבו הכלכלי טען התובע, כי הסעד נשוא הבקשה דנן ננקט בדרך כלל כנגד תובעים שהינם תושבי חוץ או שאין להם כתובת קבועה, ובעניינו אין כל סכנה בגביה של הוצאות במידה והתובע לא יזכה בתביעה.
5. לטענתו, אין כל גבול לחוצפה של הנתבע 1 החייב בעצמו ובכבודו סכומי עתק לתובע המגיעים לכדי מיליונים. לטענתו, רק בתאריך 7.10.18 זכה הנתבע 1 לחסדו של התובע עת הסכים להעניק לו רשות להתגונן בפני תביעה שטרית בת"ט 55276-07-17 על סך של 236,951 ₪ (קרן), אשר נושאים ריבית בשיעור של 15% והפרשי הצמדה מיום 15.3.1998. עוד טען התובע, כי בתאריך 18.11.18 נפסק לטובתו בתיק הוצל"פ 01234-02-7-10 סך של 460,000 ₪.

תשובה לתגובה :

1. הנתבע 1 לא הגיש תשובה לתגובה. יחד עם זאת הוגשה ביום 7.2.19 מטעם נתבע 1 - "בקשה למתן החלטה בבקשה מס 25 בקשה לחיוב בהפקדת ערובה". מבקשה זו עולה, כי קיימת בה התייחסות לתגובת התובע.
2. לטענת הנתבע 1, עיון בנספח ד שצורף לתגובת התובע (החלטת רשם ההוצאה לפועל בתיק 01234-02-7-10) מעלה, כי כב' רשם ההוצאה לפועל ציין, כי על כספי הזוכה (התובע) מוטל עיקול בשל חובות בתיקי הוצאה לפועל אחרים שהתובע חייב בהם.
3. עוד נטען בבקשה זו, כי התובע אינו מכחיש בתגובתו, כי הוא חייב בתיקי הוצל"פ אחרים ואינו מציין כל נכסים שבבעלותו, דבר המוכיח את טענות הנתבע 1. עוד נטען, כי באשר לטענה כי הנתבע 1 חייב לתובע כספים, הרי שמדובר בתובענה שניתנה בו רשות להתגונן וכי ברור הוא כי התביעה בתיק זה תידחה.

דיון והכרעה:

מסגרת נורמטיבית:

1. סמכותו של בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע מעוגנת בהוראת תקנה 519 לתקנות הקובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

1. בפסיקה נקבע, כי תכליתה של התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במקרים בהם נראה, כי סיכויה של התביעה קלושים (ראה רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר (מיום 3.10.04)). עוד נקבע בפסיקה, כי יש לאזן תכלית זו אל מול הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות היה ולא יעלה בידו להעמיד את הערובה (ראו רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (מיום 27.6.10)). במסגרת האיזון הנ"ל הכירה הפסיקה בכך שהוראה על הפקדת ערובה לא תינתן כדבר שבשגרה וחובת ההפקדה תקבע לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד, מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט ועל מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות זו של התובע (ראה רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (מיום 14.11.13)).
2. הפסיקה התרכזה בארבעה שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם המקרה הקונקרטי שבפנינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה, והם: תושבות חוץ, אי ציון מען עדכני בכתב התביעה, סיכוי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע. שיקולים נוספים שנקבע כי ניתן להביאם בחשבון לעניין זה הם - סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים, תום לב ופגיעה בזכות הקניין של התובע (ראו רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (מיום 11.2.09)).
3. כאשר סיכוי התביעה נמוכים או כשמדובר בתביעת סרק ניתן לחייב את התובע בהפקדת ערובה (ראו רע"א 4037/12 סופר – סייג נ' ארז איתן עו"ד מנהל מיוחד (מיום 18.10.12)). יודגש, גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מהאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק (ראו רע"א 1572/14 דוד עזר נ' אמריקה – ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ (מיום 14.7.14)). יחד עם זאת נקבע, כי אין לחייב תובע להפקדת ערובה להוצאות הנתבע בשל עוניו בלבד (ראו רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ).

מן הכלל אל הפרט:

1. בבקשה המונחת בפניי נטען, כי הסיבות העיקריות לחיובו של התובע בהפקדת ערובה לשם הוצאות הנתבע 1, היה ותידחה תביעתו, נעוצות בסיכויי ההליך הקלושים, וכן במצבו הכלכלי של המשיב. כן נטען לחוסר תום ליבו של התובע בהגשת תביעתו, לשיהוי שבהגשת בתביעה, ובהגשתה בחלוף תקופת ההתיישנות.
2. אדון תחילה בסיכויי התביעה. בבקשתו טען הנתבע 1 כתב התביעה הוגש מבלי שצורף לו "ולו ראשית מסמך בכתב בין התובע לבין הנתבע", ודי בכך כדי להוכיח את מופרכות התביעה, ואת סיכוייה הקלושים. כן טען, כי התביעה אינה נסמכת על מסמך בכתב.
3. כאמור, בכתב התביעה עותר התובע להצהיר, כי זכותו להירשם כבעל הזכויות במקרקעין עדיפה על פני זכויותיהם של הנתבעים 3-8 אשר התקשרו עם הנתבע 1 בעסקאות מאוחרות יותר, בקשר לאותם מקרקעין.
4. כעולה מתביעתו, ביום 12.11.1992 חתם הנתבע מס' 1 על התחייבות להעביר לנתבע 2 את מלוא זכויותיו במקרקעין (סעיף 14 לכתב התביעה), כאשר הנתבע 2 התקשר עם התובע בהסכם מכר מיום 15.12.1992 לפיו מכר לו הנתבע 2 את המקרקעין. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבע מס' 1 חתם לתובע על שטר מכר להעברת המגרש על שמו (סעיף 17 לתביעה).
5. עיון בנספחים שצרף התובע לתביעה מעלה, כי התובע צרף לתביעתו (ראו נספח ט לתביעה), מסמך שכותרתו: "התחייבות להעברת קרקע ולרישומה על שם מוחמד סלים ואכד ת.ז. 058565227". ממסמך זה עולה, כי הנתבע 1 התחייב להעביר את המקרקעין נשוא התובענה לידי הנתבע 2, וכן לרשום את המקרקעין על שמו בטאבו מיד ובסמוך לקבלת מסמכים מאת מיסוי מקרקעין בדבר ביטול עסקה קודמת שעשה הנתבע 1 עם אדם בשם מר מוחמד עלי סלימאן מנצרת.
6. עוד עולה מנספחי כתב התביעה, כי התובע צרף הסכם מכר שנערך בינו לבין הנתבע 2 הנ"ל ביום 15.12.1992 (נספח י לתביעה) וממנו עולה, כי הנתבע 2 מכר לתובע את המקרקעין נשוא התובענה (וראו סעיף 2 להסכם זה). בנוסף צורף לתביעה שטר מכר (נספח יא לתביעה) למכירת זכויות לתובע בגוש ובחלקה נשוא עניינו, אשר עליו מתנוסס שמו של הנתבע 1 תחת הרובריקה של המוכרים.
7. ברי הוא כי אין המדובר בתביעת סרק או בתביעה קלושה באשר לא צורפה לה כל ראיה כנטען על ידי הנתבע 1.
8. באשר ליתר טענות הנתבע 1 בבקשתו, קרי כי התביעה שהוגשה הינה טורדנית וקנטרנית, חסרת תום לב ושהוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות הרי שאלו נטענו ללא כל פירוט וביסוס. ההפניה לבקשות לסילוק על הסף שהוגשו על ידי הנתבעים בתיק (על מנת ללמד על היותה של התביעה כקלושה) גם היא אינה יכולה להועיל לנתבע 1, באשר בקשות לסילוק על הסף אלו כבר נדחו בכללותן במסגרת החלטה מיום 21.1.18 שניתנה בתיק דנן על ידי כב' השופטת אריאלי.

לפיכך, אני דוחה את טענות הנתבע 1 באשר לסיכוייה הקלושים של התביעה דנן כמצדיקים הפקדת ערובה.

עד כאן באשר לטענות הנתבע 1 בדבר סיכוייה הנמוכים של התביעה.

1. טענת הנתבע 1 באשר למצבו הכלכלי של התובע גם היא אינה יכולה לסייע בידו. הנתבע 1 כאמור טען, כי מצבו הכלכלי של התובע הינו בכי רע, ומנוהלים כנגדו תיקי הוצאה לפועל רבים וחובותיו מסתכמים ביותר מ- 300,000 ₪. עם זאת, אף במקרה זה מדובר בטענה שנטענה ללא כל ביסוס וללא כל אסמכתא.
2. לא זו בלבד, אלא שהתובע בתגובתו הכחיש טענה זו, ואף צרף לתגובתו את נספח א' - מסמך שכותרתו: "התחייבות", וממנו עולה כי הנתבע 1 הוא זה שבכלל חב לתובע סך של 263,951 ₪ בצירוף ריבית בשיעור של 15% אשר תיווסף לקרן כל שלושה חודשים וכן הצמדה החל מיום 15.3.1998. הסכום האמור הינו בגין הלוואה שנתן התובע לנתבע 1 ביום 15.3.1998. מתצהירו התומך של התובע לתגובתו עולה, כי התובע הגיש את אותו מסמך התחייבות לביצוע בלשכת הוצל"פ נצרת. הנתבע 1 אמנם התייחס לעניין זה וטען, כי בגין אותו מסמך (התחייבות) נפתח תיק הוצל"פ ניתנה רשות להתגונן ו-"ברור שהתביעה שם תידחה". יחד עם זאת, הנתבע 1 לא הצביע על כל אינדיקציה שכזו.
3. עוד עולה מתצהירו של התובע המצורף לתגובתו, כי בתאריך 18.11.18 אף נפסק לטובתו בתיק הוצל"פ 01234-02-7-10 סך של 460,000 ₪ (נספח ד לתגובה). אמנם גם למסמך זה התייחס הנתבע 1 וטען כי רשם ההוצאה לפועל ציין באותה החלטה כי לתובע חובות בתיקים אחרים. יחד עם זאת, אני רואה לנכון לציין, כי מאחר והטענה של הנתבע 1 בדבר סיכויי תביעה נמצאה כשגויה, ממילא נימוק של מצב כלכלי, אינו יכול כשלעצמו להוות בסיס לחיובו של תובע להפקדת ערובה.
4. בשל כל אלה אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר

הבקשה לחיוב התובע להפקדת ערובה נדחית.

הנתבע 1 ישלם לתובע הוצאות הבקשה בסך כולל של 3000 ₪.

ניתנה היום, ז' אדר א' תשע"ט, 12 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.