בתביעה דנן עותר התובע למתן פסק דין הצהרתי בו יוצהר, כי הוא רכש את הזכויות של הנתבע 1 במקרקעין מושא התביעה ועל כן הוא זכאי להירשם כבעל זכות בהם, וזכותו עדיפה על פני זכויותיהם של נתבעים 3-8 אשר התקשרו בעסקאות מאוחרות יותר בקשר לאותם מקרקעין.

הצדדים לתביעה:

1. התובע הינו על פי הנטען בתביעה תושב נצרת.
2. הנתבע 1 הינו קבלן בניין ואף הוא תושב נצרת. הנתבע 2 על פי הנטען התביעה, הינו בעל עסק למכירה ולתיקון כלי עבודה, ואף הוא תושב נצרת.
3. הנתבעת 3 על פי הנטען בתביעה הינה חברה קבלנית לבניה והשקעות.
4. הנתבעים 4-5 הם בני זוג, תושבי נצרת כאשר נתבעים 6-8 הם בניהם של הנתבעים 4-5.

טענות התובע:

1. ביום 24.10.1986 מכר הנתבע 1 למר מוחמד עלי סלימאן מרח' 1027/12 נצרת (להלן: "הקונה") את מלוא זכויותיו בחלקה 8 מגוש 16579 מאדמות נצרת שהם מגרש 48/8 בשטח של 400 מ"ר המהווים 12607/1824768 חלקים מתוך שטח של 57,896 מ"ר (להלן: "המקרקעין" ו/או "החלקה").
2. הנתבע 1 קיבל מאת הקונה את מלוא מחיר החלקה בהתאם למוסכם ביניהם, חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר, העסקה הוצהרה לרשויות המס ביום 20.11.86 והמיסים שולמו בהתאם ( להלן: "העסקה הראשונה").
3. ביום 27.11.88 פנה הקונה (באמצעות עו"ד חלאד זועבי) אל הנתבע 1 וביקש ממנו למסור לידו את המקרקעין מושא העסקה, ברם הנתבע מס' 1 לא נענה לכך.
4. בהעדר תגובה והתייחסות מטעם הנתבע 1 לפניותיו של הקונה, הגיש הקונה ביום 18.4.89 לבית המשפט השלום בנצרת תביעה כנגד הנתבע 1 (ת"א 777/89) במסגרתה עתר לאכוף את הסכם רכישת המקרקעין.

בתאריך 13.11.91 הגיעו הקונה והנתבע 1 להסכמה שלפיה ימונה עו"ד וליד סאלח לבורר בין הצדדים, כי על הבוררות יחול חוק הבוררות, וכי הבורר לא יהיה מוגבל בזמן ליתן את פסק הדין. בית המשפט דאז (כב' השופט ניסים ממן) אישר את המוסכם בין הצדדים ונתן לו תוקף של פסק דין (כאמור בת"א 777/89 הנ"ל).

ביום 30.10.92 הגיעו הצדדים לבוררות להסכם לפיו העסקה הראשונה מבוטלת, כאשר הנתבע 1 החזיר לקונה את מלוא כספו והוצאותיו (בגין העסקה הראשונה) באמצעות הנתבע 2.

כבר עתה אומר, כי ההסכם הנ"ל לא צורף לתביעה.

1. ביום 12.11.92 חתם הנתבע 1 על התחייבות (נספח ט לתביעה) להעביר לנתבע 2 את מלוא הזכויות במקרקעין, שהחזיר הקונה בהתחייבות לעסקה הראשונה.
2. על סמך התחייבות הנ"ל של הנתבע 1 כלפי הנתבע 2, התקשר הנתבע 2 (בידיעת הנתבע 1 ובהסכמתו) עם התובע בהסכם מכר מיום 15.12.92 (נספח י' לתביעה) במסגרתו מכר הנתבע 2 לתובע את מלוא זכויותיו במקרקעין, מושא התחייבות הנתבע 1 (להלן: "העסקה שנייה").

הנתבע 1 אף חתם לתובע על שטר מכר (נספח יא לתביעה) להעברת המקרקעין על שמו, והצדדים הסכימו ביניהם, כי עם קבלת מסמכי ביטול העסקה בין הנתבע 1 והקונה הקודם מרשויות המס, ימסרו המקרקעין לתובע ותושלם העסקה עד לרישומה על שם התובע.

1. לטענת התובע הוא פנה לנתבע מס' 1 אין ספור פעמים על מנת שזה האחרון ימסור לו את המקרקעין, וכן על מנת להשלים את רישום והעברת המקרקעין על שמו. עם זאת, הנתבע 1 (אשר כלל לא הכחיש את זכות התובע במקרקעין למעט בשנת 2013) ניצל את יחסי החברות והידידות שבינו לבין התובע כדי להתחמק מכך.

פעם טען הנתבע 1, כי הוא עדיין לא קיבל הודעה מרשות המיסים על ביטול ההתחייבות בגין העסקה הראשונה ופעם אחרת טען, כי רשות העתיקות עדיין לא שחררה את המקרקעין, ופעם טען כי בשל פטירתו של הקונה בעסקה הראשונה הדבר אינו מתאפשר ללא צו ירושה, וכך עברו להן השנים מבלי שהנתבע 1 יעביר את המקרקעין על שם התובע.

1. באמצע שנת 2013 התברר לתובע, כי הנתבע 1 חתם ביום 1.4.95 על ייפוי כוח בלתי חוזר שמספרו 95/18 שלפיו הוא מוכר עם אחר את מלא זכויותיו במקרקעין לטובת הנתבעת 3 תמורת סכום מוסכם ביניהם (להלן:" העסקה שלישית").

עוד התברר לתובע באמצע שנת 2013, כי הנתבע 1 יחד עם אחר חתמו בתאריך 19.11.08 על ייפוי כוח בלתי חוזר שלפיו, הם מסכימים כי תירשם הערת אזהרה על 540 מ"ר מכלל זכויותיהם בחלקה 8 גוש 16579 וזאת על שם הנתבעים 4-8 (להלן: "עסקה רביעית").

1. לטענת התובע הוא פנה אל הנתבע 1 ואף ביקש ממנו הסברים בנוגע להתחייבויות הנ"ל שנעשו לאחר התחייבותו של הנתבע 1 כלפי הנתבע 2 שעל יסודה רכש התובע את זכויות הנתבע 2 בתמורה מלאה, וכן טען בפניו התובע, כי במעשיו הוא גורם לו נזק בגובה מחיר הקרקע כיום.
2. התובע אף חזר וביקש מהנתבע 1, כי יבטל את התחייבויותיו כלפי הנתבעת 3 וכלפי נתבעים 4-8 וימסור לידיו את המקרקעין לאלתר, ברם הנתבע מס' 1 סרב והכשיל את כל ניסיונות התובע לסיים את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט.
3. לטענת התובע, התחייבות הנתבע 1 כלפי הנתבע 2 שעל יסודה רכש התובע את המגרש מאת הנתבע 2 בתמורה מלאה מקנה לו זכות עדיפה על פני כל התחייבויות הנתבע 1 שנערכו לאחר יום 12.11.92, שהינו מועד ההתחייבות של הנתבע 1 כלפי הנתבע 2.
4. נטען, כי הנתבע 1 פעל בחוסר תום לב עת התחייב ל- 3 עסקאות בגין אותם מקרקעין אשר נמכרו כבר מאז 12.11.92, וכי הנתבע 1 קיבל בגינם תמורה מלאה מאת הנתבע 2 שמכר לתובע את מלוא זכויותיו במקרקעין.

עוד טען התובע, כי המקרקעין שרכש מאת הנתבע 2 עדיין פנויים ואינם מוחזקים ע"י מאן דהו מהנתבעים.

1. כן טען (בסע' 25 לתובענה), כי הערת האזהרה שרשם הנתבע 1 לטובת הנתבעים 4-8 אינה נוגעת למגרש 48/8, וכי נתבעים אלה מחזיקים במגרש שאינו 48/8 כהוויתו בפסק הדין בת"א 736/84 והתשריט המצורף אליו. עוד נטען, כי אין לנתבע 1 ולא היו לו זכויות בחלקה 8 בגוש 16579 מעבר לזכויות להן התחייב כלפי הנתבע 2.
2. לאור הנטען עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי המורה כאמור כרישא לפסק דין זה. כן עתר התובע להצהיר, כי הערת האזהרה שרשם הנתבע 1 על המקרקעין לטובת נתבעים 4-8 הינה למראית עין ונעשתה כדי לאפשר לנתבע 1 להתחמק מהתחייבותו כלפי התובע ועל כן דינה להתבטל. כן עתר להורות לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה הנ"ל ולהורות לו לרשום את מלוא הזכויות הרשומות על נתבע 1 על שם התובע.

הגנת הנתבע 1:

1. נטען, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות. מדובר בתובענה בה טוען התובע, כי קיימת התחייבות חוזית של הנתבע 2 כלפיו למכירת זכויות במקרקעין משנת 1992. ממועד ההתחייבות הנטענת חלפו להם יותר מעשרים שנה בהן ישב התובע בחיבוק ואף נמנע מלדווח אודות עסקאות אלו לרשויות המיסים. על כן חלה התיישנות.
2. נטען, כי כתב התביעה לוקה בשיהוי ניכר. מדובר בתובענה העוסקת באירועים משנות השמונים והתשעים למאה הקודמת. במשך שנים אלו לא היתה כל דרישה מצידו של התובע לבעלות או לזכויות אחרות במקרקעין. בהסתמך על כך שינה הנתבע 1 את מצבו לרעה והתחייב בשנת 1995 למכור זכויות בחלקה לנתבעת 3 בידיעתו המלאה של התובע. בהמשך (בשנת 2008) אף חתם הנתבע 1 על נוסח הערת אזהרה לרישום זכויות בחלקה על שם הנתבעים 4-8. נטען כי לנתבע 1 נגרם נזק ראייתי.
3. נטען, כי התובע לוקה בחוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים ועושה שימוש לרעה בהליכי משפט. התובע ידע את מלוא העובדות הקשורות בהעברת הזכויות בחלקה לצדדים שלישיים עוד בשנות השמונים והתשעים למאה הקודמת.
4. נטען כי התובע מעלים עובדות מהותיות מבית המשפט. התובע העלים את ההליכים שתנהלו בת"א 45426-07-13 במסגרתם ניתן פסק דין ביום 14.8.17 בו נקבע מפורשות, כי אין תוקף משפטי כלשהו להתחייבות הנטענת של הנתבע 1 כלפי הנתבע 2 והן להתחייבות של הנתבע 2 כלפי התובע. נטען כי התובע היה עד הגנה בתביעה הנ"ל. כן נטען, כי התובע אף העלים מבית המשפט, כי הוא הגיש בקשה לביצוע שטר חוב (ת"ט 55276-07-17) כנגד הנתבע 1 בגין עסקת החלפת שיקים שנערכה ביניהם תוך שימוש במסמך התחייבות "מזויף" (כבר עתה אציין כי לא ברור לי מדוע עובדה זו אשר לשיטת הנתבע 1 הועלמה הינה רלוונטית לתביעה).
5. נטען, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבע 1. התובע טוען כי הנתבע 2 מכר לו את "מלוא זכויותיו". אין כל התחייבות ישירה בין התובע לנתבע 1. נטען, כי לא צורפו כל הבעלים הרשומים בחלקה כנתבעים נוספים.
6. נטען, כי יש לדחות התביעה על הסף מחמת העדר צירוף מפה לזיהוי המקרקעין בהתאם לתקנה 82 לתקנות סדרה דין האזרחי. למיטב ידיעתו הנתבע 1 מגרש 48/8 המסומן ע"י התובע איננו בשטח של 400 מ"ר, אלא המדובר בשני מגרשים משולבים 48/8 א' ו-ב'.
7. נטען, כי בהתאם לתקנות 65 ו- 78 לתקנות הנ"ל, יש חובה על התובע למסור פרטים מלאים ומדויקים אודות טענותיו ולהתכבד ולפרט את סכומי התמורה המוכחשת אותם טען כי שילם, מועדה ואופן תשלומה (קרי, התובע לא עשה כן).

נטען, כי חלק מהחלקה דנן הופקע לצרכי ציבור ולכן היה חובה על התובע לצרף את המועצה המקומית ואת הוועדה לתכנון והבניה הרלוונטית לבירור התביעה.

1. בכתב הגנתו הציג הנתבע 1 גרסה עובדתית רחבה יותר ואף שונה מהגרסה שהציג התובע. לטענת הנתבע 1, ביום 30.3.1986 הוא נרשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של 12607/1824768 חלקים בלתי מסוימים בחלקה 8 גוש 16579.
2. הנתבע 1 אישר, כי ביום 18.4.89 הגיש מר מוחמד עלי סלימאן (הקונה בעסקה הראשונה כפי שהוגדר לעיל תחת "טענות התובע") ואשר שמו לטענת הנתבע 1 הוא גם "אבו אלעיס", תביעה לבית המשפט השלום בנצרת (ת"א 777/89), אלא שלפי גרסתו התביעה הוגשה לא רק כנגד הנתבע 1, אלא גם כנגד מר סלימאן סאלח עבדאלרחמאן (להלן:"מר סלימאן"). (כבר עתה אומר, כי מר סלימאן הנ"ל הוא אותו מר סלימאן המופיע בייפוי הכוח שצורף כנספח ב לתובענה). לטענתו במסגרת התביעה הנ"ל טען הקונה, כי הוא רכש זכויות מהנתבע 1 וממר סלימאן, כאשר הקונה עתר לביטול העסקה בטענה שיש טעות בזיהוי מקום הקרקע (התובע טען כי הקונה עתר בתביעה לאכיפת העיסקה).
3. הנתבע 1 אישר, כי תביעת הקונה הנ"ל הועברה להכרעת בורר מוסכם, כאשר בהמשך בוטלה העסקה הראשונה, והנתבע 1 השיב לקונה את מלוא כספו כאשר הקונה חתם על ויתור מלא וסופי של כל טענותיו. כן אישר הנתבע 1, כי הקונה בעסקה הראשונה אכן חתם על הצהרה והתחייבות כי קיבל את כספו מאת המוכרים ואף התחייב לבטל את הליכי המכירה. ברם הנתבע 1 הכחיש, כי הנתבע 2 היה מעורב בהחזרת הכספים לקונה.

עוד טען כי בניגוד לנטען על ידי התובע, הרי שהעסקה הראשונה היתה מכירה משותפת של הנתבע 1 עם מר סלימאן הנ"ל (ולא רק של הנתבע 1 עם הקונה כפי שטען התובע).

1. הנתבע 1 המשיך וטען, כי בתאריך 31.3.95 הוא חתם בפני הנוטריון עו"ד חלד זועבי על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת זכויות בחלקה לנתבעת 3. בתאריך 1.4.95 חתם מר סלימאן הנ"ל בפני אותו נוטריון על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת זכויות בחלקה לנתבעת 3. נטען, כי המדובר במכירת 25214/1824768 חלקים בלתי מסוימים בחלקה 8 גוש 16579 (קרי, 800 מ"ר). העסקה דווחה לרשויות המס ושולמה תמורה בגינה.

לטענתו, בתאריך 3.11.08 חתמו הנתבע 1, מר סלימאן הנ"ל והנתבעת 3 על הסכמתם לרשום הערת אזהרה בחלקה לטובת נתבעים 4-8 כאשר נתבעים אלו רכשו זכויות אך ורק מהנתבעת 3 ומבלי שהנתבע 1 יקבל תמורה בגין מכירה זו.

1. הנתבע 1 המשיך וטען, כי במועד שאינו ידוע לו בסביבות שנת 2000 קרובי משפחתו של מר סלימאן הנ"ל בנו בית רב קומות בחלקה ומבלי שקיבלו את רשות הנתבעים לכך כאשר הנתבעת 3 הגישה תביעה נגד הנתבע 1 ונגר מר סלימאן בבית המשפט במסגרת ת"א 45426-07-13 הנ"ל.

בפסק הדין מושא התביעה הנ"ל גם נקבע, כי התובעת (שהינה הנתבעת 3 דנן) תהא זכאית להירשם כבעלים ב"מושע" של 584 מ"ר בחלקה, כאשר יתרת הזכויות בשטח של 292 מ"ר תיוותר על שם על בתו של מר סלימאן.

לטענת הנתבע 1, תביעת התובע דנן באה על מנת להציל את עורם של מר סלימאן וקרובי משפחתו אשר הפסידו בתביעה בתיק (ת"א 45426-07-13) הנ"ל.

1. עוד טען נתבע 1, כי בנוסף להיותו קבלן בנייה כפי שנטען בתביעה, הוא גם בעלים של עסק למכירה ואספקת בטון לבניה. לטענתו, התובע היה יועץ מס שלו בשנות השמונים והתשעים ומידי פעם, היה חותם במקומו על מסמכים וניירות.

עוד לטענתו, כי התובע בנה בית מגורים בחלקה. חומרי הבניין לבית התובע סופקו ע"י הנתבע 1 והתובע לא שילם את עליות חומרי הבניה. לטענתו, התמורה ששילמה הנתבעת 3 בגין רכישת הזכויות בחלקה "נזקפה לזכות התובע לסילוק חלק מחובותיו של התובע כלפי הנתבע". לטענתו, עד עתה חייב התובע לנתבע 1 כספים רבים.

1. באשר להתחייבות הנטענת להעברת הזכויות במקרקעין לנתבע 2 (נספח ט' לתובענה ) טען הנתבע 1, כי היא מעולם לא נחתמה על ידו ומעולם לא נמסרה לנתבע 2 ומדובר במסמך מזויף. מעולם לא היה כל חוזה מחייב בין נתבע 1 ל-2 להעברת הזכויות במקרקעין. לא נכתב כל מסמך ביניהם. לא דווחה כל עסקה בין נתבעים 1 ל-2 לרשויות המס ולוועדה לתכנון ולבנייה ולא שולמו פיקדונות או מיסים. נספח ט' הנ"ל אינו עונה על דרישת הכתב לעריכת התחייבות במקרקעין. אין גמירות דעת ומסוימות לקיום ההתחייבות להעברת זכויות במקרקעין הנתבע 1 והנתבע 2.
2. לחלופין נטען, כי התובע גרם ל"תאונה המשפטית". לטענתו, כתוצאה ממחדליו או ממעשיו, לרבות העדר רישום הערת אזהרה מטעמו עברו הזכויות מהנתבע 1 לנתבעת 3 ובהמשך מהנתבעת 3 לנתבעים 4-8.

נטען, כי העסקאות הנ"ל (מהנתבע 1 ל- 3 ובהמשך ל- 4-8) היו בידיעתו המלאה של התובע מזה שנים רבות (כבר בשנת 1995 ולא בשנת 2013) והיו אף בהסכמתו של התובע ומדובר בעסקאות אמיתיות בתום לב ששולמה במסגרתן תמורה כך שאין לתובע להלין בעניין זה, אלא על עצמו. זכותם של נתבעים 3-8 עדיפה על פני זכויות התובע.

1. כמו כן, למיטב זכרונו של נתבע 1 הוא לא חתם על שום שטר מכר להעברת זכויות לתובע. נספח יא לתביעה שכותרתו: "שטר מכר" מזויף, ולא נחתם ע"י הנתבע 1. עיון בנספח זה מעלה, כי נערכו בו שינויים לאחר העתקתו ולא ברור תאריך עריכתו. אין תוקף לנספח יא בהיעדר אימות חתימה בפני עו"ד והמסמך אינו מגלה מסויימות בדבר זהות ה"מוכר" וזהות "הקונה". המסמך לא מעיד על גמירות דעת, לא דווח לרשויות הרלוונטיות ודינו להתבטל בהיותו מסמך בלתי חוקי המנוגד לתקנות הציבור וסותר את הוראת סע' 16 לחוק מיסוי מקרקעין.
2. באשר לעסקה הנטענת, בין התובע לבין הנתבע 2 נטען, כי אין התחייבות או חוזה מחייב בין התובע לנתבע 2 להעברת הזכויות בחלקה. הנתבע 1 כלל לא ידע ולא הסכים להעברת זכויות בחלקה לתובע. אין גמירות דעת ומסויימות. מוכחשת התמורה הנטענת ומוכחש תשלומה בין התובע לנתבע 2 או בין הנתבעים 1-2.

נטען, כי ככל שהיתה ההתחייבות בין התובע לנתבע 2, הרי שאין המדובר בעסקה של מכירת זכויות בחלקה, אלא לכל היותר מדובר בחוזה למראית עין בלבד להסדרת חיובים כספיים ביניהם. טענות התובע בדבר "התחייבויות" מקורן בהטעיה, טעות, חוסר תום לב, ומרמה.

1. נספח י' לתובענה ("הסכם מכירת מקרקעין") אינו מוכר לנתבע 1 ונודע לו אודותיו רק לאחרונה. מבירור שערך עם הנתבע 2 נמסר לו כי נספח זה מזויף וכי לא זכור לנתבע 2 כי הוא נחתם במועדו, וכי התובע החתים את הנתבע 2 על ניירת להסדרת חיוב כספי בלבד בין התובע לנתבע 2 ולא בגין התחייבות לעסקה במקרקעין.
2. הוכחשה הטענה, כי התובע פנה לנתבע 1 לקבלת "המגרש" או לרישומו על שמו (כעולה מסע' 18 לתביעה).
3. הנתבע 1 הכחיש את טענות התובע, כי הוא פנה לנתבע 1 על מנת לקבל ממנו הסברים בגין התחייבויותיו וכי ביקש ממנו לבטל את התחייבויותיו (סע' 20-21 לכתב התביעה). נטען, כי בשנת 2013 פנה התובע לנתבעים 1-2 על מנת לסייע למר סלימאן הנ"ל בת"א 45426-07-13 הנ"ל. הנתבע 1 הסביר לתובע כי אין ביכולתו לסייע לו ומכאן נולדה התביעה דנן.

הגנת הנתבע 2:

1. נטען, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ו/או שיהוי רב של 25 שנים. נטען, כי נגרם לנתבע 2 נזק ראייתי עצום לרבות איבוד מסמכים רלוונטיים, דבר אשר פגע ביכולתו להגן על עצמו.
2. נטען, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת העדר עילה ו/או יריבות (ברם הטענה לא פורטה).

נטען כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שכל מטרתה לנסות ולהתעשר על חשבון הנתבעים ועל חשבון הנתבע 2 בפרט, תוך כדי "סריגת סיפורים מפרי דמיונו של התובע".

1. הנתבע 2 ציין, כי הוא והנתבע 1 הינם גיסים ושוררים ביניהם יחסי קרבה וחברות טובים. לטענתו, בסוף חודש 10/1992 ביקש ממנו הנתבע 1 להלוות לו סכום שהיה לו דחוף לצרכי ביטול עסקת מקרקעין. הנתבע 2 לא נכנס לפרטים ולא היסס להלוות את הכסף לנתבע 1 שהינו כאמור חברו וגיסו.

בשלב מאוחר יותר (לא צוין מתי), הציע הנתבע 1 לנתבע 2 את המקרקעין שלגביהם בוטלה העסקה, ברם הנתבע 2 סרב להצעה.

1. לאחר זמן מה (לא צוין ממתי) שלח הנתבע 1 את התובע שהיה עובד שלו ו/או רואה חשבונו ו/או מנהל משרדו ו/או החשב שלו לנתבע 2 בכדי שיישלם לו את סכום ההלוואה. הנתבע 2 קיבל את מלוא כספו בחזרה, ברם לא מצא להיכנס למערכת היחסים בין התובע לנתבע מס' 1.
2. לטענתו, לפני כ – 3 שנים (לא צוין ממתי ברם ככל הנראה ממועד הגשת כתב ההגנה), הגיע התובע למקום עבודת הנתבע 2 וביקש ממנו לחתום על מסמך שלפי טענתו מאשר כי הנתבע 2 קיבל את כל סכום ההלוואה. הנתבע 2 שנתן אימון מלא בתובע לא קרא את המסמך ולא קיבל ממנו העתק עד היום וזאת על אף שהתובע הבטיח לשלוח לו צילום של אותו מסמך. ברם הנתבע 2 חתם על המסמך בלהט העבודה.
3. הנתבע 2 הכחיש את כל הנטען בתביעה. לטענתו, מעולם לא נכרת הסכם, לא בכתב ולא בעל פה, בינו לבין הנתבע 1 בנוגע למקרקעין מושא התביעה. כמו כן, הוא מעולם לא חתם על כל חוזה, שטר, הצהרה ו/או כל מסמך אחר בנוגע לעסקה המוכחשת בינו לבין הנתבע 1.
4. כמו כן מעולם לא נכרת הסכם לא בכתב ולא בעל פה בינו לבין התובע בנוגע למקרקעין הנ"ל (מלבד המסמך הנ"ל עליו חתם עת סבר כי הוא מאשר את קבלת ההלוואה). כמו כן הוא מעולם לא חתם על כל חוזה, שטר הצהרה ו/או כל מסמך אחר בנוגע לעסקה הנטענת והמוכחשת שלו עם התובע.

נטען, כי אם קיים מסמך כלשהו הקושר את הנתבע 2 עם התובע, הרי שהוא מזויף ו/או לכל הפחות נחתם בתרמית והונאה וכן במעשים פליליים.

הגנת נתבעים 3-8:

1. נטען, כי יש לסלק התביעה מחמת השתק עילה ו/או השתק פלוגתא. נטען, כי בעקבות פסק הדין בהליך הקודם (כאמור ת"א 42496-06-17), אותו העלים התובע בתביעתו, מתקיים מעשה בית דין. נטען (תוך הפניה לפרוט' הדיון מיום 5.6.17), כי התובע היה חלק מההליך הנ"ל ונחקר בחקירה נגדית שם). נטען, כי עצם העלמת עובדות מכתב התביעה, יש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט.
2. נטען, כי הנתבעים 3-8 אינם חלק מהתיק ואין כל יריבות ו/או עילה לתבוע אותם. כל ניסיון לקשור את הנתבעים 3-8 לתביעה זו מצביע בבירור על חוסר תום לב של התובע.

נטען כי התביעה לוקה בהתיישנות ושיהוי ניכר. נטען, כי תביעת התובע חסרת תום לב. כן נטען כי יש לדחות את התביעה מחמת היותה טורדנית וקנטרנית.

1. נטען, כי התובע בחר לצרף מסמכים המתיימרים להיות עסקה עם הנתבע מס' 2, שלא ידוע מקורה, לא הוגשה ולא דווחה בשום מוסד. נטען כי התובע מודה בתביעה כי המקרקעין רשומים על שם הנתבע 1 ואישר כי הוא הבעלים של החלקה. יחד עם זאת, אין כל מסמך הקושר את הנתבע 1 לעסקה של התובע.
2. נטען כי התובע לא הציג בדל של מסמך שיגבה את טענותיו. נטען כי העסקה מושא סע' 16 -18 לכתב התביעה (עסקה בין נתבעים 1 ל- 2 ובין תובע לנתבע 2), לא הוכחה בכלל ולא דווחה ולא ידוע לאף אחד אודותיה והן פרי דמיונו של התובע.
3. נטען כי ההתחייבות לעסקה מס' 3 (מכירת הזכויות לנתבעת 3) הינה עסקה תקפה, מאושרת ומדווחת ושולמו בגינה המיסים. נטען, כי הנתבעת 3 רכשה כדין את הזכות בחלקה ומכרה אותה כדין לנתבעים 4-8 על כן אין לתובע זכות בחלקה. נטען כי על החלקה רשומה הערת אזהרה לטובת נתבעים 4-8 שנרשמה בהסכמת נתבעים 1-2.

עד כאן הגנת הנתבעים 3-8.

1. כבר עתה אציין, כי טענות הנתבעים הנ"ל בדבר סילוק התביעה מחמת העדר יריבות (ו/או עילה), מחמת אי צירוף בעלים נוספים במקרקעין לתביעה וכן מחמת מעשה בית דין עליהן שבו חלק מהנתבעים בסיכומיהם כבר הוכרעו במסגרת החלטתה של כב' השופטת אילונה אריאלי מיום 21.1.18 (שניתנה בעקבות בקשה לסילוק על הסף שהגישו הנתבעים) כך שאיני נדרש להכריע בטענות אלו.

חומר הראיות:

1. מטעם התובע הוגש תצהיר של התובע (ת/1), ותצהיר בנו של התובע, מר סלימאן דייזי (ת/3) הנ"ל העידו בפניי. כן העידו מטעם התובע (ללא שהוגש תצהיר מטעמם) מר עלי סביחאת וכן מר עבדאלרחמאן סאלח סלים סלימאן. עוד הוגש הסכם מכר מקרקעין (ת/2). כן הוגש הסכם מיום 11.6.93 (ת/4). כן הוגשו מטעם התובע, בקשה לרישום הערת אזהרה, יפוי כוח בלתי חוזר אישור ויפוי כוח (ת/5(1) –ת/5(5)). כן הוגשו בקשות לרישום מקרקעין (ת/6 ו- ת/7). כן הוגש שטר מכר (ת/8). כן צורף שיק משוך על סך של 43,500 ₪ (ת/9).

כן הוגש מסמך מיום 19.11.18 שכותרתו: "אישור" והינו תרגום לשפה עברית של נספח ח' לת/1 (ת/10), וגם סומן כת/1 –ח'1). כן הוגשה הודעה על תרגום מסמכים לשפה העברית שצורפו לתצהיר התובע בשפה הערבית בצירוף המסמכים המתורגמים (ת/11).

1. מטעם הנתבע 1 הוגש תצהירו של הנתבע 1 (נ/2). לתצהיר צורפו מסמכים בשפה הערבית (נספחים 2-3 וכן נספח 10 לנ/2). נספחים 2-3 תורגמו ע"י הנתבע 1 במסגרת "הודעה על צירוף תרגום" שהוגשה לתיק ביום 22.7.20. לגבי נספח 10 לנ/2 ציין הנתבע 1 במסגרת הודעתו הנ"ל, כי הוא מסכים לתרגום שהגיש התובע לגבי נספח זה (ראו נספח יב' לת/11).

כן הוגשה הודעה שהוגשה בת"א 45426-07-13 (נ/3), וכן הוגשה הצהרה מיום 9.10.14 אשר הוגשה בתיק הנ"ל (נ/3 ונ/4).

1. מטעם הנתבע 2 הוגש תצהירו של הנתבע 2 (נ/5).
2. מטעם נתבעים 3-8 הוגש תצהירו של הנתבע 4 (נ/6). כן הוגש תצהירו של מר מוחמד עבד אל קדאר (נ/7). אציין כי במסגרת התצהיר של מר עבד אל קאדר הנ"ל הוגש נספח א שהינו ייפוי כוח בשפה הערבית. במסגרת הודעת הנתבעים 3-8 מיום 26.7.20 הסכימו האחרונים ביחס לנספח א הנ"ל לתרגום שהגיש התובע (שוב כאמור במסגרת ת/11). כן הוגש מטעם נתבעים 3-8 תצהיר עדות ראשית התובע שהוגש בת"א 45426-07-13 (נ/1).

דיון והכרעה:

1. הערה מקדימה – כל ההדגשות בקו אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.
2. כאמור הטענה של התובע הינה, כי הוא רכש את המקרקעין מאת הנתבע 2 בהתבסס על התחייבותו מיום 12.11.92 של הנתבע 1 "כלפי הנתבע 2" להעביר את הזכויות במקרקעין לידי הנתבע 2. הנתבע 1 מצידו הכחיש את הטענה, כי התחייב כלפי הנתבע 2 להעביר את המקרקעין, וטען, כי מסמך ההתחייבות מיום 12.11.92 מעולם לא נחתם על ידו.

לפיכך אדון להלן בשאלה האם הוכח כי הנתבע 1 התחייב כלפי הנתבע 2 להעברת המקרקעין מושא התביעה. במסגרת זו אדרש גם לשאלה האם חתם הנתבע 1 על מסמך ההתחייבות הנ"ל.

התחייבות הנתבע 1 כלפי הנתבע 2 להעברת המקרקעין האמנם?

1. התובע מבסס את טענתו בדבר אותה התחייבות נטענת שבין הנתבע 1 לנתבע 2 על מסמך שכותרתו: " התחייבות להעברת קרקע ולרישומה על שם מוחמד סלים ואכד ת.ז. 058565227 מנצרת דרך שפר עם רח 1029". המסמך צורף כנספח ט לת/1 וכן כנספח ט לתובענה (ייקרא להלן: "מסמך ההתחייבות").

1. במסמך ההתחייבות צוין כדלקמן:

"אני הח"מ אבראהים ניעמה נאסר ת.ז. 051061257 מנצרת רח' 1029 מסכים ומתחייב היום 12/11/1992 כלפי הבורר מר ואליד ח'ליל סאלח עו"ד מנצרת כדלקמן:

1. אני מסכים להחלטת כבוד הבורר עו"ד ואליד ח'ליל סאלח לבטל את עסקת מכר הקרקע שהיתה ביני לבין מר מוחמד עלי סלימאן ת.ז. 020742359 מנצרת מאז 24/10/1968 שלפי מכרתי לו 400 מ"ר בחלקה 8 בגוש 16579 מאדמות נצרת.

2. אני מתחייב ונותן את הסכמתי להעביר את ה- 400 מ"ר שמכרתי למר מוחמד עלי סלימאן ת.ז. 020742359 מנצרת בחלקה 8 גוש 16579 מאדמות נצרת, למר מוחמד סלים ואכד ת.ז. 058565227 רח 1029 נצרת, לאחר ששילם למר מוחמד עלי סלימאן את הסך 33,000 $ (שלושים ושלושה אלף דולר ארה"ב) במקומי שהם כל הסכומים וההוצאות ששולמו ע"י מר מוחמד עלי סלימאן ת.ז 020742359 מנצרת על חשבון קנית הקרקע ממני, מיום הקניה ועד ביטול העסקה, הסכום כולל מיסים שכ"ט עו"ד והוצאות הנדסה ומדידות, וכל התשלומים הכרוכים בביטול העסקה.

3. אני מתחייב להעביר ולרשום את הקרקע שהיא 400 מ"ר בחלקה 8 מגוש 16579 מאדמות נצרת והרשומה על שמי בטאבו, על שם מוחמד סלים ואכד ת.ז. 058565227 מנצרת באופן מיידי ובסמוך לקבלת מסמכי מיסוי מקרקעין נצרת על הסכמתם לביטול העסקה ביני לבין מר מוחמד עלי סלימאן ת.ז. 020742359 מנצרת.

נחתם בנצרת היום 12/11/1992 " .

1. בסופו של מסמך ההתחייבות הנ"ל מצויה בצד שמאל לכאורה חתימתו של הנתבע 1 (כך לטענת התובע) כן מתנוססות בצידו הימני של מסמך ההתחייבות חתימות של שני עדים. עד אחד עונה לשם מוחמד סלימאן. התובע העיד כי הוא זה שחתום על נספח ט' במקום שכתוב "מוחמד סלימאן" (ראו עמ' 7 שורה 20 לפרוט' מיום 6.1.20). כן מופיעה ליד חותמת התובע חתימה של עד נוסף העונה לשם תופיק סלימאן.

1. ביחס למסמך זה הצהיר הנתבע 1 בתצהיר עדות ראשית מטעמו כדלקמן (סע' 29 לנ/2):

"נספח ט' לכתב התביעה הנטען ע"י התובע כי מהווה התחייבות ביני לבין הנתבע 2 מעולם לא נחתם על ידי ומעולם לא נמסר לנתבע 2 והמדובר במסמך מזויף אשר הובא לידיעתי לראשונה רק עם הגשת כתב התביעה דנן.

יתר על כן, נספח ט' מדבר על התחייבות כלפי הבורר, מר ואליד חליל סאלח, עו"ד, .. וכי מסמך ט' איננו נחזה להיות חתום על ידי הנתבע 2.

מעולם לא היה חוזה מחייב ביני לבין הנתבע 2 להעברת זכויות שלי לנתבע 2 בחלקה".

1. גרסתו של הנתבע 1 לא נסתרה אף בחקירתו הנגדית, עת העיד בפניי כדלקמן (בעמ' 27 שורות 17-20 ובעמ' 28, שור' 1-15).:

"ש. מציג לך מסמך. הוא מוכר לך?

ת. לא מוכר לי וגם החתימה שאתה מראה לי לא מוכרת לי וזה מזויף. החתימה היא לא שלי, זה מזויף.

ש. מציג לך עוד מסמך. זו חתימתך?

ת. כן.

המסמך הוגש וסומן ת/7.

ש. מציג לך עוד מסמך. זו חתימתך?

ת. כן.

המסמך הוגש וסומן ת/8.

ש. איך אתה חותם על שטר מכר ואתה לא יודע את המסמך של ההתחייבות שהוא הסכם?

ת. זה קראתי אותו ההסכם שאתה מראה לי, פעם אחת מתי שהגשת את התביעה.

ש. זאת אומרת אתה לא מכיר אותו, אני מפנה אותך לנספח ט/ לת/1?

ת. לא מכיר".

וכן העיד הנתבע 1 בהמשך: "לא הייתה התחייבות לא לואכד ולא לאף אחד, רק לעבד אל קאדר" (בעמ' 31, שור' 28).

אף בסיכומיו טען התובע ביחס לעדות הנתבע 1 כדלקמן (עמ' 4 סע' 1(ב) לסיכומי תובע): "עד זה הכחיש את חתימתו על נ/ט לתצהיר התובע והודה בחתימתו על הנספחים ת/6 ת/7 ת/8 .." (וכן ראו גם עמ' 3 שורה 3 לסיכומי התובע).

1. עת כופר הנתבע 1 בחתימתו על מסמך ההתחייבות הרי שעל התובע הנטל להוכיח, כי החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 1 על גבי המסמך אכן נחתמה על ידי הנתבע 1 . בעניין זה נקבע בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים (1993), (להלן: "עניין שאול רחמים") כדלקמן:

" כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה: ע"א 355/63 , 356קרסינצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב ואח' [16], בעמ' 328, 331; ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני ואח' [17], בעמ' 315- 316; י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 478). כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוואנטי – כמו כתב הערבות בענייננו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" (ע"א 316/79[17] הנ"ל, בעמ' 315). לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/ 4היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית.

1. אשר לדרך הוכחת אותנטיות החתימה נקבע בעניין שאול רחמים הנ"ל כדלקמן:

"קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה... שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן .. והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון..

המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה השלישית. בהסכמת המשיבה השלישית ובא כוחה להגשת המסמך אין כדי לשנות מצב דברים זה".

1. הנה כי כן, הוכחת חתימה יכולה להיעשות בדרך של הבאת ראיות ועדויות בדבר החתימה, על השוואה ויזואלית בין החתימות שבמחלוקת לחתימות אותנטיות, על היגיון ושכל ישר וכמובן גם על חוות דעת של מומחים להשוואת כתבי יד (ראו גם ע"א 7303/01 אדמון נ' מינהל מקרקעי ישראל (2003)).
2. אלא שהתובע כלל לא עמד בנטל זה, הכל כפי שיפורט להלן.
3. באשר לדרך הראשונה להוכחת החתימה על גבי מסמך ההתחייבות (עדות של מי שהיה עד לחתימה) , הרי שתובע אמנם העיד (בעמ' 7 שורה 20): "לגבי נספח ט', אני חתום עליו במקום שכתוב "מוחמד סולימאן" (הכוונה לאותו של שם עד שצוין במסמך ההתחייבות ליד הספרה 1 תחת הכותרת "עדים"). עם זאת עדותו של התובע כי הוא שחתום כאמור, אינה מלמדת כי התובע אכן ראה במו עיניו את הנתבע 1 חותם על מסמך ההתחייבות. התובע אף כלל לא טען בתביעתו ואף לא בתצהירו כי הנתבע 1 חתם בפניו על מסמך ההתחייבות. רק בסיכומיו טען התובע לראשונה כדלקמן: "התובע טען כי הנתבע 1 בתאריך 12/11/1992 חתם בפני עדים הוא אחד מהם על התחייבות שלפיה התחייב להעביר את המגרש ולרישמו על שם הנתבע 2.." אלא שטענה שהועלתה לראשונה בסיכומיהם הינה בגדר בהרחבת חזית שאין לקבלה.
4. אין גם לשכוח כי מדובר בעדותו של בעל אינטרס אישי חזק מאוד בתובענה.
5. לא זו בלבד, אלא שעל גבי אותו מסמך התחייבות מצוי גם שם של עד נוסף :מר תאופיק סלימאן וליד שמו מתנוססת חתימה. התובע אמנם ביקש לזמן את העד הנ"ל ואף הצהיר לפרוטוקול הדיון מיום 14.5.19 (בעמ' 4, שורות 10-13): כי: "... אני צריך את העדים כדלקמן: א. תאופיק עבד אל מאג'יד סלימאן הוא היה עד לחתימה על התחייבות הנתבע 1 לעסקה, בין הנתבע 2 לבין הנתבע 1 ". אלא שלמרות שהעד תאופיק הנ"ל הוזמן לעדות הוא כלל לא התייצב והתובע למעשה ויתר עליו. לא נתבקשה הבאתו בצו הבאה.
6. בעניין זה הלכה פסוקה וידועה היא, כי צד הנמנע מלהביא עד רלוונטי מקים עליו את החזקה שלו הובא עד זה, עדותו היתה פועלת לחובת עניינו (ראו לעניין זה למשל - ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' סלימה מתתיהו (1991), כן ראו ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית נ' רוזנברג (1993)).

אין כל ספק, כי לעדותו של מר תאופיק הנ"ל קיימת חשיבות בלתי מבוטלת בתובענה דנן, שכן עדות זו היתה יכולה לשפוך אור על ההתרחשויות, ואף לתמוך בגרסת התובע לפיה הנתבע 1 חתם על מסמך ההתחייבות. עת בחר התובע לוותר על עדותו של עד זה בהעדר הסבר, הרי שמחדל זה פועל לרעתו, ויש בו כדי לתמוך בגרסת הנתבע 1 לפיה הוא לא חתם על מסמך ההתחייבות.

1. אף יתר העדים עליהם הסתמך התובע לא הועילו לו באשר לטענתו בדבר אותה התחייבות נטענת. עת נשאל בנו של התובע, מר סלימאן דייזן אשר תצהירו הוגש לתיק (ת/3): "לך אישית לא ידוע שום דבר על העסקה בין אבא שלך לבין הנתבע 1 והנתבע 2? הוא השיב: "מה שידוע לי זה ממה שאבא שלי סיפר לי מדי פעם בפעם. הוא סיפר לכולם בבית, לא רק לי" (ראו בעמ' 18 שורות 25-26). לאמור עדותו של הנ"ל מבוססת על שמועה, והוא כלל לא היה נוכח ולא היה חלק מאותה התחייבות הנטענת. האמור נכון אף ביחס לעדותו של העד מר עלי סביחאת. עד זה אישר (בעמ' 20, שורות 4-6) כי חתימתו היא זו המצויה נספח י' לתביעה, שהינו בכלל הסכם בין התובע לנתבע 2 (ראו גם ת/11 - תרגום המסמך). כך שאף עד זה לא שירת את גרסת התובע ביחס להתחייבות הנטענת של נתבע 1 כלפי נתבע 2 להעברת הקרקע.
2. אף עדותו של מר עבד אלרחמאן סאלח סלים סלימאן לא תמכה בגרסת התובע. אזכיר, התובע ביקש לזמן עד זה בטענה, כי הוא חתום על שטר המכר ביחד עם הנתבע 1 (ראו פרוט' מיום 14.5.19 עמ' 4). עיון בשטר המכר (ת/8) מעלה, כי מדובר באותו מר סלימאן שהופיע כמוכר על גבי ייפוי הכוח מושא העסקה הראשונה שצורף לתביעה כנספח ב'. כאמור, העסקה הראשונה הינה עסקה אשר לטענת התובע בוטלה בהחלטת הבורר עו"ד וליד סאלח, כאשר הנתבע 1 השיב לקונה את הוצאותיו באמצעות הנתבע 2, כפי שעלה באותו מסמך התחייבות עליו נסמך התובע. לפיכך הרי שמטבע הדברים, עד זה יודע דבר או שניים על אותה עסקה ראשונה ונסיבות ביטולה, כך גם לשיטת התובע כעולה מסיכומיו: "עד זה סקר בפני בית המשפט את עובדות ההתחייבות לעסקה הראשונה שבוטלה" (עמ' 4 סע' 3 לסיכומי תובע).
3. אלא שעד זה העיד בפניי, כי בשנת 1983 הוא ומר מוחמד סלימאן והנתבע 1 קנו אדמה מח'ריה הריש מנצרת. וכן העיד: "קניתי את זה 800 מטר אז. נתתי לבת שלי 400 מטר אז במתנה.. ומה שנשאר מכרנו את זה יחד אני והנתבע 1 למוחמד עלי עיסא סלימאן (אינו צד לתיק)". עוד העיד, כי: "אחרי כמה שנים, כ-3 לערך, הקונה הזה מוחמד ידע שהמיקום של האדמה הוא לא המיקום שהראנו לו אז. אז פנה שהוא רוצה להחזיר את האדמה אלינו...ופנה לבית משפט ובית המשפט העמיד את עו"ד וליד סאלח כבורר על מנת הוא רוצה להחזיר את האדמה. אני בזמנו לא היה לי כסף להחזיר לו. אני אמרתי לו שאין לי כסף. אז הנתבע 1 שהוא חבר שלי, אמר לי שמוחמד עבדאלדאדר מוכן לקחת את זה, לקנות את זה ואמרתי לו שיגמור עם הקונה מוחמד הנ"ל, יחזיר לו את הכסף ומוחמד עבד אלקאדר יקבל את האדמה". (עמ' 22 שורות 25-33). לאחר שהתובע התערב בעדותו של העד הנ"ל ואף "תיקן" טעויות של העד כפי שהתובע סבר שהן טעויות, תיקן העד הנ"ל את עצמו והעיד: "אני טעיתי תאריך, זה קרה ב- 2008". (ראו בעמ' 23 שו' 2-7).
4. הנה כי כן, למרות שעד זה היה "בלב בעניינים" של העסקה הראשונה וביטולה, הוא כלל לא העיד אודות אותה התחייבות נטענת לכאורה של נתבע 1 לנתבע 2 ואודות הגרסה של התובע, כי הנתבע 2 הוא זה ששילם את הכסף לקונה בעסקה הראשונה חלף הנתבע 1. הנ"ל אך העיד לגבי אותה עסקה ראשונה, כי עת בוטלה עסקה זו, לא היה לו כסף להחזיר לקונה, כאשר הנתבע 1 אמר לו, כי מוחמד עבדלאקדר מוכן לקנות את האדמה. התובע אף לא הציג לעד זה שאלות בחקירת הראשית הקשורות לאותה התחייבות נטענת של הנתבע 1 לנתבע 2 שקמה לשיטתו של התובע על רקע ביטולה של אותה עסקה ראשונה על מנת לתמוך בגרסתו, ועניין זה אף הוא אומר דרשני.
5. אם לא די בכל אלה, הרי שהתובע אף לא המציא חוות דעת של מומחה לכתב יד (דרך נוספת להוכחת חתימה של פלוני) המאשרת על ידי השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמתית כי החתימה המתנוססת על גבי מסמך ההתחייבות היא אכן חתימה אותנטית של הנתבע 1. התובע אף לא הטעים מדוע לא עשה כן. בנוסף, על אף שהתובע הגיש צילום של מסמך ההתחייבות (ולא הגיש מקור של מסמך זה, וזאת לאחר שהעיד בפניי, כי ארעה לו שריפה בבית (עמ' 7 שורה 18). כמו כן התובע כלל לא טרח לזמן לעדות את עוה"ד עותמאן – שחתימתו והחותמת שלו מתנוססת על גבי מסמך זה ליד הכיתוב בכתב יד (ללא כל תאריך): "הנני לאשר כי צילום זה מתאים למקור", על מנת שיעיד כי אכן במו עיניו ראה את המקור של מסמך זה.
6. לא זו בלבד, אלא שמעיון השוואתי בין החתימות האותנטיות של הנתבע 1 (אלו המופיעות על גבי מוצגים ת/7 ות/8, שהגיש התובע ושהנתבע 1 אישר בעדותו כי חתימות אלו הינן אכן חתימותיו) לבין החתימה השנויה במחלוקת (כאמור נספח ט' לת/2) עולה, כי קיים שוני צורני מוחלט בין החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 1 על נספח ט לת/1 לבין חתימותיו של הנתבע 1 על גבי המוצגים ת/7 ו- ת/8 הנ"ל ועניין זה מהווה חיזוק נוסף לגרסת הנתבע 1, כי החתימה המופיעה על גבי מסמך זה כלל אינה חתימתו.
7. התובע אף לא הביא לעדות עדים המכירים היטב את כתב היד או החתימה של הנתבע 1 על מנת שיעידו כי אכן החתימה המתנוססת על גבי מסמך ההתחייבות היא חתימתו של הנתבע 1 (הדרך השלישית להוכחת חתימה של פלוני). עת נשאל התובע: "מה טיב ההיכרות שלך על הנתבע 1" הוא השיב: "הייתי מנהל החשבונות שלו בתקופה בשנת 80' עד 93' 94' (ראו בעמ' 8 שורות 30-31). אף בסיכומיו טען התובע לגבי הנתבע 1, כי בתקופה משנת 1980 עד 23/11/1993 היו ביניהם יחסי עבודה וחברות (עמ' 4 סע' 1 לסיכומים). משהתובע היה מנהל החשבונות של הנתבע 1 יותר מעשור, ואף הגדיר את הנתבע 1 כחבר שלו, הרי שאיני מוצא שהיתה אף כל מניעה מבחינתו התובע (והתובע אף לא טען אחרת) לאתר עדים שהכירו היטב את כתב ידו של הנתבע 1 על מנת שאלה יתמכו בגרסתו ולפיה אכן מדובר בחתימתו של הנתבע 1 על גבי מסמך ההתחייבות.
8. בנוסף על כל אלה אציין, כי לא מצאתי כלל ליתן אמון בגרסתו של התובע. גרסה זו נסתרה כמה וכמה פעמים, הכל כדלקמן:
9. כך למשל בתצהירו הצהיר התובע בסע' 15 לת/1 כדלקמן:

"חרף מעקב מתמיד ותדיר של התובע על מרשמי רשם המקרקעין באמצע שנת 2013 התברר לו כדלקמן: כי הנתבע מס' 1 ביום 01/04/95 חתם על יפוי כוח בלתי חוזר שמספרו 95/18 שלפיו הוא מוכר עם אחר את מלוא זכויותיו בחלקה.."

לעומת זאת, בחקירתו הנגדית סתר התובע את גרסתו הנ"ל, עת העיד התובע כי רק בשנת 2013 הוא התחיל לעקוב אחר הרישום בלשכת הרישום, וכי משנת 92' ועד שנת 2013 הוא כלל לא ערך בדיקות בלשכת הרישום (ראו בעמ' 12 סע' 5-14).

(אם לא די בכך הרי שבהמשך הציג התובע גרסה שלישית בעניין המעקב התדיר, ולפיה: "אני לא יכול להגיד מתי עקבתי" (עמ' 13 שור' 2)).

1. כך למשל עת נשאל התובע: כיצד ערך את המעקב התדיר בלשכת רישום המקרקעין עליו הצהיר בסעיף 15 לתצהירו, הוא השיב :"הייתי הולך ומבקש נסח (בעמ' 12 שורות 5-7)". בהמשך כאשר נשאל שוב: "מפנה אותך לסעיף 15 "חרף מעקב תדיר.." הוא השיב: "אני לא יכול להגיד לך מתי עקבתי אבל בעיקרון דרך המחשב שלי הייתי רואה שזה עדיין על שמו, אין הערת אזהרה, אין מכר, אין כלום. לא דרך רשם המקרקעין. אני הייתי נכנס דרך המחשב שלי" (בעמ' 13 שורו 1-4).
2. כך למשל עת נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם היתה רשומה על שם הנתבע 2 הערת אזהרה, הוא השיב (בעמ' 10 שורו 27): "לא יודע מה זו הערת אזהרה..". שורה לאחר מכן העיד התובע, כי הוא למד משפטים (בעמ' 10 שורו 28-29). בהמשך, עת נשאל התובע: "פעם ראשונה שראית הערת אזהרה בנסח הטאבו מתי זה היה? הוא השיב: "לא ראיתי עד היום" וכן השיב: "ניסיתי לעשות הערת אזהרה על פי המסמכים וניסיתי דרך בית משפט ולא קיבלתי תשובה עד היום" (בעמ' 18 שורות 1-6). ברי הוא כי אם התובע אשר העיד כי למד משפטים והעיד כי ניסה לעשות הערת אזהרה הרי שהוא יודע גם יודע מהי הערת אזהרה, ובשל כך נסתרה עדותו. דבריו אלה עומדים בסתירה חזיתית לציטוט מעדותו בסעיף 80 לעיל לפיו היה במעקב תמידי על המקרקעין וכי –" הייתי רואה שזה עדיין על שמו, אין הערת אזהרה " (ההערה בקו הוספה- י"א).

משכך, הרי שלא מצאתי לנכון ליתן אמון בגרסת התובע.

1. נוכח כל הנימוקים הנ"ל, הרי שהגעתי לכלל מסקנה, כי החתימה מושא מסמך ההתחייבות (נספח ט לת/1) לא נחתמה על ידי הנתבע 1.

ראיות נוספות והתנהגות הצדדים:

1. אם לא די בכך, הרי שהוצגו בפניי קיימות ראיות נוספות לרבות התנהגות הצדדים, המחזקות את המסקנה כי הנתבע 1 לא התחייב כלפי הנתבע 2 להעברת הקרקע, הכל כפי שאפרט להלן:
2. כך למשל, בכל הנוגע לתמורה בגין אותה ההתחייבות של הנתבע 1 כלפי הנתבע 2 להעברת הקרקע אל האחרון, הרי שמחומר הראיות עולה, כי כלל לא הוכחה התמורה הטענת בגין ההתחייבות לכאורה בין נתבע 1 ל-2.
3. בעניין זה הצהיר התובע בתצהירו (סע' 9-10 לת/1) כדלקמן:

"בתאריך 30/10/1992 הגיעו הצדדים לבוררות להסכם לפיו ההתחייבות לעסקה מס 1 בין הצדדים, בחלקה 8 מגוש 16579 מאדמות נצרת מיום 24/10/1986 מבוטלת "והנתבע 1 החזיר לקונה באמצעות מר מוחמד סלים ואכד ת.ז....את מלוא כספו והוצאותיו".

כן המשיך והצהיר:

"הנני מצהיר בתאריך 12/11/1992 הנתבע 1 חתם על התחייבות להעביר למר ואכד את מלוא הזכויות בקרקע שהחזיר הקונה בהתחייבות לעסקה 1 (להלן: "התחייבות") ...

העתק אישור הקונה על קבלת מלוא כספו מאת מוחמד ואכד מצ"ב ומסומן באות ח'.

1. עם זאת בנספח ח' שצרף התובע לתצהירו כלל לא נאמר, כי הכספים שולמו לקונה ע"י הנתבע 1 (ראו התרגום לנספח ח במסגרת ת/11).
2. אף במסגרת חקירתו הנגדית העיד התובע כדלקמן: "הנתבע 2 קנה את מה שהחזיר מוחמד עלי סלימאן עפ"י הוראה של הבורר, זה מה שהבורר קבע.." (בעמ' 9 שורות 34-35). עם זאת, כאשר נשאל התובע האם יש לו את פסק הבורר לאשר את הדברים הללו, הוא השיב: "כן. יש לי אבל לא כאן". (בעמ' 10 שור 1-2). לא זו בלבד שבהמשך, בשום שלב, התובע לא הציג את פסק הבורר על מנת לאשר את גרסתו, אלא שהתובע אף לא זימן את הבורר (עו"ד וליד סאלח) לעדות על מנת שיאשר כי כך הורה האחרון. ההימנעות של התובע להביא עדים רלוונטיים לעדות עוברת כחוט השני לאורך כל הדרך ואין בכך אלא לחזק את המסקנה כל אילו היו אלו מובאים לעדות היו פועלים כנגדו.
3. לאמור לא הוכחה אותה תמורה כנטען.
4. יתרה מכן, אף מלשונו של מסמך ההתחייבות עולה, כי הנתבע 1 לא התחייב כלפי נתבע 2 כנטען (ראו סע' א לתביעה). ממסמך ההתחייבות עולה בבירור, כי אותה התחייבות נטענת ניתנה כלפי הבורר עצמו ולא כלפי נתבע 2. אף הנתבע 2 הצהיר בתצהירו (סע' 13 לנ/5), כדלקמן: "לעולם לא נכרת הסכם, לא בכתב ולא בעל פה, ביני לבין הנתבע 1 בנוגע למקרקעין המתוארים בכתב התביעה ואף לא נחתם ביננו כל מסמך בהקשר זה".
5. מלבד הפנייתו של התובע אל נספח ט לת/1 הרי שהתובע כלל לא הציג מסמך אחר המלמד כי אכן התחייב הנתבע 1 כלפי הנתבע 2 להעברת הקרקע לאחרון (ראו עדות התובע בעמ' 10 שורה 7-8, שם נשאל התובע: האם נערך הסכם רכישה בין הנתבע 1 לנתבע 2? חוץ מנספח ט', הוא השיב: "אני לא יודע אם חוץ מנספח ט' הם ערכו ביניהם הסכם רכישה בנפרד").
6. אף ממוצגים ת/6, ת/7, שהן בקשות לרישום מקרקעין וכן מת/8 שטר מכר לא יכול התובע להיבנות. בסיכומיו (עמוד 3) טען, כי הנתבע 1 הודה בנספחים אלו "שתוכנם וייעודם מדבר בעד עצמו".

אלא שאיני סבור כטענת התובע.

1. עיון בת/ 6 "בקשה לרישום מקרקעין" מעלה, כי בבקשה זו אמנם צוין כי הפעולות המבוקשות הינן: "להעביר על שם מוחמד סלימאן ת.ז. [של התובע] שטח של 400 מ"ר נטו שהם 12607/1824768" יחד עם זאת צוין, כי פרטי המבקשים הם: הנתבע 1 וכן מר סלימאן. לאמור, אין בבקשה זו כל זיקה התחייבות נטענת בין הנתבע 1 ל-2. וממילא עסקינן בבקשה שאינה מאומתת על ידי עו"ד, וכן בבקשה ללא תאריך או מועד עריכה. האמור נכון אף ביחס לת/7. לא למותר להעיר כי בקשות אלו אף לא משרתות את הטענה של התובע כי הנתבע 2 העביר לו את הקרקע, באשר שמו כלל לא מופיע עליהן.
2. אף ת/8 שטר מכר, אינו מלמד על התחייבות בין נתבע 1 לנתבע 2 כנטען. בשטר מכר זה צוין כי תמורת סך של 89,000 ₪ שקיבלו סלימאן עבד אלרחמן והנתבע 1 הם מעבירים לתובע 12607/1824768 חלקים כאשר מדובר בחלקה של 57 דונם. לאמור שטר זה אינו מעיד על עסקה בין נתבעים 1-2. בנוסף, כעולה משטר מכר זה, הרי שמדובר בהעברה של כ- 393 מ"ר (12607/1824768 * 57,000 מ"ר) משני מוכרים כך שהחלק המועבר מהנתבע 1 לתובע לפי מסמך זה הינו בהכרח קטן מ – 400 מ"ר, ולא כגרסת התובע כי הועבר לו 400 מ"ר. על כן אין באלה כדי לתמוך בגרסת התובע.
3. עוד אציין, כי אף מבלי לדון בטענה שעלתה כי לאור סע' 16 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג – 1963 אין תוקף לעסקה שלא דווח עליה, הרי שדומה, כי בהעדר דיווח ובהעדר מסמכים המעידים על דיווח מתחזקת ההנחה, כי לא נכרתה כל עסקה ולא ניתנה כל התחייבות בין נתבע 1 ל- 2 במקרקעין מושא התביעה. השכל הישר מחייב כי אילו היתה התחייבות כנטען היה התובע יוזם הליך לבית המשפט על מנת לתבוע את החלק שלו מיד ובסמוך למועד שהצהיר כי עניין זה נודע לו (התובע הצהיר כי עניין העסקאות המאוחרות ביחס לאותם מקרקעין נודע לו בשנת 2013), ובפרט היה עושה כן עת עסקינן בעסקאות שכבר נעשו בשנת 1995. משלא עשה כן ברי הוא כי אין מקום לשעות לטענתו.
4. המסקנה היא, כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח, כי הנתבע 1 התחייב כלפי הנתבע 2 להעביר לו את הקרקע מושא התביעה. משלא הוכח כאמור, ברי הוא כי אין כל מקום לטענה של התובע, כי הוא רכש מהנתבע 2 את מה שקיבל הנתבע 2 לפי אותה התחייבות שלא הוכחה.
5. לנוכח מסקנתי הנ"ל, הרי שאין כל צורך להידרש לסוגיית התחרות בין העסקאות הנוגדות, ודי בכך כדי לדחות את התביעה. כמו כן איני נדרש לדון ביתר הטענות שהועלו ע"י הנתבעים.

טענה חלופית של התובע:

1. בסיכומיו העלה התובע לראשונה טענה חלופית כספית. נטען, כי ככל ובית המשפט לא יימצא, כי זכותו של התובע עדיפה מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבע 2 במלוא הסכום ששילם לו התובע כמפורט בת/2 (סך של 89,000 ₪ בצירוף ריבית מרבית והפרשי הצמדה מיום 15.12.92 ועד לתשלום המלא בפועל).
2. מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומים. על פי ההלכה הפסוקה, אם הועלתה הטענה לראשונה בסיכומים לא ישעה לה בית המשפט אלא אם כן נמנע בעל הדין שכנגד מלעורר התנגדותו בסיכומים (ראו לעניין זה עא 1184/04‏ ‏ גרשון קרויזר נ' אנטשיל שוורץ (15.4.07)). בענייננו העלה הנתבע 1 את התנגדותו (ראו ס' 26 לסיכומי נתבע 1). על כן, הטענה החלופית נדחית.
3. מעבר לכך אף יש לדחות את הסעד הנ"ל לאור חוסר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי לדון בו, באשר הסכום המבוקש אינו בסמכותו של בית משפט זה (ראו לעניין זה ס' 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.

סיכומו של דבר:

1. לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות.
2. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט כדלקמן:
3. לנתבע 1- סך של 10,000 ₪.
4. לנתבע 2- סך של 10,000 ₪.
5. לנתבעים 4-8 יחדיו - סך של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ו' אב תש"פ, 27 יולי 2020, בהעדר הצדדים.