15 ספטמבר 2019

1. עניינו של הליך זה בזכאות התובעת לגמלת שמירת הריון, על-פי התנאים שנקבעו לתשלום הגמלה בהתאם להוראות סימן ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן- החוק).

2. ביום 4.5.17 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקבלת גמלה לשמירת היריון, בה נטען כי הפסיקה את עבודתה ביום 31.3.17 כמנהלת סניף HIQ בע"מ בכרמיאל, עקב שמירת היריון.

בהחלטה מיום 6.6.17 אישר הנתבע תביעתה של התובעת לגמלת שמירת היריון לגבי התקופה שמיום 20.5.17 ועד מועד הלידה ביום 28.8.17 ודחה את התביעה בהתייחס לתקופה שמיום 4.4.17 עד 19.5.17, ומכאן התביעה שלפנינו.

3. בהתאם לאמור בהחלטה מיום 3.1.18 מונה ד"ר בנימין זילברמן כמומחה יועץ רפואי (להלן – המומחה) לשם מתן חוות דעת רפואית. בפני המומחה הוצגה התשתית העובדתית המוסכמת הבאה:

א. התובעת ילידת 22.8.81.

ב. התובעת הגישה לנתבע ביום 4.5.17 תביעה לגמלת שמירת הריון, בה נטען כי הפסיקה את עבודתה ביום 31.3.17, כמנהלת סניף חברת HI Q בע"מ בכרמיאל.

יחד עם טופס התביעה, המציאה התובעת אישור רפואי לעניין גמלה לשמירת הריון, חתומה ע"י ד"ר ולרי גלפנד מיום 20.3.17 ולפיו, בשל מצבה הרפואי, עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת הריון מיום 1.4.17 ועד למועד הלידה, וזאת לפי המלצת האורטופד, כמו גם מאחר ומדובר בהריון בסיכון גבוה.

ג. הנתבע אישר לתובעת גמלת שמירת הריון בכפוף לחוק לתקופה שמיום 20.5.17 ועד הלידה ודחה את התביעה בהתייחס לתקופה שבין התאריכים 4.4.17 עד 19.5.17 (כולל), וזאת על יסוד חוות דעת רופא הנתבע – ד"ר פטר יעקבי, מהטעם שאין הצדקה לשמירת הריון, היות ומצבה לא סיכן את התובעת ו/או את עוברה.

ד. התובעת ילדה ביום 28.8.17.

בנוסף, היו לתובעת הריונות קודמים ולידה, כמפורט במסמכים הרפואיים.

ה. במסגרת עבודתה כמנהלת סניף, התובעת עוסקת בעבודה משרדית של ניהול הסניף והעברת מידע לתלמידים. בין השאר, היא נדרשת מידי פעם לסייע בסידור הכיתה לפני הגעת התלמידים אחה"צ ואין מדובר בניקיון יסודי.

אחת לחודש וחצי, התובעת נדרשת גם לחלק ספרים לתלמידים, ומשימה זו כרוכה בין השאר גם בהרמת הספרים.

4. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מהו המצב הרפואי ממנו סבלה התובעת בתקופה שבין התאריכים 4.4.17 עד 19.5.17 (כולל), זאת על פי המסמכים הרפואיים?

ב. האם המצב הרפואי, בהתאם לתשובה לשאלה א', הוא מצב הנובע מההיריון ואשר היה בו כדי לסכן את התובעת ו/או את עוברה, כאמור בסעיף 58 לחוק?

ג. ככל שהתשובה לשאלה ב' היא חיובית, והתקיים סיכון לתובעת ו/או לעוברה, האם המצב הרפואי כאמור חייב היעדרות של התובעת מהעבודה, ואם כן – לכמה זמן?

5. בחוות-דעתו מיום 6.2.17 קבע המומחה, בין השאר, כי מהרשומות הרפואיות הנוגעות לתובעת עולות ארבע סיבות אפשרית לבקשה לשמירת הריון, והן: תרומבופיליה, ברידקרדיה/ דופק אישי אימהי, כאבי גב והריון בר סיכון.

המומחה ניתח כל אחת מהסיבות האפשריות וקבע כי אין בהן כדי להצדיק שמירת הריון.

אשר לתרומבופיליה קבע המומחה כי אין בה כשלעצמה, בהיעדר התפתחות סיבוכים במהלך ההיריון כיתר לחץ דם, הפרעות גדילה, היפרדות שיליה וכדומה – כדי להוות אינדיקציה להפסקת פעילות ושמירת הריון.

אשר לברידקרדיה – המומחה קבע שלא מדובר במום לב מבני ונדיר לכן נדיר שסינוס בריקרדיה יהיה סימפטומטי ויחייב התערבות. מכיוון שבמקרה הנדון לא דווח במהלך ההיריון על הפרעות הקשורות בתפקוד הלב ובדיקת קרדיולוג דווחה כתקינה – אין אינדיקציה קרדיאלית לשמירת הריון במועדים הרלוונטיים.

אשר לכאבי גב –המומחה קבע כי 50% מהנשים ההרות מתלוננות על כאבי גב בעוצמות שונות בהריון. אשר לנסיבות המקרה הספציפי ציין המומחה שאין ברשומות במהלך ההיריון התייחסות לחסר מוטורי, סטיות בעמוד שדרה והגבלות בתנועה. לכן הרושם העולה מהרשומות הינו לכאבי גב שאינם חורגים בעוצמתם ותדירותם מאלה המופיעים תדיר גם בהריונות שאינם קשורים במאמץ גופני מוגבר, ולא נמצא בסיס לקיומו של קשר בין העיסוק הספציפי של התובעת לכאבי הגב.

באשר לסברה שמדובר בהריון בר סיכון – המומחה קבע שהתובעת אכן עברה הריון תאומים לאחר טיפול IVF במהלכו אובחן מות עובר תוך רחמי ואשר הסתיים בלידה מוקדמת, מצב אחר ניתוח קיסרי, אבחון תרומבופיליה שטופלה בנוגדי קרישה וכאבי גב. המומחה קבע שנתונים אלה מצדיקים הגדרת ההיריון הנדון בהליך כאן כהריון "בר סיכון" המחייב מעקב והתנהלות במרפאה ייעודית להריון בסיכון גבוה. יחד עם זאת, המומחה קובע כי אין בנתונים אלה כדי להוות אינדיקציה ל"שמירת הריון".

המומחה סיכם שבין התאריכים 4.4.17 ועד 19.5.17 – אין לראות במצבה הרפואי של התובעת הנובע מהיותה בהריון אינדיקציה להיעדרות מהעבודה עקב סיכון התובעת או העובר ולפיכך אין הצדקה לאישור שמירת הריון לתקופה זו.

6. ביום 28.10.18 התבקש המומחה להשיב לשאלות ההבהרה הבאות:

1. האם שימשת בעברך כמומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי או כחבר בוועדות רפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי, ואם כן – ממתי עד מתי.

2. כאמור בעובדות המוסכמות – התביעה אושרה לגבי התקופה שמיום 20.5.17 ועד מועד הלידה. אנא פרט מה ההבדל, אם בכלל, בין מצבה של התובעת בתקופה שבמחלוקת לבין מצבה בתקופה שלאחר מכן (ואשר לגביה אושרה התביעה לתשלום הגמלה), וזאת בהתאם למסמכים הרפואיים שהונחו בפניך.

3. האם אין לתת משקל לנתונים המצטברים בדבר הפלות קודמות, ניתוחים קיסריים, הליקוי הלבבי וכאבי הגב בקביעת קיומו של סיכון המצדיק שמירת הריון?

4. באישור רפואי מיום 7.3.17 קבע ד"ר איבראהים אבדאח, בין השאר, כי לתובעת חזה גדול וכי היא סובלת מגיבנת, רגישות לאורך הגב והגבלה בכיפוף.

תשומת ליבו של המומחה מופנית לכך כי באישור לשמירת הריון של ד"ר ולרי גלפנד צוין כי הוא מתחיל ביום 1.4.17 (ולא ביום 1.3.17).

האם יש באבחנות של ד"ר אבדאח כאמור באישור מיום 7.3.17 בכדי לשנות מקביעתך כי אין אינדיקציה לשמירת הריון בתקופה שבמחלוקת, והאם אין ברשומה זו כדי ללמד כי מדובר בכאבי גב החורגים בעוצמתם מאלה המופיעים באופן תדיר בעת הריון?

בתשובותיו לשאלות ההבהרה, קבע המומחה, בין היתר בהתייחס לשאלה מס' 2, שהוא אינו מוצא הבדל בין מצבה של התובעת בתקופה שבמחלוקת (4.4.17 – 19.5.17) לבין מצבה בתקופה שלאחר מכן (מיום 20.5.17 ועד הלידה) - תקופה שלגביה אושרה התביעה לתשלום גמלת שמירת הריון על ידי הנתבע. המומחה קבע שהוא אינו מוצא הצדקה לשמירת היריון במהלך כל תקופת ההיריון של התובעת.

7. לאחר שהוגשו תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, עתרה התובעת למינוי מומחה נוסף מהטעם שהמומחה דוגל בגישה מחמירה לעניין שמירת היריון. התובעת טענה שעל גישתו המחמירה של המומחה ניתן ללמוד מכך שלא מצא הצדקה לשמירת הריון גם לגבי התקופה לגביה אושר תשלום הגמלה – וזאת בניגוד לחוות-דעת הרופאים המטפלים ורופא הנתבע. בנוסף טענה כי קביעות המומחה עומדות בסתירה לרישומים בכרטיס הרפואי ולא ניתן הסבר לכך – בעוד המומחה קובע כי אין בתיק הרפואי כל התייחסות ל"חוסר מוטורי, סטיות בעמוד השדרה והגבלה בתנועות", הרי שהאורתופד המטפל בתובעת ציין שהיא סובלת מכאבי גב כרוניים חזקים, רגישות והגבלה בכאב הגב.

הבקשה למינוי מומחה נוסף נדחתה (החלטה מיום 18.2.19), בין השאר בנימוק שלא נמצא בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו בסיס לטענת התובעת כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה ביחס לאינדיקציות לשמירת הריון ולא נמצאה סתירה מהותית בין האמור בחוות-הדעת לבין המלצתו של רופא הנתבע.

טענות הצדדים

8. התובעת טענה שיש לקבל את התביעה על יסוד האישורים הרפואיים שניתנו לה על ידי הרפואיים המטפלים, וביקשה שבית הדין יייחס לאישורים אלה משקל רב יותר מאשר לחוות דעתו של המומחה, וזאת במיוחד לאור קביעותיו השנויות במחלוקת.

התובעת טענה שקביעות המומחה עומדות בסתירה לדעתם של הרופאים המטפלים (ד"ר ולרי גלפנד, מומחית למיילדות וגינקולוגיה; ד"ר עוסמאן סאמיה, מומחית ברפואת נשים וד"ר אבראהים אבדאח, מומחה אורתופד). עוד נטען שתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה אף עומדות בסתירה לעמדתו של רופא הנתבע ד"ר פיטר יעקובי (להלן – רופא המוסד).

על-פי הנטען, בחוות-דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה נפלו פגמים. כך, בין השאר, המומחה לא התייחס לממצאים שעלו מבדיקת הרופא האורתופד בנוגע לאבחנת התובעת כמי שסובלת מגיבנת, רגישות לאורך הגב והגבלה בכיפוף. קביעת המומחה לפיה מדובר בכאבים שאינם חורגים מעוצמתם ותדירותם מאלה המופיעים בהריונות חסרת בסיס.

9. עמדת הנתבע היא שיש לאמץ את חוות דעתו של המומחה אשר שלל באופן ברור וחד משמעי כל הצדקה לגמלת היריון בתקופה הרלוונטית. הנתבע טען כי אין הצדקה בנסיבות העניין לסטות מחוות הדעת המנומקת והמפורטת של המומחה ומתשובות ההבהרה המנומקות מטעמו ויש להורות על דחיית התביעה.

עוד טען הנתבע שטענות התובעת בסיכומיה מהוות חזרה על הטענות שהועלו בבקשה למינוי מומחה נוסף, ואשר נדונו ונדחו.

דיון והכרעה

10. התנאי לזכאות לגמלת שמירת הריון קבוע בסעיף 58 לחוק, הקובע כך:

"'שמירת היריון' – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;

(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

בענייננו, התביעה מבוססת על החלופה הראשונה ולפיכך יש לבסס את הטענה כי המצב הרפואי נובע מההיריון, וכי הוא מסכן את האישה או את עבורה.

בעב"ל (ארצי) 33203-11-17 יליזבטה צ'ורנינקי – המוסד לביטוח לאומי (23.12.18) נקבע:

"17.     ...

על שתי החלופות המנויות בסעיף 58 לחוק ניתן להשקיף כמבטאות שני סוגי שמירת הריון: האחת, "שמירת הריון מוחלטת", כגון כאשר ההריון עצמו בסיכון גבוה, ונוכח אופיו הכללי של הסיכון ההנחה היא שאף אם יחול שינוי במתכונת העבודה יוותר הסיכון על כנו. השניה, "שמירת הריון תעסוקתית", היינו כאשר הסיכון נובע משילוב ההריון עם סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה. במקרה שכזה יש לבחון בהתאם למצוות המחוקק אם ניתן למזער את הסיכון הרפואי באמצעות שינוי מתכונת העבודה. ככל שהסיכון ניתן למזעור אזי אין הצדקה לכך שקופת הציבור תממן היעדרות האשה מעבודתה, והזכאות לגמלת שמירת הריון אינה קמה מכוח החוק. אולם, ככל שהסיכון הרפואי אינו ניתן למזעור, זכאית האשה לגמלת שמירת הריון. ויודגש, מיקודו של הכורח הרפואי, כעולה מלשונו של סעיף 58 לחוק, הוא בסיכון רפואי הנשקף לאשה או לעובר. סיכון רפואי זה אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאשה או לעובר (ראו עב"ל (ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי – ענבל כתב (5.10.14)), אולם – וזה העיקר - עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האשה או העובר.  

18. ומכאן לפן היישומי. נקדים ונציין כי בהיבט זה – היינו אם מצב רפואי מסוים מצדיק שמירת הריון מוחלטת או תעסוקתית מפאת סיכון רפואי לאישה או לעובר אם לאו – אין מקום לקביעות גורפות, אלא כל מקרה צריך להיבחן בהתאם לנסיבותיו ועל סמך הנתונים הרפואיים הקונקרטיים של האשה או העובר. משכך, מטבע הדברים עשויה להתקיים שונות בין נשים ואף במהלך ההריון עצמו של אותה האשה, ונזכיר כי בענייננו הכיר המוסד בצורך בשמירת הריון החל משבוע 30 אך לא קודם לכן. מאחר ועסקינן בשאלה רפואית מובהקת הרי שבחינת הסוגיה צריכה להיעשות בראש ובראשונה לאור עמדת הרופא שמילא "בזמן אמת" את טופס הבקשה המקורי הנלווה לתביעה, שלגביו כבר נפסק ש"יש לו מעמד כבד משקל, בדומה לתעודת אי כושר בתאונה בעבודה" (מתוך עב"ל (ארצי) 479/97 המוסד לביטוח לאומי – לימור גבאי (3.2.02)).

11. בנסיבות המקרה כאן, לאחר ששקלנו את עובדות המקרה ואת האמור בחוות-הדעת של המומחה, מצאנו כי בעניינה של התובעת לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק לזכאות לגמלת שמירת הריון, שכן לא שוכנענו כי היה במצב הרפואי כדי לסכן את התובעת או את עוברה, וזאת חרף האמור באישור הרפואי של הרופאה המטפלת.

12. כמפורט לעיל, בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה פרט המומחה בהרחבה מה היה מצבה הרפואי של התובעת במהלך ההיריון ומהם הליקויים מהם סבלה, לרבות: תרומבופיליה, ברידקרדיה, כאבי גב והיריון בר סיכון. המומחה דן וניתח כל אחד מהמצבים הרפואיים הנ"ל, בחן את השפעתם על מהלך ההיריון וקיומו של סיכון לתובעת או לעובר כתוצאה מכל אחד מהם, וקבע כי אין במצבים אלה כדי להצדיק שמירת היריון. קביעותיו של המומחה בעניינים אלה היו מפורטות ומנומקות. לא מצאנו הצדקה בנסיבות העניין לסטות מהאמור בחוות-דעת המומחה.

13. התובעת טענה שקביעות המומחה אינן מתיישבות עם דעתם של הרופאים המטפלים ואף עם עמדותיו של רופא המוסד ד"ר יעקובי. טענות אלה נדונו ונדחו במסגרת הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף. אין בקביעתו של מומחה בית הדין לפיה אין צידוק להמלצה רפואית לשמירת היריון גם בהתייחס לתקופה לגביה אושר תשלום גמלה על ידי הנתבע כדי להביא לפסילת חוות הדעת תוך מתן עדיפות לאישורים הרפואיים של הרופאים המטפלים.

גם רופא המוסד ד"ר יעקובי קבע בהמלצתו מיום 29.5.17 (צורפה לכתב ההגנה) שכלל הבעיות שמהן סבלה התובעת לא סיכנו אותה או את עוברה. המלצתו לתשלום הגמלה לגבי חלק מהתקופה ניתנה בשל "מכלול הבעיות ומתוך התחשבות יתרה" בתובעת. מכאן שלא ניתן לומר שנמצאת סתירה מהותית בין חוות דעתו של המומחה לבין המלצתו של רופא הנתבע, בשים לב לכך שהנתבע אינו מבקש לשלול מהתובעת את הגמלה עבור התקופה שאושרה.

14. באישור האורטופד ד"ר אברהים אבדאח מיום 7.3.17 צוין שהתובעת סובלת מ"חזה גדול, גיבנת, רגישות לאורך הגב והגבלה בכיפוף".

התובעת טענה שהמומחה לא התייחס כנדרש לאמור באישור האורטופד וקביעתו סותרת ממצאים מפורשים שנמצאו בעניינה של התובעת. דין הטענה להידחות.

בניגוד לטענת התובעת, בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה התייחס המומחה לממצאים הרפואיים שצוינו באישור האורטופד. המומחה פירט בחוות דעתו (עמ' 7) כי 50% מהנשים ההרות מתלוננות על כאבי גב בעוצמות שונות במהלך ההיריון, וכי במהלך ההיריון עם גדילת העובר מופיע כיפוף יתר של חוליות גב תחתון, כשכיפוף זה יחד עם ירידה בטונוס של שרירי הבטן והגדלת החזה, מוביל ללחץ על רצועות ושרירים של עמוד שדרה תחתון. הכאב נגרם מעיוות של ניסיון עמוד השדרה בניסיון לאזן את מרכז הכובד החדש שנוצר עם התקדמות ההיריון.

בעניינה של התובעת ציין המומחה כי אזכור ראשון לבעיית כאבי הגב בחומר הרפואי של התובעת היה בשבוע 12+4 להיריון, כשהתלוננה על כאבי גב עליון ותחתון. המומחה ציין כי לא נמצאה כל התייחסות לחסר מוטורי, סטיות בעמוד השדרה והגבלות בתנועה וכי הרושם העולה מכך כי מדובר בכאב שאינו חורג מועצמת ותדירות כאב המופיע תדיר בהריונות שאינם קשורים במאמץ פיזי מוגבר. בתשובתו לשאלת ההבהרה במסגרתה הופנה המומחה לממצאים שבאישור מיום 7.3.17 לרבות בעניין "הגבלה בכיפוף" ציין המומחה כי לא הייתה כל עדות בבדיקה מיום 7.3.17 לסטייה בעמוד השדרה המעידה על פגיעה משמעותית בגב המחייבת שמירת היריון. כן ציין המומחה שמהרשומות הרפואיות עולה כי לא מוצו אפשרויות טיפול נוספות לתובעת כגון חופשת מחלה, פיזיותרפיה וחימום מקומי וטיפול אנלגטי המותר בהיריון. על בסיס האמור הגיע המומחה למסקנה שהממצאים שצוינו במסמך רפואי מיום 7.3.17 הם שכיחים ואינם מלמדים על כאב גב חריג ולפיכך אין בהם כדי להצדיק שמירת הריון.

15. לאור כל האמור והמפורט לעיל לא מצאנו הצדקה לסטות מקביעותיו של המומחה. הלכה היא שלחוות-דעת המומחה שמינה בית הדין יש ליתן משקל מיוחד, ואין לסטות ממנה בהיעדר הצדקה עובדתית או משפטית לעשות כן. יש בחוות-דעתו המנומקת והמפורטת של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה כדי לסתור את האמור באישור הכללי בדבר נחיצות שמירת ההיריון שצורף לטופס התביעה.

16. סוף דבר – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית זכות ערעור, תוך 30 ימים מהמועד שיומצא לצדדים פסק-דין זה, בפני בית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ט, (15 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.