04 אוגוסט 2020

1. מונח לפנינו ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות בעיריית תל אביב-יפו לדחות את תביעת המערער לקבלת פנסיית שאירים עקב פטירת אשתו המנוחה, גב' גולדזין קפון ז"ל, שהועסקה על ידי העירייה במסלול של פנסיה תקציבית וזאת בנימוק, כי המנוחה התפטרה מעבודתה ועל כן היא לא הייתה זכאית לפנסיה. המחלוקת בין הצדדים נסובה על אמיתות חתימות המנוחה על מכתב ההתפטרות ועל הסדר להפסקת עבודה וקבלת פיצויי פיטורין וכן על מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במעמד חתימת המסמכים וגמירות דעתה בעת החתימה.
2. מטעם המערער הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו והוגשה חוות דעת גרפולוגית של הגב' טל חג'ג' רוקח. בנוסף, הוזמנו לעדות ילדי המנוחה, גב' רות בנדל ומר אבי ניאזוב וגב' אילנה שבת, מרכזת פרישה וסיום עבודה בכירה בעירייה. מטעם העירייה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר רפאל (רפי) וייס, הממונה על פרישה וגמלאות בעירייה ושל גב' עפרה טובי, אחראית סקטור מנהל ומשק במרכז הרפואי תל אביב בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

ואלו העובדות הרלוונטיות

3. המשיבה, עיריית תל אביב-יפו, הינה רשות מקומית, אחת משלוש הערים הגדולות, ומהווה גוף מתוקצב כמשמעו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 (להלן – המשיבה או העירייה).

4. המרכז הרפואי תל אביב הינו בית חולים עירוני-ממשלתי מתוקצב מתקציב המדינה (להלן – המרכז הרפואי או איכילוב). עובדי המרכז הרפואי הם עובדי העירייה לכל דבר ועניין וחלים עליהם כל ההסכמים, ההסדרים הנוהגים והנהלים החלים על כלל עובדי העירייה.

5. המנוחה, ילידת שנת 1959, הועסקה על ידי העירייה במרכז הרפואי בתפקיד כוח עזר מיום 5.31981 ועד להתפטרותה ביום 1.10.2013. המנוחה הלכה לעולמה ביום 9.1.2014.

6. המנוחה הועסקה במסלול של פנסיה תקציבית לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל– 1970 (להלן – חוק הגמלאות) שהוראותיו מהוות תקנות הפנסיה של עובדי העירייה הוותיקים.

7. המערער נישא למנוחה בנישואין שניים כדמו"י בשנת 2000 , כאשר עוד קודם לנישואים, משנת 1997 השניים חיו כבני זוג לכל דבר ועניין. המערער היה בעלה של המנוחה עד למועד פטירתה.

8. למנוחה היו שני ילדים מנישואים קודמים.

9. במהלך חודש מאי 2013 המנוחה ביקשה לבדוק את האפשרות לפרוש לפנסיה מוקדמת ולברר את הזכויות המגיעות לה במקרה שתגיש בקשה לפרישה מוקדמת. לצורך הבירור, המנוחה נפגשה עם מר רפי וייס, ממונה פרישה וגמלאות בעירייה. מר וייס הבהיר למנוחה כי לפי חוק הגמלאות היא לא תהיה זכאית לפנסיה עד הגיעה לגיל 60, אלא אם הרופאה התעסוקתית של העירייה תקבע שהיא פסולה לצמיתות לשירות בעירייה מחמת אובדן כושר עבודה מלא. במעמד הפגישה נערך למנוחה אומדן ראשוני של קצבת הפנסיה, ככל שתאושר פרישתה לפנסיית נכות^[1].

10. ביום 21.8.2013 אושפזה המנוחה במחלקה הנוירוכירורגית של המרכז הרפואי ובמהלך האשפוז אובחן שהיא סובלת מגידול ממאיר בגזע המוח^[2].

11. עקב החמרה במצבה אושפזה המנוחה במרכז הרפואי מיום 30.9.2013 ועד ליום 24.11.2013^[3]. בתום האשפוז הועברה המנוחה לבית חולים סיעודי "בית ולב" בבת ים.

12. ביום 1.10.2013, במהלך האשפוז, מסרה המנוחה הודעת התפטרות לאלתר לגב' עפרה טובי, אחראית סקטור מנהל ומשק במרכז הרפואי. מכתב ההתפטרות והסדר להפסקת עבודה (להלן – גם מסמכי ההתפטרות) נחתמו בנוכחותה של הגב' טובי^[4].

13. בהתאם שולמו למנוחה פיצויי פיטורים מלאים בסך של 260,513 ₪^[5].

14. ביום 2.10.2013 חתמה המנוחה על צוואה לפיה היא מורישה לילדיה את פיצויי הפיטורים בחלקים שווים^[6]. קודם לחתימת הצוואה, המנוחה נבדקה על ידי ד"ר איליה גורביץ מומחה לפסיכיאטריה ופסיכוגריאטר מטעם המרכז הרפואי שקבע כי המצב של בריאותה הנפשית ומצבה הקוגנטיבי של המנוחה מאפשרים לה לחתום על הצוואה וכי היא מסוגלת להבין את משמעות עשיית הצוואה שינויה, ביטולה, תוכנה וכל הכרוך בכך^[7].

15. ביום 6.10.2013 חתמה המנוחה על כתב מינוי מוטבים ולפיו מינתה את המערער כמוטב יחיד בפוליסת ביטוח חיים קבוצתי בחברת הביטוח הפניקס^[8].

16. ביום 9.10.2013 חתמה המנוחה על כתב מינוי מוטבים בקופת התגמולים בקופת התגמולים של העובדים בעיריית תל אביב יפו ולפיו היא שינתה את המוטבים שלה בקופה^[9], כך ששני ילדיה יבואו במקום המערער שהיה המוטב היחיד בקופה על פי כתב מינוי קודם מיום 12.3.2012^[10].

17. כאמור, ביום 9.1.2014 נפטרה המנוחה.

השתלשלות ההליכים שקדמו להליך דנן

18. ביום 2.2.2014 פנה המערער לעירייה בבקשה לאישור זכאותו לקצבת שאיר אלמן בגין פטירת אשתו המנוחה וזאת לצורך הצגתו למוסד לביטוח לאומי^[11]. מר וייס הבהיר למערער את נסיבות ההתפטרות של המנוחה והשלכותיה וכן מסר למערער כי לצורך הכרה בו כזכאי לקצבת שאירים עליו להגיש תביעה לממונה לפי חוק הגמלאות בעירייה.

19. ביום 12.6.2014, פנה המערער לעירייה, באמצעות בא כוחו, וביקש לקבל את כל המסמכים שנחתמו על ידי המנוחה החל מיום 30.9.2013, וכן פירוט זכויותיה בקופות השונות^[12].

20. ביום 30.7.2014 הגיש המערער המרצת פתיחה לבית משפט השלום בתל אביב כנגד העירייה וילדיה של המנוחה במסגרתה התבקש צו הצהרתי ולפיו אין תוקף למסמכים עליהם חתמה המנוחה בנוגע להתפטרותה, לקבלת פיצויי פיטורים ולשינוי מוטבים בקופת התגמולים וכן כי הוא זכאי לפנסיית שאירים בהתאם לתקנות הפנסיה של עובדי העירייה^[13]. בהמרצה נטען כי כל המסמכים שנחתמו על ידי המנוחה בתקופת האשפוז במרכז הרפואי נחתמו בניגוד לרצונה תחת השפעה לא הוגנת של בני משפחתה ותחת לחץ כבד מצידם. עוד נטען כי במועד החתימה על המסמכים, המנוחה הייתה במצב בריאותי ונפשי קשה ביותר שלא אפשר לה להבין את המשמעויות של החתימה. בנוסף, הועלו טענות שונות כנגד בקשת המנוחה לקבלת פיצויי פיטורים כגון היותו של הצעד כאמור, צעד לא הגיוני מבחינה כלכלית, העדר יכולת של המנוחה לבטל את זכאות המערער לפנסיה לאור יחסי השיתוף ויחסי הממון בין בני הזוג, עובדי העירייה וילדי המנוחה העניקו למנוחה ייעוץ פנסיוני למרות שהם אינם מורשים לתת ייעוץ בתחום וכן כי העירייה פעלה בניגוד אינטרסים משעה שהיא ניצלה את מצבה של המנוחה על מנת לחסוך את תשלומי הפנסיה.

21. העירייה הגישה בקשה לסילוק ההמרצה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ובשל היותה מוקדמת ותיאורטית וזאת משעה שטרם הוגשה תביעה לגמלה לממונה על הגמלאות. לחילופין ומטעמי זהירות נטען כי ככל שיש לראות בפניית המערער מיום 2.2.2014 כתביעה לגמלה, חלף מועד הערעור על החלטת הממונה על הגמלאות^[14].

22. בהחלטה מיום 2.11.2014 קבע בית משפט השלום, כב' השופט עודד מאור כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה והעביר את התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב^[15].

23. במקביל לפתיחת ההליך בבית משפט השלום, התנהלו שני תיקי עזבון בבית משפט לענייני משפחה; תובענה לקיום צוואה (ת"ע 5516-08-14) והתנגדות המערער לקיום הצוואה בטענה כי המנוחה חתמה עליה כשהיא אינה צלולה בדעתה ולחלופין כי חתימתה זויפה (ת"ע 5539-08-14).

24. ביום 11.11.2014 הגיש המערער לעירייה תביעה לקבלת פנסיית שאירים בטענה כי מכתב ההתפטרות ובקשת הפיצויים לא נכתבו ו/או לא נחתמו על ידה^[16].

25. ביום 31.3.2015 התקיים דיון קדם משפט בבית הדין האזורי לעבודה תל אביב בפני כב' הנשיאה דאז אפרת לקסר (פ"ה 44549-07-14). במהלך הדיון ולנוכח קיומם של ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה, קיבל המערער את המלצת בית הדין למחוק את התובענה, על מנת שלא תתקבלנה החלטות סותרות בסוגיית מצבה הקוגניטיבי של המנוחה, תוך שהצדדים שומרים על זכותם להעלות מחדש את כל טענותיהם לרבות טענות הסף. לבקשת המערער, ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות^[17].

26. ביום 31.5.2016 הוגשה תביעה חדשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (פ"ה 62822-05-16). בתביעה נטען כי חתימותיה של המנוחה זויפו וכי המנוחה לא היתה כשירה, מבחינה קוגניטיבית, לוותר על זכויותיה הפנסיוניות^[18]. הנתבעים טענו לסילוק התביעה על הסף. העירייה טענה כי מדובר בתביעה מוקדמת ותיאורטית בטרם ניתנה החלטת הממונה על הגמלאות בשל ההמתנה להכרעה בתיקי העיזבון בדבר מצבה הנפשי והקוגניטיבי של המנוחה. ילדי המנוחה טענו להתיישנות, להיותה של התביעה מוקדמת ותיאורטית, להעדר יריבות ולהעדר עילה משעה שהמנוחה משכה את כספי הפיצויים ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית ולהחיות את זכות המנוחה לפנסיה. ביום 15.3.2017 כב' השופטת עמיתה יהודית הופמן קיבלה את הבקשה לסילוק על הסף והתביעה נמחקה בהיותה מוקדמת ותיאורטית. התביעה כלפי ילדי המנוחה נמחקה מחמת חוסר יריבות והעדר עילה^[19].

27. ביום 7.3.2017 ניתן פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתיקי העיזבון על ידי כב' השופטת שפרה גליק בו נדחתה ההתנגדות המערער לקיום הצוואה והתקבלה תביעת הילדים לקיום הצוואה^[20]. בפסק הדין נדחתה טענת המערער לזיוף הצוואה וזאת על יסוד חוות דעת המומחית לגרפולוגיה שמונתה מטעם בית המשפט ומהימנות עדויות עורכת הצוואה, עו"ד דנה שמילוביץ ועדי הצוואה שנכחו בעת הקראת הצוואה וחתימתה של המנוחה, מר דוד חנוך וגב' מרגריטה מושחייב. כך גם, נדחו טענות המערער לפגמים שונים שנפלו בצוואה ונקבע כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה וידעה להבחין בטיבה על בסיס חוות דעתו של פרופ' שמואל פניג, מומחה מטעם בית המשפט וראיות נוספות. עוד נקבע כי המערער לא הוכיח שהצוואה נחתמה בהשפעה בלתי הוגנת וכי תנאי הצוואה אינם בלתי סבירים.

28. ביום 29.5.2017 נדחתה תביעת המערער לגמלת שאירים על יסוד התפטרות המנוחה וכפועל יוצא שלילת זכאותה לפנסיה^[21]. טענות המערער למצב קוגניטיבי של המנוחה שלא אפשר לה להבין את השלכות החתימה על מסמכי ההתפטרות, להשפעה לא הוגנת מצד ילדי המנוחה שעשו קנוניה עם עובדי העירייה ולחילופין לזיוף החתימות נדחו על יסוד הקביעות העובדתיות בתיקי העיזבון.

29. ביום 12.7.2017 הוגשה התביעה דנן. מלכתחילה, התביעה הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ואולם לנוכח העובדה שבמועד הגשת התביעה טרם חלפה שנה ממועד סיום כהונתו של מר וייס כנציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, התביעה הועברה לבית דין זה בהחלטת כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס) יגאל פליטמן מיום 8.1.2018.

תמצית טענות הצדדים

30. לטענת המערער, ילדי המנוחה מנישואיה הקודמים זייפו את חתימות המנוחה על מכתב ההתפטרות ועל ההסדר להפסקת עבודה ולקבלת פיצויי פיטורים תוך ויתור על זכויות הפנסיה. לחילופין, נטען כי וויתור המנוחה על כספי הפנסיה נעשה שלא ביוזמתה ולא מדעתה והיא הוחתמה על מסמכי ההתפטרות וההסדר להפסקת עבודה במהלך אשפוזה כשמצבה הרפואי הקשה לא אפשר לה להפעיל שיקול דעת ולהבין את טיב המסמכים עליהם חתמה ובהיותה נתונה תחת השפעה בלתי הוגנת של בני משפחתה. עוד נטען כי העירייה נתנה למנוחה ייעוץ פנסיוני רשלני שניתן בחוסר סמכות וכן כי העירייה עשתה קנוניה יחד עם ילדי המנוחה על מנת להחתים את המנוחה על מסמכי ההתפטרות כדי לחסוך את תשלומי הפנסיה.

31. העירייה מצידה טענה כי לא נפלו פגמים בהחלטתה שהתקבלה על סמך הדיווח שמסרה גב' טובי ועל קביעות בית המשפט לענייני משפחה בפסק הדין בתיקי העזבון (ת"ע 5516-08-14; 5539-08-14) שלפיו נדחו טענותיו הסותרות של המערער ואושרה הצוואה כתקפה ובכלל זה ציווי המנוחה להוריש את כספי הפיצויים לילדיה. עוד נקבע בפסק הדין כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה וידעה להבחין בטיבה. לטענת העירייה, הקביעות בתיקי העיזבון מקימות השתק פלוגתא בסוגיות שהעלה המערער. העירייה הכחישה קיומו של קשר עם ילדי המנוחה עובר להתפטרותה. המנוחה חתמה על מסמכי ההתפטרות בפני הגב' טובי כשהיא בצלילות דעת ומבינה את משמעות בחירתה. מר וייס לא נתן למנוחה ייעוץ פנסיוני אלא הסביר לה את האפשרויות העומדות לפניה לפי חוק הגמלאות. לנוכח התפטרות המנוחה בגיל 54, היא לא הייתה זכאית לפנסיה וכפועל יוצא גם המערער לא זכאי לפנסיית שאירים.

דיון והכרעה

32. נקדים ונאמר כי לא מצאנו שנפל פגם בהחלטת הממונה על הגמלאות בעירייה ולפיה נדחתה תביעת המערער לפנסיית שאירים. על יסוד כלל החומר המצוי בתיק לרבות העדויות שנשמעו בפנינו וטענות הצדדים בכתב שוכנענו שהמנוחה חתמה על מסמכי ההתפטרות ועל ההסדר לקבלת פיצויי פיטורים תוך ויתור על זכויות הפנסיה מרצונה החופשי ותוך הבנה מלאה של משמעויות הבחירה וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. ראשית, בפסק הדין בתיקי העזבון שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה מיום 7.3.2017 (ת"ע 5516-08-14; 5539-08-14) ואשר הינו פסק דין חלוט^[22], אושרה צוואת המנוחה, כאשר כל טענות המערער בהתנגדות לקיום הצוואה ובכלל זה זיוף חתימת המנוחה על הצוואה, צלילות דעתה של המנוחה והשפעה בלתי הוגנת – נדחו. יתר על כן, ובמהלך החקירה הנגדית בפנינו הוא אישר כי החתימה על הצוואה היא חתימה אותנטית של המנוחה^[23]. על פי נוסח הצוואה שאושרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, המנוחה הורישה את כספי הפיצויים לילדיה מנישואיה הקודמים בחלקים שווים. בהתאם סעיף 71 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 צו קיום הצוואה שניתן לצוואת המנוחה תקף כלפי כל העולם לרבות כלפי בית הדין ולא ניתן לערער על האמור בצוואה לאחר נתינתו. מכאן, שעל פי הצוואה שנחתמה יום למחרת החתימה על מכתב ההתפטרות וההסדר להפסקת עבודה ולקבלת הפיצויים, המנוחה חזרה ואישרה את רצונה לקבל את פיצויי הפיטורים על מנת שתוכל להוריש את כספי הפיצויים לילדיה. לכך נוסיף כי גם המערער הודה בחקירתו הנגדית כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה^[24]. ערים אנו לכך שהמערער תיקן את תשובתו וטען שהתכוון לצוואה שנערכה על ידי עו"ד מסיקה ואולם מעבר למשקל שיש לייחס לתשובה הראשונה והספונטנית של המערער, הרי שגם לאחר התיקון, בתשובתו הראשונית לשאלה הבאה שהתייחסה במפורש לצוואה שנחתמה על ידי המנוחה, חזר המערער ואישר כי הצוואה החתומה משקפת את רצון המנוחה.

סיכומו של דבר - על פי הצוואה של המנוחה שאושרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה והמשקפת את רצון המנוחה גם על פי עדות המערער בפנינו, המנוחה הייתה מעוניינת להוריש לילדיה את כספי הפיצויים ואת הכספים שנצברו לזכותה בקופות הגמל ולהוריש למערער את כספי ביטוח החיים. הלכה למעשה, הצוואה חוזרת ומאשררת את רצון המנוחה, כפי שבאו לידי ביטוי במסמכי ההתפטרות ביום 1.10.2013, להתפטר מעבודתה על מנת שתוכל לקבל את פיצויי הפיטורים ולהוריש אותם לילדיה.

33. שנית, נתנו אמון מלא בעדותה של הגב' טובי ולפיה המנוחה חתמה בנוכחותה על מסמכי ההתפטרות מרצונה החופשי, בדעה צלולה ומתוך הבנה מלאה של משמעויות הבחירה. הגב' טובי היא עדה אובייקטיבית נטולת אינטרס בתוצאות ההליך^[25] ואשר במועד מתן העדות כבר לא הייתה עובדת העירייה^[26]. גרסתה של הגב' טובי בדבר רצון המנוחה להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים כמו גם חתימת המנוחה על מסמכי ההתפטרות בפניה הייתה גרסה עקבית ואחידה. הגב' טובי העידה כי המנוחה הגיעה למשרדה כשבועיים עד חודש לפני החתימה על מסמכי ההתפטרות לצורך בירור האפשרויות העומדות בפניה לנוכח מצבה הרפואי. הגב' טובי הציגה בפניה את שתי האפשרויות– המסלול הפנסיוני שיזכה את המערער בפנסיית שאירים לאחר פטירתה או התפטרות מהעבודה שתאפשר לה לקבל פיצויי פיטורים. המנוחה הוסיפה כי תעדכן את הגב' טובי ברצונה באמצעות בתה^[27]. על פי עדותה של הגב' טובי, ביום 1.10.2013 היא סכמה עם בתה של המנוחה שהן תעלנה ביחד למחלקה שבה אושפזה המנוחה^[28]. הבת ביקשה מהמנוחה להגיד לגב' טובי באיזו אפשרות היא מעוניינת והמנוחה אמרה לה "שהיא רוצה לתת את הפיצויים לילדים שלה"^[29]. לנוכח רצון המנוחה הוסבר לה שעליה לתת לעירייה מכתב התפטרות. היות שהמנוחה לא יכלה לכתוב, מכתב ההתפטרות נכתב על ידי בתה של המנוחה ונחתם על ידי המנוחה^[30]. הגב' טובי ידעה להסביר כיצד המנוחה חתמה על המסמכים^[31]. הגב' טובי עמדה וחזרה בחקירתה הנגדית על כך שהמנוחה חתמה בפניה על מכתב ההתפטרות^[32] וכי היא הסבירה למנוחה על המשמעות של החתימה על מסמכי ההתפטרות ובכלל זה מסמך ההסדר להפסקת עבודה והוויתור על זכויות הפנסיה ולאחר ההסבר המנוחה אמרה "כן, זה בדיוק מה שאני רוצה" וחתמה בפניה על ההסדר להפסקת עבודה^[33].

34. עדותה של הגב' טובי נתמכה בעדות בתה של המנוחה, הגב' רות בנדל שאישרה את רצון המנוחה להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים^[34]. הגב' בנדל אישרה בעדותה שמכתב ההתפטרות נכתב על ידה לבקשת אמה^[35] ושהיא ראתה במו עיניה את אמה חותמת על מכתב ההתפטרות ועל מסמכים נוספים בקשר להתפטרות^[36]. לא נעלם מעינינו כי הגב' בנדל העידה שהחתימה על מכתב ההתפטרות אינה החתימה של המנוחה מאחר שבדרך כלל אמה נהגה לחתום בשמה המלא גולדזין^[37]. עם זאת, הגב' בנדל העידה כאמור מספר רב של פעמים בחקירה הראשית והנגדית על רצון המנוחה להתפטר ולקבל את פיצויי הפיטורים וכן אישרה בוודאות את חתימת המנוחה על ההסדר להפסקת עבודה ולקבלת פיצויי פיטורים תוך ויתור על כל הזכויות הפנסיוניות^[38]. כך גם, לאחר שהוצגו בפני הגב' בנדל חתימות של המנוחה על מסמכים נוספים היא אישרה שהיו מקרים שבהם אמה חתמה על מסמכים רק בשם המשפחה באופן המתיישב עם החתימה על מכתב ההתפטרות^[39]. גם מר ניאזוב, הבן של המנוחה, זיהה את חתימת אמו על גבי מכתב ההתפטרות^[40].

35. לא ייחסנו משקל לחוות הדעת הגרפולוגית של גב' טל חגג-רוקח שהוגשה מטעם המערער לצורך הוכחת זיוף חתימות המנוחה על גבי מסמכי ההתפטרות. חוות הדעת התבססה על עותק צילומי של מכתב ההתפטרות והסדר להפסקת עבודה ולקבלת פיצויי פיטורין^[41] והשוואתם האחד לשני וכן לכתב היד ולדוגמאות חתימה של המנוחה על גבי מסמכים שונים^[42]. הגב' חגג רוקח מצאה כי החתימה במכתב ההתפטרות הינה חתימה הכתובה באותיות ללא הקישוט הקיים תמיד בכל דוגמאות החתימה ומבנה האותיות "ק" ו – "פ" כתובות אחת על השניה במבנה שאינו קיים בדוגמאות. באשר לחתימה על הסדר הפסקת העבודה וקבלת פיצויי פיטורין נקבע כי החתימה היא בעלת מבנה עם קישוט, אך מבנה הקישוט שונה ממבנה הקישוט שבדוגמאות, קו הקישוט יוצא כקו קצר רוחבי לימין על גבי האות "ן" ומתעגל ללולאה, לעומת מבנה הקישוט בדוגמאות שם קו הקישוט יוצא תמיד מסיום האות "ן" ולא כקו נפרד. על יסוד הממצאים הנ"ל הגיעה הגב' חגג-רוקח למסקנה שקיימת סבירות גבוהה (בין 80% ל -90%) ששתי החתימות במכתב ההתפטרות ובהסדר להפסקת עבודה וקבלת פיצויי פיטורין לא נכתבו על ידי המנוחה.

36. כפי שנפסק, במתן חוות-דעת גרפולוגית קיימת חשיבות רבה לבדיקת המסמכים המקוריים. לפיכך, כאשר מומחה גרפולוג מגיע למסקנה סופית, לפיה נעשה זיוף על סמך מסמך מצולם ולא על סמך מסמך מקור – מן הראוי, כי הבעייתיות בעניין זה תאוזכר, ותלקח בחשבון במסקנותיו הסופיות של הגרפולוג, כמו גם העובדה כי ישנם מאפיינים מסוימים שלא היה באפשרותו של המומחה לבדוק באמצעות צילום, כדוגמת לחץ כתיבה ואיכות הקו^[43]. בענייננו, אין מחלוקת שמסמכי המקור לא עמדו בפני הגב' חגג-רוקח. יתרה מזאת, בחקירתה הנגדית, הגב' חגג רוקח סירבה להשוות בין עותק צילומי של הצוואה לבין מסמכי ההתפטרות ללא עיון במסמך המקור ועמדה על הקושי במתן חוות דעת גרפולוגית על סמך עותק צילומי בלבד מאחר שרק במקור ניתן לראות אם מדובר בקו עולה על קו, מאיזה כיוון מתחיל הקו, עובי הקו ו/או קיומו של קו אווירי שמתחבר ונעלם בצילום^[44]. באופן דומה, הגב' חגג-רוקח סירבה להתייחס לחתימת המנוחה על גבי הכתב למינוי מוטבים מיום 6.10.2013 (נ/1) מבלי שיתאפשר לה לקבל את המקור^[45]. כך גם, חוות הדעת מתעלמת לחלוטין ממצבה הרפואי הקשה של המנוחה בעת החתימה על מסמכי ההתפטרות לעומת מצבה הרפואי במסמכים אליהן נערכה ההשוואה וזאת על אף שהגב' חגג-רוקח העידה כי מצב רפואי עשוי להשפיע על כתב היד, כך שהוא יהיה פחות יציב, פחות רציף ופחות אחיד^[46]. בחקירתה הנגדית העידה הגב' חגג-רוקח כי החתימות על מסמכי ההתפטרות אינם מעידים על כתב יד של אדם במצב רפואי ירוד מאחר ולא ניכר רעד בכתב היד, קיימת העגלה של האותיות וקיימים קווים שוטפים^[47]. כאמור, המומחית לא התייחסה בחוות הדעת לחתימת המנוחה על כתב מינוי מוטבים בפוליסת ביטוח החיים מיום 6.10.2013 (נ/1) ואף סירבה לעשות כן על דוכן העדים למרות שגם במסמך זה חתימת המנוחה הייתה דומה לחתימה על מסמכי ההתפטרות במובן של אותיות מעוגלות וקוים שוטפים.

37. מכל מקום, לפי ההלכה הפסוקה, הוכחת אמיתות חתימה או אי אמיתותה, יכולה להיעשות בראיות מסוגים שונים, החל מראיות ישירות על מעמד החתימה; ראיות על נסיבות החתימה; ראיות מדעיות, כגון חוות דעת גרפולוגית; השוואה ויזואלית בין החתימות; הגיון ושכל ישר; וראיות נסיבתיות, לרבות התנהגות הצדדים לפני ואחרי החתימה^[48]. בענייננו, העדפנו את העדויות הישירות של הגב' טובי והגב' בנדל שנכחו במעמד החתימה והעידו על ראות עיניהם על פני חוות הדעת הגרפולוגית של הגב' חגג-רוקח. העדויות הישירות של הגב' טובי והגב' בנדל התיישבו עם מכלול המסמכים ונסיבות החתימה ולפיהן שוכנענו כי רצון המנוחה היה לוותר על זכויות הפנסיה על מנת שתוכל להוריש לילדיה את פיצויי הפיטורים. רצון המנוחה בא לידי ביטוי מפורש בצוואה שאושרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואשר נחתמה יום למחרת החתימה על מסמכי ההתפטרות. למותר לציין כי בבית המשפט לענייני משפחה, המערער תקף את חתימת המנוחה על הצוואה וטען כי החתימה זויפה. עם זאת, כאמור בסעיף 30 לפסק הדין, המערער חזר בו מטענה זו, תוך שהוא מאשר את התפטרות המנוחה ומבהיר כי שינוי הצוואה נעשה על מנת לעגן את קבלת פיצויי הפיטורים והורשתם. כאמור, גם בפנינו, אישר המערער את חתימת המנוחה על הצוואה וטען כי הצוואה נחתמה כדי להכניס את סעיף הפיצויים לצוואה ולזכות את ילדי המנוחה בפיצויים על חשבונו, במקום שהוא יקבל פנסיית שאירים^[49].

38. כך גם, המסמכים הנוספים שנחתמו לאחר החתימה על מסמכי ההתפטרות והצוואה והעולים בקנה אחד עם הוראות הצוואה ובכלל זה כתב מינוי מוטבים מיום 6.10.2013 ולפי המערער הוא מוטב יחיד בפוליסה לביטוח חיים קבוצתי (ת/1) וכתב מינוי מוטבים בקופת התגמולים של העובדים בעיריית תל אביב מיום 9.10.2013 (נ/2) ששינה את זהות המוטבים בקופה מהמערער שהיה המוטב היחיד לפי כתב מינוי מוטבים מיום 12.3.2012 (ת/1) לילדי המנוחה בחלקים שווים. שינוי זהות המוטבים גם בקופת התגמולים של עובדי העירייה מעיד על רצונה של המנוחה להעדיף את טובת ילדיה על פני טובת המערער, כפי שנעשה גם בענין פיצויי הפיטורים. המערער הכחיש את הטענה ולפיה היחסים בינו לבין המנוחה לא היו יציבים^[50] ואולם הוא אישר כי בחודש יולי 2013, בסמוך לפני גילוי מחלת המנוחה, הוא לא התגורר עם המנוחה^[51]. הגב' בנדל, הבת של המנוחה, העידה על מערכת יחסים לא פשוטה בין המערער למנוחה^[52] ומר ניאזוב העיד שבשנת 2013, המנוחה והמערער מכרו את דירתם המשותפת, המערער לא התגורר עם המנוחה ובני הזוג עמדו על סף פרידה^[53]. נתנו אמון בעדות ילדי המנוחה, הגב' בנדל ומר ניאזוב שבעדותם ניכרו אותות התרגשות לנוכח העלאת זיכרונות של אמם המנוחה ובפרט בתקופת המחלה הקשה. עדות הילדים בפנינו מתיישבת עם הקביעות בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שם הובאו עדויות של גיסתה של המנוחה, אחייניתה ובתה שהצביעו על מערכת יחסים עכורה של המערער והמנוחה ובין היתר על כך שהמערער והמנוחה נפרדו לתקופה והמערער טס עם חבריו לתאילנד. עוד נקבע שם כי ככל הנראה, קודם לגילוי המחלה, המנוחה שקלה להתגרש מהמערער והוכח כי לאחר שהמערער חזר מהנסיעה לתאילנד, היא התירה לו להתגורר בדירתה תמורת 500 ₪ לחודש^[54]. בנוסף, מעדות ילדי המנוחה עולה כי המנוחה רצתה לדאוג לעצמה לקבורה יהודית, למצבה ולטקסי אזכרה והיא לא סמכה על המערער שיקיים את רצונה בענין זה. לפיכך, היא רצתה לתת את פיצויי הפיטורים לילדים על מנת שידאגו לקיים את רצונה^[55].

39. זאת ועוד. טענות המערער כי החתימות של המנוחה על מסמכי ההתפטרות זויפו סותרות את טענותיו בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד בני המשפחה של המנוחה. המדובר בטענות סותרות שאינן יכולות לדןר בכפיפה אחת, שכן ככל שחתימות המנוחה זויפו, הרי שהמנוחה לא חתמה על המסמכים ולפיכך לא הופעלו עליה לחצים כאלה ואחרים לצורך החתימה. מאידך, ככל שהמנוחה חתמה על המסמכים תוך השפעה בלתי הוגנת מצד קרובי משפחתה, הרי שלא ניתן לטעון לזיוף החתימות. השימוש שעושה המערער בשתי הטענות במקביל ללא יכולת לבחור באחת מהן מעידה על חולשת גרסתו.

לנוכח כל האמור לעיל, שוכנענו שהחתימות על מכתב ההתפטרות ועל ההסדר להפסקת עבודה וקבלת פיצויי פיטורין הן החתימות של המנוחה.

40. טענות המערער בדבר מצבה הרפואי של המנוחה בעת החתימה על מסמכי ההתפטרות והיותה במצב של ערפול חושים שלא אפשר לה להבין את משמעות החתימה – לא הוכחה. על פי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שהסתמך על חוות דעת מומחה רפואי מטעמו, במועד החתימה על הצוואה, יום לאחר החתימה על מסמכי ההתפטרות, המנוחה הייתה צלולה וכשירה לערוך את הצוואה - בהכרה מלאה, ערכה את הצוואה מרצונה תוך הבנת טיבה של הצוואה וההשלכות של החלטתה על חלוקת הרכוש. עוד עולה מהחקירה הנגדית של המומחה הרפואי שצוטטה בפסק הדין כי על פי חוות דעת המומחה, המנוחה הייתה צלולה וכשירה קוגניטיבית גם ביום 1.10.2013, במועד החתימה על מסמכי ההתפטרות^[56]. המערער לא הביא בפני מר וייס חוות דעת רפואית ולפיה מצבה הרפואי של המנוחה לא אפשר לה לחתום על המסמכים ולהבין את משמעותם^[57]. יתר על כן, בזמן אמת, במועד החתימה על מסמכי ההתפטרות והצוואה, גם המערער סבר שהמנוחה צלולה וכשירה לחתום על מסמכים, שכן הוא עצמו הזמין את עו"ד מסיקה להחתים את המנוחה על צוואה לפרוטוקול^[58]. על פי עדותו של מר ניאזוב, אחרי שהמנוחה חתמה על הצוואה, המנוחה סיפרה לו ולאחותו, הגב' בנדל על הצוואה, הקריאה אותה וכשהגיעה לסעיף הפיצויים הסבירה שאתמול היא חתמה על מכתב ההתפטרות ושהיא מורישה להם את הכספים שהיא עתידה לקבל מפיצויי פיטורים^[59]. מעדותו של מר ניאזוב עולה כי המנוחה חתמה על מסמכי ההתפטרות והבינה את המשמעות של החתימה על הזכויות המגיעות לה מהעירייה ועל המשמעות של הזכויות לגבי הילדים והמערער. מכל מקום, משעה שצוואת המנוחה אושרה ונקבע שהיא הבינה את טיב הצוואה ואת ההשלכות של חלוקת הרכוש ובכלל זה קבלת פיצויי פיטורים והורשתם לילדים ברור מאליו שהמנוחה חתמה מרצונה על מסמכי ההתפטרות, שכן היישום של מסמכי ההתפטרות בא לידי ביטוי בצוואה.

41. טענת המערער בדבר השפעה לא הוגנת – לא הוכחה. כפי שקבענו לעיל, המנוחה הייתה צלולה והבינה את משמעות חתימתה על מסמכי ההתפטרות. העובדה שהיו ויכוחים כלכליים בין המערער לבין הילדים במהלך האשפוז של המנוחה וליד מיטתה, כפי שעולה מדו"ח העובדת הסוציאלית במרכז הרפואי^[60], כאשר כל אחד מהצדדים מנסה לשכנע את המנוחה להעדיף את טובתו אינו עולה כדי השפעה לא הוגנת. יתר על כן, כפי שעולה מעדותה של הגב' בנדל, הילדים התנגדו לכך שהמערער יקבל את כספי ביטוח החיים וכן שיתאפשר לו לגור בדירת המנוחה במשך 12 חודשים לאחר פטירת המנוחה ואולם המנוחה לא שעתה לילדיה וקיבלה החלטה עצמאית בדבר אופן חלוקת הרכוש שלה בין המערער לבין הילדים^[61]. טענת המערער בדבר העדר הגיון כלכלי בוויתור על זכויות הפנסיה אינה טענה רלוונטית מאחר שהמנוחה ידעה שלנוכח מצבה הרפואי היא לא תאריך ימים והשיקולים שעמדו בפניה היו לא היו שיקולים כלכליים אלא שיקולי הורשה, היינו חלוקת רכושה בין היורשים השונים על פי סדרי העדיפות שלה^[62]. כפי שהוכח, המנוחה רצתה למקסם את הרכוש שתוכל להוריש לילדיה ובהתאם לרצון זה היא פעלה. בהתחשב בשיקולים הנ"ל, הוכח כי קבלת פיצויי הפיטורים הייתה האפשרות הטובה ביותר, מאחר שהיא העניקה למנוחה סכום חד פעמי גדול יותר מהאפשרות להוון חלק מהפנסיה^[63] ובכך בוצע רצון המנוחה להגדיל, ככל שניתן, את הרכוש שהיא תוריש לילדים.

42. לא מצאנו ממש גם בטענת המערער בדבר קנוניה בין ילדי המנוחה לבין עובדי העירייה. לא הוכח כל קשר בין ילדי המנוחה לבין מי מעובדי העירייה שהיו מעורבים בהליך סיום עבודתה של המנוחה. הגב' טובי העידה שלא הכירה את המנוחה במהלך עבודתה בעירייה וכי לא היה לה כל קשר עם ילדי המנוחה^[64] וכך עולה גם מעדותה של הגב' בנדל. באופן דומה לא הוכח כל קשר בין ילדי המנוחה לבין מר וייס ומר ניאזוב העיד שהכיר את מר וייס לראשונה במסגרת ההליך המשפטי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב^[65]. ערים אנו לכך שביום 17.10.2013 התקיימה שיחת ועידה בין עו"ד שמילוביץ שערכה את צוואת המנוחה, מר ניאזוב ומר וייס לצורך הבהרת ההבדל הממוני בין חלופת הפרישה לפנסיית נכות לבין התפטרות וקבלת פיצויי פיטורים^[66] ואולם אין בכך כדי ללמד על קשר בין מר ניאזוב לבין מר וייס ו/או מי מעובדי העירייה.

43. אין בידינו לקבל גם את הטענות הנוספות של המערער כלפי העירייה ולפיהן ניתן למנוחה ייעוץ פנסיוני רשלני שניתן מלכתחילה בחוסר סמכות ליתן ייעוץ כזה. עובדי העירייה ובכלל זה מר וייס והגב' טובי לא נתנו למנוחה ייעוץ פנסיוני אלא הציגו בפניה את האפשרויות העומדות בפניה לנוכח מצבה הרפואי, בין במסלול הפנסיוני ובין במסלול הפיצויים^[67]. למותר לציין, שאין זה מתפקידם של עובדי העירייה להתערב בשיקולי הירושה ולהציע למנוחה להעניק לילדי המנוחה כספים אחרים במקום ביטול קצבת הפנסיה כגון כספי ביטוח החיים^[68].

44. על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים שביום 1.10.2013 המנוחה התפטרה מעבודתה בעירייה מרצונה על מנת לקבל פיצויי פיטורים ומתוך הבנה מלאה למשמעויות של ההתפטרות על שלילת זכויות הפנסיה לרבות על שלילת זכאות המערער לפנסיית שאירים לאחר מותה וזאת לנוכח רצונה להוריש לילדיה את פיצויי הפיטורים. לנוכח התפטרות המנוחה וקבלת פיצויי הפיטורים פקעו זכויותיה לקבלת פנסיה תקציבית מהעירייה וכפועל יוצא, לאחר פטירת המנוחה, המערער אינו זכאי לפנסיית שאירים.

סוף דבר

45. הערעור על החלטת הממונה על הגמלאות בעירייה מיום 29.5.2017 - נדחה.

46. המערער יישא בהוצאות העירייה בסך 12,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. שאחרת סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

47. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ד אב תש"פ, (04 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. נספח ב' לתצהיר המערער. ↑

2. נספחים ד' –ו' לתצהיר המערער. ↑

3. נספח ז' לתצהיר המערער. ↑

4. נספחים י – יא' לתצהיר המערער; נספח א' לתצהיר מר וייס. ↑

5. טופס 161 מיום 3.10.2013 צורף כנספח ב' לתצהיר מר וייס. ↑

6. הצוואה צורפה כנספח יד' לתצהיר מר וייס. ↑

7. חוות הדעת של ד"ר איליה גורביץ מיום 2.10.2013 צורפה כנספח א' לתצהיקר מר וייס. ↑

8. נ/1. ↑

9. נ/2. ↑

10. ת/1. ↑

11. נספח ג' לתצהיר מר וייס. ↑

12. נספח ד' לתצהיר מר וייס. ↑

13. נספח ה' לתצהיר מר וייס. ↑

14. נספח ו' לתצהיר מר וייס. ↑

15. נספח ז' לתצהיר מר וייס. ↑

16. התביעה לקבלת פנסיית שאירים צורפה כנספח ט' לתצהיר מר וייס. ↑

17. פרוטוקול הדיון מיום 31.3.2015 צורף כנספח י' לתצהיר מר וייס. ↑

18. נספח יא' לתצהיר מר וייס. ↑

19. נספח יב' לתצהיר מר וייס. ↑

20. פסק הדין צורף כנספח יג' לתצהיר מר וייס. ↑

21. נספח א' לתצהיר המערער. ↑

22. עמ' 13 ש' 10 לפרוטוקול. ↑

23. עמ' 14 ש' 5-13 לפרוטוקול. ↑

24. עמ' 16, ש' 11-21 לפרוטוקול. ↑

25. עמ' 36 ש' 8-10 לפרוטוקול. ↑

26. ס' 1 לתצהיר גב' טובי, עמ' 37 ש' 21-22 לפרוטוקול. ↑

27. עמ' 34 ש' 3-6, ש' 29-31 לפרוטוקול. ↑

28. עמ' 33 ש' 26-27, עמ' 36 ש' 11-16 לפרוטוקול. ↑

29. עמ' 33 ש' 27-29, עמ' 37 ש' 1-3 לפרוטוקול. ↑

30. עמ' 33 ש' 24-31, עמ' לפרוטוקול. ↑

31. עמ' 37 ש' 16-18 לפרוטוקול. ↑

32. עמ' 33 ש' 29-32, עמ' 34 ש' 1, עמ' 35 ש' 1-9 לפרוטוקול. ↑

33. עמ' 33 ש' 32, עמ' 34 ש' 1-9, עמ' 36 ש' 2-5, עמ' 29-32, עמ' 37 ש' 1-3 לפרוטוקול. ↑

34. עמ' 16 ש' 32-34, עמ' 17 ש' 1-2, 4-5, 11, 14-16, 19-21, עמ' 18 ש' 11, ש' 14-15, ש' 20, ש' 29, עמ' 19 ש' 1-2 , עמ' 21 ש' 1-6 לפרוטוקול. ↑

35. עמ' 18 ש' 29, עמ' 20 ש' 10-11, עמ' 20 ש' 30-31, עמ' 21 ש' 1-6 לפרוטוקול ↑

36. עמ' 21 ש' 9-19 לפרוטוקול. ↑

37. עמ' 18 ש' 5-7, עמ' 20 ש' 12-13 לפרוטוקול. ↑

38. עמ' 20 ש' 14-16 לפרוטוקול. ↑

39. עמ' 21 ש' 22-32, עמ' 22 ש' 1 לפרוטוקול. ↑

40. עמ' 25 ש' 1-3 לפרוטוקול. ↑

41. נספחים א'1 – א'2 לחוות הדעת שצורפה כנספח יב' לתצהיר המערער, עמ' 8 ש' 14-15 לפרוטוקול. ↑

42. נספח ב' לחוות הדעת. ↑

43. ראו למשל: ת"א (מחוזי ת"א) 29890-03-10 שלמה סלמן אביגדול -דינה שעיה ז"ל ואח' (11.1.2015). ↑

44. עמ' 8 ש' 19-25 לפרוטוקול. ↑

45. עמ' 11 ש' 1-15 לפרוטוקול. ↑

46. עמ' 6 ש' 14-17 לפרוטוקול. ↑

47. עמ' 9 ש' 23-28, 31-32, עמ' 10 ש' 1-7 לפרוטוקול. ↑

48. ע"א 5293/90 בנק הפועלים – שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240; ע"א 7303/01 אדמון עסאף - מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נז(2) 847. ↑

49. עמ' 14 ש' 5-20 לפרוטוקול. ↑

50. עמ' 15 ש' 16-19, עמ' 16 ש' 24-26 לפרוטוקול. ↑

51. עמ' 15 ש' 16-21 לפרוטוקול. ↑

52. עמ' 19 ש' 20, עמ' 22 ש' 2-19 לפרוטוקול. ↑

53. עמ' 26 ש' 29-30, עמ' 27 ש' 1-12 לפרוטוקול. ↑

54. ס' 53.4 וס' 55 לפסק הדין. ↑

55. עמ' 18 ש' 16-28, עמ' 19 ש' 17, ש' 23-24, עמ' 25 ש' 29-30, עמ' 26 ש' 1-4, ש' 11-12, עמ' 27 ש' 15-17 לפרוטוקול. ↑

56. סעיפים 45-49 לפסק הדין. ↑

57. עמ' 13 ש' 14-18 לפרוטוקול. ↑

58. עמ' 12 ש' 15-32 לפרוטוקול. ↑

59. עמ' 23 ש' 12-20, עמ' 25 ש' 18-31 לפרוטוקול. ↑

60. נספח ז' לתצהיר המערער. ↑

61. עמ' 19 ש' 5-12, ש' 21-23, עמ' 20 ש' 3-7 לפרוטוקול. ↑

62. ראו גם עדותו של מר וייס בעמ' 42 ש' 28-33 לפרוטוקול. ↑

63. נספח יד' לתצהיר המערער, עדותו של מר וייס בעמ' 45 ש' 1-6 לפרוטוקול. ↑

64. עמ' 36 ש' 8-10 לפרוטוקול. ↑

65. עמ' 23 ש' 31-32 , עמ' 40 ש' 16-18לפרוטוקול. ↑

66. נספח יד' לתצהיר המערער. ↑

67. עמ' 38 ש' 5-7 לפרוטוקול. ↑

68. עמ' 43 ש' 1-5 לפרוטוקול. ↑