1. בן זוגה של המבקשת, עו"ד לירון פרמינגר, המייצג את המבקשת, רותם פרמינגר בהליך זה, רכש, בשלושה מועדים שונים (בשנים 2012, 2013 ו-2016) רכבים מחברת כל מוביל בע"מ, המשווקת רכבי יונדאי ומיצובישי (להלן: המשיבה או יונדאי). במעמד הרכישה חתם על טופס ובו פרטי ההתקשרות, והסכמה לקבלת תוכן שיווקי. מר פרמינגר מסר שני מספרי טלפון, אחד מהם של רעייתו, המבקשת. בעקבות זאת קיבלה המבקשת מסרון קצר שנשלח לה מהמשיבה, המודיע לה על מבצע מכירות, ומזמין אותה לאולמות התצוגה של יונדאי. המבקשת הגישה תובענה ייצוגית זו בה טענה כי המשיבה הפרה את הוראות הדין באשר למשלוח מסרים פרסומיים, בין היתר, כיוון שלא נתנה הסכמה לקבל מיונדאי חומר שיווקי.

כעת, מונחת לפני בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן בתובענה זו, אשר הוגשה בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק) ולתקנה 12 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות או התקנות). בקשת הצדדים להסדר פשרה הוגשה טרם אישור התובענה כתובענה ייצוגית.

רקע עובדתי ובקשת האישור

2. המבקשת, הגב' רותם פרמינגר, עו"ד במקצועה (להלן: המבקשת) הגישה ביום 12.7.2017 תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית (להלן: בקשת האישור). במרכזה של בקשת האישור עומדת הטענה לפיה קיבלה מאת המשיבה מסרון בעל אופי שיווקי פרסומי (להלן: המסרון), אשר למיטב ידיעתה התקבל מבלי שנתנה הסכמתה לקבל מסרים שיווקיים אלה, ולא כלל אפשרות הסרה כנדרש בחוק.

בקשת האישור נסמכת על הוראת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת) האוסר משלוח דברי פרסום, כל עוד לא נתקבל אישורו של הנמען לכך וממשיך וקובע את אופן הפרסום.

3. בבקשת האישור ביקשה המבקשת להגדיר את הקבוצה בשמה מוגשת התובענה כך:

" כל מי שקיבל מאת המשיבה ב- 7 השנים שלפני הגשת בקשת האישור, הודעת SMS (מסרונים) בעלות תוכן פרסומי, ואשר :

1. אין בידי המשיבה אישור למשלוח מסרים פרסומיים לנמען ו/או;
2. אין במסרונים אפשרות לנמען ליתן הודעת סירוב בדרך בה שוגר דבר הפרסומת כנדרש על פי סעיף 30א לחוק התקשורת ו/או:
3. המסרונים אינם עומדים בדרישות הצורניות הקבועות בהוראות חוק 30 א' לחוק התקשורת"

4. עילות התובענה שמכוחה הוגשה בקשת האישור הן הפרת סעיפים 30א לחוק התקשורת, הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), פגיעה בפרטיות כמובנה בהוראות סעיפים 1 ו-2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות).

את סכום התביעה האישית העמידה המבקשת על סך של 500 ש"ח ואת סכום התביעה הייצוגית העמידה המבקשת על סך של 5,000,000 ש"ח.

המבקשת עתרה לצו מניעה האוסר על המשיבה להמשיך ולהפר את הוראות חוק התקשורת, וכן למתן צו עשה אשר יחייב את המשיבה לשנות את אופן הפרסום כך שיתאים להוראות חוק התקשורת והדין. בנוסף עתרה המבקשת לפיצוי כספי עבורה, עבור הקבוצה ופיצוי לטובת הציבור.

תמצית טיעוני הצדדים

טיעוני המבקשת

5. במרכזה של בקשת האישור עומדת טענתה של המבקשת לפיה, ביום 15.5.2017 בשעה 14:30 התקבל במכשיר הנייד שלה מסרון מהמבקשת (נספח 4 לבקשת האישור). מסרון בעל אופי פרסומי, שתוכנו הזמנה לימי מכירות של יונדאי אקסטרה שנועדו להתקיים בין התאריכים 16-25 למאי בשנת 2017. לטענת המבקשת מדובר במסרון גנרי, המהווה "דבר פרסומת" כמשמעו בחוק התקשורת.

המבקשת טוענת כי לא זכור לה שהסכימה לקבל את דבר הפרסומת מאת המשיבה. עוד נטען בעניין כי בדבר הפרסומת שנשלח על ידי המשיבה נפלו פגמים צורניים כך שלא כלל את האפשרות להסיר את עצמה מרשימת התפוצה של המשיבה בדרך בה שוגר אליה המסרון.

בנוסף טענה המבקשת כי המסרון התקבל במכשיר הנייד שלה בשעות הצהריים, במהלכו של יום עבודה, מה שדרש ממנה לפנות לנייד שברשותה על מנת לבדוק מי שלח את ההודעה, ואז גילתה כי מדובר על הודעה פרסומית מאת המשיבה. המבקשת טוענת כי קבלת המסרון הסיחה את דעתה משגרת עבודתה, הטרידה אותה, גרמה לה אי נוחות ואי שקט עד כדי עוגמת נפש של ממש.

טיעוני יונדאי

6. יונדאי טענה כי היא יבואנית רכב גדולה בישראל, ומשקיעה את עיקר תקציב הפרסום שלה, בפרסום באמצעי התקשורת המקובלים, כגון: טלוויזיה, רדיו אינטרנט, פרסום במדיה אלקטרונית, שלטי חוצות ועוד. לטענתה, אין לה כל צורך או רצון לעשות שימוש באמצעי פרסום פסול של מסרונים הנשלחים ישירות לטלפון הנייד של נמענים שאינם חפצים בכך ופרסום באמצעות מסרונים מהווה אחוז זעום מתקציב הפרסום הכולל שלה.

לטענתה, כל לקוח אשר רוכש מחברת כלמוביל רכב, מתבקש לתת הסכמתו לקבלת מידע שיווקי במסגרת חתימתו על טופס הזמנת הרכב. במסגרת חתימה זו מאשר הרוכש לחברת כלמוביל לעשות שימוש בפרטי ההתקשרות אותם מסר, לרבות לצורך פנייה שיווקית ודברי פרסומת. אותם פרטים, הנמסרים על ידי הלקוח במועד רכישת הרכב, משמשים את המשיבה למגוון עניינים, כגון: יצירת קשר עם הלקוח, יידוע אודות מוצרים ושירותים ייחודיים, הזמנות לאירועים מיוחדים, עדכונים ומבצעים בהתאמה אישית. באותו עניין מבקשת המשיבה לחדד, כי מדובר במסרונים העונים על דרישת החוק, הכוללים את אפשרות ההסרה, בדרך יעילה ופשוטה.

7. עוד נטען, כי מרגע שפלוני מיידע את יונדאי על שאינו מעוניין בקבלת מידע שיווקי או דבר פרסומת ממנה, הודעתו מעודכנת מפסיקה יונדאי לעשות שימוש בפרטיו לצורך כך. בענייננו טוענת המשיבה, כי המבקשת או בן זוגה (שהינו בא כוחה בהליך), נתנו הסכמה מפורשת ומראש למשלוח דברי דואר, בלא פחות משלוש הזדמנויות שונות. ראשית, ביום 28.2.2012 אז הגיעו המבקשת או בן זוגה למרכז השירות והמכירה של המשיבה באשדוד, והזמינו רכב מסוג יונדאי I25. במעמד הרכישה חתם בן זוגה של המבקשת על טופס הזמנה, בו אישר בחתימתו כי הוא מאשר כי חברת כלמוביל תהיה רשאית לעשות שימוש בפרטי ההתקשרות שלו (נספח א' לתשובה). בנוסף, ביום 15.12.2013, רכשו המבקשת ובן זוגה רכב מסוג מיצובישי אאוטלנדר, וגם במעמד רכישה זו חתם בן זוגה של המבקשת על טופס הזמנה, הכולל בין היתר את אישורו של המזמין לאפשר ליונדאי לעשות שימוש בפרטי ההתקשרות שלו (נספח ב' לתשובה). בפעם השלישית בה ניתנה הסכמת המבקשת לקבלת מסרים שיווקיים, הייתה, לטענת המשיבה, ביום 25.9.2016, אז רכשו המבקשת ובן זוגה רכב נוסף מסוג מיצובישי, וגם במעמד רכישה זו חתם בן זוגה של המבקשת על טופס הזמנה, שבו נכתב כי הוא מאשר שימוש בפרטי המזמין (נספח ג' לתשובה). בעניין זה ולמען השלמת התמונה מבקשת המשיבה להבהיר, כי בחשבון הלקוח של מר לירון פרמינגר (בן זוגה של המבקשת ובא כוחה בהליך זה) מופיעים שני מספרי טלפון, ואחד מהם הוא מספר הטלפון הנייד של המבקשת (נספח ד' לתשובה).

עוד נטען, כי בניגוד לטענת המבקשת כלל המסרון שנשלח אליה אפשרות להסרה, אך המבקשת משיקולים השמורים עמה בחרה שלא לשלוח מסרון חוזר המבקש להסירה מרשימת התפוצה. על כן, לטענת המשיבה, שילוב הסכמה של המבקשת לקבלת דברי פרסומת (כפי שעולה מטפסי ההזמנה) לצד הימנעותה מלהסיר עצמה מרשימת התפוצה, מלמדים על רצונה של המבקשת להמשיך ולקבל דברי פרסומת כאמור.

ההליכים שלאחר בקשת האישור

8. ביום 16.3.2018 הגישה המבקשת תשובה לתגובת המשיבה לבקשת האישור. בתשובתה טענה המבקשת כי המסרון נעדר אפשרות הסרה כנדרש בהוראת סעיף 30א(ה) לחוק התקשורת. בנוסף טענה המבקשת כי בכותרת המסרון לא צוין מס הטלפון ממנו נשלח המסרון, ובמקומו צוין אך שם המותג. על כן גם אם קיימים נמענים אשר אישרו בעבר קבלת מסרונים כאמור, נמנעת מהם האפשרות למסור הודעת סירוב.

לעניין המסמכים שצירפה המשיבה בתשובתה לבקשת האישור, טענה המבקשת, כי באירוע הראשון, מי שחתום על טופס ההזמנה הוא בן זוגה, וטופס זה כלל לא כולל את פרטיה של המבקשת.

לעניין האירוע השני, טענה המבקשת כי מספר הטלפון הנייד שלה "שורבב" לטופס, שכן היא כלל אינה חתומה על טופס ההזמנה. בעניין האירוע השלישי, טענה המבקשת כי גם במעמד רכישה זו, היא אינה חתומה על טופס ההזמנה, שמה אינו מופיע עג"ב טופס ההזמנה ולא היא שמסרה את פרטי הטלפון הנייד שלה.

ביום 13.12.2018 התקיים דיון בתיק, בסופו המלצתי לצדדים לנהל משא ומתן על היקף הפיצוי, כיוון שעל פני הדברים, לכאורה, המסרון שנשלח אינו עולה על דרישת החוק אך מבחינת אפשרות ההסרה מרשימת התפוצה. ביום 11.7.2019 הגישו הצדדים הסדר פשרה ובקשה לאשרו.

הסדר הפשרה המקורי וההליכים בעניינו

9. על פי הסכם הפשרה שאישורו מתבקש, הוגדרה הקבוצה "כל מי שקיבל/ה את המסרון מושא בקשת האישור". בהתאם לבדיקות שערכה המשיבה ברישומיה הקבוצה כוללת 27,899 א.נשים שקיבלו את המסרון. הצדדים הסכימו ביניהם, במסגרת הסדר הפשרה כי שווי הנזק המוערך שנגרם למקבלי המסרון, הינו 10 ש"ח (להלן: הפיצוי), היינו על הפיצוי לעמוד על 278,990 ₪.

על פי הסכם הפשרה המשיבה הסכימה לפיצוי חליפי, למחזיקי רכבים מסוג יונדאי ומיצובישי - הטבה לצורך טיפול שוטף ברכב בהתאם להוראות היצרן. המשיבה ביקשה במסגרת הסדר הפשרה

לשלוח מסרון נוסף לחברי הקבוצה, על מנת שיוכלו להתעדכן בהטבה המגיעה להם. בנוסף התחייבה המשיבה לפרסם את דבר ההטבה בעמוד הבית באתר המשיבה באינטרנט. עוד צוין בהסדר, כי בתום חצי שנה מהפרסום הראשוני, ישלח מסרון תזכורת לחברי הקבוצה בדבר זכאותם, וזאת על מנת לעודד אותם לממש את ההטבה או הפיצוי.

הצדדים טענו כי ההטבה באופן זה יכולה להגיע לסך של 1,952,930 ש"ח. בנוסף ועל מנת לאפשר מימוש מרבי של ההטבה, יובהר לחברי הקבוצה בהסדר הפשרה כי ההטבה ניתנת להעברה, כך שמי מחברי הקבוצה שיראה את המסרון, יוכל לקבל את ההטבה גם ברכב מסוג יונדאי או מיצובישי, אשר איננו בבעלותו.

הצדדים המליצו להעמיד את גמולו של התובע המייצג על סכום של 30,000 ש"ח. ואת סכום שכר הטרחה של בא כוח המייצג על סכום של 90,000 ₪ (בתוספת מע"מ).

ההליכים שלאחר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה המקורי

10. ביום 18.9.2019 ולאחר שעיינתי בהסדר הפשרה הוריתי לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות ובהתאם לתקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות והוריתי על פרסום ההודעה הראשונה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה. בנוסף קבעתי כי מי מחברי הקבוצה שמעוניין להתנגד רשאי לעשות כן, והוריתי לצדדים להגיש את בקשת האישור כולל כתבי הטענות ליועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיוכל לבחון את הוראות ההסדר.

ההתנגדות להסדר הפשרה וההליכים בעקבותיה

11. ביום 10.12.2019 הוגשה בידי הגב' אסתר ויסולי, עו"ד בן ציון ציטרין והגב' שירי קרינגל (להלן: המתנגדות) התנגדות להסדר הפשרה (להלן: ההתנגדות). בהתנגדות נטען כי הסכומים המוצעים הן בהטבה, הן בפיצוי הינם סכומים מגוחכים, שאינם מביאים כל תועלת לחברי הקבוצה. נטען שהצעת ההסדר מנוגדת לתכלית החוק, והמרוויחים היחידים ממנה הם אך המבקשת, בא כוחה והמשיבה עצמה. עוד נטען כי לאור העובדה שהסכם הפשרה מהווה עבור חברי הקבוצה מעשה בית דין, מאבדים חברי הקבוצה לתבוע את נזקם האישי בסך 1,000 ש"ח, בהתאם לזכות העומדת להם בהוראות חוק התקשורת.

ביום 30.12.2019 הגישה המשיבה תשובתה להתנגדות להסדר הפשרה כפי שזו הוגשה על ידי המתנגדות וטענה כי למתנגדות לא עומדת הזכות להתנגד, שכן אין הן נמנות עם מי מחברי הקבוצה. לעניין הטענות לגופן כפי שעלו בהתנגדות, טענה המשיבה, כי לאור העובדה שמדובר במסרון אחד בלבד, ולאור העובדה שהפיצוי ניתן רק בגין כך שהמסרון לא הכיל אפשרות להסרה, הרי שמדובר בפיצוי שהולם את הוראות הדין. המבקשת הצטרפה לטיעוני המשיבה לעניין ההתנגדות.

ביום 6.1.2020 התקבלה תגובת היועמ"ש לפיה הגורמים המקצועיים לא מצאו לנכון להביע עמדתם ביחס לאישור הסדר הפשרה. על הודעה זו חזר היועמ"ש ביום 18.1.21, לאחר שעיין בהתנגדות ובתגובות לה.

מועד לדיון בהסכם הפשרה נקבע (לאחר דחיות), ליום 9.9.2020. ביום 8.9.2020, ערב הדיון, הגיש בא כוחן של המתנגדות בקשה לפטור אותו מהתייצבות לדיון, בשל התגברות נגיף הקורונה ובהיותו מטפל בבני משפחה בסיכון גבוה. ב"כ המתנגדות הודיע כי המתנגדות מוותרות על זכותן לטעון בעל-פה, וביקש להתחשב בטיעונים שהוגשו בכתב. בהחלטתי מיום 9.9.2020 בבוקר, הוריתי כי ב"כ המתנגדות יבהיר מודע הוגשה הבקשה ערב הדיון.

בדיון שהתקיים ביום 9.9.2020, המלצתי לצדדים להגיש הסדר פשרה מתוקן, ולאור זאת הבהרתי כי ממילא אין מקום בשלב זה לדון בהתנגדות, וכך גם במצב בו יתוקן ההסדר. ביום 12.11.2020 הודיעה בא כוחה של המשיבה בהליך דנא כי ישנה הסכמה עקרונית בדבר התגבשותו של הסכם פשרה מתוקן; ביום 7.1.2021 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן.

הסדר הפשרה המתוקן

12. בהסדר הפשרה המתוקן ביקשו הצדדים להגדיר את הקבוצה כך:-" כל מי שקיבל/ה את המסרון נשוא בקשת האישור". המשיבה ציינה, כפי שנטען בהסדר הראשון, כי בדיקה שעשתה העלתה כי המסרון נשלח ל-27,899 טלפונים ניידים (כפי שהצהירה גב' טל צורף, מנהלת השיווק אצל המשיבה), וכי מכך נגזרה ההטבה שנקבעה בהסכם.

על פי הסדר הפשרה מתחייבת המשיבה לרכוש שוברי הטבה דיגיטליים למוצרים שונים (קפה ומאפה ברשתות ארציות; ספר דיגיטלי ומוצרים לבית (כוסות וכרית) ברשת בפריסה ארצית), בכמות המסרונים שנשלחו, ובשווי ממוצע למקבל ההטבה של כ-30 שקלים (להלן: שוברי ההטבה). נקבע כי לצורכי יעילות וניהול ארצי, יסופק שובר ההטבה באמצעות חברה, דרך אתר המנוהל על ידה: https://www/xtra.co.il (להלן: חברת ניהול ההטבות). ההטבה תהיה ניתנת לניצול במשך תקופה של 3 חודשים מהמועד שבו יישלח המסרון לחברי הקבוצה ( להלן: תקופת ההטבה).

כל חבר קבוצה יקבל מסרון ובו קישור לעמוד ייעודי שיוקם על ידי אתר ההטבות לחברי הקבוצה, בו כל שיידרש חבר הקבוצה יהיה לבחור אחת מההטבות לעיל. בעניין זה מבקשת המשיבה להבהיר כי חברת ניהול ההטבות תספק לחברי הקבוצה, שירות לרבות תמיכה אינטרנטית וטלפונית. בחלוף תקופת ההטבה, ככל ויוותרו שוברי הטבה אשר לא מומשו על ידי חברי הקבוצה, ייתרמו יתרת שוברי ההטבה שלא מומשו ואשר ייתקפו מחדש לפרק מן של 12 חודשים, לגוף הפועל למטרה חברתית אשר תימצא כראויה בעיני הצדדים.

בעניין זה מבקשים הצדדים להבהיר כי מדובר בהטבה ששוויה הממוצע לכלל חברי הקבוצה עומד על סך של 800,701 ש"ח. סכום זה אינו כולל את גמולו של התובע המייצג ואת שכר טרחתו של בא כוחו.

לעניין תשלום גמול לתובע המייצג ושכר טרחתו של באי כוחו, מבקשים הצדדים להמליץ לבית המשפט כי המבקשת תקבל גמול בסכום של 30,000 ש"ח ושכר טרחה לבא הכוח המייצג בסך של 90,000 ש"ח (בתוספת מע"מ).

דיון והכרעה

על חשיבותו של כלי התובענה הייצוגית

13. התובענה הייצוגית היא הליך מיוחד במערכת המשפט. שכן בהליך זה תובעת קבוצה של אנשים את נזקה במשותף ובהליך אחד, על ידי תובע ייצוגי. התובע הייצוגי מגיש את תביעתו האישית, ובהתאם טוען כי יש ללמוד מנסיבותיו האישיות על נסיבות דומות גם בעניינם של אחרים שאותם הוא מכנה "חברי הקבוצה". בעניין זה נועד מוסד התובענה הייצוגית בין היתר, לפתור את בעיית ההתמודדות, עם גורם אחד המעוול כלפי אנשים רבים, שברובם אינם ידועים, וייתכן גם שלא ניתן יהיה לאתרם. מדובר בעקרון עתיק וידוע שמקורו עוד במשפט העברי, שכן בעניין זה כבר נאמר: "הגוזל את הרבים חייב להחזיר לרבים. חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו, הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזילן" (ראו עידו רכניץ "התביעה הייצוגית בהלכה" תחומין ל 283 (התשע"ה).

התנאים לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית

14. הגשמת התכליות שביסוד חוק תובענות ייצוגיות תלויה במידה רבה באופן שבו ייושמו הוראותיו לעניין הסדרי פשרה בהליכים המתנהלים מכוחו. כאמור, סעיף 19 (א) לחוק תובענות ייצוגיות, קובע את השאלות הדרושות הכרעה במקרה בו הסדר הפשרה מוגש בטרם אושרה התובענה כייצוגית, כבענייננו:

"19.(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית- גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין."

בעניין המונח לפניי הוגשה הבקשה להסדר פשרה עוד בטרם הוחלט האם לאשר את התובענה כייצוגית, ובהתאם על בית המשפט להתרשם: "כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית" (סעיפים 3, 4 ו- 8(א)לחוק תובענות ייצוגיות).

15. על פי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, יאשר בית המשפט תובענה כייצוגית אם מצא שהתקיימו חמישה תנאים מצטברים: 1. העילה הנתבעת נמנית על העילות המוזכרות בחוק כעילות שניתן להגיש בגינן תובענה ייצוגית (סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות); 2. התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה (סעיף 8 (א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות); 3. יש אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה (שם); 4 . תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין (סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות); 5. קיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה יוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב סעיפים 8(א)(3) ו-8 (א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות).

התנאי השני לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, הינו כי: "סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". התנאי שלישי לאישור הסדר הפשרה קובע כי: "ההסדר ראוי וסביר בהתחשב בעניינם של כלל חברי הקבוצה".

האם התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור כתובענה ייצוגית

עילתה של התובעת נמנית על רשימת העניינים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית

16. ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעניין המפורט בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות). בענייננו הוגשה בקשת האישור בהתאם להוראות סעיף 30(א) לחוק התקשורת, על פי פרט 12 לתוספת השנייה.

למבקשת עילת תביעה אישית

17. תובעת המבקשת להביא את עניינה לבית המשפט בדרך של תובענה ייצוגית, להוכיח כי עומדת לה עילת תביעה אישית (סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). בעניין זה טוענת המשיבה, שאין לראות במבקשת כמי שעומדת לה עילת תביעה אישית, שכן המבקשת אמנם העבירה העתק מהמסרון, אך לא הראתה לאיזה מכשיר נייד נשלח המסרון ובהתאם גם לא ניתן ללמוד כי המכשיר הנייד אליו נשלח המסרון, הינו אכן בבעלותה (סעיף 56 לתשובה לבקשת האישור).

18. בענייננו נסמכת בקשת האישור על הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (תיקון 40), שכותרתו שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק הקובע:

"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; חיוג לנמען באמצעות מערכת חיוג אוטומטי בלא הסכמת הנמען כאמור ייחשב הפרה של הוראות סעיף זה, גם אם החיוג הופסק בטרם נענתה השיחה ובחיוג של הנמען למספר שממנו בוצע החיוג מושמע לו דבר פרסומת".

19. במקרה שלפניי, המבקשת, באמצעות בן זוגה, נתנה הסכמתה לקבלת דברי פרסומת מהמשיבה. בן זוגה של המבקשת (שבהליך דנא הוא גם בא כוחה) אישר למשיבה, במסגרת רכישת רכבים מהמשיבה, להשתמש בפרטי ההתקשרות שלו, לרבות לצרכי אחסון ופניות בהצעות שיווקיות ודברי פרסומת. פרטי ההתקשרות כללו גם את מספר הטלפון הנייד של המבקשת. אני סבורה כי אין זה ראוי כי המבקשת תגיש תובענה ייצוגית, כשבן זוגה מסר את פרטי ההתקשרות עמה, וכעת הוא מייצג אותה וטוען בשמה כי המסרון נשלח אליה ללא הסכמתה. על כן אין לקבל את טענת המבקשת לפיה המסרון נשלח אליה בלא שנתנה הסכמתה לכך.

יחד עם זאת עולה כי המסרון שנשלח למבקשת נעדר אפשרות ההסרה, ועל כן נמנעה מהמבקשת זכותה בחוק להודיע לשולח כי אין היא מעוניינת להמשיך ולקבל ממנו דברי פרסומת כאמור. לאור זאת עומדת למבקשת עילת תביעה אישית אך לעניין זה.

התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות)

20. לצורך תובענה זו התבקש בית המשפט להגדיר את הקבוצה כ- "כל מי שקיבל/ה את המסרון נשוא בקשת האישור". השאלה המשותפת היא האם הפרה המשיבה חובה חקוקה, כששלחה את המסרונים לחברי הקבוצה.

הפרת חובה חקוקה -

21. יסודותיה של עוולת הפרת חובה חקוקה מנויים בהוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין, באופן הבא:

"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק-למעט פקודה זו-והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטביעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק: אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו".

"(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או הגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני- אדם או של כל בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני".

לעוולת הפרת חובה חקוקה חמישה יסודות (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, בעמ' 139): (א) קיום חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק (ב) החיקוק נועד לטובתו של הניזוק (ג) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו (ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק (ה) הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים אליו נתכוון החיקוק.

המשיבה היא זו אשר שלחה את המסרון למבקשת, ויש לראות בה כמי שהפרה את הוראות הדין הרלוונטי (סעיף 30אלחוק התקשורת). החיקוק נועד לטובת ציבור הצרכנים, ועל כן מתמלאים שלושת התנאים הראשונים. כעת אפנה לשאלת הנזק.

הנזק -

22. לנזק הנגרם ממשלוח הודעות ספאם התייחס בית המשפט העליון במספר הזדמנויות, והכיר בנזק מהסוג הנטען במקרה שלפניי. כך למשל, ברע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי, בפסקה 2 לפסק דינו של השופט עוזי פוגלמן (נבו ‏4.8.2014) נאמר כך:

"..... סוג שלישי של בעיות נוגע לשימוש בדואר האלקטרוני כאמצעי תקשורת. תופעת הספאם פוגעת ביעילות ובתועלת שהעסקים מפיקים ממנו ופוגמת במסחר. הסוג הרביעי והמשמעותי מכולן נוגע להעברת העלויות הכרוכות בשימוש בדואר האלקטרוני מן המפרסם אל הנמען וספקי התקשורת. דואר הזבל כופה על הנמענים, בעל כורחם, לבצע פעולות רבות ותדירות של מיון דואר אלקטרוני. זמן רב מבוזבז על סינון והפרדה בין ההודעות הרצויות לבין כלל ההודעות המתקבלות ..." (הדגשה שלי – מ' א' ג').

בע"א 534/17 עו"ד רונן לפיד נ' סלקום ישראל בע"מ (נבו 06.03.2019)‏‏, עומד כב' השופט עופר גרוסקופף על תכלית החוק (בפסקאות 13-11 לפסק דינו):

תכלית הסדר הספאם היא אפוא למנוע פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו באמצעות משלוח ספאם באחת מארבע הדרכים שהוגדרו בסעיף 30א. לחוק התקשורת. ודוק, מטרת ההסדר אינה להגן על משתמשי האינטרנט מכל דבר פרסומת, אלא רק לחסוך מהם את הפגיעה וכן את הטרדה הכרוכה בטיפול בדבר פרסומת הנשלח באחת מהדרכים הקבועות בחוק..... תופעת הספאם אינה עשויה מעור אחד– היא כורכת התנהלות עבריינית חמורה, כמו הודעות שהן חלק מהונאה או הפצה של נוזקות, לצד התנהלות טורדנית גרידא, כמו פרסום מסחרי או הודעות לא רצויות אחרות. (הדגשה שלי – מ' א' ג').

בנוסף, ברע"א 1326/18 סמארט קלאב אחזקות בע"מ נ' בתיה כהן (נבו 31.12.2020, להלן: עניין סמארט קלאב), קבעה כב' השופטת ענת ברון את הנזקים הנגרמים למקבל הספאם (תוך הפניה לפסיקה רבה נוספת). בפסקה 15 לפסק דינה קובעת כב' השופטת ברון:

"סעיף 30א לחוק התקשורת, שתוקן בשנת 2008 (חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח-2008) כולל שורה של הוראות שמטרתן, כפי שעולה מדברי ההסבר, ליתן מענה לתופעה הפסולה של הפצה המונית של הודעות פרסומת באמצעים אלקטרוניים לנמענים שלא נתנו את אישורם לכך ואינם חפצים בהן. הוראות אלה מגלמות שאיפה חברתית חדשה יחסית, שנולדה על רקע התפתחויות טכנולוגיות המאפשרות לשגר הודעות פרסומת בתפוצה רחבה ובעלות זניחה. ביסוד הוראות החוק, התפישה שמשלוח ספאם פוגע בפרטיות המשתמש, גורם לו למטרד, יוצר בעיות אבטחת מידע, מסייע להפצת וירוסים וכן מעמיס עלויות כלכליות מיותרות – בשל אובדן זמן והשקעת משאבים לסינון ומניעת הספאם (להרחבה על אודות ההיבטים השליליים הכרוכים במשלוח ספאם, ראו: רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי, [פורסם בנבו] פסקה 2 (4.8.2014); וראו גם: עניין לפיד, פסקאות 7-6; רע"א 7064/17 ארד נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 17 והאסמכתאות שם (11.12.2018), להלן: עניין ארד; רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה ח (27.7.2014)) (הדגשה שלי – מ' א' ג').

23. בענייננו טוענת יונדאי כי המסרון נשוא ההליך דנא, הינו מסרון יחיד, ומעבר לכך לא נשלחו מסרונים גנריים בצורתם החסרה (סעיף 23.2 לבקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן). שכן בעניין זה טוענת המשיבה, כי היא נוהגת להשתמש בשירותיה של חברת פרסום על מנת לשלוח את דברי הפרסומת, וזו אך הפעם היחידה שבו השתמשה בשירותיו של קבלן משנה על מנת שישלח את המסרון. בנוסף טוענת המשיבה כי מבדיקות שערכה עולה כי חוץ מתלונתה של המבקשת, הוגשה נגד המשיבה תביעה אחת נוספת בלבד, בבית משפט לתביעות קטנות (סעיף 23.3 לבקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן).

אין בכך כדי להקטין מהנזק הטורדני שנגרם לכל חברי הקבוצה, גם אם מדובר במקרה אחד.

התובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין (סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות)

24. בשלהי שנת 2008 נכנס לתוקף תיקון סעיף 30א לחוק התקשורת, הידוע בכינויו "חוק הספאם". מטרתו של התיקון נועדה למגר את תופעת משלוח דברי פרסומת לנמענים ללא הסכמתם, באמצעות הודעות דואר אלקטרוני, פקסימיליה, הודעות מסר וכיו"ב.

תובענה ייצוגית נקבעה כאחת מדרכי האכיפה האזרחית של הוראות חוק התקשורת, ונפסק, במקרים רבים, כי תובענה ייצוגית היא דרך ראויה לאכיפת חוק הספאם. כך, למשל, בעניין סמארט קלאב, קבעה כב' השופטת ענת ברון (בפסקה 15 לפסק דינה):

"חוק התקשורת כולל מספר מנגנונים שתכליתם לתמרץ אכיפה "אזרחית" של האיסור (לצד סנקציה עונשית שנקבעה בסעיף 30א(ו) לחוק) – ובהם האפשרות לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק מקום שההפרה נעשתה ביודעין, ולחלופין לנהל תובענה ייצוגית נגד המפר (פרט 12 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות); וראו: עניין ארד, פסקאות 23-20). מנגנונים אלה נועדו לעודד הגשת תביעות בתחום הספאם, אף שעל פי רוב מדובר בתביעות בעלות "ערך שלילי" – "תביעות שהעלות הכרוכה בניהולן בידי תובע בודד עולה על התועלת הצפויה מהן ועל כן הגשתן אינה כדאית"..."

תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות, נקבע בהוראות סעיף 1, הקובעות:

"מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לעניין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:

(1)  מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2)  אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3)  מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4)  ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות."

בענייננו המסרון נשלח לקבוצה גדולה של אנשים (27,899 טלפונים ניידים) ועל כן ניהולה של תובענה ייצוגית בעניין, מהווה ניהול יעיל הוגן וממצה של ההליך, שכן הגשתן של תביעות אישיות בעניין (שזהו אפיק האכיפה השני הקובע פיצוי ללא הוכחת נזק), משמעו הטלת עומס נכבד על מערכת המשפט בפרט ועל הציבור בכלל.

על כן ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית, הינו אכן הדרך הראויה, שכן בדרך זו מגשים ההליך שלפניי את מטרות החוק כפי שאלו מנוסחות בהוראות סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות.

קיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה יוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב סעיפים 8(א)(3) ו-8 (א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות)

25. המשיבה טענה כי העובדה שהמבקשת ובא כוח הקבוצה הם בני זוג, פוגעת בתום לבם. כן העלתה טענות שונות לעניין זה שאינן רלבנטיות עוד להסדר הפשרה (כמו הצורך בעדות בא הכוח המייצג, שהוא זה שמסר את מספר הטלפון של רעייתו, המבקשת).

בענייננו ולאור אופיו של ההליך, רוב "לקוחותיו" של בא כוח המייצג לא יפו את כוחו לייצגם באופן אקטיבי. שכן ההליך שבפניי הינו הליך של תובענה ייצוגית וחברי הקבוצה כלל אינם מודעים לתובענה המוגשת בעניינם. מכאן חובת תום הלב בהליך הייצוג בתובענה ייצוגית, החלה על בא כוח המייצג, הינה כפולה ומכופלת. שכן בעניין זה, חב בא כוח המייצג לפעול במסירות הן כלפי הלקוח שיפה כוחו (התובע המייצג), הן כלפי הקבוצה כולה.

26. כל שטענה המשיבה בהקשר זה, הוא כי די ביחסים הזוגיים שיש בין התובעת המייצגת לבא כוחה, כדי להעיד על חוסר תום לב של בא כוח בהליך הייצוג. על אף שהדבר בעייתי, אני סבורה כי הבעייתיות נעוצה לא בעצם הקשר בין השניים, אלא במעורבותו הישירה של ב"כ המבקשת באירוע נשוא התובענה. כאמור, יונדאי הראתה כי עו"ד לירון פרמינגר, כשקנה רכבים מיונדאי, מסר את פרטי הטלפון הסלולרי של רעייתו, המבקשת בהליך, וכתוצאה מכך היא קיבלה את המסרון נשוא התובענה. לו היו השניים טוענים אך לעניין חוסר אפשרות ההסרה, ניחא. אולם, השניים טענו כי המבקשת לא נתנה את הסכמתה לקבלת מסרונים, כאשר בן זוגה נתן את מספר הטלפון שלה כחלק מפרטי ההתקשרות. בניגוד לטענת המבקשת, מספר הטלפון שלה לא "שורבב" כלשונה, לטפסי החברה. בן זוגה הוא זה שמסר אותו בעצמו לחברה. במצב דברים זה יש קושי כי ב"כ המבקשת יעלה טענת אי הסכמה.

27. על כן, לו התובענה הייתה ממשיכה להתנהל, היה מקום לשקול את החלפת התובעת או בא כוחה, ולו בשל הצורך בהעדת ב"כ הקבוצה, שכן, על פי טענת יונדאי, היה זה הוא שמסר את הטלפון של רעייתו למשיבה. ראוי היה כי התובעת תהיה מיוצגת בידי ב"כ אחר שאינו בן זוגה ואין לו עניין ישיר בתובענה. עם זאת, משהגיעו הצדדים להסדר פשרה אני סבורה כי אין בדבר כדי לשלול את הסדר הפשרה מטעם זה בלבד.

לאור כל האמור לעיל עד כה, אני קובעת כי בהליך שלפניי, מתקיימים כל התנאים לאישור התובענה הייצוגית.

סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין

28. בענייננו ביססה המבקשת את טענתה, ולו הלכאורית, בדבר הפרת הוראות הדין הרלוונטיות. יחד עם זאת עולה כי המסרון שנשלח הינו מסרון יחיד ובודד, שאין בו כדי להעיד על התנהגות שיטתית פסולה של המשיבה. מכאן, שאם לא היה מסתיים ההליך בהסדר פשרה, היה על המבקשת להשקיע זמן ומשאבים על מנת להוכיח כי אין מדובר בפעולה חד פעמית, והצדדים היו נאלצים להשקיע מזמנם וממרצם לשם ניהול ההליך. בנוסף, לחברי הקבוצה לא נגרם חסרון כיס ועיקר התובענה הוא באכיפת הוראות חוק התקשורת.

לאור האמור הסדר פשרה הינו אכן הדרך הראויה להביא לתומו של ההליך שלפניי.

ההסדר ראוי וסביר בהתחשב בעניינם של כלל חברי הקבוצה

29. בשלב זה בוחן בית המשפט את ההסדר לגופו, על מנת לקבוע כי ההסדר אכן מיטיב על כלל חברי הקבוצה. יש לבחון האם השווי המוצע הינו סביר והוגן ביחס לנזק שנגרם לחברי הקבוצה, האם ההסדר כולל אלמנט הרתעתי והאם ההסדר במתכונתו מהווה איזון ראוי לסיכויי התביעה להצליח והאם ישנה התאמה בהסדר בין קבוצת הנפגעים לקבוצת הנהנים כפי שהוגדרה בהסדר. בשלב זה אין לפניי די נתונים בכדי לקבוע האם מתקיים תנאי זה.

המבקשת תבעה נזק לא ממוני, עליו עמדתי לעיל. היינו, המבקשת, כמו גם יתר חברי הקבוצה לא סבלו מחסרון כיס בעקבות הפרת הוראות חוק התקשורת, כאשר עיקר התכלית היא הרתעתית. על כן שווי ההטבה כפי שפורט, אכן מיטיב עם כלל חברי הקבוצה. בנוסף אין קושי באיתורם של מי מחברי הקבוצה, שכן רישומי המשיבה מראים באופן ברור למי נשלח המסרון, וניתן לדאוג להעביר את ההסכמה בדבר ההטבה, לכל אחד מחברי הקבוצה הרלוונטית.

30. עם זאת, יש מספר קשיים לאשר את ההסדר הנוגעים לעלות ההסדר למשיבה, מנגנון ההודעה לחברי הקבוצה ואופן מימוש ההטבה. ראשית, המנגנון מחייב משלוח מסרון נוסף, כאשר אישור הסדר הפשרה מחייב את קבלת עמדת המבקשת כי עצם קבלת המסרון גרמה לה לנזק לא ממוני משמעותי. לא סביר הוא בעיני כי הסדר פשרה בתובענה בה נטען כי מסרון שיווקי גורם לנזק, תסתיים בהסדר במסגרתו נשלח מסרון נוסף.

31. בנוסף, על פי תקנון אתר ניהול ההטבות, השייך (על פי האמור באתר), לחברת תפוז דיגיטל, כל מי שעושה שימוש באתר, בין לרכישת מוצרים, בין למימוש מוצרים נותן הסכמתו כי ישלחו לו דברי פרסומת (ראו סעיף 6 לתקנון האתר). כך, מבקשים הצדדים לפניי ליתן הטבה לחברי הקבוצה שמשמעותה אפשרות למשלוח דברי פרסומת נוספים לחברי הקבוצה, דבר אותו ביקשה התובענה הייצוגית למנוע. אמנם בהסדר אליו הגיעו הצדדים נאמר כי כל שיצטרכו חברי הקבוצה לעשות הוא לבחור הטבה. אולם, כאמור, מאתר חברת ניהול ההטבות עולה תמונה שונה לחלוטין.

ככל שהצדדים מעוניינים כי בית המשפט ישקול את אישור ההסדר, יש להבהיר כי מנגנון המימוש לא יחייב מסירת פרט כלשהו מצד מקבלי ההטבה לחברת ניהול ההטבות, לרבות כתובות דואר אלקטרוני או מספרי טלפון, שאחרת, הפשרה בתובענה תצמיח רווח לא מבוטל לחברת ניהול ההטבות בדמות מאגר לקוחות של כ-30,000 לקוחות חדשים, להם ניתן לשלוח חומר פרסומי. הטבה העולה לעין ערוך על הערך שניתן לקבוצה המיוצגת.

32. קושי נוסף באישור הסדר הפשרה נוסע מכך שלא נמסרו נתונים באשר לעלות ההסדר למשיבה. מהאמור לעיל עולה כי התובענה הייצוגית בתביעות ספאם על פי חוק התקשורת, נועדו בעיקרן להרתיע בעלי עסקים משימוש שלא כדין בפרסום מהסוג האמור. כאשר לא ברור כמה משקיעה המשיבה ברכישת אותם שוברים, לא ברור האם מדובר בסכום מרתיע. לעניין זה לא די בבחינת ההטבה לחברי הקבוצה.

33. קושי נוסף נוגע להטבות שלא ימומשו. חשש זה ממשי, לאור אמצעי הזהירות שאנו מצויים לנקוט, כאשר מקבלים הודעות עם קישורים מצורפים. בהחלט ניתן לחשוש כי מדובר בנוזקה. ככל שאי המימוש יהיה יותר משמעותי, אזי גם אין הטבה לחברי הקבוצה. יש לציין כי בתקנון אתר ניהול ההטבות נאמר לעניין זה כי שובר שלא ינוצל בתוך התקופה הנקובה בו, יאבד את ערכו, ולא יינתן כל החזר בגינו. על כן לא ברורה ההסכמה לפיה ככל שההטבות לא ימומשו הם יתרמו לגוף על פי הסכמת הצדדים. יש להבהיר גם עניין זה בכדי שניתן יהיה לשקול את הסדר הפשרה.

בנוסף, אין מקום עוד ליתן לצדדים לבחור בגוף לו ייתרמו הכספים. לאחר שיובהר מה העלות למשיבה של כל שובר, וככל שהסדר הפשרה יאושר לאחר הבהרות אלו, הסכום שהוציאה המשיבה על שוברים שלא מומשו לא ייתרם, אלא יועבר על ידי המשיבה לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד, על פי סעיף 27.א לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: קרן תובענות ייצוגיות).

34. לאור כל האמור, לא ניתן לקבוע, בשלה זה, האם ההסדר ראוי.

הצדדים יגישו תצהיר לבית המשפט בו יודיעו מהי העלות למשיבה של ההסדר האמור ותצהיר מטעם החברה לניהול ההטבות (חברת תפוז דיגיטל) שתבהיר כי החברה לא תידרש לכל פרט מזהה של חברי הקבוצה. ככל שלא ניתן לממש את ההטבות ללא מסירת פרטים כאמור, יגבשו הצדדים הסדר חלופי.

כן יבהירו הצדדים האם יש בידי המשיבה גם כתובות דואר אלקטרוני של חברי הקבוצה, שאז תישלח ההודעה באופן זה ולא במסרון, שלטענת המבקשת עצמה הטריד אותה קשות.

הבהרות ותצהירים כאמור יוגשו עד ליום 1.12.21.

לאחר מכן תינתן החלטה סופית בבקשה לאישור הסדר פשרה.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשפ"ב, 18 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.