1. עניינה של התובענה הייצוגית שלפניי, בשליחת מסרון ע"י הנתבעת, כלמוביל בע"מ (להלן: כלמוביל), ללקוחות שרכשו ממנה רכבים בעבר, ובו הצעה שווקית ללא יכולת הסרה. הצדדים הגיעו להסדר פשרה וביקשו לאשרו. לכתחילה, עיקר הסדר הפשרה היה במתן הטבות למקבלי המסרון, באמצעות אתר הטבות עמו התקשרה הנתבעת. עתה, לאחר שהצעתי לצדדים לתקן את הסדר הפשרה במספר נקודות, הוגשו הבהרות מטעמם, ולפיכך ניתנת החלטה זו לאישור הפשרה.

בהחלטתי מיום 18.10.21 (להלן: ההחלטה הראשונה) קבעתי כי ישנם מספר קשיים לאשר את הסדר הפשרה בתובענה שלפניי, הנוגעים לעלות ההסדר לכלמוביל, מנגנון ההודעה לחברי הקבוצה ואופן מימוש ההטבה.

1. באשר לעלות ההסדר לכלמוביל קבעתי כי בהסדר הפשרה לא נמסרו נתונים לגבי עלות ההסדר לכלמוביל, וכי לעניין זה לא די בבחינת שווי ההטבה לחברי הקבוצה, משום שכל עוד לא ברור כמה משקיעה כלמוביל ברכישת אותם שוברים, לא ברור האם מדובר בסכום מרתיע כנדרש בחוק.
2. באשר למנגנון ההודעה לחברי הקבוצה קבעתי כי הסדר פשרה בתובענה שבה נטען כי מסרון שיווקי גרם לנזק, המסתיים בהסדר שבמסגרתו נשלח מסרון נוסף, הוא תוצאה בלתי סבירה בעיני. בנוסף, עמדתי על החשש כי חברי הקבוצה שיבקשו לממש את ההטבה ייפגעו שוב ממשלוח דברי פרסומת, שהוא הדבר שביקשה התובענה הייצוגית למנוע, וכי הפשרה בתובענה תצמיח רווח לא מבוטל לחברת ניהול ההטבות (להלן: תפוזנט), בדמות מאגר לקוחות של כ-30,000 לקוחות חדשים שניתן לשלוח להם חומר פרסומי - הטבה העולה לעין ערוך על הערך שניתן לקבוצה המיוצגת.
3. באשר לאופן מימוש ההטבה קבעתי כי קיים חשש ממשי לגבי הטבות שלא ימומשו, בעיקר לאור אמצעי הזהירות שאנו מצויים לנקוט כאשר מתקבלות הודעות עם קישורים לחיצים מצורפים, המעלים בצדק חשש כי מדובר בנוזקה. זאת, יחד עם הגבלת תוקף השוברים לשלושה חודשים שאחריהם יאבד ערכם ללא כל החזר, מעלה את החשש כי אי המימוש יהיה משמעותי. בנוסף עמדתי על הקושי בהסכמת הצדדים לגבי הגוף שלו ייתרמו הכספים שייוותרו מהסכום שהוציאה כלמוביל על שוברים שלא מומשו, לאור סעיף 27.א לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כי כספים כאלה יועברו לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד (להלן: הקרן).
4. לפיכך קבעתי בהחלטה הראשונה, כי לא ניתן לקבוע האם ההסדר ראוי, וכי טרם שתינתן החלטה יגישו הצדדים הבהרות ותצהירים: תצהיר לגבי עלות ההסדר לכלמוביל; תצהיר מטעם תפוזנט שיבהיר כי היא לא תידרש לכל פרט מזהה של חברי הקבוצה, וככל שלא ניתן לממש את ההטבות ללא מסירת פרטים כאמור, יגבשו הצדדים הסדר חלופי; הבהרה האם יש בידי כלמוביל גם כתובות דואר אלקטרוני של חברי הקבוצה, שאז תישלח ההודעה באופן זה ולא במסרון, שלטענת המבקשת עצמה הטריד אותה קשות.

ביום 25.11.21 הוגש מטעם הצדדים תצהיר סמנכ"ל שיווק וחווית לקוח בכלמוביל, מר יובל גור ובו הבהרות מטעמם.

1. לגבי עלות ההסדר הובהר בתצהיר כי בגין כל מימוש של ההטבה תשלם כלמוביל סך של 5 ₪ לתפוזנט, ובגין כל שובר שלא ימומש תשלם כלמוביל 10 ₪ לקרן. לפיכך נטען כי הסכום שבו תישא כלמוביל נע בין סך של 139,495 ₪ (אם כל השוברים ימומשו) לבין סך של 278,900 ₪ (אם כולם לא ימומשו והתשלום יהיה לקרן בלבד). המצהיר שב והדגיש כי שווי ההטבה לחברי הקבוצה עומד לטענתו על סך של 800,701.3 ₪, והוסיף בשולי הדברים, כי בנוסף לפיצוי בהסדר, נדרשה כלמוביל לספק משאבים ותשומות לצורך ניהול ההליך הייצוגי, לרבות העסקת משרד עורכי-דין; רענון הוראות הדין אצל הגורמים השיווקיים בחברה; דיווח על ההליך בדו"חות הכספיים שלה וכו'.
2. לגבי מנגנון המימוש הובהר בתצהיר זה, כי בהתאם לבירור שערכה כלמוביל מול תפוזנט, מנגנון המימוש לא יחייב את מקבלי ההטבה להזין בעמוד הנחיתה מידע כלשהו למעט מספר טלפון בלבד, וזאת כדי לפקח על מתן ההטבות ולגרוע זכאות של חבר קבוצה לאחר מימוש ההטבה, למניעת כפל מימוש בחריגה מהזכאות. כנספח לתצהיר צורף העתק נספח הסודיות שבהסכם ההתקשרות בין כלמוביל לבין תפוזנט, שלפיו, בין היתר, התחייבה תפוזנט לא לעשות כל שימוש במידע שהגיע לידיה בכל הקשור או הנובע מההסכם, ולהשמיד כל מידע וכל עותק ממנו שנותר ברשותה. התצהיר הוסיף כי יועציה המשפטיים של כלמוביל סבורים שיש במסמך זה כדי להפיג את החששות שהועלו בהחלטה, כך שלא ייעשה כל שימוש שאינו ראוי במידע, מעבר למטרה המוגדרת שלשמה הועבר לתפוזנט.
3. לגבי כתובות דואר אלקטרוני של חברי הקבוצה הובהר בתצהיר, כי כלמוביל מחזיקה כ-9,329 כתובות של חברי הקבוצה, אשר המצהיר הסיק כי סביר להניח שרובן אינן רלוונטיות כיום, וכי לא יהיה פרקטי לפנות לחברי הקבוצה בהודעות בדוא"ל.
4. בהחלטתי מיום 28.04.22 (להלן: ההחלטה השניה) קבעתי כי ההבהרה בתצהיר שהוגש מטעם כלמוביל מניחה את דעתי, כי עלות ההסדר לכלמוביל, בהתחשב בטווח הסכומים שתשלם יחד עם העלויות שנגרמו לה בשל ניהול ההליך, אף כי אינה גבוהה במיוחד, משקפת את מידת ההרתעה הראויה במקרה זה. זאת, בין היתר, לאור העובדה שבמוקד התובענה עומד מסרון אחד בלבד, והפיצוי ניתן רק בגין כך שהמסרון לא הכיל אפשרות להסרה (על אף שהמבקשת טענה גם לגבי עצם הסכמתה לקבלו, אך הגדרת הקבוצה השמיטה טענה זו מגדר הפיצוי למעשה). בנוסף, גם ההבהרה לגבי הסכם הסודיות בין כלמוביל לבין תפוזנט, אף כי לא ניתנה בהצהרה של תפוזנט אלא בהסתמך על הסכם איתה, הניחה את דעתי כי כלמוביל פעלה באופן מידתי כדי להבטיח שהמידע לא ישמש לניצול על-ידי תפוזנט לצורך משלוח הודעות נוספות בניגוד לחוק.
5. עם זאת, קבעתי בהחלטה השניה, כי הקושי לאשר את הסדר הפשרה נותר בעינו באשר למנגנון יידוע חברי הקבוצה לגבי ההטבה במסרון עם לינק לחיץ לדף נחיתה. בתוך כך קבעתי כי אף שהשימוש במסרונים לצורך היידוע על הזכאות לפיצוי הוא פתרון שכיח במסגרת הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות, בהיותו אמצעי נוח וזול להפצת הודעות לקבוצת זכאים גדולה, ראוי לבחון מחדש את האיזון שבין הנוחות והיעילות לבין הנזקים הנגרמים מכך. זאת משום שנוזקות והודעות זדוניות אחרות הפוגעות בפרטיות הנמענים הפכו לתופעה שכיחה, עד כדי הצדקת פרסום אזהרות תדירות לציבור מפני לחיצה על קישורים הנשלחים במסרונים גם על-ידי מי שנחזים להיות שולחים לגיטימיים. לפיכך קבעתי, כי ככלל, אין להשתמש במסרונים הכוללים קישורים לחיצים כדי להודיע לחברי הקבוצה על ההטבה שהם זכאים לה, אלא יש להודיע זאת באמצעי אחר כגון דוא"ל, טלפון או אף בדואר רגיל, ולמצער בקישור שאינו לחיץ. קל וחומר בתובענות ייצוגיות המבוססות על עילות לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, והקשורות בהודעות "ספאם" במסרונים, אשר במסגרתן וודאי שלא ראוי לשלוח לחברי הקבוצה מסרונים כלשהם כתנאי למימוש זכאותם.
6. קבעתי כי מנגנון הביצוע של הסדר הפשרה המוצע כרוך בפרדוקס בשל חזרה על הפעולה שבגינה הוגשה התובענה לכתחילה, שתגרום לחברי הקבוצה את הנזק שבגינו הוגשה התובענה לכתחילה, והמייצגים יצאו נשכרים בעוד שחברי הקבוצה יינזקו יותר מאשר יפוצו. משכך, לא ראיתי לנכון לאשר את ההסדר, וקבעתי כי אף שנסיונם של הצדדים להגיע לתפוצה רחבה שתאפשר יידוע אפקטיבי של חברי הקבוצה הוא ראוי ונכון, לא ראוי ליישם זאת בדרך זהה לזו שבגינה הוגשה התובענה לכתחילה. תחת זאת קבעתי, כי כדי לאשר את הסדר הפשרה נדרש כי הצדדים יפעילו מנגנון יידוע שיהיה אפקטיבי ולא יגרום לחברי הקבוצה את הנזק שאותו ביקשה התובענה למנוע. על כן, קבעתי כי לצורך אישור ההסדר, הצדדים יישקלו שימוש באמצעי יידוע אחרים.
7. ביום 29.06.22 הוגשו הבהרות נוספות מטעם הצדדים ולפיהן "חרף מאמצי המשיבה לאתר מנגנון טכנולוגי שיחליף הודעתSMS או שימוש בקישור ליידוע הקבוצה על אודות ההטבה, לא אותר מנגנון אפקטיבי שלא כולל שימוש בהודעה או בקישור". הצדדים טענו כי דרך המלך כאשר ניתן לאתר את חברי הקבוצה היא במתן פיצוי ישיר, וכי הפרקטיקה המקובלת והאפקטיבית ביותר ליידע אותם היא בהודעת SMS. ב"כ המבקשת הבהיר כי הוא מורגל ומנוסה בדרך הודעה זו, כמו גם הציבור לטענתו. עוד נטען כי לא מתקיים בענייננו חשש שהקישור יוביל לנוזקה וכי ספקית השירות פועלת בהתאם לתקנים הטכנולוגיים והרגולטוריים המחמירים ביותר לאבטחת שירותיה ללקוחותיה שהינם משרדי ממשלה וחברות מובילות במשק. כאלטרנטיבה הוצע פרסום בעיתונות בצירוף הפנייה של חברי הקבוצה לדף נחיתה ייעוד, וזאת תוך פירוט חסרונותיה של חלופה זו שאינה מטיבה עם חברי הקבוצה ומסרבלת את מימוש ההטבה, אשר ממילא יתבצע בסופו של דבר באמצעות קישור לחיץ.
8. כחלופה נוספת, הציעו הצדדים כי במקום מתן הטבה לחברי הקבוצה, תעביר כלמוביל סכום כולל בסך 210,000 ₪, המהווה ממוצע חשבוני של סכומי הפיצוי האפשריים במקסימום ובמינימום, בין המקרים של מימוש מלא למימוש אפסי של ההטבה (278,990 – 139,495) לקרן, וכי היא תייעד את הכספים למאבק בספאם ולהגנת הפרטיות.

לפיכך ניתנת החלטה משלימה זו.

דיון והכרעה

תשלום סכום הפשרה לקרן

1. כפי שקבעתי בהחלטה השניה, אני סבורה כי משלוח מסרון לכלל חברי הקבוצה באותה דרך שבגינה הגישה המבקשת את התובענה, עלול להטרידם שוב, אף כי המסרון הנוסף אינו מהווה דבר פרסומת אלא הטבה שאינה מותנית במסירת מידע פרטי למעט מספר טלפון שלא ייעשה בו שימוש כלשהו בעתיד, וכי זהו אינו פתרון ראוי. בנוסף, אני סבורה עדין, ועל אף דבריו של ב"כ המבקשת, כי השימוש בקישור לחיץ נחזה לנוזקה אף שאינו כזה, מה שעלול לפגוע בשיעור מימוש ההטבה, וגם בכך יש פגם כמפורט בהחלטה השניה. הצטברות שני טעמים אלו, ובנוסף אליה הניסיון שלא לחזק התנהגות בלתי רצויה מבחינה ציבורית של לחיצה על קישורים כדי לקבל הטבות מגופים שונים שזה ייעודם, מטה את הכף במקרה זה לפסילת הפתרון המוצע למנגנון מימוש ההטבה בדרך זו.
2. כפי שקבעתי בהחלטה הראשונה, המבקשת תבעה נזק לא ממוני, והיא, כמו גם יתר חברי הקבוצה, לא סבלו מחסרון כיס בעקבות הפרת הוראות חוק התקשורת, ומשכך עיקר התכלית בתובענה זו היא הרתעתית. אלמלא היה ההליך מסתיים בהסדר פשרה, היה על המבקשת להשקיע זמן ומשאבים על מנת להוכיח כי אין מדובר בפעולה חד פעמית, והצדדים היו נאלצים להשקיע מזמנם וממרצם לשם ניהולו. על כן קיבלתי את דעת הצדדים כי הסדר פשרה הינו אכן הדרך הראויה להביא לתומו של ההליך שלפניי, וכי שווי ההטבה שהוסכם ראוי ומטיב עם כלל חברי הקבוצה.
3. עם זאת, על אף שאין קושי באיתור חברי הקבוצה בהתאם לרישומי כלמוביל שמעידים באופן ברור למי נשלח המסרון שעליו מבוססת התובענה, הנזק שנגרם לכל אחד ואחת מחברי הקבוצה הוא מצומצם. זאת, בהתאמה להגשת התובענה בגין מסרון יחיד ובודד, שאין בו כדי להעיד על התנהגות שיטתית פסולה של כלמוביל, וכפי שכינה המצהיר מטעמה מר גור, "טעות אומללה של גורם מטעם המשיבה, עת לא סופק לכאורה מנגנון הסרה בהתאם לדרישות הדין". משכך, החשיבות העיקרית של הליך ייצוגי במקרה זה, היא בכך שהמפר יאלץ לשלם לתכלית ההרתעה, ולאו דווקא בכך שיחידי הקבוצה שנפגעו יזכו לפיצוי, שממילא יהיה נמוך. לכן, במקום שההסדר מאפשר מתן פיצוי גלובלי בסכום סביר ובקלות יחסית, המשתלם לקרן על פי החוק, ולא לאוכלוסיה זרה לחברי הקבוצה שאינה קשורה לנסיבות המקרה נשוא התובענה, זהו פתרון עדיף גם מסיבה זו. קל וחומר לאור המורכבות הטכנולוגית והפגיעה בפרטיות הצפויה ממשלוח הודעת SMS נוספת.

בנסיבות אלה, לאור המורכבויות הטכנולוגיות והזיקה שבין משלוח הודעת SMS ליידוע על הטבה בתובענה ציבורית שעילתה משלוח הודעת SMS ללא אפשרות להסרה על-ידי הנמענים, ולאור סכום הנזק המצומצם שנובע מפעולה חד פעמית של משלוח מסרון יחיד ללא אפשרות הסרה מהרשימה, אני סבורה כי הצעתם החלופית של הצדדים, שלפיה תעביר כלמוביל סך של 210,000 ₪ לקרן, היא הצעה הולמת ומידתית, שראוי לאשר כפשרה במקרה זה.

גמול ושכר טרחה

1. לעניין תשלום גמול לתובעת המייצגת ושכר טרחת בא הכוח המייצג, המליצו הצדדים בהסדר הפשרה בנוסחו המקורי, כי כלמוביל תשלם שכר טרחה לבא הכוח המייצג בסך של 90,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן תשלם למבקשת גמול בסכום של 30,000 ₪.
2. סעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות קובעים את השיקולים שבהם יש להתחשב בקביעת שכר טרחה וגמול לתובע המייצג.

סעיף 22(ב) לחוק קובע שלושה סוגי שיקולים בקביעת הגמול לתובע המייצג. הסוג הראשון הם שיקולי תשומה: שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטל על עצמו התובע המייצג, כגון טרחה, סיכון והוצאות. במסגרת זו מבקש בית המשפט ליצור תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות. הסוג השני הם שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת: דהיינו, שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת, תוך ניסיון להעניק לתובע תמריצים אשר יותירו בידי חברי הקבוצה המיוצגת רווח גבוה ככל האפשר. במסגרת שיקולים אלה יכללו התועלת לחברי הקבוצה המיוצגת, הסדרה עתידית ואופן ניהול ההליך. הסוג השלישי הם שיקולי הכוונה: שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מהתובענה הייצוגית, ולרצון לכוון את המשאבים באופן שיושקעו בתובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר. במסגרת זו ייבחנו החשיבות הציבורית של קידום אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, והפער בין הסעד הנתבע לסעד שנפסק.

סעיף 23(ב) לחוק קובע חמישה שיקולים (שחלקם חופפים לאלו שנקבעו לקביעת הגמול לתובע המייצג) בקביעת שכר הטרחה של באי הכוח המייצגים: התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה (שיקולי תפוקה); מורכבות ההליך, ההוצאות שהוציאו בהליך, כמו גם הטרחה והסיכון בהגשת התובענה ובניהולה שנטלו על עצמם באי הכוח המייצגים (שיקולי תשומה); מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית (שיקולי הכוונה). לאלה נוספים שיקולים הנוגעים לאופן ניהול ההליך בידי באי הכוח המייצגים; ולפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.

(להרחבת השיקולים לפי סעיפים 22-23 לחוק ראו, בין רבים, גם: ע"א 9134/05 אליעזר לויט, עו"ד נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, פסקאות 12-14 (נבו, 07.02.08, להלן: עניין לויט); ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' תופיק ראבי סעיף 62 לפסק דינה של כב' השופטת, היום הנשיאה, אסתר חיות (נבו, 04.12.11 להלן: עניין תנובה); רע"א 2362/08 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול, פיסקה 7 (נבו, 14.12.11); ע"א 7615/11 גלבוע נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ פסקאות 3 ו-8 (נבו, 16.12.12); רע"א 4467/10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' גיא אלוני (נבו, 17.4.13); ע"א 7832/17 אלינה מנדלין נ' טיב רשתות בע"מ (נבו 05.04.2020, להלן: עניין טיב רשתות); ואצל קלמנט, פשרה והסתלקות, עמ' 84).

1. השיקולים הללו אינם רשימה סגורה. בבואו לפסוק גמול ושכר טרחה בתובענה ייצוגית רשאי בית המשפט להביא בחשבון גם שיקולים נוספים אשר אינם מנויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, והקביעה המדויקת של שיעור הגמול ושכר הטרחה למייצגי הקבוצה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם לנסיבות התיק שלפניו (ראו בין רבים: עניין לויט, פסקאות 12-13; ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט ומנשה כהן פסקה 2 (נבו, 23.05.12, להלן: עניין רייכרט); עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס, פסקה נ"ג (נבו, ‏23.07.15); עע"מ 7741/15 רו"ח עופר מנירב נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, פסקה 58 (נבו, 22.10.17); ע"א 689/16 נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ, פס' 13 (נבו, 7.5.2018) בר"מ 6729/10 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פס' 28 (נבו 08.07.2021); עניין טיב רשתות, שם בפס' 2 לפסק דינו של כב' השופט עופר גרוסקופף).
2. פסק הדין בעניין רייכרט הוא פסק הדין המנחה בסוגיית חישוב שכר הטרחה לבאי כח המייצגים, ובו העדיף בית המשפט העליון את שיטת האחוזים על שיטת השעות לגבי תובענות ייצוגיות שבהן הסעד הוא כספי.

כך נקבע בפסק דינו של כב' השופט, לימים הנשיא, אשר גרוניס בפסקה 11 לפסק דינו:

"סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן."

בפסקה 8 לפסק הדין הבהיר בית המשפט העליון, כי מדרגות שכר הטרחה שנקבעו שם יפים לאותו עניין ולנסיבותיו, וכי בין השיקולים בפסיקת השכר יש להידרש גם לשאלה האם ההליך הסתיים בפסק דין או בפשרה, באיזה שלב של הדיון נפסק השכר, וכמה התמשך ניהול ההליך עד סיומו:

"אין לקבוע מראש ובאופן עקרוני, מהו שיעור שכר הטרחה באחוזים שיש לפסוק לעורך הדין המייצג. קביעת שכר הטרחה נגזרת מנתוניו הפרטניים של כל מקרה ומקרה, ולא ניתן להצביע מראש על שיעור קבוע לשכר טרחה. לצד זאת, אנו סבורים כי ניתן להגדיר מספר כללים מנחים בהקשר זה. כך, שיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בפסק דין לטובת הקבוצה המייצגת יהא גבוה משיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בדרך של הסכם פשרה. ברי, כי אף לעניין זה ניתן להבחין בין סוגים שונים של הסכמי פשרה, כאלו אליהם מגיעים הצדדים בשלב הדיון בבקשת האישור, מיד לאחר שהתקבלה ההחלטה לאשר הבקשה או לקראת סופו של ההליך. יוער, במאמר מוסגר, כי לגבי הליך המסתיים בהסכם פשרה, הרי לעיתים כולל ההסכם התייחסות אף לעניין הגמול ושכר הטרחה, היינו המלצה של הצדדים לבית המשפט לגבי גובה הגמול ושכר הטרחה (ראו סעיף 18(ז)(2) לחוק). מובן, כי המלצה זו אינה מחייבת את בית המשפט, הרשאי לפסוק שכר טרחה וגמול לפי שיקול דעתו (ראו, ויצנבליט, בעמ' 34-31. המחבר מציע, שם, כי מקום בו הגמול ושכר הטרחה המומלצים חורגים מגדר ה"סביר", מן הראוי כי בית המשפט לא יפסוק שכר טרחה וגמול לפי שיקול דעתו מכוח סעיפים 22(ב) ו-23 לחוק, אלא ישיב את בעלי הדין למשא ומתן על מנת שיקבעו מחדש את תוכן ההסכם)."

(ההדגשות שלי - מ' א' ג').

1. בתובענה בעניין שלפניי התבקש סעד של תשלום 500 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה, בגין משלוח מסרון יחיד ללא אפשרות הסרה מהרשימה. בהסדר הפשרה הראשון שהוגש לאישור הסכימו הצדדים על הטבה בשווי 10 ₪ לכל אחד ואחת מחברי הקבוצה, וטענו כי ההטבה באופן זה יכולה להגיע לסך של 1,952,930 ₪, בהסתמך על נתוני כלמוביל שלפיהם המסרון נשלח ל-27,899 טלפונים ניידים.
2. בהסדר הפשרה המתוקן שהוגש לאישור בהתחשב בהערותיי בדיון שהתקיים ביום 9.9.2020, הסכימו הצדדים על הטבה לחברי הקבוצה בשווי של 30 ₪ לכל אחד ואחת מהם שיממשו אותה בתוך תקופה של 3 חודשים ממועד משלוח מסרון המיידע את חברי הקבוצה לגביה. בחלוף המועד הסכימו הצדדים כי ככל ויוותרו שוברי הטבה אשר לא מומשו על ידי חברי הקבוצה, ייתרמו יתרת שוברי ההטבה שלא מומשו, ואשר ייתקפו מחדש לפרק מן של 12 חודשים, לגוף הפועל למטרה חברתית אשר תימצא כראויה בעיני הצדדים. הצדדים הבהירו כי שוויה הממוצע של הטבה זו עומד על סך של 800,701 ₪, וזאת בנוסף לגמול שישולם לתובעת המייצגת ושכר טרחת בא הכוח המייצג, שנותרו כפי המוסכם לכתחילה בהסדר הפשרה.

בהסדר הפשרה שהוגש לאישור עתה, הסכימו הצדדים כי כלמוביל תשלם לקרן תשלום כולל ויחיד בסך של 210,000 ₪, כממוצע בין סכומי המקסימום והמינימום שהיו משתלמים בהתאם לשיעור מימוש ההטבה על ידי חברי הקבוצה, וזאת תחת פיצוי חברי הקבוצה אשר קבעתי כי יידועם בדבר ההטבה באמצעות הודעת SMS וקישור לחיץ, אינו ראוי במקרה זה.

1. במקרה זה, שיקולי התשומה, התפוקה וההכוונה, כמו גם חישוב שכר הטרחה בהתאם לשיטת האחוזים, מביאים למסקנה כי הסכומים שעליהם המליצו הצדדים הם גבוהים למדי, ובמיוחד לאור התבססות התובענה על מסרון יחיד וחריג; לאור הפער בין סכום התביעה לכתחילה לבין הסכום שהוסכם לבסוף; ולאור מנגנון ביצוע הסדר הפשרה, שאינו כרוך במעקב או בביקורת של בא הכוח המייצג, אלא מתמצה בתשלום סכום חד פעמי לקרן.

בעניין רייכרט נקבע כי בנסיבות המקרה שנדון שם, "על כל סכום שנגבה בפועל עד ל-5 מיליון ש"ח, ייפסק לטובת בא-הכוח המייצג שכר טרחה בשיעור של 25%". בין השיקולים הרלוונטיים לקביעת שכר הטרחה באותו מקרה, הזכיר בית המשפט העליון את מורכבותו הייחודית של ההליך המשפטי שנמשך זמן רב והושלם עד תומו, לרבות שני הליכים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. גם חישוב של 25% מסכום הפצוי אינו מגיע לסכום שביקש ב"כ הקבוצה. בנוסף, כאשר אין בהליך מורכבות מיוחדת, הוא מסתיים בפשרה טרם אישור התובענה כייצוגית, ללא מינוי בודק, וכאשר סכום הפיצוי נמוך משמעותית מסכום התביעה המקורי, ומנגנון הפיצוי הוא גלובלי, פשוט וחד פעמי – יש להתחשב במאפיינים אלה במסגרת השיקולים הרלוונטיים לפסיקת שכר טרחה וגמול באחוזים נמוכים יותר מאלה שנפסקו בעניין רייכרט. אני סבורה כי במקרה שלפניי, שכר טרחה שישקף את מכלול השיקולים הרלוונטיים יהיה בגובה 25,000 ₪ בתוספת מע"מ, והגמול לתובעת המייצגת יהיה בסך 8,000 ₪.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין, בשינויים כדלקמן:

1. כלמוביל תשלם סך של 210,000 ₪ לקרן לניהול וחלוקת כספים שהוקמה מכח סעיף 27א' לחוק תובענות ייצוגיות, עד יום 1.12.22, ותגיש תצהיר ואישור על שעשתה כן. ככל שניתן ייוחדו הכספים למאבק בספאם ולהגנת הפרטיות.
2. כלמוביל תשלם לבא הכוח המייצג שכר טרחה בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ עד ליום 1.1.23. כלמוביל תשלם לתובעת המייצגת סך של 8,000 ₪, במועד תשלום שכר הטרחה.

העתק פסק הדין יישלח למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ג, 13 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.