לפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה למשיבה, ישראכרט בע"מ, להימנע מהפסקת מתן שירותי סליקה למבקשות, עד להכרעה בהליך העיקרי.

המבקשות הן חברות פרטיות אשר התקשרו עם המשיבה, תאגיד עזר בנקאי העוסק בהנפקה ובסליקה של כרטיסי חיוב, בהסכם לקבלת שירותי סליקה. המבקשת מס' 1 התקשרה בהסכם הסליקה עם המשיבה בשנת 2013 והיא פועלת מזה ארבע שנים לפי אותו הסכם. המבקשת מס' 2 התקשרה עם המשיבה בהסכם הסליקה בשנת 2014.

בחודש יוני השנה התקשרה המבקשת 2 עם המשיבה לפתיחת שני מספרי ספק נוספים עבור פעילויות נוספות של המבקשת 2. לאחר שנחתמו מסמכי ההתקשרות התברר למבקשת כי אחד ממספרי הספק החדשים לא נפתח. לאחר שפנתה אל המשיבה לבירור הנושא, התקבל אצל בא-כוחה, בתשובה לפנייתו, מכתב ב"כ המשיבה מיום 29.6.17, בו הודיעה המשיבה כי החליטה שלא להתקשר בהסכמי סליקה עם כל בית עסק שבו מעורב רן הרינג, הוא הבעלים והמנהל של המבקשת 2 אשר היא בעלת השליטה בחברה המבקשת 1. המשיבה הודיעה למבקשות במכתבה זה על ביטול כל הסכמי הסליקה עמן.

ביום 15.7.2017 הגישו המבקשות תביעה נגד המשיבה בה עתרו לקבלת צו קבוע האוסר על המשיבה להפסיק את מתן שירותי הסליקה למבקשות ולחייבה להמשיך לספק להן שירותי סליקה.

עם הגשת התביעה הגישו המבקשות בקשה זו למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להפסיק את מתן שירותי הסליקה עד להכרעה בתובענה העיקרית. יצוין כי הבקשה לקבלת צו המניעה הזמני מצומצמת לשני מספרי הספק הפעילים ולא מבוקש צו לגבי מספר הספק השלישי שטרם בוצעה בו פעילות עסקית.

ביום 26.7.17 התקיים דיון בבקשה. המצהיר מטעם המבקשות, רן הרינג, והמצהירה מטעם המשיבה, אורלי בן יוסף, נחקרו על תצהיריהם, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

דיון והכרעה

הלכה היא כי "ההחלטה בעניין מתן סעד זמני מערבת איזון בין שני שיקולים עיקריים: האחד, סיכויי התביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. השני, מאזן הנוחות בין הצדדים. תנאי זה משמעו, האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת (ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 521-525; רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (2011); רע"א 5288/07 דוד נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ [פורסם בנבו] (2007). שיקול שלישי, הנובע מכך שסעד זמני הוא סעד שביושר, הוא תום הלב של המבקש והצדק במתן הסעד. הדבר קבוע כיום בתקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה על בית המשפט לשקול, בין השאר: "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (ראו א' גורן, סדר דין אזרחי, עמ' 524-525 והאסמכתאות שם)" [ת"א (מחוזי ת"א) 60553-06-13 ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 7.8.2013)].

במקרה דנן, הגעתי למסקנה כי סיכויי התביעה בשילוב עם שיקולי מאזן הנוחות מצדיקים מתן צו מניעה לגבי המבקשת 1, אך אינם מצדיקים מתן צו כזה בנוגע למבקשת 2, הכול כפי שיפורט להלן.

סיכויי התביעה

נראה כי על פי הדין והפסיקה רשאית המשיבה להפסיק את שירותי הסליקה, אם נמצאה לכך סיבה סבירה (ר' בעניין זה החלטתו המפורטת של השופט כהן בת.א. 62364-06-17 מיום 25.7.17, הוגש על ידי ב"כ המשיבה). על כן, ככל שיש ממש בטענת המבקשות כי לא נמצאה סיבה סבירה להפסקת ההתקשרות הרי שעומדת להן עילת תביעה לכאורה.

במקרה דנן, אין חולק כי במשך שלוש וארבע שנות פעילות של המבקשות, לא התקבלו תלונות מאת הצרכנים בנוגע לפעולות חברות אלה. אין חולק כי למשיבה אין טענה כלשהי באשר לפעילות המבקשות בהתייחס לשני מספרי הספק הפעילים, כאמור, שלוש וארבע שנים.

הנימוק להפסקת ההתקשרות נעוץ בעובדת מעורבותו של רן הרינג בשתי החברות המבקשות, כבעל מניות ומנהל המבקשת 2 וכבעל השליטה במבקשת 1 באמצעות המבקשת 2.

לטענת המשיבה, רן הרינג מעורב בפעילויות ענפות הנגועות, לכאורה, בהטעיית לקוחות, פעילות בלתי חוקית ואף עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. זאת, באמצעות חברות ובתי עסק שונים. מסיבה זו, המשיבה מסרבת להעניק שירותי סליקה לכל בית עסק הקשור אליו. לטענתה, זו אף חובתה במיוחד נוכח החשד כי הוא מעורב בפעולות המהוות עבירה על חוק איסור הלבנת הון. את מסקנתה על מעורבותו של הרינג במעשים אלה מבססת המשיבה על מצרף של החלטות, תחקירים וחקירות בעניינו ובכלל זה:

- תחקיר שנערך במסגרת התכנית "הכול כלול" בערוץ 10,

- החלטות בית המשפט בעניינה של חברת ח. רכסים בע"מ אליה קשור רן הרינג, בתיק ה"פ 8044-01-17 ו- 20521-03-17. בהליכים אלה נדחתה בקשת החברה לקבלת צו מניעה כנגד המשיבה שביטלה את הסכם הסליקה עמה, כשהסיבה היא מספר רב של תלונות מצד לקוחות בית העסק שיכול להצביע על הטעיית הציבור. נטען גם כי במסגרת הליכים אלה ניסה רן הרינג להטעות את בית המשפט ואת המשיבה בניסיון להגדיל באופן מלאכותי את מספר הלקוחות האמיתיים של בית העסק לאחר שהצדדים הגיעו להסדר פשרה על פיו תבחן התנהלות העסק במשך חודש ובהתאם לתוצאות תוכרע שאלת המשך ההתקשרות ביניהם.

- החלטות בית המשפט בת.א. 35859-02-17 ו- 11874-04-17 שעניינן חברה נוספת הקשורה למר הרינג (צריכה ומיגון ישיר בע"מ). באחת נדחתה בקשת החברה לקבלת צו מניעה למניעת הפסקת ההתקשרות עמה, כאשר גם שם סיבת ביטול ההסכם היתה שיעור פניות גבוה וחריג של לקוחות בבקשות לביטול העסקה עקב הטעיית בית העסק. בשניה נדחתה בקשת החברה לקבלת צו מניעה האוסר על בנק הפועלים לסגור את חשבון העו"ש של החברה, כשהסיבה לסגירה היתה חשד לפעילות בלתי חוקית ועבירות על חוק איסור הלבנת הון. במסגרת החלטת בית המשפט באותו עניין נקבעו ממצאים מהם עולה, לטענת המשיבה, מעורבותו הישירה והפעילה של הרינג באותה פעילות בלתי חוקית.

- במהלך הדיון בבקשה, בחקירתו של רן הרינג, הוצג הסכם הסליקה הראשוני שנחתם עם המבקשת 1 בשנת 2012, בו צוין כי השירותים המסופקים בבית העסק הם "משרד עורכי דין" (ר' נ/1). עיסוקו בפועל של בית העסק הוא ברכישת שקים חוזרים. המשיבה טוענת כי בכך הונתה המבקשת את המשיבה בהציגה בפניה תיאור שונה של בית העסק שעבורו ניתנו שירותי הסליקה. יצוין כי בעת החתימה על הסכם זה היתה המבקשת בבעלות אדם אחר, מרדכי אוזיאס (אשר לטענת המשיבה קשור גם הוא עם רן הרינג) וזו נרכשה על ידי המבקשת 2 רק לאחר מספר חודשים.

- בנוסף הוגש אישור מאת הרשות להגנת הצרכן לפיו היא חוקרת חשדות שונים של הפרות הוראות חוק הגנת הצרכן והפרות חוק נוספות כנגד שתי החברות – ח. רכסים בע"מ וצריכה ומיגון ישיר בע"מ (נ/2).

המבקשות מכחישות את הטענות לפיהן מעורב רן הרינג במעשים שיש בהם עבירה על החוק או בהטעיית הציבור (ר' תצהיר של הרינג). בנוסף טוענות הן כי אין בכל מה שהובא ונוגע לרן הרינג כדי להצדיק ביטול ההתקשרות עם המבקשות שאין לגביהן תלונות מצד לקוחות כלל ועיקר, וגם למשיבה אין כל טענה או תלונה ביחס להתנהלותן. עוד נטען, כי הטענות בדבר מעורבותו של הרינג בחברות ובתי עסק בעייתיים שונים הועלו על ידי המשיבה בהליך משפטי דומה שהתקיים בשנת 2010, ולמרות זאת המשיבה התקשרה עם המבקשות באמצעות הרינג במהלך השנים מאז ללא כל תלונה או הסתייגות.

אף שלא ניתן להקל ראש בקביעות בתי המשפט ביחס לחברות אליהן קשור הרינג וביחס לפעולותיו שלו, וגם לא בחקירות המתנהלות ברשות להגנת הצרכן (נ/2), דומני כי עוצמת החשדות בשלב זה מעלה ספק בשאלה האם יש בהן כדי להצדיק ביטול הסכמי הסליקה עם חברות אחרות שלהן קשור הרינג ואשר לגבי התנהלותן, מזה שנים, אין כל תלונה מכול סוג שהוא. לא מדובר במצב בו הורשע הרינג בעבירות מסוג זה או אחר או למצער נקבעו לגביו ממצאים פוזיטיביים בפסק דין חלוט ומכריע, אלא עסקינן בחשדות לכאורה שהועלו בהחלטות ביניים כאשר בהחלטת בית המשפט בתיק 11874-04-17 שעניינה חשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון, הרינג עצמו לא היה צד להליך וגם לא העיד בו. כך, גם בהחלטת בית המשפט בתיק 20521-03-17 לא דן בית המשפט בטענת המשיבה כי המבקשת שם, באמצעות הרינג ובני ביתו, ניסו להגדיל באופן מלאכותי את מספר לקוחותיה ולא קבע ממצאים בעניין זה ואף ציין כי חזקה על המשיבה שככל שקיימים חשדות למעשים לא כשרים היא תדע לפעול בערוצים המתאימים. ההחלטה ניתנה ביום 16.3.17 ולא נטען מפי המשיבה כי פעלה לבירור חשדותיה בעניין זה. החקירות בנוגע לשתי החברות הנוספות אליהן קשור הרינג ברשות להגנת הצרכן, גם הן לא התגבשו עדיין לכדי המלצות סופיות אלא מדובר בחקירה מתנהלת. משקלו של תחקיר טלווזיוני, כשלעצמו וללא פירוט ובדיקת עומק של חומרי התחקיר, גם הוא אינו רב.

בנסיבות אלה, אני סבורה שהמבקשות הראו כי קיימת להן עילה לכאורה בטענתן כי ביטול שירותי הסליקה עמן אינה מבוססת על סיבה סבירה, כאשר אין כל טענה הנוגעת לפעילות המבקשות כשפעילותן נמשכת מספר שנים, וכאשר עוצמת החשדות לעניין פעולותיו של רן הרינג אינה עוברת את רף החשדות בשלב זה. בנקודה זו יש להוסיף, כי בעברו (לפני כ- 15 שנים) הורשע הרינג בדין בעבירה שעניינה הטעיה הציבור בהצגת פרסומת ככתבה (כך לפי האמור בתצהירו). עובדה זו, הרשעה בדין, לא הפריעה למשיבה להתקשר עמו בהסכמי סליקה.

אשר לטענה בדבר הטעיית המשיבה באשר לסוג השירותים שמעניקה המבקשת 1. הטענה הועלתה לראשונה בדיון בבקשה, כנראה לאחר איתור מסמכי ההתקשרות המקוריים משנת 2012. לא נטען דבר בעניין זה בתצהיר מטעם המשיבה וגם לטענת המשיבה עצמה לא זו הסיבה לביטול הסכם הסליקה. המשיבה גם לא טענה כי הוטעתה בקשר לאופי פעילות המבקשת וכי לא ידעה על מהות עיסוקה בפועל.

מובן שאין בדברים האמורים כדי להשליך או כדי להוות הבעת עמדה באשר לתביעה, שכן, כאמור, לא ניתן להקל ראש בדברים העולים מהחלטות בית המשפט ומהנתונים הנוספים שפורטו בתגובת המשיבה (לרבות נ/2) ביחס לפעילות חברותיו של הרינג, אך יש בכך כדי להצדיק השארת המצב לקדמותו עד לבירורה של התביעה, לפחות ביחס למבקשת 1.

בעניינה של המבקשת 2 הגעתי למסקנה שונה וזאת משני טעמים המצטרפים זה לזה. ראשית, קיימת אי נוחות מהתנהלותה של המבקשת 2 עצמה. נראה כי לאחר שניתנה ההחלטה בעניין ח. רכסים בע"מ בנוגע לפעילותה כמספקת מכשירי חשמל חדשים חלף מכשירים תקולים ונקבע כי שיעור גבוה של תלונות מצד לקוחות על הטעייה מצידה נמצא כמצדיק את הפסקת ההתקשרות עמה והיא משכה את תביעתה, זמן מה לאחר מכן ביקשה המבקשת 2 לפתוח מספר ספק חדש לפעילות זהה לזו של ח. רכסים בע"מ. התנהלות זו מחלישה את עצמת סיכויי התביעה ביחס למבקשת 2. במקביל, גם בבחינת מאזן הנוחות נראה כי הנזק שעלול להגרם למבקשת 2 (גם ביחס למספר הספק הראשון) אינו משמעותי בהינתן מספר העסקאות המזערי שביצעה בשנה האחרונה כפי שיפורט להלן.

מאזן הנוחות

כאמור, פעילות המבקשות בשני מספרי הספק הרלוונטיים נמשכת כארבע שנים ואין לגביהן תלונות מצד לקוחות, אין גם טענה להתנהלות הפוגעת באופן כלשהו בלקוחות או במשיבה.

בנקודה זו יש להוסיף כי כבר בשנת 2010 טענה המשיבה בהליך משפטי דומה כי: "בכל החברות הללו נמצא אדם שנקרא רן הרינג, יש לנו היסטוריה מאוד ארוכה עמו" (ר' ת/1). למרות זאת, המשיבה התקשרה עם החברות שבבעלותו ובשליטתו במהלך השנים שלאחר מכן ונראה כי לא נגרם לה נזק עקב כך.

לפיכך, איני רואה כיצד חשופה המשיבה לסיכונים שפורטו בסעיף 16 לבקשתה בנוגע לפעילות המבקשות.

יוער, כי לאור חשדות המשיבה בנוגע להתנהלותו של הרינג ניתן להניח שהתנהלות המבקשות תבחן בחון היטב באופן שכל חשש להתנהלות בלתי תקינה לא תעלם מעיניה של המשיבה והיא תמהר לפעול.

מצד המבקשות, המבקשת 1 פעילה בהיקפי עסקאות גבוהים במשך כארבע שנים, ואין ספק כי הפסקת שירותי הסליקה תגרום לה נזק, למרות שקיימים אמצעי תשלום אחרים שניתן לעשות בהם שימוש בפעילותה.

פעילות המבקשת 2, לעומת זאת, הינה דלה ביותר. בחודשים 12/16 – 5/17 בוצעה עסקה אחת בחודש, ובמהלך השנה האחרונה בוצעו בממוצע פחות מארבע עסקאות בחודש. המבקשת טוענת אמנם כי התקשרה בהסכם לקבלת שירותי פרסום בטלוויזיה בעלות של 130,000 ₪, אך למרות האמור בהסכם (תשלום חודשי החל מינואר 2017) הציגה המבקשת חשבונית אחת בלבד על סך 10,000 ₪ מחודש 3/17.

לאור זאת, ובהתחשב ביחסי הגומלין בין סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, אני סבורה שיש להיעתר לבקשה וליתן צו מניעה זמני בכל הקשור למבקשת 1 ולדחות את הבקשה ביחס למבקשת 2.

סוף דבר

על כן, ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להפסיק את שירותי הסליקה למבקשת מס' 1 (מספר ספק 5387311) על פי ההסכם שבין הצדדים, וזאת עד להכרעה בתובענה או עד להחלטה אחרת.

כתנאי לצו תפקיד המבקשת, בנוסף להתחייבות העצמית, סכום של 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה ללא הגבלת זמן, שמחציתו תשמש כעירבון ומחציתו כערבות. המבקשת רשאית להפקיד את הבטוחה עד ליום 2.8.17.

משחלקה של הבקשה התקבל וחלקה נדחה, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ז, 28 יולי 2017, בהעדר הצדדים.