לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף.

רקע

על רקע פועלו של המשיב לכריתת הסכם השקעה בין המבקשת לבין ניר אפרת בע"מ (להלן: "ניר אפרת"), לפיו השקיעה ניר אפרת במבקשת 500,000 $ (להלן: "סכום ההשקעה"), נכרת, ביום 26.11.2006, "הסכם העסקה אישי מיוחד" בין המשיב לבין המבקשת, לפיו יועסק המשיב על ידי המבקשת בתפקיד של סמנכ"ל שיווק/פיתוח עסקי (להלן: "ההסכם").

בסעיף 6.1 להסכם, נקבע:

"החברה מתחייבת להקצות ולהעניק לעובד, אופציה לרכישת 10442 מניות כמות המהווה 5% (חמישה אחוזים) ממניות החברה בדילול מלא ביום חתימת ההסכם (ולאחר מלוא הקצאת המניות לניר אפרת), בנות ע.נ של 0.01 ₪ למניה ("האופציה"), מחיר המימוש של האופציה יהיה כנגד תשלום הערך הנקוב של המניות בחברה 0.01 ₪ למניה. האופציה תהיה ניתנת למימוש, ביחס לכל המניות נשוא האופציה, באופן מיידי החל ממועד ההענקה ולמשך תקופה של 7 שנים. החברה מתחייבת כי לא תחול ביחס למימוש האופציה מגבלה לפיה חייב להיות העובד עובד של החברה במועד מימוש האופציה. האופציה תוענק לעובד במסגרת תוכנית האופציות שתאומץ על-ידי החברה במסלול רווח הון בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה.

החברה מתחייבת לאמץ את תוכנית האופציות שמכוחה תוקצה לעובד האופציה, ולאשר את התוכנית במס הכנסה בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה, בתוך 60 יום ממועד חתימת הסכם זה...

...

למען הסר ספק, מובהר ומוסכם כי האופציה תוענק לעובד באופן מיידי לאחר אישור תוכנית האופציות של החברה וחתימת העובד על הסכם אופציות שלא יסתור את הסכם זה, וכי האופציה (ביחס לכל המניות נשוא האופציה) תהיה ניתנת למימוש מיידי.

..."

ביום 26.11.2006 חתם המשיב על "מכתב התחייבות", לפיו התחייב המשיב להחזיר למבקשת את החלק היחסי מהאופציות שקיבל על פי ההסכם, באופן שבגין כל 100,000$ שלא יתקבלו מניר אפרת יחזיר המשיב 1% מהאופציות. עוד נקבע במכתב ההתחייבות: "במידה וההשקעה תתקבל במלואה כל האופציות או המניות שמומשו יושארו בבעלותי ולא תהיה כל טענה או תביעה מצדכם".

ביום 26.11.2006 החל המשיב לעבוד אצל המבקשת כסמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי ואולם העסקתו על ידי המבקשת הופסקה בחודש אוגוסט 2007, לטענת המשיב, עקב חילוקי דעות בינו לבין מנכ"ל המבקשת.

לטענת המשיב הסכם השקעה בין ניר אפרת לבין המבקשת נכרת וניר אפרת העבירה למבקשת את מלוא סכום ההשקעה. בהתאם זכאי היה המשיב לקבל 5% ממניות המבקשת במסלול 102 (כך מכונה המסלול בשל הסדרתו בסעיף זה בפקודת מס הכנסה). בתביעתו מצביע המשיב על נספח להסכם ההשקעה של ניר אפרת בו צוין כי הוא מחזיק ב – 5% ממניות המבקשת.

לטענת המשיב בחודש יולי 2007, שוחח עם אסף אורלב, מנהל המחלקה המשפטית של המבקשת, והאחרון הודיע לו כי הוא פועל ליישום תוכנית האופציות וכי הוא יטפל בהקצאת 5% ממניות המבקשת למשיב במסלול 102.

לטענת המשיב, לאורך שנים האמין שהמבקשת עמדה בהתחייבותה על פי ההסכם ויישמה את תוכנית האופציות לפי מסלול 102 כך שמניותיו (האופציות למניות) מוחזקות באמצעות נאמן כנדרש על פי מסלול 102. לעניין זה מצביע המשיב על דו"ח רשם החברות ממנו עולה שחלק ממניות המבקשת הוחזק באמצעות חברות נאמנות.

לטענת המשיב, במהלך השנים התקשר אליו מר שי שאולי, אחד מבעלי המניות במבקשת והציע לו למכור את מניות המבקשת.

לטענת המשיב, בחודש מאי 2013 יצר קשר עם מר קובי פרידמן, סמנכ"ל הכספים של המבקשת וביקש לקבל אישור על החזקתו במניות המבקשת לשם הכנת הצהרת הון שהיה עליו להגיש לרשויות המס. מוסיף המשיב וטוען, כי הופתע לגלות שהמבקשת לא הקצתה לו מניות כפי שהתחייבה בהסכם עמו.

במכתב מיום 9.10.2013 דרש המשיב מהמבקשת להקצות לו 5% ממניות המבקשת במסלול 102. לטענת המשיב באותו היום פנה אליו מר שי שאולי והבהיר לו שהוא מעוניין לקנות את מניות המבקשת. המשיב דחה את ההצעה וביקש להקצות לו את המניות כמתחייב. לאחר הדברים האלה, במכתב מיום 20.10.2013 דחתה המבקשת את דרישתו של המשיב להקצות לו 5% ממניותיה.

נוכח דחיית דרישתו להקצאת 5% ממניות המבקשת, הגיש המשיב תביעה לבית הדין לעבודה (סע"ש 48355-11-13). בקשה שהגישה המבקשת לדחיית תביעת המשיב על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, התקבלה ובפסק דין מיום 3.8.2016, נקבע:

"סוף דבר, התביעה נדחית, בהעדר סמכות עניינית לדון בה, תוך שמירה על זכותו של התובע לשוב ולהגישה לבית המשפט המוסמך".

לאחר הדברים האלה הוגשה התביעה כאן, בגדרה תובע המשיב להצהיר כי בהתאם להסכם זכאי הוא לקבלת 5% ממניות המבקשת לפי מסלול מס 102 המהווים כיום 90,006 ממניות המבקשת כאשר הן נקיות מכל שעבוד או עיקול או משכון לטובת צד ג', להורות למבקשת לתקן את מרשם בעלי המניות כאמור ולהורות לרשם החברות לתקן את מרשם בעלי המניות כאמור. לחילופין תבע המשיב להורות כי המבקשת תשפה אותו במקרה ששיעור המס על המניות יהיה גבוה משיעור המס על פי מסלול מס 102. לחילופי חילופין תבע המשיב כל סעד אשר יעמידו במצב שקול לזה בו היה ביום 26.1.2007 בהתאם להסכם.

את הבקשה לסילוק על הסף, מבססת המבקשת על טענות אלה:

1. עילת תביעתו של המשיב התגבשה עם כריתת הסכם ההשקעה ביום 19.11.2006 ואילו את תביעתו לבית הדין לעבודה הגיש המשיב ביום 25.11.2013 כלומר 7 שנים ושש ימים לאחר התגבשות עילת התביעה, ועל כן, אין להזדקק לתביעת המשיב מחמת התיישנות.
2. עוד טוענת המבקשת, כי אם יימצא שעילת התביעה של המשיב התגבשה ביום כריתת ההסכם, דהיינו 26.11.2006, אזי יש לסלק את התביעה מחמת שיהוי, לפי שהמשיב נמנע מליצור קשר כלשהו עם המבקשת במשך כ – 6 שנים.
3. האופציות לרכישת מניות המבקשת הוגבלו לתקופת מימוש של שבע שנים, ומשהמשיב לא מימש את האופציות לרכישת מניות המבקשת בתוך התקופה האמורה, פקעה זכותו לרכישת המניות ותביעתו הפכה תיאורטית.
4. המשיב שילם אגרה בגין רכיב הסעד ההצהרתי שתבע, ואולם תביעתו כוללת סעד לשיפוי כספי בגין חבות המס ו/או אגרה ו/או כל תשלום שיחול עקב קבלת המניות, ולגבי סעד זה היה עליו לשלם אגרה לפי השווי הכספי של הסעד הנתבע.
5. על פי ההסכם, הפרת אמונים שוללת מהמשיב את ההטבות שצורפו למשכורתו ובכלל זה האופציה לרכישת מניות המבקשת. צירוף הודעות אלקטרוניות הכוללות מסמכים עסקיים רגישים של המבקשת ככל הנראה באמצעות פריצה מרחוק לשרתיה של המבקשת, מצדיקה את שלילת זכותו של המשיב לקבלת המניות. עוד טוענת המבקשת כי המשיב "הפר אמונים ומעל באמון הנתבעת באופן חמור מכך ובעקבות זאת אף פוטר בחודש אוגוסט 2007 מהנתבעת".
6. יש לסלק את התביעה על הסף מחמת קביעת בית הדין, המתבססת על הודאתו של התובע עצמו, כי החוזה שעל בסיסו הוגשה תביעה זו הינו חוזה שמטרתו להתחמק מתשלום מס (חוזה למראית עין או חוזה בלתי חוקי) ומשכך אין להורות על אכיפתו.

דיון

התיישנות

1. לטענת המשיב, עילת התביעה נולדה עם השלמת העברת סכום ההשקעה לידי המבקשת, דהיינו מאי 2007. לפיכך, במועד בו הוגשה התביעה לבית הדין לעבודה, 25.11.2013, טרם חלפה תקופת ההתיישנות. עוד טוען המשיב כי במועדים שונים הודו נציגי המבקשת בזכותו של המשיב לקבלת המניות ובהתחשב במועדים אלה, יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום 20.10.2013, ובהתאם טרם חלפה תקופת ההתיישנות.
2. עיינתי בפסק הדין בסע"ש 48355-11-13 (נספח א לבקשה) ולא מצאתי בו קביעה לפיה עילת התביעה של המבקש התגבשה ביום 19.11.2006 כטענת המבקשת. בית הדין קבע:

"לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה לפיה טענות התובע בדבר זכותו לקבל מניות של הנתבעת, כמו גם טענותיו בדבר זכותו לקבלת פיצוי על נזקי מס ונזקים נוספים עקב אי קבלתן בשעתו, אינן מצויות בגדר סמכותו העניינים של בית דין זה".

אמנם בין שיקוליו ציין בית הדין כי טענת המשיב לפיה זכותו לקבל את האופציה קמה "כבר מן הרגע שנחתם הסכם ההשקעה" תומכת במסקנתו לפיה הוא נעדר סמכות לדון בתביעת המשיב, אולם בהמשך קבע בית הדין כי אפילו קמו זכויות המשיב הנטענות מכוח ההסכם שנכרת ביום 26.11.2006, אין בית הדין מוסמך לדון בתביעת המשיב משום שהמרכיב הדומיננטי במחלוקת הוא מרכיב שאינו בסמכות בית הדין. נוכח כל אלה, ובהתחשב בכך שבית הדין לעבודה מצא שאינו מוסמך לדון בתביעת המשיב, איני רואה לנכון לקבוע, שעילת התביעה של המשיב קמה ביום 19.11.2006.

ועוד. בהתחשב באמור בכתב ההתחייבות שצירף המשיב לכתב התביעה, אפשר שרק לאחר לאחר שניר אפרת העבירה את מלוא סכום ההשקעה, התגבשה זכותו של המשיב לקבל 5% ממניות המבקשת.

זאת ועוד. בהתחשב באמור בסעיפים 6.2. ו – 6.3 להסכם, נראה כי חובתה של המבקשת להעניק למשיב את האופציה לרכישת 5% ממניותיה קמה רק לאחר התקופה שנקבעה לאישור תוכנית האופציות במס הכנסה (60 ימים לאחר חתימת ההסכם).

1. סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, קובע:

"אין נזקקים לטענת ההתיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה".

נראה כי בנסיבות העניין כאן, היה על המבקשת להעלות את טענת ההתיישנות במסגרת הדיון בבית הדין לעבודה. אין חולק שהמבקשת לא העלתה טענה זו במסגרת הדיון בבית הדין לעבודה, וטענתה כאילו המועד הראשון להעלאת טענה זו נבחן על פי הפורום הנאות, אינה מקובלת עליי. על בעל דין להעלות טענת התיישנות בהזדמנות ראשונה, ובענייננו, ההזדמנות הראשונה הייתה בפני בית הדין לעבודה כבר בסמוך להגשת כתב ההגנה, ללא קשר לקביעת בית הדין המאוחרת לפיה תביעת המשיב אינה בסמכותו. טענת המבקשת היא בבחינת "חוכמה שבדיעבד" והעברת הדיון מבית הדין לבית המשפט כאן אינה מכשירה את מחדלה לטעון את טענת ההתיישנות בהזדמנות ראשונה.

1. סעיף 9 לחוק ההתיישנות, קובע:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית-משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

בפסק הדין בבית הדין לעבודה, צוין:

"בפתח כתב ההגנה שהגישה הנתבעת היא הודתה בזכותו של התובע "לקבלת אופציות לרכישת מניות הנתבעת" וציינה כי "מעולם לא התכחשה להתחייבותה" זו...".

לטענת המבקשת, עיון בכתב ההגנה שהגישה לבית הדין לעבודה, מלמד שהמבקשת לא הודתה בזכותו של המשיב לקבל ממנה אופציות אלא אף הכחישה זאת מפורשות.

המבקשת צירפה לתשובה לתגובה מטעמה את כתב ההגנה, וכך נכתב בסעיף 7 לכתב ההגנה:

"כפי שהנתבעת תראה להלן, הנתבעת היא שפנתה מיוזמתה אל התובע על מנת לנסות ולהגיע איתו להסכמה ביחס לזכותו לקבלת אופציות לרכישת מניות של הנתבעת והנתבעת מעולם לא התכחשה לקבלת [ל]התחייבותה להקצאת אופציות לתובע לרכישת מניות של החברה. תובענה זו הינה לא פחות ולא יותר מניסיון סחיטה של התובע המנסה להוציא מהנתבעת יותר ממה שמגיע לו בטענות נפתלות וחישובים אשר אין להם כל בסיס עובדתי ו/או משפטי".

טענת המבקשת כאילו בסעיפים אחרים של כתב ההגנה התכחשה לזכותו של המשיב לקבל אופציות לרכישת מניותיה, אינה מדויקת. למקרא כתב ההגנה, נראה כי המבקשת מלינה על דרישתו של המשיב לקבל 5% ממניות החברה כיום, בעוד לטענתה לכל היותר זכאי הוא לקבל רק 10,442 מניות רגילות של החברה.

לציין עוד כי מכתב ההגנה האמור, עולה כי המבקשת הסכימה להקצות למשיב מניות שלה, אלא שהתנאים להקצאת המניות לא התקבלו על ידי המשיב (שם, סעיף 21).

1. נוכח כל אלה, נראה כי אין מקום לסלק את תביעת המשיב מחמת התיישנות. אגב כך יוער כי טענת השיהוי אינה יכולה לסייע למבקשת באשר אין המדובר בבקשה לסעד ארעי.

תביעה תיאורטית

1. תביעת המשיב מתבססת על הפרת התחייבות המבקשת להעניק לו אופציה לרכישת מניות המבקשת כמפורט בסעיף 6.1 להסכם. סעיף 6.1 להסכם קובע בין היתר: "האופציה תהיה ניתנת למימוש, ביחס לכל המניות נשוא האופציה, באופן מיידי החל ממועד ההענקה ולמשך תקופה של 7 שנים". ככל שתתקבל טענת המשיב לפיה הפרה המבקשת את התחייבותה שבסעיף 6.1 להסכם בכך שלא הקנתה לו את האופציה לרכישת מניות המבקשת, ממילא טרם החלה התקופה של 7 שנים בה על המשיב לממש את האופציה. על כן, אין לי אלא לדחות את טענת המבקשת, כאילו מדובר בתביעה תיאורטית. כך יש מקום לברר אם הוקצתה למשיב האופציה אם לאו. משמע שלא ניתן על פניו להגיע להכרעה בלא ברור עובדתי. כך יש מקום לברר אם פעלו הצדדים לחתום על אותה תוכנית האופציות \מניות לעובדים המוזכרת בהסכם ההעסקה, אם זומן המשיב לחתום עליה, אילו רשימות הועברו לנאמן מכוח סעיף 102 האמור, מה הוצג לרשות המסים במסגרת אישור תוכנית האופציות לעובדים מה הוצג למשקיעים בסבבי גיוס מאוחרים יותר ככל שהיו כאילו וכד'.

אגרה

1. לטענת המשיב : "בתביעה כאן השמיט התובע את הסעד הכספי וויתר עליו ואין הוא תובע מהנתבעת כל סעד כספי כפיצוי בעד נזקו". בהמשך טוען המשיב, משהסעד המבוקש הוא הצהרתי בלבד וכלל לא ברור מהו שיעור המס בו יחויב אם יזכה, אף תידרש המבקשת לשפות את המשיב מדובר בסכום "בלתי ידוע ואינו ניתן לכימות בשלב זה".

למקרא כתב התביעה נראה כי המשיב עומד על סעד השיפוי בגין כל חבות מס או תשלום אחר שיחול עליו בגין קבלת המניות, מעבר לתשלום אותו היה אמור לשלם לו היו מוקצות לו האופציות לפי מסלול 102. אלא, שנראה כי בהתחשב במחלוקות בין הצדדים הן לעצם זכותו של המשיב לקבל מניות של המבקשת והן לכמות המניות להן יהיה זכאי המשיב, נראה כי בשלב זה לא ניתן להעריך את הסעד הכספי המבוקש.

אוסיף, כי אפילו היה אפשר להעריך את הסעד הכספי, לא היה בכך כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף.

הפרת אמונים, הסכם לא חוקי ושיהוי

1. טענות המבקשת לעניין הפרת אמונים מצד המשיב, אם וככל שיש בהן כדי לסייע למבקשת, הן עניין לבירור במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף. הוא הדין באשר לטענת המבקשת כאילו ההסכם לפיו הוקנתה למשיב אופציה לרכישת 5% ממניות המבקשת הוא הסכם שאינו חוקי ולטענת השיהוי.

סוף דבר

הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך 8,800 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ח, 07 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.