21 אוגוסט 2019

1. התובע נפגע במסגרת עבודתו כמפורט להלן והגיש תביעה לדמי פגיעה. הנתבע דחה תביעתו לדמי פגיעה בשל הפגיעה במרפקו כתאונת עבודה נוכח חלוף הזמן שבין הארוע לפנייתו לקבלת טיפול רפואי.
2. הוסכם כבר בשלב קדם המשפט על העובדות הרלבנטיות, ונתבקש מינוי מומחה בקשר אליהן , הכל כדלקמן:

מוסכמות:

התובע עובד כמרכיב שלטים עצמאי

התובע נפל ביום 9.12.15 מגובה של 3 מטרים.

התובע פנה לטיפול רפואי ביום 23.12.15 שבועיים לאחר הנפילה.

התובע פנה לצילום אולטראסאונד ב 8.2.16.

שאלות למומחה:

1.מה הליקוי שיש לתובע במרפק שמאל .

2.האם ליקוי זה מתאים לאירוע נפילה מיום 9.12.15.

3.האם חלוף הזמן שבין קרות הנפילה ביום 9.12.15 לבין מציאת השבר מצביע על כי השבר שנמצא בצילום האולטרסאונד אינו תולדה של הנפילה מיום 9.12.15.

1. בית הדין מינה את ד"ר אהוד שרצר שיחווה דעתו בשאלות דלעיל. בחוו"ד המומחה מיום 24.6.18 נקבע:

תולדות המחלה

לאחר הנפילה פנה לקופ'ח שבועיים אחרי הנפילה.

בבדיקת us התגלתה הסתיידות באולקרנון ושבר תלישה זעיר.

לא מדובר בשבר משמעותי, מדובר בשבר תלישה כנראה של ההסתיידות שנמצאה באולקרנון , בהחלט ניתן לסבול את הכאב עד בדיקה מתוכננת ולהבדק אחרי שבועיים.מצד שני זה לא שבר משמעותי, מדובר בהתנתקות של אוסטיאופטיט שנגרם מהחבלה,שבר פיצפון.

דיון ומסקנות

באופן עקרוני עדיף לקבל אבחנה של שבר בצילום רנטגן. ולא בבדיקת USהשבר שנמצא הוא קטן מאד ונגרם מתלישה של אוסטיאופיט עקב ההסתיידות שנוצרה באולקרנון, חלק זה של המרפק הוא החלק האחורי במרפק.

סיכום

שבר תלישה זעיר של אוסטיאופיט שנוצר כנראה מהחבלה אולם זה שבר מאד קטן ולא מחייב טיפול.

1. הנתבע ביקש להעביר אל הממחה שאלות הבהרה. נוכח עמדות הצדדים , הועברו אל המומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

בחוות דעתך פרטת את המסמכים הרפואיים שהונחו בפניך ובבכללם תיעוד רפואי ראשוני (לאחר ארוע התאונה) מיום 23.12.15, לפיו עולה שבצילום רנטגן של מרפק שמאל נכתב במפורש כי לא הודגם שבר, לעומת זאת בבדיקת US מיום 8.2.16 הודגם "חשד" לשבר. האם תסכים כי חלפו חודשיים עד שהודגם "חשד" לשבר לפי US כאמור?

האם תסכים שפענוח US מ8.2.16 לא מעיד חד משמעית על קיומו של שבר, וביתר שאת לאור קביעתך כי קביעת שבר נעשית לפי צילום רנטגן כך שהממצאים בUS מרפק שמאל מה 8.2.16 לא בהכרח מעידים על קיום השבר והאבחנה של "שבר " מוטלת בספק?

ככל שהתשובה לשאלות אלה חיובית- מהי מסקנתך לסוגיות שבמחלוקת.

1. לשאלות אלה השיב המומחה ביום 20.11.18 כדלקמן:

1. מאליו מובן כי מסקנתו של המומחה בסיפת תשובותיו, כי "לא היה שבר" עוררה קושי מבחינת התובע נוכח מסקנות חווה"ד עצמה לפיה היה שבר תלישה זעיר של אוסטיאוטפיט. משכך פנה הוא וביקש להעביר אל המומחה שאלת הבהרה נוספת. נוכח עמדת התובע אישר בית הדין העברת שאלה בנוסח מתוקן כדלקמן:

בחוות דעתך מיום 24.6.18, ציינת בסיכום חוות הדעת כי "שבר תלישה זעיר של אוסטיאופיט שנוצר כנראה מחבלה...". בחוות דעתך מיום 20.11.18 ציינת כי "בסיכומו של הנושא - לא היה שבר". נבקש לפרט את השינוי בין הקביעות הנ"ל, תוך הפנייה למסמכים הרפואיים של התובע. נבקש, כי במסגרת התייחסותך לשאלה זו, תציין את מסקנתך הסופית ביחס לשאלות אליהן הופנית בהחלטת בית הדין מיום 7.6.18.

1. כך השיב המומחה ביום 28.1.19:

1. העובדה שהמומחה ציין העדרו של צילום מרפק, אף שמתברר כי היה קיים (יוער כי אינו כלול בחומר הסרוק שלכתחילה הועבר למומחה) והמסקנות שגזר מכך הצריכו העברת שאלת הבהרה נוספת וזו לשונה:

הינך מופנה לתיעוד הצילום מרפק שמאל מיום 23.12.15, בו צוין כי "לא הודגם שבר או פריקה". האם יש בממצא זה כדי לשלול בהכרח את קביעתך בחוות הדעת מיום 27.1.19 לפיה כתוצאה מהתאונה נגרם "שבר תלישה זעיר מאוסטיאופיט באולקרנון"? אנא נמק תשובתך, תוך התייחסותך לממצאי הצילום מיום 23.12.15 ולבדיקת US מיום 8.2.16.

1. זוהי תשובת המומחה מיום 11.4.19:

המחלוקת

1. אליבא דתובע בסכומיו- בסופו של דבר ציין המומחה כי ישנו שבר כתוצאה מהארוע ואף הסביר כי האיחור בפניה לטיפול רפואי יכול להתיישב עם סוג השבר שארע. בכך השיב באופן חיובי על השאלות שהועברו אליו ושהיו לבה של המחלוקת. מהותו של השבר ,סוגיה שאליה "משך" הנתבע את הדיון, אינה רלבנטית למחלוקת כאמור. התנהלות הנתבע בלתי ראויה כאשר לכתחילה נטען לפער זמנים אחר בין הארוע לפניה לטיפול, מה ש"טרטר" את התובע בהמצאת מסמכים רפואיים.על כן יש לקבל את התביעה.
2. אליבא דנתבע בסכומיו- המומחה בפועל קבע שצלום הרנטגן אמין יותר מבדיקת הUS. צלום הרנטגן שנערך בסמוך לפנית התובע לקבלת טיפול , לא הדגים שבר- בכך מענה לשאלה הראשונה שנשאל המומחה- היינו לא היה נזק בשל התאונה. די בכך כדי לנתק קשר סיבתי בין הארוע לנזק במרפק התובע ככל שקיים. גם הUS ציין רק "חשד לשבר" ומכל מקום כיון שבוצע רק כשלושה חודשים לאחר הארוע, ונוכח ממצאי צילום הרנטגן, ברי שאין קשר סיבתי בין אותו שבר חשוד לבין הארוע.

הכרעה

1. משלל תשובותיו של המומחה (שאליהן נתיחס לפי תאריכיהן להלן), ניתן לגזור כמה מסקנות בהירות שעליהן חזר והרלבנטיות להכרעה:
   • 1. לשם זיהוי הממצאים צילום רנטגן עדיף על בדיקת US
     2. מה שזוהה בUS הוא (חשד ל) שבר באוסטיאופיט באולקרנון .
     3. שבר באוסטיאופיט הוא שבר בהסתיידות של גיד ולא שבר בעצם ועל כן אין מדובר למעשה בשבר ממשי.
     4. שבר באוסטיאופיט עלול לגרום לכאבים (גם אם לא חזקים ,באופן שניתן להסביר פניה לרופא כעבור שבועיים בלבד).
2. המומחה אינו מתיחס מפורשות לצילום הרנטגן (על אף הפניה ספציפית). על כן ראוי להביא כאן את ממצאי צילום הרנטגן במרפק התובע שבוצע בטר"ם ביום 23.12.15 ואשר אובחן שם ע"י ד"ר פורת :

נוכח כלל הממצאים האמורים יש מקום לדחות את התביעה. אבהיר:

1. ראשית לכל – צלום הרנטגן שנעשה שבועים לאחר הארוע לא הדגים שבר במרפק. כיון שבדיקה זו בוצעה בסמוך יותר למועד הארוע והיא אף מדויקת יותר , כפי שקבע המומחה- הרי שהמסקנה המתחייבת היא כי הארוע עצמו לא גרם לשבר במרפק- קרי, אין חבלה (ובכך תשובה לשאלה הראשונה שהופנתה למומחה). במובן זה יש גם מענה לשאלה השלישית ברשימת השאלות שהופנו אל המומחה- והיא שחלוף הזמן מנתק הקשר בין הממצא שהודגם בUS לבין הארוע (שכן בדיקות קודמות לא הצביעו על ממצא זה). די בכך כדי לדחות התביעה.
2. שנית- גם לו היה אפשר להניח (ולטעמי אין הדבר אפשרי), שבכל זאת הממצא שהתברר רק כעבור כחודשיים מן הארוע קשור לארוע, עדין לפי קביעת הרופא,שבר בהתגרמות אינו שבר כפי שהסביר ושנה ושילש המומחה. אם אין שבר הרי שאין חבלה (שזיהויה הוא תנאי להכרה בתאונת עבודה) .

לא למותר לציין כי הכאבים עצמם כפי שקבע המומחה לא הצריכו כל טיפול –כמצוין בחווה"ד מה 24.6.18 (והשוו' לענין זה גם הנפסק בעב"ל 20974-01-16 קלרה שמורק – המוסד לביטוח לאומי (24.1.17)- שם נדון מקרה שבו לא היתה זכאות ל"דמי פגיעה" אלא שהיתה אפשרות שישנה זכאות לדמי ריפוי ושיקום וביה"ד הארצי הבהיר שגם ככל שיובהר שיש זכאות כזו ניתן להכיר בקיומה של "חבלה" לשם הכרה בתאונת עבודה)

1. ערה אני לכך שבפועל המומחה הבהיר שעיכוב בפניה לרופא בשל כאבים מהסוג האמור היא סבירה והגיונית שכן אין מדובר בכאבים חזקים. לכאורה היה מקום לומר שאם כן, הכאבים הנמשכים הם שיצרו את הרצף הנדרש לשם איתור ה"חבלה" רק כחודשיים לאחר הארוע- שזו הסוגיה שעמדה במחלוקת בסעיף 3 לרשימת הפלוגתאות. אלא שבכך אין כדי להתגבר על כך שלא אובחן שבר אחרי שבועים כלל, ושמה שאובחן לאחר חלוף החודשים הוא מה שהמומחה מגדיר כ"לא שבר ממשי".
2. בשולי הדברים- מוצאת אני מקום להעיר כי תוצאות צילום הרנטגן דלעיל לא נכללו בכתבי בי הדין של מי מן הצדדים. גם בקדם המשפט לא ביקש שום צד לצרפו למסמכים הרפואיים שיועברו למומחה (התבקש רק זימון תיק רפואי מקופ"ח, בעוד מסמך זה נערך בטר"ם). אף שאין חולק כי מסמך זה כולל מידע רלבנטי ביותר לבירור המחלוקת והיה מצוי בידי שני הצדדים בחרו הצדדים שלא להמציאו לבית הדין. הדבר גרם לסרבול יתר והארכת הליך הבירור מול המומחה שלא לצורך. מחדל זה רובץ לפתחם של שני הצדדים. חובה מוטלת על כל צד לעשות על מנת שלכתחילה יועמד בפני המומחה היועץ הרפואי כלל החומר הרלבנטי (ולא יוסתר ממנו) ועל כל צד להקפיד כי כך ייעשה. שלא בלי התלבטות לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה נוכח התנהלות זו.

סוף דבר

התביעה נדחית.

משעסקינן בתחום הבטחון הסוציאלי לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אב תשע"ט, (21 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.