1. בפני בקשת התובע מיום 1.4.2019 לחיוב הנתבע בהפקדת ערובה בסך 100,000 ₪, להבטחת תשלום הוצאות התובע כתנאי להמשך ההתדיינות בתיק.

ההליך

2. ביום 17.12.2017 ניתן בתביעה פסק דין, לאחר שהנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד. בפסק הדין חויב הנתבע לשלם לתובע סכום של 282,117 ₪ בצירוף מע"מ וריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

3. ביום 23.4.2018 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד וכן בקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצל"פ 524361-01-18, שנפתח לגביית הכספים שנפסקו לטובת התובע בפסק הדין.

4. בהחלטתה מיום 27.5.2018 קבעה כב' הרשמת כתארה אז) ה' שכטר ישראלי כי נוכח מסמכי המסירה שהגיש התובע מהם עולה כי בוצעה מסירה כדין, אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. עוד קבעה כב' הרשמת כי למרות שבחינת טענות הנתבע מעלה כי מדובר בהגנה קלושה על פניה, איזון זכותו של התובע שלא לסבול ממחדלים דיוניים של הנתבע אל זכות הנתבע לגישה לערכאות מחייבים את ביטול פסק הדין, במיוחד נוכח המועד בו הוגשה הבקשה לביטול. משכך, הורתה כב' הרשמת על ביטול פסק הדין, כפוף לשני תנאים מצטברים: הפקדת הוצאות בסך 2,000 ₪ בקופת בית המשפט עד יום 8.7.2018 ותשלום הוצאות התובע בסך 1,800 ₪.

5. ביום 6.7.2018 הפקיד הנתבע בקופת בית המשפט 2,000 ₪. ביום 10.7.2018 הגיש התובע בקשה למתן החלטה נוכח אי עמידת הנתבע בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט כתנאי לביטול פסק הדין. לבקשה צורפה המחאה על סך 1,800 ₪ שהומצאה לו ביום 6.7.2018. בהחלטתה מיום 11.7.2018 הורתה כב' הרשמת לתובע להבהיר האם ההמחאה נפרעה. ביום 15.7.2018 הודיע התובע כי ההמחאה חוללה מאחר וחשבון הנתבע מעוקל. בהחלטתה מיום 18.7.2018 קבעה כב' הרשמת כי אינה מייחסת לנתבע חוסר תום לב בכל הקשור לאי פירעון ההמחאה בגין הוצאות שהושתו עליו. משכך, הורתה כב' הרשמת לנתבע להפקיד את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט עד יום 29.7.2018 – וכך היה.

6. ביום 24.7.2018 הגיש התובע בקשה לפסיקת הוצאות ראליות בזיקה לבקשה להארכת מועד לביטול פסק דין ועיכוב הליכים. בהחלטתה מיום 24.7.2018 קבעה כב' הרשמת כי לא מצאה עילה לשינוי החלטתה מיום 18.7.2018. עוד קבעה כב' הרשמת כי "אך ברור, כי כל ההוצאות תובאנה בחשבון בתום ההליך במסגרת פסק הדין והתובע יפרט באשר להן ככל שפסק הדין יבוטל וההליך יימשך".

7. ביום 5.8.2018 הורתה כב' הרשמת על העברת הכספים שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט לחשבון התובע. עוד הורתה כב' הרשמת על ביטול ספק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 17.12.2017.

8. ביום 2.10.2018 הוגש כתב הגנה והתיק הועבר להמשך טיפולי.

9. ביום 26.12.2018 התקיים קדם משפט, במסגרתו תיקנתי את כתב התביעה, לבקשת התובע. כן הוריתי לנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן ומפורט ולהמציא לתובע את המסמכים שנדרשו על ידו עד יום 1.2.2019. כתב הגנה מתוקן הוגש רק ביום 26.3.2019.

10. ביום 31.3.2019 הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית בתיק.

הבקשה

11. הבקשה לחיוב הנתבע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות התובע הוגשה, כנטען בה, בהתאם להוראות תקנות 511(א) ו-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") וכן סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

12. בהחלטתי מיום 1.4.2019 הוריתי לתובע להבהיר כיצד מתיישבת הבקשה עם החלטתי מיום 2.10.2018 בכל הנוגע למועדים להגשת בקשות בעניינים מקדמיים. כן הוריתי לתובע להפנות אותי למקור סמכותי לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות התובע (להבדיל מחיוב התובע בהפקדת ערובה כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי).

13. בתגובתו מיום 3.4.2019 טען התובע כי יש לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות שנפסקו לחובתו במסגרת הליך זה, כמו גם הוצאות שהוציא התובע לפתיחת תיקי הוצאה לפועל. עוד הפנה התובע לתקנה 201 תקנות סדר הדין האזרחי, ועתר כי אתנה את ביטול פסק הידן שניתן נגד הנתבע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו. לעניין זה הפנה התובע להחלטת כב' הרשמת (כתארה אז) ה' שכטר ישראלי לפיה "כל ההוצאות תובאנה בחשבון בתום ההליך במסגרת פסק דין והתובע יפרט באשר להן ככל שפסק הדין יבוטל וההליך יימשך". טוען התובע כי בהחלטה זו ניתן לתובע סעד זמני. עוד טוען התובע כי הנתבע הסתיר את מצבו הכלכלי עד להודעתו מיום 3.4.2019, ומשכך לא נדרשה בטוחה עת ניתנה ההחלטה מיום 2.10.2018 בדבר ביטול פסק הדין.

14. הנתבע לא הגיב להחלטה, למרות ארכה שניתנה לו.

דיון והכרעה

15. דין הבקשה להידחות, מכל אחד מהטעמים הבאים:

א. לא מצאתי כל הסמכה בדין או בפסיקה לחיוב נתבע בהוצאות התובע. תקנות 511 ו-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, אליהן מפנה התובע בבקשתו, עוסקות בפסיקת הוצאות בסופו של ההליך, בעוד אנו מצויים בתחילתו. אף הטעמים העומדים בבסיס הסמכת בית המשפט לחייב את התובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, המעוגנת בסעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי – מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר סיכויי ההליך קלושים - אינה תומכת בפרשנות לפיה יש להחיל את הסמכות אף על חיוב הנתבע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות התובע (לטעמים שבבסיס הסמכת בית המשפט לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי והיחס בינה לבין סעיף 353 לחוק החברות, ראו החלטת בית המשפט ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)). לא ברור, והתובע לא הבהיר, כיצד מסמיכים סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין (רשלנות) את בית המשפט לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות התובע.

ב. אשר להתניית ביטול פסק הדין, עניין זה נדון והוכרע על-ידי כב' הרשמת בהחלטתה מיום 27.5.2018. איני יושבת כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשמת והתנאים לא השתנו באופן המצדיק הגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה. למעלה מן הדרוש אציין כי לא מצאתי כל פגם בהחלטת כב' הרשמת, אשר איזנה כראוי בין זכויות הצדדים. ועוד, התובע לא השלים עם ההחלטה, והגיש בקשה "לפסיקת הוצאות ריאליות", המתייחסות, בין השאר, להוצאות שנגרמו לו בפתיחת תיק ההוצאה לפועל. בקשה זו נדונה והוכרעה בהחלטת כב' הרשמת מיום 18.7.2018. כאמור, איני יושבת כערכאת ערעור על החלטה זו, לא מצאתי בה כל פגם, וקיים טעם לפגם בהגשת בקשות חוזרות לאחר שנדונו והוכרעו על-ידי בית המשפט.

ג. התובע רשאי לגבות הוצאות שנפסקו לטובתו במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, היא הגוף המוסמך כדין לעסוק בכך. קשייו של התובע בגביית הוצאות שנפסקו לטובתו ו/או ההוצאות שהוציא לשם גביית הוצאות אלה אינן מצדיקות ניסיון לעקוף את ההליכים הקבועים בדין, כפי שמנסה התובע לעשות, הלכה למעשה, בבקשתו זו.

ד. אינטרס התובע כי לא תהא הכבדה בביצוע פסק הדין, לו יינתן, מעוגנת בהוראות העוסקות בסעדים זמניים. חיוב הנתבע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות ו/או קיום פסק הדין אינה בין סעדים אלה.

ה. למעלה מן הדרוש אציין כי הבקשה הוגשה לאחר המועד שנקבע להגשת בקשות בעניין ההליכים המקדמיים. משכך, דין הבקשה דחייה, אף מטעם זה.

16. אשר על כן, מכל אחד מהטעמים שנמנו ומכולם כאחד - הבקשה נדחית.

17. מאחר והנתבע לא הגיש תגובה, איני מחייבת את התובע בהוצאות.

18. הצדדים יפעלו בהתאם להחלטתי מיום 31.3.2019.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ט, 17 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.