1. בפניי תביעה כספית לתשלום שכר טרחה בסך 282,117 ₪ בגין שירותים משפטיים שנתן התובע לנתבע בין יוני 2016 לבין יוני 2017.

א – העובדות

א.1 – השירותים המשפטיים שנתן התובע לנתבע

2. בתביעתו עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שונים שנתן לנתבע, בהתאם לפירוט הבא:

א. הכנת שתי צוואות;

ב. מכר קרקעות;

ג. ייצוג הנתבע בתיק פש"ר 17847-01-12;

ד. ייצוג הנתבע בתמ"ש 7621-01-17 חוסיין אבו רוקון נגד בדיעה אבו רוקון ואח';

ה. ייצוג הנתבע בת.א. 513-12-16 - תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שכירות;

ו. הגשת בקשות לפדיון מלווה ביטחון משנת 1972;

ז. טיפול בתיק עמותה להנצחת השיך לביב אבו רוקון ז"ל .

3. יצוין כי בגין חלק מהשירותים נחתם הסכם שכר טרחה ובגין אחרים לא נחתם הסכם כאמור. ביחס לחלק מהשירותים חתם הנתבע על ייפוי כוח, ובאחרים לא הוצג ייפוי כוח כאמור.

להלן טבלה המרכזת את פרטי השירותים המשפטיים השונים בגינם הוגשה התביעה:

א.2 - הפסקת הייצוג

4. לטענת התובע בכתב תביעתו, קדמו להודעת הנתבע על הפסקת ייצוגו על-ידי התובע כשבע פגישות כדלקמן:

א. פגישה מיום 13.3.2017 במהלכה ביקשה דלילה (אשתו של הנתבע) מהתובע לקבל את ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם הנתבע ואת הצוואה המקוריים, תוך שהודיעה על רצונה למנות לנתבע עורך דין מהכפר פסוטה. משך הפגישה כשעתיים;

ב. ביום 20.3.2017 הגיעו הנתבע ודלילה למשרד התובע. דלילה חזרה על דרישותיה. כן ביקשה להחתים את הנתבע על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתה. משך הפגישה כשעתיים;

ג. ביום 27.3.2017 הגיעו למשרד התובע ג'מאל ושריף אבו רוקון בדרישה לקבלת המסמכים. התובע סירב לדרישה והודיע כי הצוואה המקורית תימסר רק כנגד הוראה מפורשת מהנתבע בכתב ותשלום מלוא שכר הטרחה. ייפוי הכוח הבלתי חוזר לא יימסר אלא כנגד תשלום פיצויי קיום. משך הפגישה כשעתיים;

ד. ביום 3.4.2017 הגיעו שליחי הנתבע לתובע והודיעו לו כי דלילה מתנגדת לכך שהתובע ימשיך לייצג את הנתבע, לתשלום חוב שכר הטרחה או לתשלום פיצויי קיום. משך הפגישה כשעתיים;

ה. ביום 5.4.2017 הגיע ג'מאל אבו רוקון לתובע והודיע לו כי דלילה צעקה על הנתבע, כי היא מבקשת להשתלט על מקרקעי הירושה וכי הנתבע אושפז בבית חולים לאחר אירוע מוחי. משך הפגישה – למעלה משעה;

ו. ביום 7.4.2017 זומן התובע לפגישה בבית שריף אבו רוקון בנוכחות עו"ד כרמי חלבי (חתן הנתבע) ואיאד ארקאב, בקשר לדרישת דלילה להשתלט על מקרקעי הנתבע ולקבל ייפוי כוח בלתי חוזר על שמה. משך הפגישה כשעתיים;

ז. ביום 12.4.2017 הגיעו לתובע שליחי הנתבע בבקשה למסור לידיהם את תיק מסמכי העמותה להנצחת השייך לביב אבו רוקון ז"ל. משך הפגישה כשעתיים.

סך הכל 13 שעות.

בגין פגישות אלה עותר התובע לחיוב הנתבע בסך 9,800 ₪ (14 * 700 ₪).

5. במכתב מיום 5.5.2017 פנה התובע לנתבע בדרישה לתשלום שכר טרחה בגין הכנת שתי צוואות, טיפול וקבלת כספי מלווה ביטחון, משא ומתן לפירוק שיתוף במקרקעין, הגשת תביעה נגד בדיעה ולביב אבו רוקון, הגשת תביעה לסילוק יד נגד שאדי אבו פארס, טיפול בתיק אתר הנצחה עמותת לביב אבו רוקון ז"ל.

6. בסעיפים 8-10 למכתב נכתבו הדברים הבאים:

"8 א. משרדנו יטפל בכל הליכים בעניין מכירת מקרקעין המצויים בבעלותך כולל תיווך, חוזים והנדרש לצורך מכירת המקרקעין.

ב. בגין שירותים עתידיים אלה סוכם על תשלום שכר טרחה מופחת ב-50%.

ג. כביטחון לתשלום הצעת כי תירשם הערת אזהרה בגוש 17157 חלקה 9, לפי ייפוי כוח בלתי חוזר החתום המצוי במשרדנו, שתוסר בסמוך לפירעונו.

9. הבטחות חוזרות לתשלום במזומן ו/או בטוחות שכר טרחה לא צלחו.

10. אי תשלום שכר טרחה המוסכם לאלתר תיחשב להסכמה."

7. ביום 4.6.2017 הגיש הנתבע בקשה לשחרור התובע מייצוגו בתמ"ש 7621-01-17 (התביעה לפירוק שיתוף בקרקעות הנתבע). בישיבה שהתקיימה ביום 5.6.2017 הודיע התובע לבית המשפט כי שוחרר מייצוג הנתבע בתיק (תמ"ש 7621-01-17). עוד ציין כי מזה חודשיים לא נענה הנתבע לפניותיו הטלפוניות וניסיונותיו לקבוע עמו פגישה לא צלחו (עמ' 1, ש' 31-32).

8. במכתב מיום 15.6.2017 הודיע הנתבע לתובע על הפסקת הטיפול בענייניו המשפטיים.

ביום 17.8.2017 הוגש כתב התביעה.

ב – התביעה

9. בתביעתו עותר התובע כי אחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחה בגין השירותים המשפטיים שנתן לו בהתאם לרכיבים הבאים:

א. צוואה ראשונה - 3,000 ₪;

ב. צוואה שניה – 3,000 ₪;

ג. תיק פשט"ר – 8,000 ₪;

ד. תיק לפירוק שיתוף בקרקעות השייך לביב רוקון ז"ל – 75,000 ₪;

ה. תביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש – 52,500 ₪;

ו. מלווה ביטחון – 5,000 ₪;

ז. תיק עמותה – 17,500 ₪ ;

ח. שחרור פקדון – 5,000 ₪;

ט. החזר אגרת בית משפט – 3,032 ₪ (נספח כ"ו לכתב התביעה);

י. פגישות לסיום התקשרות והחזרת מסמכים - 14 שעות * 700 ₪ - 9,800 ₪.

סך הכל, בניכוי הסכומים ששילם הנתבע עד כה, 142,517 ₪ בצירוף מע"מ.

יא. פיצויים בגין עגמת נפש – 50,000 ₪.

יב. פיצויי קיום בגין הפרת ההסכם למכר הקרקעות (2% משווי החלקות על פי הערכת חב' אמברלה – 90,674 ₪, ולחלופין חב' ח.מ.מ. הנדסה ומדידות בע"מ – 85,600 ₪ (נספחים ל"א, ל"א1 לכתב התביעה).

לחלופין: חיוב בגין השעות שהשקיע התובע בתיק הקרקעות (נספחים כ"ז וכ"ט לכתב התביעה), פגישות וסיורים בחלקות (60 שעות, סך הכל 42,000 ₪), לימוד התיק (50 שעות, סך הכל 35,000 ₪), פגישות עם מתווכים ושמאים (18 שעות, סך הכל 12,600 ₪) – סך הכל 89,600 ₪.

סך הכל העמיד התובע תביעתו על סך 282,117 ₪ (סיכום רכיבי התביעה – ללא מע"מ).

10. בסיכומי התשובה מטעמו הוסיף התובע ועתר לחיוב הנתבע בהוצאות משפט בסך 80,000 ₪ לכל הפחות, חיוב בגין הליכים בתיק הוצל"פ מספר 524361-01-18 וחיוב בגין "החלטות והוצאות שלא שולמו בהליך זה כולל אגרות משפט".

11. בהתאם לפירוט התובע בתצהירו (סעיף 39), שילם הנתבע את הסכומים הבאים בגין שכר טרחת עו"ד:

א. 2.11.2016 – 8,545 לא כולל מע"מ (צורפה קבלה בלתי קריאה, נספח כ"א לכתב התביעה);

ב. 5.3.2017 – 13,675 ₪ לא כולל מע"מ (חמש המחאות למועדים 29.12.2016, 28.11.2016, 29.1.2017, 28.2.2017, 29.3.2017, הקבלה צורפה כנספח כ"ב לכתב התביעה);

ג. 3.5.2017 – 4,275 ₪ לא כולל מע"מ (המחאות למועדים 29.4.2017, 29.5.2017, קבלה צורפה כנספח כ"ג לכתב התביעה);

ד. 15.8.2017 – 4,275 ₪ לא כולל מע"מ (המחאות למועדים 29.6.2017, 29.7.2017, קבלה צורפה כנספח כ"ד לכתב התביעה);

ה. 4 שקים מעותדים על סך 8,547 לא כולל מע"מ;

סך הכל – 39,315 ₪ כולל מע"מ (סעיף 53 (ה) לכתב התביעה).

ו. בעדותו תיקן התובע והצהיר כי הנתבע שילם לו עד כה סכום של 43,590 בצירוף מע"מ (עמ' 27, ש' 10-12) – סך הכל 51,000 ₪.

12. הנתבע טען כי שילם לתובע סכום כולל של 51,650 ₪ (סעיף 17 לכתב ההגנה), אולם לא פרט כיצד הגיע לסכום זה.

13. מהקבלות שצורפו לכתב התביעה עולה כי הנתבע שילם לתובע את הסכומים המפורטים בסעיף 11 א'-ד' לפסק הדין. כן צורפה קבלה מיום 29.6.2017 על סך 15,000 ₪ (המחאות למועדים 29.6.2017, 29.7.2017, 29.8.2017, 29.9.2017, 29.10.2017, 29.11.2017, קבלה צורפה כנספח כ"ה לכתב התביעה). צרוף הקבלות הנו: 5,000 + 5,000 + 10,000 + 16,000 + 15,000 = 51,000 ₪.

משכך, אני מקבלת את גרסת התובע כי הנתבע שילם לו סכום כולל של 51,000 ₪.

ג - המסגרת הנורמטיבית

ג.1 – זכאות לשכר טרחה בהעדר הסכם שכר טרחה

14. התובע הציג הסכמי שכר טרחה עליהם חתום הנתבע בכל הנוגע להסכם פירוק השיתוף בקרקעות, התביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש וכן מכר קרקעות הנתבע. ביחס לשאר השירותים שנתן התובע לנתבע לא נטען כי נכרתו הסכמי שכר טרחה.

דא עקא, אין בכך בכדי לשלול את זכאות התובע לשכר טרחה, באשר שליחות יכולה להיווצר מכוח הסכם בעל פה או אף מכוח התנהגות (סעיף 3(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, להלן: "חוק השליחות").

מקורות חלופיים לחיוב לקוח בתשלום שכר בגין שירותים משפטיים שקיבל הנו חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט") או סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), העוסק בקיום בסכום ראוי.

ג.2 - דיני עשיית עושר ולא במשפט

15. ככל שבצע התובע פעולות לטובת הנתבע וככל ומכוח פעולתו זו הפיק הנתבע פירות וטובת הנאה – מהווה חוק עשיית עושר ולא במשפט מקור חליפי לחיוב הנתבע בתשלום שכר טרחת התובע.

16. חוק עשיית עושר ולא במשפט נחקק לאחר חקיקת חוק השליחות. בהעדר הסדר ספציפי בחוק השליחות לשאלה פרטיקולרית או הסדר ענייני המונע את תחולת חוק עשיית עושר ולא במשפט, יש להחיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנחת היסוד הינה ששתיקת המחוקק אינה בגדר הסדר שלילי (ראו לעניין זה א. ברק, חוק השליחות, נבו הוצאה לאור, בעמ' 92-93).

17. אכן, הוראות חוק השליחות משלימות את הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט. סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."

18. תוצאה זו מתיישבת גם עם הוראות חוק החוזים, ובפרט סעיף 46 לחוק החוזים הקובע כי: " חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה."

מורם מהאמור עד כה כי קיימים שלושה מקורות בדין לחיוב לקוח בתשלום שכר ראוי לעורך דינו, בהיעדר הסכם שכר טרחה: דיני עשיית עושר ולא במשפט, סעיף 46 לחוק החוזים וחוק השליחות.

נפנה עתה לדון בשאלה מהו הדין מקום בו בוטל הסכם שכר הטרחה בטרם מוצה הטיפול על פיו.

ג.3 – ביטול הסכם שכר טרחה

19. טיפול התובע בתביעה שהגיש הנתבע לפירוק השיתוף בקרקעות הנתבע וכן במכר קרקעותיו הופסק על-ידי הנתבע בטרם סיום.

20. ככלל, זכאי עורך דין לתשלום שכר ראוי גם מקום בו לא סיים את הטיפול, אלא זה הופסק על-ידי הלקוח בטרם הניב התיק תוצאות כלשהן - ובלבד שלא הוכחה רשלנות או אשמה של עורך הדין. לעניין זה ראו פסק הדין בע"א 8934/17 ‏ אלי זהר - נאמן המכון לרפורמות מבניות בע"מ נ' החברה הכלכלית לראש העין בע"מ (17.3.2019):

"מחלוקת זו מעמידה לדיון את השאלה האם הסכם שכה״ט שלל את תחולתו של סעיף 46 לחוק החוזים. מענה לשאלה זו תלוי בכוונת הצדדים, אמיתית או משוערת (ראו ע״א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי-דין נ׳ דניה סיבוס חברה לבניין בע״מ, פ״ד מז(5) 114 (1993); ע״א 9282/02 יכין חקל בע״מ נ׳ עו״ד יצחק יחיאל, פ״ד נח(5) 20 (2004); וע״א 7021/14 ילינק נ׳ אורנשטיין (31.10.2017) (להלן: פרשת ילינק))".

21. השאלה אם יהא עורך הדין זכאי לפיצויי קיום או פיצויי הסתמכות בלבד תלויה בנסיבות העניין, לרבות הטעם להפסקת הייצוג. לעניין זה ראו פסק הדין בע"א 8854/06 ‏ חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20.3.2008):

"אמנם, חוזה מסוג זה [הסכם שכר טרחה – ס.מ.] מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד.

בהלכת ביניש-עדיאל נדון הסכם שכר טרחה בו נקבע כי התשלום לעורך הדין יהיה על פי אחוזים ממכירת דירות בפרויקט. ואולם, כשנה וחצי לאחר עריכת ההסכם החליט הלקוח כי אין הוא מעוניין עוד בהמשך הפרויקט, ועל כן אין הוא זקוק עוד לייצוג משפטי. אכן, במקרים מסוג זה, בהם הלקוח אינו מעוניין עוד בפרויקט שלשמו התקשר עם עורך הדין, יש לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם לפיו לא יהיה זכאי עורך הדין לפיצויי ציפייה. כחלק מיסוד האמון של הלקוח בעורך דינו יש לראות גם את הסתמכותו של הלקוח, כי עורך דינו לא יכפה עליו פרויקט אשר הוא אינו רוצה בו עוד ולא ידרוש פיצויי ציפייה כאשר מופסק הייצוג משפטי הנוגע לאותו פרויקט. על כן, הלכת ביניש-עדיאל, בה נפסק כי במקרה זה זכאי עורך הדין לפיצויים בגין שכר ראוי בלבד ואינו זכאי לפיצויי ציפייה, משמרת את יסוד האמון האמור.

ואולם, יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הינו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני. דומה, כי ענייננו דומה לסיטואציה המתוארת לעיל, יותר מאשר לסיטואציה שנדונה בהלכת ביניש-עדיאל".

ומכאן לדיון בשאלת ביטול ייפוי הכוח שנתן הנתבע לתובע, לרבות ייפוי כוח בלתי חוזר לטיפול במכר אדמותיו.

ג.4 – ביטול ייפוי כוח

22. התובע הציג ייפויי כוח עליהם חתם הנתבע לשם הגשת תביעות, הכנת צוואה ומכר קרקעות, לרבות ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לעניין זה. חלק מהפעולות לא הושלמו בטרם בוטל ייצוג הנתבע על-ידי התובע.

23. ייפוי כוח הינו הרשאה הניתנת לשלוח לעשות, בשמו של השולח, פעולה משפטית כלפי צד שלישי. כלל זה נובע מהוראות סעיף 1(א) לחוק השליחות הקובע כי שלוחו של האדם כמותו. עוד קובע חוק השליחות כי פעולתו של השלוח מזכה ומחייבת את השולח (סעיף 2 לחוק השליחות). במקרים בהם לא ניתן אישור מראש לפעולתו של השלוח או מקום בו פעל השלוח תוך חריגה מההרשאה שניתנה לו, מאפשר הדין הישראלי לשולח לאשרר את פעולתו של השלוח בדיעבד (סעיף 6(א) לחוק השליחות).

24. סעיף 14 לחוק השליחות קובע הוראות לעניין סיום השליחות כדלקמן:

"(א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח, וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד - בפירוקו.

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות".

סעיף 15 לחוק השליחות מוסיף וקובע כי השליחות נמשכת כל עוד לא מודיע השולח לשלוח על סיומה. כך גם כלפי צד ג'.

25. ייפוי כוח ניתן, אם כן, לביטול, ובלבד שאין בביטול לפגוע בזכותו אדם אחר. גם ייפוי כוח בלתי חוזר אינו בלתי ניתן לביטול. על מנת שיהפוך ייפוי כוח לבלתי הדיר, לא די שייאמר בו שאינו ניתן לביטול אלא צריך שתחול עליו הוראת סעיף 14(ב) לחוק השליחות, כלומר שהשליחות ניתנה להבטחת זכותו של אחר והזכות תלויה בביצוע נושא השליחות. במילים אחרות, לא די שייאמר בייפוי הכוח כי אינו ניתן לביטול, אלא יש להוכיח כי בנסיבות העניין חלות עליו הוראת סעיף 14(ב) לחוק השליחות, כלומר, שהשליחות ניתנה להבטחת זכותו של אחר, והזכות תלויה בביצוע נושא השליחות. יובהר כי כאשר מדובר ב"אחר", הכוונה אינה לעורך הדין וזכותו העתידית לקבל שכר טרחה.

26. ועוד, ייפוי הכוח אינו יוצר זכות אלא רק מהווה מכשיר לביצועה. אם העסקה המקנה את הזכות אינה תקפה, בין אם משום פגם בכריתתה ובין אם משום שבוטלה כדין – אין מניעה מביטול ייפוי הכוח (ע"א 404/84‏ ‎ ‎יחזקאל סעתי‎ ‎נ' פרחה סעתי, פ''ד מא(2) 477).

מורם מהאמור עד כה, התובע זכאי לשכר טרחה, בין אם מכוח הסכם שכר טרחה (מקום בו נכרת הסכם כאמור) ובין אם מכוח הוראות הדין הכללי. יחד עם זאת, הנתבע זכאי לבטל את הסכם שכר הטרחה ואת ייפויי הכוח עליהם חתם לטובת התובע. שאלת היקף זכאותו של התובע לשכר טרחה נוכח ביטולו, האם מדובר בפיצויי קיום או פיצויי הסתמכות, תיקבע על בסיס כלל נסיבות העניין, לרבות הטעמים להפסקת הייצוג.

ד - טענות הצדדים

ד.1 – טענות התובע (כללי)

27. נוכח מצבו הכלכלי של הנתבע, הסכים התובע, לטענתו, לגבות ממנו שכר טרחה מופחת. שכר הטרחה האמתי עליו הוסכם, לטענת התובע, גבוה בחמישים אחוז מגובה שכר הטרחה המופיע בהסכמי שכר הטרחה, תוך שהוסכם בין הצדדים כי ההפרש יגבה במהלך מימוש הקרקעות. כך, בגין תיק פירוק השיתוף גבה התובע מהנתבע 50,000 ₪ בצירוף מע"מ במקום 75,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתיק הפינוי הסתפק התובע ב-35,000 ₪ בצירוף מע"מ במקום 52,000 ₪ בצירוף מע"מ (עמ' 14, ש' 19-27; עמ' 15, ש' 1-2; ש' 7-11).

כשנשאל התובע מדוע הסכמת הצדדים בדבר שכר הטרחה המופחת אינה מופיעה בהסכמי שכר הטרחה השיב כי הצדדים הסכימו על כך בעל-פה (עמ' 28, ש' 16-19; ש' 23-24; עמ' 30, ש' 3-4).

28. עוד טען התובע כי הנתבע ביטל את ההסכם (ככל הנראה הכוונה להסכם שכר הטרחה בנוגע למכר הקרקעות) ללא כל עילה, כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מהווה עילה לביטול הסכם, כי לא ניתנה הודעת ביטול ולא ניתנה ארכה לתיקון ההפרה. התובע הוסיף כי מדובר בשכר טרחה פאושלי שאינו תלוי בתוצאות המשפט או שעות העבודה. התובע הפנה לחזקה לפיה מי שחתם על הסכם הבין את תוכנו. עוד טען התובע כי הנתבע לא הציג ראיות לסתור את טענותיו בכל הנוגע לשעות העבודה שהושקעו בשירותים שנתן לנתבע.

29. התובע הוסיף בהקשר זה כי הנתבע פיטר אותו לאחר שלדלילה (אשתו של הנתבע) נודע כי נתן לתובע ייפוי כוח בלתי חוזר. דלילה והנתבע באו למשרדו של התובע ודלילה דרשה כי התובע ישיב לידיה את ייפוי הכוח שמסר לו הנתבע וכי יכין ייפוי כוח לטובתה. התובע סירב ואמר כי יפעל על פי הוראת הנתבע בלבד. עוד התנה התובע את השבת המסמכים בתשלום שכר טרחתו. למחרת באו שוב הנתבע ודלילה למשרדו ודלילה הציעה לו כסף. לאחר שהתובע נוכח כי הנתבע נתון תחת השפעה בלתי הוגנת ואינו מגיב - ביקש כי ייצאו ממשרדו (עמ' 32, ש' 6-31; עמ' 33, ש' 1-5)

30. התובע טען כי אין ליתן אמון בנתבע. לעניין זה הפנה התובע לטעמים הבאים:

א. הנתבע לא אמר אמת בחקירת היכולת בתיק פשט"ר (עמ' 37, ש' 22-24; עמ' 23, ש' 33-34);

ב. הנתבע הטעה את התובע בכל הנוגע לזכויותיו בחלקות (עמ' 15, ש' 16-18; עמ' 16, ש' 2-12; ש' 19-21):

- זכויות הנתבע בחלקות 13, 20 ו-21 בגוש 17161 נמכרו בשנת 2016 בסכום של 650,000 ₪, תוך מתן הצהרה כוזבת לרשויות המס על מכר בסכום של 99,000 ₪;

- חלקות 5-7 בגוש 17162 הנן בבעלות משותפת של הנתבע ובדיעה אבו רוקון (אשת אחיו המנוח);

- חלקה 9 בגוש 17157 – עליה בנויים בתי ילדיו, דירת אחותו, הינה בבעלות משותפת של הנתבע ובדיעה אבו רוקון;

- חלקה 94 בגוש 17154 ניתנה במתנה לכלתו של הנתבע בשנת 1998. כלתו העבירה את הזכויות בחלקה לאחיה שאדי אבו פארס. למרות זאת ביקש הנתבע מהתובע להגיש נגד שאדי אבו פארס תביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים;

- על חלקות 97 ו-98 בגוש 17154 בנויים בית הנתבע ובית בדיעה אבו רוקון;

- חלקות 72, 73, 94, 65 ו-96 בגוש 17154 הנן בבעלות משותפת עם בדיעה אבו רוקון;

- הזכויות בחלקות 94, 96, 97, 98, 65, 72, 73 אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבע, אך ידוע כי הן בבעלות משותפת של הנתבע ובדיעה אבו רוקון.

ד.2 - טענות הנתבע

31. לטענת הנתבע, הטעה אותו התובע בכל הנוגע להיקף השירותים ששכר. לטענתו, לא התכוון ליתן לתובע יד חופשית לעשות כרצונו בקרקעות שבבעלותו, אלא אך ביקש כי יאתר קונים ויביאם לנתבע, שינהל עמם משא ומתן. ככל ויגיעו הצדדים להסכמה, יערוך התובע את הסכם המכר ויגבה שכר טרחה כמקובל. משנודע לנתבע משמעותו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם, פס אמונו בתובע והוא ביקש כי יפסיק לייצגו. כדבריו:

"ש. אתה אומר שחתמת על ייפוי כוח וידעת שאתה חותם על ייפוי כוח, שהכוונה שלך שאם הוא יביא לקוח ואז יהיה הסכם, אז בשביל מה חתמת על ייפוי כוח?

ת. כי אדם לא מסכים לעבוד בלי מסמך שאתה מייפה את כוחו." (עמ' 35, ש' 1-18)

וכן:

"אני עד עכשיו רוצה למכור את החלקות, תביא לי קליינט אחד, לא הבאת לי אפילו אחד, אתה ידעת גם למה אני רציתי למכור את האדמות? כי אני חי על ביטוח לאומי, רציתי למכור אבל תביא לי קליינט, הבאתי לך קליינט על דונם אחד ואמרת לי שאי אפשר למכור דונם כי יש עניין משפטי. אז אנחנו עצרנו. למה ייפוי כוח צריך להיות אצלו אם הוא לא מממש את הדברים? אני ביקשתי שיחזיר את ייפוי הכוח, אני כתבתי לו מכתב, הלכתי אליו למשרד והוא לא הסכים והוא התעצבן, זה היה כשהגעתי אליך למשרד ואמרתי שאני רוצה את ייפוי הכוח ואז אמרת לי בשום פנים ואופן לא אתן לך את ייפוי הכוח, אתה התעצבנת ועשית המולה ואמרת בכפר שאשתו רוצה להשתלט על הנכסים וזה לא נכון." (עמ' 35, ש' 33 – עמ' 36, ש' 4)

וכן:

"בניירת בבית, מצאנו ייפוי כוח, חבר אמר שייפוי כוח הזה כאילו שהוא מנהל לנו את כל מה שיש לנו בחיים, אז ביקשנו ממנו להחזיר את ייפוי הכוח." (עמ' 45, ש' 27-28)

32. אשר לשאר השירותים שנתן התובע לנתבע, טען הנתבע כי התובע לא עשה דבר וכי שכר הטרחה שדרש הנו מוגזם ומופרז.

ה – דיון והכרעה

33. תחילה אדון בטענת התובע כי ביטול הסכמי שכר הטרחה בוצע שלא כדין, באופן המזכה אותו בפיצויי קיום. לאחר מכן אדון בשכר לו זכאי התובע בגין כל אחד מהשירותים שנתן התובע לנתבע.

ה.1 – ביטול הסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח

34. ייצוג הנתבע בתיק פירוק השיתוף (עם בדיעה אבו רוקון) הופסק ביום 1.6.2017. ייצוג הנתבע בכל הנוגע למכר המקרקעין הופסק ביום 15.6.2017. כל שאר השירותים שנתן התובע לנתבע הסתיימו קודם לכן.

35. אין חולק כי הנתבע חתם על הסכם שכר טרחה בכל הנוגע לשני השירותים – פירוק השיתוף במקרקעין (עם בדיעה אבו רוקון) ומכר המקרקעין. בכל הנוגע לפירוק השיתוף התחייב הנתבע בהסכם לשלם לתובע סכום של 30,000 ₪, וככל ויהא צורך בהגשת תביעה – 20,000 ₪ נוספים, בצירוף מע"מ. בכל הנוגע למכר המקרקעין הוסכם כי התובע יהא זכאי לשכר טרחה בשיעור 2% מסכום המכר.

36. אין חולק כי עד למועד ביטול הסכמי שכר הטרחה לא נחתם כל הסכם מכר ביחס למקרקעי הנתבע.

37. איני מקבלת את טענת התובע כי ביטול הסכמי שכר הטרחה עולה כדי הפרתם.

אני מקבלת את עדות הנתבע כי החלטתו להפסיק את ייצוגו על-ידי התובע נבעה מהבנתו את משמעותו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם, ומקנה לתובע סמכויות בלתי מוגבלות למעשה בכל הנוגע לזכויותיו של הנתבע במקרקעין. בהקשר זה יוער כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם הנתבע אינו מוגבל בכל הנוגע למקבל הזכויות (זהות מקבל הזכויות לא צוינה בייפוי הכוח) באופן המאפשר למעשה למלא את ייפוי הכוח ולבצע פעולות במקרקעין ללא ידיעת או הסכמת הנתבע (למעט הסכמתו הראשונית לחתום על ייפוי הכוח הבלתי חוזר). דוגמא לכך ניתן לראות בסעיף 8 למכתב התובע לנתבע מיום 5.5.2017, במסגרתו הודיע לנתבע כי בכוונתו לרשום הערת אזהרה לטובתו על זכויותיו בגוש 17157 חלקה 9, על מנת להבטיח את שכר טרחתו.

38. עוד עולה מעדות הנתבע כי הבנתו בכל הנוגע לשירותים שביקש לקבל מהתובע שונה מאוד מהאופן בו ראה התובע שירותים אלה. הנתבע העיד, שוב ושוב, כי אינו זקוק לשמאויות ביחס לערך המקרקעין, שכן הוא יודע את מחירם, וכי כל שביקש הוא שהתובע יפנה אליו קונים מעוניינים על מנת שהוא ינהל עמם משא ומתן. הבנתו של התובע בכל הנוגע לשירותים אותם התבקש ליתן לנתבע שונה מאוד וכללה הזמנת שמאויות, התקשרות עם מתווכים ופעולות נוספות, שטיבן לא הוברר דיו.

39. בנסיבות אלה איני סבורה כי החלטת הנתבע להפסיק את ייצוגו על-ידי התובע לוקה בחוסר תום לב או כי היא עולה כדי הפרת הסכם שכר הטרחה. כך בנוגע לתיק פירוק השיתוף וכך בנוגע למכר הקרקעות. החלטת הנתבע לא נבעה משיקולי כדאיות אלא מהבנה כי הצדדים אינם רואים עין בעין את אשר הוסכם, כמו גם איבוד אמון בתובע. גם אם קיבל הנתבע את עצת אשתו, אין בכך בכדי להצביע על פגם בהחלטה.

40. עוד אני דוחה את טענת התובע כי שכר הטרחה המופיע בהסכמי שכר הטרחה אינו משקף את שכר הטרחה המוסכם, וכי זה גבוה בשיעור 50% משכר הטרחה המופיע בהסכמים. הטענה אינה מתיישבת עם נוסחם של ההסכמים, עולה כדי טענה בעל פה כדי מסמך בכתב ולא נתמכה בכל ראיה למעט עדות התובע. הטענה מופיעה לראשונה במכתב התובע לנתבע מיום 5.5.2017, לאחר שחל שבר ביחסי הצדדים. התובע אף לא הבהיר מה מניעה הייתה מהעלאת הסיכום על הכתב. יש לצפות כי צדדים הטורחים להעלות יחסיהם על הכתב במסגרת הסכם, יכללו במסגרת אותו הסכם את כלל ההסכמות. כך אף ראוי לעשות כאשר מדובר בהסכם שכר טרחה. משכך, אני דוחה את הטענה.

41. יחד עם זאת, כפי שתואר לעיל, אין בכך שהסכם שכר הטרחה בוטל, בכדי לבטל את זכותו של התובע לשכר טרחה בגין השירותים שנתן לנתבע עד אותו מועד.

לעניין זה אפנה כעת.

ה.2 – הכנת צוואה / ות

42. בייפוי כוח מיום 9.6.2016 ייפה הנתבע את כוחו של התובע "להופיע ולפעול עבורו בכל זכויותיו בחלקות מקרקעין שונות מכל מין וסוג שהוא לפי בקשתו של מייפה הכוח וכולל הכנת צוואה." אין חולק כי התובע הכין עבור הנתבע צוואה עליה חתם הנתבע ביום 1.7.2016 בפני עדים (עמ' 23, ש' 35-36).

כן הציג התובע צוואה נוספת, בלתי חתומה וללא תאריך.

43. בגין הכנת כל אחת מהצוואות עותר התובע לחיוב הנתבע בסכום של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ – סך הכל 6,000 ₪.

44. התובע לא ידע להגיד מתי התבקש על-ידי הנתבע לתקן את צוואתו (עמ' 24, ש' 20-22) או את הסיבה לכך. תחילת העיד כי מדובר בבן (זאיד רוקון) שחי בתל אביב עם יהודייה ולפיכך נחשב לא דרוזי (עמ' 24, ש' 3-9), לאחר מכן תיקן כי זאיד היה ככל הנראה מהמר או קלפן או שתיין (עמ' 25, ש' 1-3), ולאחר מכן שדלילה, אשתו של הנתבע, זרקה את זאיד מהבית, לאחר שרבה עמו על כספים (עמ' 25, ש' 9-16).

45. אני מקבלת את עדות הנתבע כי הייתה מתיחות בינו לבין בנו זאיד, וכי אמר לתובע כי הוא שוקל לנשלו מצוואתו, אולם טרם החליט לעשות כן וממילא לא ביקש מהתובע כי יכין צוואה מתוקנת. עוד העיד הנתבע, באופן המקובל עלי, כי לא ראה את הצוואה המתוקנת עד להגשת התביעה (עמ' 36, ש' 29 – עמ' 37, ש' 7). אני אף דוחה את טענת התובע כי יש במספר תעודת הזהות של זאיד המופיע בצוואה השנייה בכדי להעיד על כך שהתובע ביקש ממנו להכין צוואה זו. מספר תעודת הזהות של זאיד מופיע גם בצוואה הראשונה, אותה אין מחלוקת כי התבקש התובע להכין.

46. בין הצדדים לא נכרת הסכם שכר טרחה בכל הנוגע להכנת הצוואה.

בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, התעריף המינימלי להכנת צוואה הנו 1,844 ₪ (סעיף 11(3)(א) לתוספת לכללים).

47. משלא הציג התובע ראיות בכל הנוגע לשכר טרחה מוסכם בכל הנוגע להכנת הצוואה, אני קובעת כי הוא זכאי לשכר טרחה בסכום של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ בגין הכנת הצוואה הראשונה.

48. כאמור, אני מקבלת את עדות הנתבע כי לא ביקש כי התובע יכין צוואה מתוקנת. יתר על כן, הצוואה המתוקנת זהה לצוואה הראשונה, למעט הוספת סעיף לפיו זאיד אבו רוקן, אחד מבניו של הנתבע, לא יירש כל חלק מהעיזבון (שינוי סעיפים 5 ו-8 לצוואה).

49. נוכח העובדה כי הצוואה המתוקנת לא נחתמה ואינה נושאת תאריך, בשים לב לטענת הנתבע כי לא ביקש כי התובע יכין צוואה מתוקנת ובהתחשב בכך שההבדל בין שתי הצוואות הנו סעיף אחד וכי התובע הסכים כי התיקון אורך מספר דקות – אני דוחה את תביעתו של התובע לשכר טרחה נוסף בגין הכנת הצוואה השנייה.

ה.3 – מכר קרקעות

50. בהתאם להסכם שכר טרחה מיום 20.9.2016 זכאי התובע לשכר טרחה בשיעור 2% בצירוף מע"מ ממחיר כל חלקה שתימכר. התשלום יבוצע במועד חתימת הסכם מכירה. כל ההוצאות יחולו על הלקוח. עוד נקבע בהסכם שכר הטרחה כי:

"במידה והלקוח יפסיק את הייצוג בכל שלב ביוזמתו ו/או יעביר טיפול לעו"ד אחר בכל עת מיום חתימת הסכם זה – הוא מודה [כך במקור – ס.מ.] לכך כי עצם הפסקת הייצוג אינה מהווה עילה לשלול מעורך הדין את השכר המוסכם שלעיל ובמקרה שכזה יהיה עורך הדין זכאי לשכר הקבוע לעיל, ללא קשר לכמות העבודה שבוצעה בפועל."

51. כן חתם הנתבע על ייפוי כוח מיום 9.6.2016 במסגרתו ייפה את כוחו של התובע "... להופיע ולפעול עבורו בכל זכויותיו בחלקות מקרקעין שונות מכל מין וסוג שהוא לפי בקשתו של מייפה הכוח וכולל הכנת צוואה."

52. בנוסף, חתם הנתבע על ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 11.10.2016 בו הוא מייפה את כוחו של התובע "לעשות בשמי, עבורי ובמקומי את כל הפעולות הבאות להלן, וכל אחת מהן בנפרד, בקשר למכירת חלקות בבעלותי בגוש 17154 חלקות מספר 98, 97, 96, 95, 73, 72, 75, 74, 94 בגוש 17161 חלקות 13, 21, 20 בגוש 17162 חלקות 5, 6, 7 בגוש 17157 חלקה 9 והעברת רישום הזכויות בנכס משמי לשם ה"ה _______ ת.ז. _________ (להלן – הקונים)".

53. לטענת התובע הנו זכאי לפיצויי הסתמכות [כנראה הכוונה לפיצויי קיום – ס.מ.] בשיעור 2% מערך המקרקעין – סך הכל 85,600 ₪ בצירוף מע"מ או 90,674 ₪ (התאם להערכת חב' אמברלה או חב' ח.מ.מ. הנדסה). לחלופין, טוען התובע, יש לחייב את הנתבע לשלם לו שכר ראוי בהתאם לשעות העבודה שהשקיע בפגישות וסיורים (כשישים שעות), לימוד התיק (כחמישים שעות), פגישות עם מתווכים ושמאים (18 שעות), סך הכל 128 שעות, בגינם עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום 89,600 ₪ בצירוף מע"מ (לפי 700 ₪ לשעה בצירוף מע"מ).

54. בנספח כ"ז לכתב התביעה צירף התובע פירוט של השעות שהשקיע בשליחותו של הנתבע (בכלל העניינים בהם ייצג את הנתבע):

א. 15.10.2016 – סיור מקרקעין (שלוש שעות);

ב. 2.11.2016 - ישיבת מקרקעין (1.5 שעות);

ג. 11.11.2016 – ישיבת מקרקעין (1.30 שעות);

ד. 14.11.2016 – ישיבת מקרקעין + הסכם עו"ד דובי (2 שעות);

ה. 15.11.2016 - ישיבה מקרקעין + בדיעה (2 שעות);

ו. 16.11.2016 – סיור בחלקות + איאד (5 שעות);

ז. 19.11.2016 – סיור חלקות + איאד + סלאמה + איאד (4 שעות);

ח. 22.11.2016 – סיור חלקות + מסעדה + איאד (4 שעות);

ט. 23.11.2016 – ישיבה עו"ד איימן פרו (3.30 שעות);

י. 24.11.2016 – ישיבת מקרקעין (1 שעה);

יא. 1.12.2016 – ישיבת מקרקעין (1.30 שעות);

יב. 5.12.2016 – עוספיא סיור מקרקעין (5 שעות);

יג. 8.12.2016 – ישיבת מקרקעין + תצהיר הודא (1.30 שעות);

יד. 9.12.2016 – ישיבת מקרקעין + תצהיר פשט"ר (2 שעות);

טו. 11.12.2016 – ישיבת מקרקעין + תשלום אגרה (1.30 שעות);

טז. 12.12.2016 – סיור מקרקעין (4 שעות);

יז. 14.12.2016 – ישיבה בית בדיעה (3 שעות);

יח. 23.12.2016 – ישיבת מקרקעין (1.30 שעות);

יט. 23.1.2017 – ישיבת מקרקעין + ג'מאל (1 שעה);

כ. 22.2.2017 – ישיבה עו"ד איימן פרו (1.30 שעות);

כא. 7.3.2017 – ישיבת מקרקעין (2 שעות);

כב. 3.4.2017 – ישיבת מקרקעין (1.30 שעות);

כג. 12.4.2017 – ישיבת מקרקעין (2 שעות);

כד. 1.6.2017 – ישיבת מקרקעין (3 שעות).

סך הכל שישים שעות עבודה. תחת הפירוט נכתב:

עוד צוין בשולי הרשימה: ישיבות עם שלושה מתווכי קרקעות כ-15 שעות עבודה, ישיבות עם שמאים במועדים שונים – 3 שעות עבודה, עשרות שיחות טלפון, הכנה לפגישות ופגישות נוספות שלא תועדו.

55. כן צרף התובע (נספח כ"ט) פירוט שעות עבודה משרדית שהושקעו לצורך מכירת קרקעות הנתבע.

תחת פירוט השעות נכתב:

• "לימוד כל העובדות להכנה למכירה נסחים עסקאות מקבילות;
• פערי מחירים בין מכירה מוצהרת לבין השווי מכירה אמתי;
• לימוד ייעוד חלקות לבנייה ו/או חקלאיות צרכי ציבור – לצרכי שווי;
• לימוד מקומי קרקעות כפוטנציאל מקסום שווי מכירה;
• לימוד מיקומי נגישות, תשתיות, ייעוד חלקות כגושים, חלקות לפי תכניות מתאר מקומית;
• חלקות כ-37 דונם באום אחמד פוטנציאל שווי השקעה עתידית – מכירה למשקיעים;
• חלקות כ-9.5 דונם רוז'מי פוטנציאל לבנייה מידית לב הכפר, ניצול גובה קרקע – מקסום שווי מכירה;
• חלקות אל כרום סמוכות לבין חוסיין בנייה מידית, הצורך בפתרון בעיית נגישות ותשתיות;
• חלקות עסקת עו"ד היימן פרו – לפי תכניות שבתוקף – לצרכי גן לאומי;
• לימוד מוגבלות מכירת מקרקעין למשקיעים יהודיים – (התנגדות המקומיים) עסקאות קומבינציה);
• משך לימוד כהכנה למכירה כ-52 שעות עבודה".

56. בעדותו בפניי טען התובע כי ערך מסמכים, בצע עשרות שיחות טלפון, ערך פגישות וסיורים בשטח (עמ' 19, ש' 14-16; ש' 22, 9-10 סיורים בשטח, סך הכל שישים שעות - עמ' 21, ש' 7-14). התובע אישר כי הוסכם שיטפל במכירת הקרקעות, עריכת החוזים עם הקונים ורישום העברת הזכויות משם המוכר לשם הקונה (עמ' 28, ש' 31-35). עוד אישר כי לא הגיע לשלב של פרסום הקרקעות למכירה (עמ' 29, ש' 4-9). בהקשר זה יש לציין כי קיימת זיקה בין מכר הקרקעות לבין התביעה לפירוק השיתוף בקרקעות בין הנתבע לבין בדיעה אבו רוקון, כאשר פירוק השיתוף קודם למכר.

57. לטענת הנתבע, הסכם שכר הטרחה צופה פני עתיד, כעולה מלשונו. משכך, כל עוד לא מכר הנתבע קרקעות בעזרת התובע – לא זכאי התובע לשכר טרחה. עוד טוען הנתבע כי התובע החתים אותו על ייפוי כוח בלתי חוזר, למרות שלא היה כל צורך בייפוי כוח כזה ודי היה בייפוי הכוח הכללי עליו חתם לשם ניהול משא ומתן ביחס למכירת הקרקעות או חלקן.

58. עוד העיד הנתבע כי יצא עם התובע לסיור אחד, אשר ארך כשלושת רבעי שעה (עמ' 44, ש' 12-31), כי לא ראה את שומת הקרקעות שהתקבלה לבקשת התובע (עמ' 43, ש' 23 – עמ' 44, ש' 6; עמ' 44, ש' 9-11) וכי אינו זקוק להערכה כזו:

"אני יודע את המחירים של האדמה וגם הבעל של הבת שלי שמאי ואני לא אלך לשמאי. אם הייתי מעוניין למכור, אני רוצה שהמוכר יבוא אלי ואני אסכם אתו ולא שתעשה מה שאתה רוצה מאחורי הגב." (עמ' 44, ש' 4-6)

59. צודק הנתבע כי נוסח הסכם שכר הטרחה צופה פני עתיד. התובע לא טען וממילא לא הציג ראיות ביחס להוצאות שהוציא בקשר לביצוע הסכם זה. אני אף דוחה את תביעתו של התובע לתשלום פיצויי קיום בגין מכר הקרקעות – משלא בוצעה כל עסקה במקרקעי הנתבע בעזרת התובע. יחד עם זאת, למרות שההסכם צופה פני עתיד ולמרות שטרם פורסמו הקרקעות למכירה (וממילא טרם אותרו קונים פוטנציאליים), זכאי התובע לתשלום שכר טרחה בגין עבודה שהשקיע לקראת מכר הקרקעות תוך הסתמכות על הסכם שכר הטרחה עליו חתם הנתבע.

60. אשר לכך הציג התובע פירוט המעיד על השקעת למעלה ממאה שעות בקידום מכר הקרקעות (נספחים כ"ז וכ"ט לכתב התביעה). דא עקא, איני מקבלת פירוט זה. הפירוט הנכלל בנספחים כ"ז וכ"ט הנו כללי וסתמי ("ישיבת מקרקעין"), אינו מפרט מה נעשה בישיבה, מי נכח בה, מהם המקרקעין בהם דנו באותה ישיבה, מדוע נדרשה אותה ישיבה ובמה קדמה את ענייניו של הנתבע ועוד. התובע אף לא זימן לעדות אף לא אחד מהנוכחים באותן פגישות / סיורים, לרבות השמאים / המתווכים עמם נפגש.

61. ועוד, הרשימה אינה מבחינה כיאות בין שעות שהושקעו בהכנה לקראת מכר הקרקעות לבין השעות שהושקעו בהסכם פירוק השיתוף והתביעה שהוגשה לאחר מכן בעניין זה, או שאר העניינים בהם ייצג התובע את הנתבע. ודוק: הן מכר הקרקעות, הן התביעה לפירוק שיתוף ובמידה מסוימת אף התביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש נוגעים לאותן קרקעות. גם לשם הכנת הסכם פירוק שיתוף והגשת התביעה, ואף ביתר שאת לצורך כך, נדרש התובע להכיר את המקרקעין שבבעלות הנתבע, תכונותיהם, ערכם והזכויות בהם. התביעה לפירוק שיתוף הוגשה ביום 3.1.2017 ויש להניח כי חלק ניכר מהזמן שהשקיע התובע בפגישות וכדו' עובר למועד זה – הושקע בתיק פירוק השיתוף. התובע אף נדרש לשמאות – הן לשם הגשת התביעה לפירוק שיתוף (שהוגשה נגד בדיעה אבו רוקון), במסגרתה נתבעו גם דמי שימוש, והן לשם הגשת התביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש שהגיש נגד שאדי אבו פארס. ויובהר, חלק מהסעיפים בנספח כ"ז מתייחסים במפורש לתיק פירוק השותפות בקרקעות (כגון הסכם עם עו"ד דובי, סעיף 5, או ישיבה בית בדיעה, סעיף 18). עוד עולה מעיון בנספח כ"ז לכתב התביעה כי הוא כולל שעות שהושקעו בהכנת תצהיר הודא (בקשר לתיק העמותה) וכן בתיק הפשט"ר (סעיפים 14 ו-15 לנספח כ"ז).

ברי כי התובע אינו זכאי לשכר טרחה כפול – האחד מכוח הסכם שכר הטרחה והשני על בסיס שעות שהשקיע.

62. משלא הבחין התובע כיאות בין הנושאים השונים בהן הושקעו שעות העבודה, כנטען, ולא הבהיר במה קידמו את ענייניו של הנתבע - אני דוחה את תביעת התובע לתשלום פיצויי קיום בגין הסכם שכר הטרחה או תשלום דמי הסתמכות על בסיס נספחים כ"ז וכ"ט.

יחד עם זאת, אני מקבלת כי התובע השקיע עבודה מסוימת תוך הסתמכות על הסכם שכר הטרחה למכר מקרקעין. בנסיבות העניין, אני פוסקת את שכר טרחתו של התובע בגין השעות שהושקעו לקראת מכר הקרקעות, על בסיס אומדנה, בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ה.4 - תיק פשיטת רגל - פש"ר 17847-01-12

63. ביום 9.6.2016 חתם הנתבע על ייפוי כוח במסגרתו ייפה את כוחו של התובע לייצגו בתיק פש"ר 17847-01-12. בין הצדדים לא נכרת הסכם שכר טרחה ביחס לשירותים שנתן התובע לנתבע בתיק פש"ר 17847-01-12 (עמ' 27, ש' 27; עמ' 28, ש' 10-11), אולם לטענת התובע "הוסכם שהחיוב לפי שעות עבודה סך 8,000 ₪" (סעיף 2 לסיכומי התשובה).

בעדותו העיד התובע כי:

"הייתה בינינו הסכמה חד משמעית ששכר הטרחה ישולם במימוש הנכסים המפורטים בייפוי הכוח הבלתי חוזר" (עמ' 27, ש' 28 – עמ' 28, ש' 2)

64. אין חולק כי ביום 12.9.2016 הגיש התובע, בשם הנתבע, בקשה בהולה למתן צו הפטר חלוט. בבקשה צוין כי הנתבע (החייב) הפקיד בקופת כונס הנכסים הרשמי את מלוא התשלום בו חויב, ולפיכך התבקש בית המשפט ליתן לו צו הפטר.

65. בגין הטיפול בתיק פש"ר 17847-01-12 עותר התובע לתשלום שכר טרחה בסכום של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ.

66. לטענת הנתבע לא טיפל התובע בתיק הפשט"ר, אלא בבקשה למתן הפטר בלבד. בתיק הפש"ר טיפול עו"ד איימן פרו, כפי שניתן לראות מתגובת הנאמן להודעת החייב.

67. למעט הבקשה למתן הפטר לא צורפו לכתב התביעה כתבי בי-דין או מסמכים נוספים שערך התובע בקשר לתיק הפש"ר. אף כשנשאל בעדותו התקשה התובע להצביע על פעולות כאמור והסתפק בהצהרות כלליות:

"ש. בתיק פש"ר ... איזה פעולות נקטת שם?

ת. הגשתי בשמו בקשות ונפגשתי עם עו"ד איימן פרו מספר פגישות, כמובן נפגשתי עם הנתבע, הגשתי בקשות לבית משפט בשמו כמובן, ואני הבאתי לו הפטר חלוט בתיק 17847-01-12 וגם דאגתי שהוא ישלם 38,500 ₪ ובזה הוא קיבל את ההפטר. הייתי בקשר עם הנאמן, וזהו." (עמ' 27, ש' 16-20)

יצוין כי ברשומת השעות (נספח כ"ז לכתב התביעה) נרשם ישיבת מקרקעין + תצהיר פש"ר ביום 9.12.2016 – 2 שעות. התובע לא הציג דרישה בזמן אמת לתשלום שכר טרחה בגין הבקשה להפטר שהגיש בשם הנתבע ואיני מקבלת טענתו ביחס להסכם בעל פה בדבר תשלום שכר טרחה בסך 8,000 ₪ לאחר מימוש קרקעות הנתבע.

68. משכך, אני מחייבת את הנתבע בתשלום שכר טרחה בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ בגין הכנת הבקשה להפטר והישיבה מיום 9.12.2016.

ה.5 – תביעה לפירוק שיתוף - תמ"ש 7621-01-17 חוסיין אבו רוקון נגד בדיעה אבו רוקון ואח'

69. ביום 15.11.2016 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה לטיפול ב"הסכם חלוקת רכוש/ירושה". בהתאם להסכם ישלם הנתבע לתובע שכר טרחה בגין הכנת הסכם ירושה וחלוקת מקרקעין עם גב' בדיעה אבו רוקון (אלמנת אחיו) בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ. עוד נקבע בהסכם כי אם יידרשו הליכים משפטיים בבית המשפט ישלם שכר טרחה נוסף בשיעור 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.

70. אין חולק כי כתב תביעה הוגש ביום 3.1.2017 (תמ"ש 7621-01-17) וכי סמוך למועד קדם המשפט הראשון, שוחרר התובע מייצוג הנתבע. בתביעה התבקשו הסעדים הבאים (הרישא לכתב התביעה, נספח י"ד לכתב התביעה):

א. פירוק שיתוף במקרקעין בהתאם להסכם מיום 20.10.1994 בין התובע לבין אחיו המנוח רוקן אבו רוקן ז"ל, כך שהנתבע יירשם כבעלים של החלקות הבאות: חלקה 20 בגוש 17161 – 3,084 מ"ר; חלקה 21 בגוש 17161 – 2,009 מ"ר; חלקה 13 בגוש 17161 - 1,376 מ"ר; חלקה 6 בגוש 17162 – 947 מ"ר; חלקה 7 בגוש 17162 – 11,108 מ"ר; חלקה 5 בגוש 17162 6,380 מ"ר;

ב. פירוק השיתוף ביתר נכסי המנוח שיך לביב אבו רוקן ז"ל;

ג. מתן פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם שנכרת בין הצדדים ביחס לשימור והנצחת בית שייך לביב אבו רוקון ז"ל מחייב את הנתבעים וכי על הנתבעים לפעול לפיו;

ד. חיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש בסכום כולל של 252,000 ₪;

ה. חיוב הנתבעים לשלם 50,000 ₪ בגין אחזקת המבנה.

71. אשר לפעולות שבצע עובר להגשת התביעה צירף התובע טיוטת הסכם חלוקת רכוש / ירושה בין הנתבע לבין בדיעה רוקון ולביב אבו רוקון (נספח י"ג I לכתב התביעה). עוד ציין התובע כי ערך פגישות, איתר את מסמך החלוקה ההיסטורי משנת 1994 (עמ' 18, ש' 21-29; עמ' 18, ש' 36 – עמ' 19, ש' 10), שלח מכתב מיום 23.11.2016 לב"כ בדיעה ולביב רוקון, עו"ד דובי כהן, בו נטען כי הבסיס לחלוקת מקרקעי המנוח שייך לביב חוסן אבו רוקון (אבי הנתבע ובעלה המנוח של בדיעה אבו רוקון) צריך להיות הסכמי 20.10.1994 שנערכו על-ידי סלאמה זידאן. כן הסתמך התובע על עדותו של עו"ד דובי כהן אשר זומן למתן עדות מטעמו והעיד:

"טרם שהגענו לבית המשפט היו כמה שיחות ופגישות עם עו"ד אלי ידיד. ניסינו לסיים את זה מחוץ לבית המשפט ללא הצלחה" (עמ' 9, ש' 22-23)

"נעשה מספר ניסיונות לא קטן, אם זה פגישה במשרדי עורכי הדין אצלך או אצלי, אם זה בביתה של הגב' בדיע. אציין שהיינו פעם אחת בבית שלה. ש. כמה שעות? ת. לפחות שעתיים. אכן הוחלפו מספר טיוטות בעניין הסכם חלוקה, ואכן הייתה התנהלות. טלפונים, מיילים, לא מעט" (עמ' 10, ש' 3-7)

"ש. לעניין הפגישות, כמה פגישות היו בטרם הפנייה לבית המשפט או תוך כדי?

ת. מדובר על משהו לפני 3,4 שנים. פגישות שזכורות לי לפחות 2 פגישות אצל עו"ד אליהו ידיד, פגישה אחת אצל הגב' בדיע שהתובע היה בפגישה, הוא היה בביתו של הנתבע באותו יום ואז הגיע, הם שכנים, עוד פגישה או שתיים אצלי במשרד.

ש. כמה זמן פחות או יותר ערכו הפגישות האלה?

ת. היו פגישות קצרות יותר וארוכות יותר. הפגישה שהייתה בבית אצל הגב' בדיע הייתה בערך שעתיים. הייתה פגישה ראשונה עוד בהתחלה אצל התובע במשרד בערך שעה, שעה וחצי. פחות או יותר סביב השעה.

ש. לגבי שאר הפגישות סביב השעה?

ת. כן" (עמ' 10, ש' 30 – עמ' 11, ש' 5)

72. לטענת התובע הנו זכאי לשכר טרחה בגין השירותים שנתן בתיק חלוקת מקרקעי שייח לביב אבו רוקון ז"ל בין האחים (הנתבע ואלמנת אחיו, הגב' בדיעה אבו רוקון) בסכום כולל של 75,000 ₪ בצירוף מע"מ + אגרת בית משפט בסך 3,032 ₪.

73. כאמור, איני מקבלת את טענת התובע כי שכר הטרחה המוסכם הנו פי אחד וחצי מזה הנקוב בהסכם שכר הטרחה. בהתאם להסכם שכר הטרחה זכאי התובע לשכר טרחה בשיעור 30,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין ההליכים שקדמו להגשת התביעה וכן 20,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין ההליכים בפני בית המשפט, ככל ויהיו. התובע שוחרר מתפקידו לאחר הגשת כתב התביעה, בטרם קדם המשפט הראשון.

משכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה בגין הסכם פירוק השיתוף בסכום של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ה.6 - ת.א. 513-12-16 - תביעה לסילוק יד ודמי שכירות

74. ביום 1.12.2016 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה להגשת תביעה לסילוק ידו של שאדי אבו פארס מחלקה 94 בגוש 17154. בהתאם להסכם התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה בסך 35,000 ₪ בצירוף מע"מ. כן חתם הנתבע על ייפוי כוח המסמיך את התובע לייצגו בתיק זה ביום 29.11.2016.

75. ביום 1.12.2016 הוגש כתב התביעה כנגד שאדי אבו פארס. בתביעה התבקש בית המשפט להורות על סילוק ידו של שאדי אבו פארס מחלקה 94 בגוש 17154 וכן על חיובו בתשלום דמי שימוש בסך 252,000 ₪. התיק נדון בת.א. 513-12-16 (נספח ט"ו לכתב התביעה).

76. לכתב התביעה צורף נסח רישום לפיו הבעלות בחלקה נרשמה לאחר הליכי הסדר על שם פארס יוסוף אבו פארס וסלים עבדאללה אבו פארס. דא עקא, לטענת הנתבע קיבל את הזכויות בחלקה בירושה מאביו שייך לביב אבו רוקון ז"ל. כן צורפו מכתבים ששלח התובע, בשם הנתבע, לאבו פארס שאדי, מיום 6.10.2016 ומיום 19.9.2016 – טרם הגשת התביעה.

77. ביום 10.3.2017 הגיש התובע, בשם הנתבע, בקשה למחוק את כתב התביעה. בבקשה נטען כי לאחר עיון בכתב ההגנה שהוגש על-ידי שאדי אבו פארס התגלו לנתבע העובדות החדשות הבאות:

א. תצהיר עליו חתם הנתבע ביום 25.5.1998 לשם העברת זכויותיו בחלקה לכלתו, רומייה אבו רוקון;

ב. תצהיר עליו חתם הנתבע ביום 25.5.1998 לפיו העביר את זכויותיו בחלקה במתנה וללא תמורה לכלתו רומייה אבו רוקון.

יצוין כי רומייה אבו רוקון, כלתו של הנתבע, הנה אחותו של שאדי אבו פארס, והיא זו שהעבירה את זכויותיה בחלקה לאחיה, ללא תמורה. נוכח העובדות החדשות שהתגלו, ביקש הנתבע למחוק את התביעה.

78. לטענת הנתבע הגיש התובע את כתב התביעה באופן רשלני, בלא שבדק את מצב ופרטי עסקת המתנה אשר נעשתה ללא ידיעת התובע בין כלתו לאחיה, מר שאדי אבו פארס.

79. אני מקבלת את עדות התובע כי הנתבע הסתיר ממנו כי נתן את זכויותיו בחלקה לכלתו (אשר מסרה אותן לאחיה, הוא שאדי אבו פארס), וכי עמד על כך רק לאחר הגשת כתב ההגנה (עמ' 22, ש' 10-27; עמ' 23, ש' 21-24; עמ' 29, ש' 31 – עמ' 30, ש' 2). הנתבע לא טען כי סיפר לתובע על העברת הזכויות בחלקה לכלתו ולא הבהיר כיצד היה על התובע ללמוד על העברה זו בדרך אחרת. אכן, אין חולק כי הזכויות בחלקה 94 בגוש 17154 רשומות עם שם פארס יוסף אבו פארס וסאלים עבדאללה אבו פארס בחלקים שווים, אולם הנתבע אישר כי הציג בפני התובע עדים שהעידו כי אביו המנוח רכש את החלקה בשנות החמישים.

80. יתר על כן, בכתב הגנתו לא טען הנתבע טענת קיזוז, וממילא זו ניתן לטעון רק ביחס לחיובים קצובים או חיובים הנובעים מאותה עסקה ורק כל עוד ניתנה הודעת קיזוז. לעניין זה קובע סעיף 53 (א) לחוק החוזים כי: "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". לא זו אף זו, במסמך מיום 10.3.2017 עליו חתם הנתבע אישר הנתבע לתובע למחוק את התביעה תוך שהתחייב לשלם לו את מלוא שכר הטרחה לו התחייב (נספח ט"ו לכתב התביעה).

משכך, אני מחייבת את הנתבע בתשלום מלוא שכר הטרחה המוסכם בגין תביעת הפינוי – 35,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ה.7 – הגשת בקשה לפדיון מלווה ביטחון משנת 1972

81. לטענת התובע ביקש הנתבע לפדות 22 תעודות מלווה ביטחון על שם אביו המנוח, תוך ידיעה כי אלה נפדו על-ידי אמו המנוחה בשנים 1975-1993 – כפי שהתברר בסופו של בירור.

בין הצדדים לא נכרת הסכם שכר טרחה בגין השירות שנתן התובע לנתבע.

בגין הפעולות שבצע עותר התובע לחיוב הנתבע בשכר טרחה בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

82. לטענת הנתבע ביקש כי התובע יבדוק את מצב האגרות, ולמחרת מסר לו התובע כי אלה נפדו (עמ' 43, ש' 17-19).

83. לכתב התביעה צורף מכתב מיום 1.12.2016 שכתב התובע לבנק ישראל, מדור מלוות מדינה – יחידת שירותי בנקאות וכספים (נספח ט"ז לכתב התביעה). במכתב צוין כי לאבי הנתבע, המנוח לביב אבו רוקון ז"ל, היו מספר תעודות מלווה ביטחון וכי מבירור עם מחלקת פניות הציבור עולה כי כולן נפדו. הבנק התבקש להודיע מתי נפדו התעודות, מי פדה אותן וכמה כספים היו בהן. במכתב מיום 27.12.2016 השיב הבנק כי כל התעודות שרכש המנוח נפדו על-ידיו ועל-ידי בת זוגו, הגב' אבו רוקון זאידה. למכתב צורף פירוט של כל המלוות שנפדו, מועד הפדיון וסכומו.

84. לא צורפו אסמכתאות המעידות על פעולות נוספות שבצע התובע בקשר לפדיון מלווה הביטחון.

משכך, אני מחייבת את הנתבע בגין הפנייה לבנק ישראל בשכר טרחה בסכום של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ה.8 – שחרור כספי פיקדון

85. במהלך ניסיונות הצדדים להגיע להסכם לפירוק שיתוף הנתבע ואלמנת אחיו, גב' בדיעה אבו רוקון, במקרקעין שירשו מהשיך לביב אבו רוקון ז"ל – התגלה פיקדון של המנוח בבנק הפועלים ונדרש לחלק את פירותיו בין היורשים. לעניין זה העיד עו"ד דובי כהן, ב"כ בדיעה אבו רוקון, אשר טיפל בפדיון הפיקדון:

"תוך כדי עבודה נמצאו כספים בבנק פועלים דלית אל כרמל, פניתי לעו"ד אלי ידיד שייצג את הנתבע ודנו בנושא הזה של שכר טרחה. מה מקבלים, איך מקבלים, איך נחלק את הכספים, ולאחר מכן הועלמו [צ.ל. שולמו – ס.מ.] הכספים." (עמ' 10, ש' 10-12)

86. ביום 19.10.2016 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה במסגרתו התחייב לשלם לעו"ד דובי כהן 10% מסכום הפיקדון שישוחרר, בצירוף מע"מ (נספח י"ח לכתב התביעה). עוד טען התובע כי בו ביום הנתבע בו ביום על הסכם לטיפול בכספי ירושה, מכוחו קיבל 93,000 ₪ (סעיף 17 לתצהיר התובע). נטען כי ההסכם צורף כנספח י"ח לתצהיר (נספחי התצהיר הם הנספחים שצורפו לכתב התביעה). בפועל לא צורף הסכם כזה, ומכל מקום לא נטען כי התובע ערך אותו.

87. לטענת התובע השקיע שבע שעות בשחרור הפיקדון, ולפיכך הנו זכאי לשכר טרחה בשיעור 5,000 ₪ בצירוף מע"מ (לפי 700 ₪ לשעה בצירוף מע"מ). כדבריו בעדותו:

"אני חייבתי שעות עבודה כי מדוע ולמה, כי טרם הכסף היו ישיבות עם דובי ומי מגיע ולמה מגיע, האם מגיע לנתבע לגיסתו ולעוד, כל זה לקח 7 שעות ועל זה חייבתי ב-5 א' ₪, לא גביתי, והוא שילם נדמה לי 7 א' ₪ לעורך דין דובי ולא לי." (עמ' 30, ש' 5-15)

"ש. אני מבין שלא פנית לא בכתב ולא דרשת ספציפית?

ת. אני פניתי והסכמתי אתו בעל פה ולא בכתב." (עמ' 30, ש' 19-20)

88. לטענת הנתבע עו"ד דובי כהן הוא אשר טיפל בשחרור הפיקדון והתובע לא עשה כל פעולה בעניין זה, לבד מגביית שכר טרחה.

89. בעדותו, התבקש עו"ד דובי כהן לפרט את הפעולות שבצע התובע בקשר לשחרור הפיקדון:

"ש. תספר מה הצעדים שנעשו על-ידי התובע בשביל לשחרר את הכסף הזה? כמה פגישות עשיתם?

ת. היה מדובר במשהו נקודתי וספציפי, עוד בתחילת הדרך של ההתנהלות בגינו זה כסף שרק אני ידעתי עליו. אני פניתי .... לא זוכר בדיוק, לא זוכר אם פניתי ישירות לנתבע. אני לא בטוח, או שפניתי לתובע, אני אפילו לא זוכר אם ידעתי באותו זמן שהוא מייצג אותו. ההתנהלות הייתה מול הנתבע ומול התובע. זאת אומרת, העברת הכספים, אישור והחתימה שהוא מאשר לשלם לי את החלק שלי בעקבות העברת הכספים.

לשאלת בית המשפט אני משיב שההתנהלות הייתה מול התובע.

ש. מלבד למשוך את הכסף שזה ללכת לקופה, נעשו עוד פעולות?

ת. היו חתימות.

ש. הנתבע התייצב לבנק במעמד שחרור הכספים?

ת. כן. הם עשו את זה בגלל הסכסוך בתוך המשפחה, זה נעשה בנפרד, הנתבע הגיע לחוד ובדיע הגיעה לחוד לבנק." (עמ' 11, ש' 22-33)

90. אין חולק כי הנתבע חויב על-ידי עו"ד דובי כהן בשכר טרחה בגין שחרור הפיקדון. לא הובהר לי מה הייתה תרומתו של התובע לשחרור כספי הפיקדון. ככל והחתים התובע את הנתבע על הסכם שכר הטרחה עם עו"ד דובי כהן, מן הראוי כי ידרוש שכר טרחתו מעו"ד דובי כהן ולא מהנתבע. אף לא שוכנעתי כי לנתבע הוסבר כי יחויב על-ידי התובע בשכר טרחה, בנוסף לשכר הטרחה שגבה ממנו עו"ד דובי כהן בגין שחרור כספי הפיקדון. איני מקבלת טענתו של התובע כי השקיע בשחרור כספי הפיקדון שבע שעות. יצוין כי בפירוט השעות שצרף התובע (נספחים כ"ז וכ"ט לכתב התביעה), לא מופיעה פגישה עם עו"ד דובי כהן ביחס לשחרור כספי הפיקדון במועד סמוך למועד הסכם שכר הטרחה – 19.10.2016 (נספח י"ח לכתב התביעה).

משכך, אני לא פוסקת לתובע שכר טרחה בגין שחרור כספי הפיקדון וחלוקת כספי הירושה.

ה.9 - תיק עמותה להנצחת שיך לביב אבו רוקון ז"ל

91. לבסוף, עותר התובע לחיוב הנתבע בשכר טרחה בשיעור 17,500 ₪ בגין טיפול בתיק העמותה להנצחת השייך לביב אבו רוקון ז"ל (אביו של הנתבע). לטענת התובע ערך פגישות עם הנתבע, אחותו הודא ודלילה, יו"ר העמותה, שריף וג'מיל אבו רוקון לשם מינוי יו"ר עמותה, החליף מכתבים עם הנהלת חשבונות ומנהלת אתר שימור בהוראת הנתבע, ערך נסיעות ובצע עבודה רבה. כדבריו בעדותו:

"ש. מה עשית בתיק עמותה להנצחת שייח לביב אבו רוקון ז"ל אביו של הנתבע?

ת. יש מסמכי עמותה. התיק הזה לא פשוט. התיק הזה הושקעו שעות עבודה רבות.

ש. כמה?

ת. כ-25 שעות עבודה ולדעתי זה נעשה בצמצום רב ..." (עמ' 30, ש' 21 – עמ' 31, ש' 3)

ובהמשך:

"הייתי במקום מספר פעמים, הייתי עם אחותו והחתמתי אותה על תצהיר שצורף לתביעה, הייתי במקום שהגיעו מזרייב ואנשי הרשות כדי להעמיד הלוואה לשיפוץ המקום, כל זה לקח לי את השעות המפורטות 25 שעות, הייתי גם בקשר עם הנה"ח."

92. בין הצדדים לא נכרת ייפוי כוח או הסכם שכר טרחה בקשר לטיפול בעמותה, ואין חולק כי זו הוקמה על-ידי הנתבע. יחד עם זאת, בשלב מסוים הועבר תיק העמותה לידי התובע, וביום 12.4.2016 הוחזר תיק לידי ג'מאל אבו רוקון ושריף אבו רוקון – לבקשת התובע (נספח י"ט לכתב התביעה).

93. לטענת הנתבע לא בצע התובע כל פעולה בעניין העמותה.

94. לכתב התביעה צורף מכתב מיום 23.11.2016 לעו"ד דובי כהן בעניין פינוי בית לביב על-ידי בדיעה שהפעילה במקום חנות ומחסן (נספח י"גII לכתב התביעה). כן צורף לכתב התביעה תצהיר הודא (אחותו של הנתבע) מיום 8.12.2016 (נספח י"ט לכתב התביעה)– אשר בהתאם לנספח כ"ז לכתב התביעה ארכה הכנתו 1.30 שעות.

95. יחד עם זאת, פינוי בית השייך לביב אבו רוקון היווה אחד הסעדים שנתבעו במסגרת התביעה לפירוק שיתוף – בגינה שילם הנתבע לתובע שכר טרחה. כעולה מתוכנו, המכתב (נספח י"גII לכתב התביעה) ואולי אף התצהיר (נספח י"ט לכתב התביעה) היוו חלק מההליכים בתיק זה. יצוין כי בתצהיר לא מצוין באיזה מסגרת הוכן ומדוע, והתובע לא הבהיר איזה פעולה משפטית בצע עבור העמותה ולשמה נדרשה הכנת התצהיר. לא הוצגו ראיות ביחס לפעולות משפטיות נוספות שבצע התובע ביחס לתיק העמותה או דרישה לשכר טרחה בגין פעולות אלה – עד למכתב מיום 5.5.2017. עוד יש לזכור כי יו"ר העמותה הנו הודא אבו רוקן וחברת ההנהלה הנה גב' דלילה אבו רוקן (נספח ט"ז לכתב התביעה). משכך, לא ברור מכוח מה מוסמך הנתבע לשכור את שירותיו של התובע עבור העמותה.

משכך, אני לא פוסקת לתובע שכר טרחה בגין טיפול בעמותה.

ה.10 – תשלום שכר טרחה בגין 14 שעות

96. להשלמת התמונה יצוין כי אני דוחה את תביעתו של התובע לתשלום שכר טרחה בסך 9,800 ₪ בגין 14 שעות, בהן התנהלו, לדבריו, פגישות עם גורמים שונים בכל הנוגע לבקשת הנתבע להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים (ראו פירוט בסעיף 4 לפסק הדין).

לא הוברר מדוע נדרש התובע להשקיע 14 שעות בפגישות או מדוע על הנתבע לשלם שכר טרחה בגין פגישות התובע עם גורמים שונים. מכל מקום, לא מדובר בעניין לגביו הוסכם כי הנתבע ישלם שכר טרחה, הנתבע לא נהנה מפירות הפגישות, ואין כל הצדקה לחיובו בשכר הטרחה המבוקש.

ה.11 – פיצויים בגין עגמת נפש

97. אף לא מצאתי הצדקה לחיוב הנתבע בתשלום פיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע. התובע נתן שירותים לנתבע, הנתבע שילם תמורת שירותים אלה באופן חלקי, ועתה יחויב ביתרה. הנתבע זכאי היה להפסיק את ההתקשרות עם התובע ואין התובע זכאי לפיצוי נוסף לפיצוי הממוני אותו פסקתי בגין הפסקת ההתקשרות עמו.

ו - גובה הנזק

98. כעולה מהאמור עד כה זכאי התובע לשכר טרחה בסכומים הבאים:

א. צוואה ראשונה –2,500 ₪;

ב. תיק פשיטת רגל – 2,500 ₪;

ג. תביעה לפירוק שיתוף – 35,000 ₪ ;

ד. תביעה לפינוי ותשלום דמי שימוש – 35,000 ₪;

ה. שחרור כספי פיקדון – 0

ו. מכירת קרקעות – 10,000 ₪;

ז. פדיון מלווה ביטחון – 1,000;

ח. תיק עמותה – 0;

ט. אגרות – 3,032 ₪.

סך הכל – 86,000 ₪ בצירוף מע"מ – 100,620 ₪ + 3,032 ₪ (אגרת בית משפט) = 103,652 ₪.

הנתבע שילם לתובע 51,000 ₪.

99. אשר על כן, אני מורה לנתבע לשלם לתובע שכר טרחה בסכום (כולל מע"מ) של 52,652 ₪. כפוף לביצוע התשלום ישיב התובע לידי הנתבע את המסמכים המוחזקים על ידיו בקשר לשירותים שנתן לנתבע.

כן ישלם הנתבע לתובע החזר הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשפ"א, 01 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.