הנתבע הוא בעל מניות ודירקטור בחברת "נ.ס. טלאור חשמל לבניה תעשיה ומיזוג אויר בע"מ" (להלן: "החברה").

בתובענה שלפניי מבוקש לחייב את הנתבע בחובות החברה כלפי התובעת.

רקע רלבנטי ותמצית טענות הצדדים

1. החברה נהגה לרכוש סחורה מן הנתבעת בין השנים 2011 ל-2016.
2. התובענה הוגשה כתובענה שטרית, על פי שטר חוב מיום 27.4.2011 על סך 700,000 ₪, שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

על שטר החוב מתנוססת חתימת עושה השטר, הנחזית להיות חתימת הנתבע בצירוף חותמת החברה, וכן חתימה נוספת, הנחזית כחתימת הנתבע לצד פרטיו כערב.

כעד לחתימות חתום מטעם התובעת מר נועם רפפורט.

השטר הוגש לביצוע כנגד החברה וכנגד הנתבע - המנהל והבעלים של החברה, בגין סחורה שלטענת התובעת סופקה לחברה בלא ששולמה בגינה תמורה.

החברה לא הגישה התנגדות ואין בפני מחלוקת הנוגעת לגובה החוב אותו חבה החברה לתובעת בגין הסחורה שסופקה לה.

בהתנגדות טען הנתבע כי שטר החוב מזויף ואינו חתום על ידו, לא כמורשה חתימה מטעם החברה ולא כערב.

1. בהסכמת הצדדים ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענת הזיוף והגב' סימה אנקונה, שמונתה כמומחית לכתבי יד מטעם בית המשפט, קבעה כי לא נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין השם והחתימה המופיעים על גבי שטר החוב, לבין דוגמאות כתב היד של הנתבע, וכי אי ההתאמות - הן בכמות והן באיכות תכונות הכתיבה - מביאים אותה למסקנה שהשם והחתימה הנחזים להיות של הנתבע, לא נכתבו על ידו וכך גם רישומי הפרטים בכתב יד של החותם והערב לא נכתבו על ידו.

לאחר קבלת חוות הדעת, וברשות בית המשפט, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבע.

1. התביעה הוגשה על סך 674,063 ₪, ובגדרה הוסיפה התובעת עילות נוספות, מבלי לזנוח את העילה השטרית. עילות אלו מבוססות על כתב ערבות שנחתם לטענתה על ידי הנתבע באותו מועד ובאותו מעמד בו נחתם שטר החוב (חתימה אשר אף היא מוכחשת על ידי הנתבע); הרמת מסך בין הנתבע לחברה מכוח עילת מימון דק על פי סעיף 6(א)()(ב) לחוק החברות תשנ"ט-1999; תרמית עפ"י סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובהתאם לסעיף 6 (א)(1) לחוק החברות; הפרת סעיף 54(א) לחוק החברות, בהיות הנתבע בעל מניות ומנהל בחברה; והפרת חובת תום הלב.

התובעת טענה כי הנתבע מסר בידה שיקים "סולו" שלה ושל חברות נוספות בבעלותו, כמו גם שיקים של צדדים שלישיים, מתוך ידיעה ברורה כי אלו לא ייפרעו, ובתוך כך המשיך למשוך סחורה בכמות מסיבית, וכי מסירת ההמחאות של חברות אחרות שבבעלותו, נעשתה תוך מצג כי מדובר בשיקים של צדדים שלישיים באופן שמצדיק הרמת מסך וחיוב אישי בחובות החברה בעילות האמורות.

1. בכתב ההגנה לכתב התביעה המתוקן, חזר הנתבע על הטענה כי מעולם לא ערב לחובות החברה באופן כלשהו, כי לא חתם על שטר החוב או על כתב הערבות שצורפו לתובענה, לא כעושה השטר בשמו או בשם החברה, לא כערב להתחייבויותיה ולא בשום דרך אחרת, וחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט תומכת בטענתו ומדברת בעד עצמה. הנתבע טען כי הוא אינו מכיר כלל את מר נועם רפפופורט, מי שמופיע בשולי שטר החוב וכתב הערבות כעד לחתימותיו, ולא נפגש עמו במסגרת התקשרות הצדדים כפי שטוענת התובעת.

הנתבע הוסיף כי החברה נוהלה כל העת על ידי חתנו, מר רועי פישמן, כי הוא מעולם לא שימש מנהל בפועל של החברה, לא ביצע מעולם הזמנות בשם החברה, לא פגש במי מנציגיה, לא יצר מצגים כלשהם כלפי התובעת בכל שנות ההתקשרות בינה לחברה ולא בא במגע עם מי מנציגיה וספקיה. כן טען כי הוא עצמו פועל במסגרת חברה אחרת שבבעלותו, "נ. סופרי מרכז הבניה בע"מ", שעוסקת במוצרי בניין וכתובתה שונה מכתובת החברה.

הנתבע הכחיש את הטענה כי יש לחייבו מכוח איזו מן העילות שהעלתה הנתבעת, בין אם על פי דיני החברות ובין אם על פי דיני הנזיקין, כמו גם את הטענות בעניין מימון דק, תרמית, חוסר תום לב ומצגי שווא. לטענתו, דרך המלך היא חיוב החברה בחובותיה ורק במקרים חריגים יורם מסך ההתאגדות מעל אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה או ייוחסו אחריות אישית לנושא המשרה לאחר שתונח התשתית הראייתית לכך. לטענתו, התובעת טענה טענות ערטילאיות, סתמיות וכוללניות; מייחסת לו נטילת סיכונים לא סבירים; פעולה במרמה תוך הזמנת סחורות מסיבית בידיעה ברורה כי הוא לא יכול לשלם עבורה; כי התנהל בחוסר תום לב תהומי והכל ללא כל בסיס עובדתי, וללא שעמד מולה מעולם. הנתבע הטעים כי אין די בהעלאת חשד ספקולטיבי, אלא יש להניח תשתית להוכחת הטענות, ואין למהר ולהטיל אחריות אישית על בעל משרה מקום בו החברה אינה משלמת חובותיה, ולא כל כישלון עסקי יגרור חיוב נושא המשרה בחובות החברה אלא במקרים חריגים.

1. מטעם התובעת העידו בהליך גב' איילת שרון (להלן: איילת), מנהלת תחום אשראי וגבייה של התובעת בעת מתן התצהיר, מר חיים בן דוד (להלן: חיים), סוכן של התובעת ומר נועם רפפורט (להלן: נועם), מי שהעיד כי היה עד לחתימות הנתבע על כתב הערבות ועל שטר החוב.

כמו כן זומן לעדות מטעם התובעת מר רזיאל ויזל, מנהל ישיבה ששיקים שלה נמסרו לתובעת על ידי החברה.

הנתבע העיד לעצמו.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את חומר הראיות, ושמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, על כלל עילותיה.

להלן אפרט את הנימוקים העומדים בבסיס המסקנה, על פי עילות התביעה.

העילה השטרית

1. כאמור, העילה השטרית היא העילה המקורית נגד הנתבע ובגינה נפתח תיק ההוצל"פ כנגדו. העילה מגולמת לטענת התובעת בשטר החוב שצורף נספח ח' לתצהירו של נועם.

על פי הנטען והמופיע בשטר החוב, השטר נחתם ביום 27.4.2011; תאריך החתימה מולא בכתב יד; במסגרת השטר התחייב עושה השטר לשלם לתובעת סך של 700,000 ₪ בגין תמורה שתתקבל במוצרים ממנה; סכום השטר במילים ובמספרים מופיע גם הוא בכתב יד; מעל הכיתוב "חותם השטר " מופיע שם הנתבע בכתב יד, מספר החברה וכתובתה מופיעים אף הם בכתב יד, ומעל הכיתוב "חתימה", מוטבעת חותמת החברה וחתימה בכתב יד הנחזית כשם הנתבע, נמרוד סופרי.

בפרטי הערבים לשטר מופיע שם הנתבע כערב בכתב יד, כך גם כתובתו, מספר ת.ז וחתימה הנחזית כחתימתו.

בשולי השטר, לאחר המילים המודפסות "נחתם בנוכחות", מופיע שם העד נועם רפפורט , ת.ז. שלו, חתימתו ותאריך השטר. פרטים אלו מולאו בכתב יד.

1. בדיון בהתנגדות מיום 21.2.2018, בד בבד עם מתן הרשות לנתבע להתגונן בטענת הזיוף, מונתה בהסכמת הצדדים מומחית לכתבי יד מטעם בית המשפט "לצורך מתן חוות דעת האם איזו מן החתימות המתנוססת כשם או כחתימת ערבות של המבקש (הנתבע א.א.) על גבי שטר החוב מיום 27.4.2011 שבגינו נפתח תיק בהוצל"פ היא חתימת המבקש. יושם אל לב כי על גבי שטר החוב תחת שם הערב מופיעות שתי חתימות, אחת מתחת לכיתוב "שם הערב" ואחת תחת הכיתוב "חתימה", והמומחה יתבקש לבדוק האם איזו מן החתימות המופיעות תחת המילה שם הערב או תחת חתימת הערב, הינה של הערב".

הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה והגב' סימה יגן אנקונה מונתה כמומחית לכתבי יד מטעם בית המשפט.

1. ביום 20.6.2018 ניתנה חוות דעת המומחית, ומסקנות חוות הדעת היו כי לא נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין השם והחתימה על גבי המסמך נשוא המחלוקת (שטר החוב א.א) לבין דוגמאות כתב יד בשם נמרוד סופרי.

המומחית הסבירה כי אי ההתאמה נמצאה בין היתר במשיכת הקו ושטף הכתיבה, בגודל יחסי בין האותיות, ברווחים בין מרכיבי החתימה, במיקום האותיות והיחס ביניהן, במבנה החתימה ובצורת סיומה, במבנה האותיות ובשיפוע בחתימה. המומחית קבעה כי אי ההתאמות שפורטו לעיל הינם בכמות ובאיכות תכונות כתיבה המביאים אותה למסקנה שהשם והחתימה "נמרוד סופרי" לא נכתבו על ידו.

לבסוף קבעה המומחית כי רישומי הפרטים של החותם והערב לא נכתבו על ידי נמרוד סופרי.

המומחית צירפה לחוות דעת נספחים נ1-נ8, את דפי ההכתבה שערכה לנתבע, כמו גם את דוגמאות החתימה המקוריות שנחתמו באקראי ונבחנו על ידה לצורך עריכת חוות הדעת. בנוסף, צירפה המומחית לחוות הדעת טופס הכולל נוסחים של חוות דעת מומחה ופירושיהם, מהם עולה כי פירוש חוות הדעת בענייננו מוביל למסקנה הנחרצת ביותר מבין כל הנוסחים האפשריים ולפיה לדעת המומחית, הכתב שבמחלוקת לא נכתב על ידי כותב הדוגמאות (סעיף 5 לדף הנוסחים).

אף אחד מן הצדדים לא ביקש לחקור את המומחית.

1. חוות הדעת מתיישבת ועולה בקנה אחד עם טענת הנתבע כי הוא אינו חתום על שטר החוב וכי אין לתובעת כל עילה שטרית נגדו, כפי שטען בהתנגדות, בתצהיר התומך בה, בכתב ההגנה לכתב התביעה המתוקן, בתצהיר עדותו הראשית ובעדותו בבית המשפט. וראו בעמ' 29 ש' 9-14:

"אין לי מושג באמונה מה היו תנאי התשלום, לא חתמתי על מסמך אחד בחיים בנס טלאור, ולא בקשו ממני. היה פה אחד בשם נועם שאמר ואח"כ החתימו אותי חיים אמר נועם, נועם אמר חיים, ברור שלא חתמתי על ערבות אישית, וגם לא על שטר חוב, על כלום כלום, כלום. הייתי בבי"ח שנה ומשהו, בשנת 2017 אף אחד לא ביקש, ספקים באו לבקר אותי בבית ובבי"ח, מטעם תדיראן אף פעם אף אחד לא שאל אותי איך אתה מסתדר מה קורה אם יש קושי גם לא הכרתי אותם".

ובעמ' 30 ש 12-13 לפרוטוקול:

"אני יודע שעקרונית טלאור לא חתמתי על ערבות וגם לא בקשו ממני אף פעם, אף אחד לא פנה אלי, לא הם ולא אף אחד אחר".

1. לעומת עדות הנתבע, הזוכה לחיזוק בחוות דעת המומחית, מבססת התובעת את העילה השטרית על עדותו של נועם, שהיה לטענתה עד לחתימת הנתבע על גבי שטר החוב.

בתצהירו העיד נועם כי הוא מנהל מכירות בתובעת מזה 8 שנים, וכי הוא פועל לצירוף לקוחות חדשים דוגמת התובעת. על פי עדותו, בהתאם לנוהג המקובל אצל התובעת, חתימת סט קבוע של מסמכים, הכולל, בין היתר, כתב ערבות בערבותם של בעלי המניות ושטר חוב של החברה כ"עושה השטר" ובערבותם של בעלי המניות בחברה, היא תנאי למכירה ללקוח חדש ולהקצאת אשראי ללקוח, וברגיל, ללא חתימה על מסמכים אלו לא מתאפשרת מכירה ללקוח.

נועם העיד בתצהירו, כי במסגרת הפעילות העסקית הענפה ששררה בין התובעת לנתבעת ולשם הבטחת התחייבויותיה של החברה, חתמה החברה ביום 27.4.2011 על שטר החוב בפניו בערבות הנתבע והנתבע חתם באותו מעמד גם על כתב ערבות אישית לחובות החברה. על פי עדותו, החתימות נחתמו בפניו, במשרדי החברה בבית שמש, הוא זיהה את הנתבע, וחתם כעד בשולי המסמכים.

העד ציין כי הכיר את הנתבע עוד קודם לכן במסגרת עבודתו הקודמת בחברת "אלקטרה מוצרי צריכה" (חברה אשר בהתאם לעדותו הוא עובד בה גם כיום), שנהגה אף היא לעבוד עם הנתבע, והנתבע ידע על הדרישה למתן ערבים במקרה של חברה בע"מ, הבין אותה ולא הביע כל מחאה או התנגדות לדרישה זו. נועם הוסיף כי בדיעבד, נודע לו על טענת הנתבע ועל הכחשת החתימות, אולם אין לכך לטעמו חשיבות מאחר והחתימות נעשו בפניו, הוא זיהה את הנתבע בטרם לחתימתו והנתבע כפי הנראה שיבש את חתימתו במכוון כדי לחמוק מערבותו האישית.

בחקירתו, כשנשאל על נסיבות חתימת המסמך, העיד כי הכיר את הנתבע במשך שנתיים קודם לכן, כי אף פעם לא ראה ת.ז. שלו והוא אינו עו"ד וכי הוא יודע בוודאות שמי שחתם בפניו היה הנתבע, העד אישר שאמרו לו בתובעת, כי כשערב חותם על ערבות הוא צריך להביא צילום ת.ז. במעמד החתימה (עמ' 7 ש' 3 12), אך הוא לא ביקש זאת.

כשהתבקש נועם לפרט מי מילא את הפרטים בשטר החוב נספח ח' ובכתב הערבות נספח ט' לתצהירו, השיב שכתב היד אינו שלו, כי הוא מעריך שזה כתב היד של רועי, חתנו של הנתבע, ומי שעמד בקשר למול התובעת בכל עניין, במהלך כל תקופת ההתקשרות. העד הוסיף כי הוא בטוח שהמקום היחידי שמופיע כתב ידו שלו, הוא בשורה של "נחתם בנוכחות", אם כי נראה לו שגם תאריך החתימה לאחר המילים "נחתם היום", הוא בכתב ידו.

על פי עדותו, שאר הפרטים במסמכים ובשטר אינם בכתב ידו, כי "כתב היד יפה מדי" (עמ' 7 ש' 13-26) והוא אינו זוכר של מי כתב היד.

העד הוסיף, כי "זה לא היה עקרוני" מבחינתו כיוון שהישיבה הייתה עם אנשים שמיודדים ומכירים, ונכחו בה חיים הסוכן מטעם התובעת, הנתבע, נועם עצמו, בתו של הנתבע וחתנו רועי (עמ' 7' ש' 28-30).

כן העיד כי הוא מצוי בתחום 26 שנה והחתים לפחות מאות סטים של מסמכים והוא לא נתקל באדם שהתכחש לחתימתו (עמ' 8 ש' 4-6 לפרוטוקול).

1. יצוין כבר עתה, כי חיים, אליו התייחס נועם בעדותו, כמי שנכח בעת החתימה, הובא אף הוא לעדות מטעם התובעת, ולכאורה היה יכול גם הוא לשפוך אור על נסיבות חתימת השטר וכתב הערבות.

עם זאת, בתצהיר עדותו הראשית לא טען חיים כלל כי נכח בעת החתימה וגם על גבי המסמך לא מופיע כי נכח. על אף זאת בסעיף 16 לתצהירו ציין חיים כי התברר שהנתבע חתם את שמו באופן שונה או משובש על גבי ערבותו על שטר החוב וזאת במרמה, בניסיון למלט עצמו מאחריות אישית לחובותיה של נס טלאור עת יידרש לשלם על פי ערבותו.

בעמ' 25 לפרוטוקול אישר חיים כי לא נכח בחתימת המסמכים ואין לו כל ידיעה אישית וראו שם בש' 6 -8:

" בסעיף 16 בתצהירך אתה כתבת כי אתה יודע מידיעה אישית שהנתבע חתם את שמו באופן שונה בשטר החוב ובערבות האישית איך אתה יודע את זה. היית שם בחתימת המסמכים?

ת: לא הייתי בחתימת המסמכים. אלה נחתמו בפני נועם. אני אישית לא יודע".

ובהמשך בש' 9-14:

"ש: אתה טוען בסעיף 16 כי הנתבע ידע היטב שתנאי לקבלת סחורה זה חתימה על המסמכים.

ת: ברור, זה נוהל אצלנו, כשבית משפט שואל אותי איך אני יודע שהוא ידע על הנוהל שלנו, אני משיב כי הוא ביקש את הגדלת המסגרת ואמרנו לו בלי ערבויות מתאימות אי אפשר להגדיל מסגרת ואז יצא הדו"ח הפיננסי ואז שטר החוב שנועם לקח להחתים אותו אני לא יודע אם זה יה לפני או אחרי, אבל זה היה באותו זמן בסביבות 2016 ממש בסמוך אולי בשנה לפני, אני לא יודע לומר מתי הוא חתם על השטר חוב ועל הערבות זה רשום".

בהקשר זה יצוין, כי עדותו זו של חיים, ניתנה לאחר שגם נכח באולם בחלק מעדותו של נועם המייחס לו כאמור השתתפות בישיבה הרלבנטית ובמעמד החתימה על שטר החוב וכתב הערבות, וראו בעמ' 7 ש' 28-29 לפרוטוקול ובעמ' 8 ש' 8: "בשלב זה יוצאים המצהירים הנוספים מר חיים בן דוד, והגב' שרון מן האולם לבקשת ב"כ הנתבע".

גם אשת הכספים והגבייה, העדה הנוספת מטעם התובעת, איילת, אישרה שאינה יכולה להעיד כלל על נסיבות שטר החוב או שטר הערבות וכי כלל לא עבדה בתקופה הרלבנטית בתובעת ולא פגשה את הנתבע עד לדיון בעת מתן עדותה (עמ' 18 ש' 19-25).

1. הנה כי כן, מחד קיימת בפני גרסתו העקבית והסדורה של הנתבע החל ממועד הגשת ההתנגדות, ובכל שלב מאוחר יותר, כי מעולם לא חתם על שטר החוב או על כתב הערבות, כי מעולם לא התיר למאן דהוא לחתום בשמו, והחתימות על גבי שטר החוב או כתב הערבות אינן שלו. גרסה זו קיבלה חיזוק ואישור משמעותי על ידי מומחית בית המשפט שקבעה באופן ברור כי בשטר שנבדק על ידה אין חתימה של הנתבע, ומן העבר השני עומדת אך ורק גרסת נועם כי היה עד לחתימה.

לא רק שאין כל חיזוק לטענתו של נועם, כי היה עד לחתימת הנתבע על גבי שטר החוב וכתב הערבות, אלא ההיפך הגמור, עדותו לפיה נכח גם חיים בחתימה, עומדת בסתירה לעדותו של חיים, שהובא אף הוא לעדות מטעם התובעת, לפיה לא נכח באותו מעמד, אין ציון על גבי השטר כי חיים גם הוא היה עד לחתימה, ובעדותה של איילת אין כל חיזוק לטענת החתימה, מאחר שלא נכחה באותו מעמד ולא עבדה באותה על בחברה.

לאור האמור והסתירות בכל הנוגע למעמד החתימות, שהינו בעל חשיבות קריטית לעילה השטרית, שהרי שטר שאינו נחתם אין כוחו יפה, לא ניתן לבסס ממצא הקובע כי שטר החוב נחתם בנוכחות נועם, הנסמך אך ורק על זכרונו שכפי הנראה אינו זוכר את פרטי המעמד.

לא זו אף זו, נועם אישר שהחתים מאות סטים כאלו, ולא ציין מאורע יוצא דופן באותו מעמד, וממילא, בנסיבות האמורות, לא ניתן לסמוך על זכרונו למעמד הספציפי וזאת אפילו אצא מנקודת הנחה כי העיד את שהעיד בתום לב.

לכך יש להוסיף, כי על אף מסקנתה הנחרצת של המומחית, התובעת לא בקשה להעמיד את המומחית מטעם בית המשפט לחקירה, וככל שהיא סברה שיש ממש בטענתה כי הנתבע שיבש או שינה מחתימתו במכוון, השערות שעלו בתצהירי העדים מטעמה ללא כל ביסוס, מדובר בעדות סברה בעניין שבמומחיות, והיה על התובעת לעמת את המומחית עם טענה זו.

כמו כן, התובעת נמנעה מלזמן את רועי, חתנו של הנתבע, או את בתו, שלדברי העד נועם נכחו אף הם בעת חתימת השטר וכתב הערבות, והימנעות זו מקימה חזקה כי לו הובאו העדים, הייתה עדותם פועלת לרעתה.

1. אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי הנתבע ידע שתנאי לעבודת התובעת מול החברה היא חתימה שלו על גבי שטר חוב. גם טענה זו נטענה בעלמא, כמו הטענה כי חתם כערב גם באלקטרה, טענה שהוכחשה על ידו ולא הוכחה, וממילא אין בטענות אלו כדי לבסס חבות שטרית.
2. אשר על כן אני קובעת כי התובעת לא הצליחה לבסס עילה שטרית כוח שטר החוב, כי לא הוכח שהחתימה על גבי השטר כערב או אפילו כעושה השטר היא חתימת הנתבע והתובענה בעילה השטרית נדחית.

כתב הערבות

1. אף שכתב הערבות לא נבדק על ידי המומחית מטעם בית המשפט, שכן בעת מינויה טרם העלתה התובעת טענה לעילה מכוחה, אני מעדיפה את גרסת הנתבע לעניין חתימתו עליו, מאותם טעמים שביסוד המסקנה לעניין שטר החוב.

הנתבע העיד כאמור, כי לא חתם על מסמכי ערבות מעולם, וכי לא התבקש לעשות כן.

על פניו נראה כי כתב הערבות, נספח ט' לתצהיר נועם, נושא את אותן חתימות שעל גבי שטר החוב, אף אחד מעדי התובעת מלבד נועם אינו טוען כי נכח במעמד החתימה, ועל היכולת לבסס ממצאים על פי זכרונו של נועם לאותו מעמד עמדתי לעיל, בפרק על שטר החוב.

בנסיבות אלו, אף שברגיל ייתכן והייתה פטורה מלעשות כן, אני סבורה שככל שהתובעת ביקשה לבסס עילה חוזית מכוח כתב הערבות, שלטענתה נחתם בד בבד ובאותו מעמד עם שטר החוב, לגביו קיימת קביעה של מומחית בית המשפט, היה עליה לצרף חוות דעת ולהוכיח כי בניגוד לשטר החוב, כתב הערבות נושא את חתימת הנתבע. אוסיף כי תמוה, מדוע בשלב ראשון, כאשר מונתה המומחית לכתבי יד כמומחית מטעם בית המשפט, שעה שהתובעת ידעה אל נכון, כי באמתחתה מסמך נוסף - כתב ערבות, הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע, לא טענה התובעת מאום בעניין כתב הערבות, לא העבירה לעיון המומחית העתק ממנו מראש ואפילו בדיעבד, במסגרת שאלות הבהרה ולא זימנה את המומחית לחקירה. גם הימנעות זו יוצרת חזקה לחובת התובעת כי לו הייתה עושה כן, היה הדבר מוביל לתוצאה שאינה רצויה לה, ועל כן העדיפה להותיר עניין זה בלתי מבורר, מחשש שגם לגבי כתב הערבות תגיע המומחית לאותה מסקנה.

1. אשר על כן, ומאותם טעמים העומדים בבסיס הקביעה בעניין העילה השטרית, אני קובעת שלא ניתן לבסס ממצאים על עדותו של נועם בעניין נסיבות חתימת כתב הערבות, או על כתב הערבות ולפיכך גם התביעה מכוח העילה ההסכמית על פי כתב הערבות נדחית.

הרמת מסך

1. סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע:

"6 (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון עשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו."

כידוע, עיקרון יסוד של דיני התאגידים הוא עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. עיקרון זה נתפס כחיוני לשם עידוד פעילותן של חברות. עיקרון זה מקים "מסך" המפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה. הרמת המסך פירושה התעלמות מאותה הפרדה, תוך יצירת יריבות ישירה בין נושי החברה לבין בעלי מניותיה, בדרך כלל על מנת להטיל על בעלי המניות אחריות אישית לחובותיה של החברה.

הרמת מסך מהווה סעד חריג, שניתן להיזקק לו בהתקיים תנאים מסוימים וכאשר הדבר נחוץ לעשיית צדק ולשמירה על טובת הציבור ועל מנת למנוע מבעלי המניות לנצל לרעה את ההפרדה בינם לבין החברה לשם השגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בצדדים שלישיים (ראו ע"א 313/08 נשאשיבי נ. רינראוי מיום 1.8.2010, בפסקאות 74-84). כן ראו אירית חביב-סגל, דיני חברות (כרך א', 2007) בעמ' 361 ה"ש 172 : "אין די במעמד השליטה על מנת להצדיק את הרמת המסך, אלא נדרש שימוש לרעה במסך ההתאגדות על ידי בעל השליטה".

כאשר משתכנע בית המשפט כי בעל המניות עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של חברה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או שהוא נטל סיכון בלתי סביר ביחס ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, כשחשד לעניין זה והימנעות מבירור העובדות, שאינם רשלנות בלבד עלולים גם הם להספיק לצורך כך, הרי שרק אז, ובמקרים חריגים, רשאי הוא, אם מצא כי צודק ונכון לעשות כן, לייחס את חוב החברה לבעל המניות בה בתנאים מסוימים.

בראי המסגרת הנורמטיבית, ייבחנו להלן ראיות הצדדים.

עדות הנתבע­

1. הנתבע העיד כי מעולם לא ניהל את החברה ולא עסק בענייניה השוטפים, ומי שניהל בפועל את החברה, עמד למול התובעת וביצע הזמנות לכל אורך תקופת ההתקשרות, היה חתנו - רועי פישמן, וכי הוא לא פיקח על עבודתו וסמך עליו. הנתבע העיד גם כי לא קיבל משכורת מהחברה, לא משך דיווידנד ממנה או מהחברות האחרות שבבעלותו, וכי אם היו רווחים בשנים האחרות, הם נשארו בחברה והוא לא משך אגורה אלא רק השקיע בחברה.

הנתבע אישר כי רק הוא היה בעל זכות חתימה בכל החברות שבבעלותו וכי הוא ורואה החשבון חתמו על הדו"חות הכספיים, כי הוא ידע מה קורה בחשבונות החברה וכי בשנים האחרונות היא רק הפסידה.

כשנשאל הנתבע אם הוא חתום על השיקים שחזרו ג'1-ג'3 השיב, כי אלו נחתמו על ידו כשהיה מאושפז בביח החולים בעקבות אירוע מוחי שעבר בסוף שנת 2016, אלא שהתקופה הזו אינה זכורה לו בגלל מצבו, ומסוף שנת 2016 עד סוף שנת 2017 לא דיבר כלל, היה בשיקום, מורה פרטית לימדה אותו לדבר מההתחלה ואם חתם זה סימן שבאו להחתים אותו בהיותו בעל זכות החתימה, אבל זה דומה לחתימתו (עמ' 27ש' 12-עמ' 28 ש' 34 לפרוטוקול).

הנתבע אישר כי הוא זה שהיה חתום על ההמחאות (למעט אלו שסומנו ד'1-ד'3, שניתנו מחברה של בנו, בה לא פעל ולא היה בעל זכות חתימה); כי היה בעל זכות החתימה בחברת נס טלאור, וטיפל בענייני הבנקים, ובין השנים 2016 -2018 לא עניין אותו מאום מעבר לשיקום ולרצון לחיות ותפקידו בעניין החברה באותה עת הסתכם בחתימה על שיקים שהביאו לו בהיותו בעל זכות חתימה.

יצוין, כי מהמסמכים הרפואיים שצורפו להתנגדות הנתבע וכנספח ב' לתצהיר עדותו הראשית, עולה כי הנתבע אכן לקה באירוע מוחי ב1/2016 . אני דוחה את טענת התובעת כי אין לקבל את המסמכים הרפואיים שהציג הנתבע כראיה. אין מדובר במסמכים רפואיים המהווים לכשעצמם ראיה לאמיתות תוכנם כרשומה רפואית או ככאלה שבגינם ניתן לקבוע מה מידת הנזק הרפואי שנגרם לנתבע, אך די בהם כדי לתמוך בטענת הנתבע כי אכן לקה באירוע מוחי בתקופה המדוברת. כפי שנרשם בפרוטוקול, ניכר היה כי הנתבע מתקשה בדיבורו והוא מדבר לאט, ולא הובאה ע"י התובעת כל ראיה סותרת למצבו הרפואי הנטען של הנתבע בעת הרלבנטית.

כשנשאל הנתבע על שיקים סולו שבידי החברה ונטען בפניו, כי אלו ניתנו לחברה חמישה חודשים טרם לאירוע המוחי, אף שמועדי הפירעון הם בחודשים נובמבר 2016 עד ינואר 2017 השיב, כי אינו זוכר מתי נחתמו השיקים; מתי נמסרו; מה היו תנאי התשלום היות ולא עסק בניהול החברה בפועל; אף אחד בתדיראן לא פנה אליו בכל תקופת מחלתו הארוכה בין השנים 2016 ל-2018 כש"הכל השתנה לו"; אין לו מושג כיצד הגיעו השיקים לתדיראן ואלו הגיעו כמו כל השיקים שהגיעו אליהם; מעולם לא הציג עצמו כבעלים של טל נט ואף אחד לא שאל אותו; כל מה שרצה ב-2016 הוא לחיות (עמ' 29 ש' 11-36 ועמ' 30 ש' 1-2 לפרוטוקול).

בהקשר זה אציין, כי מעדותה של איילת, אליה אתייחס בהמשך עולה, כי גם לטענת התובעת, אותם שיקים בגינם היא טוענת כי יש לחייב את הנתבע, לא נמסרו חמישה חודשים קודם לכן, כפי שהוצג לנתבע, אלא לכל היותר חודשיים שלושה טרם לחודש נובמבר 2016.

1. אשר לטענה כי בסוף שנת 2016, הנתבע הציג לתובעת מצג כי הוא בעל נכסים, בכך ששלח דו"ח פיננסי על כך לתובעת, טענה שנטענה גם כדי לתמוך בכך שהנתבע ידע כי הוא חתום כערב לחובות החברה, הנתבע הכחיש זאת מכל וכל, והעיד כי הוא עצמו לא מסר לתובעת כל דו"ח פיננסי ובכלל זה\ את הדו"ח נספח י"ג לתצהירה של איילת; הנתבע אישר כי אמרו לו שרועי לקח את הדו"ח וששאלו אותו אם הוא יכול לקחת והוא אמר שכן (עמ' 32 ש' 30-33); החתן שלו אמר כי הוא צריך את זה עבור החברה (עמ' 34 ש' 11-13); והוא עצמו לא ידע לאיזו מטרה.

עדי התובעת

1. כל עדי הנתבעת אישרו את טענת הנתבע כי מי שעמד מולם כנציג התובעת, במהלך כל תקופת ההתקשרות שארכה כשש שנים, היה אך ורק חתנו של הנתבע, רועי. וראו עדותו של נועם בעמ' 6 ש' ש' 27- 30:

"מי שעשה את כל העסקים היה רועי ולא מר סופרי הוא היה אחראי על כל המסחר, הוא הכוונה רועי, רועי במשך שנים שעבדנו לפחות עשר שנים, כוונתי גם לתקופה שעבד מול אלקטרה, הוא תמיד היה הפרונט מול החברה גם בנושא המחירים, גם בנושא התשלום וכו',כל ההסכמים היו מול רועי שהיה שכיר של החברה..."

ובהמשך בעמ' 8 ש' 13-18:

"אמרת קודם שמי שסגרת איתו את תנאי התשלום תמיד והיה איש הקשר שלך לא היה נמרוד .ת: נכון. ש: זה היה רועי פישמן? ת: כן

ש: מי קיבל את ההזמנות בחברה שלכם? ממי קיבלתם ומי קיבל אותם לאורך כל התקופה?

ת: בעיקר רועי, אני מבהיר שלא הנתבע בשום שלב, הוא היה בעל החברה ולא היה לנו קשר מולו".

ובהמשך, לגבי הסכם הבונוסים שנחתם על פי עדותו מול נס טלאור (ויצויין כי הסכם כזה לא הוצג) בעמ' 9 ש' 6-7:

ש: מי חתם עליו מטעם טלאור? ת: רועי, אמרתי ישר הכל נעשה דרך רועי".

ובעמ' 9 ש' 23:

ש: כן בחרתם לאורך כל התקופה גם בסופה, לאשר את כל ההזמנות שהוזמנו מטלאור? ת: עד לתקופה שכבר לא יכולנו, הוא די ניצל, אני מתכוון לרועי כל הזמן שאני אומר אני מתכוון לרועי שאיתו עמדנו בקשר".

1. כן ראו עדותה של איילת, מנהלת תחום אשראי וגבייה בתובעת בעת הרלבנטית שהתייחסה אף היא לקשר שהיה רק מול רועי, חתנו של הנתבע. וראו בעמ' 14 ש' 5-6: לפרוטוקול:

"כשאני אומרת הלקוח יצר אמינות הכוונה לרועי בעיקר, שהתנהל מולנו בשוטף". ובש' 11: "הלקוח הכוונה לרועי".

העדה אישרה כי גם כשהתחילה "להריח" שיש בעיה רצינית, ביקשה פגישה דחופה במהלכה נפגשה עם רועי. לגבי אותה פגישה העידה כדלקמן:

"הגענו לפגישה העליתי את טענותיי מול רועי, הוא היה מאד נסער, הורגש שהוא איבד שליטה בכל הנעשה שם, לא ידע לתת תשובות, והבטיח כספים בקרוב. כאשר התרשמתי שההבטחות האלה אין להן כיסוי, דרשתי להפסיק ולחדול באופן מיידי, הציע הוא או מי מטעמו להעביר לנו דו"ח עושר המעיד על מצבו הפיננסי של העסק ושל הבעלים על מנת להרגיע ולקבל אוויר נוסף מבחינת הפעילות השוטפת. הוא העביר את הדו"ח עושר והוא צורף נספח י"ג לתצהירי. מי שהעביר לי את הדו"ח זה רועי, בשמו של הבעלים הנתבע. לשאלת ביהמ"ש, הנתבע לא היה באותה פגישה. ביקשנו פגישה נוספת עם הנתבע יחד עם רועי, מאותו רגע התגלגל כמו כדור שלג של החמרה במצב" (עמ' 14, ש' 16-23).

כשנשאלה העדה אם פנתה לנתבע, השיבה שלא פנתה אליו באופן אישי, אין לה מידע ישיר והיא לא חלק מההתקשרות (עמ' 16, ש' 1-3). כן השיבה העדה כי היא אינה יודעת לומר אם הנתבע היה מעורב במסירת השיקים או ידע על כך, וכי היא אינה יודעת מי מסר את הדו"ח הפיננסי ויש להפנות את השאלה לחיים (עמ' 18, ש' 5-9). כמו כן, אישרה העדה כי לא פגשה את הנתבע מעולם עד למועד הדיון (עמ' 18, ש' 24).

אשר לטענה שנטענה בתצהירי התובעת, לפיה כביכול נעשתה משיכה מסיבית של סחורות בתקופת ההתקשרות האחרונה, כשהנתבע ידע שמצב החברה כבר קשה, העידה העדה כך:

"אני מבקשת להבהיר שההיקפים תמיד היו גדולים ויפים ולכן איני טוענת שמדובר היה במעשה נקודתי, הבעיה הייתה עם התשלומים לא עם המשיכות, אדרבא לא היה איזה פיק נקודתי של משיכות גבוהות ביחס לעבר, אני לא טוענת שהוא משך במתכוון סחורה כדי להיעלם" (עמ' 17, ש' 16-19, וזאת בהמשך לעדותה בעמ' 17, ש' 1-3).

ובהמשך:

"משיכות נעשו בהיקפים, והמרמה מתייחסת אך ורק לאופן התשלום ולא לאופן המשיכות. התשלום כפי שאמרתי, בגין ההיקפים הגדולים של הסחורות הנ"ל, נעשו באמצעות שיקים שהיה ספק גדול לגבי יכולתם להיפרע ולהיות משלומים, אנו מדברים על אותה תקופה של 2016 במהלכה נמשכו סחורות, כשביהמ"ש שואל אותי לאיזה תקופה אני מייחסת מרמה והטייה של השיקים אני מפנה לדף 3. הטבלה באמצע לתצהיר, זמני פירעון שמוצגים בהם נתקלנו בהיקפים גבוהים של שיקים חוזרים, השיקים הללו לא נפרעו כל מה שמופיע. לשאלת ביהמ"ש מתי נמסרו השיקים האלה, אנו מדברים על נזילות מאוד גבוהה, על טווחים של חודשיים לפני. כלומר, אם אני אראה שיק שזמן פירעונו בינואר, הוא ניתן כחודשיים לפני כן, הסייקלים שנמסרו היו קצרים יחסית, חודשיים או שלושה חודשים קדימה לכל המוקדם" (עמ' 17, ש' 1-9).

העדה אישרה כי לאחר מסירת הדו"ח הפיננסי, התובעת סיפקה לחברה מעט מאד סחורה כדי לאפשר לה לעמוד בהתחייבויות למול הלקוח בגין סחורה שלא סופקה ותמורתה הועברה לתדיראן בהיקף של 20,000 ₪-30,000 ₪ ( 14 ש' 26-30).

העדה אישרה גם כי לא צירפה את הקבלות על השיקים מהן ניתן היה ללמוד על מועד המסירה וכי יתרת הפתיחה שהועברה משנת 2015 לשנת 2016 עמדה על 807,745 ₪ (עמ' 17 ש' 14), דבר התומך בכך שלכל אורך התקופה, וגם לפני מסירת השיקים והדו"ח הנטענים, עמדה נס טלאור ביתרת חובה כלפי התובעת ובאובליגו באותם היקפים כפי שעמדה בכל העת, לא מסירת השיקים הנטענת היא שגרמה לחוב שנותר פתוח ומכאן שנראה כי מדובר בכשלון עסקי גרידא. העדה הוסיפה וטענה כי היא מייחסת חוסר תום לב לנתבע בכך שהתברר לה בדיעבד ששיקים שנמסרו לה על חשבון חובה של נס טלאור, היו למעשה שיקים "סולו" ולא שיקים של צדדי ג', ובדיעבד הסתבר לה שמדובר בחברות בנות של הנתבע, דבר שלא היה ידוע כשהשיקים נכנסו לקופה. מידע זה לכאורה סותר את המופיע בדו"ח העושר הפיננסי שנמסר לתובעת קודם לכן שכלל פירוט מלא של החברות שבבעלות הנתבע.

1. גם הסוכן חיים, שהיה על פי עדותו "בפרונט" מול נס טלאור ואחראי על המכירות, מלאי הכספים והנהלת החשבונות מולה, אישר שהיה בקשר עם רועי מטעמה, וראו בעמ' 21, ש' 6-10:

"ש. בעצם במהלך עבודתך, עם מי היית בקשר מטעם טלאור. ת. 99% מהזמן עם רועי, כי עם הנתבע היה קשה לדבר. הוא כל הזמן היה בורח והיה אומר תפנה לרועי. ש. מי ביצע מולך את ההזמנות? ת. רועי. כמעט בכל יום הוא היה שולח הזמנות. אני הייתי צריך לעדכן את החברה מהכספים שהלקוח הכין לטענתו והייתי מעדכן את איילת מהנהלת חשבונות מנהלת הגבייה. ש. אתה יכול לומר אם הנתבע ביצע מולך הזמנות? ת. לא. הוא כל הזמן היה אומר לי תשחררו את האובליגו תשחררו לנו, יש הזמנות אצל רועי".

חיים העיד כי נמרוד ורועי מסרו שיקים של לקוחות ובדיעבד התברר כי אלו שיקים של חברות שלו, כשכוונתו לרועי ונמרוד, אך לא נמרוד הוא זה שמסר לו שיק, אולי פעם או פעמיים בצורה חפוזה (עמ' 23, ש' 9-13). העד אישר כי מי שביצע הזמנות מסיביות הוא רועי ולא הנתבע, אבל הוא טען כי הנתבע עמד מאחורי הקלעים כל הזמן (עמ' 23, ש' 18 וש' 26-27). העד לא תמך את טענתו בעניין זה במאום, ומעבר לעדות עמומה זאת, לא הובאה ראיה לטענה זו.

אשר למסירת דו"ח העושר הפיננסי, חיים העיד כי מי שנתן לו אותו היה רועי, שמסר לו אותו ביד, לפני הישיבה והבקשה להגדלת מסגרת איפשהו בשנת 2016 וכי הנתבע היה שם בפגישה עד כמה שזכור לו, עם נועם, רפי אטיאס ואיילת (עמ' 24, ש' 17-22). כשנשאל כיצד הנתבע נכח בפגישה, לאור הטענה כי היה בשיקום באותו זמן, השיב כי הוא זוכר שהיה. בהקשר זה אציין כי לעומתו העידה כאמור איילת, כי הנתבע לא נכח בפגישה ואישרה את טענת הנתבע בעניין זה.

1. לאור מכלול הראיות והעדויות שנסקרו, טענת הנתבעת כי בעצם מסירת השיקים כשיקים של חברות אחרות של הנתבע, גרם הנתבע לקבלת אשראי לחברה לפרק זמן ארוך יותר, וכי מסירת שיקים של הלקוח שהעיד כי העסקה עמו בוטלה ומכאן שהנתבע למעשה רימה את החברה ועוול בתרמית כלפיה, לא הוכחה והיא נדחית על ידי. כאמור, לא הוכח כי הנתבע מסר שיקים של חברות אחרות או שיקים של לקוח בעסקה שהתבטלה. להיפך, הנתבע טען כי מעולם לא עסק בניהול פעיל של החברה, או כי אי פעם יצר מצג בדבר איתנות פיננסית שלו או כל דבר אחר; הנתבע טען כי לא מסר שיקים לתובעת וכי אותו לקוח ויזל, שהובא לעדות לצורך הוכחת הטענה כי נס טלאור מסרה שיקים שבוטלו בהסכמה, אישר במפורש כי הוא לא מכיר כלל את הנתבע ומי שנתן לו את האישור כי השיקים מבוטלים הוא רועי (עדות ויזל בעמ' 11 ש' 29-ובעמ' 12 ש' 9-10 ועדות הנתבע כי אין לו כל ידיעה על כך בעמ' עמ' 32 ש' 20-23).
2. לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכח כי הנתבע מסר שיקים כלשהם לתובעת, לא הוכח כי הנתבע, אף אם חתם על שיקים ידע כי אלו לא ייפרעו, ואני מקבלת את עדותו כי בפרט בעת הרלבנטית, לא היה מעורב כלל בענייני נס טלאור נוכח מצבו הרפואי, אף אם חתם על המחאות.

בנוסף, אני קובעת כי הדו"ח הפיננסי נספח י"ג לתצהירה של איילת לא נמסר לתובעת על ידי הנתבע. אני מקבלת גם את טענתו של הנתבע, כי אף שאישר לחתנו לעשות בו שימוש הוא לא ידע לאיזו מטרה נעשה השימוש, ולא ניתן לייחס לו, בסיבות בהם חתנו ניהל את החברה במשך כל השנים, התנהלות החורגת מרשלנות לכל היותר, שאינה מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין נס טלאור לבינו.

אוסיף גם כי הדו"ח מתייחס למצב הנתבע אישית, הנתבע העיד כי מעולם לא היה במצב של חדלות פירעון, ולא הוכח אחרת, וממילא לא ברורה הטענה כי מדובר בדו"ח כוזב, וממילא לא ניתן לייחס לנתבע כוונות כלשהן לגבי מתן אישור לעשות שימוש בדו"ח המשקף אל נכון את מצבו הפיננסי בעת עריכתו.

המסקנה היא כי ממכלול הראיות, עולה תמונה אחרת מזו שמנסה התובעת להציג, ונראה כי חובה של נס טלאור נובע מכישלון עסקי "רגיל" של החברה, אשר קשור או לא קשור למצבו הרפואי של הנתבע באותה עת.

עדי התובעת העידו כי החברה התנהלה משך כ-6 שנים בהיקפים יפים מולה, כפי שגם עולה מנספח א' לתצהיר הנתבע, שהוא כרטיס חשבון של התובעת בחברה לשנות ההתקשרות הראשונות, המוכיח כי לא בוצעו רכישות בהיקף שונה מאז הורע מצבה של החברה. כפועל יוצא, טענת התובעת שנטענה בשלב הראשון, כי בתקופה בה לא כובדו ההמחאות נעשתה רכישה מסיבית של סחורה, לא רק שלא הוכחה, אלא שאיילת מטעם התובעת אישרה במפורש בעדותה כי התובעת אינה טוענת זאת.

למעשה טענתה של התובעת ודרישתה לחיוב הנתבע באופן אישי בחובות נס טלאור, נשענת כל כולה על מסירת שיקים של חברות אחרות בבעלות הנתבע, שהתובעת ראתה בהם שיקים של צדדי ג' ולא שיקים "סולו", ועל טענה למסירת שיקים של צדדים שלישיים בידיעה שאלו לא ייפרעו, כאשר גם עדי התובעת אישרו כי אחרי אותה פגישה ומסירת דו"ח העושר הפיננסי על ידי רועי בוצעו מכירות מינוריות לכל היותר 30,000 ₪, כפי שפורט לעיל.

התובעת גם נמנעה מלהביא לעדות את מר רועי פישמן, מי שלשיטתה הוא היחיד שעמד מולה בכל מהלך ההתקשרות במשך 6 שנים, ומי שיכול היה לשפוך אור על ההתנהלות הנטענת, והתובעת לא הרימה את הנטל המינימלי הנדרש לצורך הוכחת הטענה כי הנתבע כבעל מניות ניהל את החברה תוך נטילת סיכונים לא סבירים אשר אינם עולים כדי רשלנות, ולהוכיח כי כישלון עסקי זה נמנה על החריגים המצדיקים הרמת מסך בין נס טלאור לנתבע רק בשל היותו בעל מניות בה ובעל זכות החתימה בה.

אשר על כן, אני קובעת כי לא הוכח מימון דק ,לא הוכח כי הנתבע נטל סיכונים לא סבירים הנוגעים ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, והעובדה שהיחסים התנהלו בהיקפים יפים במשך כ-6 שנים, תומכת דווקא במסקנה הפוכה לפיה היה לנתבע, כבעל מניות, בסיס לאפשר לחתנו להתנהל למול התובעת, במיוחד בהיותו לא כשיר להתנהלות כזו בעצמו בעת הרלבנטית, ולא הוכח כי הוא התנהל מתוך מטרה להונות את התובעת או לקפחה כנושה, וממילא נדחית הטענה להרמת מסך.

1. אני ערה לעובדה שמדובר בחברה משפחתית, וכי אף שהנתבע היה בעל מניות ומנהל, מי שניהל את החברה בפועל היה חתנו רועי פישמן, עובדה זו כשלעצמה אין בה פסול, והיא אינה מוכיחה את טענות התובעת, שעה שכאמור לא מצאתי בראיות הוכחה לסטייה מהגינות ומחובת תום הלב בהתנהלותו של הנתבע.

וראו בעניין זה רע"א 3031/09 קט קול בע"מ נ. עמי בני יעקב, מיום 2.8.09, פסקה 9:

"למעלה מן הצורך אוסיף כי עקרון הרמת המסך נועד למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור [רע"א 6039/04 פלזנשטיין נ' עובדיה ([פורסם בנבו], 6.6.2005)]. כאשר מדובר בחברה משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות, יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך [ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ פ"ד מו(5) 353, 366 (1992)]. על חברה מסוג זה חלה חובה לשמור על יחס ראוי בין הונה העצמי לבין התחייבויותיה, וזאת, בין היתר, מכוח עקרונות כלליים של הגינות ותום לב במשפט [ר' פסקה 34 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ ([פורסם בנבו], 21.1.2009)]. בענייננו, אכן מדובר בחברה קטנה, משפחתית, בשליטת המשיבים שהינם בני זוג. חברה זו חבה למבקשת חוב כספי אשר נקבע בפסק דין חלוט. אולם אין בראיות שהציגה המבקשת די בכדי להגיע למסקנה כי התנהלות המשיבים מחייבת הרמת מסך והטלת אחריות אישית עליהם. המבקשת לא הוכיחה כי המשיבים סטו מעקרונות של הגינות ותום לב [על היעדר תום לב כשיקול להרמת מסך ראו ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ ([פורסם בנבו], 16.10.05) (פסקה י"ג ואילך לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין)]; היא לא הוכיחה כי החברה פעלה במצב של מימון דק בתקופה הרלוונטית ולא הוכחו טענות של מרמה והונאה. כלומר, המבקשת לא הצביעה על זיקה בין החוב לבין פעולות המשיבים מהן ניתן להסיק כי המשיבים עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות".

1. אעיר, כי ייתכנו מצבים בהם העובדה שבעל מניות לא עמד באופן אישי למול הנושה והתנהל באמצעות אחרים, לא תמנע חיובו אופן אישי והרמת מסך ההתאגדות בינו לבין החברה, אך מקרה זה, בהינתן מכלול הראיות והיעדר הוכחה לחריג לכלל של אישיות משפטית נפרדת לחברה, אינו נמנה על מקרים אלו.
2. אשר על כן, אני דוחה את עילת התביעה המבוססת על הדוקטרינה של הרמת מסך, הן בהקשר של טענת ההטעיה ביחס למצבה הכלכלי החמור של החברה והן בהקשר של מימון דק והתנהלות מסוכנת של החברה על ידי הנתבע.

תרמית וניהול משא ומתן שלא בתום לב

1. סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע:

"תרמית

56. תרמית היא הֶצֵג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

לצורך ביסוס עילה נזיקית של תרמית, היה על התובעת להוכיח כי הנתבע יצר מצג כלשהו כלפיה, בגינו יחויב בנזיקין, אלא שכאמור, עובדתית, הנתבע טען כי לא הציג כל מצג כלפי התובעת, ולא הוכחה אחריותו ולו גם העקיפה למצגים של אחרים, ואף התובעת עצמה אישרה והודתה כי לא היה לה כל קשר עמו.

כפי שקבעתי לעיל, לא הוכח כי הנתבע שלח את הדו"ח וממילא הדו"ח התייחס למצבו האישי, ואין בו כל מצג לגבי איתנות או חוסן פיננסי של החברה. מאותו טעם ממש, ומן הטעמים שנמנו בפרק העוסק בהרמת מסך ההתאגדות, אני קובעת כי לא הוכח קיום משא ומתן שלא בתום לב מצד הנתבע.

סוף דבר

1. התובעת לא הוכיחה את חתימתו השטרית של הנתבע על שטר החוב, לא הוכיחה התחייבות חוזית מכוח כתב הערבות, לא הניחה תשתית ראייתית להרמת הפרגוד החוצץ בין הנתבע כבעל מניות לבין נס טלאור, לתרמית בנזיקין או לניהול משא ומתן שלא בתום לב.

כפועל יוצא, אני מורה על דחיית התביעה.

1. בשים לב לסכום התביעה, ולתעריף המינימלי, התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דינו בסך 40,000 ₪.

ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"ב, 14 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.