כתב האישום

1. ביום 5.3.2013 נגזר דינם של הנאשמים על ידי בית משפט זה ב-ת"פ 4887/2010 ובו נצטוו, בין היתר, להתאים את ביצוע עבודות בניה בשטח של כ-300 מ"ר להיתרים הקיימים, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 15.3.2014. מועד ביצוע הצו נדחה עד ליום 14.4.2016.
2. הנאשמים לא קיימו את הצו עד ליום 2.9.2016 - עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בגין אי קיום צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.

סדר ניהול הדיון

1. בישיבת הקראה ביום 27.4.2017 טען הסניגור (בפני מותב קודם) בפירוט לגבי העובדות הנוגעות לאישום וטען כי מדובר בזוטי דברים.
2. בישיבה בפני מותב זה ביום 10.9.2017 הועלו טענות גם מטעם המאשימה ובסופו של דבר נקבע כי ריכוז טענות הנאשמים יוגש בכתב.
3. ביום 4.6.2018 ניתנה החלטתי המפורטת הדוחה את הבקשה לביטול האישום מטעמים של הגנה מן הצדק וזוטי דברים.
4. בדיון שהתקיים ביום 24.6.2018 טענו ב"כ הצדדים תוך שוויתרו על הבאת ראיות וכן ביקשו כי הכרעת הדין תופץ מבלי לזמנם להקראתה.

העובדות

1. ב-ת"פ 4887/10 הורשעו הנאשמים ביום 27.6.2012 בשימוש בבינוי לא חוקי בשטח כולל של כ-300 מ"ר. בגזר הדין מיום 5.3.2013 נצטוו הנאשמים להתאים את הבינוי להיתרים החלים עד יום 15.3.2014 (לרבות על דרך של הריסת הבינוי). הן פסק הדין והן גזר הדין ניתנו בהסכמת הנאשמים ותוך שהם מיוצגים (על ידי אותו עורך הדין המייצגם גם עתה).
2. עת הודיעו הצדדים על ההסכמה בדבר הודאת הנאשמים, נרשם מפי ב"כ המאשימה בפרוטוקול הדיון (ביום 27.6.2012):

מאשר את ההסדר ומוסיף שכל עוד תקודם תכנית 18001 להכשרת העבירות באיזון סילוואן התיכונה שמקודמת ע"י עיריית ירושלים, תסכים המאשימה לארכות עוקבות מדי שנה בכפוף להגשתן על ידי הנאשמים.

1. ביצוע התאמת/הריסת הבינוי נדחה על ידי ביה המשפט על יסוד סמכותו לפי סעיף 207 לחוק עד יום 14.4.2016.
2. בתיק זה הוגש נגד הנאשמים כתב אישום לפי סעיף 210 לחוק בגין אי ציות לצו ההריסה מיום 14.4.2016 עד יום 2.9.2016 (כארבעה וחצי חודשים).
3. לא למותר לציין כי ביום 29.2.2017 (לאחר הגשת כתב האישום בתיק דנן ביום 14.9.2016) הגישו הנאשמים בקשה להארכת מועד ביצוע צו ההתאמה ולאחר שניתנה עמדת המאשימה (שהתנגדה למבוקש) אושרה הבקשה ביום 29.3.2017 ומועד ביצוע צו ההתאמה נדחה ליום 28.3.2018 (החלטת כב' השופטת סיגל אלבו).

המאשימה שקלה לערער על ההחלטה האמורה, אולם בחרה שלא לעשות כן.

1. עיון במערכת המחשוב הקודמת (מערכת 'צדק') מעלה כי ביום 29.2.2016 הומצאה למזכירות בית המשפט בקשת ב"כ הנאשמים לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה. בו ביום הובאה הבקשה בפני כב' השופטת נמרודי אשר החליטה:

מועד ביצועו של הצו מעוכב זמנית עד ליום 14/4/2016, ע"מ לאפשר למבקש לצרף את תגובת המאשימה כנדרש.

בנוסף, ביום 1.3.2016 יצאה גם הודעה מודפסת (הודעה על ההחלטה ותוכנה) של בית המשפט אל ב"כ הנאשמים.

המשמעות האופרטיבית של האמור:

• 1. הבקשה הוגשה בניגוד לתקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008.
  2. הבקשה נדונה והוכרעה בו ביום - על דרך של סילוק על הסף ומתן ארכת חסד של כחודש וחצי כדי לאפשר הגשת בקשה חדשה כדין (הכוללת עמידה בדרישת תקנה 3).
  3. פשיטא שאין בעצם הגשת בקשת ארכה כדי ללמד על קיומה של הארכה.

טענות הצדדים

1. אין מחלוקת למעשה על כך שלא ניתן צו שיפוטי קונקרטי הדוחה את ביצוע צו ההתאמה לתקופה הרלבנטית לכתב האישום. עיקר טענת הנאשמים היא להעדר משמעות אמיתית להעדרו של אותו צו שיפוטי נוכח הצהרת ב"כ המאשימה ביום 27.6.2012 בפני בית המשפט במסגרת תיק הבניה הראשון.

בנסיבות אלה התהפך סדר הטיעון בין הצדדים.

1. טענות הנאשמים
   1. ב"כ הנאשמים לא היה מודע לכך שהבקשה מיום 29.2.2016 נדחתה מטעמים טכניים.
   2. על פי התחייבות ב"כ המאשימה מיום 27.6.2012, לשם קיומן של ארכות עוקבות (מדי שנה) היה לנאשמים צורך בשני מרכיבים בלבד: (1) להגיש בקשות ארכה; (2) שתכנית 18001 תהיה מקודמת.

שני הרכיבים האמורים התקיימו וגם מאוחר יותר (29.3.2017) אישרה כב' השופטת אלבו מתן ארכה לנאשמים על יסוד התקיימותם של שני התנאים.

תנאים אלה התקיימו גם קודם לתקופה מושא כתב האישום - בשנים 2014, 2015 ו-2016.

• 1. טענות המאשימה אינה ראויות. החלטת כב' השופטת אלבו מיום 29.3.2017 מוכיחה כי ראיית הנאשמים היא הנכונה.
  2. נוכח התחייבות ב"כ המאשימה מיום 27.6.2012, תפקידו של בית המשפט בטיפול בבקשות הארכה השנתיות היה להיות "חותמת גומי" ולאשרן.
  3. הנאשמים פעלו באמצעות בא כוחם בתום לב והגישו בקשות מדי שנה בחודש מרץ. כך היה הן בשנים הקודמות לתקופה מושא כתב האישום, הן בעניינה של הבקשה שהוגשה אך נדחתה מטעמים טכניים והן בשנה שלאחר מכן (בקשה שאושרה על ידי כב' השופטת אלבו מיום 29.3.2017).

1. טענות המאשימה
   1. תכנית 18001 אינה מקודמת כיום. התכנית קודמה על ידי עיריית ירושלים אולם עוכבה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה.
   2. מעת שעוכבה תכנית 18001 יכלו הנאשמים לפתוח בהליך להגשת תכנית מתאר ('תב"ע') נקודתית. הקושי של הנאשמים לעשות כן נובע מכך שהבינוי נרחב ממדיניות התכנון באזור ולפיכך ניתן לאשר רק שתי קומות מתוך שלוש קומותיו של המבנה.
   3. אין בהסכמה מוקדמת (כפי זו שעליה מתבססים הנאשמים) כדי לשלול את שיקול דעתו של בית המשפט לצורך אישור הארכה המתבקשת.
2. תגובת הנאשמים
   1. תכלית התחייבות המאשימה ביום 27.6.2012 היתה לחסוך זמן ולייעל את ההתנהלות. עמידת המאשימה על האישום היא הפרעה להתנהלות התקינה.
   2. המבנה במתכונתו דהיום הוא בניה חדשה אשר מומנה על ידי עיריית ירושלים לאחר שבשנות השמונים קרס קיר תמך של עיריית ירושלים והרס את המבנה שעמד במקום בזמנו. בין לבין, אביהם של הנאשמים בנה קומה נוספת על הבניין (החדש) אולם זו נהרסה על פי צו הריסה עוד בשנות התשעים. משמע, כעת מדובר במבנה אשר הקמתו מומנה על ידי עיריית ירושלים.
   3. המטרה של תב"ע 18001 היתה להכשיר עבירות בניה מבלי לאלץ את התושבים (בהם הנאשמים) לפעול להוצאת תב"ע נקודתית.

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת בדבר קיומו ותוקפו של צו ההתאמה ותחולתו בתקופה מושא כתב האישום.
2. חובתו של בעל דין המגיש בקשה לבית המשפט לברר מה עלה בגורלה. עצם ההנחה שהבקשה "בוודאי אושרה" אינה יוצרת מצב משפטי כפי שנתבקש. במקרה דנן הנחה זו (מבלי לברר את היסוד הנפשי, שאינו נדרש בעבירה דנן) לא התממשה.
3. התחייבות ב"כ המאשימה מיום 27.6.2012 איננה נוטלת את סמכות בית משפט זה לשקול בקשות ארכה המוגשות לפניו (לפי סעיף 207 לחוק) מכל היבטיהן.

הוא הדין בעניין כל הסכמת בעלי דין המובאת בפני בית משפט. ההסכמות מחייבות את בעלי הדין ביניהם, אולם אין בהן כדי למנוע הפעלת שיקול דעת על ידי בית המשפט.

אין לטשטש את אי הזהות שבין נטיית בתי המשפט לכבד הסכמות שהושגו בין בעלי הדין לבין כבילת שיקול דעתו של בית המשפט.

1. אילו היתה כוונה לתת לנאשמים "כרטיס פתוח" ובלתי מוגבל להארכת מועד ביצוע צו ההתאמה, הרי שלא היה מקום לקצוב את הארכות שניתנו בגזר הדין לתקופות של שנה בלבד (ראו נוסח הצהרת ב"כ המאשימה: "ארכות עוקבות מדי שנה") ואף לא היה מקום להטיל על הנאשמים להגיש בקשות בעניין (ראו נוסח הצהרת ב"כ המאשימה: "בכפוף להגשתן על ידי הנאשמים"). אם היתה כוונה למסור לנאשמים "כרטיס פתוח" כאמור, ניתן היה גם להטיל על המאשימה להודיע לתיק אם וכאשר יופסק קידומה של תכנית 18001, ולקבוע כי עד אז מסורה לנאשמים ארכה בלתי מוגבלת בזמן.
2. התקיימות יסודות העבירה

הוכח מעבר לספק סביר קיומו של צו התאמה מיום 5.3.2013 (ב-ת"פ 4887/2010) אשר נכנס לתוקף ביום 14.4.2016 והנאשמים לא צייתו לו עד יום 2.9.2016.

התוצאה

אני מרשיע את הנאשמים בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (עובר לתיקון 116) בגין אי קיום צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.

טיעונים לעונש יישמעו ביום 27.12.2018 בשעה 14:30.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.