הנאשמים הואשמו בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 14.9.2016.

הכרעת הדין

1. הנאשמים הורשעו, לאחר הדיינות בכתב והכרעה בכתב בטענה מקדמית של זוטי דברים וכן לאחר טיעונים בעל פה לעניין הכרעת הדין (אולם ללא קיום דיון הוכחות), בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיימו צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.
2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.3.2013 נגזר דינם של הנאשמים על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 4887/10 ובו, בין היתר, נצטוו להתאים בנייה בשטח של כ-300 מ"ר (המצויה בשכונה התיכונה בסילואן בירושלים) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 15.3.2014. בית המשפט דחה את מועד ביצוע הצו עד ליום 14.4.2016. הנאשמים לא קיימו את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 2.9.2016.

עסקינן באישום ראשון בגין אי ציות לצו ההתאמה.

נתונים רלבנטיים נוספים

1. שיוך השטחים בתיק האישום העיקרי

האישום ב-ת"פ 4887/10 מתייחס לשימוש בתאריכים 1.1.2003-24.2.2010 או בסמוך לכך במבנה בן 3 קומות שהוקם שלא כדין. לנאשמת 1 (שאינה נאשמת בתיק דנן) יוחס שימוש למגורים ב-85 מ"ר בקומת קרקע. לנאשם 1 כאן יוחס שימוש למגורים ב-120 מ"ר בקומה א'. לנאשם 2 כאן יוחס שימוש למגורים ב-85 מ"ר בקומה א' וכן שימוש למחסן ב-100 מ"ר בקומת הגג.

במסגרת הסדר נמחק האישום ביחס לקומת הקרקע נוכח טענת הנאשמת שהקומה נבנתה לפני שנת 1967. יתר הנאשמים (הם הנאשמים גם כאן) הודו במיוחס להם. הדברים מתועדים בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 27.6.2012 בפני כב' השופט פאול שטרק.

1. ההסדר בתיק האישום העיקרי

ב-ת"פ 4887/10 הורשעו הנאשמים ביום 27.6.2012 בשימוש בבינוי לא חוקי בשטח כולל של כ-300 מ"ר. עת הודיעו הצדדים על ההסכמה בדבר הודאת הנאשמים, נרשם מפי ב"כ המאשימה בפרוטוקול הדיון (ביום 27.6.2012): "מאשר את ההסדר ומוסיף שכל עוד תקודם תכנית 18001 להכשרת העבירות באיזון סילוואן התיכונה שמקודמת ע"י עיריית ירושלים, תסכים המאשימה לארכות עוקבות מדי שנה בכפוף להגשתן על ידי הנאשמים".

1. בקשת המבקשים מיום 29.2.2016 לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה

במסגרת החלטה בתיק זה אשר דחתה בקשה מטעם הנאשמים לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק וזוטי דברים, נמצא כי ביום 29.2.2016 הומצאה למזכירות בית המשפט בקשת ב"כ הנאשמים (הוא בא כוחם גם כיום) לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה. בו ביום הובאה הבקשה בפני כב' השופטת נמרודי אשר החליטה: "מועד ביצועו של הצו מעוכב זמנית עד ליום 14/4/2016, ע"מ לאפשר למבקש לצרף את תגובת המאשימה כנדרש.". בנוסף, ביום 1.3.2016 יצאה גם הודעה מודפסת (הודעה על ההחלטה ותוכנה) של בית המשפט אל ב"כ הנאשמים.

החלטת כב' השופטת נמרודי כיוונה לתקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 אשר מחייבת הגשת בקשת ארכה לביצוע צו התאמה בצירוף תגובה בכתב של המאשימה. תקנה 6 לתקנות האמורות קובעת כי בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

אין מחלוקת כי ב"כ הנאשמים לא פעל בהתאם להחלטה מיום 29.2.2016 וכי לא בוצעה כל פעולה על ידי הנאשמים או בא כוחם לשם וידוא קבלת הבקשה מיום 29.2.2016.

בהמשך לביקור המפקח מטעם המאשימה (עת/1) במבנה ביום 2.9.2016, המציא ב"כ הנאשמים ביום 4.9.2016 (כחצי שנה לאחר הגשת הבקשה האמורה) בפקס את הבקשה (מיום 29.2.2016) אל המפקח מטעם המאשימה. המאשימה לא התייחסה למסמך, וכתב האישום בתיק דנן הוגש ביום 14.9.2016 (עשרה ימים לאחר מכן).

1. ארכה מיום 29.3.2017 לביצוע צו ההתאמה עד יום 28.3.2018

ביום 29.2.2017 (לאחר הגשת כתב האישום בתיק דנן ביום 14.9.2016) הגישו הנאשמים בקשה להארכת מועד ביצוע צו ההתאמה ולאחר שניתנה עמדת המאשימה (שהתנגדה למבוקש) אושרה הבקשה ביום 29.3.2017 ומועד ביצוע צו ההתאמה נדחה ליום 28.3.2018 (החלטת כב' השופטת סיגל אלבו).

1. ארכה לביצוע צו ההתאמה עד יום 10.1.2019

שנה מאוחר יותר הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד ביצוע צו ההתאמה. הבקשה נדחתה ביום 25.3.2018 על ידי כב' השופטת סיגל אלבו (תו"ב 42972-06-10 - שהוא מספר ההליך שניתן במערכת 'נט המשפט' לתיק האישום המקורי), אולם בהסכמת המאשימה נהפכה ההחלטה בבית המשפט המחוזי בירושלים אשר הורה ביום 10.7.2018 על הארכת מועד ביצוע צו ההתאמה עד יום 10.1.2019, תוך שאף נרשם מפי ב"כ המאשימה (המשיבה לערעור) כי "ככל שתוגש תב"ע נקודתית עד לאותו מועד, נסכים להארכה של שנה נוספת" (עתפ"ב 46561-04-18).

1. בקשת תכנית מתאר 18001

בסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית פעלה עיריית ירושלים לקידום תכניות מתאר בסילואן אשר תכליתן הסדרת כאוס תכנוני השורר במקום זה מכבר. תכנית 18001 מתייחסת לשכונה התיכונה, בה מצוי גם המבנה מושא התיק דנן. תכנית 18000 מתייחסת לשכונת גן המלך. הוועדה המקומית לתכנון ובניה החליטה ביום 21.6.2010 להמליץ לוועדה המחוזית לתכנון ובניה להפקיד את שתי התכניות. משך שנים ניתנו ארכות שיפוטיות לביצוע צווי התאמה של מבנים בתחומי התכניות האמורות, בהתבסס על תקוות קידומן ומתן תוקף להן ביום מן הימים.

ביום 8.2.2018 ניתנה החלטתי ב-תו"ב 12-11-93 בה נקבע, לאחר חקירת גורם תכנוני מקצועי, כי תכנית 18001 לא קודמה וכי לא ניתן לראותה כמשפיעה על מועדי ביצוע צווי התאמה. עוד נמצא כי רשויות התכנון לא ימנעו הגשת תכנית מתאר נקודתית רק על יסוד הטענה שיש תהליך לקידום תכנית מתאר נרחבת (18001). על יסוד זאת ניתנה באותו תיק ארכה של שנה לנאשם לפעול להוצאת תכנית מתאר. ההחלטה פורסמה.

נראה כי הארכה שניתנה לנאשמים בבית המשפט המחוזי במקרה דנן (כמתואר לעיל) הלכה אף היא באותו מתווה, תוך שצויין בה כי אם הנאשמים יפעלו להוצאת תכנית מתאר נקודתית אזי תהיה הסכמה למתן ארכה נוספת לביצוע צו ההתאמה.

כיום מצויין באתר המרשתת של עיריית ירושלים (הפתוח לכל) כי תכניות 18000 ו-18001 גנוזות מאז 13.3.2018.

פרשת העונש

1. ראיות לעונש

ההגנה לא מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).

1. סיכומי המאשימה לעונש
   1. כתב האישום המקורי (ת.פ. 4887/2010) הוגש לגבי שימוש בבינוי ללא היתר בשטח של 390 מ"ר עוד מראשית שנת 2003.
   2. כתב האישום בתיק דנן בעניין אי הציות מתייחס לעבירה במשך 142 יום (עד יום 14.4.2016), אולם בפועל לבינוי אין היתר גם כיום.
   3. מבוקש להטיל קנס של 29,200 ₪ (המקסימום לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין) ובנוסף קנס יומי בסך של 1,000 ₪ לכל יום הפרה (לפי סעיף 61(ג) לחוק העונשין). בנוסף מבוקש לחייב לחתום על התחייבות בגובה הקנס וכן להטיל מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים.
   4. כן מבוקש כי הואיל ולא הוצגו ראיות להתקדמות תכנונית, יידחה ביצועו של צו ההריסה (שנקבע בגזר הדין ב- ת.פ. 4887/2010) ב-30 יום בלבד לצורך התארגנות.
2. סיכומי הנאשמים לעונש
   1. הנאשמים לא עשו דין לעצמם הואיל והם הגישו בקשה להארכת מועד.
   2. מי שלא פעל בהתאם להסכמה שהיתה (בתיק האישום העיקרי) היה הסניגור אשר לא היה ער להחלטה שניתנה בעניין הבקשה מיום 29.2.2016 לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה (כך לטענתו בטיעוניו מטעם הנאשמים).
   3. מדובר בעבירה טכנית שהנאשמים אפילו לא היו מודעים לה.
   4. לאחר הגשת כתב האישום ניתנו לנאשמים ארכות שיפוטיות לביצוע צו ההתאמה (כמפורט לעיל).
   5. קודם למבנה דנן היה במקום מבנה אשר נהרס בעקבות התמוטטות קיר תמך בשנות השמונים של המאה העשרים. עיריית ירושלים היא אשר מימנה את הקמת המבנה מחדש (המבנה אשר הוא העבירה שביסוד ההליך דנן), על אף שלא היה היתר בניה לכך.

לאחר הקמת המבנה החדש, אביהם המנוח של הנאשמים הקים על המבנה קומה נוספת, ולגביה בוצעה אכיפה מלאה והיא נהרסה.

האישום נגד הנאשמים הוא בעבירת שימוש (וכיום - אי ציות לצו התאמה), הואיל והבניה של המבנה בוצעה על ידי האב המנוח.

• 1. תכניות 18000 ו-18001 היו נסיון להכשיר את בית יונתן. אולי הסניגור מבקש את אותו עונש שניתן בעניין בית יונתן. מדובר בהפליה בין יהודים וערבים. (עמ' 9, שור' 29-27)

מובהר כי הטיעון האמור לא פירט דבר מעבר לאשר מצויין כאן.

• 1. העונש הראוי הוא קנס של שקל אחד.

1. דברי הנאשמים

הנאשמים לא מימשו את זכותם לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא

1. לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
2. לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
3. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
4. בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
5. התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

1. הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:

1. תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
2. תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
3. שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
4. שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
5. כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:

"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."

(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"

(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."

(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"

(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."

(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"

(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות - בחירה של הנאשם שלא לבצע גזר שניתן נגדו.

1. מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן

לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:

• 1. היקף העבירה. מדובר בעבירה רחבת היקף (כ-300 מ"ר).
  2. הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
  3. הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבם של הנאשמים. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית.
  4. התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. כמבואר בראש הדברים וכידוע ליושבים בבית משפט זה, משך שנים, הן טרם העבירה מושא דיוננו והן לאחריה, היו ניתנות ארכות לביצוע צווי התאמה על יסוד קיומו של הליך למתן תוקף לתכנית מתאר 18001 ולתכנית מתאר 18000. יש אפוא יסוד לטענת הסניגור לפיה מדובר בעבירה שהיא טכנית באופייה. זאת ועוד, לא זו בלבד שהעבירה לא התמשכה, אלא שהיא נקטה בהחלטות שיפוטיות אשר נתנו ארכה לביצוע צו ההתאמה.

1. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):

(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - בנסיבות המקרה, אשר כללו הגשת בקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה, נראה בעליל כי התכנון הפוזיטיבי היה שלא לבצע את העבירה. העבירה התרחשה בשל תקלה של פעולת הסניגור ובשל אי פיקוח על פעולות הסניגור. נוכח ההסדר במסגרת תיק האישום העיקרי ביום 27.6.2012 ונוכח הארכה שניתנה ביום 29.3.2017, קשה לסבור שאם הבקשה היתה מוגשת בהתאם להוראות הדין (בצירוף תגובת המאשימה בכתב) לא היתה ניתנת ארכה לביצוע צו ההתאמה.

(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה - ברי כי המשתמש בבינוי שלא כדין אחראי למעשיו ותוצאותיהם. ברם, במקרה דנן היו הנאשמים מיוצגים על ידי סניגור, אשר אף הגיש מטעמם בקשה בעניין דחיית מועד ביצוע צו ההתאמה. אין בכך כדי להסיר מהנאשמים את האחריות לעבירה, אולם יש בכך כדי לשקף נסיבה מקלה;

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - כמתואר לעיל, מדובר בתקלה של הסניגור ובאי פיקוח הדוק של הנאשמים על עורך דינם.

1. עונש קנס - מצבם הכלכלי של הנאשמים

מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.

לא נטענו טענות לגבי מצבם הכלכלי של הנאשמים ולפיכך אין לגורם זה השפעה על מתחם העונש ההולם.

1. מתחם העונש ההולם

במקרה של אי ציות לצו התאמה, על רקע הצהרה ראשונית של המאשימה בדבר כוונה להסכים למתן ארכות, לאור המשך מתן ארכות בפועל במועדים מאוחרים יותר ותוך שאי הציות נובע בעיקרו מאי מעקב של סניגור אחר תוצאת בקשת ארכה לקויה שהגיש, מתחם העונש ההולם הוא קנס כספי נמוך.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

1. מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטית לענייננו הנסיבה הבאה:

(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשמים פעלו להגשת בקשת ארכה לאחר הגשת כתב האישום, ואכן קיבלו שתי ארכות שיפוטיות. משמע, הנאשמים פעלו לשם סילוק הסטטוס של הבינוי ככזה המפר צו התאמה.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113

1. אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 (ה"ח 241)
2. הערות טרם חתימה
   1. בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן, הן עובר להשמעת הטיעונים לעונש והן לאחר מכן.
   2. טענת האפליה הועלתה בטיעונים לעונש על ידי הסניגור כלאחר יד וללא כל ביסוס של ממש. לפיכך אין בידי בית המשפט להתייחס אליה.

התוצאה

לאור כל האמור אני גוזר על כל אחד מהנאשמים קנס בסך של 750 ₪ לתשלום תוך חודש.

מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה שהוטל ב-ת"פ 4887/10 נדחה ליום 1.11.2019.

המזכירות תתייק גזר דין זה ב- ב-ת"פ 4887/10.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתן היום, א' אלול תשע"ט, 01 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.