התובעת פנתה לנציבות שוויון הזדמנות בעבודה כאשר לטענתה לא רואיינה ולא התקבלה לעבודה בחנות השייכת לנתבעים בשל היותה אישה. הנתבעים טוענים שהתובעת כלל לא הגישה מועמדות. האם נהגו הנתבעים באפליה כלפי התובעת או שמא בדתה התובעת את קרות המקרה – זו הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובעת היא מאמנת כושר ובוגרת קורס מאמני כושר של קמפוס שיאים באוניברסיטת תל-אביב (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן).

2. הנתבעת 1 היא חברה אשר פורקה מרצון.

3. הנתבע 2 הוא בעל מניות בנתבעת 1.

4. הנתבעת 3 היא שותפות רשומה בבעלות הנתבע 2 ומר אריק יונתן להלן: הרשת או הנתבעת).

5. חנות אמינושופ היא בבעלות הרשת דלעיל וממוקמת ברח' קינג ג'ורג' בתל אביב. החנות פרסמה מודעה על חלון הראווה (נספח 2 לכתב התביעה המתוקן). כן פורסמה מודעה בפייסבוק בחודש 3/2016 (נספח 2 לכתב ההגנה המתוקן):

"דרוש נציג מכירות לחנות החברה בסניף ת"א (דיזינגוף סנטר) בעל רקע בתחום הכושר והבריאות.

• בעלי ניסיון במכירות – יתרון
• בעלי הכשרה והסמכה במקצועות הכושר והבריאות – יתרון
• יכולת עבודה בצוות, יחסי אנוש מעולים, חיבור לעולם הכושר והבריאות
• יכולת הבעה בעל פה וכתיבה בעברית
• נכונות לעבוד ימי שישי ומוצ"ש לסירוגין
• שכר + בונוסים

לפרטים יש לפנות לאלי (מנהל הרשת) בטלפון ...

ניתן להעביר קורות חיים ל:

... (כתובת מייל)

* מיועד לנשים וגברים כאחד – מודעה זו נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד"

6. לטענת התובעת, היא נכנסה לחנות והשאירה את פרטיה עבור המשרה אצל המוכר והנתבעים לא חזרו אליה.

7. התובעת פנתה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה וזו פנתה אל הנתבעים באשר לאפליה של התובעת על רקע מגדרי (נספח 3 לכתב התביעה המתוקן). בתגובה הנתבעת שלחה לנציבות טבלת מצבת העובדים בנתבעת (נספח 4 לכתב התביעה המתוקן).

8. ביום 15/11/16 שלחה הנציבות מכתב נוסף לנתבעים (נספח 5 לכתב התביעה המתוקן).

9. ביום 16/11/16 שלחו הנתבעים תשובה לנציבות לפיו הם מבצעים ראיונות למועמדים והם אינם מפלים על רקע מגדרי (נספח 6 לכתב התביעה המתוקן).

10. ביום 25/12/16 פנתה הנציבות אל הנתבעים וביקשה לבדוק האם יסכימו לראיין את התובעת (נספח 7 לכתב התביעה).

11. ביום 8/1/17 השיב הנתבע לעו"ד לביא מהנציבות כי ישמח לזמן את התובעת לראיון (נספח 8 לכתב התביעה המתוקן).

12. התובעת התראיינה אצל מייק ביקוב, מנהל החנות.

13. התובעת עבדה במשרד עורכי דין כמזכירה. התובעת התפטרה מעבודתה (נספח 9 לכתב התביעה המתוקן). התובעת סיימה עבודתה במשרד עורכי הדין ב-1/2017 (נספח 10 לכתב התביעה המתוקן).

14. ביום 23/12/16 התובעת רכשה קטנוע בעלות של 22,000 ₪ (נספח 13 לכתב התביעה המתוקן).

15. ביום 7/3/17 נטלה התובעת הלוואה בסך 50,000 ₪.

טענות התובעת

1. בדיון קדם המשפט הסתיר הנתבע 2 כי החליט לפרק את הנתבעת 1 מרצון.

2. החלטת הנתבע שלא לזמן את התובעת לראיון מהווה הפלייה אסורה המנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (120,000 ₪). במכתב מיום 16.11.16 לנציבות כתב הנתבע בין השאר כי מדובר בעבודה מול מפתחי גוף, נדרש להרים סחורות במשקל של 10 ק"ג ועבודה המסתיימת בשעות מאוחרות-דבר שמרתיע נשים רבות. כל אישה המוכנה לקבל תנאים אלו הוא לא היה פוסל אותה עקב היותה אישה, כפי שאכן קיבל את מנהלת סניף ראשל"צ "למרות גילה ומינה". התובעת טוענת כי לא הייתה לה כל בעיה לעבוד בעבודה הכוללת פריקת סחורות, עבודה בשעות מאוחרות ועבודה מול מפתחי גוף.

3. מייק ביקוב, מנהל החנות, קיבל את התובעת לעבודה לאחר הריאיון עמה וסוכם שהתובעת תקבל שכר של 28 ₪ לשעה בתוספת נסיעות ובונוסים והתובעת תחל לעבוד לאחר שתסיים את עבודתה הנוכחית.

4. מייק ביקוב לא הביע כל התנגדות שהתובעת תעבוד בהיקף משרה חלקי (במודעת הדרושים נרשם כי העבודה היא במשמרות).

5. העובד שהתקבל במקום התובעת הוא עובד שלא הועסק בסופ"ש.

6. התובעת פוטרה מעבודתה באופן פסול, מבלי לערוך לה שימוע (48,000 ₪).

7. החלטת הנתבעת לפטר את התובעת לאור העובדה שהגישה לנציבות תלונות מהווה התנכלות אסורה המנוגדת לחוק (60,000 ₪).

8. הסתמכות התובעת על קבלתה לעבודה בנתבעת גרמה לתובעת נזקים כספיים (50,000 ₪).

9. נוכח ההתנהלות השערורייתית של הנתבע תוך הפרת החוק מתקיימת נגדו עילת הרמת מסך.

טענות הנתבעים

1. הנתבעת 1 מעולם לא הייתה פעילה.

2. הנתבע מעולם לא התנער מאחריותו כמנהל הרשת והציג בפני ביה"ד תמונה עובדתית מלאה.

3. התובעת לא העבירה קורות חיים בדוא"ל.

4. הנתבע לא קיבל פניה מהתובעת באשר למודעת הדרושים ורק לאחר פניית הנציבות ערך הנתבע בירור אשר העלה כי התובעת לא השאירה פרטים אצלם.

5. התובעת לא הוכיחה שעמדה בתנאים שפורטו במודעה. התובעת לא צירפה ראיה כי היא בעלת יחסי אנוש מצוינים וביכולתה לעבוד בצוות.

6. לתובעת ניסיון מועט במכירות (תמלולי השיחה צורפו כנספח 3 לכתב ההגנה).

7. קורות החיים של התובעת אינם נכונים ומדויקים.

8. ביום 20/1/17 זומנה התובעת לראיון עם מנהל החנות, מר מייק ביקוב. מר ביקוב ציין בפני התובעת כי תחילת העבודה היא מידית ואולם התובעת הודיעה לו כי עליה להתפטר מעבודתה וליתן למעסיקה הנוכחי הודעה מוקדמת.

9. התובעת סירבה לעבוד בימי שישי ובמוצ"ש בניגוד לדרישות שהופיעו במודעה.

10. בתקופה הרלוונטית הועסקו 2 נשים בחנות.

11. התובעת מעולם לא התקבלה לעבודה בחנות ובוודאי שלא פוטרה.

עדויות:

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה.

מטעם הנתבעים העידו:

מישל משייב, הנתבע 2;

מר אלי משייב, מנהל הרשת והאחראי על כלל החנויות;

מר מייק ביקוב, מנהל חנות הרשת בת"א.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

האם הגישה התובעת את מועמדותה לתפקיד אצל הנתבעת:

1. התובעת טענה כי מועמדותה נדחתה על הסף מאחר שהמשרה יועדה לגברים בלבד. מהראיות התחוור כי התובעת כלל לא שלחה בפקס או דוא"ל או מסרה קורות חיים לנתבעת ולא ידעה לציין למי מסרה את פרטיה.
2. התובעת לא ידעה לצין את שם המוכר שפנתה אליו:

"ש. את יכולה להפנות אותי בתצהירך למסמך שמאשר ששלחת מייל?

ת. לא.

ש. אולי מסמך שמאשר ששלחת פקס?

ת. גם לא. אני אדם תמים ולא חשבתי שנגיע לסיטואציה הזו.

ש. את מתארת שזו משרת חלומותייך מה שנקרא, זה תפור עלייך במיוחד בשבילך. בכל זאת כל מה שאת עושה זה לדבר עם בחור בחנות, את לא עושה פולו אפ ולא בודקת?

ת. כל פעם שעברתי שם נכנסתי ודיברתי עם מוכר בחנות. כל פעם מוכר שונה. לא התייחסתי לשמות ולא התעמקתי בזה."

(עמ' 5 לפ' שורות 8-1 לעדות התובעת)

1. התובעת לא בדקה מה עלה בגורל הדוא"ל שלכאורה שלחה ולא צירפה תיעוד על שליחתו.
2. על פי המודעה היה על המועמד לפנות לאלי משייב (נספח 3 לתצהיר התובעת). התובעת לא שלחה קורות חיים ולא פנתה לאלי משייב, מנהל הרשת.
3. מסקנתנו היא שהתובעת לא הוכיחה כלל כי הגישה את מועמדותה למשרה.
4. אם כן, התובעת הגישה תלונה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מבלי להגיש מועמדות לנתבעת. התובעת אף לא צירפה את פנייתה לנציבות.
5. משכך, התנהלותה של התובעת בהחלט מעוררת תהיות רבות.
6. אף לא ניתן הסבר מדוע בטרם פנייה לנציבות, לא נעשתה פנייה בכתב לנתבעים. התנהלות זו מחזקת את טענת הנתבעים כי התובעת כלל לא הגישה מועמדות אצלם.
7. לאחר הגשת התלונה, זומנה התובעת לראיון עבודה עם מייק ביקוב.
8. לא נסתרה טענת הנתבעת כי התובעת סירבה להתחיל לעבוד לאלתר וכי התובעת לא הסכימה לעבוד בימי שישי – שבת לסירוגין (התובעת עבדה בסופ"ש כמאמנת אישית). לכן, הנתבעת דחתה את מועמדותה של התובעת או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובעת.
9. התובעת טוענת כי התקבלה לעבודה אולם לא הובאה כל ראיה בעניין זה. מסקנתנו היא שהתובעת לא התקבלה כלל לעבודה בנתבעת.
10. התובעת אף קיימה שיחה עם אלי משייב והוסבר לה שהיא איננה מתאימה לתפקיד. התובעת ידעה את מספר הטלפון של אלי משייב ממודעת הדרושים (נספח 2 לתצהיר הנתבעים) והמספר לא נמסר לה ע"י אלי ביקוב, כפי שטענה.

האם התובעת עמדה בדרישות התפקיד?

1. על פי ההלכה הפסוקה, מוטל נטל ראשוני על העובדת להוכיח כי היא עומדת בדרישות התפקיד המוצע ולאחר מכן מועבר נטל ההוכחה אל המעסיק להוכיח כי לא פעל משיקולים זרים:

"האפשרות להעביר את נטל ההוכחה בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות לכתפי המעביד קבועה, כאמור, במפורש בסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות. בהתאם להוראת סעיף 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות, נטל ההוכחה לגבי העדר שיקולים פסולים יעבור לכתפי המעביד, אם העובד שטוען להפלייה יוכיח כי התקיימו בו התנאים או הכישורים שנקבעו על ידי המעביד לאותו עניין שלגביו מתעוררת טענת ההפלייה. הנטל המוטל על העובד הוא נטל קל יחסית. קריאת הוראות סעיף 2 ו-9 לחוק שוויון הזדמנויות במשולב מובילה למסקנה כי די בכך שהעובד הטוען להפלייה בשל אחד ממאפייני הזהות שלו המנויים בסעיף 2 לחוק יוכיח כי התקיימו בו התנאים והכישורים שנקבעו על ידי המעביד לעניין מסוים כדי להעביר את הנטל למעביד להוכיח כי ההחלטה שנתקבלה על ידו באותו עניין לא התבססה על שיקול אסור (ראו ר' בן-ישראל שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה (כרך ב, 1998) 480)." (בגץ 1758/11 ‏אורית גורן נ' הום סנטר בע"מ ניתן ביום 17.5.12 – פורסם במאגרים האלקטרוניים)

1. בענייננו התובעת לא הוכיחה כי היא בעלת ניסיון במכירות.
2. התובעת לא צירפה תלושי שכר באשר לעבודה "פיור":

"ש. מפנה לסעיף 5 לתצהירך, שם את כותבת מצהירה לעניין תקופת עבודה שלך במועדון הפיור. יש לך איזה, תוכלי להפנות לאישור שתקופת העבודה שלך הייתה יותר מ-3 חודשים?

ת. אם אני לא טועה, צירפנו.

ש. יש לך מסמכך להראות לנו?

ת. התובעת פונה לב"כ ושואלת יש לנו תלושים לא? תלושי משכורת.

ש. יש לך אחרים להראות?

ת. לא." (עמ' 4 לפ' שורות 9-2 לעדות התובעת).

1. התובעת לא צירפה כל מסמך המאמת כי עבדה גם פקידת קבלה וגם מאמנת כושר:

"ש. בסעיף 7 את מצהירה שבכפר המכביה הייתה פקידת קבלה ומאמנת כושר לפי החלטת הנהלה?

ת. נכון.

ש. תוכלי להפנות להחלטת ההנהלה?

ת. לא. זו הייתה מהות התפקיד.

ש. ניסית לזמן מישהו מכפר המכביה שיתמוך בטענה שלך ?

ת. לא. כל הפקידים בספא באותה תקופה עבדו כמאמנים."

(עמ' 4 לפ' שורות 16-10 לעדות התובעת)

1. התובעת טוענת כי יש לה "ניסיון עשיר בתחום תוספי התזונה" (עמ' 1 לסיכומים) אולם לא הביאה ראיה אובייקטיבית אחת לניסיונה.
2. קורות החיים שהוגשו על ידה אינם מדויקים, בלשון המעטה. כך גם עולה מהתמלולים שהוגשו ע"י הנתבעים בשיחות שנוהלו עם מעסיקיה הקודמים של התובעת. התובעת לא פנתה למעסיקים הקודמים על מנת להזים את התמלולים. התמלולים הוגשו עוד בשלב כתב ההגנה והתובעת יכלה לבקש את ההקלטות המקוריות. יוער כי על פי סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה בית הדין אינו כבול בדיני הראיות.
3. אכן גב' שרה ניסים שדיברה עם מעסיקיה הקודמים של התובעת לא העידה. אבל היה על התובעת להוכיח את ניסיונה. זאת ועוד, גב' שרה ניסים הייתה באולם בית הדין בעת החקירות והתובעת יכלה לחקור אותה על השיחות שניהלה עם מעסיקיה הקודמים.
4. זאת ועוד, התובעת לא צירפה אף לא המלצה אחת.
5. משכך, התובעת לא עמדה בנטל הראשוני הנדרש כי היא עונה על הדרישות הבסיסיות של התפקיד.

מדוע לא התקבלה התובעת לתפקיד?

1. טוענת התובעת כי טענת הנתבעים שהעובד אותו הייתה אמורה התובעת להחליף, עבד במשרה מלאה עומדת בסתירה לרשימת היקפי המשרה של עובדי הנתבעת וכי אף עובד בנתבעת לא עבד בהיקף משרה מלא:

"ש. מפנה לנספח 13 לתצהיר התובעת. רשימת סידור העבודה בסניף. מסתכל על שעות העבודה של לחן ורואה בין 3-9.5 בין 10-19:00 שבוע אחרי שזה 11.5 שעות. כל המשמרות שלו לפחות 6.5 7 או 1 שעות. נעשה ממוצע ונחלק למינימום וזה ייתן 4.5 משמרות בשבוע. איך זה מסתדר עם הטענה שהוא עשה 6 משמרות בשבוע?

ת. זה משתנה משבוע לשבוע. הבאת סידורי עבודה ממתי? זה השתנה משבוע לשבוע, זה לא היה עקבי בוא נגיד ככה.

ש. אתה טוען בעצם שלחן בשנת 2016 גם עבד 6 משמרות בשבוע?

ת. סביר להניח כן אבל זה לא היה ב..."

(עמ' 10 שורות 27-20 לעדות מייק ביקוב)

1. לא נעלם מעינינו כי הדרישה במודעת הדרושים לא הייתה לעבודה במשרה מלאה אולם אלי משייב העיד כי באותו זמן הסניף היה צריך עובדות במשרה מלאה. הסבר מניח את הדעת.
2. אך אי הסכמתה של התובעת לעבוד במשרה מלאה לא הייתה הסיבה היחידה שהתובעת לא התקבלה לעבודה. שוכנענו כי הדרישה המהותית של הנתבעת הייתה כי על העובד לעבוד בסופ"ש לסירוגין, להתחיל לעבוד באופן מיידי על מנת לבצע חפיפה עם עובד בחנות, מר לחן הרר. לחן עזב את עבודתו בנתבעת והמועמד לתפקיד היה אמור להחליף אותו במיידי. אכן

בתצהירו של הנתבע 2 לא נזכרה דרישה זו אולם על פי עדותו של הנתבע 2 הנתבעת הייתה צריכה עובד לאלתר (עמ' 16 לפ' שורות 8 – 9 לעדות הנתבע 2). עדותו של הנתבע 2 הייתה מהיימנה בעינינו. התובעת לא יכלה לבצע חפיפה מיידית.

1. לא הוכח ע"י התובעת כי העובד החדש שהתקבל לא עבד כלל בסופ"ש (עמ' 11 לפ' שורות 2 – 21 לעדות מייק ביקוב).
2. התובעת טענה כי טענותיו של אלי משייב בכל הנוגע לשיחתה עמו שקריות (סעיף 61 לתצהיר התובעת) אולם היא לא הוכיחה את תוכן שיחתה עם מייק ביקוב ולא את תוכן שיחתה עם אלי משייב לרבות כי הסיבה לאי קבלתה לעבודה הייתה כיוון שסירבה לעבוד בסופ"ש. התובעת לא התקבלה לעבודה ע"י מייק ביקוב כיוון שלא עמדה בדרישות התפקיד.

האם התפטרה התובעת מעבודתה בשל קבלתה לעבודה אצל הנתבעת?

1. התובעת התראיינה אצל מייק ביקוב אבל לא התקבלה לעבודה. לכן, התפטרותה מעבודתה כמזכירה במשרד עורכי דין איננה קשורה לסוגיה שבמחלוקת.

האם קיימת אפליית נשים בנתבעת:

1. בנתבעת הועסקו בתקופה הרלוונטית נשים (2 נשים מתוך 29 עובדים) כשאחת מהן נפגשת עם לקוחות: נ.ש. עובדת סניף ראשל"צ בתפקיד מכירות וניהול סניף, שתחילת עבודתה היה ביום 1.6.15 סיום עבודתה היה ביום 31.1.17 ומ.ע. עובדת סניף כללי בתפקיד פרסום ואחזקת אתר אינטרנט שהחלה עבודתה בנתבעת ביום 1.12.15 וסיימה ביום 31.1.17. (ראו נספח 12 לתצהיר התובעת).
2. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת מפלה נשים או שאיננה מעסיקה נשים. העובדה כי מועסקות בנתבעת רק 2 נשים אינה מעידה על אפליה שכן אין כל חובה בחוק לעניין שיעור העסקת הנשים במקום עבודה.

האם רכשה התובעת אופנוע בגלל קבלתה לעבודה אצל הנתבעים?

1. התובעת טענה כי רכשה אופנוע כדי להגיע לעבודה אצל הנתבעים (נספח 14 לתצהיר התובעת - הזמנת האופנוע). היא הודתה בחקירתה שכבר בחודש 10/16 החלה בחיפוש אחר אופנוע (עמ' 7 לפ' שורות 12 – 14 לעדות התובעת) וההזמנה הוצאה חודש לפני שהתקבלה לטענתה, לעבודה בנתבעת. ברי, אם כן, כי אין קשר בין רכישת האופנוע לאירועים מושא תביעה זו.

התנהלות הנתבעים בהליך:

1. לתובעת טענות באשר להתנהלות הנתבעים בהליך המשפטי. בין השאר טוענת התובעת כי הוסתר המידע מבית הדין אודות פירוק מרצון של הנתבעת 1 ברם הנתבע הודיע על פירוק הנתבעת 1 וכל עוד רק בקשה עומדת על הפרק והבקשה לא נתקבלה – אין כל נפקות לביה"ד באשר לסמכותו לדון בתביעה.
2. כמו כן לתובעת טענות באשר לתיאום גרסאות בין עדי הנתבעים, זאת נוכח עדותם בבית הדין והשיחה שנוהלה בין העדים בעת הכנת התצהירים. ברם גם אם צודקת התובעת בעניין זה, הרי שהנטל ההוכחה הראשוני הנדרש על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה הוא על התובעת. אין מקום כלל לבחון התנהלות דיונית של הצדדים שכנגד כל עוד התובעת לא הוכיחה תביעתה. לכן, לא תצמח לה ישועה מהתנהלות של הצדדים שכנגד. הנתבעים אכן נשארו באולם ביה"ד בעת חקירתם של העדים, ברם על פי הדין אין חובה למאן דהוא להימצא מחוץ לאולם הדיונים ובלבד שמדובר בדיון בדלתיים פתוחות.

סוף דבר:

1. התביעה נדחית.
2. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏י"ח תשרי תש"פ (‏17 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנים: רינת אברג'ל / אסף כהן