לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

המבקש טוען כי המבנה מושא הצו נופל באזור המיועד למגורים לפי התכנון המאושר של שכונת צור באהר ואום טובא, וכי אדריכל מטעמו ניסה לקדם שתכשיר את העבירה, אך התברר כי בהעדר תכנית כוללת לא ניתן לקדם תכנית נקודתית.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר במבנה שנבנה לפני כ-12 שנים, כי אין הליך תכנוני להכשרת העבירה, וההיתר אינו בהישג יד.

בתשובה טוען המבקש, כי לאחר אישור התכנית המקודמת על ידי העיריה, יוכשר ביתו של המבקש. העיכוב בקידום התכנית הוא באשמת המשיבה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2005, וטרם הוכשרה. חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, המבקש לא הראה התקדמות ממשית בהליכי התכנון. מן הבקשה עולה כי לא קיים הליך תכנוני בפועל שנועד להכשיר את העבירה, ובוודאי שלא ניתן לומר כי ההיתר הוא "בהישג יד".

אשר לטענת המבקש, כי העיכוב בהכשרת הבנייה מקורו ברשויות התכנון, אשר אינן מקדמות את התכניות במקום, הרי שלנוכח הוותק של העבירה, נימוק זה אינו יכול להצדיק מתו ארכה. בעניין זה נפסק, כי מתן אורכות חוזרות לביצוע צווי הריסה בשל גרירת רגליים של הרשויות בהליכי התכנון הינו בגדר ריפוי רעה חולה אחת באמצעות רעה אחרת, חולה לא פחות, ומשמעו פתיחת פתח להפקרות ולגישה של "איש הישר בעיניו יעשה" (רע"פ 2885/08 הוועדה לתכנון ובניה ת"א נ' דכה (פורסם בנבו, 22.11.09)).

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור וקרוב להכשרת המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.