בפני בקשה להחזקת חפצים שהורחקו מהמקום בעת ביצוע צו סגירת עסק לרחיצת כלי רכב. אין מחלוקת שמדובר בחפצים שיכולים לשמש להפעלת עסק מעין זה.

1. גזר הדין בתיק זה ניתן ביום 19.5.2014 בעניינו של עסק לרחיצת כלי רכב ברח' דב יוסף 117 בירושלים. במסגרת גזר הדין הורה בית המשפט על צו סגירה לעסק. בנוסף הורה בית המשפט, בסעיף 5 לגזר הדין, ל"כל שוטר במשטרת ישראל וכל מפקח בעיריית ירושלים להכנס לחצרים בהם מצוי העסק ולהרחיק' מהם כל טובין ולנקוט בכל האמצעים, לרבות שימוש בכוח באופן סביר הדרוש בנסיבות העניין, כדי להביא לביצוע הצווים שניתנו בסע' 2,3 לעיל וזאת לאחר כניסת צווים אלה לתוקף".
2. בהמשך דן בית המשפט בבקשות לענין הארכת מועד לביצוע הצו. ביצועו של הצו נדחה עד ליום 28.2.2019.
3. הצו בוצע על ידי המשיבה ביום 3.3.2019. בהמשך נפתח העסק מחדש. ביום 17.4.2019 בוצע הצו שוב על ידי המשיבה. במהלך ביצוע הצווים הורחק מהמקום ונתפס רכוש ששימש לצורך הפעלת העסק ורכוש זה הוא מושא הבקשה שלפני.
4. יצוין שגם לאחר מועד זה שב ונפתח העסק, כאשר המבקש אחראי לכך ולמעשה עד מועד הדיון שהתקיים בבקשה ביום 8.5.19 אין מחלוקת שהמבקש הפעיל עסק במקום.
5. במעמד הדיון שהתקיים ביום 8.5.19 ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה תתבקש "דחייה במועד ההחלטה למשך חודש וחצי. במהלך תקופה זו יוכל המבקש להוכיח כי לא קיים עסק במקום בכלל וכי כל הפעילות נסגרת. המבקש יוכל להגיש כל בקשה נוספת לעניין הציוד שהורחק ביום 17.4.19. בהתאם להצעה זו יגיש ב"כ המבקש הודעת עדכון בצירוף תצהירים עד ליום 21.6.19. הודעת העדכון והתצהירים יועברו לתגובת המאשימה ולאחר מכן יוחלט על המשך ההליך".

כן הסכימו הצדדים כי "ככל שלא תוגש הודעה זו על כל חלקיה (סגירה מידית של העסק ואי פעילות במשך כל התקופה), הרי הבקשה תמחק בהסכמת המבקש."

1. לטענת המאשימה העסק ממשיך לפעול במקום ומכאן שיש למחוק ולדחות את הבקשה. המבקש טוען כי הוא הפסיק את הפעלת העסק ביום 8.5.19 והחזיר את המקרקעין לבעליה. המבקש טוען כי העסק שפועל כיום במקום אינו באחריותו והוא אף דרש מהמאשימה לפתוח בחקירה נגד מפעיל העסק במקום. באשר למצב הזכויות במקרקעין, טוען המבקש כי הוא שוכר ולא בעלי המקרקעין.
2. כפי שעולה מהחומר שהוגש על-ידי הצדדים, במקום פועל בימים אלה ובתקופה שלאחר הדיון עסק לרחיצת כלי רכב. מכאן שבהתאם להסכמת הצדדים היה מקום למחוק את הבקשה. אדגיש כי בהסכמה במעמד הדיון ובעקבות הצהרתו של המבקש שלפיה הוא בעל זכויות במקרקעין, נקבע שהבקשה תמחק בכל מקרה בו יפעל במקום עסק. לפיכך ובהתאם להסכמת הצדדים נכון למחוק את הבקשה.
3. דין הבקשה להידחות, בעת הזו, גם לגופם של דברים.
4. בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: החוק) "בצו לפי סעיפים 16, 17, 20, 22א או 22ב, מותר להורות למשטרה או לכל מי שפורש בו להיכנס לחצרים שעליהם ניתן הצו ולהרחיק מהם כל טובין שבהם, ומותר לנקוט כל אמצעים, לרבות שימוש בכוח באופן סביר הדרוש בנסיבות הענין, כדי להבטיח ציות להוראות הצו."
5. מקבל אני את עמדת המשיבה שלפיה הצו בוצע בהתאם לסעיף זה. המשיבה הבהיר בתגובתה כי מדובר בהרחקה זמנית, שמטרתה ביצוע הצו בהתאם לסעיף 24 לחוק. ככלל אומר שיש מקום שהרחקה מעין זו תהיה זמנית ביותר וקצרה, שכן עם סגירת העסק אין כדרך כלל עוד טעם בהחזקת הרכוש שהורחק מהמקום.
6. עם זאת, ענייננו הוא במובהק בגדר החריג, שהרי גם לשיטת המבקש, לאחר ביצוע צו הסגירה והרחקת הרכוש פעל המבקש להפעלה מחודשת של העסק הן לאחר ביצוע צו הסגירה בפעם הראשונה והן לאחר ביצוע הצו בפעם השניה, עד שלטענתו הפסיק ביום 8.5.19 הפסיק את ניהול העסק. יתירה מכך, גם לאחר מועד זה פועל עסק במקום וטענת הנאשם שלפיה החזיר את המקרקעין לבעליה מעוררת כאמור קושי נוכח טענת המבקש בעצמו בפני מותב זה שלפיה הוא בעל הזכויות במקרקעין שרכש לפני שבע שנים (עמ' 7 לפרו' הדיון; אציין כי טענת המבקש בעת הזו לענין הזכויות אינה מאיינת את החשש וככל שיתקיימו הליכי אכיפה נוספים חזקה שזו תיבחן במסגרתם).

בנסיבות אלה, המשך הפעלת העסק על-ידי המבקש עד יום 8.5.19 (ובהיבט זה אין מחלוקת) ובהמשך הפעלת העסק במתכונת דומה במקרקעין, אשר המבקש טען כי הוא בעל זכויות בהם, מבססים חשש ממשי המצדיק המשך אחזקת התפוס על מנת למנוע שימוש בתפוס להפעלת העסק.

1. לצד זאת אציין כי איני סבור שניתן להמנע מהחזרת הרכוש לבעליו לתקופה ארוכה נוספת במסגרת הסמכות המוקנית לפי סעיף 24 לחוק. הטעם לכך הוא הן מהותי והן דיוני. בהיבט המהותי הרחקה מכוח סעיף 24 לחוק היא הרחקה לתקופה מוגבלת. אף אם התקופה מתארכת, עקב התנהלות המבקש והפעלתו מחדש של העסק בניגוד לצו, הרי לא ניתן לעשות שימוש בסמכות מכוח סעיף 24 לחוק לשם אחזקה קבועה ברכוש שהורחק.

הטעם השני הוא טעם דיוני. בהליך המתנהל בשלב זה, שהוא למעשה הליך ביקורת על דרך ביצוע הצו, די בראיות מינהליות, או בראיות לכאורה, באופן התומך בהפעלת סמכותה של המאשימה לביצוע צו הסגירה. בענייננו כאמור מתקיים חשש ממשי כי החזרת התפוס תסייע להפעלת העסק שממנו הורחק התפוס. בהיבט זה יש חשיבות להבחנה בין הרחקה לצורך ביצוע הצו ובין תפיסה המתבצעת במסגרת הליכי חקירה ואכיפה של עבירה חדשה, אשר במסגרתם בשלב ראשון מדובר בתפיסה זמנית, ואולם כחלק מהליך שבסופו ניתן לחלט רכוש והכל לאחר קיום הליך מלא של בחינת הראיות, הכרעת דין וגזר דין.

1. לסיכום, החזקת הרכוש שנתפס בעת הזו, כחלק מהנסיון לאכוף את הצו בתיק זה, מהווה אמצעי סביר ונכון, נוכח העובדה שאינה במחלוקת שלפיה המבקש הפעיל את העסק עד יום 8.5.19 וכן נוכח המשך הפעלת עסק במקום מאז. עם זאת וככל שלא יינקטו הליכי חקירה נוספים, במסגרתם ניתן יהיה להכריע בשאלת האחריות לפעולת העסק בעת הזו, דומה שנכון יהיה להורות על החזרת הרכוש בחלוף תקופה נוספת. המשיבה תגיש לתיק הודעת עדכון בהקשר זה תוך 60 יום (עד יום 5.9.19) ולאחר מכן יוכל המבקש להגיש בקשה חדשה.
2. בכפוף לאמור בסעיף 13 ולאור הנימוקים שפורטו, נדחית הבקשה.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.