לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

בקשת המבקש הינה ביחס למבנה הממוקם בשכונת ג'בל מוכאבר בירושלים. המבקש טוען כי מבחינה תכנונית אין שום מניעה להכשרת הבניה ויש סיכוי רב להכשרתה ומפנה למכתבו של המהנדס מטעמו מיום 5.3.22 ולפיו ביום 27.1.22 הוגשה בקשה לחידוש קווי בניין. ביום 5.2.22 נפתחה בקשה חדשה לקו בניין שמספרה 434764 וקידום התכנית מתעכב בשל חידוש קו הבניין.

המשיבה בתגובתה טוענת כי הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות, בין היתר לאחר כניסת הצו לתוקף ומבלי שצורף לה תצהיר איש מקצוע. מבדיקת התיק עולה כי מדובר בעבירת בניה ותיקה, הניצבת על תילה מזה שנים רבות, לכל המאוחר מאז שנת 2008, כלומר לפני כ-14 שנים, באופן המהווה הנצחת העבירה. בעבר ניתנו מספר ארכות אשר לא הביאו להוצאת היתר או הריסת העבירה עד כה. למרות הזמן הרב שחלף מביצוע העבירה, ההיתר אינו מצוי בהישג יד ואף טרם נפתח תיק היתר. לפיכך, המשיבה מתנגדת לבקשה.

בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, טוען כי יחד עם המהנדס מטעמו מקדם תיק היתר בניה וכי ביתו נמצא בתחום תוכנית שמספרה 2683 אשר אושרה וקיבלה תוקף. לתשובתו צירף המבקש מכתב עדכני מאת המהנדס מטעמו ולפיו ביום 30.6.22 התקבל אישור מנהל מקרקעי ישראל לקראת חידוש קו הבניין ופתיחת תיק רישוי. אחרי קבלת אישור מחלקת מיפוי יתקבל חידוש קו הבניה.

המשיבה בתגובה נוספת טוענת כי מעיון בבקשה עולה כי אין היתר או בקשה להיתר ולא חלה התקדמות כלשהי לקידום ההיתר.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ולאחרונה ברע"פ 8220/15. בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה מזה כ-14 שנים, וטרם הוכשרה. מצב דברים זה מתקרב לסטטוס של הנצחת העבירה, דבר שלא ניתן להשלים עמו ושיש בו התרסה ישירה כנגד שלטון החוק. העותר לדחיית ביצועו של צו הריסה במצב מעין זה נדרש להראות צפי מוחשי וקרוב להכשרת העבירה, אחרת יגבר האינטרס הציבורי שבביצוע הצו והסרת העבירה.

חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, המבקש לא הראה התקדמות ממשית בהליכי התכנון ואף לא הוכח כי בסופו של ההליך, יש סיכוי להכשרת העבירה. הליכי התכנון נמצאים בשלב ראשוני ובוסרי ולא ניתן לומר כי ההיתר הוא "בהישג יד".

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור שעשוי להכשיר את המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד אב תשפ"ב, 21 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.