לפני מספר בקשות: בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת, בקשה להורות על מינוי מומחה, בקשת התובעת להורות לנתבעת להשיב לשאלון, בקשת התובעת להורות על מחיקת כתב ההגנה בהעדר תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת ומנגד בקשה למתן הארכת מועד להגשת תצהירי הנתבעת.

אתייחס להלן לבקשות, אחת לאחת:

א. בקשה לחיוב בערובה להוצאות:

בהקשר זה חלה החזקה הקבועה בסעיף 353 לחוק החברות, תשנ"ט-1999:

"353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין"

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה.

עפ"י החזקה שנקבעה בחוק, יש לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, אלא אם החברה סותרת את החזקה.

ההלכה הפסוקה מורה, כי כאשר עסקינן בבקשה לחיוב בערובה להוצאות במקרה של חברה להבדיל מהמקרה של יחיד, הכלל כי החברה תחויב. החריג חל רק כאשר בית המשפט סבור, שישנן נסיבות המצדיקות שלא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה. מדובר בחזקה ניתנת לסתירה, בהתאם לתנאים אשר נקבעו בפסיקה. בידי המשיבה להוכיח כי בידה לשלם את הוצאות המבקשת, אם תזכה בדין. כמו כן, לבית המשפט שיקול דעת להכריע כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב המשיבה בערובה.

בענין זה נפסק ברעא 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר :

"סעיף זה הוסף במסגרת חוק החברות ... חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353א לחוק החברות. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין... על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד ...."

אין די בצירוף דוח רו"ח לשנת 2016 ותדפיס חלקי של יתרות לתגובה כדי לסתור את החזקה הקבועה. יצוין, כי לאורך כל התגובה לא נכתב מפורשות כי מצבה הכלכלי של התובעת איתן ומכל מקום לא צורף תצהיר אשר תומך בטענה זו.

לענין סיכויי התביעה- בשלב הזה לא ניתן לקבוע מסמרות שיש בהן להשליך לענין ההחלטה ועל כן יש להדרש לשאלת סתירת החזקה מבחינה כלכלית.

לא התרשמתי כי הבקשה לחיוב בערובה הוגשה בחוסר תום לב. מדובר בתביעה על סך של 209,115 ש"ח שעל המבקשת להתגונן בפניה על ההוצאות הכרוכות בכך.

מאחר שהמשיבה כאמור לא הביאה כל יסוד ראייתי לסתירת החזקה הקבועה בדין, אני נעתרת לבקשה.

אשר על כן, אני קובעת כי על התובעת להפקיד תשלום בגין ערובה להוצאות בסך של 17,500 ₪, וזאת בתוך 14 ימים ממועד קבלת החלטתי זו.

ב. בקשת הנתבעת למינוי מומחה:

במסגרת הדיון המקדמי שנערך ביום 10.07.18, לאחר שהתברר כי ישנה מחלוקת באשר לפריטים שסופקו בפועל ע"י התובעת לנתבעת, הוצע כי הצדדים יערכו סיור משותף בשטח, לצורך עריכת רישום של הכמויות שסופקו בפועל ע"י התובעת לנתבעת. הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט, והסכימו כי ככל שלא יעלה בידם לערוך ביקור משותף זה, מסיבה כלשהי, ימונה שמאי "שיתן חוו"ד לעניין הכמויות שסופקו בפועל". יובהר, כי הצעה זו של בית המשפט נועדה אך כדי לפשט את בירור המחלוקות, והסיור (ולחלופין בדיקת השמאי) בשטח, נועד לתכלית טכנית בלבד – מנייה של הפריטים שסופרו בפועל ע"י הנתבעת לתובעת. הא ותו לא.

מאז הדיון האחרון, הגישו הצדדים בקשות על בקשות שעניינן העדר יכולתם לתאם ביקור, ולאמור הצטרפה בקשת הנתבעת כי בית המשפט יורה על מינוי מומחה מטעמו – אך כי יהיה זה מהנדס שיבחן את הליקויים הנטענים בפריטים שסופקו ע"י התובעת, וכי עלות שכרו תמומן ע"י התובעת.

הסתבר, כי ימים ספורים לאחר הדיון, התקבל בידי הנתבעת טופס 4, והדירות באתר נמסרו לדיירים. לפיכך, נדרשת הסכמתם של האחרונים לקיום ביקור בדירתם ו/או צו שיפוטי לצורך כך.

בהחלטותיי במהלך החודשים הקרובים, נעשו מספר ניסיונות להביא את הצדדים לידי שיתוף פעולה, כך שתתקבל הסכמת הדיירים לקיום ביקור משותף במקום וזה יבוצע על ידי נציגי שני הצדדים, כל זאת במטרה לייעל את בירור המחלוקות ולצמצם בעלויות הצדדים בהליך.

לדאבון הלב, ניסיונות אלו לא צלחו.

הואיל וכך, ומאחר וחל שינוי נסיבות מהותי לאחר מתן ההחלטה על קיום הביקור, ובהעדר הסכמה בין הצדדים, מצאתי לעיין מחדש בהחלטתי לקיום ביקור ולחלופין למינוי שמאי מטעם בית המשפט, ולהורות על ביטולה.

טענות הצדדים תתבררנה לגופן בהליך עצמו ובהתאם לנטלים הראייתיים החלים על כל אחד מהם.

ככל שעומדת הנתבעת על טענתה בדבר ליקויים, תינתן לה ההזדמנות להוכיחה באמצעות מומחה מטעמה. בשלב זה, משלא הוצגה ולו ראשית ראיה לטענה האמורה, אין בית המשפט ממליץ על מינוי מומחה מטעמו, וודאי לא במימון התובעת.

ג. בקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת ובקשת הנתבעת למתן הארכת מועד להגשת כתב הגנה:

בהחלטתי מיום 10.07.18 הוריתי, כי הנתבעת תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד ליום 15.12.18. הנתבעת לא עשתה כאמור.

בשים לב להחלטותיי לעיל ולפנים משורת הדין, ניתנת לנתבעת הארכת מועד, בת 30 ימים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה. הנתבעת תצרף לתצהיר את כל המוצגים שבכוונתה להסתמך עליהם. ככל שתהא הנתבעת מעוניינת להגיש חוו"ד מומחה מטעמה, תעשה כן, בתוך הזמן הנקוב לעיל.

בהתאם, הבקשה למתן פסק דין בהעדר תצהירים, נדחית בשלב זה. ככל שלא יוגשו תצהירי הנתבעת, תוכל התובעת לעתור כי בית המשפט ישקול הבקשה בשנית.

ד. בקשת התובעת להורות לנתבעת להשיב על שאלון:

לבקשה זו טרם נמסרה תגובת הנתבעת, ועל כן אני מורה כי הנתבעת תמסור תגובתה לבקשה, בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטתי זו.

נוכח כל החלטותיי המפורטות לעיל, אני מורה כי הישיבה המקדמית הקבועה ליום 15.01.19 תדחה ליום 15.04.19 בשעה 13:00.

זאת ועוד, אני קובעת מועד לשמיעת ראיות בתיק, ליום 25.06.19 בשעה 11:30 ועד סוף היום.

החלטה לעניין בקשת התובעת לזימון עד ניתנה בנפרד.

בנסיבות העניין, איני עושה צו לחיוב בהוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים ותעדכן יומני בהתאם.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ט, 12 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.