1. התובע הגיש לנתבע תביעה לדמי פגיעה בגין תאונת העבודה מיום 8.11.16.

תביעת התובע אושרה על ידי הנתבע כאשר הפגימות שהוכרו הן חבלת ברך ימין, מרפק ימין, פנים ושן מספר 21.

התובע ביקש בתביעתו להכיר בפגימה בשיניים נוספות כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 8.11.16.

2. הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה שיתבקש לחוות דעתו בדבר מצב התובע בשיניו והאם מצב זה קשור לפגיעה בעבודה מיום 8.11.16, לרבות לעניין מידת ההשפעה.

זאת בהתאם לעובדות במוסכמות כדלקמן:

א. התובע יליד 1945.

ב. התובע נפגע ביום 8.11.16 בתאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה.

ג. האיברים שהוכרו הם יד ימין, מרפק ימין, פנים וכן שן 21.

ד. קיימת מחלוקת לגבי הפגיעה בשיניים.

3. בהחלטה מיום 13.6.18 מונה ד"ר איתן דנקנר, מומחה לטיפולי שורש, כמומחה מטעם בית הדין.

4. ד"ר דנקנר הגיש חוות דעת ובה קבע:

"התובע מעד בבוקר ה- 8.11.16 במדרגות, כאשר הלך לעבודה. שן 21 נשברה מתחת לקו החניכיים באזור עם אבפרקציה, אזור בו קיים חוסר מובנה של חומר שן היקפי, שגורם להחלשת השן וד"ר

שטיינר ממח' פה ולסת, איכילוב הרחיקה את הכותרת השבורה. צילומי הרנטגן מראים בבירור, שמצב שיני התובע, העצם התומכת והחניכים לא היה טוב טרום הפגיעה. ד"ר שטיינר תיארה היטב את מצב שיני התובע , מצב העצם העגום, שתומך בשיניים, התופעה שנקראת, כאמור, Abfraction (= אבפרקציה), שמתבטאת ע"י אבדן חומר שן היקפי, שתרמה לשבר של שן 21 ושקיימת גם בשיניים נוספות. גם ד"ר ויזל מטעם המל"ל תיאר נכונה את מצב שיני התובע כולל העצם התומכת והחניכיים. קיים אבדן של שיניים בפה של התובע; אין מלתעות וטוחנות בכלל בלסת העליונה; במספר מקומות קיימים שרידים של שורשים חשופים לחלל הפה או "קבורים" בעצם; שן טוחנת אחת מתחת לגשר ( = שן 46) אבודה עקב העששת שפשטה בה; קיימים אבנית, נסיגת חניכיים ואבדן עצם חמורים עקב גילו של התובע וחוסר טיפול בפה של התובע. כלומר, מצב השיניים טרום התאונה לא היה טוב; השיניים לא היו בריאות; הפה שלו היה חסר שיניים והשיניים הקיימות היו חסרות תמיכה גרמית עם נסיגת חניכיים ואבנית.

ב - 13.11.13 כשהתובע פנה לקו"ח "סמייל" זה היה עקב כאבים ונפיחות בשן 14 ולכן שן זו נעקרה כמו גם שיניים אחרות בפה שלו, לפני התאונה וללא כל קשר אליה.

בניגוד לכתוב במסמכים של ד"ר מיהלי וד"ר חמדאן, צילומי הרנטגן מראים אחרת .צילומי הרנטגן הם פתוגנומונים=) "מדברים בעד עצמם") - החוסר של שיניים מלתעות וטוחנות עליונות, שרידי שורשים, חשיפת שורשים, אבפרקציה, אבנית, נסיגת חניכיים, אבדן העצם אופקית, דלקת סב חודית, עששת, לכל אלה אין כל קשר לתאונה. הצעת המחיר של קו"ח "סמייל" מתאריך 25.1.18 מתייחסת לשיקום כללי של פה התובע אך אין בינה לבין התאונה שארעה לו ביום 8.11,16 כל קשר.

מכיוון שכך, אינני מוצא כל קשר בין מצב שיני התובע לפגיעה בדרכו לעבודה ביום 8.11.16. לפיכך, אני ממליץ להכיר רק בפגיעה בשן אחת שנשברה היא שן 21 שתטופל ותשוקם על ידי רופא שיניים בקהילה או בקו"ח במסגרת השיקום הכולל שעל התובע לעבור".

(ההדגשות במקור).

ד"ר דנקנר התבקש לענות על שאלות הבהרה מטעם התובע והוא השיב, בין היתר:

"התאונה בתאריך 8.6.11 לא החמירה את מצבו הרפואי של התבע ביתר השיניים, מאחר ושיניים אחרות, מבלד שן 21, לא נשברו בתאונה, אף שגם בהן היו פגמים מסוג אברפקציה, אבדן עצם ונסיגת חניכיים. כאמור, מצב השיניים והעצם התומכת בפיו של התובע רעוע ללא כל קשר לתאונה".

5. ב"כ התובע ביקש לפסול את חוות הדעת של ד"ר דנקנר ולמנות מומחה אחר. הוא ביסס את בקשתו, בין היתר, על ניסיון המומחה ליצור קשר עם הרופאים המטפלים של התובע, ניסיון שלא צלח, כאשר עליו היה לפנות לבית הדין ולבקש השלמת מסמכים.

בהחלטה מיום 19.9.19 קבעה ראש המותב:

"אני סבורה שלא מתקיימות בענייננו הנסיבות המצדיקות פסילת חוות דעתו של ד"ר דנקנר.

אין ספק כי כל פנייה של המומחה, על מנת לקבל מידע או חומר רפואי נוסף, צריכה להיות דרך בית הדין. לא כך פעל המומחה, אלא ניסה ליצור קשר עם הרופאים המטפלים של התובע באופן עצמאי. אני בטוחה כי הפנייה נעשתה בתום לב, במטרה לבסס עוד ביתר שאת את חוות דעתו ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה. בכל אופן, לא הצליח המומחה לשוחח עם הרופאים המטפלים של התובע. לכן, אין כל פגם מהותי בחוות הדעת שהוגשה, המצדיק את פסילתה.

נוכח האמור, הבקשה למינוי מומחה אחר (או נוסף) דינה להידחות".

6. חוות דעתו של ד"ר דנקנר מנומקת ומבוססת על המסמכים הרפואיים שעמדו לפניו ושהצביעו על מצב השיניים של התובע בטרם התאונה בעבודה. הניסיון של ד"ר דנקנר ליצור קשר עם הרופאים המטפלים נבע מן הצורך לבדוק את אי ההתאמה בין הנאמר באישורים שניתנו על ידם לבין ההיסטוריה הרפואית של התובע.

ד"ר דנקנר קבע את מסקנותיו באופן חד משמעי, ולא היה לו כל ספק לגבי העדר קשר סיבתי בין פגימה ביתר השיניים של התובע (למעט שן 21) לבין הפגיעה בעבודה שהוכרה.

נאמר בהלכה הפסוקה כי:

"..חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (עב"ל 345/06 המוסד– מרדכי בוארון; עב"ל 683/07 לוי מצליח – המוסד; עב"ל 797/06 וליד סוויטי – המוסד; עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד; עב"ל 615/07 עלי סלאמה – המוסד; עב"ל 250/05 יהודה לוין – המוסד; עב"ל 615/08 ישראל גרינהיים – המוסד; עב"ל 339/08 מירב רשאני – המוסד).

אין הצדקה במקרה שלפנינו לסטות מחוות דעתו החד משמעית של המומחה מטעם בית הדין, ד"ר דנקנר, לפיה אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת בשיניים.

לכן, אנו מאמצים את חוות דעתו של ד"ר דנקנר ותשובותיו לשאלות הבהרה וקובעים כי יש לדחות את תביעת התובע בנוגע לשיניים, למעט שן 21.

7. נוכח האמור, התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ז חשוון תש"פ, 25 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.