לפני: כב' השופט יוחנן כהן

הכרעת דין

1. ביום 31.10.17 הוגש כתב אישום כנגד הנאשם, המייחס לו עבירות של העסקת שלושה עובדים ללא היתר, בניגוד להוראוות סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "החוק").

2. לפי הנטען בעובדות כתב האישום, במועד הרלבנטי לכתב האישום, הפעיל הנאשם עסק חקלאי במושב אבשלום, רח' אבשלום 17 (להלן: "האתר"), אשר עסק בגידולי מלפפונים ופלפלים.

ביום 20.11.16, בשעה 11:40 או בסמוך לכך, במסגרת ביקורת שערכו מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה, נמצא כי הנאשם מעסיק 3 עובדים זרים בעבודות חקלאות. פרטי העובדים הינם: MIBUNCHAROENSAP SURATTANACHAI, SAIWICHAI PICHIT, .SIMMA NIWATCHAI

העובדים לא היו במועד הרלבנטי אזרחי ישראל או תושביה, ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשם.

הנאשם העסיק את העובדים שלא עפ"י היתר כדין במשך 20 יום, בין התאריכים 20.11.16 – 1.11.16.

3. נוכח המתואר לעיל, ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין, עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק.

4. ביום 29.4.17 הגיש הנאשם "כתב הגנה" שבעיקרו כפר בעבירות המיוחסות לו. הנאשם טען כי אכן עבדו אצלו שלושת העובדים הזרים המפורטים בכתב האישום. הנאשם כפר בטענה ששלושת העובדים הזרים לא היו רשאים לעבוד אצלו, תוך שהבהיר כי היו ברשותו היתרים לשישה עובדים זרים בחקלאות לשנת 2016. שלושה עובדים בגינם היה לנאשם היתרים, עזבו את עבודתם בתחילת חודש נובמבר 2016. לאור עזיבתם ומכיוון שהנאשם לא יכול להתקיים מבחינה עסקית וכלכלית ללא ידיים עובדות, גם לזמן קצר, גייס הנאשם מיד שלושה עובדים אשר פנו אליו לצורך עבודה במשק.

כפי שנדרש בנוהל מעבר בין מעסיקים, מיד כאשר עובדים אלו ביקשו לעבוד אצל הנאשם, שלח הנאשם בקשה למדור התשלומים, לטובת רישום המעבר. בקשה זו נשלחה בתאריך 6.11.16.

5. ביום 4.12.17 הגיש הנאשם "בקשה לצו ליחידת האכיפה למעסיקים", במסגרתה ביקש כי בית הדין ייתן צו ליחידת האכיפה של המעסיקים ברשות האוכלוסין וההגירה, לקבלת מידע בנוגע לארבעה פועלים זרים אשר לטענתו עבדו אצלו, וששמותיהם כלהלן:

TABATI AOR, (מס דרכון – AA1547914)

SUPHA DEESUAN, (מס דרכון – AA4640595)

SUWAT CHAOYOD, (מס דרכון – AA5781354)

SRIAT SINGKHAM, (מס דרכון – AA1896090)

הנאשם ביקש כי רשות האכיפה תפרט מידע שעיקרו שמות המעסיקים החדשים אצלם נרשמו עובדים אלה לאחר עבודתם אצל הנאשם.

6. בהחלטת נשיא בית הדין, כב' השופט טננבויום מיום 2.1.18, נקבע כי לא ברור מכוח מה מבקש הנאשם את הצו האמור. המאשימה ציינה בתגובתה כי כל חומר החקירה הועבר זה מכבר לעיון הנאשם, ומכל מקום אין כל רלוונטיות בין המידע שמבוקש לגלות באמצעות הצו המבוקש ובין האישום המיוחס לנאשם בכתב האישום.

בהחלטה צויין כי העובדים לגביהם מבקש הנאשם מידע, אינם אותם עובדים ביחס אליהם הוגש כתב האישום. הנאשם גם לא פירט בבקשתו כיצד המידע המבוקש קשור לעבירה מושא כתב האישום. נוכח האמור – הבקשה נדחתה.

7. ביום 11.2.18 התקיים מענה לכתב האישום, במהלכו כפר הנאשם פעם נוספת בעבירות המיוחסות לו. במהלך הישיבה הודיע הנאשם כי פנה לסנגוריה הציבורית ולא אישרו לו סניגור בשל העובדה שהוא עצמאי ואין לו כסף לשכור שירותי עורך דין.

8. לאור כפירתו של הנאשם במיוחס לו, נשמעו ראיות בתיק. במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 5.12.18, העידו מטעם המאשימה הגב' יעל דדון אשר ערכה תעודות עובד ציבור מיום 29.12.16 (מוצגים מא/1 – מא/3), ומר יעיש שרון – מפקח וחוקר ברשות ההגירה מרחב דרום; מטעם הנאשם העיד הנאשם בלבד.

9. בנוסף לעדויות מטעמה, הציגה המאשימה תעודות עובד ציבור (מא/1 – מא/3), תאור המקרה מיום 20.11.16 (מא/4), חקירת הנאשם מיום 20.11.16 (מא/5) ורשימת עובדים זרים (מא/6).

הנאשם הציג מצידו את הראיות הבאות:

בקשה לרשות ההגירה למעבר עובדים בין מעסיקים (נא/1), רשימת הקצאות מומלצת למתן היתרים בענף החקלאות לשנת 2016 (נא/2), מכתב תשובה של רשות ההגירה מיום 16.11.16 (נא/3), הודעה על ביצוע תשלום ביטוח (נא/4), מסמכים לגבי שלושת העובדים שעזבו את הנאשם (נא/5).

10. לאחר חקירות עדי המאשימה והנאשם, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. ב"כ המאשימה טען כי הראיות בתיק תומכות בכך שבמועד הרלוונטי לכתב האישום, הנאשם העסיק שלא כדין שלושה עובדים זרים. הנאשם אינו יכול להעסיק העובדים ובדיעבד לקבל את ההיתר. במועד הרלוונטי (20.11.16) לא היה רשאי הנאשם להעסיק את אותם עובדים, שכן לא קיבל היתר להעסקתם.

מנגד, טען הנאשם, כי בבג"צ 4542/02 נקבע כי לא קיים שיקול דעת לרשות ההגירה בכל הנוגע למעבר העובד הזר ממעסיק למעסיק. על כן, בהינתן והעובדים נשוא כתב האישום ביקשו לעבוד אצל הנאשם, ובהינתן והיו קיימים בידי הנאשם ובידם אישורי עבודה מתאימים, לנאשם 3 אשרות עובדים פנויות ולעובדים אישורי העסקה לשנת 2016 ובהינתן והנאשם שלח מיד עם תחילת עבודתם בקשה למעבר בין מעסיקים, אזי יש לזכות הנאשם מהאישום המיוחס לו.

דיון והכרעה

11. סעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק מטילים אחריות פלילית על –

"(א) מעביד שעשה אחד מאלה –

(1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;

(2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג..."

סעיף 1יג לחוק קובע כי –

"(א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.

(ב) היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.

(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג ששר הפנים קבע לפי סעיף 2(ג) בחוק הכניסה לישראל".

לפי לשון החוק, העבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, מגלמת בתוכה שני יסודות עובדתיים, היסוד האחד עוסק בזהותם של העובדים, קרי עובדים אשר אינם אזרחי ישראל או תושביה והיסוד השני מתייחס לעצם העסקת העובדים וזהות המעסיק.

באשר ליסוד הנפשי בעבירות של העסקת עובדים זרים, נקבע כי החוק דורש רמת כוונה פלילית של מודעות כהגדרתה בסעיף 20(ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, לפי "רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם" (ר' עפ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ניתן ביום 11.8.14).

12. עיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהונחו לפניי והגעתי לכלל דיעה כי המאשימה הוכיחה את היסוד העובדתי והנפשי לביצוע העבירות על ידי הנאשם, לפיכך מצאתי להרשיעו בעבירות המופיעות בכתב האישום. להלן אנמק את מסקנתי.

13. במסגרת המוצגים שהונחו בפניי, הציגה המאשימה את שמותיהם של העובדים הזרים אשר נמצאו במועד הביקורת (20.11.16), עובדים בחקלאות אצל הנאשם. בפני בית הדין הוצגו שלוש תעודות עובד ציבור החתומות על ידי גב' יעל דדון – חוקרת מעסיקים מרחב דרום, מהן עולה כי המדובר בעובדים זרים בעלי אזרחות תאילנדית אשר נכון למועד הביקורת לא היו רשומים על שם הנאשם (מוצגים מא/1 – מא/3, עמ' 4 ש' 20-22 לפרוטוקול מיום 5.12.18).

14. המאשימה העידה את מר יעיש שרון, מפקח וחוקר ברשות ההגירה במרחב דרום, אשר ערך את מסמך תיאור המקרה מיום 20.11.16 (מא/4), חקר את הנאשם תחת אזהרה (מא/5), וערך את מסמך רשימת העובדים שהיו בשטח במהלך הביקורת מיום 20.11.16 (מא/6).

15. עדותו של מר יעיש נתמכה בראיות שנערכו על ידו בעת הביקורת מיום 20.11.16, במהלכה נתפסו העובדים באתר.

16. הנאשם שאל מספר שאלות קצרות בחקירה נגדית של מר יעיש ולא הניח כל תשתית עובדתית המצביעה על פגם במהימנות גרסתו.

17. מהאמור לעיל עולה כי עלה בידי המאשימה להוכיח כי לעובדים אשר נתפסו בשטח לא היה היתר לעבוד אצל הנאשם במועד הרלוונטי לאישום.

18. הנאשם נשאל בעת חקירתו הנגדית מתי קיבל היתר להעסיק את שלושת העובדים החדשים נשוא כתב האישום והשיב כי היה זה במועדים שונים בחודש פברואר 2017 (עמ' 8, ש' 9-17, פרוטוקול מיום 5.12.18).

19. הנאשם הפנה לרשימת ההקצאות (נא/2) וטען כי היו ברשותו היתרים להעסקת שישה עובדים זרים בחקלאות לשנת 2016. עוד טען הנאשם כי שלושה עובדים בעלי היתרים עזבו את עבודתם בתחילת חודש נובמבר 2016 ולאור עזיבתם ומשלא יכול היה להתקיים מבחינה עסקית וכלכלית ללא ידיים עובדות, גייס מיד שלושה עובדים לצורך עבודה במשק החקלאי שבבעלותו.

עוד טען הנאשם כי מיד כאשר עובדים אלה ביקשו לעבוד אצלו שלח בקשה למדור התשלומים לטובת רישום המעבר, וזאת עשה עוד ביום 6.11.16 (נא/1).

20. אין חולק שהנאשם שלח בקשה לרשום את העובדים על שמו. ברם, במועד הביקורת הנאשם עדיין לא קיבל היתר להעסיק את אותם עובדים ולכן הוא לא היה רשאי להעסיקם. לא ניתן להעסיק בפועל את העובדים ובדיעבד לקבל את ההיתר להעסקתם.

הנאשם הודה ואישר שהעובדים הללו נרשמו כעובדיו רק במהלך חודש פברואר 2017, כך שבמועד הביקורת לא היו בידיו ההיתרים להעסקתם.

21. טענות הנאשם ביחס לקושי או ל"כבילה" הטמונים בהסדרת העסקתם של העובדים הזרים, אין בה כדי להצדיק את העסקת העובדים בניגוד לחוק. עומסי עבודה והצורך ב"ידיים עובדות", כנטען על ידי הנאשם, אף הם אינם מהווים הצדקה לכך.

22. כללו של דבר – משהונחה בפניי תשתית ראייתית מבוססת, המצביעה על כך שהעובדים הזרים נשוא כתב האישום הועסקו על ידי הנאשם במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, שלא על פי היתר כדין, הריני מרשיע את הנאשם בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

23. טיעונים לעונש יישמעו ביום 2.4.2019 בשעה 13:00.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, (20 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.