בקשה מס' 16- בקשה להוצאת חוות הדעת הרפואיות מטעם המשיבה מתיק ביהמ"ש

בקשה מס' 22 - בקשה להוצאת תצהירי עדות ראשית מתיק בית המשפט, הארכת מועדים, דחיית ישיבת קדם המשפט וחיוב בהוצאות

1. לפניי שתי בקשות שהוגשו ע"י המבקש- עו"ד רונן מזור (להלן: "המבקש"): בקשה מס' 16- להוצאת חוות דעת רפואיות (חוו"ד שנערכה ע"י הפסיכיאטר ד"ר ירמי הראל וחוו"ד רפואית בתחום גריאטריה שנערכה ע"י מאיר בראל), ובקשה מס' 22- להוצאת תצהירי עדות ראשית (להלן יחדיו: "הבקשות").

טענות הצדדים במסגרת בקשה מס' 16

1. לטענת המבקש, המדובר בחוות דעת רפואיות שהוגשו לתיק מבלי שצורפו לכתב התביעה ובניגוד לסדרי הדין האזרחי: מבלי שהוגשה בקשה מתאימה בכתב; בהיעדר תצהיר המפרט את הנימוקים לשיהוי בהגשת בקשה; מבלי שניתן אישור ביהמ"ש. עוד טוען המבקש כי טענות המשיבה בעניינים נשוא חוות הדעת היו ידועות לה מלכתחילה ולכן אין סיבה מוצדקת להגשת חוות הדעת ביחד עם התצהירים, ללא קבלת אישור בית המשפט לכך.
2. המשיבה הגישה תגובה נרחבת שלא התקבלה לתיק, ראו החלטת ביהמ"ש מיום 23.12.2019. ביהמ"ש נתן אפשרות למשיבה להגיש תגובה תמציתית ועניינית, וראו התגובה מיום 25.12.2019. אם נתמצת את העמדה, עליה חזר ב"כ המשיבה גם בדיון בפניי (אליו אדרש בהמשך), אזי חוות הדעת ותוכן תצהירי העדות הראשית הם כבדי משקל ובעלי כוח שכנוע; דברי המומחים אודות המשיבה ניתנו אך ורק על סמך בדיקה שלה בזמן הווה ונתונים ומסמכים שהיו בפני המומחים. המשיבה אינה חולקת על כך שדרך המלך היא הגשת חוו"ד רפואית עם הגשת כתב התביעה אך לשיטתה מדובר במקרה נדיר מכיוון שמדובר בתביעה שעילתה אינה נזק רפואי ומאחר שמומחים אליה פנתה המשיבה היו בדעה כי לא ניתן לתת חוות דעת בעניין זה ובהיעדר בדיקה שנערכה לתובעת לפני 10 שנים; כי ניסיונה להגשת חוות הדעת מבלי להגיש בקשה מקדימה הוא זכותה הלגיטימית; כי בהיעדר הוראה שיפוטית אינה יכולה להחליט בשלב זה האם נכון להגיש חוו"ד רפואית אחרי כתב התביעה או שמא בקשה לתיקון כתב התביעה ולכן מחכה להוראה שכזו; כי האינטרס המובהק לקידום התיק נתון למשיבה- הצד התובע; כי אין צורך בהגשת בקשה לתיקון כתבי טענות כל עוד אין כוונה לשינוי מהותי.

טענות הצדדים במסגרת בקשה מס' 22

1. לטענת המבקש, המשיבה הגישה חמש בקשות למתן אורכה להגשת התצהירים, מתוכן שלוש בקשות הוגשו בדיעבד ולאחר חלוף המועד וכי התצהירים הוגשו לתיק באיחור. בתגובתה טוענת המשיבה כי לא קפאה על השמרים אלא השקיעה באחריות זהירות ומאמץ רב; פעלה ללא ליאות יום ולילה וכי הגשת החומר לא נבעה חלילה מזלזול וחוסר אחריות אלא בשל הניסיון להשיג תצהיר מעד, ניסיון שלבסוף לא צלח. עוד מפנה המשיבה לתגובה הראשונית שהוגשה בבקשה מס' 16 ולנימוקים המפורטים שם.
2. המבקש הגיש בקשה למתן החלטות ונקבע כי הבקשות התלויות והעומדות יבחנו בישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 4.2.2020. אציין כי ישיבת יום ה – 4.2.20 אמורה היתה להיות על יסוד תצהירי שני הצדדים אבל בשל העיכובים שנגרמו והבקשות התלויות ועומדות, קבעתי כי הדיון יתקיים במועד, לצורך הכרעה בבקשות אלו. ואכן, במועד הנ"ל השלימו הצדדים את טיעוניהם, ראו פרוטוקול הדיון. יש לציין כי לאחר מועד הדיון ובטרם ניתנה החלטתי זו הוגשה בקשה נוספת על ידי ב"כ המשיבה, ראו בקשה מס' 28 בתיק.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשות; בתגובות שהוגשו להן; בחוות הדעת והתצהירים; בתקנות מס' 127, 137(א) ו-168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") , קובעת אני כי דין בקשה מס' 16 להוצאת חוות הדעת להתקבל ודין בקשה מס' 22- להוצאת תצהירים- להידחות בחלקה, בכפוף לאמור להלן. ואלו טעמיי:
2. תקנה 127 לתקנות שכותרתה חוות דעת רפואית קובעת:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

1. תקנה 137 (א) לתקנות שכותרתה "אי קיום התקנות" מבהירה כי "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 או בתקנה 128(ב) ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון."
2. לשון התקנות ברורה וחד משמעית וקובעת כי חוות דעת בתחום הרפואה יוגשו לתיק בד בבד עם כתב התביעה. בענייננו, כתב התביעה הוגש לתיק ביום 5.12.2017 ואילו חוות הדעת הרפואיות צורפו לתיק בימים 6.11.2019 ו- 13.11.2019. לא יכולה להיות מחלוקת שמדובר בחוות דעת הבאות להוכיח "עניין שברפואה" – ראו חוות הדעת של ד"ר מאיר בראל שכותרתה "הערכה פסיכוגריאטרית" וכן חוות דעת רפואית של ד"ר ירמי הראל, פסיכיאטר מומחה. שתי חוות הדעת מתייחסות למצבה הקוגניטיבי והשכלי של המשיבה נכון למועד עריכת חוות הדעת (נובמבר 2019 וספטמבר 2019, בהתאמה).
3. למרות שמדובר כאמור ב"עניין שברפואה", צורפו חוות הדעת בשלב הגשת התצהירים, זאת בחלוף כשנתיים ממועד הגשת התביעה. חוות הדעת הוגשו לתיק מבלי שהוגשה בקשה לקבלת רשות מביהמ"ש לצרפם במועד זה. כך גם אין חולק שלא הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה. משכך – לא יכולה להיות מחלוקת שדרך הגשת חוות הדעת מנוגדת לתקנות; ומשכך – "לא יזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה", ורק מן הטעם הזה יש להורות על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט.
4. בנקודה זו אפנה לפסיקה הקובעת כי הוספת חוות דעת רפואית בשלב מאוחר תעשה תוך הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה- ראו למשל: בבר"ע 428/83 כאשר במקרה זה הוגשה חוו"ד ראשונה יחד עם כתב התביעה ולאחר מכן, הוגשה חוות דעת שנייה בעניין של הרפואה- "הדרך שהיה על המבקשת לנקוט כדי לתקן את טעותה הייתה על –ידי בקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף חוות הדעת השנייה לכתב התביעה" (ראו: בר"ע 6098/92 נטלי זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 651, 654) .
5. בנוסף ולחלופין, ולמרות שלטעמי די במחדל שציינתי לעיל כדי לקבל את בקשת המבקש, בחרתי לבחון האם אכן הייתה הצדקה ממשית לאותו עיכוב ולבחון את המקרא על פי מבחני תיקון כתב תביעה – כלומר, האם אכן ישנו טעם ממשי וחריג המצדיק את צירוף חוות הדעת בשלב זה, ללא נטילת רשות בית משפט, ובדרך זו להכשיר תיקון כתב תביעה באופן "טכני", כפי שכינה זאת בא כוח המשיבה. סבורה אני כי גם אם נפסע בנתיב זה, אין לקבל את חוות הדעת האמורות, ואפרט.
6. מפנה לדבריי ב"כ המשיבה בפרוטוקול הדיון מיום 4.2.2020 בעמ' 6 שו' 14-20; עמ' 8 שו' 8-16; עמ' 9 שו' 3-15. מהאמור עולה שלטענת המשיבה יש שתי מטרות להגשת חוות הדעת והן: האחת, מצבה של התובעת כיום ואי יכולתה להעיד והשנייה מתייחסת למצב התובעת לפני כעשר שנים, עת נתנה את עדותה בבית המשפט לענייני משפחה.
7. בכל הנוגע להשגת המטרה הראשונה, אזי ככל שהמשיבה אינה כשרה להעיד במובן המשפטי של המילה, פתוחות בפניה הדרכים החוקיות לקבוע זאת, ואין זו תפקידה של ערכאה זו (וראו בקשה מס' 28 בתיק). ככל שהמשיבה אינה "פסולת דין" אלא בא כוחה סובר שאין מקום להעיד אותה בהליך זה וכי ישנן די והותר ראיות אחרות לבסס את התביעה, אזי יפעל הוא כמיטב חוכמתו, וכל צד ישמור על טענותיו בעניין זה. כך או כך, זוהי אינה מטרתה של חוות הדעת הרפואית, ככל שמתייחסת היא למצב המשיבה היום.
8. באשר למצבה של התובעת לפני כ-10 שנים- אין לי אלא להפנות לסעיפים 38-43 לכתב התביעה. כבר אז נכלל תיאור הנוגע למצבה של המשיבה: " היא כמעט חסרת השכלה לחלוטין, אינה יודעת קרוא וכתוב כמעט כליל...כמו כן, מידת התמצאות שלה בכל העניינים הפורמליים, משפטים, מילוליים וכד' נמוכה בהרבה מהממוצע... עשרות שעות הכנת התובעת כאן נדרשו לה כדי שתהיה מסוגלת לעמוד במידה סבירה בחקירה הנגדית שעברה באותו הליך". כלומר, הטענה המשפטית והעובדתית נכללה בכתב התביעה; אין מדובר בהתפתחות מאוחרת יותר (ככל שהדבר נוגע להשגת המטרה השנייה); אין מדובר ב"נסיבה חדשה"; אין מדובר בראיה אותה לא ניתן היה לצרף יחד עם כתבי הטענות.
9. לא זו אף זו, ב"כ התובעת ציין בהגינותו כי הבחין במצבה של התובעת עוד בטרם נטל על עצמו את הייצוג וכי הייתה לו דילמה האם לקבל על עצמו תיק זה ולכן התעקש לקבל את התיק רק לאחר שתהיינה מונחות בפניו חוו"ד מתאימות, אותן קיבל כבר לפני כשלוש שנים (ראו דבריו בעמ' 8 שו' 25-30). חוות דעת אלו כונו על ידו חוות דעת פנימיות, אך לא צורפו לכתב התביעה. מהמשך דברי בא כוח המשיבה במסגרת השלמת הטיעון הסתבר כי עשה פניות ל-15 מומחים בבקשה לקבלת חוות דעת ומרביתם הבהירו כי לא ניתן לדעת זאת ורק לאחרונה הכיר את המומחה שנאות לתת חוות דעת שכזו. עם כל הכבוד, העובדה כי רק כעת אותר המומחה שיאות לחתום על חוות הדעת הרפואית אינה מהווה סיבה המצדיקה הגשתה בשלב בו היא הוגשה, ללא תיקון כתב תביעה. יש לזכור שההליך המשפטי אינו מנוהל על ידי צד אחד בלבד; מנגד עומדות זכויות הצד השני. קצב ההליך המשפטי אינו מוכתב מקצב השגת הראיות על ידי המשיבה.
10. אציין כי אכן, אם וככל שחוות הדעת היו מצורפות לתיק בשלב זה, הדבר היה מוביל ל"פתיחת" המשפט מחדש, וראו דברי ב"כ המבקש בעמ' 10 שו' 14-20. מדובר בהליך שהוגש לפני למעלה משנתיים, טענת ההתיישנות מרחפת מעליו כבר ממועד הגשתו, בוודאי שתקבל משנה תוקף אם תוגש בקשה לתיקון כתב תביעה; אמורים היינו להימצא בשלב שלאחר הגשת ראיות שני הצדדים; המבקש הינו עורך דין הנתבע בגין רשלנות מקצועית ואין ספק ששמו הטוב מונח על הפרק. לפיכך – אין כל מקום להתיר את הצירוף המאוחר של חוות הדעת הרפואיות, צירוף מאוחר המוסבר בקושי לאתר מומחה.
11. באשר לבקשה מס' 22, מפנה להחלטתי מיום 30.5.2019 עמ' 3 שו' 26-33 ולהודעת המבקש שהוגשה ביום 30.6.2019- משכך הרי שהמועד המקורי להגשת התצהירים לתיק הוא עד ליום 24.10.2019. לאחר מכן, הוגשו בקשות למתן אורכה- בקשה מס' 13 – לקבלת אורכה (עד ליום 24.11.2019) אושרה בהסכמת המבקש ביום 2.10.2019; בקשה מס' 17- לקבלת אורכה בשל מחלת ב"כ התובע אושרה במעמד צד אחד וראה החלטות כב' השופטת אברהמי מיום 25.11.2019 – כך שהתצהירים היו צריכים להיות מוגשים לכל המאוחר עד ליום 27.11.2019. יתר בקשות נדחו בשל מועד קדם המשפט וראו החלטותיי מימים 28.11.2019, 1.12.2019. בענייננו אין ולא יכול להיות חולק כי התצהירים הוגשו ביום 1.12.2019 ובאיחור של ימים בודדים בלבד.
12. תקנה 168(ב) לתקנות קובעת כי "לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות.".
13. במסגרת התגובה הסביר ב"כ המשיבה כי השיהוי לא נבע מזלזול אלא תוך ניסיון כן ואמיתי לעמוד במועדים שנקבעו. אכן התצהירים הוגשו באיחור, ואיחור זה גרר עיכוב בניהול ההליך (ושוב אזכיר כי ישיבת קדם המשפט אמורה הייתה להתקיים על יסוד תצהירי שני הצדדים), אולם על עיכוב זה ניתן לכפר בפסיקת הוצאות (כפי שהזכיר בא כוח המשיבה), ואין מקום לנקוט בסנקציה הדרסטית של מחיקת כתב טענות או מניעת הגשת תצהירי עדות ראשית.
14. עם זאת, עיינתי בתצהירים שהוגשו וקובעת אני כי תצהירה של הבת אביבה אביש אינו עונה להגדרת "תצהיר". התצהיר כולל התייחסות לכתב ההגנה (ראו החלק הכללי הראשון, מעמודים 2 עד 27 לתצהיר) – אין לכלול התייחסות לסעיפי כתב הגנה בתצהיר; כמו כן אין מקום לכלול "אמירות בעלות תוכן משפטי", ראו סעיף 1 לתצהיר. אזכיר מושכלות יסוד, על תצהיר עדות ראשית לכלול אך ורק הצהרה על עובדות הידועות למצהיר מידיעה אישית. הא ותו לא. במקרה הנדון תצהיר הבת מתפרש על פני 46 עמודים ואינו עונה להגדרה הנ"ל. משכך מורה אני על מחיקתו; מאפשרת אני למשיבה להגיש תצהיר מתוקן מטעמה של הבת וזאת עד ליום 25.2.20.
15. לאחר קבלת התצהיר המתוקן של הבת או חלוף המועד להגשתו, יגיש המבקש את תצהיריו, וזאת עד ליום 3.5.20. יש להגיש עותק פיזי כרוך ומדוגל בד בבד עם ההגשה לתיק האלקטרוני. מזמנת את הצדדים לישיבת קדם משפט לאחר תצהירים ליום 30.6.2020 בשעה 11:30.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל, בקשה מס' 16- לעניין הוצאת חוות הדעת מהתיק- מתקבלת בזאת ובקשה מס' 22- לעניין הוצאת התצהירים נדחית, למעט לעניין תצהיר הבת. לעניין ההוצאות – התנהלות המשיבה גרמה לעיכוב בהליך המשפטי והצריכה את הגשת הבקשות שהוגשו; דיון יום ה – 4.2.20 שאמור היה להיות על יסוד תצהירים יוחד לדיון בבקשות שהוגשו; יש צורך בקביעת ישיבה נוספת שהייתה נחסכת לולא היו מוגשות חוות הדעת הרפואיות והמשיבה היתה עומדת במועדים להגשת תצהירים. משכך, מחייבת אני את המשיבה בהוצאות בסך של 3,500 ₪ שישולמו עד ליום 5.3.2020 וזאת ללא תלות בתוצאות ההליך הסופי.
2. המזכירות תשגר את החלטתי לידיעת הצדדים ובאי כוחם. המשיבה ו/או בא כוחה רשאים לגשת למזכירות בית המשפט ולאסוף את חוות הדעת שהוגשו לתיק הפיזי עד ליום 5.3.2020. בחלוף מועד זה המזכירות תעביר את החומר לחברת הגריסה.

ניתנה היום, י"ד שבט תש"פ, 09 פברואר 2020, בהעדר הצדדים ובאי כוחם.