1. בפני התנגדות לביצוע שטר שהוא שיק על סך 26,971 ₪ משוך מחשבונה של המבקשת לפקודת המשיבה ומועד פירעונו 7.9.17.

השיק חולל בהוראת ביטול (להלן: "השיק").

המבקשת התנגדה וטענה כי אינה חייבת בפירעון השיק. לטענתה עומדת לה כנגד המשיבה טענת קיזוז בסך 70,000 ₪.

אין מחלוקת כי השיק נמסר למשיבה לצורך תשלום דמי שכירות על פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 18.5.15 לפיו שכרה המבקשת מהמשיבה מקרקעין שבבעלותה הכוללים סככה, משרד ושטחים פתוחים לתקופה של 4 שנים כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בסך 24,977 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "הסכם השכירות").

במועדים מאוחרים יותר שכרה המבקשת שטחים נוספים בתמורה לתשלום דמי שכירות חודשיים נוספים.

ביום 1.6.17 קבלה המבקשת את מכתבה של המשיבה בו הודיעה לה המשיבה על קיצור תקופת השכירות בהתאם להוראות סעיף 5(ב) בהסכם השכירות אשר נוסחו כדלקמן:

"מוסכם בזאת כי החל מתחילת שנת השכירות השלישית, תהיה למשכיר הזכות לקצר ו/או לסיים את תקופת השכירות מכל סיבה שהיא בהתראה מוקדמת שתימסר לשוכר 6 (שישה) חודשים לפני מועד הסיום המיועד. התנאי האמור הינו תנאי מהותי בהסכם זה.

השוכר מוותר על כל טענה לנזקים העשויים להיגרם לו עקב קיצור תקופת השכירות כאמור, היה ויהיו, ולא ישמע בכל טענה או דרישה לנוגעת לנזקים כאמור".

כלומר, במכתבה זה, דרשה המשיבה מהמבקשת לפנות את המושכר עד ליום 1.12.17.

עוד אין מחלוקת כי המשיבה מכרה את זכויותיה (או חלק מהן) במקרקעין לחברת טלקאר חברה בע"מ (להלן: "טלקאר") והמחתה לה בכתב את הזכויות על פי הסכם השכירות עם המבקשת החל מיום 15.9.17.

2. המבקשת טענה מפי מנהלה, כי הסכם השכירות שנחתם, נחתם במרמה תוך שינוי תנאי החוזה ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

מנהל המבקשת פרש ביריעה רחבה את גרסתו למהלך המו"מ בין הצדדים טרם החתימה על ההסכם והתנאים שנקבעו בו כאשר תנאי מרכזי הוא תוכנו של סעיף 5(ב) להסכם השכירות האמור לעיל.

לטענת מנהל המבקשת הוסכם כי המשיבה תהא רשאית לקצר או לסיים את תקופת השכירות החל מתחילת השנה הרביעית. מנהל המבקשת אף חתם בשם המבקשת על הסכם שכירות כאמור בטרם חתמה עליו המשיבה.

לטענתו, שינתה המשיבה את הוראות סעיף זה באמצעות החלפת המילה "הרביעית" במילה "השלישית" והחתימה את בתו שנשלחה בשמו על מנת לקבל העתק הסכם השכירות החתום על ידי המשיבה כנגד מסירת המחאות לתשלום דמי השכירות וערבות בנקאית.

באותו מועמד, טען מנהל המבקשת, התבקשה בתו לחתום על הסכם שכירות אשר הודפס מחדש לאחר שעודכנו בו, כך נאמר לה, מספר תיקונים קטנים וטכניים כאשר בפועל בוצע שינוי מהותי כאמור לעיל בסעיף 5(ב) להסכם השכירות.

בתו של מנהל המבקשת האמינה לנציג המשיבה וחתמה על הסכם השכירות ללא ידיעה על אותו שינוי מהותי שבוצע בהסכם השכירות.

המשיבה מימשה שלא כדין, לטענת מנהל המבקשת, את הזכות שלא הוקנתה לה למעשה, ודרשה את פינוי המושכר בתחילת השנה השלישית.

מנהל המבקשת מציין כי ביצע שיפוצים על חשבון המבקשת בעלות של 600,000 ₪ ולו היה יודע כי יתכן ותקופת השכירות תוגבל לשנתיים וחצי, לא היה מסכים להתקשר בהסכם השכירות.

עוד טען מנהל המבקשת כי ממילא שולמו דמי השכירות מאחר והערבות הבנקאית שנמסרה להבטחת תשלום דמי השכירות עוד בתחילת תקופת השכירות נפרעה ושילמה כל חוב של דמי שכירות שהגיעו למשיבה.

בנוסף טען מנהל המבקשת כי עקב ההפרה הנטענת כאמור לעיל, הגישה חברת טלקאר תביעת פינוי כנגד המבקשת דבר שגרם למבקשת נזק בגין הוצאות משפט שנאלצה להוציא בסך 30,000 ₪ לפחות אותם היא מבקשת לקזז עם החוב הנטען.

לבסוף טען מנהל המבקשת כי במהלך חודש ספטמבר 2017 ביצעה המשיבה עבודות פיתוח בדרכי הגישה למושכר באופן שלא אפשר למבקשת להוציא מהמושכר משאיות ומנופים בהם השתמשה המבקשת כדי לבצע עבודות שונות עבור לקוחותיה.

המבקשת אמדה את נזקיה בגין כך בסך 40,000 ₪ אשר אף אותם מבוקש לקזז עם החוב הנטען.

3. מנהל המבקשת נחקר על תצהירו במעמד הדיון, ומחקירתו הסתבר כי סכום השיק מגלם את מחצית סכום דמי השכירות בגין חודש ספטמבר כאשר היתרה, בסכום זהה, צריכה היתה להשתלם לחברת טלקאר אשר נכנסה בנעליה של המשיבה בהסכם השכירות.

ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות את ההתנגדות לביצוע השטר בהעדר עילת הגנה הראויה להתברר והפנה גם לתביעת הפינוי שהוגשה על ידי חברת טלקאר כנגד המבקשת ממנה עולה כי המבקשת חדלה לשלם דמי שכירות כבר בחודש ספטמבר ולא יספה עוד.

עוד טען ב"כ המשיבה כי הערבות הבנקאית פרעה את חובה של המבקשת בדמי השכירות המגיעים לחברת טלקאר ולפיכך, לא נפרעו בפועל דמי השכירות המגיעים למשיבה בגין מחציתו הראשונה של חודש ספטמבר.

כמו כן הפנה ב"כ המשיבה להוראות סעיף 14ד בהסכם השכירות לפיו אין המבקשת רשאית לקזז מדמי השכירות נזקים כלשהם שנגרמו לה מכל סיבה שהיא.

על פי החלטה שניתנה, המציא ב"כ המשיבה ראיות לפיהן מלוא סכום הערבות הבנקאית השתלם לידי חברת טלקאר על חשבון דמי השכירות המגיעים לה.

4. דיון והכרעה:

מעיון בטענות הצדדים עולה כי דין ההתנגדות להידחות בהעדר עילת הגנה שיש לבררה.

בטרם מתן ההחלטה עיינתי בתביעת הפינוי תא"ק 54011-11-17 טלקאר חברה בע"מ נ' גרנד קינן מנופים 2004 בע"מ וסימון קינן, אשר שני הצדדים הפנו תשומת ליבי לקיומה ומצאתי כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה שסיים את הסכסוך ביניהם.

מתוכן הסכם הפשרה עולה כי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר מועד פינוי המבקשת ממלוא השטחים שהוחזקו על ידה ותשלום דמי השכירות המגיעים בגין כל תקופת השכירות עד לחודש נובמבר 2017.

מסכום דמי השכירות המוסכמים כמגיעים לטלקאר קוזז מלוא סכום הערבות הבנקאית לטובת חובה של המבקשת כלפי טלקאר, כך שניתן לקבוע באופן וודאי כי חובה של המשיבה כאן לא שולם באמצעות פירעון הערבות הבנקאית.

המשיבה אף המציאה ראיות לפיהן הערבות הבנקאית אכן נפרעה לחשבונה אך מלוא הסכום הועבר לידי טלקאר.

המבקשת אינה זכאית להיבנות מפירעון הערבות הבנקאית פעמיים. פעם אחת בגין חובה למשיבה ופעם שנייה בגין חובה לטלקאר.

מנהל המבקשת הודה בחקירתו כי לא שילם דמי שכירות החל מחודש ספטמבר ולא יסף. אין מחלוקת כי עד נובמבר 2017 כולל, עדיין לא פינתה המבקשת את המושכר ולא שילמה דבר בגין דמי השכירות עבור לפחות שלושה חודשים.

מאחר וסכום דמי השכירות הוא כ 60,000 ₪ בחודש, אין מחלוקת כי סכום דמי השכירות עולה בהרבה על סכום הערבות הבנקאית שמומשה במלואה לטובת טלקאר, הן כעולה מהסכם הפשרה והן בפועל כעולה מהעברת מלוא סכומה לידי טלקאר.

תמוהה טענת ב"כ המבקשת לפיה העברת הכספים לידי טלקאר לא הוכחה עדיין והינה בגדר גרסה שלא הוכחה, כאשר המבקשת בעצמה מייחסת את סכום הערבות הבנקאית על חשבון דמי השכירות המגיעים ממנה לטלקאר כפי שעשתה בהסכם הפשרה עליו חתמה.

מאותו נימוק תמוהה אף טענת ב"כ המבקשת כי המשיבה לא היתה רשאית להעביר לטלקאר את מלוא סכום הערבות הבנקאית ולקזז לטובתה תחילה את סכום דמי שכירות חודש ספטמבר הנטען על ידה כעת.

הבסיס המשפטי לטענה זו אינו מתקבל על הדעת. האם מבקש ב"כ המבקשת לטעון כי בהעברת מלוא הכספים לידי טלקאר, למרות קיומו של חוב כלפי המשיבה, פטורה המבקשת מתשלום דמי השכירות בתקופה של שבועיים ראשונים של ספטמבר?

החיוב בתשלום דמי השכירות אינו תלוי באופן ביצוע התשלום.

5. כל יתר טענותיה של המבקשת דינן דחייה נוכח הוראות סעיף 14ד להסכם השכירות האוסר עליה לקזז מדמי השכירות חיובים המגיעים לה מהמשיבה, אם אכן מגיעים לה ואם לאו.

טענת המרמה שנטענה אינה מעלה ואינה מורידה דבר מהחובה החלה על המבקשת לשלם את דמי השכירות בגין התקופה בה החזיקה במושכר.

כל נזק שנגרם למבקשת בגין התנהלות זו של המשיבה, אינו ניתן לקיזוז בגין חוב דמי שכירות כאמור לעיל.

תואיל המבקשת ותגיש תביעה נפרדת כנגד המשיבה.

לפיכך, הנני דוחה את ההתנגדות לביצוע השטר ומורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשת בתיק הוצל"פ 511553-10-17 תוך 14 יום ממועד המצאת החלטה זו לידי ב"כ המבקשת ובהעדר תשלום.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ח, 22 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.