ב"כ התובעת: עו"ד יצחק קירה

ב"כ הנתבעת: עו"ד רונן אגם

1. התובעת הגישה לביצוע שטר שהוא שיק על סך 26,971 ₪ משוך מחשבונה של הנתבעת לפקודת התובעת ומועד פירעונו 7.9.17.

השיק חולל בהוראת ביטול (להלן: "השיק").

הנתבעת התנגדה וטענה כי אינה חייבת בפירעון השיק ובפיה נשמעו טענות כאלה ואחרות אשר כולן נדחו למעט אחת והיא טענת פירעון החוב באמצעות ערבות בנקאית בסך 88,503 ₪ בה אחזה התובעת כבטחון לתשלום חובותיה של הנתבעת על פי הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים.

אין מחלוקת כי השיק נמסר כתשלום בגין דמי שכירות עבור מחצית ראשונה של חודש ספטמבר 2017.

אין מחלוקת כי התובעת מכרה את זכויותיה (או חלק מהן) במקרקעין בו מצוי המושכר, אותו שכרה הנתבעת, לחברת טלקאר חברה בע"מ (להלן: "טלקאר") והמחתה לה בכתב את הזכויות על פי הסכם השכירות עם הנתבעת החל מיום 15.9.17.

אין מחלוקת כי בהתאם להסכם המכר המחתה התובעת לטלקאר גם את זכויותיה בערבות הבנקאית ששימשה כבטוחה לקיום התחייבויותיה של הנתבעת על פי הסכם השכירות כאמור לעיל.

אין מחלוקת כי הערבות הבנקאית נפרעה בחשבונה של התובעת בדצמבר 2017 ואין מחלוקת כי סכום כספי הערבות הבנקאית הועברו בשלמותם לידי טלקאר.

אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לטלקאר את דמי השכירות המגיעים לה החל מיום 15.9.17 ובכלל וכי בין טלקאר לנתבעת נכרת הסכם פשרה בתביעה הכספית שהגישה טלקאר כנגד הנתבעת לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לטלקאר את דמי השכירות בגין וכולל חודש נובמבר 2017 בסך 139,514 ₪ בניכוי הערבות הבנקאית שחולטה בסך 88,503 ₪ (להלן: "הסכם הפשרה").

המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים נגעה לפירעון הערבות הבנקאית כאשר הנתבעת טוענת כי פירעונה של הערבות הבנקאית לידיה של התובעת פרע את השיק ולפיכך אינה חבה בפירעונו בשנית.

לטענת התובעת, הדוחה טענה זו של הנתבעת, עצם פירעונה של הערבות הבנקאית בחשבונה לא פרע את חוב דמי השכירות המגיעים לה אלא את חובה של הנתבעת כלפי טלקאר כעולה מהסכם הפשרה.

2. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם סמנכ"ל הכספים אצל התובעת.

העד צירף לתצהירו הודעה על המחאת זכויות והתחייבויות מיום 6.9.17 בו הודיעה התובעת לנתבעת כי המחתה לטלקאר את מלוא זכויותיה והתחייבויותיה (הדגשה שלי – ו.ש.) בקשר עם הסכם השכירות שנכרת עם הנתבעת על כל תוספותיו ונספחיו (להלן: "ההודעה").

עוד נרשם בהודעה זו:

"לאור האמור לעיל, הנכם נדרשים לפעול בהתאם לאמור, וכן להודיע על המחאת הזכויות כאמור לחברת הביטוח, לכל גורם הקשור לביטחונות שהמצאתם לנו (הדגשה שלי – ו.ש.), ולכל מי שעשויה להיות לו טענה בעניין, וכן לשלם את דמי השכירות בגין התקופה שתחילתה ביום 15.9.17 כאמור לקונה וכן להפקיד בידיו המחאות מעותדות לפקודתו בקשר עם כך".

עוד העיד עד זה כי בעקבות ההודעה הנ"ל החזירה התובעת לידי הנתבעת את השיק שנמסר לה בגין דמי שכירות חודש ספטמבר 2017 וקיבלה במקומו שיק חילופי הוא השיק הנתבע בגין מחצית ראשונה של דמי שכירות החודש הנ"ל, על מנת לאפשר לנתבעת לשלם לטלקאר את דמי השכירות בגין המחצית השנייה של דמי שכירות חודש ספטמבר 2017.

שיק זה חזר בהוראת בטול וכל פניותיה של התובעת לנתבעת לפירעון חוב זה – נותרו ללא מענה.

הוסיף העד והעיד בתצהירו כי ביום 12.12.17 חולטה הערבות הבנקאית וסך של 88,503 ₪ הועבר לחשבונה.

ביום 19.12.17 העבירה הנתבעת את מלוא הסכום הנ"ל בהעברה בנקאית לחשבונה של טלקאר.

לטענת העד חילוט הערבות הבנקאית נעשה כפעולה טכנית בלבד ועל מנת להסב את זכויותיה של התובעת בערבות הבנקאית כבטוחה לטלקאר שכן הערבות הבנקאית עצמה אינה ניתנת להסבה ולהעברה כאמור בה.

העד הפנה את תשומת הלב להסכם פשרה שנכרת בין הנתבעת לטלקאר בתביעתה של זו לתשלום דמי שכירות שלא שולמו לה על ידי הנתבעת בתקופה החל מאמצע ספטמבר 2017.

בהתאם להסכם הפשרה נוכה מלוא סכום הערבות הבנקאית שהועבר לטלקאר על חשבון חוב דמי השכירות בגין ועד כולל חודש נובמבר 2017 כך שבפועל לא נפרע חוב דמי השכירות בגין מחצית הראשונה של ספטמבר 2017 אלא לפירעון חוב דמי השכירות של הנתבעת לטלקאר בגין התקופה שלאחר מכן.

3. מנהל הנתבעת הגיש תצהיר עדות ראשית וטען כי התובעת מעולם לא ציינה ולא הודיעה לנתבעת כי סכום מימוש הערבות הבנקאית ייזקף לחשבון חיוב כלשהו של הנתבעת כלפי המשכיר או כי לא ייזקף על חשבון דמי השכירות עבור המחצית הראשונה של חודש ספטמבר 2017.

טוען העד כי מאחר והערבות הבנקאית נמסרה בסכום השווה לדמי שכירות לתקופה של 3 חודשים ונועדה להבטחת התחייבויות הנתבעת על פי הסכם השכירות לרבות תשלום דמי השכירות, הרי מימוש הערבות הבנקאית לידי התובעת פרע את חובה של הנתבעת לתובעת.

העד פירט כי טלקאר תבעה את הנתבעת לתשלום דמי שכירות בסך של 139,514 ₪ וכי במעמד הדיון שהתקיים בתביעה זו נכחו נציגי הנתבעת, נציגי טלקאר ועורכי דינם.

העד הודה כי הוסכם כי הנתבעת תשלם לטלקאר את הסך של 139,514 ₪ בניכוי סכום הערבות הבנקאית בסך 88,503 ₪ אך אין בהסכמה זו כדי לגרוע מטענת הנתבעת כי השיק נשוא תביעה זו נפרע.

מוסיף העד וטוען כי בהסכמה זו לא הודתה ולא הסכימה הנתבעת כי הסכום ששילם הבנק לתובעת בגין חילוט הערבות הבנקאית הועבר כולו לטלקאר ו/או כי הסך של 88,503 ₪ פורע רק את חוב דמי השכירות החל מהמחצית השנייה של ספטמבר 2017.

העד הפנה להסכמה נוספת בהסכם הפשרה עם טלקאר לפיה הסכם הפשרה מתייחס רק לתקופת השכירות עד וכולל חודש נובמבר 2017 ולסילוק התביעה שהוגשה על ידי טלקאר כנגד הנתבעת וכי אין באמור בהסכם כדי לגרוע, לייתר, להגביל או לפגוע בכל תביעה אחרת ובכל זכות, טענה או סעד העומדים לצדדים.

לפיכך, לטענת העד, הנתבעת לא ויתרה בהסכמה זו על טענתה כי השיק נשוא תביעה זו נפרע באמצעות פירעון הערבות הבנקאית לידי התובעת.

עוד טען העד כי באי כוח טלקאר היו מודעים לטענה זו של הנתבעת כלפי התובעת ולפיכך לקחו סיכון על עצמם כאשר הסכימו בשם טלקאר להגיע לפשרה לפיה נוכה מסכום חוב דמי השכירות המגיע לטלקאר מלוא סכום הערבות הבנקאית וכי אין בהסכמה זו כדי לפגוע בטענה של הנתבעת כלפי התובעת.

העד מוסיף וטוען כי הסכם הפשרה עם טלקאר נוסח יחד עם עורכי הדין של טלקאר בזהירות רבה על מנת שלא לפגוע בטענת פירעון השיק כלפי התובעת וכי זה היה אומד דעתם של הצדדים שם.

העד מוסיף ומדגיש כי אין בהסכם הפשרה עם טלקאר משמש הודאה של הנתבעת כי הערבות הבנקאית נפרעה על חשבון חוב כלשהו של הנתבעת לחברת טלקאר או לתקופת שכירות כלשהיא בגינה זכאית טלקאר לתשלום דמי שכירות.

4. דיון והכרעה:

בפנינו תביעה שטרית בגין שיק שניתן ונמסר כתשלום דמי שכירות בגין מחציתו הראשונה של חודש ספטמבר 2017 ועל כך אין מחלוקת.

סמנכ"ל הכספים בתובעת העיד כי השיק נמסר על ידי הנתבעת כשיק חליפי לשיק אחר שקדם לו בסכום מלוא דמי השכירות בגין חודש ספטמבר 2017.

עוד העיד סמנכ"ל הכספים בתובעת כי חילופי השקים בוצע לאחר ההודעה שנמסרה לנתבעת לפיה המחתה התובעת את זכויותיה על פי הסכם השכירות לטלקאר וכי על הנתבעת לשלם את דמי השכירות החל מיום 15.9.17 לטלקאר (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית מטעם עד התובעת).

טענה זו לא נסתרה, לא בתצהיר עדות ראשית של עד הנתבעת ולא בחקירה נגדית של עד התובעת.

עד התביעה כלל לא נשאל על נסיבות מתן השיק כאשר עד הנתבעת מודה בתצהיר עדותו הראשית כי מסר את השיק כתשלום דמי השכירות עבור המחצית הראשונה של חודש ספטמבר 2017.

עולה מהאמור לעיל כי זו הייתה מטרת השימוש באמצעי התשלום בשטר – תשלום דמי השכירות בגין מחצית הראשונה של ספטמבר 2017.

5. אין מחלוקת כי השיק בוטל.

טענתה של הנתבעת היא טענת פקיעת השטר בעקבות פירעונו (סעיף 60(א) בפקודת השטרות) לידי האוחז הוא התובעת.

נטל הראיה מוטל על הנתבעת שכן טענתה היא טענת הודאה והדחה. הנתבעת מודה כי מסרה את השיק לתשלום דמי שכירות מחצית ראשונה של חודש ספטמבר 2017 אך לטענתה שולמו אלה לידי התובעת באמצעות פירעון הערבות הבנקאית בחשבון הבנק שלה.

טוען ב"כ הנתבעת כי מרגע זה והלאה השיק פקע והשימוש שעשתה בתובעת בכספים אלה בחשבונה אינם מעניינה של הנתבעת. התובעת, טוען ב"כ הנתבעת, התנדבה להעביר את הכספים במלואם לידי טלקאר ועליה לשאת בתוצאה.

לא ניתן להסכים עם טיעון זה של ב"כ הנתבעת.

האם חלה על התובעת החובה לקזז את סכום חוב דמי השכירות מכספי הערבות הבנקאית משום העובדה הפשוטה שהם השתלמו לחשבון הבנק שלה?

השיק אשר מועד פירעונו ליום 7.9.17 בוטל זמן רב לפני פירעון הערבות הבנקאית אשר נפרעה בחשבונה של התובעת בדצמבר 2017.

הנתבעת לא ביטלה את השיק משום שסכומו נפרע אם כך ואף לא נתנה הוראה לתובעת לפרוע את הערבות הבנקאית לצורך תשלום שיק זה ואף התובעת לא פרעה את הערבות הבנקאית לצורך תשלום שיק זה.

6. עילת התביעה היא אומנם עילה שטרית אך אין השיק עומד בבדידותו אלא קשור בעבותות, שלא בנקל יותרו, עם עסקת היסוד.

ראה ד.נ. 258/98 צמח נ. שלשבסקי פ"ד נה 4 193; רע"א 2553/98 ליברמן נ. בנק דיסקונט פ"ד נג 4 804.

כפי שמושך השטר, הנתבע, זכאי להתגונן בעילות החוזיות במסגרתן נמסר השיק, כן התובע יכול לסמוך ידיו על החוזה במסגרתו נמסר השיק.

בנסיבות אלה, כאשר התובעת טוענת כי על הנתבעת להראות כי שילמה את דמי השכירות בגין מחציתה הראשונה של ספטמבר 2017 – על הנתבעת לעמוד בנטל ולהראות כי אכן שולמו דמי שכירות אלו ולא להסתתר מאחורי פירעון בפועל של הערבות הבנקאית בחשבון התובעת בנקודת זמן מסוימת ובהתעלם מיתר התחייבויותיה של הנתבעת ותשלומים שביצעה על חשבון דמי השכירות על פי הסכם השכירות.

המחאת הזכויות והחובות שביצעה התובעת לטלקאר אינה משנה את חובותיה וזכויותיה של הנתבעת כלפי האוחז בהסכם השכירות לפיכך, כל טענה כי אינה חבה את דמי השכירות צריכה להתפשט על כל תקופת השכירות החל ממועד הפסקת התשלומים לראשונה ועד לסופה.

הערבות הבנקאית אינה תשלום מרצון של הנתבעת אלא שימשה כבטוחה שעמדה לזכות התובעת להבטחת התחייבויותיה של הנתבעת כלפיה.

אין מחלוקת כי טרם מימושה של הערבות הבנקאית, הודעה הנתבעת כי בין שאר זכויותיה של התובעת על פי הסכם השכירות, הומחתה גם הזכות לממש את הערבות הבנקאית על פי הוראות חוזה השכירות וזאת בהודעה שנמסרה לה ביום 6.9.17 שכן על פי ההודעה הומחו מלוא זכויותיה והתחייבויותיה של התובעת בקשר עם הסכם השכירות לטלקאר.

מרגע שהומחתה הזכות – אין היא עוד בבעלות התובעת אלא בבעלות הנמחה, טלקאר, ואין התובעת רשאית לעשות בו כרצונה.

ראה פסק הדין ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ מיום 09/05/11 שם נקבע:

"להמחאת זכות שני יסודות: היסוד החוזי שהינו חילוף נושים והיסוד הקנייני שהינו העברת בעלות בזכות. כתוצאתה מחילוף הנושים ומהעברת הבעלות בזכות יכול הנמחה לתבוע מהחייב את קיום הזכות, באופן עצמאי ובלתי תלוי בממחה, אשר אינו יכול עוד להפטיר את החייב ולהגיע עמו להסדרים שונים בקשר לזכות.".

זאת אומרת, שאין התובעת זכאית עוד לממש את הערבות הבנקאית כבטוחה לכיסוי חובות של הנתבעת לתובעת ולייחס אותה כתשלום חוב המגיע לה.

עוד נאמר בפסק הדין הנ"ל:

"ההמחאה נוצרת בהסכם בין הממחה לנמחה, היא אינה טעונה העברת מסמך כלשהו לנמחה ואף אינה מותנית בהסכמת החייב. יתרה מכך, מתן הודעה לחייב על ההמחאה איננה הכרחית לשכלולה של העברת הבעלות בזכות מן הממחה לנמחה, אשר עוברת כאמור על פי כוונת הצדדים. מערכת היחסים בין הממחה לחייב אינה רלוונטית יותר. תוקפו של הסכם המחאה אינו מותנה במילוי דרישות פורמאליות ודי בראיה קלושה כדי להצביע על כריתתו של הסכם זה. זאת ועוד, מהסכם המחאה צריכה לעלות כוונה ברורה להעביר קניין בזכות מהממחה לנמחה, ואין צורך לציין במפורש כי הוא עוסק בהמחאה."

לפיכך, טענת ב"כ הנתבעת כי הימנעותה של התובעת להציג את הסכם המכר שנכרת בינה לבין טלקאר תומכת בדרך זו או אחרת בגרסתה של הנתבעת – דינה דחייה.

לא ברור איזו גרסה של הנתבעת מוכחת בהעדרו של הסכם המכר. האם טוענת הנתבעת כי הזכות למימוש הערבות הבנקאית לא הומחתה? טענה זו עומדת בסתירה להודעה שנמסרה לנתבעת ואף נחתמה על ידי טלקאר מתחת למילים: "אנו מקבלים את המחאת הזכויות וההתחייבויות בהתאם לאמור לעיל..".

7. התובעת מעניקה גרסה הגיונית וסבירה באשר לפירעון הערבות הבנקאית לחשבונה למרות המחאת הזכות. לטענתה דווקא המחאת הזכות בערבות הבנקאית אילצה אותה להעביר את סכומה לטלקאר משום שהערבות הבנקאית כשלעצמה אינה ניתנת להעברה ולהסבה כך שמסירה פיזית של הערבות עצמה אינה אפשרית כעולה מהאמור בה.

גרסה זו לא נסתרה והנתבעת אף לא טענה לגרסה חילופית מטעמה.

כל שטענה הוא כי הפעולה עצמה הביאה לפירעונו של השיק.

האמנם?

טענתה של הנתבעת כי השיק נפרע באמצעות מימוש הערבות הבנקאית בחשבון הבנק של התובעת דומה היא לטענה שנטענה בע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' מאיר סרדס מיום 28/12/78. לפי פסיקה זו - "חיוב חשבונו של חייב, העומד בין כה וכה ביתרת חובה, לא יתפרש כפירעון, אלא אם הוכח כי הצדדים הסכימו אחרת. חיוב כזה אינו אלא פעולה חשבונית, ואין בו יותר מאשר מתן התחייבות נוספת על ידי החייב לבצע את התשלום".

כך הדבר גם בענייננו, כספי הערבות הבנקאית לא שימשו לפירעון השיק לא על פי כוונתה של התובעת ולא על פי כוונת הנתבעת. פירעון הערבות הבנקאית אינו אלא פעולה חשבונאית כדי לאפשר העברת הבטוחה לידי טלקאר.

8. יש לדחות גם טענת ב"כ הנתבעת לפיה ייחוס מלוא סכום הערבות הבנקאית כתשלום לטלקאר בהסכם הפשרה אינו תשלום רק על חשבון חוב דמי השכירות המגיעים ממנה לטלקאר ולכן ניתן לייחס את פירעון הערבות הבנקאית כתשלום גם בגין דמי השכירות המגיעים לתובעת.

בפסק הדין שניתן בערעור בו ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בטענת פירעונו של השיק נומקה ההחלטה כך:

"על מנת להגיע למסקנה חד משמעית כי חובה של המשיבה לא שולם באמצעות פירעון הערבות הבנקאית יש מקום לבחון את מטרת העברת הכספים מהמשיבה לטלקאר ולבחון את הנסיבות האופפות את הסכם הפשרה בעניין טלקאר – מדוע הוסכם כי סכום כספי הערבות ינוכה מדמי השכירות ומה משמעות הסכמה זו."

אמירה זו נאמרה ביחס להחלטה שניתנה על ידי ואשר דחתה את הבקשה לרשות להתגונן על סמך האמור בהסכם הפשרה וזאת כנימוק לדחייה על הסף.

אך אין פירושו של דבר כי הנתבעת אינה נדרשת ללכת בדרך המלך ולבצע תחשיב פשוט של חוב כנגד תשלומים. זו הדרך הראשית כאשר הנתבעת בוחרת ללכת בדרך צדדית ולטעון באופן סתמי כי העברת מלוא כספי הערבות הבנקאית לטלקאר אינו גורע מטענת הנתבעת כי השיק נפרע באמצעות אותם הכספים.

כמו כן, הקדיש עד הנתבעת מילים הרבה לצורך פירוט כיצד הגיעו הצדדים בתביעת טלקאר להסכם הפשרה ולמרות הניסוח החד משמעי של סעיף 2 בהסכם הפשרה לפיו הנתבעת תשלם את דמי השכירות בגין וכולל חודש נובמבר 2017 בסך של 139,514 ₪, ובניכוי הערבות הבנקאית שחולטה בסך 88,503 ₪, טען עדיין כי אין בכך כדי לקבוע כי מלוא סכום הערבות הבנקאית שימש לפרוע חוב דמי שכירות בגין תקופה אחרת מזו הנתבעת כאן.

רבות הקדיש ב"כ הנתבעת בסיכומיו לטענה זו וזאת כדי להתגבר על העדר כל פירוט ותחשיב כיצד וכמה שילמה הנתבעת כדמי שכירות על פי הסכם השכירות.

לטענתו האמור בסעיף 3 להסכם הפשרה הוא המתיר לנתבעת לייחס את כספי הערבות הבנקאית לפירעון החוב גם כלפי התובעת מאחר ונקבע בו כי אין באמור בהסכם כדי לגרוע, לייתר, להגביל או לפגוע בכל תביעה אחרת ובכל זכות, טענה או סעד העומדים לצדדים.

ויותר מכך: "למען הסר ספק, אין בהסכם זה כדי לפגוע בכל טענה, דרישה, זכות או תביעה אחרת של מי מהצדדים כלפי משנהו, הסכם זה נכרת מבלי להודות בכל טענה, דרישה, זכות או תביעה של צד כלשהו כלפי משנהו".

ראשית, לא ברור כיצד ניסוח זה של ההסכם או כל הסכמות שבין הנתבעת לטלקאר מחייבים את התובעת שלא הייתה צד לו.

שנית, האמור שם מוגבל גם על פי ניסוחו לצדדים להסכם.

שלישית, אין בניסוח זה כדי לאיין את משמעות האמור בסעיף 2 להסכם כי סכום הערבות הבנקאית בא לצורך פירעונו של חוב דמי שכירות ותו לא.

9. עוד יובהר כי גם אם טענת הנתבעת היא כי הסכם הפשרה כלל בחובו גם את תקופת השכירות בגין המחצית הראשונה של תקופת השכירות רק משום היעדר מכוון בסעיף 2 של הסכם הפשרה של ציון תחילת תקופת השכירות בגינה מבוצע התשלום המוסכם – הרי גם טענה זו דינה דחייה.

ראשית משום שעסקינן בתביעה בעילה השטרית ולפיכך, תשלום סכום השטר שלא לידי האוחז בו אינו מפקיע את השטר כך שניכוי כספי הערבות הבנקאית שבוצע בהסכם הפשרה אינו תשלום לידי אוחזת השטר היא התובעת אלא לידי טלקאר.

שנית, הזכאות לדמי השכירות בגין מחציתה הראשונה של חודש ספטמבר לא הומחתה לטלקאר כעולה מנוסח ההודעה שנמסרה לנתבעת כך שטלקאר אינה רשאית לגבות והנתבעת אינה רשאית לשלם את סכום דמי השכירות מחצית ראשונה של חודש ספטמבר לידי אחר מלבד התובעת.

הנתבעת אף לא טענה ולא הוכיחה כי כוונת הצדדים בהסכם הפשרה הוא לפירעון חוב דמי השכירות החל מיום 1.9.17 ולא 16.9.17 כפי שניתן להסיק ממכלול העובדות שצוינו הן בתביעתה של טלקאר והן בבקשת הרשות להתגונן של הנתבעת בתביעתה של טלקאר.

10. סוף דבר הוא כי התביעה מתקבלת והתובעת רשאית להמשיך את הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק הוצאה לפועל 511553-10-17 כסדרם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבעת ובהיעדר תשלום.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ אשר יצטרפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל.

ניתן היום, כ"א אדר תש"פ, 17 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.