1. המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד חברת דואר ישראל בע"מ, בטענה כי המשיבה מטעה את ציבור לקוחותיה המתקשרים עמה בשירות "דואר מהיר אקספרס". בבקשה נטען כי המשיבה גובה מלקוחותיה תשלום מיוחד עבור משלוח מהיר, אולם בפועל, במצבים רבים, אינה מספקת את השירות במועד ודברי הדואר מגיעים ליעדם באיחור רב.

2. בבקשת האישור תיארה המבקשת מספר מקרים בהם שלחה דברי דואר באמצעות שירות "דואר מהיר אקספרס", אולם בפועל דברי הדואר הגיעו באיחור. המשיבה מצידה הגישה תשובה לבקשה וטענה כי דין הבקשה לאישור להידחות. בין היתר נטען כי המבקשת לא הצביעה על תופעה של איחורים, לא הוכיחה כי קיימת קבוצה של לקוחות שנפגעו, וכי ככל שבמקרים בודדים וממוקדים נגרמו תקלות אין בכך להקים עילה לתובענה ייצוגית.

3. לאחר הדיון המקדמי שהתקיים ביום 15/11/2018 הגישה המבקשת את הבקשה המונחת להכרעתי כעת. בבקשה עותרת המבקשת להתיר לה לתקן את הבקשה לאישור. בבקשת התיקון נטען כי לאור פסיקת בתי המשפט בסוגיות דומות, הבינה המבקשת כי אין די בראיות שצורפו לבקשת האישור, ועל-כן עותרת היא לצרף ראיות נוספות. בין היתר מבקשת היא לצרף את עמדת משרד התקשורת שהוא הגורם המאסדר את תחום התקשורת ופעילות רשות הדואר, לצרף את עמדת המועצה הישראלית לצרכנות, לצרף חוות דעת של מומחה ממכון "סמית" העורך סקרים צרכנים, לרבות בעניין שירותי הדואר, לצרף כמבקש נוסף את מר פייסחוב, לתקן את רשימת הסעדים המבוקשים, לצרף עתירה לצוות על המשיבה פרסום המזהיר כי דברי הדואר אינם מגיעים תמיד במועד, וכן להוסיף עתירה להשבת דמי משלוח עבור דברי דואר שהגיעו באיחור.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי גם אם תתוקן בקשת האישור הדבר לא יועיל שכן אין בפי המבקשת טענות המצביעות על "תופעה" של איחורים או על קיומה של "קבוצה". עוד נטען כי על פי הדין והלכות בית המשפט, על המבקש לאשר תביעה כייצוגית להגיש את כל ראיותיו במועד וכי אין להתיר השלמת ראיות והוספת אסמכתאות להוכחת עילת התביעה לאחר הגשת הבקשה לאישור. נטען גם כי התנהגות המבקשת נגועה בחוסר תום לב שכן מדובר בבקשה שנייה לתיקון בקשת האישור, וכי לא הייתה כל מניעה שהמבקשת תצרף את כל טענותיה וראיותיה לבקשה המקורית.

הכרעה

5. תקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010, מורה כי "בבקשה לאישור יפרט בעל דין את טיעוניו, כולל אסמכתאות [...]". בין היתר נדרש המבקש לפרט את טענותיו וראיותיו בנוגע לעילת התביעה, להגדרת הקבוצה, וכדומה.

הלכה היא כי כבר בבקשת האישור על המבקש לכלול את כל התשתית העובדתית המלאה ולפרט את הראיות התומכות בה (ראו בר"מ 4303/12 אינסלר נ. המועצה האזורית עמק חפר (22/11/2012); רע"א 1162/15 אשכנזי נ. JAMES RICHARDSON (13/5/2015)). המבקש לאשר תובענה כייצוגית נדרש לפעול בשקידה סבירה לצורך הצגת התשתית הנדרשת.

6. עם זאת, אין מדובר בכלל בל יעבור. מורכבותו של ההליך לאישור תובענה כייצוגית ופערי המידע בין הצדדים להליך, מצדיקים לעיתים רבות סטייה מכלל נוקשה זה. כך קורה כאשר תובע ייצוגי עומד על הצורך בהעלאת טענה או בצירוף ראיה, רק לאחר שנחשף לעובדות ולטענות רלבנטיות עם התקדמות ההליכים בבקשת האישור והגשת תשובה של המשיב (ראו רע"א 4732/15 מילגם חניה סלולארית בע"מ נ. גרטמבלום (2/9/2015); רע"א 8562/06 פופיק נ. פזגז 1993 בע"מ (15/4/2007); רע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ. ברליצהימר (30/3/2015); בר"מ 4303/12 הנ"ל פסקה 6).

7. בבר"מ 4303/12 הנ"ל מציין בית המשפט כי ככלל, תחול על בקשה לתיקון כתב טענות תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (שחלה בתובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות) בגדרה מוענק לבית המשפט שיקול דעת רחב לאפשר תיקון כתבי טענות הדרושים לצורך בירור כל השאלות שהן באמת במחלוקת בין הצדדים. בית המשפט מוסיף באותו מקרה, כי בהחלטה האם להתיר תיקון כתבי טענות או לאו, על בית המשפט לאזן בין השיקולים השונים, וכך נאמר בפסקה 8 שם:

כדי לאזן כראוי בין האינטרסים הללו, שומה על בית המשפט לשקול ארבעה שיקולים מנחים: האחד, האם התיקון אכן דרוש לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. ככל שהתיקון נראה ככזה שעשוי לסייע בהכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כך יטה בית המשפט להתירו. מנגד, ככל שהמידע שהוספתו או מחיקתו מתבקשת בתיקון נראה ככזה שלא גלומה בו תועלת לליבון אי-ההסכמות שבין הצדדים - כך גובר משקלם של האינטרסים המתחרים. בבסיסו של שיקול זה עומדת השאיפה להעמיד לדיון את הפלוגתה האמיתית שבין הצדדים ולחתור לבירור האמת (ע"א 351/61 זדרוביץ' נ' "חרות" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד טז 481, 486 (1962); להלן: עניין זדרוביץ'). שיקול שני נוגע לאיחור בהעלאת הטענה - סיבתו ומידתו. העדר הסבר מניח את הדעת לאיחור מקים חזקה - הניתנת לסתירה - כי התיקון אינו דרוש לבירור השאלות שאמנם שנויות במחלוקת; שכן אם מדובר בעובדה מהותית, מדוע היא לא הועלתה מלכתחילה? כמו כן יתייחס בית המשפט למועד הגשת בקשת התיקון: ככל שהבקשה מוגשת בשלב מוקדם יותר של ההליך, כך תגבר נטייתו של בית המשפט להתיר את התיקון; וככל שבקשת התיקון מוגשת בשיהוי ובשלב מאוחר של ההליך, כך תגבר הנטייה שלא להיעתר לה. שיקול שלישי הוא אם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב. בית המשפט לא יתיר את התיקון אם לצד שכנגד יש אינטרס ממשי להתנגד לתיקון, כגון כשהתיקון ימנע ממנו להעלות טענת התיישנות (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992) (להלן: עניין אגמון); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)) או יקנה למבקשו יתרון דיוני לאחר שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות והצד שכנגד הסתמך על כך (רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פסקה ט"ז (לא פורסם, 25.9.2008)). בכלל זה עשוי בית המשפט לשקול אם דחיית בקשת התיקון חוסמת את הדרך להעלות את הטענה בפורום אחר, ואם אינטרס היריב בהכרעה מהירה בסכסוך מטה את הכף לדחות את בקשת התיקון. שאלה רביעית היא האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב. ההחלטה בבקשת התיקון תיגזר מאיזון ראוי בין מכלול השיקולים האמורים, שאף אחד מהם אינו קונקלוסיבי.

8. כאשר עוסקים בבקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית השיקולים זהים אולם האיזון ביניהם עשוי להשתנות. כך בבר"מ 4303/12 הנ"ל מבהיר בית המשפט כי בתובעה ייצוגית על בית המשפט "[...] להקנות משקל רב יותר לאינטרס הציבור בבירור ובהכרה בתובענות ייצוגיות המגלות עילה" (פסקה 13).

9. בית המשפט מוסיף שם ומבהיר (פסקה 14):

כיצד משפיע מאזן אינטרסים זה על ארבעת השיקולים שמנינו לעיל? כזכור, השיקול הראשון עניינו באינטרס להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין. כשמדובר בתובענה ייצוגית, אין מדובר רק באינטרס של חברי הקבוצה, אלא גם באינטרס הציבור בבירור המחלוקת ובהשגת תוצאה יעילה. מקום שהתיקון נדרש לשם כך, תיטה הכף להתירו. מנגד, ככל שהתיקון נוגע לשאלה שאינה נחזית ככזו שעשויה לסייע לבירור הפלוגתות - תיטה הכף שלא להתירו. יצוין כי עשוי להתעורר קושי להעריך את תרומתו של התיקון לבירור השאלה השנויה במחלוקת לפני שהותר התיקון ולפני שנערך בירור מקיף של בקשת האישור (השוו: רע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל, פסקה 5 (לא פורסם, 6.5.2010)). כאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב מקדמי של ההליך, קושי זה מצדיק לאמץ אמת-מידה ליברלית. על כן, ככלל, די בכך שבגדרי שיקול זה ייווכח בית המשפט כי על-פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרקו כי יש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת.

בסיכומם של דברים מבהיר בית המשפט "בקשה לתיקון של בקשה לאישור תובענה ייצוגית תיבחן לפי אמת המידה שהותוותה בפסיקתתנו לתיקון כתבי טענות, תוך מתן משקל למאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית"(שם, פסקה 20).

10. ולענייננו. המבקשת אינה טוענת כי פעלה בשקידה סבירה וכי התגלו לה עובדות וטענות חדשות רק לאחר הגשת התשובה, אלא טוענת כי לאור הלכת בית המשפט ובמיוחד פסק הדין בע"א 2112/17 גרסט נ. נטויז'ן בע"מ (2/9/2018), הבינה כי הראיות שהוצגו על ידה אינן מספיקות. זוהי כמובן טענה החורגת מהשיקולים המנחים בקשה לתיקון שהרי לא מדובר בהלכה חדשה אלא רק בהבהרת הדרישה הקבועה בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות אשר קובע כי על המבקש לשכנע "שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה [...]". על המבקשת היה לדעת כי לא די בכך שתצביע על תקלות נקודתיות שאירעו לה, אלא עליה להצביע על כך שמדובר בשאלה המשותפת לקבוצה גדולה של לקוחות.

11. לאור האמור נבחן את הבקשה לתיקון. המבקשת מעוניינת לצרף עמדתם של משרד התקשורת ושל המועצה הישראלית לצרכנות. עמדות אלו לא הוצגו ומכל מקום ברי שעמדה אינה תחליף לראיה בדבר קיומה וגודלה של הקבוצה.

המבקשת מעוניינת לצרף גם את מר פייסחוב, שהוא מנהל ובעל השליטה שלה. צירופו לא ישנה ולא יועיל להוכחת הקבוצה.

12. עוד מבקשת היא לצרף חוות דעת של סוקר. לכאורה חוות דעת שכזו, עשויה להצביע על קיומה של תופעה ועל גודלה של קבוצת הלקוחות הנפגעים. עם זאת, חוות הדעת לא צורפה לבקשה ולא ניתן לקבוע האם יהיה בה להועיל לבירור השאלות שהמחלוקת אם לאו.

13. הבקשה לתיקון הסעדים אינה מעוררת קשיים מיוחדים שהרי צירוף הסעדים אינו מחייב שינוי במסכת הראייתית, ולכל היותר תידרש המשיבה להוסיף טיעון בעניין הסעדים הראויים.

סוף דבר

14. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי אין להתיר את תיקון הבקשה בדרך של צירוף עמדת המאסדר, המועצה לצרכנות או בדרך של צירוף מבקש נוסף. לגבי צירוף חוות דעת אחליט רק לאחר שזו תוגש לעיוני ולאחר שניתן יהיה לברר האם יש תועלת בצירופה והאם יהיה בה לסייע לבירור המחלוקות.

אני מתיר את תיקון הסעדים כמבוקש.

15. המבקשת תצרף את חוות הדעת תוך 30 יום. המשיבה תוכל להתייחס לחוות הדעת 30 יום לאחר מכן. החלטה לגבי הבקשה לצירוף חוות הדעת תינתן רק לאחר מכן.

16. התיק יובא לעיוני בעוד 62 ימים.

בהחלטה הסופית בעניין צירוף חוות הדעת אתייחס גם להוצאות ההליך.

נקבע לקדם משפט למקרה הצורך ליום 18.7.2019 שעה 9:00.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.