1. המבקשת, חברה העוסקת במתן ייעוץ כלכלי ובדיקת חיובי מיסוי מוניציפאלי, הגישה בקשה לאישור הגשת תביעה כייצוגית כנגד חברת דואר ישראל בע"מ. בבקשה נטען כי המשיבה גובה מלקוחותיה תשלום מיוחד עבור משלוח מהיר של דברי דואר, אולם בפועל, במצבים רבים, היא אינה מספקת את השירות במועד, ודברי הדואר מגיעים ליעדם באיחור רב. הבקשה הנוכחית עוסקת בעתירה של המבקשת לתיקון הבקשה לאישור בדרך של הוספת חוות דעת של סוקר.

רקע

2. המבקשת הגישה את הבקשה לאישור הגשת תביעה כייצוגית כנגד המשיבה, חברת דואר ישראל בע"מ (להלן גם: חברת הדואר) ביום 14/1/2018. הבקשה הוגשה על ידי המבקשת, באמצעות מנהלה. בדיון מיום 27/5/2018 ביקש מנהל המבקשת שהות להתייעץ עם עורך דין ולהגיש בקשה מתוקנת. בהתאם ניתנה למבקשת שהות להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור.

3. בקשה מתוקנת של בקשת האישור הוגשה ביום 20/6/2018 (בקשה מס' 8). בבקשה תיארה המבקשת מספר אירועים שבהם כשלה המשיבה. לאחר דחיות שונות על פי הסדר דיוני שהוגש, התקיים קדם משפט ביום 15/11/2018. בקדם המשפט טענה חברת הדואר כי דין הבקשה לסילוק על הסף בהיעדר עילה, וכי הצגת מספר מקרים בודדים שבהם דברי דואר של המשיבה לא נמסרו במועד, אינה מקימה עילת תביעה ראויה לבירור כתובענה ייצוגית. בסופו של דיון ניתנה למבקשת אפשרות להביע עמדה לגבי המשך ההליכים בתיק.

בעקבות הטענות שנשמעו בדיון הגישה המבקשת ביום 14/1/2019 בקשה לתיקון בקשת האישור (בקשה מס' 12). בבקשה נטען כי לאחר עיון בפסיקת בתי המשפט בסוגיות דומות, הבינה המבקשת כי אין די בראיות שצורפו לבקשת האישור המקורית, ועל כן עתרה לתיקון הבקשה בדרך של צירוף ראיות חדשות. כן עתרה לצירוף מר פייסחוב כמבקש נוסף ולתיקון ת רשימת הסעדים.

4. בבקשה לצירוף הראיות, עתרה המבקשת לצרף את עמדת משרד התקשורת, שהוא הגורם המאסדר והמפקח על חברת הדואר, לצרף את עמדת המועצה הישראלית לצרכנות, ולצרף חוות דעת של סוקר ממכון "סמית", אשר ערך סקר בין צרכני חברת הדואר.

5. ביום 28/4/2019 התרתי באופן חלקי את תיקון הבקשה, אך דחיתי את הבקשה לצירוף עמדת משרד התקשורת, עמדת המועצה לצרכנות ואת הבקשה לצירוף מבקש נוסף.

לעניין הבקשה לצירוף חוות דעתו של סוקר, קבעתי כי אתייחס לבקשה רק לאחר צירוף חוות הדעת "[...] ולאחר שניתן יהיה לברר האם יש תועלת בצירופה והאם יהיה בה לסייע לבירור המחלוקות".

6. בעקבות אלו, ולאחר מספר דחיות, הגישה המבקשת ביום 8/9/2019 את חוות דעתו של הסוקר ד"ר יוסף שריד. הסוקר ערך סקר בקרב 1,629 משיבים, חלקם צרכנים פרטיים וחלקם צרכנים עסקיים שמתוכם כ-695 השיבו כי הם, או בני משפחתם, עשו שימוש בשירות משלוח דואר מהיר. מבין המשיבים השיבו כ-20% מהצרכנים הפרטיים ש"ההתחייבות לשירות המשלוחים מהיר אקספרס אינה מתקיימת או מתקיימת לעיתים רחוקות". תשובה זהה מסרו כ-21% מהצרכנים העסקיים.

לאור ממצאי הסקר, הגיע המומחה למסקנה כי "שירות המשלוחים "מהיר אקספרס" לקוי באופן קבוע ואין לייחס לקות זאת לטעויות אנוש מקריות וספורדיות".

7. המשיבה התנגדה לתיקון בקשת האישור בדרך של צירוף חוות דעת הסוקר, וטענה כי חוות הדעת אינה יכולה לבסס את עילת התביעה הנטענת. נטען כי הסקר אינו מצביע ולו על מקרה בודד שמעיד על כשל בביצוע המשלוח. הסקר, כך נטען, אינו אלא מסמך "רכילות" אשר אינו יכול לשמש כראיה להוכחת עילת התביעה.

8. לאחר דיון שנערך ביום 27/11/2019, ובטרם ניתנה החלטה, הגישה המבקשת בקשה נוספת לצירוף ראיה. הפעם מבקשת היא לצרף כראיה חוות דעת של מומחה שהוגשה על ידי המשיבה במסגרת הליך אחר בתיק ת"צ 52304-05-14 טנוס נ. דואר ישראל בע"מ (להלן: עניין טנוס). מדובר בחוות דעת המבוססת על סקר צרכני שנערך לבקשת חברת הדואר. תכלית הבקשה לצירוף חוות הדעת, היא לשכנע כי סקר צרכני עשוי לשמש כראיה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

9. המשיבה מתנגדת לצירוף חוות הדעת, ומבהירה כי חוות הדעת הוכנה במסגרת תובענה בעילה שונה לגמרי. לצורך הטענות שנטענו בתובענה האחרת בעניין טנוס, הייתה לסקר הצרכני רלבנטיות, אך לא כך במקרה הנוכחי.

הכרעה

10. כמפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לצירוף חוות דעתו של המומחה ד"ר יוסף שריד להידחות, וכי אין כל רלבנטיות לחוות הדעת שהוגשה בעניין טנוס.

11. בהחלטתי מיום 28/4/2019 סקרתי את ההלכות השונות בנוגע לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגיות, ואין צורך לחזור על הדברים. די כי אזכיר כי במסגרת הכרעה בבקשה לתיקון בקשת אישור, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו 4 שיקולים; הראשון - האם התיקון אכן דרוש לבירור השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים; השני - סיבת האיחור בהגשת הבקשה לתיקון; השלישי - האם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב, כגון ישלול ממנו יתרון שהושג בהליך, או ימנע ממנו להביא ראיותיו כראוי; הרביעי - תום לבו של מבקש התיקון.

12. ולענייננו. המבקשת עצמה סברה כי הבקשה המקורית שהגישה, גם לאחר צירוף עורך דין לייצוגה, חסרה ראיות מספיקות על מנת להוכיח את עילת התביעה. הקושי העיקרי שעמד בפניה היה לשכנע כי האיחורים בביצוע המשלוחים שצוינו בבקשת האישור, מעידים שמדובר בתופעה וכי "התובענה מעוררת שאלות של עובדות ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה". המבקשת הבינה, ובצדק, כי כדי לשכנע שמדובר בשאלות משותפות לחברי הקבוצה, יש להוכיח כי קיימת קבוצה של צרכנים, אשר חוו תקלות דומות וכי לא מדובר בטעויות מקריות ונקודתיות שיכולות להתרחש בכל שירות.

13. אין ספק כי המבקשת הייתה יכולה לדעת כי יהיה עליה להוכיח את "התופעה", אך אין בפיה הסבר להגשה המאוחרת, פרט לכך שהבינה את הצורך בהצגת ראיות רק לאחר הדיונים בבית המשפט.

14. עוד נזכיר כי בבקשה מס' 12 עתרה המבקשת לצירוף חוות דעתו של הסוקר רפי סמית ממכון סמית, וציינה כי מר סמית כבר ערך סקר דומה. לכאורה ניתן היה להבין כי המבקשת מחזיקה באותו סקר, שכבר הוגש לפי האמור בבקשה בעניין טנוס, אולם כעת מתברר כי ברצונה לצרף סקר אחר של מומחה אחר. ודוקו, מתגובת המשיבה עולה כי המחלוקות בעניין טנוס, בגדרן הוכן כנראה הסקר של מכון סמית, היו שונות לגמרי ועסקו בטענות בעניין יידוע הלקוחות בתקן השירות, ולא בטיב השירות ובעמידה בתנאי השירות.

15. אין כל הסבר מדוע מוגשת ראיה שהוכנה רק אחרי שניתנה ההחלטה מיום 28/4/2019, המעידה כי בעת הגשת בקשה מס' 12 כלל לא הייתה בידי המבקשת הראיה אותה ביקשה להגיש. אין גם שמץ הסבר מדוע עותרת המבקשת לשינוי הראיה אותה ביקשה להגיש, ומבקשת להגיש חוות דעת שהוכנה רק כ-5 חודשים אחרי ההחלטה האמורה. עולה כי המבקשת עתרה להגיש ראיה בדבר חוות דעת סוקר, בטרם נערך סקר כלשהו (הסקר נערך בחודשים יולי-אוגוסט 2019), ומבלי שידעה כלל ועיקר האם חוות הדעת עשויה לסייע בבירור השאלות שבמחלוקת. זו כמון התנהגות בלתי ראוי של בעל דין.

16. גם לגופם של דברים עולה כי אין בחוות הדעת של ד"ר שריד להועיל לבירור השאלות שבמחלוקת. מדובר בסקר צרכני שיכול לכל היותר להצביע על הלך רוח בקרב ציבור הצרכנים. לא ניתן ללמוד מהסקר מאום על ה"תופעה" הנטענת של איחור בביצוע המשלוחים, שהרי אין שום פירוט של המקרים השונים, לא ידוע האם אכן היה איחור ומה היו עילות האיחור. כך למשל יתכן שכשלים של השולח, או של הנמען, הם שגרמו לאיחור, וברי שלא ניתן לברר זאת מסקר הצרכנים. אין גם כל דרך לדעת מיהם אותם צרכנים שהשיבו, מה הייתה המוטיבציה שלהם להשיב, וכדומה. ודוקו, חלק מהמשיבים ענו על בסיס מידע שקיבלו מאחרים, שהרי בסקר השיבו גם צרכנים שקרובי משפחתם עשו שימוש בשירות.

17. סקר צרכנים עשוי להיות רלבנטי במקרים שבהם ישנה חשיבות לבירור עמדת הצרכנים, כגון בנוגע להשפעת פרסום לציבור, או היעדר פרסום לציבור, טיב הפרסום וכדומה. כך נעשה בת"צ 39133-01-17 גלדנברג נ' הרצל ביבי ניצת הדובדבן (4/6/2019) אליו מפנה המבקשת. סקר צרכנים אינו יכול לשמש ראיה להוכחת כשל בביצוע שירותי המשלוחים.

סוף דבר

18. בשים לב לאמור, בהעדר כל טעם מבורר לאיחור בהגשת הבקשה לצירוף חוות הדעת, ומאחר ואין בחוות הדעת לסייע בבירור השאלות שבמחלוקת, יש לדחות את הבקשה. במצב זה אין כל רלבנטיות לבקשה להגשת חוות הדעת בעניין טנוס.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לתיקון. בנסיבות אלו דומה כי ראוי שהמבקשת תודיע עד ליום 15.9.2020 האם ברצונה להמשיך בהליך, או שמא היא מסכימה לסילוק הבקשה. למקרה שתעמוד על המשך ההליך יערך דיון ביום 14.10.2020 שעה 9:00.

בלי קשר להודעת המבקשת, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 7,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.